אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › לד

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · לד

לג

ז

וכן לא יעשה נראה היותו כולו מיותר ונראה שבא לפרש שזה היה סיבת העצבון וחרון האף כי הנקמה האמתית היא בהיותה נעשית באותו דמיון ממש כמו שעשה השונא אכן שכם טימא אחותם הנקמה האמתית היתה שגם הם יבעלו אחותו של שכם אך וכן לא יעשה שאסור להם לבני יעקב לבעול גויה זהו היה העצבון וחרון האף כך מצאתי:

רש"י שהאומות גדרו עצמן מן העריות ע"י המבול כו'. י"מ שכתב וז"ל שהאומות גדרו את עצמן מן העריות כיון שע"י העריות בא המבול גדרו עצמן והעובר יהא נדון במיתה כך קבלו עליהם אף שלא מן הדין כדפרישית לעיל בפרשת חיי שרה וכן דייק הלשון שכתב היו גודרים מן העריות כלו' מעצמן עשו הגדר לא שהוא צווי מפי השם ודו"ק. וא"ת הא פנויה היתה ופנויה מותרת לבני נח וי״ל דכתי' בפ' נח ויצא נח ובניו ואשתו וגו' למשפחותיהם יצאו מן התיבה ופרש"י שם למשפחות' קבלו על עצמן לדבק במינן ואם כן מי שדבק בשאינו מינו ערוה הוא לו וחייב מיתה עליה וא"כ שכם נמי נתדבק בשאינו מינו כי הם אינם נימולי' ובני אברה' נימולין וכמ"ש בני יעקב להם לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו ופרש"י שמץ פסול הוא אצלינו לכן נתחייב שכם מיתה על אשר נגע בשאינו מינו שהוא ערוה לו וגם בני שכם היו חייבי' מיתה על אשר ראו שידבק בשאינו מינו ולא מיחו בידו א"כ גם הם חייבים מיתה וק"ל עכ"ל כבר נפלאתי עליו לעיל בפ' חיי שרה ועכשיו הנני יוסף להפליא הפלא ופלא היאך כתב מעצמן עשו הגדר לא שהוא צווי מפי השם וזה שקר מפורסם מן הכתובי' שהרי אמר אבימלך לאברה' כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה וגו' ואי לאו שהו' ציווי מפי השם מאי חטא' גדולה דקאמ' וכן אמר יוסף לאשת אדוניו וחטאתי לאלהים ופרש"י שם בני נח נצטוו על העריות וכבר כתבתי לעיל שאי אפשר לומר שמה שאמר לה יוסף בני נח נצטוו על העריו' לא שהאמת הוא כן אלא כדי לדחותה אמר לה כן דהא ליתא דא"כ איך לא היה חושש יוסף שגם היא יודע' אמת כמוהו ותכחישנו על פניו ועו' דאין סברא שתכתוב התורה דבר שלא נאמר ע"פ האמת כי אם דרך דחייה בעלמא ומה שכתב עוד זה החכם וכן דייק הלשון שכתב היו גודרין מן העריות וכו' יש לדחות ולומר לעולם שהוא צווי מפי השם אלא מפני שקודם המבול עברו על ציווי השם והיו פרוצים בעריות וכיון שראו שמפני הזנות בא המבול חזרו והתחילו לגדור עצמן מן העריות מפני צווי השם. ועי"ל דלכך נקט לשון גדרו עצמן כו׳ מפני שאין הפנויה מכלל העריו׳ והאומות גדרו עצמן מן העריות לאסור אפי' פנויה ע"י המבול ומ"ש עוד זה החכם דלכך נתחייב שכם מיתה על אשר נגע בשאינו מינו כי הם אינן נימולין ובני אברהם נימולין וכו' וכתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה ופרש״י למשפחותיהם קבלו על עצמן לדבק במינן ואשתומם כשעה חדא מה ענין למשפחות' שפירושו לדבק במינן לנימולין ושאינן נימולין הלא לא פגע ולא נגע זה לזה ועוד לפי דבריו בן נח שבא על בת ישראל פנויה חייב מיתה ואין זה אמת כדאיתא בהדיא בפ' ד' מיתות ועיקר הטעם שנתחייב שכם מיתה וכן כל בעל שכמי הוא כדכתב הרמ"בם בפ"ט דהלכות מלכים כנ"ל:

יג

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה. יש לפרש במרמה כפשוטו כמו בידו מאזני מרמה והפסוק גופיה מפרש ואזיל מהו המרמה היינו וידברו אשר טמא כו' כי בנוהג שבעולם כששני שונאים עושים שלום יחדיו אז אם עושים שלום בכל לב אז האיש אשר נעשה לו הנבלה הוא מפרש בפיו הנבלה ואומר אתה עשית לי כך וכך כדי להוציא הטינא מלבו ויהיה נשאר שלם עמו בכל לב אבל אם האיש אשר נעשה לו הנבלה אינו מפרש הנבלה אז ניכר שלא ישלים עמו בלב שלם וכאן בני יעקב זאת היתה המרמה וידברו אשר טמא וגו' כי פרשו הנבלה כדי שיחשבו חמור ושכם שעושים שלום עמהם בכל לב ולכן אמרו חמור ושכם אל אנשי עירם האנשים האלה שלמים הם אתנו דאם לא כן מנא ידעו וק"ל כך מצאתי:

לא

רש"י את אחותינו ית אחתנא. כתב עליו רבינו בחיי ז"ל ולא הבנתי זה והחזקוני פירש וז"ל פיר׳ לפי שיש אחותינו במקרא שהוא לשון רבים הוצרך לפרש כתרגומו ית אחתנא שהוא לשון יחידה שאם היה לשון רבים היה מתרגם אחותנא עכ"ל ולא נראה לי דפשיטא שלא עלה ולא יעלה על דעת שום אדם בעולם כלומ׳ שנתכוונו באומרם אחותינו בלשון רבים על הרבה אחיות דמהיכא תיתא א"כ מאי קמ"ל לכן אני אומר אין לנו אלא מה שפירשו הרא"ם ומהרא"י ז"ל כדי שלא תטעה לפרש את אחותינו עם אחותינו כאשר נמצא בקצת תרגום עם אחתנא ולפי זה נראה שדינה נתרצת והסכימה עם שכם וחלילה לומר כן לכן נשמר רשי מזה התרגום שהוא טעות ואמר שתרג' האמיתי הוא ית אחתנא ולפי זה נראה שדינה לא נתרצית עם שכם כמו שפירש הרא"ם ז"ל. וכתב מהר"י קלון ז"ל בביאוריו על רש"י והדין עמו שהרי הכתו' אומר הכזונה יעשה את אחותינו היו"ד בפת"ח ולא יעשה בצי"רי וכן פרש"י ושמח את אשתו ותרגומו ויחדי ית אתתיה והמתרגם ויחדי עם אתתיה טועה הוא עכ"ל וגם הרא"ם ז"ל מביא זה לראיי' יעויין בדבריו:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה