אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › טו

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · טו

יג

א

רש"י כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג כו'. וקשה מאחרי מות דבו ביום היה ושמא נאמר אחר כל הפרשיות לכך חשיב מופלג כן כתבו התוספות בפ' הנזיקין גבי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן וחדא מינייהו פרשת אחרי מות ונ"ל דמה שכתבו ושמא נאמר אחר כל הפרשיות ר"ל מפרשת שמיני ששם מזכיר מיתת שני בני אהרן עד פרשת אחרי מות יש הרבה פרשיות וכי תימא היא גופה טעמא מאי למה הפסיק הכתוב מפרשת שמיני עד פרשת אחרי מות וקבעה אחר פרשת כל הטמאים. יש לומר טעמא רבה איכא במילתא לפי שכשגמר פרשת כל הטמאים עדיין לא פירש אם יכנסו למקדש בין שוגגין בין מזידין מה היא כפרתן ומה היא טהרת המקדש לפיכך פרט לך כאן וכפר על הקדש כן נ"ל. ומדברי התוספת דלעיל קשה לי על מה שפירש הרא"ם ז"ל בסוף פרשת וירא דאין פירוש מופלג אחר זמן הרבה אלא כל דבר שלא יהיה תכף לאותו ענין מופלג קרינן ביה וכו' דאם כן מאי צריך התוספו' להאי תירוצא דלעיל הלא לפי דברי הרא"ם הקושיא מעיקרא ליתא וגם ממה שפיר"שי בפרשת ראה גבי אחרי דרך אחר העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק כו' לא משמע כדברי הרא"ם ז"ל דוק ותשכח ובלאו הכי יש לי שם גמגום גדול על דברי הרא"ם ז"ל שתמה שם על רש"י למה פירש אחרי הרהורי הדברים כו' ולא פירשו כפשוטו אחרי הדברים שאמר לו המלאך הרבה ארבה את זרעך וגומר נתבשר בבת זוגו אשר על ידה זכה להרבות זרעו והניחו בקושיא עוד הקשה שהרי פסק רש"י כל מקום שנאמר אחרי הוא מופלג וכאן ע"כ לפי פירושו צריך לפרשו שהוא סמוך וכו' ואני אומר אדרבה כל עצמו של רש"י לא פירש לקמן אחר הרהורי הדברים כו' אלא בעבור זה שקשה לרש"י למה כתיב אחרי שהוא מופלג ולא אחר שהוא סמוך שהרי הבשורה היתה סמוך לעקידה כדפרש"י דהא כשנשא יצחק את רבקה לא היתה כי אם בת ג' שנים ויצחק היה בן ל"ז שנים בשעת העקידה ובקחתו את רבקה היה בן ארבעים שנה וא"כ היתה הבשורה סמוך לעקידה לכן מתרץ רש"י ופירש אחרי הרהורי דברים כיון שהוא קאי על הרהורי דברים ממש נופל עליו לשון רבים אף על פי שהוא סמוך כיון שדברים לשון רבים הוא נופל עליו לשון רבים כמו ואחרי דברי לא ישנו כן נ"ל:

ו

רש"י והאמין בי"י וכו'. לא שאל לו אות על זה וכו' מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל הפלא עצה הגדיל תושיה למה לא שאל אות על הבנים ועל ירושת הארץ שאל והרבה להשיב אפו על תשובת הרמ"בן והרא"ם והרג״א והאריך מאד וגם הרב הגדול בעל תולדות יצחק ור"מ אלשיך ז״ל ע״ש ועוד יש לאלוה מלין. וי"ל דגבי בנים לא שאל אות לפי מדרש רז"ל שהוציא אותו החוצה ואמר לו צא מאצטגנינות שלך וכו' אברם אינו מוליד וכו' וזה ראה אברהם מ"ה לא ביקש אות כי אין לך אות גדול מזה מה שאין כן גבי ההבטח׳ הארץ משום הכי בקש ממנו אות על זה ועוד י"ל דמשום הכי נכנס ספק לאברהם על ההבטחות ירושת הארץ כיון שלא כלל הבטחת ירושת הארץ עם הבטחת הבנים אלא חלקן לשנים משום הכי נכנס ספק בלב אברהם על ירושת הארץ. ומ"ה ביקש ממנו אות על ירושת הארץ. ועי"ל דגבי בנים האמין שיתקיים זרעו אף שלא יהיה בהם שום זכות וכמו שדרשו ואת הצפור לא בתר רמז לישראל שיתקיימו לעולם וכמו דכתיב חיצי אכלה בם ודר"זל חצי כלין והם אינן כלין אבל בירושת הארץ אע"פי שהאמין שירשוה אבל אם יתקיים בידם היה הספק אצלו באיזה זכות יתקיים בידם כי היה יודע אם לא יהיה להם זכות לא יתקיים בידם אע"פ שהיה יודע שעל כל פנים ירשוה אף שלא יהיה להם זכות כי כדאי זכות אבות שירשו את הארץ וכמו שפר"שי בתחלת פרשת וארא לכן אמר במה אדע וגומ'. ועוד נ"ל דגבי בנים לא שאל אות מפני שידע אברהם שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שדרשו רז"ל ורש"י הביאו לעיל בפסוק בראשית ברא אלהים וגומ' בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו מה שאין כן בירושת הארץ כן נ"ל:

(רש"י על דבר שרי על פי דיבורה אומרת למלאך הך והוא מכה כו'. והנה עדיין אומרו אשת אברהם מיותר ואחשוב בא לתת טעם למה נגעו י"י והלא הוא אמר אחותי היא לזה אמר על דבר שרי וכו' ומה היה דיבורה שהיתה אומרת אשת אברהס צועקת ואומרת אשת אברהם אנכי ולא אחי הוא כן פירש החזקוני וכן פירש ר"מ אלשיך ז"ל ושאר מפרשים אחרונים ותמהני למה אין שום אחד מהם הזכיר שכן איתא בב"ר וז"ל וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש עכ"ל. ולולא שפירש בעל המדרש זה על דבר שרי אשת אברם שרצונו לומר על דבר שרה ומה היה דיבורה שהיתה אומרת אשת אברם אנכי. קשה מנא ליה לבעל המדרש זה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ומתוך דברי פרעה אנו לומדין שלא אמרה שרה מעולם אליו על אברהם אחי הוא כיון שלא אמר פרעה כלום לשרה רק לאברהם לבד למה אמרת אחותי היא כו׳ אבל גבי אבימלך מצינו שאמר והיא גם היא אמרה אחי הוא:)

(הפרד נא מעלי כו'. לא אמר הפרד נא ממני אלא מעלי כלומר אין אני רוצה שתתנשא ותשתרר עלי אי נמי הכי קאמר אין אני רוצה שיהיה לך חלק ונחלה מכל אותן הבטחות שאמר הקב"ה עלי וק"ל:)

(רש"י וכל זמן שהרשע עמו היה פורש הדבור ממנו וכו'. כתב הרא"ם וז"ל ומוירא י"י אל אברהם ויאמר לו לזרעך אתן בזמן שהיה לוט עמו ל"ק דאיכא למימר ויעבר אברהם בארץ לבדו שהלך לבדו עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כדפרשית והראיה על זה שהרי ביציאתו מחרן ובביאתו בארץ כתו' לשון רבים ויצאו ויבאו ובהליכתו לשכם כתיב ויעבור אברהם בלשון יחיד עכ"ל גם פה לא ידעתי מה צריך לזה הלא י"ל דבאותו זמן עדיין צדיק היה עד שלא בא לארץ מצרים כמו שמוכח מתוך פרש"י שפירש לעיל על שהיו שטופי זמה בחר לוט וכו' וזה בא לו שהיה שטוף בזמה מפני שהיה במצרים שהיו שטופי זמה למד מהם ועוד פרש"י הסיע עצמו מקדמונו של עולם משמע שקודם לכן צדיק היה:)

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה