אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › לה

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · לה

לד

ד

ויטמון אותם יעקב תחת האלה וכו'. כתב הרב הגדול מהרש"ל ז"ל וקש' ממ״נ אם עבודה זרה היתה למה קבר אותה והלא דינה בשרפ' או מפזר וזורה לרוח ואי לאו ע"ז הוי מפני שביטל גוי ובע"כ מבטלת אם כן לא ה"ל אפי' לקבור וי"ל שיעקב בודאי היה יודע שע"ז שביטל גוי בע"כ מבוטל יעקב החמיר על עצמו וא"ל כיון שהחמיר הוי ליה להחמיר ולשורפה כדינה לפי שיעקב אמר אם יבואו בני הארץ אצלי לומר למה הרגת שכם אני אראה להם אלו ע"ז להיות לי פתחון פה לאמר לפי שקבלו עליהם דת אברהם שהרי נמולו ועבדו ע"ז ודינה של עיר הנידחת בסייף משום שעבדו ע"ז עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך כתב והלא דינה בשרפה דמשמ' דבשרפ' לחוד סגי ואני יגעתי ולא מצאתי שהדין הוא כך אלא שוחק וזורה לרוח או מטיל לים כדתנן בפרק כל הצלמים וכן פסקו הפוסקים וגם במשנה אלו הן הנשרפין בסוף תמורה לא קחשיב ע"ז ועוד שהרי כתבו התוספות בפ' כל שעה בדבור המתחיל ע"ז דלא ממאיס כו׳ וכן בפ' כל הצלמים וז"ל וא"ת לרבנן דלית להו בע"ז מפרר וזורה לרוח מה יעשו מע"ז אטו כל שעה יולך לים המלח דלרבנן לא מהני שחיקה בשאר נהרו' דקתני התם אמרו משם ראיה הרי הוא אומר ויזר על פני המים לא נתכון משה אלא לבודקן כסוטה ומדאיצטריך להאי טעמא מכלל דלא מהני שחיקה בשאר נהרות וטעמא לפי שהמים מוליכים אותו על ידות נהר. וי"ל דלרבנן מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים וכן אמרינן התם עכ"ל ואם איתא דבשריפה לחוד סגי קשה מאי מקשו התוספות לרבנן דלית להו בע"ז מפרר וזורה לרוח מה יעשו מע"ז אטו בכל שעה יולך לים המלח כו' הלא חיש קל מהרה יכול למצא תקנה לשורפה אלא ודאי דשריפה לחוד לא מהני לכ"ע ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דהלכות ע"ז שדין ביטול ע"ז הוא שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח כו' הרי אתה מפורש דפסק דבשריפה לחוד לא סגי אלא צריך להטיל אחר השריפה לים המלח ונ"ל טעמיה כיון שמצינו גבי עגל וישרוף וכו' ויזר על פני המים שהקש' ר' יוסי לחכמי' מיניה והרמב"ם בפי' המשניות פסק דהלכה כרבי יוסי ובזה נתיישב תמיה' הרב הגדול בעל כסף משנה למה החליף הרמ"בם שחיקה בשרפה אי בעי למפסיק כרב יוסף ויכול להיות דמלת שורף ט"ס הוא וצ"ל שוחק וכבר קדמוהו רבינו בחיי ז"ל בקושי' זו ותירצה בענין אחר וז"ל ויטמון אותם דין תורה באיבוד ע"ז אינה בקבור' אלא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים כשם שעשה משה במעשה העגל הוא שכתב ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים אבל זה יורה כי מותרת הית' וכיון שנתבטלה הותרה כמו שאמרנו ולפיכך די בקבורה או י"ל כי אפילו היתה ע"ז ממש שהיא אסורה בהנאה ולא היה בידו להניח לים המלח כי בדרך היה וא"א לו זה וגם לא היה יכול לשורפה פן יתעכב בזה ויאספו עליו העמים אשר סביבותיו לכך הוצרך לטמון אותה כי הקל שבידו:

יג

[רש"י במקום אשר דבר אתו איני יודע מה מלמדנו. אבל החכם המופלא מהר"א אשכני ז"ל וכן הרב הגדול ר"א שי' פירושו שבא ללמדנו על קדושת המקו' שב"ה של מטה מכוון כנגד ב"ה של מעלה על כן הוצדך לפרש שעלה אלהים למדור העליון בשווי מן זה המקום ולא הוצרך לעלות דרך עקלתון עד אשר לעולם יעקב למטה והשכינה למעלה ועלתה אל מדורה לבית המקדש של מעלה המכוון כנגד המקום אשר דבר אתו בב"ה של מטה כו׳ והרמב"ן ז"ל ברמיזותיו תירץ בפנים אחר יעויין בדבריו:]

כ

[ויצב יעקב מצבה על קברתה כו' קשה לי למה הציב מצבה על קברתה יותר מאברהם לשרה שלא מצינו שהציב מצבה על קברתה ובפרט אחר שאמרו בב"ר וכן בירוש' דשקלים תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים כי דבריהם הן הם זכרונם. ונ"ל שעשה זה כדי להפיס דעתו של יוסף לפי שרצה יעקב לברר את דבריו שלא על תוהו יבטיח לעתיד את יוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כלומד ליטול שני נחלות שהרי ודאי יש לו כח וזכות בארץ כנען בחייו להנחיל להם כרצונו שהרי לא לבד שקבר את רחל בדרך אפרת ואין דרך כלל שיניחום בני המדינה לקבור מתי' בדרך כבושה לרבים אלא אף גם זאת הציב מצבה על הקבר אע"ג דאוושא מילתא אלא ודאי מפני שידעו בני המדינה שלו נתנה הארץ לכן לא עכבו על ידו. ועי"ל שעשה זה כדי שיהיה סימן מובהק לבנים של רחל במקו' קבורתה כשיגלה אותם נבוזר אדן שיהיו עוברין דרך שם כדי שישתטחו על קברה כדרך שעשה כלב על קברי אבות כנ"ל:]

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה