צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · טז
ג
רש"י לשבת אברם מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לארץ ישראל כתב עליו מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל וזה לשון (הרמב"ם) [לבוש האורה: הרמב"ן] ז"ל והטעם הזה איננו יפה שישיבת ח"ל הלכה פסוקה היא שאינו עולה לשום אדם בעולם ומשנה ששנינו בה בכל אדם היא ואם היה מפני ההבטחה זו לאברהם היתה עולה לשאר האנשים עכ"ל. והנה הרא"ם ז"ל והרג"א נר"ו נתחבטו ודחקו ליישב דברי רש"י בדוחקים גדולים יעויין בדבריהם ולא עליהם תלונתי שהרמב"ן הטעם אבל על חכמתו הגדולה של הרמ"בן ז"ל תמיהני איך יחשו' זה על רש"י ז״ל ולא דקדק בלשונו ועוד כי לא ראו דברי רש"י ז"ל בגמרא בפר' הבא על יבמתו כו' עד וישיבת ח"ל אינו עולה לשום אד' לפי דברי רשי כמו לאברה' כו׳ עכ"ל. ואני אומר אחר אלף מחילות כאן הפריז על מדותיו יותר מדאי לומר שהרמ"בן הטעם ולא עוד אלא שחשד לגאוני עולם הנ"ל שלא ראו דברי רש״י בגמרא פ' הבא על יבמתו אשר מקור הדין נובע משם ושקלי וטרי בדברי רשי שהרי לא הרמבן לבד כתב כן לדעת רש"י כפי מה שהבין מדבריו אלא גם שאר גאוני עולם כמו שכתב בהדיא הסמ"ג בחלק עשיין בסימן מ"ט וז"ל ותניא בגמרא אע״פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר שכ' ויהי מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין פי' שיש לתלות שמה שלא הוליד זהו בעון ח"ל אבל רש"י פי' בפירוש החומש שמה שח"ל אינו עולה לו מן המנין זהו דוקא באברה׳ לפי שלא נאמ' לו ואעשך לגוי גדול בא"י משמ דשהה עשר שנים אף בח"ל יוציא וכן פסק רבינו משה ורב אלפס כו' עכ"ל. וכ"כ בהדיא בעל הטורים בספר קיצור פסקי הראש בפ' הבא על יבמתו וז"ל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו בשוטים לגרשה ולישא אחרת אפי' בח"ל לרש"י ולרב אלפס וכו׳ עכ"ל. וכן כתב בהדיא המגיד משנה בפט"ו מהלכות אישות וז"ל ודע שרבינו מפרש מה שאמרו שם גבי אברהם אבינו שלא עלתה לו ישיבת ח"ל מן המנין שאינו לדורות וכן פירש רש״י ז"ל עכ"ל. והא ודאי שכיון באומרו וכן פרש"י לפרש"י דהכא בחומש וחלילה לומר שכולם טעו בהבנת דברי רש"י וביותר תמיהני על חכמתו הגדולה של מורי ז"ל היאך כתב במסקנת דבריו כמונח קיים וז"ל וישיבת ח"ל אינו עולה לשום אדם לפי דברי רש"י כמו לאברהם עכ"ל ומדכתב סתם וישיבת ח"ל אינו עולה לשום אדם כו' משמע אפילו כשאין שום דבר לתלות בו בשום עונש רק בעונש דירתן בח"ל לבד וזה א"א שהרי הפוסקים המפורסמים רוב בנין ורוב מניין מחו לה מאה עוכלי בעוכלא לסברא זו והרמב"ן ז"ל גופי מכללם בפרשה זו שכתב וז"ל וכבר טעו בה ג"כ מן המפרשי' טעות אחרת שאמרו שאין דין היושב בח"ל להוציא האשה ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ולא שישא אחרת ואין הענין כן עכ"ל ובלי ספק שטעמו הוא כמו שכתב הרא"ש בפ׳ הבא על יבמתו והטור א"ע בסי' קכ"ד וז"ל י״א שבח"ל אין כופין להוציא אחר עשר שנים דתלינן בעונש דירתו בח"ל כדחזינן באברהם שישיבת ח"ל לא עלתה לו מן המנין ולא מסתבר להורות כן שיבטל אדם מפריה ורביה בסברה רעועה כזאת דהא חזינן רובא דאינשי שפרין ורבין בח"ל ולאחד מן אלף שלא זכה לבנות מאשה אחת נתלה לו בעונש דירת ח"ל לפוטרו מפריה ורביה בתמיה וגם כל אלו אמוראי' דבבל שקלי וטרו בהאי דינא כולן לבני א״י שקלי וטרי ולא להם בתמיה ומה שלא עלה לאברהם ישיבת ח"ל לפי שציוהו הקב"ה לך לך מארצך ונתעצל ולא הלך לפיכך נענש ומזה אנו למדין שאם יש לתלות הדבר בשום עונש אחר כמו בחולי או שחובשים בבית האסורין שאנו תולין להם העון שגרם להם להיותם חולים או חבושים גם מנעם מלהוליד אבל כשאין שום דבר אחר לתלות בו אין חילוק בין בארץ בין בחוצה לארץ עכ"ל וכ"כ נימוקי יוסף בפ' הבא על יבמתו וז"ל ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין דשמא עון ח"ל גורם שהם עקרים ולאו למימרא שאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין לדרים בח"ל דא"כ בטלת כל תורת משנה זו וכל הסוגיא שעליה מבני בבל והא לא אפשר שתהא כולה שמעתתא לבני א"י ועוד שמצות פריה ורבי' חובת הגוף היא שנוהגת בכל מקום אלא אין דברים אלו אמורים אלא באברהם אבינו שהיה עקר ולא זכה לבנות עד שעלה לארץ שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתינן לה השתא ללמדינו דזמן הראוי לפקידה בעינן כדדייק סיפא דברייתא לפי' היה הוא חולה או שניהם חבושין בבית האסורין כו' לומ' דכי היכא דלאברה' לא היה זמן ח"ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא או חלתה היא עכ"ל וכן משמע בהדיא מפר"שי בגמר' הבא על יבמתו כדברי הראש ונימוקי יוסף שאין אנו לומדין מן אברהם אלא דוקא כשיש לתלות הדבר בשום עונש כמו בחולי או שחובשים בבית האסורין שאין הזמן של חולי או חבושים בבית האסורין עולה מן המנין כדדייק סיפא דברייתא לפיכך היה הוא חולה כו' ולכן תמה אני מאד על הסמ"ג שכתב אחר דבריו שהבאתי לעיל וז"ל אמנם אני ראיתי בירושלמי דהבא על יבמתו רבי אמי בשם ריש לקיש מקץ עשר שנים וגומר צא מהן שנים שעשה בח"ל ותני וכן חלה הוא או שחלתה היא או שהלך למדינת הים אינם עולין עכ"ל ומפשטא דלישנא אמנם אני ראיתי כו' משמע דפליג ורוצה להביא ראייה דלא כרש"י ורבינו משה ורב אלפס וכדפירש בהדיא דבריו הרב הגדול מהר"ר אייזק שטיין ז"ל יעויין בדבריו ולא כמו שכת' הרא"ש ז"ל בשמו איך שהוא פסק כרב אלפס ורבינו משה וקשה לי הלא גם בגמרא שלנו איתא בריית' זו הנזכרת בירוש' וכתבוה הרי"ף וגם הרמב"ם וכן כל הפוסקים ואין שום חידוש יותר בירושלמי מגמרא דידן רק שהלך למדינת הים לסחורה ואף גם זאת כתב הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות אישות וא"כ לפי דעת הסמ"ג היה לו להקשות קושיא חזקה על הרי"ף והרמב"ם היאך כתבוה זאת הבריית' לפיכך אם חלה הוא או שחלתה היא כו' שהיא סותרת דבריהם אמנם לפי האמת לא קשיא מידי מזאת הברייתא על הרי"ף והרמב"ם לפי מה שפירשו רש"י והראש ונימוקי יוסף דה"ק הברייתא דכשם דלאברהם לא היה זמן ישיבת ח"ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא או חלתה היא כו' ומה שפרש"י בגמרא בפרק הבא על יבמתו וז"ל אבל מקץ עשר שנים (ואברהם) [דאברהם] אע"ג דעקור הוה ילפינן מינה דאי לאו לדרשא למאי הילכתא קאשמועינן קרא מקץ עשר שנים עכ"ל. אין כוונתו באמרו ילפינן מיניה דאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לשום אדם בעולם כמו לאברהם כפי מה שהבין מורי ז"ל מדבריו אלא כוונתו באומרו ילפינן מיניה שאם יש לתלות הדבר בשום עונש כמו בחולי או שחובשים בבית האסורים שאנו תולין להם העון שגרם להם להיותם חולים או חבושי׳ בבית האסורין גם מנעם מלהוליד ואין הזמן של חולי או חבושים בבית האסורים עולה מן המנין וכן דייק הלשון של הבריית' מדקאמ' לפיכך חלה הוא כו' דאם לא כן מאי לפיכך וכן פירש רש"י שם בגמרא לפיכך הואיל [וקא] חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין דתלינן בכל דבר המונעין מן ההריון חלה הוא או חלתה היא כו' עכ"ל ודע שהרמ״בן ז"ל כתב בפרשה זו והטור א"ע בסימן קכ"ד הביאו וז"ל והרמב"ן כתב שכך אנו לומדין מאברהם שאם שהה אדם עשר שנים בחוצה לארץ ואחר כך נכנס לארץ אין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין ונותנים לו י' שנים מעת ביאתו לארץ אולי בזכות הארץ יבנה אבל מי שלא נכנס לארץ ודאי גם הוא יוציא אחר עשר שנים עכ"ל. וקשה לי היאך אנו יכולין ללמוד מאברהם דין זה הלא אין הנדון דומה לראייה כלל דשאני אברהם שהיה נצטוה שילך לארץ ישראל הלכך שפיר שייך לומר אולי בזכות הארץ יבנה אבל שאר בני אדם שלא נצטוו לילך לא"י מאן יאמר לו דישיבת ח"ל אינו עולה לו מן המנין ובפרט לפי דעת רבינו חיים כהן דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויו' בארץ וכמה עונשי' דאין אנו יכולים ליזהר בהם ולעמוד עליהם כמו שכתבו התוספות בשמו בסוף כתובות. ועוד קשה דא"כ ה"ל לגמרא לומר דין זה כשם דקאמרה לפיכך חלה הוא כו' אבל מי יבא אחר המלך כי רב גובריה וכל הפורש ממנו כאלו פורש מחיי"ם:
ד
רש"י שרי זו אין (סרתה) [סתרה] כגלויה מראה עצמה כו'. וא״ת וכי בשביל שלא זכתה להריון אין סתרה כגלויה הלא פסוק מעיד ותהי שרה עקרה. וי"ל דלכך אמרה אני נתעברתי מביאה ראשונה שלא כדרך העולם אף היא אלו היתה סתרה כגלויה היתה זוכה להריון שלא כדרך העולם כך פירש הרב הגדול מהר"של ז"ל וראיתי מי שהקשה עליו וז"ל אך קשה לי שהרי בב"ר אמרו ששלטה בעצמה שמיעכה באצבע ונשרו בתוליה הרי אין חידוש העיבור שלה עכ"ל ואני אומר שאינו אמת הגם שהרב הגדול רא"ם ז"ל כתב גם כן יעויין בדבריו כי אגב חורפיה לא עיין דוק ותשכח שלא אמרה בב"ר ששלטה בעצמה שמיעכה באצבע כו' אלא דוקא גבי בנות לוט אבל לא גבי הגר ולכן פירש רש"י לקמן בפרשת וירא גבי בנות לוט וז"ל ותהרין אף על פי שאין האשה מתעבר' מביאה ראשונה אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן לחוץ ועברו מביאה ראשונה עכ"ל וכאן לא פירש כלום הלא לא לחנם הוא אלא מחוורתא כדאמרן וז״ל ב"ר ויבא אל הגר ותהר רבי לוי בר חייתא אמר מביאה (רשונה) [ראשונה] נתעברה. אמר רבי אליעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והא כתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן אמר רבי תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שנייה ע"כ. מדלא קאמר רבי אלעזר אמר לעולם כו' אלא אמר רבי אליעזר לעולם כו' משמע דרבי אליעזר אינו פליג על רבי לוי אלא בא לפרש דברי רבי לוי מהו החידוש שאמר מביאה ראשונה נתעברה לכן צדקו דברי הרב הגדול מהררש"ל ז"ל. ונ"ל לתרץ דכך אמרה הגר אני נתעברתי מביאה ראשונה הרי רואה אני שאין המניעה מה שלא היו בנים לשרה כל השנים הללו מן אברהם. רק מן שרה מכח שהיא עקרה ומסתמא אינה עקרה אלא מחמת חטא כי אין יסורין בלא חטא א"כ אין סתרה כגלויה כן נ"ל: