אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › ב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · ב

א

ג

רש"י ויברך ויקדש ברכו במן שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגלגולת כו'. כל המפרשים רודפי הפשט ואוהביו קמאי ובתראי ז"ל השיגוהו ובראשם הרמב"ן ז"ל כתב עליו שאינו נכון כי איך תהיה הברכה קודם המעשה אלפים ותמ"ח שנה. ורבינו בחיי ז"ל כתב עליו וכבוד הרב במקומו מונח איננו נכון שירמוז לעתיד וכו' מלבד מה שכתבו שאר מחברים הבאים אחריהם לשון מדברת גדולות על רש״י ואני שמעתי ולא אבין מה היא החרדה הגדולה אשר חרדו בזה טפי ממה שפר"שי לעיל ולמועדים על שם העתיד שעתידי' ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה והוא לקוח גם כן מדברי ב"ר ולא במקום הזה בלבד פירשו רז״ל שהמקרא כתוב על העתיד אלא בהרבה מקומות לאין מספר והמפורסמות אין צריך ראייה וקשה לחלק ביניהם בסברות רחוקות וזרות לומר שאין הנדון דומה לראייה. ונ"ל להליץ בעד רז"ל ורש"י דס"ל כמו שכתב החכם ראב"ע בשם הגאון רבינו סעדיה ז״ל שהברכה והקדושה הזאת הנזכרים כאן נאמר על הבריות השומרי' את השבת ולא ליום שבת עצמו וטעמא וראייה לא הגיד לדבריו ונראה לי לפי שפשוט כי היום עצמו לאו בר קיבול ברכה הוא וכן הא דכתיב ארור יום אשר יולדתי בו וכן יאבד יום אולד בו לא נאמר על היום עצמו אלא על מזלו וכחו למעלה בשמים כמו אורו מרוז שאמרו רז״ל שהוא מלאך אמנם אעיקרא דדינא פירכא כמו שכתב הרא"ם וז"ל ברכו במן שכל ימות השבת יורד עומר לגלגלת ובששי לחם משנה וקדשו במן שלא ירד כלל. ב"ר. ונ"ל שכך פירושו שא"עפי שקידש יום השבת והבדילו משאר הימים שלא היה המן יורד בו כשאר הימים מ"מ בששי נכפלה בו ברכתו ופי' ברכו לא פסקה ברכתו דאל"כ מה היא ברכתו יותר משאר ימים והלא עומר לגלגולת היה להם גם באותו יום כמו בשאר הימים שהחסרון שהוה לו שלא ירד באותו יום נתמלא ביום הששי שירד של יומו ושל מחרתו אך קשה מנא להו לרז"ל לומר שלא היה יורד המן בכל יום אלא עומר לגלגולת בלבד ובו' הוכפלה ברכתו והיה יורד לחם משנה דלמא ירידתו ביום הו' שוה לשאר הימים היה רק שבכל היום לא היו רשאים ללקוט רק עומר לגלגולת ובששי היו לוקטים לחם משנה בעד יומו ויום מחרתו שזהו הנראה מפשט המקראות דדוחק הוא לפרש מלת יורד בעבור הנמצא להם במדידה שבכל יום היה הנמדד עומר אחד ובששי היה כפלים ושמא יש לומ' דמסברא אמרו זה שהיה קשה בעיניהם לומר שהיה הנס לבטלה שהיה יורד יותר מדי ספוקם ומה שאמרו שהנשאר היה נעשה נחלים נחלים הוא השארית מהעומר שלא היה מספיק לעומר אחר עכ״ל ואין דבריו מן הצורך לפרש ברכו לא פסקה ברכתו וכו' כי דוחק גדול הוא כי ברכה בכל מקום הוא תוספו' על מה שהיה מקודם ולפי פירושו אין כאן תוספות אם לא שתאמר שהיה תוספות על שאכלו בלי טורח לקיטה אמנם יותר נכון לומר כמ"ש הרב מהר"ל ז"ל הא דקאמר ברכו במן פירוש שלא הסריח דהא בשאר ימים אם היה נותר היה מסריח ליום המחרת כדכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירם תולעים ויבאש ואף אם לא היו אוכלין אלא חצי העומר הניחו עומר וחצי לגלגולת ליום השבת לא היה מסריח וזהו תוספת ברכה כן נ"ל:

(רש"י ומדרש אגדה שבראו שני פרצופים בריה ראשונה ואחר כך חלקו כו'. כתב עליו החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל לא הוה בזה המלכה ועצה חדשה כי כך רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה האדם הנברא בארץ שוה בבריאתו אל האדם שנברא במרכבה העליונה דו פרצופים להורות על ששכר האיש והאשה בשוה בדבוק מוחלט נברא כן ותכף חלקם לקיום המין כשאר בעלי חיים:)

ז

רש"י שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. כתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל אינו רוצה לומר כמו שיש טועים שאם לא צבר עפרו מכל האדמה לא היתה אדמה מקבלתו במקום אחר שלא נברא משם אלא היתה מוחה מלקברו שם שאין האדמה בת דעה וגם אינה חיה שהיתה יכולה למחות מלקוברו שם וגם אין שייך לפרשו על כחה ומזלה ושרה דלגבי דידה מה לו יקבר כאן או כאן לגביה הכל שוה אלא ר"ל שאם לא צבר עפרו מכל האדמה לא היה טבע האדם שבכל מקו' שיקברהו שם היה מתעכל בשרו ושב לעפרו כי אם באותו מקום שהיה לקוח משם והיה זה צער גדול לאדם במיתתו שהיתה נבילתו מושלך כדומן על פני האדמה אף על פי שהיה נקבר ונטמן בארץ והיה בשרו עליו נכאב ולא היה מתעכל לכן צברו מכל האדמה שבכל מקום שיקברוהו שם יהיה טבעו שיהא נקלט שם ויתעכל בשרו וינוח על משכבו וזהו שאמר הכתוב השמחים עלי גיל ישישו כי ימצאו קבר עכ"ל. ואין הלשון קולטתו לקבורה הולמו לפירושו ועיקר חסר מן הספר כי עיכול בשרו לא כתיבא ולא רמיזא כלל בלשון רש"י. ויש מי שפירש שר"ל קולטת ושמורה בתוכה עד תחיית המתים כי לשון קולטת האמור כאן מורה על שמירה כמו ערי מקלט וכל זה איננו שוה לי דאם כן למה לי מלת לקבורה דקאמר רש"י לכן נראה לי לפרשו על כחה ומזלה ושרה שאם לא צבר עפרו מכל האדמ׳ לא היתה האדמה מקבלתו במקום אחר שלא נברא משם וכן הוא מבואר באר היטיב במדרש תנחומא בפרשת פקודי וז"ל התחיל מקפל את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם כדי שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי אם לוקח ממזרח ויפטור במערב כדי שלא תאמר ארץ מערב אין עפר גופך משלי לא אקבלך ולפיכן נטלו מארבע רוחות העולם כדי שבכל מקום שיפטור שיקבלו הארץ (כי) כמו שנאמר כי עפר אתה עכ"ל. ומכאן הוציא רש"י מה שפירש שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה ורוצה לומר תהא מקבל אותו לקבורה שהרי אתה רואה מפורש שאמרו במדרש דלעיל לא אקבלך וכן אחר כך שיקבלו הארץ. ואלו ראה מורי ז"ל המדרש זה לא היה כותב כמו שיש טועים כו' כי אין בזה טעות כלל כן נ"ל:

כג

זאת הפעם כלומר עכשיו יצאה אשה מן האיש אבל מכאן ולהבא אינו כן אלא האיש יצא מן האשה כך כתב החזקוני.

רש"י מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה כו'. כתב עליו החזקוני וז"ל צ"ל שנתעברו קודם שבא עליהם אדם דאי לא תימא הכי מיעקרן בביאת אדם עכ"ל נראה מדבריו שהבין המאמר כפשוטו שאדם בא ממש על כל בהמה וחיה וחלילא חלילא לומר כן שיטמא עצמו בזה שירבע שום בהמה או חיה בפועל אלא פירושו הכי כמו שכתב התולדות יצחק שבא במחשבתו בדעתו ובשכלו על טבע כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו ושכלו בהן.

כה

רש"י שלא היו יודעים דרך צניעות כו'. נראה לי דלא דק בלשונו שאמר שלא היו יודעים דברי צניעות כי ודאי היו יודעים כל שאר דברי צניעות ומוסרים אבל הכוונה שלא היו צריכים לכך כי אם אין יצר הרע מה צריך לצניעות זה כי בלא יצר הרע מה הפרש יש בין גילוי ערוה לגילוי הפנים או הידים. או מה הפרש יש בין עניין התשמיש לעניין האכילה ושאר פעולות ההכרחיות שבאדם כולם שהם עניינים או כלים הצריכים להוויות האדם (ויקומו) [לבוש האורה: וקיומו] הוא או מינו אלא שדבר רש"י בהעברת הלשון נראה לי עכ"ל מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל. ולי נראה דבחנם תפס עליו כי יש לומר שלא היו יודעים דרך צניעות כלל ולא מחמת חיסרון חכמה אלא מחמת שלא היו צריכין לידע דרך צניעות כיון שלא היה להם יצר הרע כן נ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה