צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · טו
א
אז ישיר משה ובני ישראל כתב בעל צרור המור וז"ל לדעת רבים כי משה המחבר השירה וישראל היו עונין אחר משה על כל דבור ודבור של השירה [אשירה] ליי' כי גאה גאה והעד ותען להם מרים שירו ליי׳ כי גאה גאה ולא דברו נכונה כי הכתוב לא אמר אלא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כלומר דמשמע שישראל אמרו כל השירה ביחד עם משה ועו' מה מעלה השיגו ישראל בים שאמרו ראתה שפחה על הים כו׳ ומסיק שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה כולם בשוה אות באות תיבה בתיבה כאלו יצא הכל מפי אחד בלי חלוק כו' ע"כ ואני תמיה מאוד עליו איך נעלמה ממנו המשנה בפ"ה דסוטה והמכילת' דפליגי בזה ר"ע ור' נחמיה ומ״ש בעל צרור המור שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה כולם בשוה הוא דעת ר"נ במשנה הנז' דקאמר כקוראין את שמע ולא כקוראין את הלל ובגמרא מפרש טעמא דסבר ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא ובמכילתא אמרו וז"ל רבי נחמיה אמר שרתה רוח הקודש על ישראל ואמרו שירה והשירה שהיו אומרים כבני אדם הקוראין שמע כו' אבל ר"ע פליג עליו וז״ל המשנה הנז' בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לי"י ויאמרו לאמר שאין ת"ל לאמר ומה ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחר של משה על כל דבור ודבור כקוראין את הלל אשירה לי"י כי גאה גאה כו' ובגמרא מפרש טעמיה דסבר לאמר (אמירה) [אמילתא] קמייתא כו' ובלי ספק שאלו היה בעל צרור המור ראה בעת כותבו דבריו הנ"ל המשנה או המכילת' לא היה כותב ולא דברו נבונה ולא הוה שתיק מלהזכיר הפלוגת' דר"ע ור"נ ור"א ודע שהחזקוני כתב וז"ל ויאמרו לאמר לאמר לדורות להנהיג שיאמרו שירה זו תמיד בכל יום ע"כ ונ"ל ליתן טעם לשבח מפני שיש בה זכרון גאולת מצרים וגאולה של עתיד ותחיית המתים דו"ק ותשכח:
רש"י מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה כו' יש להקשות מה ענין שירה זו לתחיית המתים ונ"ל לפי שארז"ל כל שירת הע"הז נאמרו בלשון נקבה כדכתי' כאן השירה הזאת בלשון נקבה לפי שיש אחריהן צער כנקבות שיש להם צער לידה. ועוד שהנקבות אינן נוטלות בע"הז כ"א עישור נכסים כך הנחיל לישראל ז׳ אומות מן ע׳ אבל על העתיד נאמר שירו לי"י שיר חדש כי אז יהיה כזכרים לא יולדים ואז ינחלו כל ע' אומות כזכר שיורש הכל וכדי לעורר הלבבות על השירה של עתיד לבא הנז' לכך רמז כאן אצל שירה זו וכן אצל כל השירות עניין תחיית המתים דוק ותשכח כן נ"ל:
רש"י כי גאה כתרגומו שר"ל כמ"ש רבינו בחיי ז"ל לפי שאין בכל הבהמות מתגאה כסוס והרוכב מתגאה עליו באר הכתוב כי הקדוש ברוך הוא מתגאה על שניהם. ובמדרש כי גאה גאה ד׳ גאים הם אריה בחיות שור בבהמות נשר בעופות אדם על כלם שנ' ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן דמות כל הגאים הללו בכסא הכבוד שלו שנ' ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני השור משמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתם אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והם מתגאים אני מתגאה עליהם שנ' כי גאה גאה הרי הוא מתגאה על כל הגאים ע"כ וז"ש רם על כל גוים יי' קרי ביה גאי׳ וזהו המתגאה על חיות הקודש: ועו' אמרו במדרש ד"א כי גאה גאה נתגאה על כל המתגאים שכל המתגאים לפניו במה שהם מתגאים נפרע מהם מצרים ופרעה נתגאו במים ולקו במים כו':
רש"י כתוב אחד אומר רמה וכתוב אחד אומר ירה מלמד כו' ואני שמעתי תירוץ אחר יפה מאד ע"ד הקבלה כבר ידעת שיש בג' פסוקי' ויס"ע ויב"א וי"ט רי"ו אותיו' כמנין ארי"ה ומשלשתם יוצא שם בן ע"ב תיבות כל שם ושם אותיותיו משולשים וכל אותיותיו נקשרות ומשולבות בשלשת אבות המרכבה העליונה כאשר כל זה תמצא יפה מפורש בזוהר וכל מה שיש בקדושה יש ג"כ בטומאה כמ"ש גם את זה לעמת זה עשה האלדים וגו' ולפי שפרעה הרשע השיג בחכמתו שיש בטומאה במרכבה העליונה זה השם בן ע"ב תיבות ואותיותיו רי"ו רצה להשתמש בו לנצח את משה שקרע את הים בכח השם של ע"ב שיש בקדושה מה עשה הקדוש ברוך הוא הסיר אות אחד מן השם של רי"ו אותיות שיש בטומאה במרכבה העליונה וזהו סוד הפסוק ויסר את אופן מרכבותיו כו' היינו מרכבותיו העליונה ונשאר רי"ה ולכך כתי' מרכבות פרעה וחילו ירה בים רמז על מרכבות פרעה וחילו העליונה נשא' יר"ה מן רי״ו אותיו' ועי"כ מרכבות פרעה וחילו שלמטה ירה בים וקצת מקובלים אומרים כמו שיש ים למטה ג"כ יש ים למעלה והקדוש ברוך הוא הטביע לשרו של מצרי' בים שלמעלה ולזה אמר סוס ורוכבו רמה בים פי' הרוכב שרו של מצרים רמה בים ולכך לא נזכר ים סוף כי ים שלמעלה אינו ים סוף.
ב
רש"י אלהי אבי לא אני תחלת הקדושה מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי (כולה) [כו'] לפי זה לא נתיישב למה לא אמרו אלהי אבותי כמו בכל התורה כולה ובעל תולדות יצחק תירץ יפה וז"ל בעבור שזה הנס נעשה בזכות יעקב שאמר לו הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה פי' אעלה לך וגם עלה לבניך לכן הוצרך הקב"ה להביא ליעקב על הים לשיראה שהקב"ה קיים דברו ולזה אמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואחז"ל ישראל סבא והוא יעקב ובני ישראל ראו לאביהם יעקב שם לזה אמרו אלהי אבי פי' יעקב שראו אותו בעיניהם ולא אמרו אלהי אבותי:
ג
י"י איש מלחמה יי' שמו יאמר כי הנה המלאך נקרא ע"ש פעולתו כמאמר"זל במדב' רבה על פסוק למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שאמר עתה שבאתי על שליחות נזירות אני נקרא פלאי ע"ש איש כי יפליא לנדור נדר נזיר והיה מקום לומר כי בעת עשותו ית' דין ישתנה שמו לז"א כי לא כן הוא רק יי׳ שמו. או יאמר תדע למה יי' היה איש מלחמה בלי צירוף אלהים על כי יי' שמו והוא כי פרעה בשמעו שם זה אמר לא ידעתי את יי׳ והוא כי לא ידע רק שם אלהים שהזכיר לו יוסף ע״כ בבואו ית' להודיע את שמו באומרו וידעו מצרים כי אני יי בהכבדי בפרעה כו' לא רצה יתברך לצרף שם זולת אשר הכחיש כי הוא יכה בו עד ידענו וז"א יי' שמו כי מה שהיה יי' איש מלחמה היה להודיע כי יי' שמו כ"כ ר"מ אלשיך ז"ל:
ז
וברוב גאונך תהרוס קמיך כו' כתב בעל צרור המור שראה כתוב בספר אחד כי אלכסנדרוס מוקדון הסגיר לגוג ומגוג בהרים גדולים וגבוהים שאין להם מוצא אלא ממקו׳ אחד ובאותו מקום בנה בנין חזק מחומת ברזל בענין שלא יכלו לצאת ובאותו חומה עשה בחכמה גדלה אנשים מברזל שהם מכים תמיד בחומה במיני פטישים וקרדומות בענין שיבינו האנשי׳ שמבפנ׳ שלעולם בונין אותו ומחזיקי' אותו באופן שלא יצאו משם לעולם ולפי שזה הבנין לא יהרס ולא יפתח עד שיבא אותו יום הגדול והנורא שירצה השם שיצאו משם דכתי' ביו' בא גוג על אדמת ישראל לפי שאז ירצה השם לקדש שמו ולהודיע לעיני הגוים שנאמ' והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים ולפי שאז יהרוס הש"י אותו בנין כדי שיצאו אמ' הקדוש רשב"י וברוב גאונך תהרוס קמיך אלו גוג ומגוג:
ח
רש"י נערמו מים אונקלוס תרגם לשון ערמימות כו' כתב רבינו בחיי ז"ל עליו וז"ל והכוונה בזה כאלו התחכמו המים כאשר קמו נד אחד להמציא בים דרך לעבור גאולים ולנער את המצריים בתוכו אח"כ כשישובו כבתחלה לאיתנם:
יב
רש"י תבלעמו ארץ מכאן שזכו לקבורה בשכר שאמרו יי' הצדיק כתב הרמב"ן ז"ל עליו וז"ל ואין לשון ימין ויד נטויה רק לנקמה ולהשחתה ואולי יפרשו נטית ימינך להמיתם בים ותבלעמו ארץ אח"כ והיא הקבורה שזכו אליה עכ"ל ואני תמה מאד עליו איך לא ראה מה שאמרו במכילתא וז"ל ד"א נטית ימינך מגיד שהיה זורקן ליבשה והיבשה זורקן לים אמרה יבשה ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארור אתה וגו' עתה איך אוכל לקבל דמן של אוכלוסין הללו עד שנשבע לה הקב"ה איני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנ' נשבע יי' בימינו עכ"ל והשתא מה שהקשה הרמב"ן ז"ל על דרשה זו תבלעמו ארץ מכאן שזכו לקבורה כו' ואין לשון ימין ויד נטויה רק לנקמה ולהשחתה כו' הקושיא מעיקרא ליתה וגם התירוץ שלו ליתה כי עין בעין יראה שלא אמרו תבלעמו ארץ שזכו לקבורה אלא ע"פ מה שפירשו נטית ימינך בשבועה כנז' וגם על רש"י קשה לי איך פי' תבלעמו ארץ מכאן שזכו לקבורה כו' אחר שפי' נטית ימינך כשהק״בה נוטה ידו הרשעים כלים ונופלים כו' והם ב' פשטים מחולקים במכילת' כמשמעות לשון ד"א כו' דלפי פירושו נטית ימינך כשהקב"ה נוטה ידו הרשעי' כלים ונופלים כו' הנז' במכילתא לא אמרו במכילתא שפירוש תבלעמו ארץ שזכו לקבורה אלא פירושו לנקמה ולהשחתה וצל״ע:
טז
עם זו קנית כו׳ כתב רבינו בחיי ז"ל הזכיר למעלה עם זו גאלת מפני שמדבר בקריעת ים סוף עד שלא נתנה התורה וכאן כשהזכיר העברת נחלי ארנון והעברת הירדן שכבר קבלו התורה אמר עם זו קנית לפי שנעשו קנינו של הקדוש ברוך הוא בתורה שנתן להם כבר כענין שאמרו ה' קנינים קנה הקב״ה כו':
יז
רש"י תביאמו נתנבא משה שלא יכנס לארץ כו' כתב החזקוני וז"ל חז"ק מנוסעים אנחנו בפרשת בהעלותך שכלל עצמו עמהם עכ"ל והניחו בקושיא וזה מורה שלא ראה מה שאמר במכילתא אשר רש"י לקח ממנה דברים הללו שרוצה לומר ניבא ולא ידע מה ניבא וכן פי׳ הרא"ם ז"ל ופשוט הוא:
יח
רש"י והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה פי' הוי"ו פתוחה אבל אנכי היודע ועד הוי"ו קמוצה ויש מפרשים לפיכך היא פתוחה קאי על העי"ן ר"ל בסגו"ל שהוא פתח קטן אבל אנכי היודע ועד בקמץ קטן תחת העי"ן שהוא ציר"י והרב מהר"של ז"ל כתב דזה אינו שהרי כתב רש"י לפיכך היא פתוחה דמשמע שקאי על הוי"ו אבל בעל דקדוקי רש"י כתב מי שרוצה לומר הוי"ו פתוחה טועה במצולת הטעות כי לעולם הוי"ו קמוצה:
יט
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים כו' לכאורה נראה שגם פסוק זה מן השירה מאחר שהוא מן המנין ל' שיטין הצריכין להיות בשירה זו כדאיתא בפרק י"ב דמסכת סופרים וכתוב ג"כ בצורת השירה אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח וכ"כ בהדיא החכ׳ ראב״ע ז"ל וז"ל כי בא סוס פרעה לפי דעתי כי גם הפסוק זה מהשירה להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כו' כלומר כי במקום שהיו ישראל עוברים בים היה שם רוח קדים מיובש ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמס המים שנקרשו ונעשו חומות והנה ב' הרוחות בים וב' המקומות קרובים כו' אבל ק"ל דא״כ למה לא תקנו מסדרי התפילה לסיים השירה בפסו' זה כי בא סוס פרעה וגו' דמשמע שאין פסוק זה מן השירה וכ"כ בהדיא רבינו בחיי ז"ל וז"ל ויש לך לדעת כי פסוקי השירה הזאת הם י"ח פסוקים והיינו עד פסוק זה כי בא סוס פרעה וגומ' ואיני יודע מנ"ל וצל"ע ודע שיש מפרשים שפסוק זה כי בא סוס פרעה וגו' נמשך למעלה לתחילת השירה אז ישיר משה ובני ישראל וגומ' יבאר הכתוב כי בהיות ישראל עוברים בתוך הים בחרבה היו משוררים השירה הזאת ויש מפרשים שפסוק זה כי בא סוס פרעה וגומר נמשך למטה לותען להם מרים שירו ליי' וגומ' ובמכילתא יש דעה שלישית שפסוק זה נקשר עם פסוק יי' ימלוך לעולם ועד וז"ל יי' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה ברכבו וגו' ונ"ל שר"ל לפי שפרע' הכחיש מתחלה מציאות הש"י באומרו מי יי' וגו' לא ידעתי את יי' וגו' וכ"ש שהכחיש את מלכותו של הקב"ה על כל העולם כולו ויאמר הכתוב כי מעתה אין לחוש שגם לדורות הבאים יקומו בנים סוררים ויכחישו מלכותו ית' כמו פרע' כי יראו כל העולם כי בא סוס פרע' ברכבו ובפרשיו בים וגו' ורש"י ימאן פי' זה לפי שאינו בעיניו פשוטו של מקר' כן נ"ל:
כ
את התוף בידה כו' ר"מ אלשיך פי׳ דלכך לקחה את התוף כדי לעורר כח הנבואה כענין והיה כנגן המנגן וגו' ואני שמעתי ט"א כדי שלא ישמעו האנשי' את קולה משום קול באשה ערוה. וכל זה איננו שוה לי שהרי מצינו כתוב ותשר דבורה כו' ולא לקחה את התוף בידה כדי לעורר כח הנבואה וגם לא משום קול באשה ערוה. וכי תימא היא גופה טעמא מאי למה לא חששה משום קול באשה ערוה כבר כתבתי בספר באר מים חיים בסימן ג' שיש לומ' על פי הדיבור שאני שהרי רוח הקדש שרתה על מרים וכל הנשים בשעה שאמרו שירה וכיוצא בזה ממש תירצו התוספות בפרק החולץ להא דכתיב גבי דבורה והיא שפטה את ישראל והלא הלכה רווחה בישראל דאשה פסולה לדון כדאיתא בהדיא בירושלמי דיומא לכן נ"ל שלקחה את התוף בידה וכן כל הנשים כדי לצאת במחולות כי מה שאמר הפסוק ובמחולות אינו כלי זמר כמו שהבינוהו קצת מפרשים אלא הוא מלשון ומחולות האמור גבי עגל וכמו שאמרו רז"ל לעתיד הקדוש ברוך הוא יעשה מחול לצדיקים כו' וכן ת"א ובחינגין וכן נראה דעת רש"י מדלא פי׳ ובמחולו' כלי של מיני זמר כשם שפירש על את התוף ולפי שנגאלו ישראל ממצרים בזכות נשים צדקניות כמו שאמרו רז"ל לכך יצאו במחולות לקול זמר של התפים משום שמחה שכן מנהג הנשים לשמוח במחולות כמפורש בסוף שופטי' ובשאר מקומו' כן נ"ל:
כא
ותען להם מרים כו' כתב הרב הגדול ר"א שי׳ להן מיבעי ליה למימר אלא לפי שעל הים באו הנשים למדריגות האנשים בהשגת הנבוא' על כן נאמר להם כמדברת לזכרים כו' ואני שמעתי טעם אחר לפי שלא התחילה מרים לומר שירה עד אחר שגמרו האנשים וכאשר ראתה בנבואה שלא רצו המלאכים להמתין מלומר שירה תכף אחר שגמרו האנשים כי די היה שקדמו להם האנשים כמו שאמרו רז"ל בשמות רבה דלכך כתיב אז ישיר משה וגו' ולא נאמר אז שר משה לפי שהמלאכים רצו לומר בראשונה שירה והקדוש ברוך הוא אמר שישיר משה ובני ישראל בראשונה ואח״כ המלאכים אז צעקה מרים אל האנשים התחילו לומר מחדש שירה כמו שהתחלתם כבר כדי שהמלאכי׳ ימתינו בעל כרחם עליכם ואז אוכל גם אני וכל הנשים לומר שירה קודם המלאכים וזה שכתב ותען להם מרים היינו אל האנשים:
כב
רש"י הסיען בעל כרחם כו' כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל יפלא שלא נודע למה יסיעם ולא יניחם שיתעשרו כדי שיתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולפנים דרשו שהקדוש ברוך הוא אמר למשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק יצאו ברכוש גדול לא קיים ואם כן שם רצה שיבקשו שמלות וכאן מנעם מן האבנים טובות אמנם לדעתי הסיעם בעל כרחם היה כי אחרי שהגיעו ישראל אל מדריגת האמונה שלמה עד שנאמר עליהם ויאמינו ביי' ובמשה עבדו הנה היה קשה בעיניהם ענין קבלת התור' והיה משה ממהר אותם ללכת על כרחם כדי שיקבלו התורה כמו שאמרו רז"ל כפה עליהם ההר כגיגית כו' ובסוף דבריו כתב כוונה אחרת על אגדה זו שהביא רש"י וז"ל מה שאמרו רז"ל הסיען בעל כרחם ר"ל שבים סוף ראו גדולות אין חקר כמו שאמרו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל באופן שהיו רוצים לחקור באלהיות שראו בים ומשה הסיען מן הים סוף ר"ל הסיען שלא יחקרו במה שראו בים סוף כו' עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא על חכמתו הגדולה הלא הקושיא מעיקרא ליתה לא לבד לפי מה שהוא עצמו כתב בריש פרשה זו בפ"יט שלא ייעד השם יתברך כלל לאברהם אבינו במראה בין הבתרים ענין טביעת פרעה ועבדיו בים סוף שהרי נאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהיציאה מעיר מצרים ברכוש גדול היה היעוד האחרון שנאמר לאברהם אם כן ודאי לא היה הדין בטביעה בכלל אומרו גם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי שהרי קודם הטביעה היתה היציאה ברכוש גדול ולא נתחייב פרעה בעונש זה להטבע בים אלא מחמת שאמר וברכתם גם אותי שרצה לצרף עצמו אל השם יתברך לאלוה ואם כן מה ענין ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לביזת הים אלא אפילו לפי מה שכתבתי לעיל בשם ב"ר שאף ענין קריעת ים סוף הראה השם יתברך לאברהם אבינו אין שום מקום לקושיא זו כי מפשטא דלישנא ואחרי כן יצאו משמע ממצרים אם כן לא הובטחו ישראל לצאת ברכוש גדול אלא דוקא מן מצרים אבל לא אחר שכבר יצאו ממצרים דהיינו ביזת הים ואם כן איך כתב החכם הנז' בקושייתו כדי שיתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דמשמע שזולת ביזת הים לא היה נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכך ה"ל להחכם הנזכר להקשות כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול על ביזת מצרים כדי שיעשירו הכי נמי לא היה למשה למנעם מללקוט כל ביזת הים כרצונם כדי שיעשירו אבל לדעתי פשוט הדבר שכוונת משה היתה שירא משום וישמן ישורן ויבעט כאשר הוכיח משה לישראל ודי זהב שפרש"י הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. ומה שפירש החכם הנז׳ מה שאמרו רז"ל הסיעם בעל כרחם ר"ל שבים סוף ראו גדולות אין חקר כו' ומשה הסיען שלא יחקרו במה שראו בים סוף כו׳ כבר קדמוהו רז"ל במדרש הנעלם והביאו בעל צרור המור וז"ל ובמדר' הנעלם אמרו כי לא היה זה בסיבת ביזת הים ולא בסיבה אחרת אלא לפי שישראל השיגו מעלה והשגה גדולה בראיית השכינה באומרם זה אלי ואנוהו עד שנהנו כולם מזיוו ואכלו משלחנו לחם אבירים והתנבאו נבואות גדולות עתידות עד שלזה הטעם לא היו רוצים ליסע משם לראות ולהשיג השגה יותר שלימה וזהו ויבואו אל מדבר שור לראות אם יוכלו לראות ולהשיג ולשור ולהסתכל במראה השכינה והוא כמו אשורנו ולא קרוב ולא יכלו לראות יותר וזהו וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה כמאמרם ז"ל ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה להורות שכל ההשגות שהשיגו אחר כך היו נראות בעיניהם חסרות ומרות ואולי על זה רמז ויורהו יי' עץ. ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא ואולי שענין אלו המים המרים היו לבודקם כסוטות לפי שרצה השם יתברך לנקותם ולזככם בענין שיהיו ראויין לקבל התורה לפי שהיו באין ממצרים מארץ טמאה ואולי נתערבו בהם וילמדו מלשונם ולכן אמר כי מרים הם כמו שנ' בסוטה מי המרים ורצה השם לבחון אם יהיו מבחיני' בין מר למתוק ואם המרירות של מצרי' ממעשיה' היה עדיין בפיהם ימתק להם מרירות מי מרה או לא ירגישוהו וכשראה השם יתברך שלא יכלו לשתות המי׳ ממרה ראה שלא היה בפיהם מרירות מצרים ושהיו מוכנים לקבל התורה ולכן ויורהו יי' עץ התורה ולפי שלא היו עדיין מוכנים מכל וכל לא נתן להם אלא קצת מצות כאומרם שבת ודינין במרה איפקוד וזהו שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו בהתחלה זו לעתיד וזהו ויאמר אם שמוע תשמע בהתחלה זו לקול יי' לאלו המצות שאני מצווך בכאן כל המחלה אשר שמתי במצרים מדעותם הזרות והנפסדות לא אשים עליך כי אני יי' רופאיך מכל וכל וזה שאמרו רז"ל שכולם נתרפאו במתן תורה ואמר ומניין שלא היו בהם עורים שנאמר וכל העם רואים ומנין שלא היו בהם פסחים שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר לרמוז שלא היה בהם פוסחים על שתי הסעיפים בדעותם ולא הולכים אחר מראית עיניהם שכבר נתרפאו כולם וזה כי אני יי' רופאיך מכל וכל ובזה לא יקשה מה שאמרו אם אין חולה למה הוצרך רופא. ויש אומרים ושם נסהו למשה גידלהו כמו נסה עלינו וזה כשנתן לו חקים ומנהגים כמלך שמנהיג עצמו בדתי המלכות ועל דרך הפשט אמר ויורהו יי' עץ ולא אמר ויראהו אלא ויורהו שהורה לו טבע וסגולות זה העשב כיצד ימתקו המים וזהו שם שם לו חק ומשפט כי החק הוא הדבר שאינו ידוע כמו הסגולה שאינו בטבע הדבר וזהו והייתם לי סגולה שפועלים שלא בדרך טבע אלא בסגולה אלהית מצד המצוה להוריד טל ומטר ולעצור המגפה באמרם י"ג מדות וכיוצא בו והמשפט הוא הדבר שיש לאותו עשב בטבע ולא בסגולה ושם הורה לו אלו השני דברים וזהו ושם נסהו לאותו עשב ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות להחיות ולרפאות כל החלאים וכל זה השיג שלמה המלך בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולות כל העשבים עד האזוב אשר בקיר עד שכל העולם היו טועים אחר זה הספר והיו מסירים בטחונם מהשם יתברך ועל זה אמרו בברכות ו' דברים עשה חזקיהו על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו וכו' והטעם לפי שלא יטעו העולם אחריו ולא יתפללו על חוליהם לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך כלומר אף על פי שהורתיך סגולות העשבין לא תחוש עליהם כי אם תשמע לקול יי' אלהיך כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רופאיך ולא תצטרך לספר רפואות ולא לסגולת עשבים ולא לטבעיהם וזה קישור נפלא ומה שהקשו בכאן והאריכו המפרשים למשמש אין כל חדש תחת השמש ובמסכת סנהדרין בפרק חלק הקשו זאת הקושיא ואמר ליה הפסוק מעצמו נדרש והרצון בזה שהכתוב אמר אם שמוע תשמע וכל אם ידוע שהיא מלה תנאית ומביא עמו אין ולא כתנאי בני גד אם יעברו ואם לא יעברו ואם כן כשאמר בכאן אם שמוע תשמע יהיה כן אע"פ שלא פירש אם לא תשמע הוא מובן מצד עצמו וז"ש מעצמו נדרש אם תשמע כל המחלה לא אשים עליך ואם לא תשמע אשים ואפילו הכי אני יי' רופאיך וז"ש הרב הגדול רש"י ז"ל ואם אשים אני יי׳ רופאיך והוציאו מלשון התלמוד עכ"ל והארכתי להביא כל דבריו כי נעמו ומה שכתב גנז ספר רפואות והודו לו וכו׳ והטע' לפי שלא יטעו אחריו ולא יתפללו על חוליהם כו׳ הן אמת שרש"י פירש כן בפרק קמא דברכות ובפרק מקום שנהגו וכן ר"ע מבירטנורו ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפרק מקום שנהגו הרבה להשיב אפו על פירו' זה איך שהוא טעות ושבוש גדול והקשה עליו וז"ל האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולה החזק חולי הרעב א"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה העניין הגרוע לולי שהיה מפורסם עכ"ל ופירש בענין אחר ספר רפואות שחיבר שלמה היה מודיע (מענינו) [מענייני] צורת הכוכבים והטלסמאות שצורה פלונית העשוייה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני וזה היה קרוב להטעות את הבריות אחר ע"ז ולכך גנזו עכ"ל ולי נראה ללמוד זכות על רש"י וסייעתו דודאי אלו היו נותנים הודאה ושבח אל השם ית' שהמציא להם רפואה אחר שנתרפאו מן הרפואה הכתובה בספר רפואות שחיבר שלמה לא היה חזקיה גנזו אבל באמת לא היו נותנים הודאה כלל אל השם יתברך שהמציא להם רפואה אלא היו סומכים לגמרי על ספר הרפואות ולכך גנזו כן נראה לי:
כה
רש"י שבת ופרה אדומה ודינין יש מפרש שכתב דיוקו של רש"י דשבת נכתב תכף אחר כן כו' כלומר בפרשת המן ואני אומר שאין זה אמת שהרי רש"י גופיה פיר' בפרשת ואתחנן גבי שבת כאש׳ צוך קודם מתן תור' במרה והוא תלמוד ערוך בסנהדרין פרק ארבע מיתות וז"ל עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקדמו עליהם בני נח הוסיפו עליהן דינין ושבת וכבוד אב ואם: דינין דכתי׳ שם שם לו חק ומשפט. [שבת] וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך יי' אלהיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה והקשו בתוספות בשבת פרק רבי עקיבא היכי דייק מקרא דכאשר צוך דגבי שבת דבמרה אפקוד דלמא בפרשת המן דדיני שבת כתובים שם ותירצו דכיון דקרא דכאש' צוך דגבי כבו' אב ואם לא מצינן לפרושי אלא במר׳ דכתי' ביה חק ומשפט עכ"ל דכאש' צוך דגבי שבת נמי במרה קמיירי ולא בפרשת המן והכי מוכיח נמי ממלתיה דרב יהודא דאפיק תרווייהו מכאשר צוך והא ודאי דרש"י נמי סבר כדברי התוספות אם כן אי אפשר לומר דדיוקו דרש"י דשבת נכתב תכף אחרי כן בפרשת המן וכתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל כתב הרג"א דשבת מפיק ליה רש"י מסברא דנפשיה ממלת חק ואינו אמת שאם לא היה לרש"י הקבלה בזה מאי שנא שבת מכל שאר מצות שנקראו חק כי רבים הם מאד כאשר יביאם רש"י בעצמו בסמוך כלאים וחזיר כו' על כן אני אומר שודאי מצא רש"י בזה מדרש המקובל והוא נעלם ממנו ואין אנו צריכין לדברי אגדותיו של הרג"א ודרשותיו שהאריך בכאן עכ״ל. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי חס ושלו' פה קדוש יאמר דבר זה הרי הרג״א גופיה מייתי המכילתא דמפיק שבת ממלת חק רק שהרג"א ז"ל נתן טעם לשבח מה ענין חק לשבת אבל לא שעלה על דעת הרג"א ז"ל שרש"י מסברא דנפשיה מפיק ליה שבת ממלת חק וגם לא נעלם ממנו המדרש המקובל שמצא רש"י בזה שהרי נמצא בהדיא במכילתא ומה שהקשה מורי ז"ל על הרג"א ז"ל מ"ש שבת מכל שאר המצות שנקראו חק כו׳ קושיא זו נופלת לפי דבריו גם על רבי יהושע שאמר כן במכילתא חק זה שבת וכתב מהרא"י ז"ל אין לתמוה מפני מה נצטווה כאן על פרה אדומה דבשלמא שבת ודינין היו צריכין להם בכל שעה אבל חקי פרה לא נצטרכו אלא עד שני של סיון בשנה שנייה שם נשרפה הפרה אחר שהוקם המשכן וי"ל משום דדרשו רז"ל ויורהו עץ עץ מר היה והמתיקו המים נס בתוך נס ודבר זה ראו עיניהם ואם כן לא יהרהרו אחר טעם של פרה שהיא טמאה ומטמאה כל עוסקיה (ומטמאה) [מהרא"י: ומטהרת] בהזאתה והשתא מתיישב המקרא יפה וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק כו' ר"ל חוקי הפרה עכ"ל וכבר קדמהו בעל הטורים בפירוש זה ובלי ספק שלא ראה דבריו דאל"כ היה אומר דבר בשם אמרו: