אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › מד

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · מד

מג

ב

תשים בפי אמתחת הקטן מה ששם יוסף על בנימין עלילה לפי שלא היה מכירו שהניחהו בלא חתימת זקן אמ' בלבו שמא הביאו לי אסופי מן השוק אמר אשים לו עלילה אם הוא אחיהם לא יניחוהו כן כתב החזקוני ובמדרש אמרו שהאחים רצו להניח בנימן ביד האיש הרודף אתריהם והם רצו לשוב לביתם לולא יהודא שביקש מהם שלא יניחו אותו:

ד

והשגתם ואמרת אליהם וגו' קשה מאי והשגתם דפשיטא אם לא ישיג אותם לא יוכל לומר אליהם מאומה אלא ר"ל שאף אם יראה אותם מרחוק לא יקרא אחריהם הידד תפשו הגנבים תפשו הגנבים מפני שהיה חושש לכבוד אחיו אלא ראשונה תשיגם ואח"כ בנחת תאמר אליהם הדברים מפני הכבוד כ"כ המפרשים ז"ל:

י

[רש"י גם עתה אף זו מן הדין כדבריכם כן הוא שמעתי מפי הר"ר ליב סג"ל הרוויץ שי' בשם אביו האלוף מהר"ר פנחס סגל ז"ל שהקשה איך פרש"י אף זו מן הדין כו' הלא שקר הוא כי הדין מפורש בפרשת משפטים אם ימצא הגנב ישלם שנים וגו' א"כ איך אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגומר הילכך פי' בענין אחר שלא כדברי רש"י דה"ק גם עתה כדבריכ׳ כלומר כמו שדברתם אנחנו נהיה לאדוני לעבדי' כן הוא היינו מי שגנב יהי עבד והדר אזיל ומפרש אשר ימצא אתו יהי לי עבד ואתם תהיו נקיים וגם הרא"ם ז"ל כתב כי מה שאמרו שהאיש אשר ימצא אתו ומת זה אינו מן הדין אלא שמרוב מרירותם הפליגו לומר זה. ואני אומר שהקושיא מעיקרא ליתה לפי שהדין כך הוא לבני נח כמו שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגו' כדאית׳ בפ' ד' מיתות וכן פסק בהדי' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים וז"ל בן נח חייב על הגזל בין שגזל גוי בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון כו׳ מה שא"כ בישראל כו' עכ״ל וכן נוהגין הגוים עד היום הזה לדון חיוב מיתה להגונב ממון ואכתי איכא למידק מאי אף זו כו' דקאמ' רש"י ונ"ל דה"ק לא לבד שזו מן הדין שאמרתם אשר ימצא אתו מעבדיך ומת אלא אף זו מן הדין מה שאמרת׳ וגם אנחנו נהי' לאדוני לעבדי' וזהו שסיים שכלכם חייבים בדבר עשרה שנמצאת גניבה ביד א' מהם כולם נתפסים כו' אבל לפי פרש"י לא יתיישב יפה מלת עתה בקרא לכן נ"ל לפרש הקרא בענין אחר וה"ק גם עתה כדבריכ' כן הוא כלו' כשם שצדקו דבריכם בכסף אשר מצאתם בפי אמתחתיכם ה"נ צדקו דבריכם גם עתה בענין הגביע מה שאמרתם ואיך נגנוב מאת אדוניך כסף או זהב כו' כי אין אני חושד את כולכם שגנבתם הגביע רק אחד מכם לחוד גנב הגביע בלי ידיעת האחרים כן נראה לי:]

טז

גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו המפרשים ז"ל כולם בפה אחד ענו ואמרו יש לשאול איך אמר גם אשר נמצא הגביע בידו דכל שכן שמי שנמצא הגביע בידו הוא הגנב שיהיה עבד ואיך אמרו גם וי"ל שאמר האלהים מצא את עון עבדיך יודעים אנו שלא סרחנו שלא גנבנו אבל האלהים מצא עון ישן שעשינו והוא חטא מכירת יוסף ולכן הננו עבדים לאדוני לא לבד אנחנו החוטאים נהיו נענשים אלא גם בנימן שלא חטא במכיר' יהיה עבד. וא"ת בזה מיושב גם אשר נמצא הגביע אבל אכתי קשה מאי גם אנחנו. וי"ל גם אנחנו בא לרבות ראובן שלא חטא כ"כ במכירה כמו אנחנו א״נ ה"ק גם אנחנו אפילו שלא נמצא הגביע בידינו רק בידו נהיה עבדים והקשה הרב הגדול ר"א שי' הלא בלי ספק לא גילה למושל מכיר' יוסף אחיהם א"כ המושל לא ידע ולא יבין דבריה' ומכח קושיא זו פי' הוא בעניין אחר יעויין בדבריו ותמה אני מאד עליו היאך חשד המפרשים ז״ל שנפלו על קורה זו ולא עוד הלא הוא גופיה פירש כדרך המפרשים ז"ל בריש פרשת ויגש יעויין בדבריו אמנם לי נראה דעת המפרשים ז"ל היתה כך שאמר למושל האלהים מצא עון ישן סתם ולא גילה לו מה הוא העון ישן אבל בלבו היה על מכירת יוסף וה"ק למושל הננו עבדים לאדוני לא לבד אנחנו החוטאים עון ישן שאין אנו מחזיקים עצמנו לצדיקים גמורים כ"כ שלא היינו חוטאים שום עון אלא גם בנימן שלא חטא בודאי כי הוא צדיק גמו' לפי דעתינו אפ"ה יהיה עבד ובאמת דוחק גדול הוא והחזקוני פי' משום דלעיל אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת כו' כשראו אחיו שנמצא ביד בנימן אמרו גם אנחנו עבדים כאשר אמרנו גם אשר נמצא הגביע בידו לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו. וקשה לי על פירושו איך היו יראים פן ימיתוהו הלא כבר השיב להם הרודף אחריהם אשר ימצא אתו יהיה לי עבד וגו'. ושמא י"ל שהיו יראים אולי המושל עצמו לא ירצה לעמוד על פסק זה אלא ימיתהו. ולי נראה לפרש גם אשר נמצא הגביע בידו אף על פי שאין דרך העולם להחזיק לעבד שהוא גנב אל תחוש שהוא יגנוב לך מאחר שגם אנחנו הננו עבדים לאדוני נשים עינינו עליו שלא יגנוב כלום כן נראה לי

(רש"י גם עתה אף זו מן הדין כדבריכם כן הוא שמעתי מפי הר"ר ליב סג"ל הרוויץ שי' בשם אביו האלוף מהר"ר פנחס סגל ז"ל שהקשה איך פרש"י אף זו מן הדין כו' הלא שקר הוא כי הדין מפורש בפרשת משפטים אם ימצא הגנב ישלם שנים וגו' א"כ איך אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגומר הילכך פי' בענין אחר שלא כדברי רש"י דה"ק גם עתה כדבריכ׳ כלומר כמו שדברתם אנחנו נהיה לאדוני לעבדי' כן הוא היינו מי שגנב יהי עבד והדר אזיל ומפרש אשר ימצא אתו יהי לי עבד ואתם תהיו נקיים וגם הרא"ם ז"ל כתב כי מה שאמרו שהאיש אשר ימצא אתו ומת זה אינו מן הדין אלא שמרוב מרירותם הפליגו לומר זה. ואני אומר שהקושיא מעיקרא ליתה לפי שהדין כך הוא לבני נח כמו שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגו' כדאית׳ בפ' ד' מיתות וכן פסק בהדי' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים וז"ל בן נח חייב על הגזל בין שגזל גוי בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון כו׳ מה שא"כ בישראל כו' עכ״ל וכן נוהגין הגוים עד היום הזה לדון חיוב מיתה להגונב ממון ואכתי איכא למידק מאי אף זו כו' דקאמ' רש"י ונ"ל דה"ק לא לבד שזו מן הדין שאמרתם אשר ימצא אתו מעבדיך ומת אלא אף זו מן הדין מה שאמרת׳ וגם אנחנו נהי' לאדוני לעבדי' וזהו שסיים שכלכם חייבים בדבר עשרה שנמצאת גניבה ביד א' מהם כולם נתפסים כו' אבל לפי פרש"י לא יתיישב יפה מלת עתה בקרא לכן נ"ל לפרש הקרא בענין אחר וה"ק גם עתה כדבריכ' כן הוא כלו' כשם שצדקו דבריכם בכסף אשר מצאתם בפי אמתחתיכם ה"נ צדקו דבריכם גם עתה בענין הגביע מה שאמרתם ואיך נגנוב מאת אדוניך כסף או זהב כו' כי אין אני חושד את כולכם שגנבתם הגביע רק אחד מכם לחוד גנב הגביע בלי ידיעת האחרים כן נראה לי:)

פרשת ויגש

יח

ויגש אליו יהודא ויאמר כו' כתב ר׳ משה אלשיך ז"ל יש לשאול מה זאת ליהודה כי מתחלה אמר הננו עבדים לאדוני כו' ברצון נפשו וכשהקיל מעליה' ואמר אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אז כעס ויגש אליו כו' מה גם למ"ש ז"ל הגשה למלחמה. ויש לומר דמתחלה חשב יהודה דבשביל עון מכירת יוסף באה אליהם הצרה הזאת ועל כן הצדיק את הדין ואמר האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים כו' אך כאשר ראה תשובת יוסף אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אז אמר אם כן אפוא לא על עון ההוא באה אלינו הצר' הזאת כי אם שלהיות השלטון הזה בחיריי אין מידו מציל אז נחרץ נגדו ויגש אליו יהודה כו' אמר כי עתה נגש אל יוסף קרוב אליו במקום שהיה המליץ עומד ויאמר בי אדוני תדבר ולא במליץ והנה ב' סבות יש מונעות דברי בך פה אל פה בלי אמצעי א' מפני הכבוד בל יראה שאני משוה עצמי אליך ב' שמא אינך יודע לדבר בלשון הקודש. והנה ב' אלה אינם כי הנה בקשתי ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולא באזני המליץ ואל תקצוף כי אשוה עצמי אליך כי הנה אל יחר אפך בעבדיך כי עבדיך אני ולא אחשיב עצמי להשתוות אליך. ועל הב' אולי יבצר ממך ידיעת לשון הקודש זה אי אפשר כי כמוך כפרעה מה פרעה שהוא מלך ויודע לשון הקודש כפי חק מלכות מצרים לבלתי מלוך מלך אם לא שידע ע' לשון וכן יוסף לא היה נעשה שליט על הארץ אם לא שלמדהו המלאך גבריאל ע' לשון בלילה שמחרתו יצא מסוהר. ויש מפרשים כיון שהיה רוצה לומר לו שהכל הוא עלילת דברים ואין דרך כבוד לדבר כן אל השליט בפני בני אדם על כן ביקש ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. ובעל צרור המור פירש ויגש אליו לפי שאחרי שאמר יוסף ליהודא ואתם עלו לשלום אל אביכם נראה שהיה רוצה להפרד מהם והפך אליהם עורף לכן ניגש אליו יהודא לעכבו עד ידבר דבר כלומר דבר מועט כי אין דרך המוסר להאריך בדברים לפני המלך:

ידבר נא עבדיך דבר באזני אדוני. כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל שמעתי אומרים דרך הלציי שיהודא היה אומר ליוסף שידבר לו עבדו שהוא אותו שרדף אחריהם שידבר לו באזנו שהוא יודע שהכל הוא עלילת דברים. ובעל צרור המור פי' ואל יחר אפך בעבדיך שגנב הגביע שאמרת עליו הוא יהיה לי עבד אל יחר אפך בעבדיך להשגיח בדבר קטן כזה כי אין זה דרך המלכים וזהו כי כמוך כפרעה. ולי נראה לפרש על דרך זה הא דקאמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני היינו האיש אשר נמצא הגביע בידו שאמרת עליו הוא יהיה לי עבד מפני שהוא יודע האמת שלו שלא גנב והכל הוא עלילת דברים ואל יחר אפך בעבדך לשמוע כל דברי התנצלותו כי מלך במשפט יעמיד ארץ וזה הוא שאמר כי כמוך כפרעה כן נ"ל:

רש"י סופך ללקות בצרעת כו' יש מפרשים לפי שחשדו את יוסף שלקח אותו למשכב זכור אמר סופך ללקות בצרעת כמו שלקה פרעה מכת ראתן שקשה לתשמיש לפי שלקח אותה לתשמיש כך תהיה נלקה בצרעת שהתשמיש קשה לו. ועוד יש מפרשים שכל מי שמוציא שם רע נלקה בצרעת כמו שמצינו במסכת ערכין וזאת תהיה תורת המצורע המוציא רע נלקה בצרעת ולפי שגרם פרעה להוציא שם רע על שרה ששכב עמה נלקה בצרעת וכן אבימלך נלקה גם כן בצרעת מפני שהוציא שם רע על שרה וכן אתה סופך ללקות בצרעת גם כן מפני שאתה מוציא שם רע על בנימן שגנב לך. ולי יראה שלכך ילקה דאמרינן במדרש רבות בפרשת מצורע על עשרה דברים נגעים באים ואחד מהם הגוזל את שאינו שלו ומייתי ראיה מעוזיהו שנצטרע לפי שלקח כהונה לעצמו וזהו שאמר סופך ללקות בצרעת כמו שלקה פרעה. וגזל את שרה מעם אברהם והיא אינה הגונה לו שיקח את שרה לאשה וכן מה שאתה גוזל את בנימין אחד מן השבטים שאינו ראוי לך תהיה נלקה בצרעת והבן זה הטיב למה נגעים באים על הפושט יד בשאינו שלו כי כל ענין מן הצרעת דבר זר שאינו רגיל בבני אדם כי הלוקח דבר שאינו ראוי לו בא עליו דבר שינוי שאינו ראוי והוא דבר זר כ"כ הר"גא ז"ל:

רש"י מבטיח ואינו עושה כו' כתב הרא"ם ז"ל מפני שלא מצינו לפרעה שהבטיח ולא קיים נקט גוזר ואינו מקיים כדי להוציא ממנו במכ"ש שמבטיח ואינו עושה ואז יפול לומר אף אתה כן כו' עד והמבקשים למצא שניהם לפרעה וליוסף טועים הם עכ"ל. אבל החזקוני מפרש מבטיח ואינו עושה כדאיתא במדרש פרעה הכריז בכל ארצו כל מי שיבא לשבר בר ביאתו והליכתו לשלום ואנחנו אין יכולים לפטור בשלום:

רש״י ד"א מה פרעה גוזר ואינו מקיים כו׳ כתב הרב הגדול מהרש"ל וז"ל קש׳ מה היה לו עם פרעה ומפני מה זלזל הוא את המלך ולמה לא חלק כבוד למלכות. וי"ל שכך אמר יהודא ליוסף על מה אתה בוטח על פרעה את תולה בטחון שלך שהרי פרעה עצמו גוזר ואינו מקיים שהרי כתב בנימוסי מצרים שלא יהא עבד מלך ולא קיים:

כ

רש"י אמר אם אומר לו שהוא קיים כו' כתב הרב הגדול מהרש"ל וז"ל וא"ת אדרב' בזה היה מכחיש את עצמו דהא לעיל בפרשת מקץ כתוב כשבאו אל יוסף אמרו לו שעדיין חי אלא נמכר שנאמר איננו. וי"ל שהם חשבו שבודאי הוא מת שהיו אומרים ומה אנו שהיינו בשלוה באה אלינו סיבה זו שלקחו מאתנו בנימין יוסף שהוא אחיו של בנימין שהיה נמכר ונמסר ביד גוי בודאי לא נפטר מן המיתה ובודאי מת ומהו לשון שקר היינו שלא היו יכולים לעמוד על האמת אם מת אם לאו כמו שבועת שקר כו' ולא היה להם לספר דבר זה ליוסף כיון שאין ידוע להם בודאי על זה כי מפני היראה:

כט

רש"י אני מתנחם על אמו כתב הרב הגדול מהר"של וז"ל וק' מנ"ל שדיבר יעקב שהיה מתנחם על אמו ותירץ הרא"ם הואיל וכתיב בקרא שנים ילדה לי אשתי וגומ' ול"נ מדכתיב והורדתם את שיבתי ברעה שאולה ובפ' וישב כתי' (ביגון) [מהרש"ל: אבל] שאולה אלא י"ל לומר דה"ק כבר הייתי מתנחם על אמו ועתה לא יהיו לי נחומים על אמו וארד ברעה שאולה כמו שארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וממילא הוא שורה ברעה עכ"ל ואת הנלע"ד בשינוי לשון בג' מקומות אכתוב בסמוך:

והורדתם את שיבתי ברעה שאולה וק"ל למה אמר לעיל גבי יוסף בפ' וישב אבל שאולה וכאן אמ' ברעה שאולה ולא עוד אלא שתכף שינה ואמר ביגון שאולה הלא דבר הוא ולא ראיתי לשום מפרש אשר שת לבו לדקדק בזה ונראה לי דלעיל גבי יוסף שייך לומר לשון אבל שאולה דוקא מאחר דקודם לכן כתיב ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד כו' א"כ אבל שאולה הוא תשוב' ונתינת טעם וסיבה אל וימאן להתנחם כדפירש רש"י שם באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי כו' אבל כאן גבי בנימן לא אמ' אבל שאולה כי בנימין יכביד עליו הצרה הרבה יותר מיוסף מהטעם שפי' רש"י והורדתם את שיבתי וגו' עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד הלכך אמר ברעה שאולה ולפי שאינו דרך כבוד להן שיאמר כן על אביו ברעה שאולה רחמנא ליצלן הלכך כאשר בא יהודא לדבר מעצמו והורידו עבדך את שיבת עבדך אבינו לא רצה לומר כאשר אמר יעקב עצמו ברעה שאולה רק בייגון שאולה וק"ל כן נ"ל:

לא

והיה כראותו כי אין הנער ומת כו' החכם ר"א אשכנזי ז"ל ור"מ אלשיך ז"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו שהכ"ף של כראותו היא כ"ף התכיפות שפירושו שתכף שיראה שאין הנער ימות כאלו אמר שאם היה הזמן מספיק להסביר לאביו את הגניבה שעשה הנער כבר גם אביו היה מצדיק עליו את הדין שיהיה עבד אמנם תכף שלא יראה את הנער ימות מבלי שמוע שום טענה באופן שאביו יהיה נספה בלא משפט:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה