צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · מח
א
רש"י ויאמר ליוסף אחד מן המגידים כו' כתב הרא"ם ז"ל אמר אחד מן המגידים במקום אחד מן האומרים להודיע שפי' ויאמר ליוסף ויגד ליוסף כי על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה עכ"ל לפום ריהטא דבריו תמוהין מאוד וכי זה נקרא חדוש שאביו חולה אכן לפי האמת דבריו נאים ראויין למי שאמרן כי בודאי היה חדוש גדול ליוסף שאביו חולה משום דאמרינן בפ׳ חלק עד יעקב לא הוה חולשא בעולם בעא יעקב רחמי והוה חולשא שנ' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ע"כ ופרש"י בעא רחמי דלהוי חולה כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין עכ"ל וה"נ תניא בפרקי ר"א פנ"ב וז"ל מופת רביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש והי׳ נשמתו יוצאת מנחיריו עד שבא יעקב אבינו וביקש על זאת רחמים ואמר לפניו רב"שע אל תקח נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנ' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו' עכ"ל אבל לפי מ״ש הרא"ם כי על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה נשאר קשה על הפסוק למה אמר לשון אמירה ויאמר ליוסף ולא אמר לשון הגדה ויגד ליוסף ומיהו י"ל כי אצל המגיד לא היה כל כך חידוש כי המגיד היה אפרים והיה רגיל אצל יעקב וראה בחליו שהיה הולך ומתנונה כמ"ש מה"רל ז"ל אבל אכתי קשה שהרי הפסוקים מכחישין פירושו כי מצינו פסוקים לאין מספר שכתוב בהם לשון אמירה על החדשות כמו ויאמר יי' לה שני גוים בבטנך וגו' וכמו ויען המבשר ויאמ׳ נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגו' וכמו ויאמ׳ הכושי יתבשר אדוני המלך כי שפטך יי' היום מיד כל הקמים עליך וגו' וכאלה רבים וכן מצינו פסוקים שכתוב בהם לשון אגדה על הישנות כמו הגדתי היום ליי׳ אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ולא עוד אלא שהרא"ם ז"ל גופי' כתב בפרשת משפטי׳ בפסוק ואת כל המשפטי' בשם הרד"ק ז״ל שענין ההגדה יבא גם על החדשות כו' מדקאמר גם הרי משמע בהדיא שענין ההגדה יבא על הישנות והרב הגדול ר"מ אלשיך ז"ל בפרשת חיי שרה כתב חילוק אחר שיש בין לשון אמירה ללשון הגדה וז"ל אין ספק כי יש הפרש בין אמירה ודבור להגדה כי אמיר' ודבור הלא יצדק גם על ענין קצר המציאות אך הגדה לא תצדק רק על דברי ספור נמשך וארוך עד גמר המכוון כולו עכ"ל וכ"כ בצרור המור והביא ראיה חזקה על כי ענין לשון הגדה הוא על ספור הנמשך וארוך הרבה ממה שהתרגום על משכו הוא נגידו ולפי דעתי לא כוון רש"י כאן מעולם לחלק בין לשון אמירה ללשון הגדה.
רש"י וי"א אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד כו' נ"ל דבזכות ת"ת זכה אפרים שהקדימו יעקב בברכתו לפני מנשה כטעם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו דמתרגמינן ארי בר חכים הוא ליה. אבל מנשה לא היה רגיל כל כך לפני יעקב בתלמוד מפני שהיה אפוטרופס על ביתו של יוסף זהו דעתי על דרך הנגלה אבל בדרך הנסת' יש טעם אחר למה קרה זה לכל זרע אברהם כי ישמעאל בכו' לאברה' נפסל ישמעאל ונבח' יצחק עשו בכו' ליצחק נפסל עשו ונבחר יעקב ראובן בכור ליעקב נפסל ראובן ונבחר יוסף מנש' בכור ליוסף נפסל מנשה ונבחר אפרי' הלא דבר הוא והמשכילי' יבינו:
ב
ויתחזק ישראל וישב על המטה התחזק בחזקו להראות עצמו כבריא לפי שמתנ' ש"מ אם עמד יכול לחזור בו ועכשיו שנתכוון לברכו נתכוון להיות מתנתו מתנת בריא שלא יוכל לחזור בו כ"כ החזקוני ואני אומ' שאין דבריו אלו חזקים כי אם רפויים כי מתנה זו שנתן יעקב עכשיו ליוסף דהיינו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי אינה אלא מתנה במקצת ואנן לא אמרינן מתנת ש"מ אם עמד יכול לחזור בו אלא דוקא בנותן כל נכסיו ולא שייר כלום ואני קבלתי שמכאן רמז למה שאמרו חז"ל שהמבקר חולה בן גילו נוטל ממנו אחד מששים בחוליו כי קודם שבא יוסף לבקרו כתיב הנה אביך חולה הרי מלת הנה ייתור מפורסם אלא לרמוז בו שכל חולי נחלק לחלקי׳ כמספר הנ"ה דהיינו ששים חלקים לענין שיבא הוא לבקרו וימעט ממנו חלק אחד כזה באשר יוסף היה בן גילו של יעקב כמו שדרשו רז"ל בפסוק כי בן זקני' הוא לו כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כו׳ ולכן אחר שבא אליו ובקרו כתי׳ ויתחזק ישראל וישב על המטה לרמז שבאמת נעשה כן שנתחזק והבריא כפי חלק אחד שהיקל ממנו חוליו בזה כי יוסף נטלו ממנו וזהו רמז על המטה המ"טה בגימטריא נ"ט שכבר הלך ממנו חלק אחד ולא נשארו בו רק נ"ט חלקים ונכון הוא.
ד
רש"י בשרני שעתידי' לצאת ממני עוד קהל ועמים כו' הקשה הרא"ם ז"ל לעיל בפרש' וישלח גבי גוי וקהל גוים וגו' דכאן בויחי משמע דמדקדק מדכתי' קהל אחד עמי' שנים שהרי רש"י גורס ועמים וכו' ולעיל בפרשת וישלח מדקדק רש"י מדכתי' גוים דמיירי במנשה ואפרים משמע דמדקדק הכל מדכתי' גוים לשון רבים והרי ה"נ כתי' עמים בלשון רבים והרא"ם תירץ על זה שבודאי הגירסא משובשת וצריך לגרוס הכא נמי בלא וי"ו או לגרוס התם נמי בוי"ו וגוים וכו' ובודאי לא דקדק בזה היטב בשלמא אגוים לחוד דייק שפיר מדכתיב לעיל מיניה גוי אבנימין א"כ משמע היכא שמורה על עם אחד כתיב בלשון יחיד ממילא גוים מורה על שני עמים אבל הכא דכתיב לקהל עמים לחוד ולא כתיב הכא עם שהוא מורה לשון יחיד מי יכריח אותו לומר דעמים הם שנים ובפרט שמצינו כמה פעמים שאמר על עם אחד עמי' לכך מדקדק רש"י מקהל ועמים וכו' מה"רשל
ה
רש"י ליטול חלק בארץ איש כנגדו כו' כתב הרא"ם וז"ל אבל יש לתמוה שאחר שפירש לא נקראו שבטים אלא אלו הוא שלא נקראו הנולדים אחרי אפרי' ומנשה בשם שבטים לנחלה אלא אפרים ומנשה בלבד על כרחך לומ' שהקושיא של ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גולגלותם היא על אפרי' ומנשה עם הנולדי' אחריה' ומאי קושיא והא לא נחלקה הארץ אלא לגולגלו' השבטי' ולגולגולת אפרי' ומנש' בלבד אבל לא לגולגולי' הנולדים ליוסף אחר אפרי׳ ומנשה כנראה ממאמ' לאלה תחלק הארץ אבל הנולדי' ליוסף אחר אפרים ומנשה אינם מכלל השבטים לענין הנחלה ופירוש על שם אחיהם יקראו בנחלת' שיתנו להם אפרי' ומנשה חלק מנחלתם לא שיטלו חלק בארץ למנין גולגלותם כראובן ושמעון ושאר השבטים כו' עכ"ל וכת׳ עליו מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל ואני תמהני מאד על דברי הרא"ם ז"ל כי היאך יעלה על הדע' שעכשיו בעת שהית' עת רצון לפני יעקב אבינו להרבו' נחלה וגדולה וכבוד למנשה ואפרים משום כבודו ומעלתו של יוסף ואהבתו יחזו' בו בתוך כדי דיבו' ולומ' ומולדתיך אשר הולדת אחריה' על שם אחיהם יקראו בנחלתם ויהי' כוונתו לומ' שיתנו להם אפרי' ומנש' חלק מנחלתם לא שיטלו חלק בארץ למנין גולגלותם כראובן ושמעון ושאר השבטי' והרי ח"ו שתים רעות עשה אחת עם יוסף שהעבי' נחלת הארץ משאר בניו הנולדי' אחרי אפרים ומנשה והשנית למנשה ואפרים שמיעט נחלת גולגלות בניה' אחריהם ונתנם לאחיהם הנולדי׳ אחריה' ויהיו א"כ גולגלות בתי אבות של מנשה ואפרים פחותים וגרועים מכל גולגלות בתי אבות של שאר השבטים ואיה א"כ מעלת מתנת מנשה ואפרים ואהבת וברכ' יוסף באמ' נפלאתי מאד מאד על רבינו הרא"ם ז"ל שהוא נאמן ביתו של רש"י ז"ל בכל מקום ויפרש כאן דבריו באופן שיש לבא לידי תמיה גדולה כזו שאם היה מפרש אותו כמו שפרשתי שכך היתה ברכתם שהיו צריכין לחשוב גם אותם הבנים הנולדי׳ אחריה' בתוך מנין גולגלו' של שבטי מנשה ןאפרי' ולפיהן היו צריכין ג"כ להרבות תחומי ארצות נחלתם של מנשה ואפרי' כדי שיוכלו לתת חלק גם לאחיהם הנולדי' אחריה' בתוך נחלתם ויקראו על שמם לא שיגרעו בשבילם נחלת גולגלות בני מטות אפרי' ומנשה אז אין מקו' לתמיהתו זאת ומה שהביא מאמר לאלה תחלק הארץ שפירושו לאלה הנזכרי' באותה פרשה ולא הוזכרו שם מבני יוסף רק מנשה ואפרים ולא בניו הנולדי' ליוסף אחריהם מי יכריחני לומר כן שבא הכתוב לאפוקי הנולדי' ליוסף אחר אפרי' ומנשה אפילו אם היה לו שמא משום שכך היה האמת בשעה שנאמ' לאלה וגו' שלא היו ליוסף עוד בני' אחריה' לפיכך כתב לאלה ולא למעוטי ולגרוע חלק מנשה ואפרי' כו' עכ״ל ואני אומר אחר אלף מחילו' מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה כי הוא הבין מה שכתב הרא"ם לא שיטלו חלק בארץ למנין גולגלותם כראובן ושמעון ושאר השבטים קאי על אפרים ומנשה שהזכיר קודם זה ולכך הרבה להשיב אפו עליו וכתב מה שכתב אבל אני בעניי לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב כי מה שכתב הרא"ם לא שיטלו חלק בארץ למנין גולגלותם כו' קאי על הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה והכי קאמר שהם אינם מכלל השבטים לעניין הנחלה שיקחו הם תחום בפני עצמן אלא הם יהיו נכללים בכלל מניין גלגלותם של אפרים ומנשה וגם הרא"ם ז"ל סבר שכך היתה ברכתם של אפרים ומנשה שהיו צריכין לחשוב גם אותם הבנים הנולדי' אחריה' בתוך מנין גלגלת של שבטי מנש׳ ואפרים ולפיהן היו צריכין ג"כ להרבות תחומי ארצות נחלתם של מנשה ואפרים כדי שיוכלו לתת חלק גם לאחיהם הנולדים אחריהם בתוך נחלתם ויקראו על שמם לא שיגרעו בשבילם נחלת גולגלות בני מטות אפרים ומנשה אפילו הכי יש מקום לתמיהתו של הרא"ם ז"ל דוק ותשכח כן נ"ל:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי בפרק אלו נאמרי' אמרינן תניא ותתפשהו בבגדו לאמ' שכבה עמי מלמד שעלו למטה שניהם ערומים באות' שעה באתה דיוקנו של אביו ונראית לו בחלון א"ל יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניה׳ רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות. מיד ותשב באיתן קשתו כו' עד ראוי היה יוסף לצאת ממנו יב' שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו אלא שיצא' שכב' זרעו מבין צפרניו כו׳ ואבד עשר' בנים כנגד עשרה טיפין שיצאו מצפרניו א"כ אלו לא היה בא יעקב לפניו והי' שוכב אצל אדונתו גם השנים אלה לא היו לו על כן אמר יעקב ועתה שני בניך הנולדים לך הנה באמת לי הם שאלמלא אני לא היו לך ומה שאמ' כראובן ושמעון יהיו לי ולא אמר כשני בני יהיו לי הלא הוא לרמוז טוב טעם ודעת אל הכנס יוסף במקום ראובן ראשית אונו לירש פי שנים אע"פ שיוסף נולד אח' עשרה בני׳ לז"א כראובן כו' לומר הלא תחת יוסף היה ראובן כי חשבתי היתה רחל והנה היא לאה ואלו היתה רחל כמחשבתי היה בא יוסף מאז על כן עתה ג"כ תגבר המחשב' על המעשה כו׳ כ"כ ר"מ אלשיך ז"ל ולי נראה לפרש כיון שהיו אפרים ומנשה יושבין ועוסקין בתורה לפני יעקב כל שבע עשרה שנה שהיה במצרי' כדאיתא בתנחומא בפסוק ויאמר מי אלה וז"ל וכי לא היה מכירן הלא בכל יום היו יושבין ועוסקין בתור' לפניו י"ז שנה שהי' במצרים כו' ואמרו חז"ל בפרק כ"ג במסכת סנהדרין כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם לומר לך אהרן ילד' משה לימד' לפיכך נקראו על שמו כו' על כן אמר יעקב ועתה שני בניך הנולדי׳ לך הנה באמת לי הם כיון שלמדתי תורה עמהם כן נ"ל.
ו
רש"י ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כו׳ כתב עליו החזקוני כי מעיינ' שפיר בסוגיא פרק יש נוחלין לא תמצא את המסקנא מה שפרש"י כאן דבעי התם לשבטים איתפלג או לקרקפתא דגברי אתפלג ומסיק דלשבטים אתפלג ודריש התם לרב תרב' נחלתו בענין אחר עכ"ל וכבר קדמהו הרמב"ן ז"ל והרבה להשיב על פרש"י אבל נאמן ביתו הרא"ם ז"ל תירץ הכל בטוב טעם ודעת ותמיהני מאד למה לא הזכיר שום אחד מהם לחזוק דבריו מה שאמרו בב"ר בפרשת וישלח בפסוק בני לאה בכור יעקב ראובן כו' אמור מעתה בכורת ממון ניטלה ממנו ולא ביטלה ממנו בכור לנחלה בכור לעבוד' כו' והביאו רש"י לעיל:
ז
רש"י ואקברה שם ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ כו' כתב עליו החזקוני חז"ק על פרש"י שהרי קבורתה של רחל בארץ ישראל עכ"ל וכבר קדמהו הרמב"ן ז"ל בקושיא זו על פרש"י והניחו בקושיא והתולדו׳ יצחק תירץ וכתב וז"ל ונ"ל שמה שאמר רש"י להכניסה לארץ ר"ל בישוב עכ"ל נראה מדבריו שהבין פירוש מלת בדרך הנזכר בפסוק ואקברה שם בדרך אפרת וגו' בדרך ממש שלא במקום ישוב ותמיה אני מאד עליו איך העביר עיניו ממה שכתב הרמ"בן ז"ל כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימן ושם נקברה ומה שאמר הפסוק בדרך ר"ל בדרך של עתיד שיהיו עוברים בניה דרך שם כשיגלה אות' נבוזר אדן והכתוב לא יפרש בעתידו' רק ירמוז בהם ויותר יש לתמוה על הרא"ם ז"ל שגם הוא מודה להרמב"ן ז"ל שרחל מתה בעיר רמה ואפ"ה כתב מה שאמר רש"י להכניסה לארץ ר"ל לעיר כלומר לארץ נושבת וקשה לי וכי רמה אינה ארץ נושבת כל כך כבית לחם מאן יימר לו שלא היתה עיר רמה ארץ נושבת יותר (מבי) [מבית] לחם ומהרא"י ז"ל בביאוריו הבין פי' מלת בדרך כפשוטו בדרך ממש שלא במקום יישוב וכיון שאין זה דרך העולם לקבור המת בדרך שהיא כבושה לרבים ואין מוחה בידו אלא על פי הדבו' נעשה זה לפי שעתידין שיגלו בניה באותו דרך כו' אחר שכתבתי זה עיינתי בדברי הרמב״ן ז״ל לעיל בפרשת וישלח ומצאתי שכתב שם להפך ממש שהוא ראה בעיניו שלא נקברה רחל ברמה ולא קרוב לה ומפני כך פירש שהכתוב שאומר קול ברמה נשמע מליצה בדרך משל לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול למספד מר עד שנשמע כקול למרחוק ברמה כו' באמת נפלאתי הפלא ופלא על פה קדוש כמוהו היאך יכתוב כאן בחילוף מה שהוא עצמו העיד שראה בעיניו שאין קבורתה ברמה רק בדרך קרוב לבית אל בגבול בנימן ולפי זה יהיה פירוש מלת בדרך כפשוטו בדרך ממש שלא במקום יישוב ויצדק תירוץ התולדו' יצחק הנזכר ומתוך דברי הרמ"בן ז"ל לעיל בפרשת וישלח שכתב שהוא ראה בעיניו שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל יתיישב לי הא דכתב רש"י אפילו לבית לחם כלומר אע"פ שהיה קרוב מאד:
ט
רש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים כו' מקשין למה הראה לו שטר אירוסין מתחלה והדר בקש רחמים ולמה לא עשה להפך ועוד היאך תלה הבקשה בשטר ותירץ הרב הגדול מהררש"ל ז״ל שמתחילה היה סבור יוסף שאינו רוצה לברכם מפני שאינן בני קידושין והם ממזרים ולא משום סילוק שכינה לכן הראה לו שטר אירוסין וכיון שראה שעדיין לא בירך אותם אז אמר בודאי נסתלקה ממנו רוח הקודש ובקש רחמים על הדבר וכן פירש מורי מהר"ם יפה ז"ל ו"זל בזה פרש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה מקשין מה השיב יוסף ליעקב תאמר אע"פ שבכתובה וקידושין לקחה לא היו ראויין לברכה מכח (פסוק) [לבוש האורה: פסול] אחר שמא חשב יעקב שיוסף לקח אשה מבנות המצריים או משאר אומות ונ"ל שאינה קושיא כיון שאמר הראה לו שטר אירוסין הרי השיב לו בפירוש שאינה משאר אומות שהרי אין קידושין תופסין לו בהם וא"כ ע"כ רמז לו שהיא מזרעו של יעקב שתפסו לו (בזה) [לבוש האורה: בה] קידושין ומה שלא היה ראוין לברכה חשב שהוא מצד עבירה אחרת ולכך התפלל עליהם ואם היתה מצד פגם ייחוס לא היתה התפלה מועלת שאין השכינה שורה אלא על מיוחסים עכ"ל וקשה לי על דבריהם טובא חדא אטו עד השתא לא ידע יעקב שהם בני אסנת בת פוטיפרע הלא כל י״ז שנה היו יושבין ועוסקין בתורה לפניו כדאיתא בתנחומא א"כ הרי בודאי ידע והכיר אם יש בהם פגם ייחוס או לאו ולא היה צריך להראות לו בשביל זאת שטר אירוסין ושטר כתובה וע"ק היאך כתב הרב הגדול מהר"ש לוריא הנ"ל שמתחילה היה סבור יוסף שאינו רוצה לברכם מפני שהם ממזרים הלא עדיין לא ניתנה תורה ולא היה אז פסול ממזרות ומה"ט לא קאמרי גבי אליעזר עבד אברהם יכול אפילו ממזרת או שפחה כדקאמרי גבי שאול וכלב בפ"ק דתעניות גבי ד' שאלו שלא כהוגן כו׳ כמ"ש התוס' שם ועוד שהרי אפילו אחר שניתנה תורה הלא הלכה רווחה בישראל שאין הולד ממזר אלא דוקא הבא על אחת מכל עריו' מחייבי כריתות כדפרש"י בהדיא לקמן בפרשת כי תצא אם כן איך אפשר להעלות על הלב חשד זה שהם ממזרים שהרי גלוי וידוע היה ליעקב שאי אפשר בשום פנים לחשוד את יוסף שבא על אחת מכל העריו' מחייבי כריתות וק"ו מחייבי מיתות ב"ד שהרי לא היו קרובותיו מחייבי כריתות במצרים כלל קודם שירד יעקב עצמו למצרים וע"ק שהרי כבר פרש"י בפרשת ויגש בפסוק ושאול בן הכנעני' שהוא בן דינ׳ שנבעלה לכנעני ונשאה שמעון א"כ ש"מ בהדיא דאע"פ שבא שמעון על הערוה גמורה דהיינו על אחותו מאב ואם והוליד ממנה שאול אפ"ה לא היה שאול בנו ממזר חלילה וחלילה מהטעם שפירש הרא"ם ז"ל משום דקי"ל כרבי עקיבא דאמר אחותו בין מן האב בין מן האם מותרת לבני נח כדאיתא בסנהדרין פרק ארבע מיתות וע"ק שהרי שטר אירוסין ושטר כתובה אינן ראיה כלל על ייחוסן שהרי משנה שלימה שנינו בקידושין בפרק האומר דקידושין תופסין בחייבי לאוין כגון ממזרת ונתינה לישראל וכ״ש בחייבי עשה כגון מצרית ואדומית לישראל והא ודאי שלא חשד יעקב ליוסף שלקח אשה מבנות המצריי' או משאר אומות בגיותה חלילה אלא ודאי נתגיירה קודם לכן א"כ מה הועיל שטר אירוסין שהרא' יוסף ליעקב אביו הלא אכתי יש לחוש שיוסף לקח אשה מבנות המצריים או משאר אומות אחר שנתגיירה כיון שקידושין תופסין בהם והולד הולך אחר הפגום ומה שכת' מורי ז"ל וא"כ ע"כ רמז לו שהי' מזרעו של יעקב כו' אם הייתי שומע זה מפיו הייתי אומ' לו לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמ' דבר זה אע"פ שיש מדרש שאומ' דאסנ' הית' בת דינ' משכ' בן חמו' כמ"ש לעיל בפרשת מקץ אבל לדעת רש"י אי אפשר לפרש כן בשום פנים שכבר גילה דעתו בהדיא בפרשת וישב בפסוק ויוסף הורד מצרימה דאסנת היתה בתה ממש של אשת פוטיפר מדפירש שראתה באצטרגולין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה והא ודאי שר"ל מבתה ממש דא״לכ לא ה"ל לסתום אלא לפרש א"כ חלילה וחלילה לומר שהיא מזרעו של יעקב לכן נ"ל שלא עלה מעולם על דעתו של יוסף שאינו רוצה יעקב לברכם מחמת פגם ייחוס כי לא היה נעלם מן יוסף שכבר ידע יעקב שנשא את אסנת בת פוטיפרע שהיא מבנות המצרים וכשם שלא נמנע יעקב מלברך כל בניו מחמת פגם ייחוס אע"פ שידע יעקב שנשאו נשים כנעניו' כדפרש"י בהדיא לקמן בפרשה זו וישאו אותו בניו ולא בני בניו שכן צום אל ישאו מטתי אחד מבניכם שהם מבנות כנען כו' וכן פרש"י לעיל בפרשת וישב בפסוק ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו רבי נחמיה אמר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו כו' א"כ מהיכא תיתי שימנע יעקב מלברך בני יוסף מחמת פגם ייחוס שהם מן אסנת שהיא מבנות מצרים אלא הכי פירושו שמתחלה היה סבור יוסף שאינו רוצה לברכם מפני שחשב יעקב שהם כבני הזונה מחמת שלא לקח יוסף את אסנת רק לפילגש בלא אירוסין ובלא כתובה כיון שלא לקחה מעצמו בבחירתו רק על פי המלך שנתנה לו לאשה ואולי לא היה רצונו בה לכך הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה לראיה שהיא אשתו ממש ולא פילגש שהרי אין כותבין כתובה לפילגש כדפרש"י לעיל בסוף פרשת חיי שרה בפסוק ולבני הפילגשים כו' ולגירסא דידן בסנהדרין גם קידושין אין לפילגש וכיון שראה יוסף שעדיין לא בירך אותם אמר בודאי נסתלקה ממנו רוח הקדש ובקש רחמים על הדבר ועוד נ"ל דבכוונה רצוייה קידש יוסף את אסנת בשטר דוקא ולא בכסף או בביאה כדי שיוכל להראות ראיה ברורה לאביו יעקב שלקחה לאשה ולא לפילגש לפי שהיה חכם הרואה את הנולד כן נ"ל.
י
ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות כו' היה ראוי שיאמר זה קודם שיאמר מי אלה ויהיה טעם למה שאמר מי אלה עד שמפני כך פרש"י וירא ישראל את בני יוסף בקש לברכם כו׳ כלומר כי ראייה זו בעין השכל הוא איננה בחוש העין אבל בעל צרור המור ותולדו' יצחק פירשו שהרוצה לברך צריך לתת עיניו בו לשתחול בו הברכה ולז"א שיחול הברכה עליהם מצד נתינת עיניו בהם שעיני ישראל כבדו מזוקן ולכן הוצרך לשים זרועותיו ולנשקם ולחבקם כדי שבזה ידבק נפשו בהם ותחול הברכה כמ"ש בזוהר כי הנישוק הוא לאידבקא רוחא ברוחא כו' וי"מ מזוקן מזוקן של יצחק שהטעה את אביו דכתיב ביה ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו.
יא
רש"י פללתי לשון מחשבה כו' נ״ל דאתא לאפוקי שלא תפרש לא דנתי בעצמי מלשון ונתן בפלילים או הוא לשון תפילה כמו ויעמוד פנח' ויפלל כי כבר נואשתי ממך לכן לא התפללתי עליך כדעת קצת מפרשים ז"ל:
יד
כי מנשה הבכור כתב מהרא"י ז"ל בשם זקנו ז"ל שבשביל שהיה מנשה הבכור שיכל את ידיו ולא רצה לביישו בפיו ולומר לו עמוד לצד שמאל וסיים ושמעתי שנמצא אח"כ ואני מצאתי כתוב תירוץ זה בחזקוני:
טו
האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק כו' הנה יעקב ברוב ענותנותו לא ייחס אל עצמו מדת אבותיו אשר התהלכו לפניו שלא היו צריכי' סעד לתומכם אך אני לא כן רק כנח שהיה צריך סעד לתומכו על כן חזר ואמר האלהים הרועה אותי מעודי ומנהיגי ומסעדני לצדקי על כן גם שאני נתברכתי בשם אלהים הנה כאשר גרעתי מדרגה אחת מאבותי כן גם אלה יגרעו מדרגה אחת ממני ולכן לא יזכו להתברך בשם אלדים המברך אותי כ"א המלאך הגואל אותי כו' ויקרא בהם שמי מתחילה שלא יבא פסול ממטתי ואח"כ שם אבותי כו' וידגו לרוב בקרב הארץ כלומר אפי׳ בקרב הארץ שיהיו הכל רואים אותם לא ישלוט בהם עין הרע הפך הדגים שאין עין הרע שולט בהם כיון שהם מכוסים מן העין תחת הארץ בתוך המים כ"כ ר"מ אלשיך ז"ל וזה יותר נכון בעיני ממה שפירש החכם ר"א אשכנזי ז"ל בקרב הארץ ר"ל בארץ מצרים ונתן טעם לדבריו ע"ש ולא נהירא לי שהרי קודם בואם לארץ ישראל היה מספר מנשה ואפרים מועטים האחד ארבעים אלף והשני ל"ב אלף ואחרי בואם לא"י כתיב מדוע נתת לי חלק אחד וגו׳ ואנכי עם רב אשר עד כה ברכני יי׳ לכן נ"ל שהתנבא יעקב כי ידגו לרוב בקרב הארץ רצונו לומר בבואם לארץ ישראל.
טז
ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק כו' קשה לי וכי אינו כדאי שמו של יוסף לבד להקרא בהם הלא כל ישראל נקראים על שם יוסף כמו שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף וגו' א"כ מה הוצרכו לכך להיות נקרא בהם שמו של יעקב ושם אבותיו אברהם ויצחק וע"ק שהרי אין מדרך המוסר שיקדים יעקב שמו לשם אבותיו והיה לו לומר ויקרא בהם שם אבותי ושמי ונ"ל שהיה חושש יעקב שמא יהיו השבטים מבזים לאפרים ומנשה מפני הקנאה שבירך אותם יעקב בראשונה בפני עצמם ועשאם לשני שבטים ויאמרו עליהם איך שהם בני פוטיפרע שפיטם עגלים לע"ז דלכך נקרא פוטיפרע כדאיתא בב"ר בפ' מקץ כשם שמצינו שהשבטים היו מבזין את פנחס ואמרו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו דהיינו יתרו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הקדוש ברוך הוא וייחסו אח' אהרן ואמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' הכי נמי היה חושש יעקב כיון שיש להם כאן פתחון פה גדול לבזות כך לאפרים ומנשה כיון דתנן בקידושין פרק האומר כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולך אחר הפגום כו' הלכך אמר יעקב ויקרא בהם שמי שהכל יאמרו שהם בני יעקב ולא בני פוטיפרע וכיון שכל עצמו של יעקב לא יצא אלא בעבור זה כדי לייחס את אפרים ומנשה אחריו ולא אחר אבי אמם פוטיפרע הלכך הוכרח לומר מתחילה שמו ואח"כ ושם אבותי כסדר הייחוס ממטה למעלה ואין להקשות דא"כ ה"לל ושם אבותי יצחק ואברהם די"ל שבא לרמז לפי דרכו שיותר יש ייחוס בשם יצחק אביו מבשם אברה' כיון שנולד יצחק מטיפה כשירה ונתקדש בהר המוריה לעולה תמימה עד שאמר לו הק"בה אל תרד מצרימה כו' וכן מה"ט לא רצה לישא שפח' מש"כ באברהם כן נ"ל:
יז
וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו כו' פירש התולדות יצחק מה שלא דבר יוסף מאומה עד אחרי הברכה כי חשב אולי שאביו רוצה לתת מעלה לאפרים בשימת ימין ולמנשה בברכה אבל אחרי רואו שהשווה שניהם בברכה אמר לא כן אבי ואינו מוכרח כי י"ל כי מתחלה חשב יוסף שכוונת יעקב לבלתי השוות ברכתם רק לברך את אפרים ברכה יתירה על מנשה כי ראה שהיה יותר מוכן וראוי מאחיו כיון שהיה נותן ימינו על אפרים על כן שתק ולא מיחה אך בראותו שהשוה ברכתם ואמר יברך את הנערים שניהם בהשואה אחת ואז וירע בעיניו כדפירש ר"מ אלשיך ז"ל.