אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › כה

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · כה

כד

ו

רש״י נשים בכתובה פלגשים שלא בכתובה כו׳ כתב הר״אם ז"ל וז"ל אך ק' מברייתא דת"כ ומייתי לה בפ' אלו הן הנשרפין דתניא אל תחלל את בתך להזנותה זה המוסר בתו שלא לשם אישות וכן פנויה המוסרת עצמה שלא לשם אישות אלא לזנות ומסיים בה יכול על מעשה יחידי פי' אם מסר בתו לאדם אחד להיות לו לפלגש או היא עצמה אם רצתה להיות לאדם אחד לפלגש ת"ל ומלאה הארץ זמה ולא על מעשה יחידי ר"א בן יעקב אומ' מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא היא שקיבלה מאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה שגג ונשא לבתו שגג והשיאה לבנו נמצא הוא נשוי לבתו ובנו לאחותו ונמצא ממלא כל העולם כולו ממזרים זהו שנ' ומלאה הארץ זימה זה מה הוא אבל במעש' יחידי שיחד' לו לשכיבה דלא שייך בה ומלאה הארץ זימה לא אלמא היכא דיחדה לו לשכיבה אע"פ שלא קדשה שריא וי״ל שהרב סובר שהסיפא דברייתא דקתני יכול על מעשה יחידי ת"ל ומלאה הארץ זימה ולא מעשה יחידי אינו ר"ל שמעשה יחידי שרי אלא ה"פ יכול על מעשה יחידי נמי הם באזהרת אל תחלל את בתך להזנותה ת"ל ומלאה הארץ זימה במקום דאיכא זה מה הוא דהיינו מקבלת מאנשי' הרבה שאינה יודעת מאיזה מהם קבלה אזהר בה רחמנא אבל במקום דליכא זה מה הוא דהיינו במעש' יחידי שייחדה לו לשכיבה אינה באזהרה אבל איסורא מיהא איכא שלא הותרה אשה לאיש אלא ע"י קידושין בלבד כדכתי' כי יקח איש אשה ובעלה ע"י קידושין אין שלא ע"י קידושין לא ופלגש שהתירה לו התורה לשכיבה אינו אלא בקידושין שאין הבדל בין נשים לפלגשים אלא בכתובה שהנשים בכתובה והפילגשים בלא כתוב' אליבא דרש"בג דאמר כתובת אשה מן התורה או שהאשה לפריה ורביה והפלגש שלא לפריה ורביה אליבא דת"ק דאמר כתובת אשה מד"ס עכ"ל ואני בעניי לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב בפי' הברייתא דת"כ כי מה שאמרה יכול על מעשה יחידי ר"ל יכול שאפי' בשביל חטא של יחידי תזנה הארץ ולא תעשה פירות לזה אמר שאינו כן אלא אם חטאו רבים בדבר אז תזנה הארץ דוקא ולא תעשה פירות אבל לא בשביל חטא של יחיד וגם מה שהקשה הרא"ם על הרמ"בן ז"ל מהא דאמרו בב"ר איש דמי' ומרמה יתעב ה' הם דואג ואחיתופל שזה התיר ג"ע וש"ד וזה התיר ג"ע וש"ד זה התיר ג"ע דכתי' בא אל פלגשי אביך ואי ס"ד דפלג' אינ' אלא בייחוד בלבד מאי ג״ע איכא כו' עכ"ל יש להשיב עליו ולומ' שהרי אמרו בסוף פ' בן סורר ומור' בההוא שהעלה טינא בלבו על אשה פנויה וכו' ואמרו הרופאים שתדבד עמו אחרי הגדר ולא רצו חכמים כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות והא ודאי דאשה פנויה לא הוי ג"ע ממש אלא כעין ג"ע הוא משום דחדא מושך האחרת ומאן דעביד הא נופל בהא ה"נ גבי פלגשי דוד דכיון דפלגש של מלך אסורה להדיוט ועו' דהיא פלגש אביו ומכוער הדבר אע"ג דלא הוי ג"ע ממש הוי אביזריה דג"ע מ"ה נקרא ג"ע כ״נל.

רש"י שם טומאה מסר להם בפ' חלק פרש"י שם טומאה כשוף ומעשה שדים וכתב הרב הגדול מהרש"ל ז"ל בספר חכמת שלמה וז"ל ותימא הא בני נח מוזהרין על הניחוש והכישוף גם בפי' החומש לא הזכיר רש"י אלא שם טומאה ולא פירש מידי ודו"ק עכ"ל ול"נ דלא קשיא מידי מכמה טעמים חדא מ"ש הא בני נח מוזהרין על הניחוש ועל הכישוף היינו למ"ד בפ"ד מיתו' דבן נח מוזהר על הכישוף אבל לפום קושטא לא ק"ל הכי דהא סוגיין דעלמא ז' מצות שנצטוו בני נח וטפי לא וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהלכות מלכים ואפילו למ״ד דבן נח מוזהר על הכישוף הא כבר כתב רבינו ירוחם והביאו בית יוסף בטור י"ד סי' קע"ט וז"ל אברהם שמסר שמות הטומאה לבני הפלגשים שע"י השבע' מותר בכל עניין אע"פ שמשביע בשמות הטומאה ואינו בכלל כשפים ע"י מעשה אחר או ע"י לחש וכן נראה עיקר ונכון להחמיר שהוא אסור תורה עכ"ל ביאור דבריו שכתב שם קודם דלא מיקרי מעשה כשפים אלא כשלוקח דבר ועל ידו עושה מעשה או ע"י לחש בלא השבעה אבל ע"י השבעה לא מיקרי מעשה כשפים וא"כ מה שפר"שי כישוף היינו ע"י השבעה ולא זולת וע"י שלמד אברהם אבינו אותם כשוף ומעשה שדים כדי שיוכלו להציל עצמם או אחרים וזה היתר גמור כמ"ש רש"ל ז"ל בעצמו בהגהתו לטור י"ד וז״ל אם יכול אדם ללמוד מן המכשף עניני כישוף השבתי דמותר ללמוד ולעשות להציל את עצמו או אחרים מתשוב' מהר"ר מנחם סי' מ"ו עכ"ל וכן משמע מפסקי מהרא"י סי' צ״ו וכבר מצאתי כתוב שם טומאה פי' אפי' בטומאת הגוף יכולין להזכיר את השם ולא יזיק להם לפי שידע שבני הפילגשים לא היו נזהרים להזכיר שם בטהרה. וי"מ ח"ו שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעי' אלא מסר להם שם להשביע השדים באדונים הממונים עליה' שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שישרה עליו רוח הטומא' כו' וא"ת מה לו לצרה זו למסור להם ותירץ הרי"א שאמר אברהם הואיל שאני שולחם מעל יצחק בני לארץ קדם שמא יראו לבני קדם אלילים המגידי' להם עתידות וגם הם יעשו כן כדי לידע עתידות וגם יהיו סבורים שיש ממשות באלילי' לכן למדם כדי שידעו שאין ממשו' באלילי' ועוד מצאתי כתוב לכך מסר להם שם טומאה לפי שראה אברה' שלא היו ראוים לידבק בשם ולא להיות אצל יצחק לפי שנטו אחר הטומאה לצד שמאל ולכן לא הזכיר שמל אותם לשמנה לפי שראה שאין בהם ממש שחזרו לגללי אמם.

פרשת תולדות יצחק

יט

רש"י יעקב ועשו האמורים בפ' כו' כתב עליו החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל דבריו ז"ל צריכי' ביאור שהיה מספיק אומרו יעקב ועשו וכבר ידענו שהם אמורים בפ' ולא עוד אלא שהקדים יעקב לעשו אלא שהיתה כוונת רש"י לתת טעם למה לא נאמרו תכף התולדות ואמ' שאם הכתוב היה מזכיר הבנים תכף היה צ"ל עשו ויעקב כפי תולדתם אבל לא אמר הכתוב כן כדי שלא להקדים עשו ליעקב ולכן אמר ואלה תולדות וסמך אל מה שהם נזכרים בסוף הפרשה יעקב תחלה כמו שנאמר אם יעקב

ועשו עכ"ל דברי פי חכם חן:

רש"י צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם כו' י"מ שכתב וז"ל קשה אדרבה יותר שהבני' דומין לאב הוא חשש לממזרו' מפני חשש האם בשעת הבעילה שמתיראת מבעלה ויפעל הדמיון וי"ל שהק"בה צר קלסתר פניו של יצחק לא בשעת יצירתו אלא אח"כ בעת שהליצני' הוציאו הלעז וזהו נס גדול שנשתנה פניו כמעט רגע עכ"ל: ואני אומר שאין זה אמת כי מלבד שאין הלשון צר קלסתר פניו כו׳ משמע כדבריו דא"כ הל"ל נהפך קלסתר פניו של יצחק כו' אבל מדקאמר צר קלסתר פניו כו' משמע משעת יצירתו אלא גם מדברי תנחומא אשר רש"י לקח משם את דבריו האלה כדפי' הרא"ם ז"ל משמע בהדיא בשעת יצירתו מדקאמר וז"ל מה עשה הק"בה אמר למלאך הממונה על התאוה והממונה על צורת הולד עשה כל קלסתר שלו כדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם כו' ע"כ ועל סיגנון זה הבין ג"כ מהרא"י ז"ל בביאוריו מדכתב וז"ל לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה י"ל דדוקא כאן שפי' תולדותיו עשו ויעקב הוזקק לפרש שהיתה תשובה לליצני הדור בקלסתר פנים לפי שהיה עשו יוצא ממנו שהיה רשע גמור ואמרו ליצני הדור ודאי מאבימלך נולד יצחק שהיה ג"כ רשע ושרה צדקת היתה ויצא יצחק מביניהם והוליד ג"כ אחד רשע ואחד צדיק בטיפה אחת והיה גלוי לפני המקום שעתיד ליצני הדור לומר כך לכך צר קלסתר פניו ואי לאו האי סברא הוה קשה אמאי לא כתב אברהם הוליד את יצחק בכמה קראי קמאי דכתי' יצחק בן אברהם היה עכ"ל מדכתב והיה גלוי לפני המקום שעתיד ליצני הדור לומר כך לכך צר קלסתר פניו כו' משמע משעת יצירתו צר קלסתר פניו כו' וכן הבינו בעל תולדות יצחק שכתב תירוץ אחר לקושיא הנזכרת וז"ל ואולי שפני יצחק היה כ"כ דומה לפני אברהם שאין הפרש ביניהם כלל עכ"ל אמנם בתנחומא וגם בגמרא דידן בב"מ פ' השוכר את הפועלים אינו תולה הוצאת הלעז של ליצני הדור בסיבה זו שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו כדפרש"י אלא בסיבה אחרת שהיא אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד זאת ועוד אחרת בגמרא דידן בפ׳ הנז׳ לא אמר צר קלסתר פניו כו' אלא נהפך קלסתר פניו כו׳ דהיינו בעת שהוציאו הליצני' הלעז וז"ל ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כמה בנים הניקה שרה אמר ר' לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל א"ה מרננים ואומרי' ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא כו' עד ונעש' נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינו' והניקה את כלן ועדיין היו מרנני׳ אומרי' אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנים יוליד מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק כו' ותימא בעיני למה שינה רש״י ותלה הוצאת הלעז של ליצני הדור בסיבה אחרת ולא עוד אלא שהניח לגמרי דברי הגמרא דידן הנז'.

כא

רש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת כתב בעל תולדות יצחק ונראה שהכוונה היא שנתן אותה לפניו בשעת התפלה לשתהיה כוונתו גדולה בתפלה לומר אל האשה הזאת התפללתי עכ"ל כבר קדמוהו הרד"ק ז״ל במלכי' בפסוק ויתמודד על הילד וגו' וכן בפסוק ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו וגו' וז"ל והענין הזה שתהיה תפלתו בכוונה יותר על הילד כו' וע"ד הזה ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כלו' שהיתה אשתו לנגדו בעת תפלתו כדי שיכוין תפלתו עליה יותר כו' ונ"ל שאל זה כיוונו בב"ר שאמרו לנוכח אשתו מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו אף היא אמר' כן כל כו'.

כב

רש"י שסתם מה היא רציצ' זו וכתב א"כ למה זה אנכי כו' לפי מה שפי הרא"ם ז"ל דברי רש"י יעויין בדבריו הוי ממש כמ"ש החכם הראב"ע ז"ל בפסוק ותאמר א"כ למה זה אנכי וגו' דוק ותשכח.

רש"י כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ כו' כתב בספר ציוני וז"ל ועל זה נתקשו חכמים רבים איך עובר (בימי) [ציוני: במעי] אמו יש בו דעת להרע או להטיב וכתב איש סודי כי העובר (בימי) [ציוני: במעי] אמו משביעהו המלאך שממונה לשמור התורה שנ' לעשוות רצונך חפצתי ותורתך בתוך מעי ונאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' וכבר כתבתי בזה בתוספו' בפ' חלק בדיבו' ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ כו' משם תראנו:

רש"י לבית מדרשו של שם בב"ר כתי' לבית מדרשו של עבר ולפי דעתי טעות הוא וצ"ל של שם כדפרש"י כאן וכבר נתן טעם לשבח הראם ז"ל למה רש"י פי' מדרשו של שם דווקא יעויין בדבריו.

כג

רש"י ע"י שליח לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה כתב מורי הגאון מה"רם יפה ז"ל נ"ל דדייק זה רש"י מדכתי' ויאמר יי' לה ולא כתי' ויאמ' לה יי' שכן דרך לשון הפסוק משמ' דהאמירה לא היה לה כו' ע"כ ואני תמה עליו למה כתב נ"ל כאלו למראה עיניו ישפוט הלא כבר כתב מהר"אי ז"ל בביאוריו פי' זה כהווייתו. ואולי לא ראה מ"ש מהראי ז"ל.

רש"י שלא פסק מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת כו' לא ידעתי למה השמיט רש"י קישות שהוזכר בגמרא פ"ק דע"ז בהדי צנון וחזרת וז"ל שלא פסקו מעל שלחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמ' מר צנון מחתך מאכל קישות מרחיב מעיים והא תנא דבי רבי ישמעאל למה נקראו שמן קישואי' מפני שקשין לגופו של אדם כחרבו' ל"ק הא ברברבי הא בזוטרי ושמא י"ל דכיון שיש חילוק בין רברבי לזוטרי הלכך לא רצ׳ רש"י להזכי' קישו' וכתבו התוספו' צנון וחזר' כו' והא דאמרינן בפ' כיצד מעברין נראה צנון נראה סם חיי' והא תניא נראה סם המו' ל"ק כאן בימות החמ' כאן בימו' הגשמים י״ל דמיירי הכא בעת שהוא סם חיים ועו' י"ס דגרסי התם כאן בעלין כאן באמהות שהאמהות הם לעולם חיים וה"נ איירי באמהו' ואע"ג דאמרינן שרבי לא נהנה מן העולם אפי' באצבע קטנה מ״מ אוכלי שלחנו היו רבים ועל אותו שלחן אמרו שלא פסקו ממנו לא צנון ולא חזרת כו' עכ"ל התוספו' והנה הארכתי להביא כל דברי הגמרא והתו' למען תראה מתוך השקלא וטריא שמ"ש שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת הוא כפשוטו ולאפוקי ממ"ש הצרור המור שהוא רמז שהיו עוסקים בתורה ע״ד הנגלה וע"ד הנסתר וזהו לא צנון ולא חזרת שהם הפכיים כי הצנון האוכל טמון בארץ והעלים בחוץ והחזרת להפך האוכל בחוץ כו':

כו

רש"י ואח"כ יצא אחיו שמעתי מדרש אגדה כו' י"מ דק"ל למה אמר לשון יצא הל״ל ואח"כ ילדה לכן פי' מדרש אגדה וכו' ור״ל דעיקר הכתוב בא לאשמעינן מהיציאה לעולם כמו שפרש"י ממדרש עכ"ל ולא נ"ל שהרי בפ' וישב גבי תמר ג"כ אמר ואחר יצא אחיו ולא אמר ואחר ילדה אחיו והוא מטעם כיון דמקודם לא הזכיר לשון ילדה רק לשון יצא כדכתי' זה יצא ראשונ' וגו' וכן והנה יצא אחיו לכן לא אמ׳ אח"כ לשון ילדה אלא לשון יצא הוא הדין כאן ומורי הגאון מה"רם יפה פי' וז"ל שמעתי מדרש אגדה כו' וכתב הרג"א הוקשה לר"שי למה יצא זה אחרון ולא ראשון ותירץ שמעתי כו' ולפי שיצא מטיפה ראשונה יצא אחרונה ונ"ל שאין זה נכון כי מה שייך להקשות למה יצא זה אחרון כך היה המעשה ע"כ כשיולדו תאומי' צריך לצאת אחד ראשון ואחד אחרון ואין שואלין הסיבה למה זה אחרון וזה ראשון דא"כ גם על ויצא הראשון היה לו להקשות למה יצא זה ראשון ולא אחרון כו׳ עכ״ל ואני תמה מאוד על דבריו הלא אין קושייתו נופלת על הרג"א ז"ל רק על הב"ר שהקשה ג"כ וז"ל מטרונה שאלה את ר"י בר חלפתא אמר׳ לו למה יצא עשו תחל' א"ל טיפה ראשונה של יעקב הית' א"ל משל אם תניחו ב' מרגליו' בשפופרת אחת לא זו שאת נותן ראשונה יוצאת אחרונה כך טיפה ראשונה של יעקב היתה עכ"ל וגם מ"ש מורי ז"ל שקשה לר"שי שכיון שבתחלה התחיל לומ' ויצא הראשון וגו' הל"ל אחריו ויצא השני וידו אוחזת וגו' א"נ כיון שאמ' כאן ואחרי כן יצא וגו' היה לו להתחיל למעלה ולומ' ויצא האח' בראשונ' וגו' כל זה איננו שוה לי ונ"ל דלרש"י לא היה קשה כלום על ואח"כ יצא אחיו רק על וידו אוחזת בעקב עשו קשה לרש"י למה וידו אוחזת בעקב עשו הלא זה אינו לפי הטבע כשיולדו תאומים שאחד יעכב על חבירו לצאת ראשונה ומתרץ בדין היה אוחז בו לעכבו כו' כלומר בדין ולא בטבע כדפי' מורי ז"ל ואע"פי שרש"י לא מרשם וידו אוחזת בעקב עשו ועיקר קושייתו הוא על זאת אין בכך כלום שכן מנהגו בהרבה מקומות.

רש"י אביו קרא לו יעקב ע"ש אחיזת העקב קשה לי לפי זה היה ראוי להקרא בשם עקב מהיכן בא לו היו"ד ונ"ל לפי שהוי"ו הוא אות מן השם של הויה והוא עקר השם כי הוא הברי' החיצון המיוחס ליעקב כנודע לנודעי חן וכיון ששמע יעקב מויקראו שמו עשו אמר יעקב אין רשע זה כדאי להשתמש באות וי"ו שהוא עיקר השם של הוי"ה לכן וידו אוחזת בעקב עשו כלומר יעקב רצה ליקח הו"יו שהיא בעקב עשו ר"ל בסופו כדי שישאר עש שהוא מורה על אבדון וכליה כמו כבגד אכלו עש וגו' ורצה יעקב לשים הוי"ו בשמו בין קו"ף לבי"ת אבל לא עלתה בידו כל הוי"ו רק מקצת של הוי"ו דהיינו יו"ד כמשמעות לשון אוחזת שהוא מורה על מקצת דבר ונתן הי"וד בראש עקב על כן ויקרא שמו יעקב וגם מלת וידו אותיות וי"וד ר"ל שלא עלתה בידו רק יו"ד שהיא רק אחיזה מן עקב של עשו כלומר מן הוי"ו שהוא בסופו של עשו כנ"ל.

כז

רש"י אבא היאך מעשרין את המלח כו׳ כתב עליו הרא״ם ז"ל בתנחומא ואני אומ' אחר המחילה מן כבוד תורתו אגב חורפיה לא עיין כי רש"י לא לקח לשון זה ממדרש תנחומא שהרי לא זכר ולא פקד שם לשון זה והילך לשונו היה בא עשו מן החוץ ואמר לאביו אבי המלח מהו שתהא חייבת במעשר והיה תמיה יצחק ואומר ראה בני זה כמה מדקדק במצות כו' עכ"ל ופשטא דלישנא המלח מהו שתהא חייבת במעש' משמ' שהי' שואל אם מלח חייבת במעשר אם לאו אבל הלשון היאך מעשרין את המלח כו' משמע שהיה פשוט לו שחייב במעשר רק שאינו יודע היאך מעשרין אבל בב"ר מצינו לשון זה ומשם לקח רש"י לשון זה וז"ל צד בבית צד בשדה בבית היאך מתקנין מילחא בשד' היאך מתקנין תיבנא כו' ועדיין יש להקשות למה רימ׳ עשו את אביו דוקא במצות מעשר יותר מבשאר מצות הלא גם בשאר מצות מצינו הרבה דברים שאינם חייבין לא מדאורייתא ולא מדרבנן שהיה יכול להטעות ולרמא את אביו בהם לומר כמה מדקדק בני מצות ונ"ל ליתן טעם לשבח והוא ע"ד שפר"שי לקמן בפסוק ויהי עשו בן ארבעי' שנה ויקח אשה כו' עשו היה נמשל לחזיר כו' עד כשהיה בן ארבעים שנה אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן כו' ולפי שיצחק הוא היה הראשון שהחזיק במצות מעשר כמו שדרז"ל וכן פרש"י בפסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים אומד זה למעשרות היה ואע"ג דכתי' באברהם ויתן לו מעשר התם עישר דוקא השלל הבא בידו ולא בתורת מעשר אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו רצה לתת לו מעש' השלל אבל יצחק הו' היה הראשון שעיש' ממנו לשם מעש' כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט דהלכו' מלכי' ואמר עשו אבא נזהר במצו' מעש' אף אני כן כנ"ל שוב מצאתי בספ' א"ש שגם הוא הקשה קושיא זו ותירצה בדרך אחר ע"ש:

לא

מכרה כיום את בכורתך לי מה מתוק הפי' שכתב החכ' המופלא ר"א אשכנזי ז"ל להיות שיעקב ועשו כבר היו יודעים שנאמר לרבקה מפי הנביא שרב יעבוד צעיר לכך אמר יעקב לעשו טענה נכונה שמאחר שאתה רוצה שאני אעבוד אותך ואלעיטך א"כ ראוי שאני אהיה הבכור כדי שיתקיים ורב יעבוד צעיר ועשו כאשר ראה שתועלת העבודה היא בעה"ז ותועלת הבכורה לעה"ב בחר להחליף עמו כו' ומ"ש הלעיטיני נא מן האדום האדם הזה ר"ל על עצמו אמר האדם הזה ועל זה קאי על כן קרא שמו אדום וכן פי' בעקידה:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה