צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · יח
פרשת יתרו
וישמע יתרו
א
רש"י מה שמועה שמע כתב הרא"ם וז"ל אינו רוצה לומר מה שמועה מה שמע דבהדיא כתיב קרא את כל אשר עשה כו' אלא ה"פ מה שמועה שמע ובא כלומר מאיזה שמועה מכל השמועות ששמע נתעורר לבא והכי קתני בהדיא במכילתא ומייתי לה בשילהי מסכת זבחים מה שמועה שמע ובא וכו' עד משמע דעל ביאתו עסיקנן ולא על שמועתו עכ"ל. וקשה לי על דבריו טובא חדא שהרי בפרק קמא דראש השנה אמרינן וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כו' וכן פירש רש"י בפרשת חקת הרי אתה רואה מפורש דאף על פי שכתוב בהדיא בקרא כי בא ישראל דרך האתרים אפלו הכי הקשו מה שמועה שמע ולא זכר ולא פקד כלל מלת ובא משמע דעל שמועתו עסיקנן ולא על ביאתו ש"מ דאורחא דגמרא למידרש מה שמועה שמע אע"ג דבהדיא כתיב בקרא מה שמע. ונתחזקה זאת הקושיא אצלי כאשר ראיתי מה שכתב הרא"ם ז"ל גופיה בפרשת מסעי על מה שפירש רש"י וישמע הכנעני כאן למדך שמיתת אהרן הוא השמועה כו' וז"ל דכתיב ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו וישמע הכנעני אלמא מיתתו היא השמועה ששמע אבל למעלה בפרשת פרה כתב וישמע הכנעני לא ידענו מה שמועה שמע אם מיתתו (על) [מזרחי: של] אהרן אם בכייתו של אהרן מפני ששניהם כתובים לעיל וימת אהרן שם בראש ההר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל כו' עכ"ל הרי אתה רואה שהוא שפירש רש"י לא נתכוון באומרו כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה אלא לאפוקי שלא תפרש שבכיית אהרן היא השמועה. אבל לא שת אל לבו לדקדק מנא להו לרבותינו ז"ל לומר כלל למעלה בפרשת פרה על הפסוק וישמע הכנעני לא ידענו מה שמועה שמע אם מיתתו של אהרן אם בכייתן על אהרן מפני ששניהם כתובים לעיל כו עד שדרשו שמיתת אהרן היא השמועה כו' דלמא לא קאי וישמע הכנעני לא על מיתת אהרן ולא על בכיית אהרן רק על מה דכתיב בהדיא בקרא כי בא ישראל דרך האתרים ולולא פה קדוש של הרא"ם ז״ל היה נראה לי לפרש שכל עצמו של רש"י לא בא אלא בעבור זה באומרו כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה כו' שרצונו לומר שלא נתעוררו חכמים ז"ל לדרוש בפסוק וישמע הכנעני כו' דבפרשת חקת שמיתת אהרן היא השמועה כו' אלא מכאן מפני דלמעלה בפרשת חקת גם כן נכתב וישמע הכנעני אחר מיתת אהרן אבל שם יכול להיות פירושו כפשוטו ששמע מאי דמפורש בקרא כי בא ישראל דרך האתרים אבל כאן שלא נזכר המלחמה ולא שום דבר על כרחך צריך אתה לומר שמיתת אהרן היא השמועה כו' וכן כתב הרמב"ן זל בהדיא בפרשת חקת ע"ש ובזה נסתלקה השגת התוספות על רש"י בפרק קמא דראש השנה שכתבו וז"ל ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההיא דחקת הא מפרש דשמע כי בא ישראל דרך האתרים ורש"י לא דק בפירוש החומש עד כאן לשונו. וקשה לי על דבריהם טובא חדא שהרי בתנחומא ומדבר רבה דריש בהדיא הך דרשה דפרק קמא דראש השנה הנזכר על וישמע הכנעני דבפרשת חקת ולא אההיא דמסעי ולא לבד דלא דרשי אההוא דמסעי אלא לא יזכר ולא יפקד שום רמז ורמיזה בפרשת מסעי מהך דרשה לא בתנחומא ולא במדבר רבה ולכן אי אפשר לומר שם דסמכי אההוא דמסעי. ועוד מדקאמרי וז"ל ויראו כל העדה כי גוע אהרן מה כתיב אחריו וישמע הכנעני מלך ערד. אתה מוצא שכיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כו' הרי משמע בהדיא דמכח סמיכות דרשו ליה ולא מכח דסמיך אההוא דמסעי ועוד לפי דבריהם דלאו אורחא דגמרא למידרש מה שמועה שמע במקום שכתוב בהדיא בקרא מה שמע. קשה לי קושיא חזקה שהרי בפרק חלק גבי וישמע משה ויפול על פניו וגומר אמרו וישמע משה מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר ר' שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קינא את אשתו במשה שנאמר ומשה יקח את האהל וגומר הרי אתה רואה מפורש דאע"ג דפשטיה דקרא וישמע משה קאי על מה דמפורש בקרא לעיל מיניה ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם יי' ומדוע תתנשאו על קהל יי' וגומ' ועל זה קאי וישמע משה ואפילו הכי הקשו מה שמועה שמע ומפרשים וישמע משה על ענין אחר דלא כתיבא ולא רמיזא כלל באותה פרשה וכן תמצא בפרק קמא דסנהדרין גבי וירא אהרן ויבן מזבח לפניו וגומר שאמרו וירא אהרן מה ראה אמר רבי בנימין בר יפת ראה חור שזבוח לפניו כו' הרי אתה רואה מפורש דאף על גב דפשטיה דקרא וירא אהרן קאי על מאי דמפורש בקרא לעיל מיניה ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגומר אפילו הכי הקשו מה ראה ומפרשים וירא על ענין אחר דלא כתיבא ולא רמיזא כלל באותה פרשה כי חור מאן דכר שמיה וגדולה מזו תמצא במכילתא בפרשת כי תשא גבי וירא את העגל ומחולות אמרו וירא מה ראה. ראה שהאותיות פורחות מן הלוחות ונמצאו כבדים על ידיו של משה ולכן וישלך מידיו את הלוחו' וישברם כו׳ הרי אתה רואה מפורש דאף על גב דקרא מפרש מה ראה את העגל ומחולות אפי' הכי הקשו מה ראה ומפרשי' וירא בענין אחר לגמרי וכן תמצא במדבר רבה גבי וירא בלק אמרו וירא בלק מה ראה. ראה בפורענות שעתידה לבא על ישראל מכל שונאיו כו' הרי אתה רואה מפורש אף על גב דהקרא מפרש מה ראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי אפילו הכי הקשו מה ראה ומפרשי' וירא בענין אחר בפורענות שעתידה לבא על ישראל אף על פי שאין כאן אפילו סמיכות וכן תמצא בפרק חלק גבי ואחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה כו' אמרו מאי אחר אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר ליה מי בראש אמר ליה בן ישי בראש אי הכי לא בעינא כו' הרי אתה רואה בעיניך דאף על גב שמפור' קודם בקרא שראה את המופת של המזבח שנקרע ונשפך הדשן וידו שיבשה כו' וכהנה רבות ועל זה קאי ואחר הדבר הזה לא שב ירבעם כו' ור"ל דאף על פי שראה את כל המופתים האלה אפילו הכי לא שב אפ"ה הקשו מאי אחר ומפרש מלת אחר על ענין אחר לגמרי דלא כתיבא ולא רמיזא כלל בקרא. ועוד קשה לפי דבריהם דלא אורחא דגמרא למידרש מה שמועה שמע במקום שכתו׳ בהדיא בקרא מה שמע א"כ מנא להו לרז״ל לדרוש כן אפילו אההוא דמסעי אי משום שלא הזכיר שם המלחמה ולא שום דבר כדפירש הרמב"ן ז"ל בפרשת חקת שהבאתי אי משום הא לא איריא מידי דבשלמא אלו היה זה פסוק אחר שלא נזכר כבר לחיי אבל כיון שפסוק זה עצמו הוא נזכר כבר אם כן יש לומר דסמיך קרא אלעיל בפרש' חקת שהזכיר שם בהדיא כי בא ישראל דרך האתרים כיון שכן דרך התורה לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר ובפרט כאן מסתבר טפי לומר דסמיך קרא אלעיל בפרשת חקת כיון שחוזר ומספר כל המסעות ומקצר במאורעות המקומות כי סמיך אלעיל הכי נמי הכא וכי לא עדיף לומר דסמיך קרא אלעיל ולדרוש מה שכתוב בהדיא בקרא טפי ממה שיש לדרוש סמיכות שהרי רבי יהודא לא דריש סמיכות כלל כי אם במשנה תור' דוקא וזה נקר׳ תלי תניא בדלא תניא ומההוא דפרק קמא דראש השנה ומדרש במדבר רבה שהבאתי קשה לי נמי על מה שכתב מהרא"י ז"ל מה שמועה שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק לא רצה רש"י לפרש דשמע מה דפירש קרא את כל אשר עשה וגומ' משום דקשה לרש"י למה קראו כאן יתרו והלא לא ניתוסף הוי״ו אלא אחר שנתגייר וקיים מצות וכאן תחילת ביאתו לישראל היה כדי להתגייר ולקבל התורה והיה לכתוב שמות שהיה לו קודם לכן הואיל וסמוך למתן תורה המקרא הזה כתיב ומתרץ רש"י לפי ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ר"ל שהעמיד להם משה החמה עירבב את השעה כדפירש רש"י בפרשת בשלח ואלו הן הניסים כנגד טבעו של עולם וראה שיש לעולם מנהיג והוי כאלו נתגייר וקיים מצות דהשכל מחייב מצות המכיר (את) לבוראו [מהרא"י: לעבוד] את רבו וקונו עכ"ל ומה יאמר הרב ז"ל גבי וישמע הכנעני וגו' דבפרשת חקת לפי דעת רש״י וכן גבי וירא בלק לפי דעת המדרש במדבר רבה שהבאתי. ועוד קשה איך אפשר לפרש דטעמו של רש"י שפירש קריע' ים סוף ומלחמת עמלק ולא רצה לפרש דשמע מאי דפירש קרא את כל אשר עשה וגומר משום דקשה לרש"י למה קראו כאן יתרו וכו' הלא מה שפירש רש"י קריעת ים סוף ומלחמת עמלק לא מפי עצמו אמר אלא הם דברי רבי אליעזר ורבי יהושע במכילתא והרי כל אחד מהם מפרש טעמיה כי רבי אליעזר שאמר קריעת ים סוף שמע ובא לפי שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע כי שמענו אשר הוביש יי' את מי ים סוף מפניכם וגומ' ורבי יהושע שאמר מלחמת עמלק שמע ובא לפי שהיא כתובה בצדו. ועוד קשה איך תלויה קושיא זו כאן למה קראו כאן יתרו כו' הלא גם לעיל בפרשת שמות קראו יתרו. לכן נ"ל שכל מה שנתחבטו המפרשים מה הוקשה להם לרז״ל שאמרו מה שמועה שמע הלא בהדיא כתי' את כל אשר עשה וגו' שלא לצורך הוא מפני שכן דרך ומנהג רז"ל לדרוש קרא בענין אחר ממה שכתוב בהדיא בקרא וכה״ג ממש כתב מהרא"י ז"ל גופיה בפרשת בלק גבי וקרקר כל בני שת וז"ל ולא תקשה דאם כן לכתוב כל בני נח ויש לומ' משום דדרשו רבותינו למה נקר' שת שממנו הושתת העולם ולכך תולה כל האומו' בו ואל תתמה דדרשינן שמו וקרא מפרש בהדיא למה נקרא שמו כך דהכי נמי אשכחן בפרק קמא דברכו' דדריש שמו של ראובן בענין אחר שדרשו קרא עכ"ל. והשתא אין אנו צריכין נמי למה שכתב מורי מהר"ר מרדכי יפה ז"ל דקשה לרש"י שהיה לו לומר ויהי כשמוע יתרו את כל אשר עשה וגו' שכן דרך הלשון לדבר בדבר שהוא מפורסם לכל ובא להודיע שבתוך אותו הפרסום עשה יחיד אחד מה שעשה על ידי אותו הפרסום שכן כתיב ביהושע ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגומ' את אשר הוביש יי' את מי הירדן וימס לבבם וגומ' כי מפני שיבשות מי הירדן היה דבר מפורסם לכל העולם אלא שמלכי האמורי נמס לבבם מה שלא היה כן לשאר העולם כתב ויהי כשמוע וגו׳ ולא כתב וישמעו כל מלכי האמורי וגו' אשר הוביש וגומר כי כל העולם שמעו וכן בכמה מקומות מצינו דוגמתו הכי נמי הוה ליה למיכתב ויהי כשמוע יתרו את כל אשר עשה וגומ' ויקח יתרו וגומ' אבל כיון שכתב וישמע יתרו משמעו הוא שהוא לבדו שמע דבר מה שלא שמעו אחרים ולכך מקשה רש"י מה שמועה שמע הוא לבדו יותר מכל העולם כלומר על כרחך אין פירושו שר"ל הענין מה שאמר אחריו כפשוטו את כל אשר עשה וגומ' שהכא הוא דבר מפורסם שנשמע לכל העולם אלא על כרחך הכי קאמר וישמע יתרו וגומ' מלשון הסכת ושמע שפירושו הסכת והתבונן וגומ' ומשום כך הקשה רש"י מה שמועה שמע ר״ל מה התבוננות התבונן בשכלו ואיזה דבר מן הדבר' היה שהתבונן והכריעו מתוך כל אשר עשה וגו' להתגייר והשיב התבוננות קריעת ים סוף ומלחמת עמלק הכריעוהו לזה והקשה הרא"ם ז"ל מאי טעמא לא נקט רש"י נמי מלתיה דר"א המודעי דקאמ' מתן תורה שמע ובא ותירץ וז"ל יש לומר דקריעת ים סוף ומלחמת עמלק הם קרובים לפשוטו של מקרא האחד מצד סמיכות והאחד מצד הפלגתו אבל מתן תורה אין בו לא זה ולא זה כו' עכ"ל ואני תמה מאד איך אפשר לומ' דבמתן תורה אין בו הפלגה הלא יש בו הפלגה הרבה יותר מבקריעת ים סוף כאשר הביא ראיה ר"א המודעי גופיה במכילת' וז"ל שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע אמרו לו בלעם שמא המעשה הזה עושה לנו כשעשה לדור המבול כו' עד אלא תורה נותן הקדוש ברוך הוא לעמו ולידידיו שנאמר יי' עוז לעמו יתן כיון ששמעו מפיו הדבר הזה ענו כולם ואמרו אחר כך יי' יברך את עמו בשלום ופנו והלכו איש למקומו ועוד שהרי איתא במדרש שעמד השמש ביום מתן תורה כמו שעמד ליהושע ועוד שהרי בפ"ק דקידושין אמרו מאי דכתיב יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך וגו' בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות כו' וכאלה מאמרים רבים המאריכים בהפלגת פרסום מתן תורה שבכל העולם כולו ויותר נכון לומר כדפירש מהרש"ל ז"ל הטעם דלא נקט רש"י מתן תורה לפי שאינו מיושב אליבא דמאן דאמר יתרו בא קודם מתן תורה כן נראה לי.
רש"י יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות כו' כתב החכם ר"א אשכנזי וז"ל והרא"ם הרבה להשיב אפו על רש"י לומר שא"כ לא היו רק ששה שמות והניח טענתו ואמר שצ"ע ובאמת לדעתי התימה עליו שמה יאמר בחובב שחבב את התורה הרי ודאי שלא נקרא עוד פוטיאל שפטם עגלים לע"ז וא"כ הם חמשה ואין טענתו טענה שרש"י ז"ל כתב נקראו לו לשעבר כל אחד בזמנו ולא אמר שיש לו שבעה שמות עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין מה שכתב הרי ודאי שלא נקרא עוד פוטיאל שפטם עגלים הלא הוא במכילתא אמרו טעם על שם פוטיאל על שנפטר מע"ז א"כ שפיר נקרא עוד פוטיאל אף אחר שחבב את התורה. וע"ק לי על מה שדקדק שלא אמר רש"י שיש לו ז' שמות ומה יאמר החכם ז"ל בתנחומא שאמר שם וז"ל וישמע יתרו שבעה שמות יש לו כו' עכ״ל ודע שכתב מורי מהר"ם יפה ז"ל תמיהני שהרי דבריו סותרין זה את זה כיון שאמר לכשנתגייר הוסיפו לו אות משמע שקוד' שנתגייר היה נקרא יתר ולכשנתגייר בטל ממנו אותו השם וקראוהו יתרו ואם כן איך יאמר שכשייתר פרשה אחת בתורה קראוהו יתר ע"ש שייתר והלא כבר נקרא יתר בגיותו וכשייתר הפרשה היה אחר הגירות לא קודם הגירות שכן משמע פשט עניין הפרשה וזה דוחק לומר שכשייתר הפרשה חזרו לקרותו בשם גיותו כי לגנאי ולא לכבוד יהיה לו ואפשר לומר שכך אמרו סופו מוכיח על תחלתו שמנעוריו כשר היה כי לא לחנם קראו לו מילדותו יתר אלא שהשי"ת זרק נבואה בפי אבותיו או בפי האומות שיקראוהו יתר על שם סופו שייתר פרשה אחת בתורה ועל אופן זה גם זה יהיה כבודו ומעתה אין כאן מקום לקושיות הרא"ם שהקשה דמ"מנ לא היה לו רק ו' שמות אם שמו יתר שקודם הגירות אינו יתרו שלאחר הגירות אם יתרו שלאחר הגירות אינו יתר שקודם הגירות אבל לפי מה שאמרתי חזרו להזכיר שם יתר גם אחר גירות שהזכיר לו לשבח עכ"ל ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו שהקושיא מעיקרא ליתה מפני שלא לחנם דקדק רש"י לומר יתרו לכשנתגייר וקיים המצות כו' ולא הספיק לומר יתרו לכשנתגייר הוסיפו לו אות אלא ודאי שלא נקרא יתר אלא דוקא לאחר שנתגייר על שם שייתר פרשה אחת בתורה וזה היה תכף לאחר שנתגייר קודם שקיים המצות ואחר' שקיים גם המצות אז הוסיפו לו אות ואל תשיבני דא"כ למה קראהו יתר לעיל בפרשת שמות כמו שנאמר וישב אל יתר חותנו וגו׳ קודם שבא אל משה להתגייר כי תשובתו בצדו באותו פסוק עצמו קראו ג"כ יתרו וע"כ צריך אתה לומר שקראו יתרו על שם העתיד הכי נמי קראו יתר על שם העתיד כי לא יצדק לומר שקרא הכתוב בשם גיותו כלל ועיקר כי חרפה היא לו כן נ"ל. כך כתבתי במהדורא קמא ועכשיו במהדורא בתרא יגעתי ומצאתי חבר לתירוץ מורי ז"ל הנז' בפ"ק דברכות וז"ל רות מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות כו' וקשה וכי כשנולדה רות בתוך עמה בשדה מואב היו נביאים לידע שעתיד לצאת ממנה דוד ועל כן קראו שמה רות אלא על כרחך לומר שהאומות לא ידעו העתיד הזה אבל הקב"ה יודע העתידות שם על לבם לקרות שמה רות בדרך שיהא רמוז בו הדבר העתיד והכי נמי יש לומר הכא גבי יתר כן נראה לי.
רש"י חובב שחבב את התורה כו' לא ידענא למה לא הזכיר רש"י ג"כ הטעם של שאר שמות כדאיתא במכילתא אשר רש"י לקח משם דברים הללו רעואל שהיה כריע למקום חבר שנעשה כחבר למקום פוטיאל שנפטר מע"ז קני שקנא לשמים וקנה לו תורה.
רש"י בירידת המן ובבאר ובעמלק כו׳ י"מ שכתב אע"ג שכבר פרש"י מלחמת עמלק בפסוק ראשון י"ל שר"ל ובעמלק קאי על שנשבע הקב"ה מחה אמחה את זכר עמלק והראשון קאי אמלחמה וי"מ שכתב וז"ל ולי נראה שהראשון קאי על שהעמיד עליהם החמה ועירבב השעות אשר על ידי זה נתעורר ובא ופה ר"ל בעד נצחון של מלחמת עמלק ולא היתה זאת כי אם מדת חסד ואמת וטובה לישראל ולא היה כל כך נגד טבעו של עולם עכ"ל ואני הרכיל אגלה סודו מהיכן לקח הדברים הללו אע"ג שכתב ולי נראה לא מפי עצמו אמר כן אלא הם דברי מהרא"י ז"ל בביאוריו דוק ותשכח:
רש"י זו גדולה על כולם נ"ל שר"ל זו טובה גדולה על כולם לישראל כמובן מן הקרא לקמן ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה יי' לישראל אשר הצילו מיד מצרים אבל לא שזו גדולה על כולם לגבי הש״ית כי לפי יכלתו יתברך אין הפרש בין יציאת ישראל ממצרים לשאר דברים אשר עשה יי' לישראל דלגבי דידיה זוטרתי היא אע"ג שהיו שני מתנגדים גדולים לישראל שלא יצאו ממצרים האחד הוא שר של מצרים מעולם המלאכים והשני הוא המזל של מצרים מעולם הגלגלים שגזר בל יצא עבד לחירות והק"בה שידד המערכות ומה שאמרו רז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ס לא שהיה קשה קריעת י"ס מצד יכולתו ית' אלא היה קשה מצד ישראל שלא היו ראויים לכך כדפרש"י בפרש' בשלח בפסוק ויסע מלאך האלהים אין אלדים בכל מקום אלא דיין מלמד שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים כן נראה לי.
ד
כי אלהי אבי בעזרי כו' כתב ר"י בעל הטורים לא כתיב כאן כי אמ' כי יש דרש במדר' כשנתן יתרו בתו למשה הוצרך להתנות שיהיה הבן הראשון לע"ז ולכך לא נימול שפגעו המלאך בדרך ובקש להמיתו ואז מלתו צפורה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אביה לכן בכאן כתיב כי אמר כלומר אמר נגלה לכל כי אנוס היה על תנאי הזה כי גר היה והוצרך לעשות מאמר (יתרון מ"מ) [יתרו ומ"מ] על התנאי יצא ממנו יהונתן שנעשה כומר לפסל מיכה לכן לא כתיב כי אמר על אליעזר כי לא היה לגלות שהרג את הנפש ורצה פרעה להרגו ומיהו בגמרא משמע שאליעזר בן משה לא נימול עד שפגעו המלאך שאמר משה אמול ואצא לדרך סכנה הוא לתינוק וזה היה אליעזר שמשבא למצרים לא מצינו שהיה לו בן אח"כ: את כל אשר עשה אלדים למשה למה אמר אלדים פירוש אשר עשה הק"בה למשה אלדים לפרעה אי נמי שמע שבא עליו במדת הדין להורגו על שלא מל בנו שנאמר ויפגשהו יי' ויבקש המיתו ושמע שניצול מזה עכ"ל ומה שכתב כי יש דרש במדרש כו' אני מצאתי דרש זה במדרש מכילתא ובאמת אע"ג שאין משיבין על הדרש מ"מ הוא כמו זר נחשב שמשה רבינו יתרצה שיהיה בנו הראשון לע״ז לא תהא כזאת בישראל ולפי המדרש הנז' קשה מאד איך אמר הפסוק בפרשת שמות ויבאו הרועים ויגרשום אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו כו' כמו שאמרו בתנחומא ובש"ר ומכח קושיא זו מסיק שם אלא ללמדך שנידוהו וגרשו בנותיו מחמת שפירשו מע"ז וכן פרש"י לעיל וכבר כתב החזקוני תירוץ אחר יותר טוב למה לא קרא משה לבנו הראשון אליעזר כי לא היתה ההצלה חשובה בעיניו כל זמן שמלך מצרים חי שהרי לעולם היה ירא ממנו בכל מקום שהולך וכשאמר לו הקב"ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כלומר מלך מצרים אז הזכיר חשיבות הנס מיד באותו זמן כשנולד לו בן שני כדכתיב ויהי בדרך במלון וגו׳ שנענש על שלא מל אליעזר בנו שנולד באותו פרק:
ה
ויבא יתרו חותן משה ובניו כו' הא דקראם כאן בניו ולעיל קראם בניה מפני שכל זמן שהיו שרויין אצלם קודם שבא יתרו להתגייר נקראו על שמה אבל עכשיו שבאו אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלדים כדי לשמוע דברי תורה נקראו בניו של משה ומתייחסין אחריו כן נראה לי.
ו
אני חותנך יתרו בא אליך כתב החזקוני וז"ל וא"ת יתרו שהיה עניו גדול כמו שמצינו שאמר למשה מדוע אתה יושב לבדיך היאך היה שולח לגדול כמשה דברים כאלו אלא ענני כבוד היו מקיפין את ישראל ולא היו השלוחין נכנסין תוך הענן וקשר לו האגרת בחץ וזרקו לתוך הענן תנחומא עכ"ל ואני יגעתי ולא מצאתי זה בתנחומא. והחכם ר״א אשכנזי ז"ל כתב הא דפרש"י אם אין את' יוצא בגיני כו' לא היתה כוונת יתרו להיות רודף אחר הכבוד דא״כ לא ה"ל לומר אם אין אתה יוצא בגיני כו' אלא הכי ה"ל למימר צא בגיני ואם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך כו' אלא האי אם אין אתה יוצא בגיני הוא תנאי קיים כמו אם כסא של שלש רגלים לא יוכל לעמוד כו' וזה היה אומרו ודאי אין אני ראוי לכבוד זה כו' אלא צא בגין אשתך כו' וזה שפרש"י אח"כ כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה כו' כלומר שמשה הודיע ופירסם שלא יצא בגין אשתו ובניו אלא לכבוד חותנו לבד ולכך כתיב ויצא משה לקראת חותנו ולא כתיב סתם ויצא משה לקראתם.
ז
רש"י כשהוא אומר איש אל רעהו מי הוא הקרוי איש זהו משה כתב הראם ז"ל ובמכילתא מי הוא הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד הרי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן למדנו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו ואי קשיא והלא יתרו נמי קרוי איש דכתיב ויואל משה לשבת את האיש אבל י"ל דס"ל כמאן דאמר רעואל אביו של יתרו היה ועליו כתיב ויואל משה לשבת את האיש אבל יתרו לא נקרא איש בשום מקום אבל לא משום דמשה נקרא איש כדכתיב איש האלהים ויתרו לא נקרא אלא האיש ואיש מאיש ילפינן איש מהאיש לא ילפינן דא"כ לא היה לו למכילתא להביא ראייה מקרא דהאיש משה עניו מאד אלא מקרא דאיש האלדי' עכ"ל מדסיים בדבריו דא"כ לא היה לו למכילתא להביא ראייה כו' על כרחך צא"ל דמה שכתב בתחילת דבריו ואי קשיא והלא יתרו נמי קרוי איש כו' לא קאי על רש"י לחוד אלא גם על המכילתא א"כ קשה לי מאד איך כתב י"ל דס"ל כמאן דאמר רעואל אביו של יתרו היה כו' הלא זה אי אפשר לומר לדעת המכילתא שהרי גילה דעתו מבוארת ומבוררת שס"ל רעואל הוא יתרו דקאמר וישמע יתרו שבע שמות נקראו לו וחשיב חד מינייהו רעואל ומפרש טעמא למה נקרא רעואל שהיה כריע למקום וגם רש"י לא כתב לעיל וי״א רעואל אביו של יתרו היה כו' אלא בשם ספרי אבל לא בשם מכילתא כי זה לא היה ולא נברא בשם מכילתא ודע שכתב מה"ראי ז"ל וז"ל רש"י מי הוא הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד מקשין והא כתיב נמי ויואל משה לשבת את האיש ועדיף טפי דנקרא איש סתם ותירץ שאירי הרא"ש ז"ל דלא מייתי רש"י ראיה אלא דמשה נמי מיקרי איש ולא תאמר דע"כ יתרו השתחוה דמיקרי איש סתם וכיון דאשכחן דמשה נמי מיקרי איש א"כ מסתברא דמשה ודאי השתחוה לשאול בשלום יתרו דדרך ארץ הוא מי שהוא בביתו שואל שלום לחבירו הבא מן השדה עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין מה שכתב א"כ מסתברא דמשה ודאי השתחוה לשאול בשלום יתרו דדרך ארץ הוא מי שהוא בביתו שואל שלום לחבירו הבא מן השדה דא"כ מאי כשהוא אומר איש אל רעהו דקאמר והלא בלאו קרא דאיש אל רעהו מסתברא משה הוא המשתחוה והנושק והשואל בשלום משום דדרך ארץ הוא מי שהוא בביתו שאול שלום לחבירו הבא מן השדה: וע״ק מאי ראיה מביא מדרך ארץ בשלמא אי הוי כתיב וישאל איש לרעהו בלשון יחיד ה"א דדוקא משה שאל בשלום יתרו משום דרך ארץ אבל השתא דכתיב וישאלו בלשון רבים עכ"ל דשניהם שאלו זה לזה וזה לזה לשלום שגם יתרו שאל בשלו' משה ואין בזה משום דרך ארץ א"כ הדרא הקושיא לדוכתה ומה שכתב הרא"ם ז"ל דעיקר השאלה לא היתה כי אם למשה אינו מרווה צמאוני כיון שכל עצמנו על זה אנו דנין מי השתחווה למי מי נשק למי מי הקדים לשאל בשלום איך יצדק לומר דעיקר השאלה לא היתה כי אם למשה וזה לא
נרמז כאן בפסוק וצל״ע:
ט
רש"י היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי כו' כתב רבינו בחיי ז"ל ובאור עד עשרה דרי כי יתרו היה עשירי למצרים בנו של חם והיו המצריי' אנשי ביתו וקרוביו ואף בני מצרים ובני מדין קרובים היו שהרי מדין בנו של אברהם היה מקטורה כו' וכשם שהיו עשרה דורות מנח ועד אברהם כן תמצא עשרה דורות מחם בן נח עד מדין בן אברהם ועשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו שהוא מבני מדין ועל כן דרשו עד עשר' דרי שהוא יתרו אע"פ שנתגייר ונבדל לגמרי מהם מ"מ בשרו יכאב עליו בפורענותם אף בדור עשירי עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין הלא דבריו סותרין זה את זה דמתחילה כתב ובאור עד י' דרי כי יתרו היה עשירי למצרים בנו של חם ש"מ דיתרו היה מבני מצרים בנו של חם דאל"כ לא יפול עליו לומר גיורא עד י' דרי כו' אח״כ חזר מזה וכתב ואף בני מצרים ובני מדין קרובים היו כו' ומסיק איך שיתרו היה מבני מדין בן אברהם. ועוד קשה הלא דבר זה סתור מיניה וביה דכיון שהיו עשרה דורות מנח ועד אברהם ועשרה דורות מחם בן נח עד מדין בן אברהם א"כ איך אפש' לומר שיש רק עשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו שהוא מבני מדין הלא יש כמה מאות שנה ממצרים בן חם עד ויחד יתרו וגו' ולא מצינו בשום מקום שיתרו חי כל כך זמן ארוך כמה מאות שנים. ועוד אעיקרא דדינא פירכא כי מדבריו משמע שפירוש עשרה דרי כולם גוים ואני לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב אלא עשרה דרי כלם יהודי' הבאי' מדור ראשון שהיה גוי ונתגייר וזהו הרבותא אע"פ שכבר נולדו כמה דורות אחר שנתגייר זה וראיה ברורה לדברי ממה שכתב החזקוני וז"ל פרש"י היינו דאמרי אינשי גיורא כו' ואסמכוהו אינשי אקרא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל יי' וי"מ מישמעאל בן נתניה שהיה דור עשירי לגר מצרי ונקם הוא נקמתם מישראל עכ״ל ולא לחנם פרש"י בפרק חלק על זה המאמר וז"ל גיורא עד עשרה דרי הכי הוא משל בני אדם ומיהו יתרו לאו עשירי הוה עכ"ל שוב מצאתי מי שכתב וז"ל ומה שפרש"י גיורא עד עשרה דרי כו' קשה מי יחיה כל כך דורות ועוד הרי יתרו דור ראשון היה אלא נ"ל שפירושו של דרי שורות ורצונו לומר עד שיזקין שיהיה לו עשר שורות של שערות לבנות בזקנו כי כאשר יזקין לא יסור עוד לסורו עכ"ל ואלה דברים בטלים הם ואעידה לך שלשה עדים נאמנים שהם רש"י ורבינו בחיי ז"ל והחזקוני ז"ל שהבאתי שנראה מדבריהם שר"ל דורות ממש ומה שתירץ כי כאשר יזקין לא יסור עוד לסורו הנה שכח מקרא מלא הן בקדושיו לא יאמין כו' וגם המשנה בפ"ב דאבות ואל תאמין בעצמך עד יום מותך כו' שוב מצאתי בספר א"ש שגם הוא
כתב פירוש זה והוא פלא גדול בעיני:
י
אשר הציל את העם כו' נתקשו המפרשים בכפל לשון י"א דאשר הציל אתכם קאי על משה ואהרן וי"מ דקאי על ישראל ואשר הציל את העם קאי על ערב רב וי"מ דהראשון קאי בהיותם על הים והשני קאי בהיותם במצרים ולכך אמר מתחת יד מצרים. ומה שאמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלדים כו' נ"ל שפירושו ע״ד וראיתי יתרון החכמה מן הסכלות כו' שאין ניכר יתרון החכמה כי אם מן הסכלות ה"נ אמ' יתרו ובזה נסתלקה קושיית בעל תולדות יצחק וק"ל כן נ"ל:
יא
רש"י ורבותינו דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד כו' כתב הרא"ם ז"ל לא ידעתי מהיכן הוציא רש"י ז"ל לומר שרז"ל דרשו זדו מלשון ויזד כו' ואני תמיה מאד איך נעלם מעיניו תלמוד ערוך ברור מללו בפ"ק דסוטה וז"ל מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבישלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד כו':
יב
רש"י ומשה היכן הלך הוא שיצא לקראתו כו' אבל החכם ראב"ע ז"ל כתב שלא הוצרך הפסוק להזכיר ביאת משה כי האהל שלו היה והוא בעל הבית ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו כו' ובמכילתא אמרו מהיכן למד משה שהיה עומד ומשמש עליהם מאברהם אבינו כדכתיב והוא עומד עליהם כו' ודע שהקשה החכם ר"א אשכנזי ז"ל על הא דפרש"י מהמכילת' שהיה משה עומד ומשמש עליהם שהרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. והניחו בקושיא ואני תמיה מאד עליו הלא שתי תשובות בדבר חדא שהרי באמת לא היה משה מלך רק נשיא וראיה ברורה מהא דתנן בפ"ק דסנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן כו' ואע"ג דרבי יהודא פליג שם במשנה ואמר שמשה לא היה מן החשבון ב"ד הגדול ומנין סנהדרי גדולה הם רק שבעים כו' הלכה כרבנן וכמו שפסק בהדיא הרמב"ם בריש פ"א מהלכות סנהדרין וז"ל הגדול בחכמה שבכל ע"א מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום והוא עומד תחת משה רבינו כו' עכ״ל: הרי אתה רואה מפורש שהנשיא עומד תחת משה רבינו ש"מ בהדיא שמשה היה נשיא ולא מלך כי מלך לא דן ולא דנין אותו כדתנן בפ"ב דסנהדר' והא דפרש"י לקמן בריש פרשת קרח עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך וכו' על צד השאלה נקרא מלך אבל לא שהיה מלך ממש. ועוד תשובה אחרת הלא בכתובות פרק הנושא אמרינן דאפילו מלך חייב לעמוד מפני ת"ח לנהוג כבוד גדול בצינעה כמו שנאמר ואת יראי י"י יכבד ואמר מר זה יהושפט מלך יהודא כשהיה רואה ת"ח עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מורי מורי כו' ומה שהאריך החכם הנז' בענין תוכחת יתרו למשה מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב ובענין עצת יתרו עתה שמע בקולי איעצך כו' אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ן והנמשכין אחריו בתוספות באור דבריו כמו בעל
תולדות יצחק ור"מ אלשיך ז"ל ואין צורן להעתיק דבריהם כי ספריהם מפורסמות.
יג
רש"י מן בקר עד הערב אפשר לומר כן אלא כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל רש"י השמיט עיקר הקושיא שהזכיר הגמרא והיא תורתו מתי נעשית מפני שסמך על פסוק הסמוך לו מיד כי יבא אלי העם לדרוש אלדים שפרש"י לדרוש אלהים כתרגומו למתבע אולפן לשאול תלמוד מפי הגבורה ש"מ בהדיא שלמד עמהם תורה ג"כ בו ביום ואם היה שופט ג"כ ודן מן הבקר עד הערב אותה התורה שהוזכר' בפסוק מתי נעשית ועל זה אמר רש"י אפשר לומר כן בתמיה הלא הפסוק מכחישו מיד אח"כ שאמר בפירוש לדרוש אלהים כו' והשיב אלא כל דיין כו׳ כאלו עוסק בתור' כל היום שאותו מקצת היו שהיה דן היה נחשב לו מבקר עד הערב בלימוד ומה שלמד עמהם (היה) בו ביום [לבוש האורה: היה] לו שכר בפני עצמו א״כ ש"מ כל דיין כו' אפילו שעה אחת כאלו עוסק בתור׳ כל היום דהא לא חלקה התורה כמה היה דן ומדכתיב לשון בקר וערב ולא כתיב כל היום ש"מ שהוא ג"כ שותף במעשה בראשית כו' ובגמרא שלא הוזכ' הפסוק שאחרי' הוצרך לפרש הקושיא תורתו מתי נעשית עכ"ל. ולי נראה דלכך השמיט רש"י עיקר הקושיא שהזכיר הגמרא והיא תורתו מתי נעשית לפי שראה רש"י דבמכילתא לא כתיב שם תורתו מתי נעשית אלא ענין אחר והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה וכבר אפשר נמי לפרש בענין אחר עיקר הקושיא של אפשר לומר כן שר"ל הלא גם פרשת ויקהל ציווי מלאכת המשכן היו במוצאי יום הכפורים כמו שפירש רשי שם אם כן בהכרח היה צריך להפסיק בציווי מלאכת המשכן ואלו ואלו דברי אלדים חיים הלכך סתם רש"י עיקר הקושיא של אפשר לומר כן כדי שתוכל לפרש על איזה אופן מכל האופנים הנזכרים וי"מ שכתב שטעות הוא מה שנמצא כתוב בספרי רש״י מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בתורה כל היום כי לא נמצא זה בגמרא ולא במדרש ואני אומר שאין לשבש הספרים כי אולי בנוסחאות הגמרא של רש"י היה כתוב כך כן נ"ל:
כל דיין שדן דין אמת לאמתו בפ"ק דשבת כתבו התוספות דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה עכ"ל ונראה דבתיבת אמת הוי סגי להאי ומאי לאמתו וי"ל דאע"פ שידון הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב לא הוי לאמתו כך כתב בית יוסף בריש טור ח"מ לכאורה נראה דאישתמיטתיה מיניה מה שכתבו התוספות בפ"ק דמגילה דמייתי שם הך אגדה וז"ל זה הדן דין אמת לאמיתו נראה דמשום הכי נקט אמת לאשמעינן דבדין מרומה צריך לחקור העדים בטוב עד שיתברר האמת ואז ידונו אותו לאמתו. עכ"ל. אכן לפי האמת עם כל זה עדיין לא תקנו תיבת לאמתו והדין עם בית יוסף דבתיבת אמת הוי סגי להאי ומאי לאמתו ומיהו גם על פירוש בית יוסף קשה לי שהרי בפרק בתרא דכתובות אמר רבא לא לידון אינש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה. דרחים ליה לא חזי ליה חובתא ולדסני ליה לא חזי ליה זכותא ופירש הרא"ש כי ענין הזכות והחובה מבצבצא באדם בלא כיוון רשע לפיכך באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת הלב נוטה לחובה עכ"ל א"כ היאך נקרא דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב הלא פסול לדונו מחמת דקים לן שנוטה צד וי"ל דה"ק אע"פ שקים לן שידון הדיין דין אמת ולא נטה צד אם הוא רוצה וחפץ שיארע הדין לזכות ראובן שהוא אוהבו ושמח הוא במה שיצא דין האמת בזכותו של ראובן לא ינתן לדיין הזה שכר דן דין אמת אפילו שהוא אמת לפי שהוא לא דן אותו לתכלית האמת עצמו כי אם לאהבת ראובן והוי כאלו אמר דין אמת לשמו: ולי נראה לפרש דמשום הכי נקט לאמתו דאע"פ שידון הדיין דין אמת על פי הטענות מ"מ אם הם מכחישות האמת לא הוי לאמיתו מפני שעל הדיין מוטל לדון על פי האמת שנתאמת אצלו ולא על פי הטענות אם הם מכחישות האמת כמו שכתב מהר"יק בשורש ק"ח כן נ״ל:
טז
רש"י מי שיהיה לו הדבר בא אלי כתב הרא"ם ז"ל שרש"י ז"ל סובר שמאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלדים וכי יהיה להם דבר בא אלי שניהם יחד מורים על דבר המשפט ולא שיהיה כי יבא אלי העם לדרוש אלדים מורה על למוד תורה דא"כ מה השיב משה ליתרו שאמר מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. שהרי אין מדרך למוד תורה שיהיה הרב יושב והתלמידים עומדים לפניו אלא כלם בעמידה ועוד כי אלו היתה ישיבתו לשני עניינים האחד ללמד להם התורה והמצות והאחד לשפוט את העם למה לא הזכר במאמר ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם גם למוד התורה כו' והאריך ולבסוף הקשה על רש״י מההיא דמכילתא דקתני חוקי האלהים אלו המדרשות ואת תורותיו אלו ההוריות דברי רבי יהושע ורבי אליעזר המודעי אמר חוקי האלהים אלו העריות שנאמ' לבלתי עשות מחוקות התועבות ואת תורותיו אלו ההוריות שא"כ דברי רש"י דלא כמאן ע"כל. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה כי לא לבד שדברי רש״י הם דלא כמאן מהמכילתא שהביא הרא"ם ז"ל אלא גם כן כנגד דברי תלמוד ערוך ברור מללו בפ"ק דשבת דקאמר בהדיא שלמד ג"כ תורה עם ישראל באותו יום עצמו וז"ל הגמרא ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כו' ובלי ספק דאישתמיטתיה מיניה הגמרא הנז' דא"לכ אי אפשר דהוה שתיק הר"אם ז"ל מלהקשות מיניה ג"כ על רש"י ז"ל וכן איתא בהדיא בפירקי דרבי אליעזר וז"ל מן הבקר עד הערב יכול כל היום דן א"כ אימתי התלמידים יושבין ללמוד תורה ת"ל מן הבקר ולא כל הבקר ולא כל היום ושערו חכמים עד שש שעות עכ"ל ומה מאד תמה אני על חכמתו הגדולה של הרא"ם ז"ל איך לא שת לבו ללמוד זכות על כל התנאים מהמכילתא הנז' מכל אותן הטענות שטען מה שהכריחו רש"י לפרש שלא למד תורה עם ישראל בו ביום כנזכר הלא לאו קטלי קני באגמא אינהו ובפרט שגם הגמרא ערוכה הנז' וגם הברייתא דרבי אליעזר בעזרתם ובאמת אינן טענות כלל כי מה שטען דא"כ מה השיב משה ליתרו על שאלתו מדוע אתה יושב לבדך וכו' שהרי אין מדרך למוד התור' שיהיה הרב יושב והתלמידים עומדים לפניו כו' יש להשיב שלא היה נעלם מעיני יתרו שמשה ישב לשפוט את העם ולא הוכיחו על שהיה יושב והם עומדין שהרי הדין כך הוא כדכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב אלא הכי קאמר מה דעתך לעשות שאתה יושב ודן לבדך היה לך לחבר עמך הרבה חכמים להיות דנים עמך להקל מעליך כי יתרו חשב שלא ישב משה רק לשפוט את העם לבד כמובן מפשט הפסוק ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב ועל זה השיב לו משה כי לא לשפוט את העם לבד אני יושב כאן אלא גם ללמוד תורה ולשאר ענינים שונות שאינו טוב שום אדם לעשותן זולתי כדפירש הרמ"בן ז"ל ומה שטען למה לא הוזכר במאמר ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם גם למוד התורה יש להשיב וליטעמך למה לא הוזכר במאמר ויהי ממחרת וישב משה כו' גם צווי מלאכת המשכן שהיה בודאי בו ביום כדפירש״י בהדיא בריש פרשת ויקהל אלא עכ"ל הפסוק לאו רוכלא הוא ולא נקט לשפוט את העם אלא בשביל שזה היה תחילת המעשה בו ביום אבל אה"נ שהיה בו ביום אח"כ גם למוד התורה וגם צווי מלאכת המשכן כן נ"ל:
יח
רש"י גם אתה לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים הקשה הרא"ם ז"ל והלא חור כבר נהרג כדפרש"י גבי וירא אהרן ויבן מזבח ומסיק שטעיות נפל בספרים אבל מהרא"י ז"ל כתב וז"ל ויש לישבו לפי שיתרו הוכיח את משה שישב לשפוט את ישראל לבדו והשיאו עצה להעמיד דיינים תחתיו והשיב לו משה כבר אירע לי תקלה על ידי שנתעצלתי במצות הקדוש ברוך הוא ומניתי אחר תחתי במלחמת עמלק ונעשה ידי כבדים וזקקתי לאהרן וחור שיתמכו ידי כדפירש"י שם ואם אעשה עוד בזה פן אתקל בה והשיבו יתרו נבול תבול גם אתה לרבות אהרן וחור כלומר אפילו אם היו אהרן וחור עמך שהחזיקו כבר לא היה בהם חזקה לחזקה בטורח זה ולכן לא הזכיר פה נדב ואביהוא כדלקמן לפי שהיה תשובה על אהרן וחור שתמכו ידיו ומה שהזכיר הזקנים כלומר אפילו היה אהרן וחור והזקנים עמך לפי שמצינו אהרן וחור והזקנים שהיו עמו כבר כדכתיב בפרשת משפטים ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם.
יט
איעצך ויהי אלדים עמך כו' כל המפרשים הקשו וכי משה לא ידע עצת יתרו שבא ללמדה לו והמחוור בעיני הוא מה שפירש בעל תולדות יצחק וז"ל והתשובה יש דברים שאין ראוי שיאמרו אותם הבעלי דינים אלא השליש אם יאמר משה כן היה נראה שרצה להשליך המשא על אחרים וכן שהיה דרך גאוה שהדברים הקלים ישפוטו הם והדבר הקשה יביאון אל משה וכן אם יאמרו ישראל כן נראה שרצונם שלא יהיה משה דיין עליהם להסיר הכבוד ממנו ושכל אחד רוצה דיין משבטו שיטה הדין בעדו לכן יאמר אותו איש נכרי שאין בו אלו החשדות ויש אומרים שלפי שמשה עיונו במעשה מרכבה לא ידע בעניני העולם ואינו נכון ונ"ל עוד שהקדוש ברוך הוא רצה לתת כבוד ליתרו לכבוד משה בשביל שבא להתגייר ובעבור שהביא אשת משה ובניו לכן רצה שיהיה פרשה אחת כתובה בתורה עליו עכ"ל דברי פי חכם חן ואני אוסיף נופך משלי על מה שכתב הרב הנז' באחרונה שהקדוש ברוך הוא רצה לתת כבוד ליתרו כו' שהוא ע"ד שאמרו חז"ל ורש"י הביאו גבי פסח שני וגבי דין בנות צלפחד ראוייה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן שמגלגלין זכות על ידי זכאי כן נ"ל:
כא
רש"י ששונאים את ממונם בדין כו' כתב הרא"ם ז"ל מפרש בתנחומא שיהא אומר אפילו שורף גדישי אפילו קוצץ כרמי כהוגן אני דנו וזהו המובן ג"כ מפרש"י ומה שכתב אחר זה כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בי דינא לאו דיינא הוא לא דייקא כו' עכ"ל ולי נראה דשפיר דייקא כי רש"י ז"ל סובר שמאמר כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בי דינא כו' פירושו אם חייב הזכאי בשביל גיזומו של בעל הדין חבירו שאמר אם אתה מחייבני הרי אני שורף גדישך וקוצר כרמך שאז יוציא ממנו ממונא בדין כדתניא דן את הדין זכה את החייב חייב את הזכאי מה שנעשה עשוי וישלם מביתו נמצא דלאו דיינא הוא שהרי לא דן דין אמת לאמיתו בשביל גיזומו של בעל הדין וצריך לחזור ולשלם מביתו שוב מצאתי כדברי ממש בחזקוני ושמחתי מאד כי נחני אלדים בדרך אמת.
רש"י שרי עשרות ששים אלף בתנחומא פרשת משפטים מסיים זה הלשון מאי קמ"ל דשרים מלגיו ומה שיש לדקדק בזה כבר נתחבטו בו התוספות בסוף פ"ק דסנהדרין ע"ש וי"מ דלכך נתמנו כל כך הרבה שרים כי לא נתמנו להיות דיינים לבד אלא גם לשאר צרכי צבור כגון למלחמה ולשאר עניינים:
כג
רש"י ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד. י"מ שכתב פלא גדול על יתרו גר צדק שיאמר כן ח"ו יצוה האל הקדוש ויגזור דבר שאי אפשר לו לעשות לכן נראה דהכי פירושו דאם יעכב על ידך ותעשה מעצמך ותשמע לעצתי בלי הסכמת השכינה לא תוכל לעמוד ותכשל כאשר נכשלת במלחמת עמלק שמנית יהושע תחתיך עכ"ל ואני אומר ח"ו שיעלה על הלב שמשה רבינו יהיה נחשד בעיני יתרו שישמע לעצת יתרו אע"פ שהקדוש ברוך הוא יעכב על ידו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וא"כ לא היה צריך יתרו לומר דברים הללו אל משה וגם לישנא דר"שי לא משמע הכי כי עיקר חסר מן הספר ועוד שהרי הרא"ם ז"ל נאמן ביתו של רש"י פירש דברי רש"י האלה כפשוטן וז"ל ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד כמו שאמר לו מתחלה נבול תבול גם אתה גם העם עכ"ל לכן נ"ל שלא אמר יתרו למשה ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד אלא כדי להגזימו ולהבהילו שיתחמם עצמו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל ויוכל להיות שיתרו ראה ברוח הקודש שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות למשה למנות שופטים לישראל כמו שאמרו בספרי והביאו רש"י לקמן בפרשת דברים ואומר אליכם בעת ההיא לאמר מהו לאמר אמר להם משה לא מעצמי אני אומ' לכם אלא מפי הקב"ה כו' איכה אשא לבדי אם אומר לקבל שכר לא אוכל זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך [הוא] ועל זה סמך יתרו שאמר ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד לפי שידע שלא בלבד שלא יעכב על ידו אלא יצוה לו על מינוי השופטים כן נ"ל:
רש"י וגם כל העם הזה אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלוים כו' לעיל גבי גם אתה גם העם הזה אשר עמך לא הזכיר רש"י נדב ואביהוא והוא דעת רבי יהושע במכילתא שאמר אתה זה משה גם זה אהרן העם הזה זה ע' זקנים ולא כר"א המודעי דפליג על (רש"י) [רבי יהושע] ואמר אתה זה משה גם זה אהרן נדב ואביהוא הזה אלו שבעים זקנים אבל כאן גבי וכל העם הזה אמרו במכילתא בלי מחלוקת גם נדב ואביהוא ואיני יודע אם הוא מחלוקות ואח"כ סתם או יש טעם אחר למה לא פליגי רבי יהושיע ורבי אליעזר המודעי כאן כמו לעיל וגם צריך טעם למה בריר רש"י לעיל בדעת רבי יהושע טפי מבדעת ר"א המודעי וצל"ע:
כז
רש"י וילך לו אל ארצו לגייר בני משפחתו כתבו המפרשים דא"לכ לו למה לי אלא ר"ל לו לטובתו ומכאן תשובה על ר"מ אלשיך ז"ל והרב הגדול ר"א שי' בריש פרשת לך לך שפירשו מלת לך למקורך ועצמותך דהיינו לארץ ישראל כי אדם ממקום כפרתו נברא ומקורו מן הר המוריה וגם הר המוריה של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה אשר משם מקור ומחצב הנשמה כו' וכן בפסוק אלך לי אל הר המור וכן בפסוק הגשם חלף הלך לו הלך למקום מקורו כי אז עולה מן הארץ וכן קומו עברו לכם את נחל זרד היינו ג"כ לא"י וכן אלכה לי אל הגדולים כי שם דירת השלמים כו׳ ומה יאמרו הרבנים הנז' כאן גבי וילך לו אל ארצו לפי מה שאמרו רז"ל שהלך לגייר בני משפחתו דע"כ צ"ל שפירוש לו לטובתו ולהנאתו וזה חזוק לפרש"י לעיל לך לך להנאתך ולטובתך: