אור ברסלב
צידה לדרך שמות › ג

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · ג

ב

ב

רש"י מתוך הסנה ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה. רש"י בחר בטעם זה מן י"ב טעמים המפורשים בש"ר לפי שזהו קרוב יותר לפשוטו:

ג

רש"י אסורה נא מכאן להתקרב שם נ"ל שנשמר לאפוקי שלא תפרש כדפי' צרור המור אסורה נא אתרחק מזאת המרא' אחר שהיא עמוקה ומיד אראה ואשיג בהשקפה נפלאה ובעיון נמרץ אחר שאני יודע שהיא עמוקה רחוקה ממני כו' לפי שאין זה פשוטו של מקרא ועיין בתולדו' יצחק:

ו

ויאמר אנכי אלהי אביך כו' כתב החזקוני שלכך הזכיר אלהי אביך לפי שגילה לו בזה שאביו כבר מת שייחד שמו ית' עליו וכדי שלא יסרב לילך בשליחות זה במקו' אביו כי אפי' בפני אהרן אחיו הגדול היה מסרב ליקח שררה זו ק"ו במקום אביו. ובמדרש שהיה נגלה עליו בקולו של אביו עמרם וחשב שהיה אביו קוראו כדי שלא יהי' נבהל לפי שהיה טירון לנבואה ואמר לו אין זה קול אביך אלא קול אלהי אביך. וכתבו חכמי האמת כי הש"י העלהו ג' מדריגות זו למעלה מזו. א' ע"י מלאך להכינו לנבואה. ב׳ לנבואת שם אלהים היא אספקלריא שאינה מאירה. ג' להעלותו ממנה אל אספקלרי' המאירה היא שם יי' הגדול:

ז

כי ידעתי את מכאוביו. כתבו חכמי הקבלה ידעתי היינו אני מרגיש במכאוביו כביכול ולכך קרא לו משה משה לפי שגלות של ישראל דומה עליו ית׳ למשא כביכול לכך קראו קריאה אחר קריאה למהר ביאתו ולהקל מעליו ית' המשא כמ"ש עמו אנכי בצרה:

יא - יב

רש"י מה אני חשוב כו' כתב הרא"ם ז"ל כי מצינו מי במקום מה כו' ולא גילה לנו הרב ז"ל היכן מצינו מי במקום מה ולא עוד אלא שדבריו סותרין זה את זה שהרי הוא בעצמו כתב בפ' וישלח גבי מי לך כל המחנה שלעולם אינו פירש של מי מה ובאמת מצינו מי במקום מה ב' פעמים בפסוק אחד גבי דוד מי אנכי כו' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום כו' והא ודאי דפי' מי אנכי מה אני חשוב כו׳:

רש"י לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים יגעתי ולא מצאתי מהיכן הוציא רש"י זה הלשון לסוף ג' חדשים כי בש"ר אשר יסודו של רש"י בנוי עליו לא זכר ולא פקד כלל זה הלשון ועיין פירושו במהר"אי ובס' א"ש תמצא ד׳ פירושי':

רש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס כו'. וק"ל וכי משה נעשה קטיגור לישראל מה לו לשאול מה זכו ישראל כו' אחר שאמר לו הש"י והוצא את עמי בני ישראל ממצרים שהרי באמת לא היה שום זכות לישראל במצרים שיגאלו ולכך נתן להם ב' מצות דם פסח ודם מילה כי כבר הגיע שבועה שנשבע הב"ה לאברהם שיגאל את בניו כדפרש"י לקמן בפ' בא בפסוק והיה לכם למשמרת וז״ל ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים מה שלא עשה כן בפסח דורות היה ר׳ מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא׳ ואת ערום ועריה ונתן להם ב' מצות דם פסח ודם מילה כו' שהיו שטופין בע"ז אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מן ע"ז וקחו לכם צאן של מצוה. וע"ק למה אמ' שיעשה להם נס וכי זה נקרא נס אם הגיע שבועה שנשבע הק"בה לאברהם שיגאל את בניו. וע"ק לי על מה שפיר"שי לעיל בפסוק ויירא משה וגו' דאג לו על שראה בישראל דלטורין אמ' מעתה שמא אינם ראויי' ליגאל כו' וכי בעבור חטא דלטורין אינם ראויין ליגאל הלא היו ישראל במצרים עובדי ע"ז כדפר"שי שהבאתי לעיל וכן איתא במדרש שיר השירים רבה בפסוק קול דודי הנה זה בא כו' זה משה בשעה שבא משה ואמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מע"ז שלנו אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא ע"ז כמ"ש על ראשי ההרי' יזבחו ועל הגבעו' יקטירו כו' וכבר ידוע שאין לך עבירה יותר גדולה וחמורה מע"ז. לכן נ"ל מה שפרש"י דאג לו על שראה בישראל דלטורין אמר מעתה שמא אינן ראויין ליגאל היינו לגאל ע"י השכינ' עצמה כ"א ע"י מלאך כי ידע משה שבשביל לשון הר' שכינ' מסתלקת כדאית' במדרש תילים תינוקות שהיו בדורו של שאול ושמואל עד שלא הביאו שתי שערות היו דורשים את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כו' ואח' כל השבח הזה היו יוצאי' למלחמה ונופלים למה בשביל שהיו בהם דלטורין אמר דוד רבש"ע סלק שכינתך מביניהם מה שכינתך עושה בארץ רומ' על השמים אלהים אבל דורו של אחאב היו כלן עובדי ע"ז ולפי שלא היו דלטורין היו יוצאים למלחמה ולא היו אחד מהם נהרג כו' עד ואליהו עומד בהר הכרמל ומכריז ואומר אני נותרתי לבדי נביא לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא אחאב כו' ש״מ שבשביל ל"הר שכינה מסתלקת ע"כ. ובגמרא דידן בפ' אלו הן הנאמרין נמי בהדיא ד' כתות אינן מקבלות פני השכינה וחד מנייהו כת מספרי לה"ר ולכך דאג משה על שראה בישראל דלטורין שמא אינן ראויין ליגאל ע"י השכינה כ"א ע"י מלאך ועל זה היה מצער משה בענין שאמר אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה כו' אבל לא שהיה משה דאג על שראה בישראל דלטורין שמא אינן ראויים לגאל כלל ולפי ששמע משם עכשיו שאמר לו הקב"ה וארד להצילו מיד מצרים כו' שהוא בעצמו ירד למצרי' ליגאול את ישראל ולא ע"י מלאך אע"פ שהיו בהן דלטורין לכך קרא משה לגאולה זו נס ולפי שהיה משה דואג ומתיירא אולי תהא מדת הדין מקטרג על ישראל שאינן ראויין לגאולה על ידי השכינה עצמה כיון שיש בהן דלטורין הלכך כמו פרקליט ומליץ יושר בעד ישראל שאל משה להקב"ה מה זכו ישראל שיעשה להם נס להיות נגאלין ע"י עצמך ולא ע"י מלא' אע"פ שיש בהן דלטורין כדי שיוכ' להמליץ בעד ישראל לעת המצטרך באם יקטרג מדת הדין עם אותו זכות שישמע מן הקב"ה והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כלומ' ששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים ע"י עצמו ולא ע"י מלאך אף על פי שיש בהם דלטורין דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה שהי' תקנה למספרי לשון הרע כמו שאר"זל מאי תקנתיה של מספרי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנא' מרפא לשון עץ חיים כן נ"ל:

יג

ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כו' כי תאוה נפשיך למצוא מרגליות טובה עיין ברבינו בחיי ז"ל כי ידו קיבץ כל הדעות הנאמרי' באמת בפסוק זה הן קצרה אורך היריעה אחת מלהעלות עליה כל הדיעות ההם:

טו

רש"י וכן דוד הוא אומר יי' שמך לעולם כו' טעות נפל בספרים כמ"ש הרמ"א ז"ל כי לא פגע ולא נגע זה לזה שהרי בפסוק הזה שניהם שם של הויה הוא ואם כן הוא תיובתא ולא סייעתא:

יח

רש"י יעקב אמר להם והאלהים פקד יפקד אתכם כו' כתב עליו החזקוני וז"ל חז"ק שהרי פסוק זה אינו גבי יעקב עכ"ל. לא ראה דברי הרמב"ן ז"ל שכבר השיב על זה וז"ל אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקד להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו עכ״ל. ומיהא בש"ר אשר יסודו של רש"י בנוי עליו לא נזכר כלל יעקב רק יוסף:

דרך שלשת ימים במדבר כו' בש"ר נותן טעם למה אמר דרך שלשת ימים ולמה לא אמר האמת נלכה נא לעולם כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם אלא ע״מ שילכו ג' ימים ויטבעום בים למדוד להם במדה שמדדו שאמרו כל הבן הילוד היאורה וגומ' וי"מ שהפסוק גופיה מפרש טעם למה כיזב בו שאמר דרך שלשת ימים משום ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים כו' כדי שאקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולכן א"א לומר שישלחם לעולם לעד לבלתי שוב עוד שא"כ לא ישאילו' כלום ואיך יצאו ברכוש גדול ובזה יתיישב למה מעתה מודיע שיתן את חן העם וכו' ושאלה אשה וכו' ולא הניח הדבר אל שעתו אחר י"ב חדש:

כב

ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כו' כתב רבינו בחיי ז"ל ח"ו שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה כו'. ומ"ש ושאלה אשה משכנתה היה לו לומ' ושאל איש מאת המצרי אבל זה ק"ו כ"א לנשים היו נותנים מתנות כ"ש לאנשים כו' וק"ל על דבריו שהרי בפ׳ חלק אח"זל פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר ויי' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו וגביהא בן פסיסא השיב להם תנו לנו שכר עבודת של ששים רבוא ששיעבדתם במצרים ת״ל שנה כו׳ ואם איתא דפיר' וישאילום שהיו נותנים להם במתנה א"כ לא היה דין ודברי' כלל למצריים על ישראל ושמא י"ל שהמצריים אמרו שהיתה מתנה בטעות כי לא נתנו אלא ע"מ שישובו ישראל למצרים אחר ג' ימים ויעבדו להם כבראשונה. ונ"ל לפרש ושאלה אשה משכנתה כו' כפשוטו בתורת שאלה ואין כאן איסור גניבת דעת כיון שגופם של מצריים היה מותר לאבד בגזירת השם יתב' שמתו בכוריהם והאחרים נטבעו בים ק"ו שמותר לאבד ממונם. ועי"ל כיון שהם עשו שלא כהוגן שהוסיפו על הגזירה של בין הבתרים כמ"ש לעיל אף אנו נעשה להם שלא כהוגן ודרך זה כבושה וסלולה בגמרא בהרבה מקומות כדאיתא ביבמות בפרק בית שמאי גבי עובדא דקדיש בנרש כו' וכן בכתובו' פ' הכותב גבי תולה מעותיו בגוי כו' וכן בבבא בתרא בפ' חזקת הבתים גבי תולה וקדיש כו' כן נ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה