צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · ח
ה
התפאר עלי כלו' אל תתגדל עצמך על יי' ית' שאמרת מי יי' אלא אם תרצה להתפאר התפאר עצמך נגדי ועלי כי גם אני צריך להעתיר אל יי' והא דקאמ' למתי אעתיר לך כו' כתב החזקוני ובעל תולדות יצחק דמ"ש למתי לא קאי לאעתיר לך אלא למ"ש פרעה ואשלחה את העם ואמר למתי תשלח את העם ואני אעתיר מיד והשיב פרעה למחר אשלחם ואתה מיד תעתיר ומיד תסור המכה והטעמים מוכיחים שיש מפסיק בין למתי ובין אעתיר. ד"א ויאמר למחר כמו שפרש״י שיכרתו למחר כי פרעה חשב בלבו שבשעה שאמר לו משה התפאר עלי הגיע זמן הכרתת הצפרדעי' ממילא כפי מערכת השמים לפי' האריך לו הזמן עד למחר אמר עכשיו אחזיק משה בדאי וכתבו המפרשים הא דקאמר משה רק ביאור תשארנה כדי להורות לו שאין כח לאלהיו הרובץ ביאור דהיינו הנילוס להציל את עצמו ולא לזולתו:
יד
רש"י שאין השד שולט על בריה פחות מכשעורה כו' והטעם לפי שהשדים הם כחות הטומאה ועצם כשעורה הוא שיעור הטומא' לפי' אין שולטין בבריה שאין הטומאה שולטת עליו. והחזקוני סותר זה הטעם שכת׳ רש"י שאין השד שולט כו' דא"כ מפני מה לא יכלו להוציא את הערוב. וכתב ט"א וז"ל ולא יכלו לפי שכל עפר הארץ היה כנים ולא היו רגליה' נוגעו' לארץ וכל זמן שרגליו של מכשף אין נוגעות לארץ אין כשופו מצליח כאותו מעשה דשמעון בן שטח שתלה פ' כשפניות לפי שלא היו רגליהן בארץ: ד"א ולא יכלו לא יכלו לעמוד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים כנים וכיוצא בו מפני השחין שהיו מלאים שחין. ואני אומ׳ שאין ריח וטעם בטעם זה האחרון שהרי ברישא כתוב ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ואח"כ כתיב ולא יכלו משמע דולא יכלו קאי על להוציא את הכנים כו'. ולא דמי כלל למכת השחין משום דהתם כתיב בהדיא ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין כו':
יז
רש"י ויש טעם בדבר באגדה וכו' והא דלא פרש"י זה לעיל במכת הדם ובמכת הצפרדעים וי"ל דקשה לרש"י לפירושו דערוב הוא כל מיני חיות רעות בערבובא וא"כ קש' למה יי' הביא עליהן הערוב כיון דנמשך אליהם איזה תועלת בעורן ובבשרם ושאר הנאות. בשלמא בשאר מכות לא היה להם שום הנאה מהם אך היתה מכה בהחלט ולכן פרש"י שיש טעם בדבר מצאתי בשם מהר"ד:
יח
והפליתי ביום ההוא כו' קשה למה לא אמר ג״כ והפליתי במכת צפרדעים וי"ל דדרך הצפרדעים שלא ילכו חוץ לגבולם כדאית׳ בש"ר הצפרדעי׳ עשו שלו' בין הכושיי' ובין המצריים שהיו חולקים יחדיו בגבול תחומים כו' אבל הערוב דרכם לרוץ למרחקים כך מצאתי וזה קרוב למ"ש הרמב"ן ז"ל והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן אבל זו מכה משולחת וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות ומהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרי' ראוי היה בטבעם שיבאו גם בארץ גשן אשר היא מכלל ארץ מצרי' בתוכה לכך הוצרך לומ' והפליתי את ארץ גשן כו'. ולא נהירא לי דאם כן למה לא כתיב והפליתי גבי מכת דם דהוי חדוש טפי יותר מבערוב כדאיתא בש"ר ממכת דם העשירו ישראל כיצ' המצרי והישר' בבי' א' והגיגי' מלא' מים ומצרי הלך למלאו' הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית וכן היה מן קערה אחת וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל כו' ועו' שהרי גבי מכת דם ג"כ כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים. לכן נ"ל ליתן טעם אחר לפי מ"ש הראב"ע ז"ל על פסוק אצבע אלהים כו׳ שאמרו אל פרעה לא באה זאת המכה ע"י אהרן בעבור ישראל רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים כי פרעה לא כחש הבורא רק השם שהזכיר לו משה וזהו בדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה היא היה לנו על כן חזק לב פרעה כו' וכדי להוציא טינא זו מלבו של פרעה שלא יאמן לדברי החרטומים שאמרו איך שלא באה זאת המכה בעבור ישראל לכך הנהיג הקב״ה מן מכה זו והלאה לאמר והפליתי כו' בכל מכה ומכה שהתרה בה לפרעה דוקא ולא גבי מכה שלא התרה בה לפרעה כן נ"ל. שוב מצאתי בש"ר שאמרו ושמתי פדת בין עמי ובין עמך כו' מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה ונתן הקב"ה פדיונם המצריים כו' עכ"ל אפשר דמשום הרגש קושיא זו למה אמר טפי והפליתי כו׳ גבי מכה זו מבשלשה מכו׳ הראשונות הלכך אמרו מלמד שהיו ישראל ראויין כו' ואני שמעתי ולא אבין למה היו ישראל ראויין ללקות בזו המכה טפי מבג' מכות הראשונות. וע"ק וכי כל המכות דכתיב בהו והפליתי היו ישראל ראויין ללקות: