צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · יא
א
רש"י גמירא כלה כליל כולכם ישלח כתב הרא"ם ז"ל וז"ל פי' מלת כלה הנאמרת פה אינה מגזרת כלייה כמו ואכלה אותם כרגע לא תכלה פאת שדך רק מלשון כליל ופירושו כלכם ישלח והביא ראיה מאונקלס שתרגם אותה גמיר שפירושו כליל כמו כליל תקטר שתרגומו גמיר תתסק ואלו היתה מלשון כלייה היה מתרגם אותה שציתא כמו שתרגם ואכלה אותם ואשצי יתהון לא תכלה לא תשצי עכ"ל. וקש' לי על זה שכת' ואלו היתה מלשון כלייה היה מתרגם אותה שציתא כמו שתרגם ואכלה אותם ואשצי יתהון וכו' ומה ראיה היא זו שהרי מצינו שתרגום אונקלוס לעיל בפרש' וירא גבי סדום על עשו כלה גמירא והתם ודאי פירושו לשון כלייה ואם כן דלמא ה"נ הא דנקט התרגום גמירא ר"ל מלשון כליי' לכן נראה לי דכל עצמו של רש"י לא יצא אלא בעבור זה לפי שהיה אפשר לטעות לפרש הא דנקט התרגום כאן גמירא שר"ל כמו גמירא שתרגם על עשו כלה שפירושו כלייה הלכך האריך רש"י לומר פעם שנית כלה כליל כו' ר"ל האי כלה שתרגם אונקלוס גמירא אין פירושו כלייה כמו עשו כלה אלא האי כלה פירושו כמו כליל תקטר דעל כליל תקטר תרגם נמי אונקלוס גמירא והתם א"א לפרש לשון כלייה אלא לשון כולו ה"נ כלה לשון כולו כלומ' כולכם ישלח וגמירא הוא לשון כולו ולא לשון כליון וכל אחד ואח' יפורש לפי עניינו דהתם גבי סדום פירושו כלכם יכלה וכליל תקטר פירושו שהכל יקטיר והכא עניינו שהכל ישלח והוי פירושו של כלה כליל ענין אחד וכי תימא מנ"ל לרש"י שמלת כלה הנאמרת פה אינה מגזרת כלייה י"ל לפי שא"כ תו לא נופל עליו לומר גרש יגרש אתכם שכיון שהוא רוצה לכלותם לגמרי איך יגרש אותם אח״כ כן נ"ל:
ב
דבר נא באזני העם יש מי שכתב שלא ישמעו המצריי׳ ויטמינו עכ"ל ולא דבר נכונה דע"ז לא היה צריך לצוות כי פשוט הוא ועוד מה יאמר בפסוק ואדברה באזניה' את הדברים האלה וגו' וכן בפסוק וידבר משה באזני כל קהל ישראל וגו' וכאלה רבים:
ד
רש"י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו כו' כתב מהרא"י ז"ל על מה שפירש"י לקמן בארץ מצרים חוץ לכרך כו' עד ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך כו' וז"ל ואע"ג דרש"י פי' לעיל על כה אמר יי' כחצות הלילה בעמדו לפני פרעה נאמר לו אלמא נתייחד עמו הדבור בתוך הכרך י"ל דודאי כל דבור שהיה לטובתן של ישראל ולהראות' חיבתן לפניו נתייחד הדבור אפי' במקום טומאה וגילולים ופ' כה אמר יי' כולה חבתם של ישראל נראה בה כו' עכ"ל. וק"ל טובא על דבריו חדא למה עזב הטעם המפורש באגדה בש"ר אשר יסודו של רש"י בנוי עליה שאמרו קפץ השם עליו כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל כבוד משה שלא ימצא בדאי שאמ' לא אוסיף ראות פניך כו' ופי' טעם אחר מסברא דנפשיה ועוד שנראה מדבריו דמה שפירש"י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו ר"ל נאמרה לו למשה מפי הקב"ה וקשה הלא באגדה הנז' מסיים בה ועכשיו קפץ הקב"ה ודבר עם משה שנאמר עוד נגע אחד משמע דדוקא הפר' הקודמת בעמדו לפני פרעה נאמרה לו אבל לא הך פר' וכן פי' בהדיא רבינו בחיי ז"ל ומפני זה כתב החזקוני וז"ל ויאמר משה פרש"י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו פי' נאמרה לו לפרע' מפי משה וראיה לדבר דאי ס"ד נאמרה למשה מפי הקב"ה אמאי לא פירש"י כך גבי ויאמר יי' אל משה אלא כן הוא שמשה אמרה לו לפרעה מדעתו כמ"ש אזהרות מכת ארבה כדאיתא (בפסחים) [חזקוני: בפסיקתא] ובילמדינו גבי פ' זו עכ"ל דברי פי חכם חן ע"כ לבי אומר וגומר דמהר"אי ז"ל לא ראה בש"ר האגדה הנז' שוב עיינתי בדברי הרמב"ן ז"ל ומצאתי חדוש נפלא בזה שהוא כתב בשם רש"י לשון זה בעמדו לפני פרעה נאמרה לו כו' על הפ' הקודמת ויאמר יי' אל משה עוד נגע אחד אביא וגו' והביא לחזוק דבריו האגדה הנז' והשתא אין אנו צריכין לדברי מהרא"י ז"ל ולא לדברי הרא"ם ז"ל יעויין בדבריו:
רש"י ורבותינו דרשוהו כמו חצות הלילה ואמרו שאמר משה כחצות כו' כתב עליו הרא"ם וז"ל ולא שהיה ספק למשה שהרי דבריו אלה הם דברי השם אלא שאמר ככה שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא כו׳ ע"כ וכתב עליו מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל משמע מלשונו שהוא סובר שמשה שינה לשון נבואתו הבאה לו מן הש"י כדי שלא יאמרו עליו משה בדאי הוא ואני אומר רחמנא לישרי ליה למר כי איך נאמר על משה ששינה מאמר הש"י במקום שאמר כה אמר יי' וגו' חלילה חלילה כי דובר שקרים לא יכון וגו׳ אבל ודאי כביכול הש"י בעצמו אמר כן למשה בנבואתו כחצות הלילה כו׳ מטעם שמא יטעו אצטגניני פרעה ויטיחו דברים כלפי מעלה ית' ויאמרו דהוא בעצמו כביכול בדאי הוא כו' אלא שרז"ל וגם רש"י ז"ל אחריהם כינו הדברים כלפי משה נ"ל עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין כך את דברי הרא״ם ז"ל כאשר כתב מורי ז"ל משמע מלשונו שהוא סובר שמשה שינה לשון נבואתו כו' מדקאמר שהרי דבריו האלה הם דברי השם משמע לי שהוא סובר שמשה לא שינה לשון נבואתו אלא הקב"ה בעצמו אמר כן למשה כחצות הלילה כו' מטעם שמא יטעו אצטגניני פרעה כו' ויהיה איך שיהיה כוונתו של הרא"ם ז"ל אני תמה מאד על מורי ז״ל איך כתב על הרא"ם ז"ל רחמנ' לישרי ליה למר כי איך נאמר על משה ששינה מאמר הש"י כו' הלא תלמוד ערוך ברור מללו בפ"ק דברכות קאמר בהדיא שמשה שינה לשון נבואתו כו' בלי פוצה פה ומצפצף והילך לשון הגמרא מאי כחצות אילימא דאמר ליה הקדוש ברוך הוא כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה כו' וכתבו התוספות וז"ל ואתא איהו ואמר כחצות וא"ת מ"מ לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו וי"ל שלא רצה לומר דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו עכ"ל. ותירוץ זה נרמז גם כן בדברי רש"י שם דוק ותשכח והא דמסיק שם בגמרא וז"ל ר' זירא אמר משה לעולם הוה ידע והא דאמר כחצות משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא כו' נ"ל שר׳ זירא לא בא לסתור הא דקאמר הסתם גמרא לעיל מאי כחצות אלימא דאמר ליה הקב"ה כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות כי זה מונח קיים אמת ויציב אפילו לדעת ר' זירא אלא שבא לסתור הא דקאמר אלמא מספקא ליה וכן משמע בהדיא מדברי רבינו בחיי ז"ל שכתב וז"ל כה אמר יי' כחצות הלילה הקב"ה אמר לו בחצו' אבל מש׳ אמ' כחצו' ודרשו רז"ל כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא כו' ויש לשאול אף אם יתלו הטעות במשה מה היה משה חושש להם ששינה בשביל כך הלשון שנאמר לו מפי הגבורה בחצות ויאמר להם בשמו בחצו' כו' עד לכך נתיירא משה במכה זו האחרונה פן ימצאו החרטומי' והאצטגניני' מקום לטעות בדבריו ויהיו מכחישים כל המכות והאותות והמופתים למפרע ויתחלל שם שמים וע"כ היה הענין מוכרח למשה שהוצרך לשנות לשון השי"ת כו' ומעתה יצא נקי הרא"ם ז"ל בלי שום עונש אפילו כמלא נימא כי הוא אמת ותורתו אמת ואלו ראה מורי ז"ל זה המאמר אחר שכתב זה היה אומר נענתי לכם עצמות הרא"ם ז"ל כן נ"ל:
ה
רש"י עד בכור השבי למה לקו השבויים כו' כתב עליו החזקוני וז"ל חז"ק על פרש"י דנקט הכא עד בכור השבי ויש שוקלין דעתו של פרש"י בכור השפחה הוא בכור השבי כי השבויה שפחה היא: עד בכור השפחה ובתשלום המכה הוא אומר עד בכור השבי אלא כששמעו הבכורי' שאמר משה עד בכור השפחה שמחו ואמרו נלך בשבי ולא נמות שהרי בכור השבי הוא פחות מבכור השפחה אמר הקב"ה אני אמרתי עד בכור השפחה חייהם עוד אוסיף להכותם עד בכור השבי: דבר אחר כשאמר משה ומת כל בכור שמחו בכורי השפחה אמרו עכשיו לא יהיה חלוק בינינו ובין אדונינו כשראו אדוניהם ששמחו במפלתם אסרו אותם בבור ובאה עליהם המכה בעודם בבור נמצא בשעת התראה בכור השפח' ובשעת המכה בכור השבי: אשר אחר הרחים ובתשלום המכה הוא אומר בבית הבור אלא הוא כמו שאמרנו. וי"מ שכ' פסוקים הללו אחד הם שהרי בכור השבי הרי הוא ביום אחר הרחים כמו שמצינו בשמשון ויהי טוחן בבית האסורין ובלילה יכניסום בבור וישימו הרחים על פי הבור הרי לך אחר הרחי' כמו בבית הבור עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לשקול דעתו של רש"י דבכור השפחה הוא בכור השבי בשום פנים מכל הני פירושים הנז' דאם כן למה עזב רש"י כל הני פירושים הנז' ופירש ב' טעמים אחרים לקמן למה לקו השבויים הלא לפי הני פרושי׳ הנזכרים הקושיא של למה לקו השבויים מעיקרא ליתה. ועוד דאם כן לא היה צריך רש"י לפרש לקמן גבי עד בכור השבי ובכור השפחה בכלל היה שהרי מנה מן החשוב שבכולן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי כו'. וע"ק איך מתורץ לפי כל הני פירושים הנז' מה ענין עד בכור השבי לכאן והנה מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל כתב שטעות נפל כאן בספרים ונחסרו דברי רש"י וה"ג ומת כל בכור לרבות השבויים כענין שנאמר במעשה עד בכור השבי ולמה לקו השבויים כו' ולפי שהיה סברת רש"י דכל בכור האמור כאן אינו מרבה רק שבויים הוצרך לכתוב כאן מיד טעמא דלמה לקו השבויים שאינו אלא כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם כו' ולא משום שהיו שמחים באידם של ישראל שזה היה כולל גם כן בכורי אומה אחרת אפילו אינם שבויים ואותם לא היו צריך להזכיר בהתראה כיון שאין לפרעה שום הנאה מהם אבל לקמן גבי מעשה כולל הכל כתב גם טעם שהיו שמחים באידם של ישראל כדי לכלול גם כן טעם למה לקו בכורי אומות אחרות שאינם שבויים כו'. ואני תמה מאד עליו איך הוא בודה מלבו דרשה על פסוק ומת כל בכור האמור כאן שבא לרבות השבויים ואין זה מנהגו של רש"י לבדות מלבו דרשה על פסוק אשר לא נמצא בשום אגדה ועוד איך יפול טעות אחד בכל הספרים. ועוד כתב מורי ז"ל ונ"ל עוד הטעות אשר הביא הפרשנים לכנס בדוחקים שאמרו על בכור השבי שפרש"י כאן הוא מפני שהבינו מלת שבי דקאי על המצרים עצמם שנשבו והושמו לבית הסוהר במשמר ובתפיסה מחמת מעשיהם הרעים כגון גניבו' וגזילות ורציחות וכה"ג אבל הוא טעות גמור בידם שאין זה פירושו של בכור השבי חדא שאם היה זה כן שבכור השבי גם הוא מאומה מצרים פשיטא שגם הוא ילקה דמי עדיף הוא משאר בכורי מצרים דאף על גב דעכשיו הוא שבוי מחמת מעשה הרע שעשה וכי מנעוריו לא היה כשאר בכורי מצרים וכי בשביל מעשה הרע שעשה שתפשוהו בשבילו יפטור מעונש כל האומה בכללה ועוד לשון שבי אינו משמע כן שאין לשון שבי אלא מה שנשבה במלחמה מאומה אחרת כמ"ש וישב ממנו שבי וכתיב אשר לשבי לשבי וגומר והכל במלחמה כל זה נ"ל אמת ויציב וברור ונכון עכ"ל. ואני יגעתי ולא מצאתי שום רמז ורמיזה בדברי הרא"ם ושאר הפרשנים שהבינו מלת שבי דקאי על המצרים עצמם שנשבו והושמו לבית הסוהר מחמת גניבו' וגזילות ורציחות וכה"ג ולפי דעתי לא עלה ולא יעלה על דעת שום אדם בעולם ובפרט לדעת רש"י מדפירש הטעם שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים משמע שהשבויים הם מאומה אחרת שהרי פשיטא בלישנא של מלת יראתם משמע יראתם של השבויי' שאינה יראתם של מצרים על כן לבי אומר וגומר שכוונת רש"י הוא כמו שכתוב בספר דבק טוב ע"ש:
רש"י שאף הם היו משעבדין בהם כו' קשה לי שהרי לקמן בפרשת יתרו בפסוק מבית עבדים פרש"י מבית עבדים מבית פרעה שהייתם עבדים לו כו' עד אמור מעתה עבדים למלך היו ולא עבדים לעבדים א״כ איך פי' כאן שאף הם היו משעבדין בהם וכי תימא דאף על פי שאף הם היו משעבדים בהם מ"מ לא נקראו ישראל בשביל כך עבדים להם כיון שהם לא היו משעבדים בישראל אלא על פי ציוי המלך אשר גזר עליהם אם כן אין זה טעם נכון לקושיא למה לקו בני השפחות והדרה הקושיא לדוכתה כיון שהם לא היו משעבדים בישראל מאליהם כי אם על פי ציוי המלך אם כן מה חטאו ומה פשעו שילקו. ושמא יש לומר הא דפירש"י שאף הם היו משעבדים בהם ר״ל מאליהן בלי ציוי המלך אלא שלא היה שעבוד גמור כמו שמשעבד האדון את עבדו ולפי דמהאי טעמא לחוד לא נתחייבו שילקו לכך צריך רש"י לפרש עוד טעם אחר שהיו שמחים בצרתם כו׳ והשתא אין אנו צ"ל כדפירש הרא"ם ז"ל דכדי נסבה ושמחים בצרתם כי אדרבה זה עיקר הטעם כן נ"ל:
[רש"י וכל בכור בהמה לפי שהיו עובדין לה כשהקב"ה נפרע מן האומה נפרע מאלהיה והטעם נ״ל כמ"ש במכילת' כדי שלא יאמרו יראתינו הביאה עלינו זה הפורענו' קשה יראתינו שלא שלטה בה פורענות. אבל קשה לי לפי טעם זה היה מן הראוי להיות נלקה בראשונה כל בכור בהמה ואחר כך כל בכור אדם כדפרש"י לעיל בפרשת וארא גבי מכת הדם ובשמות רבה יליף ליה מקרא יפקוד יי' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה כו' משל הדיוט אומר מחי אלהיא ויבהתון כומריא ולמה פרש"י לקמן מאדם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה תחילה ממנו מתחלת הפורענות ושמא יש לחלק בין אם נפרע מן האומה בגופם ומן אלהיה בפעם אחת כמו כאן גבי מכת בכורות ובין אם לא נפרע מן האומה בגופם אלא מן אלהיה כמו גבי מכת הדם כן נ"ל:]
ז
ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו כו' כתבו המפרשים פירוש שמן הראוי היה שינבחו לפי שהמכה היתה במשמרה שנייה ובמשמר שנייה כלבי' צועקי' ועו' שהאיש שהולך בחיפזון בלילה מנבחים הכלבי' אחריו וכ"ש אם מקל בידו וכתי' ומקלכ' בידכם. ועוד שאם מלאך המות בעיר כלבים צועקים ועם כל זה לא יחרץ כלב לשונו כו' וי"א שלרוב חרונו הקשה בדבורו ואמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו על המצריים וקרא כלב לכל אחד מהמצריים ורבינו בחיי ז"ל וכן הצרור המור כתב שרמז על ערלת הכלב היותר רעה שבד' ערלות של מעלה אשר עליה רמז דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וגו' ע"ש:
(רש"י וכל בכור בהמה לפי שהיו עובדין לה כשהקב"ה נפרע מן האומה נפרע מאלהיה והטעם נ״ל כמ"ש במכילת' כדי שלא יאמרו יראתינו הביאה עלינו זה הפורענו' קשה יראתינו שלא שלטה בה פורענות. אבל קשה לי לפי טעם זה היה מן הראוי להיות נלקה בראשונה כל בכור בהמה ואחר כך כל בכור אדם כדפרש"י לעיל בפרשת וארא גבי מכת הדם ובשמות רבה יליף ליה מקרא יפקוד יי' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה כו' משל הדיוט אומר מחי אלהיא ויבהתון כומריא ולמה פרש"י לקמן מאדם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה תחילה ממנו מתחלת הפורענות ושמא יש לחלק בין אם נפרע מן האומה בגופם ומן אלהיה בפעם אחת כמו כאן גבי מכת בכורות ובין אם לא נפרע מן האומה בגופם אלא מן אלהיה כמו גבי מכת הדם כן נ"ל:)
ט
לא ישמע אליכם פרעה וא"ת הרי מצינו ששמע דכתיב ויקם פרעה לילה ויאמר להם קומו צאו וגומ' אלא ה"פ כבר מתחלת הענין במעשה הסנה ויאמר יי' אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות וגומ׳ כך כתב החזקוני ודוחק גדול הוא ולי נראה לפרש לא ישמע אליכם פרעה לשלוח אתכם מכל וכל אלא דוקא ע"מ שישובו ישראל אחר ג׳ ימים כמו שהאריך בזה החכם ר"א אשכנזי ז״ל: