צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · מג
יא
רש"י איפוא לשון יתר הוא לתקן המלה בלשון עברי כו' לולא דמסתפינא הייתי אומר ה"ל לרש"י לפרש ביה מרגניתא ופי' ביה חספא שהרי בב"ר אמרו טעם יפה מאוד למה אמר לשון אפוא וז"ל אותה החרדה שהחרדתי את אבא דאמר מי אפוא הוא שנזדעזעה עלי כו' ע"כ ועם פירש זה יתיישב יפה לשון אם כן דלכאורה נראה שהוא מיותר אבל הכי פירש אם כן מאחר שאני שומע מכם שלא באה אלינו הצרה הזאת בפשיעותיכם כאשר חשב יעקב באומרו למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח וגו' אם כן לא באה עליו הצרה הזאת במקרה ובהזדמן וגם לא בעון שלכם רק בעון שלי שהקדוש ברוך הוא נפרע ממני העונש שהחרדתי את אבי שאמר מי איפוא ואולי משום שאין זה לפי פשוטו של מקרא בעיני רש"י הלכך לא רצה לפרש כן:
יד
רש"י צרת לבן צרת עשו צרת רחל כו' הרי ז' צרות מנויין כאן ואני קורא עליהן שבע יפול צדיק וקם:
טז
רש"י אבל כל התרגום של צהרים טיהרא והטעם שלא פירש כן התרגום כאן מפורש בתולדות יצחק כי למה רצה שיתענו עד הצהרים:
כ
רש"י ירידה היא לנו רגילים היינו כו' כתב הרא"ם ז"ל ב"ר ולא מלשון ירידה הוא דמפיק לה דהא ארץ ישראל גבוה היא מכל הארצות ויחוייב מזה בהכרח שההולכים מארץ ישראל לשאר הארצות יקראו יורדים אלא מדכפל בלישניה וכתב ירוד ירדנו הוא דמפיק ליה ואני אומר אחר המחילה מכב' תורתו כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל אישתמיטתי' מיניה מה שדרשו בב"ר על הפסוק הנה שמעתי כי יש שבר במצרי' רדו שמה וז"ל מהו רדו שראה שירדו וישתעבדו במצר' דבר אחר רדו שמה שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה כתיב בו עכ"ל. הרי אתה רואה באר היטב דמלשון ירידה הוא דמפיק ליה ולא מדכפל בלשניה שהרי כאן לא כתיב רק רדו פעם אחת ומה שהכריח לרז"ל לדרוש כן מלשון ירידה עד שהקשו מהו רדו נ"ל כמו שפירשתי לעיל מפני שהוקשה להם שלא הוה ליה ליעקב לומר בלשון ירידה משום אל יפתח אדם פיו לשטן אף על פי דשפיר שייך לומר ירידה משום דארץ ישראל גבוה הוא מכל הארצות מכל מקום משום ותבחר לשון ערומים לא הוה ליה למימר לשון ירידה ומה שלא דרשו כלום בפסוק ויקומו וירדו מצרים מפני שהוא ספור הפסוק ואין קפידא בזה כנ"ל:
לג
ויתמהו האנשים איש אל רעהו על כרחך לא היתה התימה אוישבו לפניו הבכור כבכורתו דהא לא כתיב ויושיבם אלא וישבו מעצמם אלא תמהו על אשר ראו וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים לבדם אמרו מה טיבו של זה מדהוא אוכל לבדו אינו לא מצרי ולא עברי כן כתב החזקוני ותולדות יצחק ולפי פרש״י שהיתה התימה אוישבו לפניו הבכור כבכורתו צריך להיות וישבו לפניו על פי ציוויו והא דלא כתיב ויושיבם מפני שאין זה כבוד המלך שהוא יושיבם ונראה לי ליתן טעם לשבח למה הוכרחו רבותינו ז"ל לפרש שהיתה התימה אוישבו לפניו הבכור כבכורתו וגומ' דאם איתא שהיתה התימה על אשר ראו וישימו לו לבדו כו׳ אם כן הוה ליה למימר ויתמהו האנשים כו' קודם וישבו לפניו כו'. ועוד דאם כן למאי נפקא מיניה כתבה התורה הבכור כבכורתו כו׳. וי"מ ויתמהו האנשים שב אל המצריים שתמהו על ההשתנות לעשות כבוד לאלו יתר על כל הבאים:
לד
רש"י ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו כו' וקשה למה שתו עכשיו כיון שלא ידעו שיוסף הוא למה שתו עכשיו יין ודוחק לומ' מפני כבוד המלכו' של יוסף עשו זה א"כ צריך אתה לומר שלא שתו עם איש נכבד עד היום הזה. ועו' כי יותר כבוד היה להם כשיאמרו מתאבלי' אנחנו על אחינו ואין אנו שותים יין. ויש לתרץ כי היו מתמיהים מה היה יוסף רוצה שהוא שר וחשוב. אתמול החזיק אותנו כמרגלי׳ ועכשיו שותה עמנו אלא עדיין אנחנו בעיניו כמרגלים ולפיכך הוא רוצה לשתות עמנו יין כי נכנס יין יצא סוד ויתפוס אותנו בדבור אחד. כך הוא כוונתו. ואמרו הם אם לא נשתה יאמר לכך אין אתם רוצים לשתות שיראים אתם כי תגלו סוד שלכם. אדרבה נשתה עמו יין ונשכר ולא ישמע מאתנו שום דבר ונצא מהחשד שלו לפיכך שתו עמו ונשתכרו כ"כ הרג״א: