אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › מה

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · מה

מד

ג

אני יוסף העוד אבי חי יש לומר דחי דהכא הוא מלשון ותחי רוח יעקב אביהם כלומר העוד אבי חי בנבואה ולמה אינו יודע בנבואה שעודני קיים. ואם תפרשהו כפשוטו תימא למה שאל זה הלא כבר כמה פעמים הגידו לו שהוא חי כן כתב מהרא"י ז"ל אבל הרב הגדול ר"א שי' פירש חי דהכא כפשוטו כי חשב יוסף אולי אמרו לו כן שהוא חי כדי שיכמרו רחמיו על הזקן ולא יגרום לו מיתה כי נפשו קשורה בנפשו ע"כ שאלם שנית העוד אבי חי. ולבבם לא כן ידמה וחשבו שלא נתכוון לשאול אם הוא חי או לא אלא שבא להזכיר עונם ע"כ אמר העוד אבי חי ולא אמר העוד אבינו חי לומר שאבי הוא ולא אביכם כי לא חסתם על צערו כאלו אינו אביכם ע״כ נבהלו מפניו ולא יכלו לענות דבר. ועוד טעם אחר על בהלה זו לפי שאמר אני יוסף ולא אמר אחיכם על כן נבהלו מפניו כי אמרו פן יבקש לעשות לנו כאשר אנחנו עשינו לו שהסיעו את עצמן מן האחוה כדפירש רש"י על פסוק נסעו מזה ע"כ אמר להם שנית אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ובתולדות יצחק פי' בענין אחר שאם יאמר מיד אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי יחשבו שכוונתו להורגם ולזה לא הזכיר המכירה מיד אבל אדרבה עם אמרו אני יוסף אמר העוד אבי חי לומר אפילו עשו הרשע לא אמר להרוג לאחיו עד שימות יצחק אביו שלא להוריד שיבתו ביגון שאולה שנאמר יקרבו ימי אבל אבי וגומ' וכל שכן אני בעוד אבי חי וכשנבהלו חשב יוסף אולי חושבים אחי שזה שאני אומר שאינו אמת אלא תחבולה אחרת כמו מרגלים אתם לזה אמר גשו נא אלי כו':

ד

גשו נא אלי כו'. כתב החזקוני וז"ל לומר להם ענין המכירה בלחישה שלא ישמעו אחרים. דב' אחר הם יכולין ליגש כי הם הרבים אבל הוא לא יכול ליגש שאם יגש לזה יתרחק מזה ולא לכבודו נתכוון אלא לכבודם נתכוון. פרש"י הראה להם שהוא מהול ואין לחוש שמא ישמעאל הוה משום דאיכא היכרא טובא שהישמעאלי' אינם נימולים עד לאחר י"ג שנה ומחמת תשמיש אין בו פריעה אבל בבני ישראל הנימולים כשהם קטנים הפריעה ניכרת יפה ואף על פי שהמצריים נימולים היו כדפירש רש״י על פסוק אשר יאמר לכם תעשו היינו מחמת דוחק רעב אבל הוא עשיר אם כן לא היה מל אם לא היה יהודי. דבר אחר השבטים לא היו יודעים במינויים שהם נימולים ולכך היו להם להכיר ביוסף במילתו עכ"ל החזקוני. ואני שמעתי ולא אבין מה שכת' ומחמת תשמיש אין בו פריעה כלומר אין ניכר בו הפריעה הלא הישמעאלים אינם עושים פריעה כלל כי אינם מצווים על הפריעה ואפילו אברהם אבינו לא נצטוה על הפריע' כדאיתא בפרק הערל אלא שקיימה הוא מעצמו כמו שקיים כל התורה כולה. ועו' שהרי אדרבה מדברי רש"י לעיל בפ' לך לך משמע בהדיא דמחמת תשמיש נעשה הפריעה ממילא לאברהם אבינו וכל שכן שהפריעה ניכרת יפה מחמת תשמיש. ולי נראה כיון שיוסף נולד מהול כדאיתא בב"ר בפסוק כי בן זקונים הוא לו ולכך היה להם להכיר ביוסף במילתו. עוד נ"ל כיון שאמרו רז"ל הבועל ארמית משכה ערלתיה הרי בודאי לא בעל ארמית אם כן לאו מצרי ולאו ישמעאל הוא כנ"ל. ומ"ש החזקוני ד"א השבטים לא היו יודעים במינויים כו' נ"ל פשוט שטעות נפל בספרים וצריך להגיה במצריים במקום במינויים:

ה

כי למחיה שלחני אלהים לפניכם ר"ל כבר נגזר שנרד למצרים כלנו ולמחיה שלחני אלהים לפניכם קודם שתבואו אתם כי לא יתכן לומר שלחני לפניכם אלא אם כן גם הם עתידים לבא שם כי יודעים היו שגזירת בין הבתרים היתה במצרים כי על כן אמר יי' ליעקב אל תירא מרדה מצרים כנראה שהיתה לו יראה ואל זה רמז יוסף נמי באומרו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כלומר למצרים אשר כאן נגזר עלינו השיעבוד כן כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל ושאר מפרשים ז"ל:

י

וישבת בארץ גושן כו' בא לומר אינך מסתופף תחת טומאת השר מצרים כי הנה וישבת בארץ גושן כי אין טומאה מרחפת שמה כיתר גבול מצרים כמפורש בפרקי ר"א כי ארץ גושן ניתנה במתנ׳ גמורה לשרה אמנו מאת פרעה במוהר כתובה מאז ירדה מצרימ' ומצדה שרתה קדושה במקום ההוא וזהו שאמר וכלכלתי אותך שם כלומר אל תחוש מבא השפע לך להתפרנס מתחת יד השר כי אם על ידו שהוא מאת השכינה שעמי ויסייע איכות המקום וז"א שם כן כתב ר' משה אלשיך ז"ל.

יב

רש"י בכבודי ושאני אחיכם וכו' כתב הרב הגדול מהרש"ל ז"ל וקשה אדרבה בשביל כבודו לא יאמינו שהוא אחיהם שהרי מכרוהו לעבד ובפרט שהיה נימוס במצרים שלא יכול עבד למלוך אלא ודאי יוסף היה יודע שלא יאמינו בשביל הכבוד שראו בו וכך אמר להם הנה עניכים רואות בכבודי ולא יאמינו לי שאני אחיכם לכן ראו שאני מהול ואם בכל זאת לא תאמינו לי אלא תעמדו בספק משום גודל כבודי ושאני מהול אינו ראייה שמא ערבי אני שהם גם כן נימולים אמסור לכם עוד סימן שלישי שפי המדבר וכו'. ובזה מיושב נמי מהו לשון ועוד אבל לפירש הרא"ם שתפס פירושו בענין אחר קשה מהו ועוד עכ"ל: ועוד כתב על כשם שאין לי שנאה וכו' וז"ל וקשה מה לו לספר דברים הללו והלא עתה לא היה מדבר עמהם כי אם להוכיח להם שהוא אחיהם כמו שמוכח בקרא וי"ל שההוכחה תלויה גם בזה לפי שהיה סבור בודאי הם מסופקים בזה אם אני מוחל להם כיון שאני מטריח את עצמי כ"כ להוכיח להם שאני אחיהם והא היה די לו שיפטור אותנו מן העלילה אלא ודאי משום הכי הוכיח לנו שהוא אחינו כדי לקרב אותנו אליו ולהרוג אותנו במרמה כי עדיין יש לו שנאה בלב לכך קאמר כשם שאין לי שנאה וכו' עכ"ל ושפתים ישק:

יד

רש"י ויבך על ב' מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימן וסופן ליחרב. קשה לי מה ענין בכיה זו לכאן ונ"ל משום דיהודא אמר בתוך ויכוח דבריו כאשר נגש אל יוסף אתה בא לעכב אכסניא של הקדוש ברוך הוא שנאמר בו חופף עליו כל היום כו' כדאיתא בב"ר ואולי היה ידוע גם כן ליוסף שהשבטים היו עומדים ומחבטים לבנימין על כתפיו כאשר נמצא הגביע באמתחתו ואומרים אי גנבא ברא דגנבת' כו' כדאיתא בתנחומא וסיים שם באותן המכות שהכוהו בכתיפיו (זה) [זכה] שתשרה שכינה בין כתיפיו שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן הלכך בכה יוסף עכשיו על ב' מקדשות כו' וק"ל כן נ"ל. ודע דבגמרא בפ"ק דמגילה קאמר ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוה ליה לבנימן א"ר אליעזר בכה על שני מקדשין כו' ופרש"י כמה צוארין היו לו לבנימן לא גרסינן שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו בכה על צואריו עכ"ל. ותמהני מאד פה קדוש יאמר דבר זה שהרי בב״ר נמי אמרו על צוארי בנימן וכי שני צוארים היו לו אלא א"ר אלעזר כו'. וקשה להאמין שיפול טעות אחד בכל הספרים. ועוד למה לא הביא רש"י ראיה ממה שכתוב בפרשה זו עצמה גבי יעקב ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. אמנם לפי האמת אינו ראיה לא מהכא ולא מהתם משום דאורחא דקרא לכתוב הכינוי בלשון רבים ולכן לא דרשו רבותינו ז"ל כלום על צואריו דגבי יעקב ובשאר מקומות אבל לגבי בנימין דכתיב צוארי בלשון רבים והוה ליה למכתב צואר בלשון יחיד כיון שאינו כינוי שמע מיניה לדרשא הוא דאתא. ודע שכתב הרא"ם ז"ל גבי יוסף דכתיב על צוארו בלשון יחיד וה"ל למכתב צואריו בלשון רבים כיון שהוא כינוי שדרכו בכך ש"מ לדרשא הוא דאתא ע"ש. אבל בספר תורה שלפנינו כתוב צואריו בי"וד לפי זה צריך להיות דכיון שדרחז"ל לגבי צוארי בנימין דרשו נמי צואריו לגבי יוסף כן נ"ל:

יז

רש"י טענו את בעירכם תבואה לאפוקי שלא תפרש טענו את בעירכם דקרו בהמתכם שילכו מהר והוא מלשון מטעוני חרב כדעת י"מ. א״נ לאפוקי שלא תפרש שיטענו הבהמות על דבר אחר לכן פירש תבואה. ר"ל שיטענו הבהמות בתבואה:

כג

רש"י ששלח לו יין ישן כו' אולי נפקא להו מג"ש וחכך כיין הטוב כמנהג המדרשים על הרוב דילפי ליה בג"ש:

כד

רש"י אל תתעסקו בדבר הלכה כו׳ י"מ שכתב וז"ל וא"ת וכי שייך שיצוה להם שלא ילמדו והא אמרו חז"ל שני ת"ח המהלכין בדרך ואין בניהם ד"ת ראוין לישרף. אלא ה"פ אל תעסקו בדבר הלכה דרך עסק ותפסקו ותדברו דברים בטלים על דרך כמה נאה ניר זו או אילן זה שלא תרגז עליכם הדרך עכ"ל. והגאון מורי מהר"ר מרדכי יפה ז"ל מביא פשט זה בביאוריו וכתב עליו לא זו הדרך ולא זו העיר בכוונת רש"י כי מה לזה הענין בכאן שאינו אלא פשט של שטות וטעות וגם רש"י נשמר מזה ותקנו באות אחד להראות שלא יטעו בו ואמר שלא תרגז עליכם הדרך בתי"ו הנקבה הנסתרת כי דרך לשון נקבה כלומר הדרך תרגז ותגבר עליכם במה שתאריכו בו מאד בהליכתו עליו זמן רב ואם היתה כוונת רש"י כמו שמבינים הטועים הל"ל שלא ירגז עליכם הדרך ביו"ד האיתן והיה פירושו ירגיז עליכם בעל הדרך. אלא ודאי טעות גמור הוא נ"ל עכ"ל והנה אין שום ספק אלא דאישתמיטתיה להנהו שני מחברים הנ"ל גמרא ערוכה בפ"ק דתענית וז"ל אל תרגזו בדרך אמר ר״א אמר להו יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך איני והא אמר רבי אלעאי בר ברכי' שני תלמדי חכמים שמהלכין בדרך ואין ביניהם ד"ת ראוין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני עכ"ל. ופרש"י וז"ל תרגז עליכם הדרך תתעו. הא למגרס מבעי ליה באורחא אבל במילמא דמבעי ליה לעיוני לא עכ"ל. הרי קמן מבואר באר הטיב מפי גמרא ערוכה הכוונה של מאמר אל תתעסקו בדבר הלכה דהיינו לעיוני ומאמ׳ של שמא תרגיזו עליכם הדרך היינו פירושו תתעו כדפרש"י שהבאתי ולא עלה ולא יעלה על דעת שום אדם כמו שכתב המחבר הנ"ל דא"כ לא הוה פריך הגמרא איני והאמר רבי אלעאי וכו' כי הקושיא מעיקרא ליתה ולא הוה צריך לשנויי לא קשיא הא למגרס הא לעיוני ולכן אלו היה זוכר מורי ז"ל מהגמר' הנזכר לא היה דוחה פשט של שטות וטעות הנ"ל בטעם חלוש מאד שאמר כי מה לזה הענין בכאן וגם לא היה כותב וגם רש"י נשמר מזה ותקנו באות אחד כו' כאלו רש"י למראה עיניו ישפוט מפי עצמו פירש מה שפירש והנה עיניך רואות דרש"י לא מפי עצמו פירש מה שפירש כאן אלא דבריו לקוחין אות באות תיבה בתיבה מפי גמרא הנזכר ולכן היה יכול לדחות בזרוע נטויה פשט של שטות וטעות הנ"ל כמוץ אשר תדפנו הרוח מכח סוגיית הגמרא אשר רש"י לקח משם דבריו האלה אלא ודאי אישתמיטתיה מיניה. ומה שפירש רש"י בגמרא שהבאתי לעיל תרגז עליכם הדרך תתעו הטעם פשוט שמרוב עסקם בעומק ההלכה יהיו טועים במדבר בישימון דרך ואל זה כיוון רש"י כאן באמרו שלא תרגז עליכם הדרך וכן פירש מהר"י בן חביב ז"ל דברי רש"י בירושלמי בפרק אין עומדין ולאפוקי ממה שפירש הרא"ם ז"ל שלא תרגז עליכם הדרך שלא יתאחרו בדרך יותר מן הראוי שלא כדברי רש"י בגמרא הנזכר ובלי ספק אישתמיטתיה גם מיניה הגמרא ופירש רש"י הנזכר כיון שלא זכר ולא פקד כלל הגמרא הנז' וחשב שרש"י לקח דבריו האלה מן ב"ר לבד ולכן פי' שלא כדברי רש"י בגמרא ועיין בדברי מהרא"י ז"ל:

כז

רש"י בפרשת עגלה ערופה כו'. וא"ת מה סימן הוא זה אלא אביו ליוהו כדמתרגמינן וישלחהו מעמק חברון (ואולי) [חזקוני: ואלויה] אמר ליה יוסף לאביו חזור בך אמ' ליה בני גדולה לויה שעתידה פרשת עגלה ערופה שנתוספת בתורה עליה דכתי' ידינו לא שפכה הדם הזה וכי תעלה על דעתך שסנהדרין הרגוהו אלא לא פטרונוהו בלא מזון ובלא לויה וסימן בחון הוא שלא היה יודע בו אלא אביו והוא כ"כ החזקוני:

כח

רב עוד יוסף בני חי כו' י"ל דרב דכתב הכא ר"ל עשו שנקרא רב דכתיב ורב יעבוד צעיר כשנאבד יוסף היו הכל סבורים שנטרף ומתוך זה שמח עשו מאד בדבר לפי שהוא שטנו של עשו כדפרש"י על כאשר ילדה רחל את יוסף דכתיב בית עשו לקש ובית יעקב לאש ובית יוסף להבה ואש בלא להבה אינו שולט למרחוק וכששמע יעקב שעוד יוסף קיים אמר ישראל רב כלומר עשו הנקרא רב עוד יוסף בני קיים ויש ללהבה אש ואל תשמח שכלה הלהבה כ"כ מהרא"י ז"ל. ופירושו רחוק מאוד מפשוטו וגם אין כאן מקומו ויותר נכון בעיני מה שפירש רבינו בחיי ז״ל והחזקוני ותולדות יצחק רב עוד יוסף בני חי לפי שאמרו לו שני דברים אחד יוסף חי שנית שמושל בכל ארץ מצרים לזה אמר יספיק לי האחד שיוסף חי ובמדרש רב עוד יוסף בני חי לפי שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנ' ויזכה למה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ע"כ אמר כאן רב. מעתה אזכה לשכר הע"הב הנקרא רב כי הוא עולם שכולו ארוך מה שאין כן בחיי העולם הזה שהם מעט ורעים כי לא הרבה יזכור ימי חיי הבלו. ועו' שכבר קבל עונש של ביטול מצו' כבוד אביו בעולם הזה ומעתה יקבל שכרו לעולם הבא. לכך נאמר ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ולא הזכיר גם את אברהם אלא שרצה לתקן במה שקלקל וחזר לנהוג כבוד באביו יצחק:

רש"י רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד בני יוסף חי כו' הרא"ם ז"ל גורס רב לי שמחה וחדוה כו׳ ולא גרס עוד שהרי פירש אחריו הואיל ועוד יוסף בני חי ובקרא לא כתיב אלא עוד אחד לכך לא גרס עוד ראשון אבל אין למחוק בשביל זה דאפשר לומר דה"פ דמה שפי' רב לי עוד שמחה אין דעתו לפרש עוד שכתוב בקרא אלא לשון רש"י הוא ולא לשון הקרא וה"פ לפי שמצינו שיעקב היה סבור שלא יהיה לו חלק לע"הב כשמת יוסף כדפרש"י בפרשת וישב בפסוק כי ארד אל בני אבל שאולה. אבל כשראה יוסף עוד חי אמר רב לי עוד וכו׳ ועוד היינו עה״ב כדכתיב עוד יהללוך סלה כלו' בע"הב יהללוך סלה וה"פ רב לי בע"הב שמחה וחדוה בעוד בני יוסף חי כו' מצאתי בשם מהר"יץ:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה