אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › מב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · מב

מא

א

רש"י למה תראו עצמכם וכו'. כתב הרב הגדול מהר"של וז"ל פי' ויתנו בכם עין הרע והדר פי' לשון כחוש. ר"ל למה אתם כחושים ועליה מביא ראייה ומרוה גם הוא יורה שהוא נמי לשון כחוש כמו הדביש ר"ל אינו דבש ה"נ מרוה ר"ל אינו רוה. אבל לא כמו שמפרשים למה תתראו שהוא לשון שובע. ועל זה מביא קרא מרוה וגו' שהוא נמי לשון שובע שהרי ראיתי במדרש לשמעוני שכתב שאמר יעקב לבניו אל תצאו ופרוסה בידכם ואל תכנסו בשער אחד משום עין הרע א"כ כיון שכלל אלו ב' דברים בכלל אחד ש"מ שטעם אחד להם משום עין הרע דא"לכ מה ענין זה אצל זה עכ"ל:

ב

רש"י ולא אמר לכו רמז לר"י שנים כו' כתב עליו הרא"ם ז"ל לא שמעתי פירושו כי כל ההולך מארץ כנען לארץ מצרים יקרא יורד מפני שארץ כנען גבוהה מכל הארצות ועוד גבי וירדו אחי יוסף דכתיב בתריה דלא כתיב וילכו מאי איכא למימר עכ"ל. אבל שאר מפרשים אחרונים ז״ל תירצו יפה דאף על פי שההולך מארץ כנען לארץ מצרים יקרא יורד מכל מקום קשה לרש"י שאין הדרך לומר אדם לחבירו בלשון ששייך בו סכנה או כשידבר בעצמו עליו לשון ירידה משום לא יפתח אדם פיו לשטן. אבל מ"ש אח"כ הכתוב וירדו אחי יוסף הוא סיפור הכתוב ומדברי מהר"אי ז"ל נראה דלא גרס ולא אמר לכו רק רד"ו שמה כמניין רד"ו שנה ולכן פי' דדייק ליה מייתורא דמלת שמה דהוה ליה לכתוב רדו ושברו לנו משם כו':

ג

וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר כו' הטעם למה שלח כולם הוא מפני שלא היו נותנים במצרים לאדם אחד רק משא חמור אחד כמו שנראה ממה שנאמ' ויתן מספא לחמורו כ"כ החכם ר"א אשכנזי ז"ל. ולי נראה שהקב"ה נתן בדעתו של יעקב שישלח כולם כדי שיתקיים החלום של יוסף כדפירש רש"י בסמוך על אשר חלם להם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו:

ו

ויוסף הוא השליט על הארץ ואפ״ה הוא המשביר לכל עם הארץ שהוא בעצמו מקבל את הכסף מכל הבאים כדי שאם יבואו אחיו יבואו לפניו ואם אחרים יקבלו את הכסף לא ידע כשיבואו אחיו כ"כ החזקוני ועוד כתב ויתנכר אמר אם אגלה עצמי להם יאמרו אף אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו או שמא יברחו מיראתי ויצטער אבא מוטב שיבואו מתוך דוחק הרעב ואדחוק אותם להביא בנימן ואעכבנו וע"י כן יוודע הדבר:

ט

מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם היותר טוב מכל הפירושים שונים הנאמרים בזה הוא מה שפירש התולדות יצחק ונמשך אחריו בעל מעשה יי' וז"ל. ועל דרך הפשט נאמר שיוסף שאל מאין באתם והיה להם להשיב מארץ כנען למה השיבו לשבר אוכל שלא שאל להם לאיזה דבר באתם אלא ודאי הרגישו עצמם לפי שהיו מרגלים אמרו לא באנו לרגל את הארץ אלא לשבר אוכל והם השיבו כלנו בני איש אחד נחנו וטענתם בזה שאיך אפשר שאב אחד ישים כל בניו בסכנה והשיב הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם כלומר היא הנותנת שאתם מרגלים אחר שאתם בני איש אחד שצריך שהמרגלים יהיו אחים שימותו אלו בעבור אלו שאפילו שיכוהו בשוטים לשיאמר האמת אם הם מרגלים ימות ולא יגלה ואם אינם אחים מיד יודה או ילך לומר למלך עשה עמי חסד ואגלה לך סוד והוא שכל אלו הם מרגלים עכ"ל. וי"א שלכך העליל עליהם מרגלים אתם ולא בעלילה אחרת כגון גנבי' או לסטים אתם כי היה ירא פן יחקרו אחר המושל מי הוא זה המצער אותנו כל כך ויתברר להם כי הוא יוסף אבל בעלילת מרגלי׳ לא יחקרו אחר המושל כי הנחשד למרגל איך ידרוש מאנשי העיר על המלך כי בזה יוסף חשד על חשד:

יא

כלנו בני איש אחד נחנו כתבו המפרשים ז"ל מה שאמרו נחנו ולא אנחנו כמו כנים אנחנו אלא רמזו והאחד איננו לכן הוא חסר א' ונכון הוא וגם אינו רחוק לומר שהמעיטו עצמם בלשון נחנו דרך ענוה ושפלה כלשון ונחנו מה וכן נחנו נעבור חלוצים וכאלה רבים כנ"ל:

טו

רש"י כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה ובאמת יפלא שצדיק כמוהו ישלם רעה תחת טובה ויקלל את פרעה. ועוד במדעך מלך אל תקלל אבל נראה שהוא אמר שיבחנו דבריהם האמת אתם ואם אין האמת אתם נשבע היותם מרגלים וכבר היה הוא יודע שהאמת אתם אם כן לאמת נשבע ולא בשקר ולא קילל את פרעה וגם מה שנשבע בראשונה חי פרעה אם תצאו מזה ר"ל שלא יצאו כולם כי אם בבוא אחיהם וכן קיים דברו שעיכב את שמעון כן כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל וגם רבינו בחיי ז"ל כ"כ וז"ל ושבועת חי פרעה אין לומר ביוסף הצדיק שהיה נשבע עליו לשקר ולא מצינו זה כלל אך קיים דבריו בשבועתו בכל פעם כו' ואני אומר שאין תלונתם על רש"י כי אם על ב"ר שאמר כן בהדיא וז"ל בזאת תבחנו חי פרעה בשעה שהיה מבקש לישבע לשקר היה נשבע בחי פרעה:

כא

[אבל אשמים אנחנו על אחינו כו' התולדות יצחק ובעל מעשי יי' שניהם לדבר אחד נתכוונו ומפרשים מה שהתוודו עתה ולא קודם לכן בהיות הגזרה על כלם והיו במשמר ג' ימים הוא מפני שעתה שראו שהשליט בארץ אמ' את האלהים אני ירא אמרו אבל אשימים אנחנו שלא היתה בנו יראת אלהים כי זה מרחם על בתינו ואנחנו לא רחמנו על אחינו וזה שאמרו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו כלומר זה מצרי איש נכרי הוא ולא ראה צר' בתינו ולא התחננו אליו והוא מרחם עליהם ואנחנו אחינו ראינו צרת נפשו והתחנן אלינו ולא שמענו. עוד יתכן שאמרם אבל אשמים אנחנו לא היה זה דרך וידוי אבל כאשר ביקש יוסף שהם יתנו אחד מהם לאסור אותו היה הפרש ביניהם את מי מהם יתנו כי לא היו רשאים למסור אחד מהם שנכרים שאמרו תנו לנו אחד מכם או נהרוג כלכם יהרגו כלם ולא ימסרו אחד מהם ולכך אמרו איש אל אחיו דהיינו שמעון ולוי שאמרו הנה בעל החלומות ואמרו לכו ונהרגהו הצדיקו עתה על עצמם את הדין ואמרו שראוי למסו' אחד מהם וזה שאמרו על כן באה אלינו הצרה הזאת כלומ' אין ראוי שנניח בבית האסורין אחד מהאחים רק אחד משנינו שאלינו ובגורלנו ראוי שתהיה הצרה הזאת אחרי שנתאכזרנו עם אחינו ומסרנו אותו לעבד ראוי גם כן שהאחים ימסרו אחד משנינו למאסר:]

כח

רש"י להביאנו לידי עלילה וכו׳ כתב הרב הגדול מהר"של וז"ל וקשה והלא מצדיקים עליהם את הדין כמו שאמרו אבל אשמים אנחנו וגו' ולמה חזרו ואמרו מה עשה לנו אלהים וי"ל לפי שהיו סבורים שדי להם בצרות אלו שנתן אותם כמרגלים ותפס מהם את שמעון לכן כשראו הכסף באמתחת לוי אז אמרו מה עשה לנו אלהים וכן אמרו במדרש אולת אדם תסלף דרכו דהיה להם להצדיק הדין עליהם ולא כמו שאמרו מה עשה לנו אלהים:

(אבל אשמים אנחנו על אחינו כו' התולדות יצחק ובעל מעשי יי' שניהם לדבר אחד נתכוונו ומפרשים מה שהתוודו עתה ולא קודם לכן בהיות הגזרה על כלם והיו במשמר ג' ימים הוא מפני שעתה שראו שהשליט בארץ אמ' את האלהים אני ירא אמרו אבל אשימים אנחנו שלא היתה בנו יראת אלהים כי זה מרחם על בתינו ואנחנו לא רחמנו על אחינו וזה שאמרו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו כלומר זה מצרי איש נכרי הוא ולא ראה צר' בתינו ולא התחננו אליו והוא מרחם עליהם ואנחנו אחינו ראינו צרת נפשו והתחנן אלינו ולא שמענו. עוד יתכן שאמרם אבל אשמים אנחנו לא היה זה דרך וידוי אבל כאשר ביקש יוסף שהם יתנו אחד מהם לאסור אותו היה הפרש ביניהם את מי מהם יתנו כי לא היו רשאים למסור אחד מהם שנכרים שאמרו תנו לנו אחד מכם או נהרוג כלכם יהרגו כלם ולא ימסרו אחד מהם ולכך אמרו איש אל אחיו דהיינו שמעון ולוי שאמרו הנה בעל החלומות ואמרו לכו ונהרגהו הצדיקו עתה על עצמם את הדין ואמרו שראוי למסו' אחד מהם וזה שאמרו על כן באה אלינו הצרה הזאת כלומ' אין ראוי שנניח בבית האסורין אחד מהאחים רק אחד משנינו שאלינו ובגורלנו ראוי שתהיה הצרה הזאת אחרי שנתאכזרנו עם אחינו ומסרנו אותו לעבד ראוי גם כן שהאחים ימסרו אחד משנינו למאסר:)

לו

רש"י שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף הקשה הרא"ם ז"ל דמשמע דידע יעקב ממכירת יוסף וקשה דאחר כך אמר יעקב לבניו ויצא האחד מאתי וגו׳ ואומר אך טרוף טורף דמשמע שסבר שנטרף והניחו בקושיא ותמה עליו הר"ן שהרי הוא עצמו תירץ לעיל גבי תמר שאמרה הכר נא ופירש רש"י הכר נא בוראך ואל תאבד ג' נפשות ועל כרחך היא לא ידעה רק מב' נפשות אלא רש״י נקט כן מעצמו מאחר שהאמת כן נקט ג' במקום שנים שאמרה היא הכא נמי תריץ הכי שרש"י נקט כן על פי האמת ויעקב לא ידע. ולי נראה דבחנם תפס על הרא"ם ז"ל כי אין הנדון דומה לראייה כלל לפי שכאן אי אפשר לומר שרש"י נקט כן מעצמו על פי האמת אבל לא שחשדן יעקב שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף דבע"כ צריך אתה לומר שיעקב מידי חשדא לא יצא דבודאי חשדן כיון שאמר יעקב לבניו שכלתם משמע שאמר להם שהם הגורמים והמביאים לו השכול ותני והדר מפרש יוסף איננו כו' ואם איתא שהיה סבור יעקב שנטרף אם כן איך אמ' להם שכלתם כאלו הם הגורמים והמביאים לו השכול וזה שהכריח רש"י לפרש מלמד שחשדן כו' אמנם לי נראה דהקושיא של הרא"ם ז"ל מעיקרא ליתה כי לא מצינו שיעקב אמר כן לבניו אתם ידעתם וגומר ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה רק יהודה אמר כן ליוסף בשם אביו לקמן בפרשת ויגש וכבר אפשר לומ׳ שיהוד׳ בדה מלבו דברים האלה כדי שיכמרו רחמיו של יוסף על אביהם יעקב הזקן כשם שאמר ואחיו מת ופרש"י מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו כו' הכי נמי הכא באומרו בשם אביו ואומר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה שהרי יעקב אמר עכשיו לראובן לא ירד בני עמכם כי אחיו מת ולא אמר כי אחיו נטרף כנ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה