צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · ז
ג
רש"י וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות ע״א לתת לב שלם לשוב טוב לו שיתקשה לבו כו' דקדק לומר לתת לב שלם לשוב כדי שלא תקשה על מאמרו זה אם גלוי וידוע לפניו שלא ישוב למה יקשה את לבו הרי הוא מוקשה ועומד הלכך פי' לתת לב שלם לשוב כלומר שידוע לפניו שמה שישוב אינה תשובה שלימה כי בשפתיו ידבר ולבו בל עמו לכן ראוי להקשות את לבו עד שיהיה פיו ולבו שוים וז״ש בריש פרשת בא למען שיתי אותותי אלה בקרבו כלומר בקרבו ממש שישוה לבו לפיו בהודאתו וכי תימא דמאי איכפת ליה להקב"ה שישוה לבו לפיו בהודאתו וכי חפץ למען צדקו לזה אמר הכתוב לקמן בריש פ' בא למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' והכוונה באומרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. בקרבו ממש שישוה לבו לפיו בהודאתו אבל אין התכלית למען צדקו לפרעה אלא למען תספר באזני בנך כו' כלומר כי עיקר ההקשאה אינו אלא להראות גדולתו ואלהותו ית' לישראל. ונ"ל לפי דברי רש"י דמ"ש הפסו' ואני אקשה את לב פרעה כו' קאי על ה' מכות אחרונות והיינו דקאמר ואע"פ כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יי' את לב פרעה כו' פירוש אע"פ שלפי זה היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בה' מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעתו להודיע שאף בלתי החזוק של הקב"ה הוא מתחזק מעצמו לפיכך לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות וכן פי' בהדיא הרא"ם ז"ל ואע"ג דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שטעה בזה בספרו נדפס מחדש ופי' דבמכות הראשונות נאמ׳ ואני אקשה את לב פרעה כו' לפי דעת רש״י ז"ל ואין זה אמת שוב מצאתי כדברי ממש בש"ר בסוף פרשה י"א וז"ל ויחזק יי' את לב פרעה כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו בחמש מכות הראשונות מיכאן ואילך אמר הקב"ה אפילו אם ירצה לשוב אני מחזיק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו:
יב
רש"י ויבלע מטה אהרן מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן והטעם מפורש בש"ר וז"ל אמר הק"בה אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש אלא יחזו' לברייתו ויבלע את תניניהם כו'ובנסחת לשון רש"י שהביא הרא"ם ז"ל כתוב לאחר שחזר כו' וכן עיקר ולא כמו שכתוב בספרי רש"י שבידינו מאחר שחזר כו' וכ"כ רש"י גופיה בהדיא בפרק הזורק על הא דקאמר שם ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר ר"א נס בתוך נס וז"ל נס בתוך נס לאחר שחזר ונעשה מטה בלעו ולא כשהוא תנין דלא כתי' ויבלע תנין אהרן עכ"ל ומדקדוק לשון הש"ר דקאמר ויבלע את תניניהם ולא אמ' ויבלע את מטותם כלשון הפסוק משמע שבלע מטה אהרן את מטותם בעוד שהיו תנינים דהוי חידוש טפי דדומם יבלע את החי והא דקראם הפסו' מטות כי באמת מטות היו רק באחיזת עינים היו נראים כתנינים כן נ״ל:
טו
והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והטעם מפורש בש"ר כדי שיתיירא ממנו ונ"ל שר"ל לפי שאמרו שם כשראה פרעה שמטה אהרן בלע את מטותם תמה ואמר ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו עכשיו הוא בולע אותו כו' ולכך לא פרש"י על ויחזק לב פרעה דכתיב לעיל במופת המטה לומר ע"י מכשפות אתם עושים כן כמו שפירש אח"כ במכת הדם כן נ"ל:
יח
והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור כו' ר"י בעל תולדו' יצחק נתן טעם לשבת למה נענשו הדגים מפני שאכלו בשר בני ישראל כשאמרו המצריים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אבל בדור המבול שלא חטאו הדגים ולא נזקקו לשאינם מינם לא מתו כו' ועוד לפי שכל מעשה החרטומים אחיזת עינים לזה אמר שמעשי יי' גדול ונורא שהמים נהפכו לדם והיו דם ודאי ולא אחיזת עינים והראיה שהדגה אשר ביאור תמות ואם הם מים אלא שנראים לעינים דם לא היו מתים הדגים ולזה עצמו אמר ובאש היאור שאם היה אחוזת עינים למה באש היאור אלא שהיה דם ועו' ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שלא יכלו לשתותו ואם היה מים למה נלאו לשתותו: