צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · יד
ב
(רש"י) דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות כו' כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל יש להקשות למה גזרה החכמה האלהית בתחבולה ההיא לאמר שישובו ויחנו לפני פי החירות כדי שירדוף אחריהם פרעה והלא כבר שלחם כפי רצונו וא"כ מה היתה הכוונה בכל הענין הזה ומה היה חטא פרעה עד שנתחייב טביעה בים כיון שכבר הודה ונכנע ועו' שבמראה בין הבתרים לא נתייעד לאברהם עניין הטביעה הזאת כו' והאריך מאוד בקושיא זו ומסיק שלא נתחייב פרעה בעונש זה להטבע בים אלא בעבור שאמר כאשר שלחם לכו עבדו את יי' וברכתם גם אותי שרצה להשוות עצמו ולהשתתף באלהות עד שהחציף לומר שכמו שראוי לעבודה אלוה כן ראוי לעבוד אותו ג"כ וזהו מלת גם שנ׳ וברכתם גם אותי כלומר לשתף עצמו כו' עכ"ל ולפי דבריו אין מקום למה שפרש"י לעיל בפ' בא בפסוק למען רבות מופתי קריעת י"ס ולנער את מצרים כו' שהרי בודאי לא עלה ולא יעלה על הדעת שהק"בה השיאו לפרעה שיאמר וברכתם גם אותי לשתף עצמו לאלוה כדי שיתחייב להטבע בים וא"כ איך יאמר הקדוש ברוך הוא למשה מן קריעת י"ס ולמ"ד שעליו נאמר בעבור הראותך את כחי כו' אם עדיין לא נתחייב פרעה כלל להטבע בים וכן אין מקום למה שפרש"י בסמוך בפרעה ובכל חילו הוא התחיל בעבירה וממנו התחיל הפורענות דמשמע שגם חילו של פרעה נתחייב להטבע בים בעונש חטאם ולפי דברי החכם ז"ל אם פרעה חטא שאמר וברכתם גם אותי עבדיו וכל העם מה חטאו:
אמנם נפלאתי הפלא ופלא על החכם ז"ל פה קדוש יאמר דבר זה שהוא כנגד תלמוד ערוך ברור מללו בפ"ק דסוטה וכנגד כל המדרשים מכילת' ותנחומא וש"ר כולם בפה אחד ענו ואמרו שנתחייב פרעה ועבדיו בעונש זה להטבע בים בעבור שהשליכו את בני ישראל ביאור והילך לשון הגמרא בפ' הנ"ז הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה א"ר חנינא בואו (ונתחכמן) [ונתחכמה] למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כו' עד נדונם במים שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם שנ' כי מי נח זאת לי וגו׳ והם אינן יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא. א"נ הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו וכה"א ומצרים נסים לקראתו והיינו דאמר ר"א מ"ד כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבשלו בה נתבשלו כו' ורש"י הביאו לקמן ע״ש והילך לשון המכילתא בפ׳ זו ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' ממנו התחילה הפורענות טבע הוא וכל חילו כיוצא בו וימח את כל היקום מי שהתחיל כו׳ וכ"כ בפרש' ו' כו' וז"ל הם חשבו לאבד את בני במים איני נפרע מהם אלא במים שנ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל וכו' עד וכן יתרו אמר למשה כי בדבר אשר זדו עליהם שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם כו' והילך לשון תנחומא בפ' בא המצריים חשבו לשקע אותן במים ונער פרעה וחילו בים סוף כו׳ וז"ל בפ' זו ד"א במדה שמדדו מצרים מודדת להם מה אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לפיכך תהומות יכסיומו כו' והילך לשון ש"ר בפ' זו ד"א ויהי בשלח פרעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ואתה שלחת האבות והבנים השלכת ליאור אף אני משלח אותך לים ומאבד אותך שנ' וניער פרעה וחילו בים סוף כו' ומ"ש החכם ר"א אשכנזי ז״ל איך שבמראה בין הבתרים לא נתייעד לאברהם ענין הטביעה הזאת כו׳ יש להשיב נהי שלא נתייעד לאברהם בהדיא בפסוק ענין הטביעה הזאת מ"מ אמר לו הקדוש ברוך הוא ענין קריעת י"ס ברמז כדאית' בב"ר בפ׳ לך לך וז"ל ריב"ל אמר אף קריעת י"ס הראה לו דכתי׳ אשר עבר בין הגזרים האלה הה"ד. לגוזר ים סוף לגזרים כו' ומ"ש פרעה וברכתם גם אותי יש לפרש דה"ק כשם שתתפללו על עצמכם שיברך אלהים אתכם ה"נ התפלל עלי שיברך אותי כן נ"ל:
רש"י לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כו' כתב מהרא"י ז"ל שפיר דקדק רש"י בלשונו שכתב היו מקריבין ולא כתב שהיו חוזרין ממש (לעקבי הים) [לעקביהם] דא"כ כשחזרו בשלשי מה שהלכו בשני לא היו רחוקים ממצרים רק מהלך יום אחד ומה הוצרך לפרעה לרדוף אחריהם יום ה' ויום ו׳ כדפרש"י בתר הכי ע"כ לא חזרו ממש על עקבים אלא הלכו דרך עקלתון שהיה מקרב לצד מצרים עד שבאו לפני פי החירות שהיה כמו מהלך יום וחצי או יותר ממצרים והאוקטורים מהרו והלכו ביום אחד דאינו דומה הליכת יחיד מהליכת חיל גדול כמו ישראל ומצרים עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דקדוק זה כי מ"ש ומה הוצרך פרעה לרדוף אחריהם יום ה' ויום ו' כו' אינו קושיא כלל כי הוא בעצמו כתב בסוף דבריו דאינו דומה הליכת יחיד מהליכת חיל גדול כו' א"כ ה"נ יש לחלק ולומר שאינו דומה הליכת חיל גדול של פרעה להליכת חיל ישראל כי חיל של פרעה היה גדול יותר כפלי כפלים מחיל של ישראל כדאיתא במדרש מכילת' ושלישים על כלו י"א יצא עליהם ג' מצרים על כל אחד ואחד מישראל וי"א שלשים וי"א שלשה מאו' כו' ע"כ וגם אין דרך יוצאי צבא במרכבות ובעגלות ללכת במרוצה כ"כ כמו הולכי יחידי׳ בלי מרכבות ולכן הוצרך פרעה לרדוף אחריהם בשני ימים יו' ה' ויום ו' אע"פ שלא היו רחוקים ממצרים רק מהלך יום א׳ וכ"כ בהדיא החזקוני וז"ל ויוגד למלך מצרים פרש"י אוקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו שלשת ימים כו' כלומר ביום השלישי לא נתרחקו ממצרים רק מהלך יום אחד שהרי ביום ראשון באו מרעמסס לסוכות ביום שני מסוכות לאיתם ביום ג' חזרו לצד מצרים מאיתם לפני פי החירות שנ' וישובו ויחנו וגו' ופר״שי לצד מצרים היו מתקרבים כל יום ג' נמצא שלא נתרחקו יום שלישי רק מהלך יום א' ביום הד' לא הזמינו עצמן לדרך וראו האוקטורים שאין חוזרים באו באותו יום ד' והגידו לפרעה וישראל עמדו על הים עד שרדפו מצרים אחריהם שנ' וישיגו אותם חונים על הים בחמשי ובששי רדפו אחריהם אע״פ שלא נתרחקו מהם רק מהלך יום א' כי אין דרך יוצא צבא במרכבות ובעגלות ללכת במרוצה:
רש"י לפני בעל צפון הוא נשאר מכל אלהי מצרים כו' כתב הרב הגדול ר"א שי' ויש לנו ליתן טעם למה נשאר הוא יותר משאר אלהות ונראה מזה שהיו להם הרבה ע"ז שעבדו להרבה מזלות כי כל מזל יש לו כח והשפעה על איזה ענין מיוחד ובעל צפון היינו הע"ז אשר חשבו כי ממנה יושפע להם זהב ורב פנינים כמ"ש מצפון זהב יאתה והשאיר הקדוש ברוך הוא דוקא ע״ז זו להטעותם שיאמרו שע"ז זו תתבע עלבונם על מה שנטלו ישראל ממונם שלא כדין כי כל שאר המכות הצדיק פרעה את הדין עליו לומר שבדין באו עליו ובדין לקו גם שרי מעלה שלהם אבל הממון חשב פרעה שלא בצדק ולא במשפט נטלו ישראל ממונם ע"כ נשאר בעל צפון שיאמרו קשה יראתם ויתבע מן ישראל ממונם שהשאילום וז"ש ויהפך לבב פרעה וגו' פרש"י בשביל ממונם שהשאילום ומה שאמרו כי שלחנו את ישראל מעבדנו לפי שכל מה שקנה עבד קנה רבו ועיקר דבריו היה בעבור הממון ותלה פרעה דבריו במה שראה שנשאר בעל צפון מכל אלהי מצרים עכ"ל נראה מדבריו שהבין מלת בעל צפון שהוא מלשון רוח צפון: ואני לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב כי מה ענין רוח צפון לע"ז זו יותר משאר רוחות לכן נ"ל שהוא מלשון צפנת פענח ע״ש שהוא גילה להם כל הצפונות כדאית' במדרש ויגד למלך מצרים כי ברח העם וגו׳ מי הגיד למלך מצרי' בעל צפון כו' כי חרטומי מצרי' עשו אותו בדבר המזלות כו' כמו שכתב החכם ראב"ע ז"ל.
ה
ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל יש לשאול כי כאשר יעשה האדם דבר בבחירתו וברצונו יכול היטב לגנות הבחירה ההיא ולהתחרט ממנה לאמר מה זאת עשיתי אבל מה שהאדם עושה בהכרח ע"י יסורין לא יפול לגנות הענין ההוא ולומר מה זאת עשיתי כמתחרט כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה אמנם לפי הפשט יתכן לומר שהטיבו לומר כן כאמרם שוטים היינו שאחרי שהשי"ת כל מה שעשה לנו התראה אם לא נשלחם לא היה רק הנני הורג בנך בכורך א"כ אחרי שכבר עשה אותו והרג הבכורות מה זאת עשינו לשלחם כיון שכבר הביא עלינו כל מה שאמר להביא אם לא נשלחם. או יתכן לומר עוד כי פרעה ועבדיו ראו היותם נבוכים בארץ וחשבו להחזירם לעבודתם ובהיות זה גנאי גדול להם נגד שאר מלכים באומרם שחררו מצרים את עבדיהם אח"כ רדפו להחזירם לכך אמרו מה זאת עשינו כי שלחנו כאלו ר"ל הנה אנחנו לא שחררנום עד שיהיה גנאי לנו אם נחזירם לעבודתנו כלומר מה עשינו להם עד שנשתחררו הלא שטר שיחרור לא עשינו להם גרעון כסף לא עשינו א"כ מה זאת עשינו כי שלחנו כלומר לא עשינו דבר שיקראו משולחים ומשוחררים א"כ אינו גנאי לנו נגד שאר מלכים שנחזירם לעבודתנו. ובזה יובן שלכך נאמר וירא ישראל את מצרים שעל זה דרז"ל שכל אחד היה רואה את אדוניו מת ולמדו זה ממה שכ' מת בלשון יחיד ולא אמר בלשון רבים מתים ולא סופר בדבריהם ז"ל מה תועלת היה לישראל כשיראה אדונו מת אבל יתכן לומר שהנה הקדוש ברוך הוא אמר בג' דברים העבד משתחרר בשטר ובגרעון כסף ובמיתת האדון ואמנם הם אמרו שלא עשו דבר שנשתחררו לא שטר ולא גרעון כסף אמר א"כ אני אשחררם במיתת האדון וע״כ נאמר ויושע יי' ביום ההוא כלומר שלא היו נקראים משוחררים עד ביום ההוא שכל אחד רואה אדוניו מת עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין אלו ב' פירושי' כי על פי' ראשון קשה לי אטו בשוטים עסקינן וכי לא ידע פרעה ועבדיו שמה שאמר להם משה שמכת בכורות היא מכה אחרונה אינה אחרונה מבלתי יכולת יי' להביא עוד מכה אחרת אלא היא אחרונה מפני שגלוי וידוע היה לפני הקדוש ברוך הוא שיתרצה פרעה ועבדיו לשלחם אבל בודאי לא עלה על דעת פרעה ועבדיו אחר שהודו ונכנעו לפני השית' שאם היה מסרב פרעה ועבדיו עוד לשלח' אפי' אחר מכת בכורו' שיניח הקדוש ברוך הוא את ישראל בשעבוד מצרים אחר כל האותות והמופתים אשר עשה בעבור זה היד י"י תקצר להביא עוד מכות אחרות כהנה וכהנה: ועל פי' ב' שכתב החכם ז"ל קשה לי אטו כ"ע דיני גמירי שידעו פרעה ועבדיו ושאר מלכים דיני עבד שהזכיר השנויים במשנה וגמרא בפ"ק דקידושין ויותר נכון בעיני מ״ש ר״מ אלשיך ז"ל ביישוב קושיא זו של החכם ז"ל והילך לשונו ויגד למלך מצרים כי ברח העם כלומר כי ברח העם מקצה המדבר וישב אחור מאימת נחש שרף ועקרב אשר במדבר אז ויהפך כו' והוא כי אמר פרעה הנה בב' דברים דברתי דופי כנגד יי' באמרי לא ידעתי את י״י שנגעתי בכבודו. ב' אומרי וגם את ישראל לא אשלח והנה בכל התראות המכות היה הוא ית' אומר שלח עמי ואם אינך משלח הנני מביא כו' והיה נראה שלא היה עושה עיקר רק על ישראל לטובתם ולא על כבוד עצמו אך עתה כי ראה אותם בצרה בורחים מנחשי המדבר ואינו מושיעם אמר הנה יורה כי אין רצונו י"ת אותם שא"לכ לא היה אחרי צאתם מניחם למקרה ופגע אך אין זה כי אם שגם כל מעשהו י"ת בכל המכות לא היה רק על דבר כבוד שמו ית' אשר אמר מי י"י אשר אשמע בקולו ואשר אמר שלח עמי תואנה היה מבקש וע"כ אחר המכות שנעשה רצונו עזבם הוא ית' וזהו ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם כי עד כה היה לבבם טוב אל העם והיו יראים מהם בחשבם כי עליהם עשה י"י את כל אשר עשה אך עתה נהפך לבבם אל העם להומם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל כי לא מאהבת ישראל היה עושה ולא היה אומר שלח עמי רק תואנה וע"כ אלו שבנו עדיו ית' לבקש מחילה על דבר כבוד שמו היה מניחם לנו לעבדים כי הנה עתה שהכרנו כי אין לב י"י על טובת העם רק על דבר כבוד שמו אשר חילל פרעה באומרו מי י"י והלא טוב טוב היה ליכנע לי"י לאמר לפניו חטאנו על דבר כבוד שמך כי אותה היה מבקש והיה מרפה משליחות ישראל ולא שלחנום מעבדינו וזהו מה זאת עשינו כו' והנה כתבנו למעלה כי פרעה אמר קומו צאו מתוך כו' כדברכם שהוא כדבריכם ללכת דרך ג' ימים ולשוב אחרי כן אך המון העם המצריים כ"כ היו נכוים בגחלת אש שהיו מתחזקים לשלחם לגמרי כמאמר הכתוב ותחזק מצרים כו' למהר לשלחם מן הארץ. וע"כ גם שנהפך לבו ועבדיו אל העם לא נהפך לבב המון המצריים ע"כ מה עשה ויאסור את רכבו הוא בעצמו וע"י כן ואת עמו לקח עמו כי מי ראה את המלך בעצמו אוסר רכבו ולא ימשך אחריו ויעשה כן גם הוא והוא ענין אבימלך באומרו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני:
ז
רש"י מכאן היה ר״ש אומר כשר שבגוים הרוג כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז״ל תימא לי מהיכן נשמע שמותר להורגו לא יהא אלא חוזר לסורו ויהיה כסתם גוי וסתם גוי אין מורידין כו' ולמה אמר מותר להורגו כו' והאריך בתירוץ קושיא זו יעויין בדבריו ואני אומר אחר המחילה אשתמיטתיה מיניה התוספו' בע"ז פ' אין מעמידין שכבר הקשו הם קושיא זו גבי הגוים לא מעלין ולא מורידין כו' ותירצו יפה וז"ל ולא מורידין וא"ת הא אמרינן במסכת סופרים כשר שבגוים הרוג וי"ל דבירושלמי דקידושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה ומביא ראיה מויקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו מהירא את דבר י"י וכו' עכ"ל ואני עיינתי בירושלמי דקידושין ומצאתי שם המאמר הזה סתם כשר שבגוים הרוג טוב שבנחשים כו' כמו שהוא במכילתא אבל במסכת סופרים מצאתי שכתוב בשעת מלחמה וכ"כ רבינו בחיי ז"ל ונ״ל דלא מיירי בגוי הרודף אחר ישראל להורגו במלחמה דא"כ קשה פשיטא ומה הוצרך ללמדנו מכאן הלא לא עדיף כשר שבגוים מכשר שבישראל משום הבא להורגך השכם להורגו אלא מיירי בגוי הנמצא במלחמה בין שאר גוים אנשי מלחמה אע"פ שאינו רודף אחריך להרגך אפ"ה מותר להורגו כי מסתמא יעמוד לעזור את הגוים כמו שעשו הירא את דבר י"י במצריים וסברא הוא שהרי ארז"ל גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה כ"ש וק"ו גוי גמור כן נ"ל:
ח
ובני ישראל יוצאים ביד רמה פי' ר"מ אלשיך ז"ל שיצאו ברמות רוחא בגאוה בלתי נכנעי' לפניו ית' ע"כ גירה בם את הדוב וירדפו מצרים אחריהם כו' ואל זה כוונו רז״ל שאמרו ופרעה הקריב הקריב לבן של ישראל לאביהן שבשמים כו' ואני אומר אחר המחילה לא זו העיר ולא זה הדרך של רז"ל שהרי במכילתא אמרו להפך ממש מדבריו וז"ל ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגיד הכתוב שכשהיו המצריים רודפים אחרי ישראל היו מנאצים ומחרפים ומגדפים אבל ישראל מרוממים ומשבחים ונותנים שיר ושבח וגדולה תהלה ותפארת למי שהמלחמה שלו כענין שנ' רוממות אל בגרונם במקום חרב פפיות בידם רומה על השמים אלהים כו' עכ"ל וקרוב לזה פי' הרמב"ן ז"ל ובני ישראל יוצאים ביד רמה שעשו להם דגל ונס להתנוסס ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כדמות הנגאלים מעבדות לחרות לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם וכל זה הוגד לו כו'
י
רש"י ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצריים כו' האי ראו לאו ראיה ממש אלא ראיה שכלית כי המורגשים א"א שישיגו' המושכלים בחושיהם לעיני הבשר והוא ע"ד שארז"ל ראתה שפחה על הים (כולה) [כו'] כן נ"ל.
טז
ואתה הרם מטך ונטה את ידך במדרש ב"ר אמרו לפי שהיו המצריי' אומרי' שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו כי בו הכה את היאור בו הביא כל המכות לכך אמר הרם את מטך סלקהו מידך ולכן לא נאמר אלא ויט משה את ידו כו' והרב ר"מ אלשיך ז"ל נתן ט"א למה דוקא בקריעת י"ס צוה הקדוש ברוך הוא להסיר המטה יותר מבשאר מכות וזה לפי שחשבו המצריים לטובעו במים כדפרש"י על הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל כו' ע"כ רצה השית' כי ידי משה שחשבו לטובעו המה יטביעו אותם והרב הגדול ר"א שי' נתן ט"א וז"ל וזה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא שיעשה משה למטה דוגמא אל כל דבר הנעשה למעלה והנה כל המכות היו באצבע אלהי' ע"כ נעשו גם למטה ע"י מטה משה כי המטה דומה לאצבע אבל על הים לקו בכל היד שנ' וירא ישראל את היד הגדולה וגומר אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה גם למטה דוגמא לזה ויסלק את המטה הדומה לאצבע ונטה את ידך כל היד דוגמת יד החזקה העליונה ית' עכ"ל ואנו אין לנו אלא מה שאמרו במדרש הנז' לפי שהיו אומרים המצריים שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו כו' ואין אנו צריכין ט"א:
כא
ברוח קדים עזה כל הלילה כו׳ אמרו המפרשים כל זה כדי להטעות את מצרים למען ייחסו הדבר אל הטבע ואז יחשבו שהרוח הוא המייבש הים ולא דבר נסיי כמו שהאריך הרמ"בן ז"ל:
רש"י ויבקעו המים כל מים שבעולם כתב הרב הגדול ר"א שי' רש"י פי' כן כדי ליישב למה אמר הפסוק וישם את הים לחרבה ויבקעו המים היה לו לומר ויבקעו המים תחילה ואח״כ וישם את הים לחרבה כו' וק"ל על דבריו שהרי רש"י לא מפי עצמו אמר דברים הללו אלא מפי המכילתא ושם במכילתא אמרו בהדיא ט"א וז״ל ויבקע המים אין כתי' כאן אלא ויבקעו המים כל מים שבעולם אף מי בורות שיחין ומערות ושבצלוחיות ושבחביות נבקעו ונ"ל הטעם שנבקעו כל מים שבעולם כדי שיתפרסם הנס של קריעת י"ס בכל העולם:
כג
רש"י מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד וקשה פשיטא ונראה שר"ל לפי שאמרו רז"ל שהשכינה מצטערת על אבוד רשעים כמו שאמרו שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו' אבל אצל המצריים היו חשובים כלם כמי שאובד רק סוס אחד כך מצאתי ולא נ"ל כי נכנס במצרים גופייהו ויצא בסוס ולפי דבריו ה"ל לרש״י לפרש כן לעיל על והנה מצרים נוסע אחריהם וגו' אמנם הקושיא מעיקרא ליתה לפי שכן מנהג המדרשי' ורש"י לפרש הכי כמ"ש בספרי ורש"י ג"כ בפ' שופטים בפסוק וראית סוס ורכב עם רב ממך כו'.
כד
רש״י ערבבם נטל סגניות שלהם כו' במכילתא מסיים ולא היו יודעים מה היו עושין כו׳ כלומר ולכך לא תקשה היאך היה השגעון הזה בפרעה ועבדיו לראות הים בקוע חומה מכאן וחומה מכאן ונכנסו בו דבר שלא היה ולא נשמע כמוהו ופי׳ מלת סגניות ענין חכמה ודעת:
כז
רש"י לאיתנו לתקפו הראשון פי׳ הרב הגדול מהר״של ז"ל לתקפו הראשון בבת אחת וזה היה ג"כ נס לפי שדרך קפיית המים כשחוזרין לקדמותן חוזרין במעט מעט אבל עכשיו היה חוזר בבת אתת לתקפו הראשון ע"כ וק"ל דא"כ למה לא קחשיב נס זה בהדי עשרה נסים שנעשו על הים ושמא י״ל דלא קחשיב אלא כל הנסים שנעשו לישראל דוקא כשעת קריעת י"ס אבל לא מה שנעשה אחר ששבו המים למקומם הראשון.
ל
רש"י כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך כו' נ"ל דה"פ כדי שלא יאמרו עוד ישראל כמ"ש כבר כשם שאנו עולים מצד זה כך כו' כדאית' בפ' ע"פ ובפ' יש בערכין מ"ד וימרו על ים בים סוף וגו' מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצריים עולים מצד אח' א"ל הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה מיד פלטם והשליכם ליבשה והיינו דכתי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכו':