צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · מז
כא
רש"י להודיעך שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהו קורין אותם גולים כתב עליו הרב הגדול ר"א שי׳ ורחוק הוא שבעבור תועלת קטן זה (יכלכל) [כלי יקר: יבלבל] יוסף כל הארץ. ועוד שלא יקרא גולה כ"א מי שהיה לו נחלת שדה וכרם וגלה מהם אבל יעקב לא היה תושב בשום מקום כו'. נראה מדבריו שחשב שמה שפר"שי להודיעך שבחו של יוסף כו' הם דברי עצמו ואינו כן רק הם דברי גמרא ערוכה בפ' אלו טריפות ע"ש אבל המפרשים ז"ל נתנו ט"א לכך העביר יוסף אותם לערים כי ראה שיעקב ובניו נתיישבו בארץ גשן ויאחזו בה להיות להם אחוזה ונחלה בארץ ויש לחוש כי ברוב הימים יקום מלך עריץ וידרוש מעל ספר דברי הימים של כל עיר ויושביה אשר עליו כתוב זכרון כל קרקע של מי היא ולא ימצא לישראל שום זכות שהיה לאבותם בנחלאות ואין אחד מהם יכול לטעון קרקע זו של אבותי היה ויגרשם ממנה ע"כ העביר כולם לערים עד ששום אחד מהם לא ישב על אחוזת אבותיו ויהיו ישראל כאחד מהם כי כולם ישבו בלא חזקה ויוכל להיות שגם רש"י כוון לזה אלא שקצר במובן:
פרשת ויחי יעקב
ויחי יעקב
כח
רש"י מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם כו' הקשה הרא"ם ז"ל הלא כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא התחילו לשעבדם ותירץ דלהכי דייק רש"י לומר מצרת השיעבוד כי לא היה שעבוד ממש כו' וק"ל מה יאמר הרב ז"ל לפי נוסח הלשון בב"ר שלפנינו שלא זכר ולא פקד כלל מצרת השעבוד וז"ל כיון שנפטר יעקב אבינו התחילה שיעבוד מצרים על ישראל עכ"ל וצ"ל הא דקאמר התחילה שעבוד מצרים היינו שהתחילו לעשות בהם סימני השעבוד כדדך שפי' הרא"ם ז"ל הא דקאמר רש"י שהתחילו לשעבדם וע"ק לי הלא דברי רש"י סותרין זה את זה דלעל פ' מקץ פרש"י רדו שמה ולא אמר לכו רמז לר"י שנה שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו עכ"ל ולקמן בפ' וארא פרש"י ושני חיי לוי וגו' למה נמנו שנותיו של לוי להודיע כמה ימי השעבוד שכ"ז שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד כו' ולפי זה נמצא שלא נשתעבדו למצרים רד"ו שנה רק קי"ו שנה כמו שפי' הרא"ם ז״ל שם לכן נ"ל כי מאז שאמר יעקב רדו שמה כו' היה מתחיל סי' רדו והראייה דאיתא במדרש דלכן אמר יוסף רדה אלי אל תעמוד וגו' ולא אמר לכה אלי או בא אלי שרמז לו שכבר נחסר שנה אחת ממנין ר"דו ונשאר רד"ה דאע"פ שהיו אוכלים משלחנו של יוסף מ"מ כיון שהיו תחת ממשלת מצרים שהי' יכולת ביד פרעה בכל עת ובכל שעה להעביר יוסף מן ממשלתו כמו שנעשה אח"כ אשר לא ידע את יוסף למ"ד ויקם מלך חדש היינו שנתחדשו גזרותיו לפיכך נקראים כל הימים של רד"ו שנה מאז שירדו השבטים למצרים ימי השעבוד אע"פ שלא היה שעבוד ממש רק ק"יו שנה כמו שנתבאר ולפי שמכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו וכלה הרעב והתחילו לזרוע כדפר"שי בפסוק ותן זרע וגו' אז לא היה שום חשש שמא יבא בדעתו של פרעה והמצריי' להעביר את יוסף מן ממשלתו ולגרש אותו ואת אביו וכל בניו כיון שהם ראו בעיניהם את כל הטובה והברכה שקבלו בזכות יעקב שהם אכלו משלחנו של יעקב ולא יעקב משלחנם ובפרט אחר שבירך יעקב לפרעה שיעלה נילוס לרגליו הלכך כל זמן שהיה יעקב חי וקיים במצרים לא היו ישראל מרגישים כלל השעבוד של ר"דו שנה אבל כיון שנפטר יעקב אבינו שחזר הרעב כדאיתא במדרש מאז חזר החשש ישן למקומו הראשון שמא יבא בדעתו של פרעה והמצריים להעביר את יוסף מן ממשלתו ולגרש אותו ואת כל אחיו הלכך חזרו להרגיש הצער של השעבוד רד"ו שנה וזהו דקאמר הב"ר כיון שנפטר יעקב אבינו התחילה שעבוד מצרים על ישראל ובזה נתיישב הכל על הנכון כן נ"ל.
רש"י שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו נ"ל ליתן טעם לשבח למה נסתם ממנו משום דאמרינן בפ' חלק ג' באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב כו' כי אין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה שנ' ואפס עצור ועזוב וגו' ולכן אלו היה מגלה את הקץ לא היה כאן היסח הדעת ולא היו מתיאשין מן הגאולה עד שיגיע זמן הקץ שגילה יעקב.
כט
רש"י לא הגיע לימי אבותיו נמצא במדרש למה חי יעקב פחות מאביו ל"ג שנים אלא א"ל הק"בה אני הצלתיך מלבן ומעשו ומשכם והחזרתי לך דינה ויוסף ואתה אמרת מעט ורעים היו ימי חייך חייך. אני נוטל מהם כפי החשבון התיבות שאמרת והם ל"ג תיבות שיש מויאמר פרעה אל יעקב עד בימי מגוריהם ויש מדרש אחר שאמר שנחסר לו ל"ג שנה כמנין יחיה מקללתו שאמר אם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וגו' דכיון שקילל את רחל בחנם נענש משום דכתי' קללת חנם לא תבא.
רש"י שים נא ידך והשבע לי כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל פי׳ במילה כדרך כל הנשבעי׳ שנשבעי' וחפץ בידם הקשה הרא"ם והרי טעם המילה שהיתה חביבה לו לא שייך אלא לאברהם לבדו מפני שהיתה המצוה הראשונה שנצטווה עליה ובאה לו ע"י צער אבל לא ליעקב ותירץ מ"מ נמשך המנהג גם לבניו אחריו והקשה ע"ז הרג"א והרי יוסף השביע את אחיו ולא מצינו שהשביע אותן במילה ותירץ כו' ע"ש ואין אני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה דודאי יעקב יש לו להשביע במילה כמו אברהם דכמו שהשביע אברהם במילה מפני שהיתה חביבה עליו כן השביע יעקב במילה מפני שהיתה חביבה עליו אלא דחביבותא דיעקב היתה חביבה אחרת מחביבותה דאברהם דחביבות אברהם הית' משו' שהיתה מצוה ראשונה לו ונצטער עליו וחביבות דיעקב היתה אדרבה דאע"פ שלא נצטער עליה היתה בידו ולא היתה לו ערלת הטומאה מעולם וזהו חביבות שהרי נולד מהול כדאיתא בכמה מקומות דמ"ה נקרא תם ולכך היה מנהגו להשביע בה מה שאין שייך כן גבי יוסף ואחיו עכ"ל ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו אישתמיטתיה מיניה מ"ש בב"ר בפ' וישב בפסוק אלה תולדות יעקב יוסף וגו' כשם שיעקב נולד מהול כך יוסף נולד מהול א"כ היאך כתב מה שאין שייך כן גבי יוסף ואחיו שהרי הך חביבות גופה דיעקב שנולד מהול היה ג"כ ביוסף ולי נראה לתרץ קושית הרג"א דלעיל והרי יוסף השביע את אחיו ולא מצינו שהשביע אותן במילה לפי שיוסף השביע את אחיו שישבעו לבניהם ובניהם לבניה' כן לדורות עד כשיגאלו ממצרים שישאו עצמותיו עמהם כדפר"שי לקמן בריש פרשת בשלח בפסוק כי השבע השביע את בני ישראל וגו' ולפי שידע יוסף שכל אותן הדורות שיהיו משועבדין במצרים לא יהיו נמולין כלל כדפרש"י לקמן בפרשת בא בפסוק והיה לכם למשמרת וגו׳ הלכך לא השביע יוסף את אחיו במילה כן נ"ל ולקמן בדבור המתחיל ויאמר השבעה לי וכו' אכתוב עוד טעם אחר חשוב מאד ע"ש וראיתי מי שפי' וז"ל שם נא ידך והשבע ולא רצה רש״י לפרש כמו שמפרש גבי אברהם מכח מצות המילה לפי שנתוסף כאן מצות גיד הנשה לכן פי׳ כאן והשבע סתם ותוכל לאוקמה מאיזה מצוה שתרצה עכ"ל ול"נ שאינו אלא פשט של שטות וטעות גדול כי בודאי לא עלה מעולם על דעתו ולא על מחשבתו של רש"י שהשביע יעקב ליוסף במצות גיד הנשה אי בעית אימא קרא אב"א גמרא אב"א סברא קרא דאם איתא שהיה משביעו במצות גיד הנשה לא הל"ל תחת יריכי דמנא ידע יוסף מאי קאמר שר"ל מצות גיד הנשה אלא הכי הל"ל שים נא ידך על כף יריכי כלשון הכתוב גבי מצות גיד הנשה אשר על כף הירך וגו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה כו' גמרא שהרי תנן בפ' גיד הנשה בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ובגמרא תניא אמרו לו לר״י וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב והלא לא נאמר אלא בני ישראל ולא נקראו בני ישראל עד סיני אלא בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם כו' א"כ כיון שלא נצטוו כלל על גיד הנשה עד אחר מתן תורה ואילך דוקא א"כ איך אפשר לומר שהשביעו במצות גיד הנשה ואפי' את"ל שיעקב ובניו קיימם מעצמם מצות גיד הנשה כשם שקיימו שאר כל התורה כולה מ״מ לא יצדק לומר שהשביעו במצות גיד הנשה כיון שהם עדיין לא נצטוו לנהוג איסור בגיד הנשה אכן בפ' גיד הנשה משמע שלא היו בני יעקב נוהגין איסור בגיד הנשה כלל מדקאמר שם מאי דכתי' וטבוח טבח והכן וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח כו' מדקאמר כמ"ד ג"ה נאסר לבני נח משמע אבל לקושטא דמילתא לדידן דק"יל כחכמי' דס"ל שאין ג"ה נאס' לבני נח אין מקום לדרשה זו והכן טול גיד הנשה בפניהם סברא כשם שאין מברכין ברכה על ניקור ג"ה כך אין סברא להשביע במצות גיד הנשה כי אין זה נקרא חפץ של מצוה כשם שאינו נקרא חפץ של מצוה חלב ודם וכל כיוצא בזה אבל מילה שמברכין עליה ברכה כשם שמברכין על ציצית ותפילין וכיוצא בזה הלכך שפיר נקרא המילה חפץ של מצוה להשביע בה. כן נ"ל.
כט
רש"י סופה להיות עפרה כנים ושאין מתי ח"ל חיין כו' המפרשים ז"ל כולם בפה אחד ענו ואמרו דיוקו של רש"י שנקט ג' טעמים כיון שביקש יעקב ג' בקשות אל נא תקברני במצרים ונשאתני ממצרי' וקברתני בקבורתם ולא סגי בחד ולא בתרי מינייהו אלא כולהו תלתא איתנהו בהכרח כדפי' הר"אם ז"ל ומורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל אבל ק"ל שהרי בב"ר אשר משם לקח רש"י כל הג' טעמים הללו מפרש כל הג' טעמים על אל נא תקברני במצרים ולמה לא מפרש בב"ר הג' טעמים על סדר ג' בקשות דהיינו הטעם שסופה להיות עפרה כנים על אל נא תקברני במצרים והטעם שלא יעשוני המצריי' ע"ז על ונשאתני ממצרים והטעם שאין מתי ח"ל חיין אלא בצע' גלגול מחילות על וקברתני בקבורתם וצל"ע: והא דפר"שי ושלא יעשוני מצריים ע״ז ר"ל כיון שפסק הרעב משבא יעקב למצרים ועלה הנילוס לרגליו ואע"ג דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שפי' כי הטעם שלא יעשוהו ע"ז ושלא ישלטו הכנים על קברו הכל חד טעמא הוא כי למה יעשוהו ע"ז אלא לפי שיראו שכל עפר הארץ כנים חוץ מקברו ע"כ יטעו אחריו עכ"ל. ובב"ר מפרש בהדיא שהם שני טעמים.
ל
רש"י שהרי כתוב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם פי' הרא"ם ז"ל וז"ל פי' וא"א לומר ונשאתני אחר השכיבני עם אבותי במערה ולא וקברתני פעם שנית כו' נראה מדבריו דר"שי מביא ב' סתירות חדא דא"א לומר ונשאתני אחר השכיבני עם אבותי במער' ועוד שלא יצדק לומ' וקברתני פעם שנית דא"כ הוי כפל וק"ל מה חסר לו בסתירה ראשונה שהוצרך לומר סתירה שנייה הלא הסתירה הראשונה הרבה יותר תקיפה וחזקה מסתירה שנייה ואינו רגיל לומר סתירה שנייה אלא כשהיא יותר חזקה מהראשונה לכן נ"ל דלא כוון רש"י להביא סתירה מן ונשאתני ממצרים רק מן וקברתני בקבורתם לבד ומכח כפל כדאמרן והשתא א"ש שסיים רש"י ועוד שנינו בכל מקום כלומר בא להביא ראייה אחרת יותר חזקה ועדיפא מהראשונה שהיא מכח כפל מדכתי' וישכב דוד עם אבותיו ואח"כ ויקבור בעיר דוד כלומר שהרי אבותיו של דוד נקברו בבית לחם ואלו דוד נקבר בעיר דוד היא ציון וא"כ א"א לפרש וישכב דוד עם אבותיו לשון קבורה.
לא
ויאמר השבעה לי וישבע לו מה מתקו דברי הרב הגדול ר"א שי' בפסוק זה ולפי שהוא מביא גם הפירושי׳ הנזכרים ברמ"בן ובעקידה לכן אעתיק כל דבריו וז"ל ויאמר השבעה לי לא היה יוסף חשוד בעיניו שלא יקיים מצות אביו אלא השביעו כדי שיהיה לו התנצלות לפני פרעה כמו שפי' על פסוק כאשר השביעך שאם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך כו' ומ"ש לשון לי ולו השבעה לי וישבע לו ר"ל שהיה מתיירא שמא יאמר לו פרעה שיתיר שבועתו ע"כ אמר השבע' לי היינו על דעתי והנשבע על דעת חבירו אין לו התרה בלא דעת חבירו כדאי' בטור י"ד סי' רכ"ז ע"כ יאמר לי לדעתי וישבע לו ד"א לפי שיוסף אמר אנכי אעשה כדבריך ואמרו במדרש שיוסף אמר גם אנכי אעשה כן כמו שאתה עושה ואצוה לבני ואחי שיקברוני בארץ כנען ואמר יעקב השבעה לי שתעשה לי כן כי אין אני משביעך שתצוה גם אתה לבניך כן ואלו לא נאמר לשון לי הייתי אומר שהיה משביעו על כל דבריו אפי' על אנכי אעשה כדבריך ד"א שהיה יעקב רוצה לכסות השבועה מפני העומדים כי אמר לו שים נא ידך תחת יריכי ר״ל והשבעה לי אמר לו יוסף אנכי אעשה כדבריך בלא שבועה כי נאמן אני בדבורי ויאמר השבעה לי היינו לי לבדי בסוד שלא ידע מזה שום אדם כי חרפה היא לו ליוסף לומר שאביו לא היה מאמין לו והוצרך להשביעו לכך נאמר וישבע לו לבדו: ד"א שמתחלה אמר לו שים נא ידך תחת יריכי כי רצה להשביעו בנקיטת חפץ ואמר לו אנכי אעשה כדבריך בלא שבוע' וחשב יעקב כי חרה ליוסף שבקש להשביעו שבוע' חמורה ויאמר השבעה לי בלא נקיטת חפץ וישבע לו לכך לא נאמר כאן וישם ידו תחת ירך אביו כדרך שנ' באליעזר עבד אברהם עכ"ל דברי פי חכם חן אבל החזקוני בפ' חיי שרה כתב ט"א למה לא נאמר כאן וישם ידו תחת ירך אביו כדרך שנ' באליעזר עבד אברהם והוא מפני שיוסף לא עשה כך מפני כבוד אביו כמו ששנו רבותינו עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו עכ״ל ואל זה כוון גם בתרגום יונתן בן עוזיאל וז"ל ומן בגלל דהוא בריה לא שוי ידיה כו' ונ"ל דמה"ט לא השביע יוסף את אחיו במצות המילה מפני הכבוד שהרי כ"כ אסרו בגמר' לרחוץ עם אחיו כמו עם אביו כדאית' בפ' מקום שנהגו כן נ"ל.
רש"י מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה כו' קשה בעיני היאך אמר מכאן אמרו הלא בפ"ק דשבת ובפ' אין בין המודר קא יליף ליה שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה מן פסוק אחר ה' יסעדנו על ערש דוי ושמא י"ל דמקרא יסעדינו על ערש דוי ילפינן שהשכינה היא אצל חולה אבל איה מקום כבודה של השכינה אצל החולה ילפינן מכאן כן נ"ל.