אור ברסלב
צידה לדרך שמות › ו

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · ו

ה

א

עתה תרא' את אשר אעש' לפרע' מלת עתה תשובה נכונה למשה על אשר אמר למה הרעות לעם הזה כי לא נתרעם משה על מה שלא שלח פרעה את ישראל תכף ומיד בבואו אליו שהרי כבר אמר לו הקב"ה ב' פעמי' שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך אך שנתרעם על מה שהרע לעם הזה יותר מבראשונה כי לפחות אם שליחת לא יועיל להם תכף לא יזיק והרי עינינו הרואות כי הזיק להם בשליחתו ואמר משה אולי אני הייתי סבה לזה לפי ששלחת אליו איש כבד פה ולשון כמוני ע"כ חרה אפו של פרע' ביותר כי אמר ראה היהודי' משחקים בי וא"כ למה זה שלחתני ואולי הבין זה מדברי פרעה שאמר למה משה ואהרן תפריעו את העם כי הוה ליה למימר משה ואהרן למה תפריעו אלא כך אמר אלו היה עושה שליחו' זו להפריע את העם ממעשיו איזה אדם הגון ודברן אחר החרשתי אבל למה משה ואהרן שאינן ראויין לשליחות זה והמה יפריעו העם ממעשיהם דבר זה חרה לו ביותר שיעשה לו זה שליח נקלה מאילו היה עושה זה לו הראוי לשליחות. והשיב לו הב"ה עתה תראה וגו' כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת לילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה. וכן רוב החולים סמוך למיתתן הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המות גובר וכן בימות החורף סמוך לעלות השחר הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש. וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזה דבר הפכו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף הוא מנוצח כי גבר עליו ההפך כך הוא בכל הדברים שהזכרנו כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו [כלי יקר: יותר] ממה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו ושזמן הגאול' קרוב' לבטל כל פעולותיו של פרעה ע"כ הוא רוצה להתחזק בפעולתיו זה"ש עתה תראה במלת עתה תירץ לו על מה ששאלו למה הרעות וגו' לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם ע"כ הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה וזה מופת כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות גם יש לפרש מלת ועתה תראה להורות שלא הגיע עדיין קץ ד' מאות שנה שהיו להם להיות במצרים שהרי לא נשתעבדו כ"א רד"ו שנים ע"כ הוסיף להם צרה ושיעבוד כדי שהסך המועט יעלה לחשבון מרובה כי בימים מועטים אלו דומה כאלו נשתעבדו בהם שנים רבות וע"י זה יתקרב להם הקץ שעתה תכף ומיד תראה את אשר אעשה לפרעה וזה דקדוק נכון עכ"ל הרב הגדול רבי אלעזר שי' ושפתים ישק:

פרשת וארא

וארא

ב

רש"י דבר אתו משפט כו' קשה לי למה דבר אתו משפ' עכשיו אחר שקיבל ענשו על שהקשה לדבר למה הרעות כו' ואמר לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ הלא פי' רש"י לקמן בפר' בהעלותך ויחר אף יי׳ בם וילך מאחר שהודיע סרחונם גזר עליהם נדוי ק"ו לב"ו שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו כו' א"כ למה לא עשה כן גם כאן לדבר אתו משפט כלומר להודיע מתחילה סרחנו ואח"כ היה לו לעונשו לומר לו עתה תראה כו' ואין לומר כאן וידבר אלהים אל משה פירושו וכבר דיבר קודם ויאמר ה' אל משה עתה תראה כו' כמו שפרש"י לעיל בפ׳ וירא בפסוק ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך כו' דא"כ אתה צריך לסרס כל הפרשה הנמשכת ודבוקה עם מאמר וידבר אלהים אל משה ולהקדימה וזה לא יתכן ודוחק לומר דמאמר וידבר אלהים אל משה דבק עם הפרש' הקודמת והשני דהיינו ויאמר אליו אני יי' דבק עם וארא כדפירש הרא"ס ז"ל ונ"ל שלא דר"זל עתה תראה אשר אעשה לפרע' על עונש שנטל משה עכשיו את הדין שלו שלא יכניסם לארץ ממשמעות הלשון עתה תראה כו׳ ולא לאחר זמן שהרי כתיב בפ' בהעלותך עתה תראה היקרך דברי אם לא ולא דרשו עליו כלום אלא מכח הפסוק וידבר אלהים אל משה האמור בכאן דרשו כן ואין דבר זה צריך חזוק יותר כי כבר אמרו כן בהדיא בשמות רבה ולא במקום אחד בלבד אלא בב' מקומות בפרשה זו וז"ל אלא בא משה להתחכם על גזירתו של הקב"ה והתחיל לומר למה הרעותה לעם הזה כו' ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה הה"ד וידבר אלהים אל משה ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמי' הה"ד ויאמר אליו אני יי' עכ"ל ובמקום שני אמרו וז"ל ואף הוא מקפיד ואמר ומאז באתי אל פרעה אמר ליה הקדוש ברוך הוא כו' עד שנאמר ויאמר יי' אל משה עתה תראה באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו שנאמר וידבר אלהים אל משה כו' הרי קמן מבואר באר הטיב שלא נתעוררו רז"ל לדרוש שנטל עונש על שהקשה לדבר למה הרעות אלא מכח הפסוק וידבר אלהים אל משה האמור כאן לכן נראה לי הא דקאמר רש"י דבר אתו משפט אין פירושו דברי טענות הדיין שהתווכח עמו בדין על שהקשה לדבר למה הרעות כמו שהבינוהו המפרשים ז"ל אלא פירושו עונש הדין של עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא העשוי למלכי ז' אומות כי מלת משפט משמש ג׳ לשונות דברי טענת הדיינים ופסק הדין ועונש הדין כמו שפירש רש"י בפרשת תצוה גבי חשן משפט וכאן משמש עונש הדין והשתא תו לא קשה מידי ובזה יתיישב גם כן הא דפירש"י כאן מלת וידבר אלהים יותר מבכל מקום שהוזכר כבר והוא מפני שרוצה להשלים כאן פירושו מה שכתוב בסוף פרשה הקודמת עתה תראה העשוי לפרעה תראה ולא העשוי לז' מלכי אומות כשאביאם לארץ דלא יליף ליה אלא מן פסוק זה וידבר אלהים אל משה האמור כאן כמו שנתבאר כן נ"ל:

רש"י על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה כו'. כל המפרשים קמאי ובתראי ז"ל נתחבטו בפירוש זה הלשון מחמת שהוקשה להם שכתב רש"י בסוף דבריו ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה שאמר משה למה הרעות כו' דמשמע שאין זה סברתו ועל קושיא זו בנו מגדלים גבוהים הפורחים באויר ואין להם יסוד בעפר ולא שום קיום בעולם לפי דעתי כי מה שפירש רש"י לקמן ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה שאמר משה למה הרעות כו' וכן מה שסיים בסוף דברי האגד' ואתה אמרת למה הרעות טעות נפל בספרים וצריך להגיה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם וגומר במקום למה הרעות שהרי זאת האגדה שהביא רש"י לקמן נמצאת בפרק חלק וגם בשמות רבה בפרש' זו אות באות תיבה בתיבה ובשניהם לא זכר ולא פקד כלל הפסוק למה הרעות כ"א הפסו׳ ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם וגו' וכן הרמב"ן ז"ל הביא זאת האגדה בלשון זה וכן משמע בהדיא בתנחומא דמ"ש הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין כו' הוא על שאמר ומאז באתי אל פרעה כו' דוק ותשכח וכן אמרו בהדיא בש"ר בפר' זו שהעונש של עתה תראה אשר אעשה לפרעה כו' בא לו על שאמר ומאז באתי אל פרעה כו' ולא על למה הרעות שאין חטא למשה בדבור למה הרעות כי הדבור למה הרעות אינו אלא דרך שאלה ולא דרך הרהור כמ"ש בש"ר בסוף פר' שמות וז"ל בפ' זו דתן ואבירם שהקניטונו ואמרו לו ירא יי' עליכ' וישפוט ואף הוא מקפיד ויאמר ומאז באתי אל פרעה א"ל הקב"ה אני הכתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דברי חייך שיש לך לידע כו' עד ויאמר יי' אל משה עתה תראה באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו שנ' וידבר אלהים אל משה א"ל הקב"ה וכי ב״ו אני במדותי שאני מרחם הה"ד ויאמר אליו אני יי׳ ע"כ. וכן אמרו בהדי' בש"ר בפ' בשלח בפסוק אז ישיר משה כו' וז"ל. ד"א אז ישיר משה הה"ד נופת תטופנה שפתותיך אמר משה לפני הקב"ה יודע אני שחטאתי לפניך באז שנ' ומאז באתי אל פרעה והרי טבעת אותו בים לכך אני משבחך באז הה"ד אז ישיר משה בא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחין הם מתקנין הוי נופת תטופנה שפתותיך כו עכ"ל וזהו ההפרש שיש בין סברת רש"י ובין המדרש האגדה שהביא רש״י לקמן דלפי דעת רש"י מאמר וידבר אלהי' אל משה הוא מאמר לעצמו ומאמר ויאמר אליו אני ה' הוא מאמר לעצמו הראשון דבק עם הפרשה הקודמת והשני דבק עם וארא הבא אחריו כמ"ש הרא"ם ז"ל אבל לא מטעמיה שכת' שם יעויין בדבריו אבל לפי דעת האגדה דלקמן המאמר ויאמר אליו ה' דבק ג"כ עם הפר' הקודמת כמו שנתבאר בש"ר שהבאתי לעיל והשתא יתיישב הא דפרש"י קרוב לעניין זה שמעתי בפ' זו כו' דקאי במאמר ויאמר אליו אני ה' ועליו אמר ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה כו' כלומר המאמר ויאמר אליו אני ה' כו' ולא כמו שהבינוהו המפרשים דקאי על המאמר וידבר אלהים אל משה שהרי מקודם לא זכר ולא פקד כלל המאמר וידבר אלהים אל משה ואיך יפול עליו לומ' ורבותינו דרשוהו כו'. ומה שפרש"י על שהקשה לדבר ולומ' למה הרעות לעם הזה דמשמע מדבריו שעקר החטא למשה היה בדבור למה הרעות הוא הולך לשטתו שפי' לעיל בפסוק עתה תראה וגומ' הרהרת על מדותי כו' דמשמע מדבריו דס"ל כי הדבור למה הרעות לא אמר דרך שאלה כדעת הש"ר אלא דרך הרהור אמר כן והא דנקט רש"י כפל לשון לדבר ולומר לפי שקאי על למה שלחתני ועל למה הרעות. ואין להקשות לפי דעת רש"י אלו הרגיש משה שהב"ה חשבו לו לחטא בדבור למה הרעות היאך חזר והזכירו פעם אחרת בפ' מתאוננים למה הרעות לעבדך כי י"ל דשאני כאן שאמר לו הקב"ה מקודם ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגומ' כדי שלא יטיח דברים כלפי מעלה ואפ"ה הטיח דברים כלפי מעלה ועליו נאמר כי העושק יהולל חכם כדאי' בש"ר בפסוק ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך כו' כן נ"ל:

רש"י נאמן לשלם שכר טוב כו' כתב עליו החזקוני וז״ל וא"ת מאי משמע דשם זה מסתבר נאמן לשלם שכר טוב ונאמן ליפרע יותר משאר שמותיו של הקב"ה אלא מדכתיב שם זה בלשון הויה משמע יהיה חי וקים לעולם בלא תכלה ובידו לשלם לכל בריה גמולה כל זמן שירצה עכ"ל והאמת שכן משמע מפרש"י לקמן אבל בתנחומא ריש פר' בראשית משמע שלא דרשו רז"ל אני יי' נאמן לשלם שכר טוב ונאמן ליפרע ממשמעות לשון שם זה של הויה אלא מכח מלת אני מדקאמר שם צא ולמד מתן שכרן של מצות מפרעה על שאמר ליוסף אני פרע' כמה גדלו ונתן לו שכר שנ' ויסר פרעה את טבעתו וגו׳ הקב"ה שאמר על כל מצוה ומצוה אני יי' עא"כו ללמדך שאין קצבה למתן שכרם כו' עכ"ל וכבר נתן טעם לשבח זה רבינו בחיי ז"ל בסוף פרש' בהר סיני וז"ל שהרי המלך שהוא מצוה לעבדו ואומר לו בגזרה עשה כך וכך ואח"כ מוסיף על אותה מצוה ואומר אני הוא המלך המצוה הנה הדבו' הזה לחזק מצותו בא לגודל השכר או לגודל העונש ולכך הזהיר שלמה המלך ע"ה על האדם שישמור כל מצוה שהקב"ה מזכיר בה לשון אני שהוא דבורו של מלך הוא שאמר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים:

ג

רש"י שהרי הבטחתים ולא קיימתי כתב הרא"ם ז"ל לא הבנתי כוונת הרב בזה מפני שמלת שהרי מורה שמביא ראייה על ובשמי יי' לא נודעתי להם ודברי השם אינם צריכין ראיה כו' ולי נראה שאין פירוש מלת שהרי האמור כאן ראיה אלא פירושו כאלו אמר והרי הבטחתים וכה"ג ממש תמצא ברמב"ם בר"פ י"ב מהלכות עדות שכתב וז"ל אם העידו עליו ב' עדים שעשה עבירה פלוני' אע״פ שלא התרו בו שהרי אינו לוקה כו' עכ"ל ובפ"ד מהלכות מתנות עניים וז"ל שהרי הוא כנופלת מתוך המגל ואף על פי שעדיין לא נקצרה כו' עכ״ל וכאלה רבים אין מספר:

ח

אשר נשאתי את ידי לתת אותה כו' שמעתי מליצה יפה בדקדוק הלשון של הפסו' כי בנוהג שבעולם כשאחד נותן לחבירו מתנה גדולה וחשובה אז הוא מגביה ידיו עם המתנה כדי להראותה לכל אבל אם היא מתנה קטנה ושפילה אז הוא משפיל ידיו עם המתנה וכדי שלא תאמר מה נחשב המתנה זו של נתינת הארץ הלא היא מתנה קטנה ושפילה לפי ערך הנותן שהוא הקב"ה ולפי ערך המקבל שהם אברהם יצחק ויעקב לכן אמר אשר נשאתי את ידי לתת אותה כו' כי מתנה גדולה וחשובה היא:

ונתתי אותה לכם מורשה כתב רבינו בחיי מורשה ולא ירושה לרמוז שלא יהיו יורשים אותה לפי שעתידין היו יוצאי מצרים למות במדבר אבל יהיו מורישי' אותה לבניה' ובניהם יכנסו לארץ ולא הם ולכך הזכיר לשון מורשה וכן יש לפרש בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה ולא אמר ירושה כי היה במשמע שהתורה לא תהיה ירושה כי אם לאותו הדור שקבלוהו בלבד וע"כ אמר מורשה שצריך להורישם לבניהם וכענין שכתו׳ ושננתם לבניך כי גם הדורות העתידים חייבים הם בקיום התורה כאותם שקבלוה ועל דעת רז"ל שם היו וכענין שכתוב ואת אשר איננו פה עמנו היום עכ"ל. ור״מ אלשיך ז"ל פיר' ונתתי אותה לכם לא בתורת מתנה שיש לה הפסק אם אמר ואחריך לפלוני כי אם מורשה בתורת ירושה שאין לה הפסק אפילו באומר אחריך לפלוני (לפלוני) אם תזכו על ידי הכנה זו:

רש"י הרימותיה לישבע בכסאי. הרא"ם ז"ל מסרס הלשון וז"ל ופי' הרימותיה לישבע בכסאי הרימותיה לישבע בשמי לא להשבע בכסאי כי אין שבועתו ית' בכסאו רק בשמו כדכתיב כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם עכ"ל ועוד כתב וז"ל ופירש בכסאי בשמים הנקרא כסאי דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי עד כאן: ואני שמעתי ולא אבין מאי דוחקיה לסרס הלשון של רש"י ולהוציא הלשון בכסאי מפשוטו כי לפי דעתי פירש בכסאי היינו בכסא הכבוד ונשבע הקב"ה בכסא הכבוד כמו נשבע יי' בימינו כו' ואין צריך לסרס הלשון כן נ"ל:

ט

רש"י הרבה פעמים נגלתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי כו' קשה לי טובא חדא שהרי לא אשכחן בקרא שנגלה באל שדי לא על אברהם ולא על יעקב כי אם פעם אחת בלבד לאברהם בפרשת מילה נאמר אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ליעקב בפ׳ וישלח נאמר אני אל שדי פרה ורבה וגו' אם כן היאך קאמר הרבה פעמים. ועוד שהרי על יצחק לא נגלה כלל באל שדי ומ"ש הפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי כבר תירץ הציוני שעל אברהם ועל יעקב מוסב המקרא כטעם אלה אשר יולד לו בפדן ארם ובנימין לא נולד לו שם. ועוד קשה היאך קאמר ולא אמרו לי מה שמך שהרי הרבה פעמים כתיב בפרשת לך לך ובפר' וירא ויקרא בשם יי׳ וכתיב ויאמר אברם יי' מה תתן לי וגומ׳ שמע מיניה בהדיא שידע אברהם שם המיוחד בלי ששאל להקב"ה מה שמו והיינו ע"כ מטעם כיון שנתייחד אליו הדבור בתחלה בשם המיוחד כדכתיב ויאמר יי' אל אברם לך לך וגו' ואח"כ כתיב וירא יי' אל אברם ויאמר לזרעך וגומ' וכהנה רבות משם ידע אברהם שם המיוחד וכן יצחק ויעקב ממה שנגלה הב"ה עליהם בתחלה בשם המיוחד ידעו שם המיוחד בלי ששאלו להקב"ה מה שמו ואם כן מה היה להם לשאול מה שמו מאחר שהודיעם שכך שמו ממה שנגלה עליהם בתחלה בשם המיוחד שהרי אין דרכו של אדם לשאול במה שהוא יודע ובמה היה להב"ה לשבח בהם ומה ששאל משה מה שמו היינו משום שלא נגלה עליו הקב"ה בעצמו בתחלה רק מלאך כדכתיב וירא אליו מלאך יי' וגם אח"כ כשדבר הקב"ה בעצמו עמו אל תקרב הלום וגומ' לא נגלה עליו בשם המיוחד שהרי לא כתיב וירא יי' אל משה וכ"ש לדעת המפרשים שהקב"ה בעצמו לא דיבר כלל בתחלה עם משה רק עם מלאך שהוא יאמר למשה אל תקרב הלום וגו' ויאמר אנכי אלהי אביך וגו' ומפני זה הוצרך משה לשאול מה שמו מאחר שלא הודיע שום שם משמותיו רק אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ועוד שהרי גם משה לא היה שואל מה שמו אי לאו שהיה חושש שישראל יאמרו לו מה שמו ואם לא יהיה יודע להשיב להם מה שמו אז יאמרו ישראל איך אתה אינך יודע שמו של המשלח אותך אלא ודאי אתה בדאי וכי תימא דאף על פי שהקב"ה נגלה על אברהם יצחק ויעקב בתחלה בשם המיוחד אפילו הכי היה מקום להם לשאל מה שמו א"כ קשה מה תולה התערומות על משה במה שנגלה כמה פעמים על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא שאלו מה שמו הלא אף אם לא היה נגלה עליהם באל שדי כלל ועיקר כי אם בשם המיוחד עדיין היה לו להק"בה להשתבח בהם שלא שאלו מה שמו. ועוד קשה למה לא הוכיחו הב"ה למשה תכף כשאמר לו ואמרו לי מה שמו ולמה המתין עד עכשיו שאמר ומאז באתי אל פרעה וגו' ומיהו קושיא זו יש לתרצה בנקל די"ל שלא היתה עבירה קטנה כזו כדאי להענישו לפיכך המתין לו עד עכשיו והרבה יותר קשה מאד היאך קאמר ולא הרהרו על מדותי אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ וגו' ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף כו' שהרי אחר שנאמר לו קום התהלך בארץ וגומ' נאמר לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה והיינו משנולד יצחק וכתיב ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה הרי לא הובטחו אבותינו אברהם יצחק ויעקב אחר גזירת השיעבוד שיתן להם ארץ ישראל אלא אדרבה נגזר עליהם גרות ולכן כתיב אח"כ גבי אברהם ויגר בגרר וגו' ויגר יצחק בגרר וגו' ועל זרעם נגזר עבדות ושלא יזכו בארץ ישראל עד אחר ת' שנה משנולד יצחק ובפרק חלק נמי אמרינן תניא ר' סימאי אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. ובבראשית רבה בפרשת לך לך בפסוק והכנעני והפריזי אז יושב בארץ אמרו שזה השיב הקב"ה לרועי לוט שהיו אומרים נתנה הארץ לאברם ולוט יורשו כו' שלא זכה בה אברם עדיין עד שיעקרו ז' עממין הימנה אם כן מה היה מקום לאבותינו אברהם יצחק ויעקב להרהר ומיהו בהא י"ל בדוחק דאף על פי שידעו שנגז' עליה' גרות ושלא יזכו זרעם בארץ ישראל עד אחר ת' שנה מ"מ היה להם מקום להרהר מכמה פנים שונות חדא שהרי כמה פעמי' הבטיח הקב"ה לאברהם על נתינת הארץ בשם המיוחד בלא תנאי וכן ליצחק וליעקב אחר גזירת השעבוד א"כ נהי שלא יזכו בכל הארץ מחמת גזירת השעבוד מ"מ יזכו לכל הפחות מעט מזער בארץ כפי צרכם ההכרחי ועוד שהרי אמרינן בפ"ק דברכות כל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר ריקם אבל כל הקושיות קמייתי אכתי קשה ובקרא גופיה הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' ואמרו לי מה שמו קשה וכי משה לא ידע כבר שם המיוחד הלא אמרו בש"ר בפסוק הלהרגני אתה אומר מלמד שהרגו בשם המפורש א"כ מה הוצרך משה לשאול מה שמו וכבר נתחבטו המפרשים בזה והרמב"ן ז"ל הביא כלם וסלקם ובחר לו דרך אחר' ע"ד הנסתר ולי נ"ל ע"ד הפשט שודאי כבר ידע משה גם האבות סוד שם המיוחד אבל לא ידעו רק כמו שאנו קוראים אותו בכינוייו באל"ף דל"ת אבל לא ידעו שם המיוחד ככתבו באותיותיו ומה ששאל משה מה שמו היינו סוד שם המיוחד ככתבו באותיותיו וזה גילה הקב"ה למשה כמו שנאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ודרשו בסוף אלו עוברין שלמדו ב' שמו' שם הקריאה ושם הכתיבה אבל לאבות לא גלה הב"ה להם סוד שם הכתיבה וכן משמע בהדיא בתנחומא ריש פרשה זו וז"ל ילמדנו רבינו מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו כך שנו רז"ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים כו' אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו כו' רשב"י אומר משה לא הזכיר את השם עד שאמר כ"א תיבות האזינו השמים ואדברה ואחר כך כי שם ה' אקרא תדע לך שלא גלה לאבות העולם אותו כו' עכ"ל מדמייתי הא דאמר רש"בי תדע לך שלא גלה אותו לאבות העולם כו' על הא דתנן אף ההוגה את השם באותיותיו משמע כדפרי' ועוד שהרי דרשו בפסוק כי שם יי' אקרא הבו גודל לאלהינו מכאן שעונין בשכ"מלו אחר ברכה שבמקדש ובמקדש היו אומרים את השם ככתבו באותיותיו כדתנן בפ' אלו נאמרין ובסוף מסכת תמיד וז"ש בש"ר בפרשה זו במאמר הזה חבל על דאבדין ולא משתכחין כו' ולא הודעתי להם ששמי יי' כשם שאמרתי לך כו' כלומר ולא הודעתי להם ששמי ככתבו באותיותיו כשם שאמרתי לך זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וגו' שלמדתיך ב' שמות שם הקריאה ושם הכתיבה והרמ"בן בפרש' זו פיר' בדרך אחר ודבריו לקוחים מספר הזוהר כי האבות ידעו השם המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה פנים אל פנים באספקלריא המאירה רק באספקלרי' של אל שדי מתוך גלוי שכינה כטעם במראה אליו אתודע ולכן כשיזכיר אברהם השם יזכיר השם המיוחד עם אל"ף דל"ת או אל"ף דל"ת לבדו ורבינו בחיי נגרר אחריו ובחר בדרך זה ולפיכך כתב בפ' וירא וז"ל ועל דרך הקבלה והוא יושב פתח האהל ירמוז לכנסת ישראל שהיה מיישב דעתו ורואה בה כי מפני שהתחיל בה וירא אליו יי' ואנו יודעים כי השם המיוחד לא נראה לאבות כי אם באל שדי ע״כ הוצרך לומ' והוא יושב פתח האהל והבן זה עכ"ל ביאור דבריו דאע"פ שכתוב וירא אליו יי' שהוא שם המיוחד מכל מקום אינו אלא תואר של אל שדי מתוך גלוי שכינה הנקראת כנסת ישראל כי השם המיוחד לא נראה לאבות בנבואה רק מתוך גלוי שכינה שהוא אספקלרי' שאינה מאירה ע"כ הוצרך לומר והוא יושב פתח האהל כלומר יושב פתח האהל אבל לא יושב באהל עצמו לפנים לאפוקי משה רבינו ראה באספקלריא המאירה כטעם אשר ידעו יי׳ פנים אל פנים ועל זה הדרך הלך בעל המאמר זה באומרו הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי כו' ואל תתמה שהרי המקרא מלא על כל גדותיו דכתי' יי' שם המיוחד ור"ל מלאך שהשליח נקר' בשם שולחו כטעם כי שמי בקרבו ה"נ י"ל שבכל המקומות שכתוב יי' שם המיוחד גבי האבות אברהם יצחק ויעקב ר"ל תואר אל שדי ותו לא מידי כן נ"ל:

רש"י ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו כו' כתב מהרא"י ז"ל דודאי נמי משה ידע קריאת שם המיוח' וכתיבתו אלא ששאל אחר מדתו ועניינו ועל זה היה מתאונן על האבות שלא שאלו אחר זה כו' וקשה לי על דבריו וכי משה לא ידע כבר מדתו ועניינו של שם המיוחד הלא אמרו בש"ר בפסוק הלהרגני אתה אומר מלמד שהרגו בשם המפורש וכיון שהרגו בשם המפודש מסתמא ידע מדתו ועניינו של שם המפורש לכן נ"ל לפרש כמו שכתבתי לעיל שודאי כבר ידע משה גם האבות סוד שם המיוחד אבל לא ידעו רק כמו שאנו קוראי' אותו בכנוי באל"ף דל"ת אבל לא ידעו סוד שם המיוחד ככתבו באותיותיו ומה ששאל משה מה שמו היינו סוד שם המיוחד ככתבו באותיותיו וזה גילה הקב"ה למשה כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ודרשו בסוף אלו עוברין שלמדו ב' שמות שם הקריאה ושם הכתיבה אבל לאבות לא גלה הקב"ה להם סוד שם הכתיבה וכן משמע בהדיא בתנחומא ריש פרשה זו וז"ל ילמדנו רבינו מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו כך שנו רבותינו ז"ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים כו'. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו כו'. רשב"י אומר משה לא הזכיר את השם עד שאמר ך"א תיבות האזינו השמים ואדברה ואחר כך כי שם יי' אקרא תדע לך שלא גילה אותו לאבות העולם כו' מדמייתי הא דאמ' רשב"י תדע לך שלא גילה אותו לאבות העולם כו' על הא דתנן אף ההוגה את השם באותיותיו משמע כדפרישית ועוד שהרי דרשו בפסוק כי שם יי' אקרא הבו גודל לאלהינו מכאן שעונין בשכ"מלו אחר ברכה שבמקדש ובמקדש היו אומרין את השם ככתבו באותיותיו כדתנן בפ' אלו נאמרין ובסוף מסכת תמיד וז"ש בש"ר בפרש' זו במאמר הזה חבל על דאבדין ולא משתכחין כו' ולא הודעתי להם ששמי יי' כשם שאמרתי לך כו' כלומר ולא הודעתי להם ששמי יי׳ ככתבו באותיותיו כשם שאמרתי לך זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וגו' שלמדתיך ב' שמות שם הקריאה ושם הכתיבה כן נ"ל:

רש"י וא"ת לא הודיעם שכך שמו כו' מה שפי' בזה מורי מהר"ר מרדכי יפה ז"ל וגם על הק"ו שעשה משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה כו' כבר קדמהו מהרא"י ז"ל בביאוריו ותמה אני מאד עליו למה לא כתב הדבר בשם אומרו ואולי נתכוון לדעתו ולא ראה מה שכתב מהר"אי ז"ל:

יג

רש"י ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחס כו'. קשה לי למה המתין עד עתה ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו אחר שכבר הלכו שניהם משה ואהרן בשליחות אל ישראל ואח"כ אל פרעה כמו שכתוב בפ׳ שמות ושמא יש לומר כיון שכתוב לעיל ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה ויאמרו אליהם ירא יי' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את רחינו כו' אולי יהרהרו ישראל על משה ואהרן שאינם כדאי' וראויין לשליחו' זה ולכך לא הצליחו לפיכך בא הכתו׳ ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו להורות שלא נמצאו בכל ישראל כמותם בייחוס שהרי אין השכינה שורה אלא על המיוחסים אך אכתי קשה למה התחיל לייחס דרך תולדותם מראובן עד לוי ולא יותר. והחכם ר"א אשכנזי ז"ל והרב הגדול ר"א שי' שניהם לדבר אחד נתכוונו לפי שרצה יי' ליתן אוריית' תליתאי על ידי שבט משולש בהרבה מיני שילוש שנזכרו בגמרא בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי כו' ע"כ התחיל לבדוק בראשי בית אבותם ומצא ראובן ד' משפחו' ושמעון ה' משפחות ולוי ג' משפחות על כן פסל הראשונים ובחר בלוי המשולש פעמיים כי הוא עצמו משולש מן הבטן וגם יש לו ג' בנים. והמפרשים אמרו שהיה מחפש בראובן תחלה אם נמצא בבניו איש כלבבו הראוי לזה השליחות כדרך שחיפש שמואל הנביא בבני ישי וילפינן חיפוש מחיפוש דהתם מה להלן פסל את הראשונים עד אשר מצא איש כלבבו כן רצה לחפש כאן בבני ראובן ושמעון ויחפש ולא מצא עד אשר בדק בקנקנו של לוי ומצא את אהרן ומשה ושוב לא היה צריך לחפש:

טז

רש"י שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי לעיל בריש פרש' ויחי ע"ש:

כ

ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה כו' כתב החזקוני מה שהסכים הקדוש ברוך הוא שיצא אדם גדול כמשה מליקוחין שעתיד להזהיר עליהן לפי שאין מעמידין פרנס על הציבור אא״כ קופה של שרצים תלויים לו בצוארו פן יתגאה על הציבור כמו שמצינו בדוד:

כו - כז

רש"י יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר ששקולין כאחד. אינו ר"ל שקולין בחכמה אלא בכבוד שכל אחד היה מכבד את חבידו משה לאהרן מפני שגדול ממנו בשנים ואהרן למשה מפני שגדול ממנו בחכמה וכיוצא בזה גבי בנות צלפחד בסוף פרש' מסעי שפרש"י שם מגיד ששקולות זו כזו וכן פי' שם הרא״ם ז"ל בהדיא ואע"ג דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שפי' הא דפירש"י לומר ששקולין כאחד ר"ל בחכמה ורחמנא ליצלן מהאי דעתא שהרי מפורסם מן הכתוב ומן הגמרא והרבה מקומות שמשה רבינו היה רבו של אהרן ולכן קרא אהרן למשה אדוני וכדפרש"י בהדיא בסוף פ' כי תשא כיצד סדר המשנה וכו' ובפרשת בהעלותך בפסוק ויקרבו לפני משה ולפני אהרן וגו':

הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן לפי שבעיקר השליחות נראה כי משה העיקר שהרי אליו לבד נראה יי' בסנה והייתי אומר שאהרן טפל אליו ת"ל הוא אהרן ומשה אשר אמר יי' להם הוציאו את בני ישראל לומר לך שיש חלק לאהרן בהוצא׳ כמו למש׳ ע"כ הקדי' את אהרן אבל בענין הדבור אל פרעה נראה כי אהרן העיקר ומשה טפל לו שהרי משה היה כבד פה וכבד לשון ע"כ אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים הוא משה ואהרן הקדים את משה לומר לך שאפילו בענין הדבור אל פרעה אינו טפל לאהרן אלא שקולים המה בכל דבר עכ"ל הרב הגדול ר"א שי' וכבר קדמהו בפירוש זה מהרא"י ז"ל וסיים וכתב ועד"ז פרש"י בפרק קמא דקדושין גבי איש אמו ואביו תראו ואולי נתכוון לדעתו ולא ראה לדברי מהרא"י ז"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה