צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · יז
ב
ויאמרו תנו לנו מים ונשתה כו' כתבו מהרא"י ור״מ אלשיך ז"ל שאמרו תנו כנגד הש"י וכנגד משה לא כנגד משה ואהרן כמו שחשבו המפרשים ולכך אמר משה מה תנסון את יי' כי בראשונה לא רבו עם משה לחסרון מים לגמרי כי עדיין היו מים בכליהם כי כן דרך הולכי מדברות להוליך תמיד מים ממקום למקום מספק אם לא ימצאו בחנייתם אבל מאשר חנו במקו׳ שאין מים וחששו למה שיהיה אח"כ שיכלו המים מן החמת ורצו לנסות אם יוכל משה לתת מים אליהם בעת הצורך כשיבאו אליו ולכן אמר משה אליהם מה תנסון את יי' כי זה היה נסיון וכאשר נעדרו המים אשר הביאו בכלים ויצמא שם העם למים אז היתה תלונה אחרת יותר גדולה ואמרו למה זה העליתנו ממצרים כו' כאלו לא הוציאם הש"י ממצרים אלא משה בחכמת הכשוף ולכך אמר משה עוד מעט וסקלוני כמשפט נביא שקר:
ה
ומטך אשר הכית בו את היאור אע"ג דאהרן הכהו מ"מ משה היה מריה דעובדא כ"כ החזקוני ולא זכר דבגמרא פרק חלק הקשה קושיא זו ותירץ מכאן כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה:
רש"י אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורענות כו' כ"כ במכילתא ובתנחומא אבל בשמות רבה כתוב שמשה אמר כך על המטה והשיב לו הקב"ה אין מידתי כמדת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטיה אבל אני במה שאני מכה בו אני מרפא כו' וכתב הרמב"ן וז"ל הא דלא אמר והמטה אשר נהפך לנחש או והמטה אשר עשית בו את האותות להזכיר בו פלא כי אז הפך המים לדם והוציא אותם מטבע' ועתה יביא מים בצור החלמיש והנה יעשה בו דבר והפוכו:
ח
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים י"א דלכך לא כתיב ויצא עמלק כמנהג הכתוב ויצא סיחון ויצא אדום מפני שעמלק לא יצא מארצו לבא להלחם עם ישראל אבל היה הולך אל ארץ אחרת ובמקרה בא לרפידים וראה את ישראל באהליהם רעבים גם צמאים והנה משה רבינו פחד לפי שהיו ישראל חטאים לפניו ית' על ריבם ונסותם את יי' ושלכן באה עליהם הצרה הזאת להענישם על כן צוה משה ליהושע להלחם בעמלק בעבור יתפלל הוא בנשיאת כפים כי צריך זכות גדול ותפלה למלחמה הזאת ואם הוא בעצמו ילך להלחם עמו תחדל תפלתו ולכך עלה על ראש הגבעה כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה כענין שפירשתי גבי ויעתר יצחק ליי׳ לנוכח אשתו וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה. וי"א טעם אחר שמשה רבינו לא רצה להלחם בעצמו המלחמ' הזאת כדי שלא ישוה עמלק לו ויתכבד שנלח' עם משה ועם כל ישראל אבל כדי לבזותו שלח את יהושע משרתו להלחם בו ושלא ילכו כל בן חיל מישראל אלא אנשים מעטים וכל זה מפני כבודו של משה וכבודן של ישראל ורבינו בחיי ז"ל נתן טעם אחר כי משה רצה להלחם עם השר של עמלק למעלה בשמים ע״ש. ולי נראה דלכך לא כתיב ויצא עמלק אלא ויבא עמלק שבא בצוואת אמו תמנע להלחם עם ישראל כדי להנקם נקמתה שלא רצה אברהם ויצחק לקבל אותה כאשר באה לגייר עצמה כדאיתא בפרק חלק ושם כתבתי בתוספות הטעם ולפי שעמלק היה יודע ענין ברכת זקינו יצחק שאמר לעשו והיה כאשר תריד ופרקת עלו וכו' ועכשיו היו ישראל רפויין מדברי תורה כדאיתא במכילתא ובפרק חלק אין רפידים אלא רפיון ידים לפי שרפו ישראל ידיהן מדברי תורה על כן התעורר עמלק לבא דוקא עכשיו להלחם עם ישראל ברפידים ולכך פחד משה פן ינצח עמלק מחמת העונש ביטול דברי תורה והוצרך להתפלל על ישראל שלא יהיו מנוצחים. שוב מצאתי כך בצרור המור ועוד נראה לי דלכך צוה משה את יהושע להלחם בעמלק ולא הלך הוא עצמו להלח' בעמלק לפי.שידע משה שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנא׳ והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגומ' ולכך היה יוסף דוקא שטנו של עשו כדאיתא בפרק יש נוחלין כן נ"ל ואחר זמן רב בא לידי ספר ג"א ומצאתי שם שגם הוא כתב כן ע"ש:
יא
והיה כאשר ירים משה ידו וגומ' מנעורי תמיהני למה אין אנו נוהגים להתפלל בזקיפת ידים למעלה כמו שנהגו אבותינו מעולם כמו שנאמר הרימותי ידי אל יי' אל עליון וגומ' ות"א ארמית ידי בצלו קדם יי' וכו' ובבראשית רבה בפרשת חיי שרה בפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק איתא אמר רב הונא צפת שידו שטוח בתפילה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו עכ"ל. וכמו שנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל יי׳ וגומר וכמו שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגומ' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ות"א והוה ידוהי פרישן בצלו עד דעאל שמשא וכמו שנאמר ויהי ככלת שלמה להתפלל אל יי' וגומ' וכפיו פרושות השמים וגומ' וכאלה רבים ותניא בפרקי רבי אליעזר בפרק מ"ד שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד וכו'. והביאו הטור א"ח בהלכות תענית בסימן תקס"ו ובהלכות יום הכפורים בסי' תרי״ט וכן המרדכי ביומא והגהות מיימוני ושאר פוסקים ולכן כשם שאנו למדין מתפלת משה שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו למה אין אנו למדין גם כן מתפלת משה שצריך להתפלל בזקיפת ידים למעלה ואי אפש' לומר שלא היו נוהגין להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה אלא דוקא אנשים רשומים חשובים וגדולים כגון האבות ונביאים ומלכים ולכן אין אנו נוהגין עכשיו להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה משום דמחזי כיוהרא דהא ליתא שהרי בפרקי ר' אליעזר בפרק הנ"ל אחר דקאמר מכאן אתה למד ששליח ציבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים וכו' קאמר וז"ל וכל ישראל עומדים חוץ לאהליהם ורואים למשה פורש כפיו אל השמים והם פורשים כפיהם אל השמים וכו' עכ"ל. ובגמרא אמרו חז"ל אסור לאדם לעמוד שלש שעות כפיו פרושות השמים וכו'. ובזוהר נמי מצינו בהרבה מקומות רבי פלוני זקף ידיה ומצלי ובפרשת נשא בפסוק כה תברכו בתוספתא האיר עינינו בסוד זקיפת ידים למעלה וז"ל פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפי דאצבען וכו' עד עשר אצבעין מתערי שכינתא לשריא עילייהו מתערו עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא וכלא בשעתה חדא ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען למגנא אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב"ה והא אוקימנא דאינון אתערא דשמא קדישא ורזא דמהימנותא זקיפא דאצבען ממנן בההוא זקיפא דלהון עשרה שליטין וכו' עכ"ל ולזה נתכוון נמי הרמבן ז"ל ברמיזותיו דוק ותשכח. ולא נעלם מעיני הא דאמרינן בפ"ק דשבת רבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מאריה וכו' ולכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפלה וז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה וכו' עכ"ל. אמנם כבר תמיהני טובא על רבא גופיה וכל הנגררים אחריו למה לא התפלל גם כן בזקיפת ידים למעלה כמו אבות העולם וכי הם לא התפללו ג"כ כעבדא קמי מאריה כמו רבא ולולי דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל הייתי מפרש דרבא התפלל על כל פנים בזקיפת ידים למעלה אלא שעם זקיפת ידיה פכר ידיה ומצלי וקל להבין ושמא י"ל מאחר שעכשיו נוהגים אומות העולם עובדי עבודה זרה להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה כמפורס' לכן אין אנו נוהגין עכשיו להתפלל כך וכה"ג אמרו רז"ל בפסוק לא תקים לך מצבה אשר שנא יי' אלהיך אף על פי שהיתה אהובה לפני המקום בימי האבות עכשיו שנואה מאחר שעשאוהו אלו כנענים חק לע"ז כן נ"ל. כך כתבתי בספרי באר שבע ועתה אוסיף ואומר דלכך כתיב והיה כאשר ירים משה ידו ולא כתיב ידיו מפני שהיה מרים ידיו דביקים יחדיו כאלו היה יד אחת כדי לקשר כל העשר אצבעות יחוד גמור על פי סוד הנזכר כן נראה לי: