צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · לו
ב
רש"י בת ענה בת צבעון אם בת ענה אינה בת צבעון כו'. כתב הרא״ם וז"ל וא"ת מנא ליה לרש"י דענה זכר הוא עד שהוקשה לו אם ענה אינה בת צבעון דלמא נקיבה היתה ואהליבמה היתה בתה של ענה ובתו של צבעון שבא צבעון על ענה בתו או על ענה אחותו והוליד ממנה אהליבמה שכך כתבו התוספות משום ר"ת דענה אשה היתה והביא ראייה מבת ענה בת צבעון אלמא אשה היתה פי' דא"לכ אם בת ענה אינה בת צבעון וצ"ע עכ"ל ואני תמיה מאד היאך הניח זה בצ"ע הלא הוא רגיל לתרץ בדוכתי טובא שזה דרכו של רש"י לרדוף אחר פשוטו של מקרא ופשוטו של מקרא יורה דענה זכר היה כמ"ש הרב המופלא בעל א"ש מדכתיב לקמן ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים וגו׳ אלמא ענה זכר היה מדכתיב הוא ענה בלשון זכר וכתי' נמי אלוף ענה בלשון זכר וליכא למימ' דענה דלקמן שהו' זכר ענה אחר היה דהא כתוב הכא בת ענה בת צבעון ולקמן כתיב נמי ואלה בני צבעון ואיה וענה ועוד דלקמן אחר קרא דהוא ענה אשר מצא את הימים וגומ' כתיב ואלה בני ענה דישן ואהליבמה בת ענה וה"נ כתי' ואהליבמה בת ענה ואע"פ שהתוספות שם בפ' יש נוחלין השיבו בזה לדעת ר"ת ואמרו דהא דכתיב הוא ענה בלשון זכר היינו משום שירשה עם אחי צבעון כזכר והרמב"ן ז"ל הוסיף לתקן וז"ל ואף על גב דכתי' הוא ענה משום דירתה כבן קרי לה בלשון זכר מפני טעם זה קחשיב לה גבי אלופים כדקא חשיב נמי אהליבמה ונקבה היתה כדכתיב ואהליבמה אשת עשו ע"כ והריט"בא ז"ל הוסיף עוד לתקן וז"ל ואע"ג דכתיב הוא ענה וכתיב נמי אלוף ענה י"ל שאע"פ שהיא נקבה עשאוהו אלוף שכן אהליבמה נקבה היא והיתה אלוף ועל שם האלוף קורין אותה לשון זכר ע"כ רש"י ז"ל (יאמן) [ימאן] כל זה מפני שהוא רחוק מפשוטו של מקר' שהרי פשוטו של מקרא יורה דענה זכר היה מה יש לדקדק עוד בדברי רש"י שפירש ובד"ה מונה כו' ובדבור מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה כו׳ עיין בספ׳ מ"י ובספר א"ש ואין להאריך כאן:
(רש"י במקום אשר דבר אתו איני יודע מה מלמדנו. אבל החכם המופלא מהר"א אשכני ז"ל וכן הרב הגדול ר"א שי' פירושו שבא ללמדנו על קדושת המקו' שב"ה של מטה מכוון כנגד ב"ה של מעלה על כן הוצדך לפרש שעלה אלהים למדור העליון בשווי מן זה המקום ולא הוצרך לעלות דרך עקלתון עד אשר לעולם יעקב למטה והשכינה למעלה ועלתה אל מדורה לבית המקדש של מעלה המכוון כנגד המקום אשר דבר אתו בב"ה של מטה כו׳ והרמב"ן ז"ל ברמיזותיו תירץ בפנים אחר יעויין בדבריו:)
(ויצב יעקב מצבה על קברתה כו' קשה לי למה הציב מצבה על קברתה יותר מאברהם לשרה שלא מצינו שהציב מצבה על קברתה ובפרט אחר שאמרו בב"ר וכן בירוש' דשקלים תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים כי דבריהם הן הם זכרונם. ונ"ל שעשה זה כדי להפיס דעתו של יוסף לפי שרצה יעקב לברר את דבריו שלא על תוהו יבטיח לעתיד את יוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כלומד ליטול שני נחלות שהרי ודאי יש לו כח וזכות בארץ כנען בחייו להנחיל להם כרצונו שהרי לא לבד שקבר את רחל בדרך אפרת ואין דרך כלל שיניחום בני המדינה לקבור מתי' בדרך כבושה לרבים אלא אף גם זאת הציב מצבה על הקבר אע"ג דאוושא מילתא אלא ודאי מפני שידעו בני המדינה שלו נתנה הארץ לכן לא עכבו על ידו. ועי"ל שעשה זה כדי שיהיה סימן מובהק לבנים של רחל במקו' קבורתה כשיגלה אותם נבוזר אדן שיהיו עוברין דרך שם כדי שישתטחו על קברה כדרך שעשה כלב על קברי אבות כנ"ל:)