צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · ד
א
רש"י מלמד שתאומה נולדה עם קין ועם הבל נולדו שתים. וכן אמרו בב״ר כתב הרא"ם וז"ל. אבל בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות א"ר חמא בר חנינא עלו למטה שנים וירדו ארבעה דלא דרוש אתים לרבויים עכ"ל. ואשתומם כשעה חדא שהעביר עיניו ממה שכתבו התוספות שם על הא דקאמר עלו למטה שנים וירדו ארבעה וז"ל אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב ותוסף ללדת ושתי תאומות נולדו עמו דדריש בב"ר מדכתיב את אחיו את הבל עכ״ל הרי אתה רואה מפורש שדעת התוספות הוא דהא דקאמר עלו למטה שנים וירדו ארבעה איירי דוקא בקין ותיומתו אבל הבל לא קחשיב משום דהבל לא נולד באותו הפעם והגמרא דידן לא פליג כלל עם הב"ר כאשר חשב הרא"ם ז"ל וכן כתב בהדיא הרב בעל אמרי שפר ז"ל ע"ש:
ה
רש"י וכן אל ישעו אל יפנו כו'. כתב הרא"ם דלא גרסי' ליה דא"כ הוא סותר מה שכתב בסוף פרש' שמות וא"א לומ' אל ישעו אל יפנו לשון וישע יי' אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה ולפרש אל ישעו אל יפנו כו' עכ״ל. והרב בעל אמרי שפר ז״ל כתב עליו וז"ל ואני אומר ספרי הראשונים והאחרונים יוכיחו שבכולן כתב כאן וכן אל ישעו אל יפנו ואלו היה נמצא נוסחא אחת שלא היה כתוב בה וכן אל ישעו אל יפנו היינו שומעין לה אבל מחקין שבספרים חדשים אין למדין מהם. ועוד הלא אף אם נאמר שכאן נפל טעות בספרים מ"מ הרי מצינו עוד בספר תהלים בתמניא אפי סימן קי"ט בשני מקומות שפרש"י אל ישעו עניין פנייה שהרי שם בפסוק בחוקתיך אשתעשע פרש"י מתעסק כמו ישעה האדם אל עושיהו ואל ישעו בדברי שקר. וכן שם בפסוק ואשעה בחקיך פרש"י ואתעסק כמו אל ישעו בדברי שקר. ד״א אשעה לשון ספור ושנון כדמתרגמינן ולשנינה ולשועין עכ״ל. ודוחק לומר שבשלשה מקומות יפול טעות אחד בספרים. לכן נראה לע"ד שרש"י סובר שמלת ישעו סובלת שני הפירושים לשון פנייה ולשון הגייה ודבור אבל סתם מלת שעה עניינו פנייה. שהרי גבי וישע אל הבל וגבי לא שעה אל מנחתו וגבי לא ישעה אל המזבחות בספ' ישעיה סי' י"ז בכולם פרש"י עניין פנייה ולפיכך כאן בפסוק וישע יי' אל הבל ובתילים בפסוק ואשעה בחקיך ובפסוק בחקתיך אשתעשע שפירושם לשון פנייה פירש גם אל ישעו לשון פנייה כדי שיפרשו כולם מעניין אחד. אבל שם בפרש' שמות דקאי בקרא דאל ישעו שנופל בו לשון הגייה ודבור יותר מלשון פנייה מפני שימוש הבי"ת הסמוכה לאחריה כמו שכת' שם. לכך פירש אותם מעניין הגייה ודבור ודוגמת זה אכתוב גם לקמן בפ' משפטים בפסוק או נודע בס"ד וכיוצא בזה מצינו להרא"ם ז״ל עצמו שכתב כן בפ' וירא בפסוק וירק את חניכיו. ובפ' בשלח בפסוק אריק חרבי ולא ידעתי למה לא רצה הרב ז"ל לפרש גם פה כפי שיטתו כאשר פירש הוא עצמו שם בפסוק וירק את חניכיו ובפסוק אריק חרבי. ועוד הלא תראה כי מה שכתב רש"י ז"ל בפ' שמות שא"א לומ' ואל ישעו אל יפנו אינה אלא שמוש הבי"ת הסמוכה לאחריה אבל לא מפני מלת ישעו בעצמה שלא תתפרש בשום אופן מלשון פנייה כי ודאי מלת ישעו היתה סובלת שתהיה פירושה אל יפנו אם לא היתה בבי"ת סמוכה לאחריה.
ו
ולמה נפלו פניך הא דקאמר נפלו בלשון רבים וכן ויאמר פני ילכו וכן אם אין פניך הולכים וכן ופני לא יראו וכאלה רבים כתב הרד"ק ז"ל בריש ספר יהושע וז"ל שהפנים לא ימצאו בלשון יחיד לעולם לפי שהרואה אותם והפונה אליהם ימצאו בעיניו רבים לעולם ולא יוכל לראות אבר אחד אשר בפנים מבלי חבירו כי אברי הפנים שנים שנים גבות העני'. והענים. ואפים ולחיים ושיניי' ושפתים ולא כן העורף שהוא אחד כנגד הפנים כו':
יא
רש"י מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטוא אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו' כתב עליו מורי הגאון מה"רם יפה ז"ל וז"ל מה שפרש"י וגם בזו הוסיפה לחטוא אשר פצתה וגו' תמוה מאוד בעיני ורחוקה היא בעיני לא אמצאנו ולא הבינותיו לכל הפירושי' דמה חטא שייך כאן לארץ שהרי הש"י שם זה בטבעה מתחילת בריאת' שתבלע כל הליחות הנופלו' עליה כדי שתתיבש שלכך קראה יבשה וכו' והיאך לא תבלע דמו של הבל שנפל עליה הרי זה היה נגד טבעה אם לא תבלע וכו' והניח הדבר בצ"ע ואני תלמידו יגעתי ומצאתי והבינותיו היטב ת"ל וקודם כל דבר צריכין אנו למודעי דאשתמטתיה מיניה מה שכתבו התוספו' בפרק אחד דיני ממונות דף ל"ו ע"ב גבי מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה דמו של הבל שוב לא פתחה וכו' וז"ל מיום שפתחה וכו' כל דמים נבלעים בארץ אלא שרישומן ניכר ושל הבל אין רישומו ניכר כלל עכ"ל נראה מדבריהם שגם המה הרגישו בקושיא זו שהקשה מורי הנ"ל ולכן תירצו מה שתירצו. ולי נראה דהקושיא מעיקרא ליתא לפי שלא עלה על דעתו ולא על מחשבתו של רש"י וכל המפרשי' שחטאה הארץ במה שבלעה דמו של הבל כי מלבד מה שהקשה מורי הנ"ל היאך לא תבלע אותו הרי זה היה נגד טבעה אם לא תבלע. מן הפסוק גופיה יש להקשות קושיא אחרת יותר חזקה דאם איתא שחטאה הארץ במה שבלעה דמו של הבל ועל זה נענשה א"כ ה"ל להפסוק לקצר ולומר ארור אתה מן האדמה אשר לקחה את דמי אחיך מידיך אלא ע"כ כיון שהאריך ואמר אשר פצתה את פיה משמע שחטאה הארץ במה שפצתה את פיה כי זה היה נגד טבעה שהרי גבי קרח כתוב ואם בריאה יברא י"י ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וגו' ואי אפשר לחלק ביניהם ולומר שאינו דומה כלל האי אדמה אשר פצתה את פיה לופצתה את פיה ובלעה אותם וגו' מדפריך הגמרא בפרק הנזכר על הא דקאמר מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה לדמו של הבל שוב לא פתחה כו' מהא דכתיב ותפתח הארץ את פיה ומשני לרעה פתחה לטובה לא פתחה ואם איתא לא הוה צריך לשינויא דחיקא זו לרעה פתחה כו' אלא ה"ל לומר שהקושיא מעיקרא ליתא לפי שאינו דומה כלל האי אדמה אשר פצתה את פיה כו' לותפתח הארץ את פיה וכן דייק הלשון דגמרא הנ"ל שלא נענשה הארץ אלא על שפצתה את פיה נגד טבעה מדקאמר מיום שפתחה הארץ את פיה כו' ולא אמר בקיצור מיום שקבלה הארץ לדמו של הבל כו' ויכול להיות שגם התוספות נתכוונו לכך אלא שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו' כמנהגם ומה שפירשו כל דמים נבלעים בארץ כו' לא משום שהרגישו בקושיא זו שהקשה מורי הנ"ל אלא באו ליתן טעם לשבח למה פצתה האדמה את פיה נגד טבעה למה לא בלעה דמו של הבל בלי פתיחת פיה כמו שתבלע כל הליחות הנופלות עליה ותרצו כדי שלא ישאר רושם ניכר כלל כדי לכסות מעשיו הרעים של קין בבל יראה ובל ימצא רושם ניכר כלל ולכן נענשה ואם לא נתכוונו התוספות לכך אומר אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. ועוד הקשה מורי ז"ל וז״ל ועוד וכי בת דעת היא הארץ שתיענש על זה ואין להשיב מקללה הראשונה דשאני התם כיון שהיתה בת ציווי של עץ פרי ויהיה המצווה מי שיהיה של עץ פרי היתה ג"כ בת עונש מה שאין כן שייך כאן כלל וק"ל וא"כ עונשה מאין וצ"ע עכ"ל ולי נראה שגם זאת הקושיא אינה כלום לפי שרש"י הרגיש בעומק עיונו וחכמתו הגדולה מדקאמר הפסוק האדמה בהי"א הידיעה אלמא שרמז הפסוק על האדמה הנזכר למעלה בקללה הראשונה ולכן יפה דקדק ויפה כיון רש"י שפירש מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה כו' כן נ"ל: ומה שהקשה הרא"ם ז"ל על רש״י דמדבריו משמע דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לרעה ואלו בגמרא בפרק אחד דיני ממונות גבי מיום שפתחה הארץ את פיה וכו' הנזכר משמע דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לטובה. נ"ל דלא קשיא מידי מפני שדברי רש"י אינם מיוסדי' על הגמרא הנזכר כי אם על המכילתא והביאו הילקוט בפרשת בשלח בפסוק נטית ימינך וז"ל נטית ימינך מגיד שהיה זרקן ליבשה ויבשה זרקן לים אמרה היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי נאמר לי ועתה ארורה האדמה עכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין עד שנשבע לה הקב״ה שאינה מעמידה בדין שנאמר נטית ימינך ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע י"י בימינו וכו' עכ"ל הרי קמן מבואר במכילתא דפתיחת הארץ לקבל הדם היה לרעה. ומיהו לפי דברי דמכילתא הר"ז נשאר קשה קושית מורי מהר"ם יפה ז"ל דלעיל דוק ותשכח:
יג
רש"י גדול עוני מנשוא בתמיה אתה טוען עליונים ותחתוני' ועוני אי אפשר לטעון מקשין מה יחוס יש לטעינת עליונים ותחתונים לנשיאת עון ואני שמעתי מפי מורי ז"ל בשם הרב הגדול מהר"ר שלמה לוריא ז"ל שהוא על דרך כי עמך הסליחה למען תורא ר"ל מאחר שעמך היה הסליחה ואין מי מוחה בידך למען זה תורא אבל אם לא היא הסליחה עמך רק מיד כשחטא אדם חטא מה אבדה תקותו ואין בידו לסלוח כדרך נימוסי ב"ו שאין ביד המלך למחול רק כפי דת נימוסי הוכרח לעשות אז מיד כשחטא יחשוב כאש' אבדתי אבדתי ויוסף לחטא לכן אמר כי עמך הסליחה ואין אצלך שום העדר ומונע למען זה תורא וכן אמר קין אתה טוען עליונים ותתתונים והכל ברשותך ואין מי מוחה בידך ועוני אין אתה יכול לטעון ותגרום לומר חס ושלום שהעדר הסליחה מחמת שהוא נגד הנימוס ואין הסליחה בידך: