צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · א
א
רש"י אלא מהחדש הזה לכם כו'. כל המפרשים נתקשו באגדה זו הרבה יותר ממה שנתקשה משה רבינו במצות החדש הזה לכם כי מלבד מה שנתחבטו בקושיית ותירוץ הרמ"בן ז"ל על אגדה זו זה סותר וזה בונה דבריו אלא גם שאר קושיות ותירוצים רבו למעלה. ואם אבא להביא כל דבריהם ילאה הקורא למצא הפתח אך אחד מהם אינו מעכב וז"ל וקשה הלא הודעת תידוש העולם הוא יסוד לכל התורה ולכל האמונה ואיך אמר רבי יצחק לא היה צריך כו'. ועוד למה כפל קושייתו ואומר ומה טעם פתח בבראשית וכפי הנראה ששני קושיות הם ושניהם מתורצין בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו קושיא ראשונה שהיה לו להתחיל מן החדש הזה לכם כי אם התחיל בבראשית להודיע לנו חידוש העולם הנה גם מן פרשת החדש הזה לכם יש ללמוד אמונת החידוש כמו שיתבאר בסמוך קושיא שנייה מה טעם פתח בבראשית היה לו להתחיל בשם אלהים ולומר אלהים ברא בראשית כדרך ששנו לתלמי המלך. והתירוץ על שניהם מן פסוק כח מעשיו הגיד לעמו. תירוץ ראשון על קושיא ראשונה הוא אע"פי שיכולין ללמוד ענין חידוש העולם גם מן פרשת החדש הזה לכם מ"מ התחיל בבראשית ברא אלהים כדי לסתום פי דוברי שקר האומרים לסטים אתם וכו' וע"י זה יבואו לידי כפירה גמורה לאמר לית דין ולית דיין וכל דאלם גבר כי אף אם תמצא לומר שיש ללמוד מן החד' הזה לכם שהו' יתברך חידש עולמו מ"מ נשאר מקום למהרהר לומר שאין השגחתו כי אם בשמי' אבל לא בארץ כי לגודל רוממותו יתברך אינו משגיח בפרטים בתחתונים לכך התחיל בבראשית ברא אלהים אין אלהים אלא דיין וסוף תיבו' אמת לומר לך כי מדת הדין לאמתו מתפשט גם בתחתונים ותשלך אמת ארצה והיינו דקאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ר"ל הדן דין אמת בשמים ובארץ וזה מופת שלא לסטים היו. וקושיא שנייה מה טעם פתח בבראשית ולמה לא פתח התורה בשם אלהים התירוץ על זה כי אין הקב"ה נודע מצד עצמו כי אם מצד דרכיו ופעולותיו והיינו שהתחיל בבראשית ברא ואח"כ אלהים ר"ל מצד הבריאה נודע ביהודה אלהים והיינו שנאמ' כח מעשיו הגיד לעמו כדי שמתוך ידיעות כח מעשיו ופעולותיו נודע כי יש אלהים בארץ וכדי לתת להם נחלת גוים הוצרך לכל הסיפור שמן בראשית ברא והלאה להורות שמעשי ידיו אמת ומשפט כי משפט היינו שם אלהים וסוף תיבות של בראשית ברא אלהים היינו אמת ותדע כי כל אמת שייך אל הדינין כמו שא"רזל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וקשה למה נקט דווקא מעשה בראשית כי היה לו לומר במעשה בריאת שמים וארץ: אלא לפי שרצה הקב"ה לברא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים חזר ושתפה למדת רחמים שנאמ' ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. וידוע שאצל בשר ודם אין שייך לומר שיעשה צדקה במקום משפט כי במקום משפט אין צדקה כי אין מרחמין בדין. אבל הקב"ה במקום משפט יעשה צדקה כי תבל ומלואה שלו ונמצא שכל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה כדרך שרצה יי' לברא את העולם במעשה בראשית ר"ל כאשר עלתה במחשבתו ית'. בראשי' דהיינו בהתחלה עלתה במחשבתו לבראו במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים ר"ל הכל בדין דין אמת אבל לא יהיה שותף להקב״ה כאשר חזר הקב"ה ושיתף מדת רחמים לדין כי דבר זה אינו מסור לשום דיין להיות רחמים בדין אלא יהיה שותף להקב"ה דוקא במעשה בראשית כאשר עלתה במחשבתו בראשית ענין הבריאה עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לפרש הפסוק כח מעשיו הגיד לעמו שבא לתרץ מה טעם פתח בבראשית ולמה לא פתח התורה בשם אלהים ואין הפיל הגדול הזה יכול לכנוס בנקב של מחט סדקית. שהרי מדאמר הפסוק לתת להם נחלת גוים ולא אמר ונתן להם כו' משמע בהדיא שכל עצמו של הפסוק כח מעשיו הגיד לעמו אינו בא אלא בשביל לתת להם נחלת גוים כפי מה שדרשו באגדה זו שאם יאמרו אומות העולם לישראל כו' אבל לא זולת. וכבר הרגיש הוא בעצמו בחולשת דבריו ולכך דחק עצמו וכתב וכדי לתת להם נחלת גוים כו' ולא עוד אלא שזה התירוץ שכתב על קושיא שנייה הוא לקוח מדברי ר"י בעל תולדות יצחק ור"י בעל העקידה. וכבר סתר זה התירוץ החכם ר"א בעל מעשי יי' ע"ש. ומה שפירש במאמר כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ר"ל כאשר עלתה במחשבתו ית' בראשית לבראו במרת הדין כו' אבל לא יהיה שותף להקב"ה כאשר חזר הקב"ה ושיתף מדת רחמים לדין כו'. יש להקשות מה יאמר במה שאמרו בפרק כל כתבי כל האומר ויכלו בערב שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שהרי התם אי אפשר לפרש כן. ועוד שהרי לא כאן בלבד אמרו לשון מעשה בראשית אלא בשאר מקומות הרבה לאין מספר ולא אישתמיט לומר בשום מקום במעשה בריאת שמים. אלא לפי שמלת מעשה בראשית כולל כל הנבראים בששת ימי בראשית לא לבד בריאת שמים וארץ הלכך נקטו דוקא מעשה בראשי׳ משום ותבחר לשון ערומים ומה שהקשה באגדה זו למה כפל קושייתו ואמר ומה טעם פתח בבראשית כבר נתחבטו בזה המפרשים. זאת ועוד אחרת שנתחבטו המפרשים אם כוונתו היתה כל הסיפורים שמבראשית עד החדש הזה לכם אי נמי ספור הבריאה לבדה. ועוד אם היתה כוונתו שלא יכתבנו כלל בתור׳ אי נמי שיכתבנו לבסוף והאריכו למעניתם ובראשם החכם ר"א אשכנזי ז"ל. והעיקר בעיני כמ"ש הרב המופלא המאור הגדול ר"א ז"ל שמה שאמר ר"י לא היה צריך להתחיל כו' אין הפירוש שלא יכתוב בתורה כלל כל הסיפור שמבראשית עד החדש הזה לכם שהרי יש בו צורך גדול בסיפור חידוש העולם כי הוא מפרסם מציאת השם יתברך וסיפור דור המבול מפרסם השגחתו ית' לשכר ועונ' מלבד מה שנכתבו בו כמה מצו' אבר מן החי לנח ומילה לאברהם וגיד הנשה על ידי יעקב אלא שרצה לומר מאחר שעיקר התורה למצותיה נתנה אם כן היה לו להתחיל התורה במצוה ראשונה וסיפור זה מבראשית עד החדש הזה לכם די בזה כשיקבענו בסוף התורה על זה בא כמתרץ ואמר לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר כי יאמרו לית דין ולית דיין וכל דאלם גבר כי אלו היה לעולם מנהיג המסדר ענינו מוצאו ומובאו למה לא מיחה בכם כשלקחתם בזרוע דרך ליסטיות ארצות שבעה אומות ולכן אלו היה כותב כן היה אעיקרא דדינא פירכא והיה בזה נתינת יד לפושעים לפקור על התורה ובקראו החדש הזה לכם כל שכן דפקר טפי ויאמר ודאי משה בדה מלבו מצוה זו כי איך יצוה יי' בו על הגזל באמרו משכו וקחו לכם משלכם דוקא והרי אתם ליסטים כי לקחתם ארצות שבעה אומות. ולא מיחה בכם י"י כי אולי לא יקרא התורה מראש ועד סוף על כן הוצרך להקדים סיפור חידוש העולם להורות שלא על ידי ליסטיות לקחו כי אם בצדק ומשפט זהו שאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ומה שאמר ומה טעם פתח בבראשית אינו סיום הקושיא אלא תחלת התשובה היא. וה"ק אלא הטעם שפתח בבראשית הוא משום כח מעשיו הגיד לעמו ומה שיש לדקדק במה שאמר שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים כו' כתבתי בתוספות פרק חלק ע"ש:
רש"י ואם באת לדרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריית שמים וארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך ויאמר אלדים יהי אור כו' י״מ שכתב וז"ל וכתב הרמ"בן ולדעתו לא נברא ביום הראשון רק האור ויש ספק על זה איך פיר' הרמ"בן רש"י כך שהרי רש"י אמר בפירוש שהמים קודמים לבריאת שמים וארץ וא"כ ע"כ נבראו ביום הראשון שהרי לא נברא שום דבר קודם יום הראשון. וא"ת שנבראו ביום שני אינו כן שהרי ביום שני אמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אם כן קודם יום שני נבראו. ועוד שרש"י ז"ל כתב יהי מאורות מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליה' להתלות ברקיע וכן כל תולדות השמים והארץ נבראו ביו' ראשון וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב את השמים ואת הארץ את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה. ולכן אני תמה על הרמ"בן איך פירש על רש"י שלא נברא ביום הראשון רק האור. וא"ת הרי רש"י אומר כן באמרו שגזרת הכתוב ויאמר אלהים יהי אור אינו כן שגזרת הכתוב ויאמר לרש"י אינו אלא כי הארץ היתה תוהו ובוהו כלומר בראשית בריית שמים וארץ ותולדותיהם בזה השלימות שאתה רואה עתה דע שבתחלת בריאת הארץ היתה תוהו ובהו שממון וריקות וגם השמים בתחלת בריאתם לא היו עדיין מאירים וזהו וחשך על פני תהום. יאמר שהיו השמים והארץ חסרי היצירה שכל הדברים נבראו בערבוביא אז קודם שנבדלו הדברים אלו מאלו אמר אלדים יהי אור להבדיל הדברים כל אחד בפני עצמו ולעשות ימים. וכל אלו הדברים נבראו ביום הראשון בזה הסדר בתחלה בערבוביא השמים והיסודות ואחר כך האור ואחר כך הבדיל הערבוביא הזאת ועשה השמים ותולדותיהם בשלימותם והארץ ותולדותיה בשלימותה שנבדלו היסודות כל אחד ואחד בפני עצמו. ואומר עוד שאלו הוכח שלרש"י יהיה הגזירה לויאמר אלהים יהי אור עם כל זה לא ימשך מזה שלא נברא ביום ראשון אלא האור שכונת הכתוב הוא קודם שברא הב"ה השמים והארץ שלימותם כמו שהם עתה וגם קודם שהיו בערבוביא שהארץ היתה שממון וריקות וקודם שיהיה השמים בשלימותם שלא היו מאירים אלא חשך על פני תהום וקודם שהרוח מרחפת על פני המים שלא היה עדיין שלימות לרוח ולמים קודם כל אלו הדברים אמר אלדים יהי אור ויהי אור ואחר האור ברא הבריאה חסירה ואח"כ ברא השלימה ולזה הפירוש סדר הבריאה בראשונה ברא האור ואח"כ בריאה חסירה ואח"כ בריאה שלימה וכל זה נברא ביום ראשון שאם נאמר ראובן בא ביום זה לבית הכנסת קודם שבא שמעון לא יובן מזה שלא בא שמעון לבית הכנס' היום אבל אדרבה יובן שבא אלא שבא ראובן וא"חכ בא שמעון זה דעתי בכוונת רש"י ז"ל עכ"ל. ודבריו האלה מראש ועד סוף לא מפי עצמו אמרן הגם שסיים בסוף דבריו זהו דעתי כו'. אלא הם לקוחין אות באות תיבה בתיבה מן ספר תולדות יצחק ואני נפלאתי הפלא ופלא על האנשים האלה שלמים הם אתנו איך חשבו שהרמ"בן ז"ל נפל על הקורה גדולה זו שהיה טח עיניו מראות כל המקומות האלה שהביאו מן פרש"י אבל אחר המחילה מכבוד תורתם לא דקדקו היטב בדברי הרמב"ן ז"ל כי הוא לא כתב ולדעתו לא נברא ביום ראשון רק האור על רש"י אלא על רא"בע דוק ותשכח ובלי ספק שגם החכם הגדול ר"א אשכנזי ז"ל הבין ג"כ את דברי הרמ"בן ז"ל כמו שכתבתי כיון שלא זכר ולא פקד כלל זה שכתב הרמב"ן ז"ל ולדעתו לא נברא ביום הראשון רק האור לא בתוך טענותיו שטען על פר"שי ואם באת לדרשו כפשוטו כך פרשהו כו' ולא בתוך טענותיו שטען על פי' הרמב"ן ז"ל כך כתבתי במהדורא קמא ועכשיו במהדורא בתרא בא לידי ספר אמרי שפר ומצאתי שם שגם הוא פי' בהדיא לדברי הרמ"בן ז"ל כדברי ממש ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ז"ל וראיתי מי שהקשה על פר"שי שלא בא להורות סדר הבריאה וכל הפסוקים נמשכים אל ויאמר אלדים יהי אור א"כ לא יהיה מלת בראשית מאמר וזה סותר מה שאמרו בפרק בתרא דראש השנה בראשית נמי מאמר הוא דכתי' בדבר י"י שמים נעשו גבי בעשרה מאמרו׳ נברא העולם ופרש"י בראשית נמי מאמר הוא ואע"ג דלא כתיב ביה ויאמר יהי שמים כמאן דכתיב דמי דבאמירה נמי איברא ולא בידים דכתיב בדבר י"י שמים נעשו עכ"ל והניחו בקושיא ולא דק שהרי רש"י פירש בהדיא בפסוק יהי רקיע כו' שאע״פי שנבראו שמים ביום ראשון עדיין לחים היו כו' וכן משמע בהדי' ממה שפירש לקמן בפסוק יהי מאורות וגו' שכל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה הרי גילה דעתו בהדיא שבריאת שמים וארץ עצמם היו ביום ראשון וא״כ בעל כרחך צריך אתה לומר שגם רש"י סבר שבראשית נמי מאמר הוא דאם לא כן אין בריאת שמים וארץ מתפרסמת בכתוב רק מכלל הדברים יצא אשר ממה שאמר שבראשית בריאתם ברא את האור צריך שיבין שברא שמים וארץ ואין דעת המשכיל נוחה לומר שבריאת כל פרט מהצומח ומהבעל חי נתפרסמה בכתוב ובריאת שמים וארץ לא תתפרסם רק מכלל הדברים וכבר טען טענה זו החכם הגדול ר"א אשכנזי ז"ל בתוך טענותיו על רש"י אבל לפי מה שפרשתי שגם רש"י סבר שבראשית נמי מאמר הוא כמו שאמרו בהדיא בגמרא בפרק הנזכר אין שום מקום לטענה זו דהשתא גם בריאת שמים וארץ מתפרסמת בכתוב וכן צריך אתה לומר לפי ג' תרגומים על בראשית. כי מסתמא ליכא מאן דפליג על המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם ועדיין אנו צריכין למודעי היאך יתפרש מלת בראשית מאמר כי יש באותיות בארשת כמו וארשת שפתיו כן נ"ל. שוב מצאתי שכתב רבינו בחיי ז"ל וז"ל בראשית מלשון ארשת והוא הדיבור כענין שכתו׳ וארש' שפתיו ובאורו בי' ארשת כלו' בעשר' מאמרו׳ נברא העולם ושמחתי כי נחני ה' בדרך אמת:
רש"י א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו. כתב הרא"ם וז"ל אינו רוצה לומר אם כן לפי זה הפירוש תמה על עצמך שהרי המים קדמו דבלאו זה הפירו' נמי כל מי שמפר' שבא להורות סדר הבריאה בין אם יפרש מלת בראשי' בראשונ' בין אם יפרש אותה בראשית הכל תקשה ליה קושיית תמה על עצמך שהרי המים קדמו. אלא הכי פירושו אם תפרש מלת בראשית בראשית הכל כדי שתנצל מקושיית אין לך ראשית במקרא שאינה סמוכה לא תנצל מקושיית תמה על עצמך שהרי המים קדמו הנופלת על האומרים שבא להורות סדר הבריאה עכ"ל. ואני תמה מאוד על חכמתו הגדולה היאך לא הרגיש דלפי דבריו לא יתיישב קושיא המפורסמת למה לא הביא רש"י סתירה זו א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו וכו' לעיל גבי ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה וכו' אלא בעל כרחך צריך לומר כמו שכתבו שאר המחברים ז"ל דלעיל לא היה יכול לתרץ כך אם כן תמה על עצמך וכו' מפני דיכול לדחות דלא חשיב במוקדמים אלא מבריאת שמים וארץ ואילך ומה שהיה קודם זה לא קחשיב אבל כאן דפירש בראשית הכל דמשמע שלא ברא כלום קודם שמים וארץ א"כ תמה על עצמך שהרי המים קדמו וכו' ואע"פי שמורי הגאון מוהר"ר מרדכי יפה ז"ל שדא נרגא בתירוץ זה וכתב שלא השיבו כלום שאם נוכל לפרש בלא כל בראשית ברא שמים וארץ ואח"כ האור כו' ואף על גב דהמים קדמו בראשית קאי על כל מה שכתב אחריו גם אם היה כתוב כל היינו יכולים לפרש בראשית כל מה שנזכר בפרשה אחרי כן ברא שמים וארץ וא"כ עדיין הקושיא אינה מוכרחת עכ"ל. נ"ל להליץ בעד המחברים הנ"ל שאם היה כתוב כל לא היינו יכולים לפרש בראשי' כל מה שנזכר בפרשה אחרי כן משום דבלאו מלת כל יובן כן והוה קשה כל למה לי כן נ"ל:
רש"י ולא נאמר ברא יי'. כתב הרא"ם ז"ל פירש עם שם אלדים כמו שנאמר בסוף ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים דאל"כ מאי קושיא דלמא במדת הדין בראו עכ"ל. וקשה לי על דבריו א"כ למה סיים רשי והיינו דכתי' ביום עשות יי' אלהי' ארץ ושמים הלא עיקר יסוד הקושיא בנוי על הפסוק זה ולמה לא הביא עוד זה הפסוק לכן נ"ל עיקר כדפיר' הרב הגדול מהרש"ל ז"ל משום דקשה לר"שי אי הוי נבר' במדת הדין אי אפש' לקיים העולם אפילו שעה אחת אלא במדת הרחמים נברא א"כ למה לא נאמר ברא יי' אלא שבתחלה עלה כו'. וי"מ לפי ששם העצם של הקב״ה הוא שם יי' אבל אלדים הוא שם התואר שהוא תקיף ובעל יכולת והיה ראוי שיתחיל בשם העצם:
ב
רש"י כסא הכבוד עומד באויר ומרחף כו'. כתב הרא"ם ז"ל לפי שאין מלת רוח נסמכת לשם כשידב' על עניין יסוד הרוח וכו' וכתב עליו החכם ר"א אשכנזי ז"ל וז"ל ומחילה מכבודו לא זכר שבהושע נאמ' יבא קדים רוח יי׳ ממדבר עולה שנסמכה מלת רוח להשם אמנם טעמו של רש״י הוא מפני שכאשר יסמך אחד מהיסודות להשם הוא כשיעשה שליחתו ית' כמו יבא קדים רוח יי׳ שהענין ידבר על עשיית שליחותו אבל כאן בסיפור הבריאה שיסמוך רוח ליי' זה פלא כי למה יסמך הרוח יותר מן האש או מן המים. ומורי מהר"ם יפה ז"ל פירש לפי שקשה לרש"י דהוה ליה לומר ורוח אלדים מנשבת דגבי רוח שייך לשון נישוב (ככדתיב) [כדכתיב] ישב רוח וגומ'. לכן פרשוהו כאן על כסא הכבוד שהוא מרחף:
ו
רש״י בתוך המים באמצע המים שיש הפרש כו'. כתב הרא"ם וז"ל יש לתמוה על הרב ז"ל איך הניח דברי התלמוד ותפס דברי האגדה של בראשית רבה עכ"ל ואני תמה מאד איך הניח הדבר בתימה הלא הוא גופיה תירץ לקמן בהרבה מקומות לאין מספר על קושיא כזאת דכיון דמדרש רבה קרוב לפשוטו של מקרא טפי מהאגדה של התלמוד לכן הניח דברי התלמוד ותפס דברי האגדה של בראשית רבה. וכן י"ל כאן כמו שכתב הרב מהר"ל ז״ל דכיון שדברי האגדה של בראשית רבה קרוב לפשוטו שיהיו מים דקרא מים ממש לאפוקי לפי האגדה של התלמוד יהיו המים דקרא נאמר על ד' יסודות או על המציאות עליונים ותחתוני' כמו שכתבו המפרשים לכן תפס רש"י האגדה של בראשית רבה ובזה מתורץ ג״כ מה שהקשה הרא"ם ז"ל בסמוך על מה שפרש"י אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו כו' למה הניח דברי ר' יהודה ותפס הב"ר ע"ש והוא משום דדברי ב"ר הם קרוב לפשוטו של מקרא טפי מדברי ר' יהודה כיון דהמים כולם מים הגדול הם יונקים כמו שנא' אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים לא שייך לקרותו ימים כיון שמים מנהרים רבים מעורבים בו אלא על כרחך משום שנוי והתחלפות טעם הדג קרא אותו ימים כן נ"ל:
ז
רש"י ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני. י"מ שכתב וז"ל וא"ת והיאך תלוי זה בכאן וי"ל דשפיר בא לכאן דבלא זאת הייתי אומר דמשום זה לא נאמר כי טוב בשני משום דרקיע לא קיים ציווי של הקב"ה כי הקב״ה אמר יהי רקיע בתוך המים וגו' דמשמע שיהיה הפרש בין מים העליוני' לרקיע כמו שיש מרקיע עד מים התחתונים והרקיע לא עשה כן אלא מים העליונים היו ממש על הרקיע כמו שמצינו שהארץ גם כן לא עשתה ציווי של הקדוש ברוך הוא כמו שפירש רש"י בסמוך גבי עץ פרי עושה פרי והואיל שהרקיע לא עשה ציווי של הב"ה לכך לא נאמר בו כי טוב. אבל עכשיו שפירש רש״י על הרקיע לא נאמר אלא מעל וכו' משמע דעשה הרקיע ציווי של הקב"ה א"כ למה לא נאמר בו כי טוב וכו'. א"נ משום שיש קנאה בין מים תחתונים לעליונים כי העליונים נוגעין ברקיע ומים התתתונים אינם נוגעין משום הכי לא נאמ' כי טוב אבל עכשיו שפירש דאף המים העליוני' אינן נוגעים ברקיע א"כ קשה למה לא נאמר וק"ל עכ"ל. ואני אומר שתי תשובות בדבר על כל פי' בפני עצמו שאי אפשר לפרש כן דעל פירש ראשון קשה היאך איפשר לומר דבלא זאת הייתי אומר דמשום זה לא נאמ' כי טוב בשני משום דרקיע לא קיים ציווי של הב"ה וכו' עד כמו שמצינו שהארץ גם כן לא עשתה ציווי של הקב"ה וכו' הלא אדרבה הביא ראייה כנגדו דכיון שמצינו שהארץ נפקדה גם היא על עונה ונתקללה על שלא קיימה ציווי של הקב״ה כדפירש רשי לקמן מזה שמעינן בהדיא שהרקיע לא עבר כלום על ציווי של הק"בה דאל״כ קשה וכי משוא פנים יש לפני הקב"ה חלילה למה נתקללה הארץ טפי מהרקיע הלא גם הרקיע לא קיים ציווי של הקב"ה ועוד אפילו אי יהבינן ליה טעותיה שהייתי אומר שהרקיע לא קיים ציווי של הקדוש ברוך הוא כמו שמצינו שהארץ נם כן לא עשתה ציווי של הקדוש ברוך הוא אכתי קשה הלא אדרבה הביא ראייה כנגדו שהרי הארץ אף על פי שלא עשתה ציווי של הקדוש ברוך הוא אפילו הכי נאמר בו כי טוב. ועל פירוש שני קשה נהי שפירש עכשיו דאף המים העליונים אינן נוגעין ברקיע. עדיין יש קנאה גדולה בין מים תחתונים לעליונים כי מתחלה היו המים תחתונים קרובים לסיבה הראשונה כמו המים העליונים ואחר כך ירדו מאגרא רמא לבירא עמיקתא עד שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק ראיתי דמעות העשוקים ואין להם מנחם אלו מים התחתונים. ועוד אעיקרא דדינא פירכא הלא אדרבה איפכא מסתברא כשהמים עליונים אינן נוגעין ברקיע אלא הם תלויין באויר במאמרו של מלך יש יותר קנאה למים התחתונים מכשהם שוכבים המים העליונים על הרקיע מפני שהוא כנגד הטבע והוא בריאה מעולה. לכן נ"ל עיקר כדפירש מורי מוה"רר מרדכי יפה ז"ל לחד שינויא וז"ל. והשתא אתא שפיר מה שכתב רש"י גבי פירוש מעל לרקיע כו׳ ומפני מה לא נאמר כי טוב בשני כו' בוי"ו העטוף שכוונתו לומר הואיל ונעשית ביום שני בריאה חשובה כזאת שנתלו המים באויר במאמרו של מלך א"כ היה לו לומר כי טוב ביום שני דבשלמא אם לא היה נעשה בו רק התחזקות הרקיע אין זה מעשה בריאה חשובה ואין ראוי לומר עליה כי טוב אבל על תליית המים באויר שהוא כנגד הטבע והוא בריאה מעולה היה ראוי לומר עליה כי טוב לכך מקשה רש"י ומפני מה לא נאמר כי טוב בשני. ומשני אע"פי כן הואיל ולא נגמרה מלאכת המים בשני
אין ראוי לומר עליה כי טוב וכו' כן נ"ל:
י
רש"י אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו כו׳. כתב הרא"ם ז"ל דעכו ואספמיא לאו דוקא אלא משל בעלמא כו'. ולא שת לבו לדקדק למה נקט דוקא עכו ואספמי' למשל. ונראה לי דנקט עכו ואספמיא משום ששם מצויין דגים יותר מבשאר מקומות כדאיתא בהדיא בשמות רבה פרשה ט' וז"ל כלום מביאין מורייס לאספמיא. דגים לעכו. כו' כן נ"ל:
יא
רש"י והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ כו'. כתב מורי הגאון מהר״ר מרדכי יפה ז"ל לשון הר"גא אין הפירוש שהאדמה עברה במזיד על ציווי הקדוש ברוך הוא שאין בה יצר הרע שתהא עוברת במזיד על ציווי הקדוש ברוך הוא אבל כו' עכ"ל. ואני אומר אם הייתה הכוונה על הארץ התחתונה ממש שנצטווית ועברה על ציווי השם יתברך היתה הקושיא ודאי קושיא חזקה ואי אפשר לתרצה אבל הוא צלל במים אדירים ולא העלה כלום ואין דבריו מן הצורך כי אינו מדבר אלא מן הכח ומזל שיש לה למעלה והוא מן הכת שיש לה בחירה כעניין המלאכים הידועים שנפלו בעבור בנות האדם ודי למבין והוא שנתקלל גם כן נ"ל עכ"ל: ודכוותיה פירש גבי אף על פי שלא נאמר למיניהו בדשאים בצווייהון שמעו שנצטוו האילנות על כן ונשאו קל וחומר בעצמן כו' שעל הכח והמזל שלהם ידבר. ותמה אני עליו למה לא הביא ראייה ברורה לדבריו ממה שכתב הרב הגדול בעל העיקרים בפרק ך"ב מהמאמר הרביעי והבאתי לשונו לקמן בפרשת ויצא ע"ש. אבל אכתי קשה בעיני קושיא חזקה לא ראיתי מי ששת לבו עליה והיא זאת על מה שפירש רש"י לקמן בסוף פרשת נצבים בפסוק העידותי בכם את השמים ואת הארץ אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הסתכלו בשמים וארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שינו את מידתם וכו' עד ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא לעונש אם זוכין אינן מקבלין שכר ואם חוטאין אינן מקבלין פורעניות לא שינו את מדתם. אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורעניות על אחת כמה וכמה כו'. וקשה לי ממה נפשך באיזה ארץ מיירי אם הכוונה על הארץ התחתונה ממש. אם כן קשה מהו קל וחומר זה הלא איכא למיפרך מה לארץ שכן אין לה בחירה ורצון לעשות ושלא לעשות אלא מה שנתן הקדוש ברוך הוא בטבעה תעשה ולכן אי אפשר לה לשנות את מדתה שאין הדבר תלוי ברצונה אלא ברצון הקדוש ברוך הוא כשברא הקב"ה את העולם וברא הטבע ברצונו בראו ולא נתן רשות לטבע שיעשה מה שירצה אלא במאמרו נברא הטבע וטבעי כל הדברים חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ועוד וכי הארץ התחתונה בעלת שכל לתת לה שכר ועונש א"כ אין ללמוד כלום מן הארץ. ואם הכוונה על הארץ העליונה ואינו מדבר אלא מן כח ומזל שיש לה למעלה א"כ קשה שהרי מצינו כאן ששינתה הארץ הציווי של הקדוש ברוך הוא וגם קיבלה עונש כדפירש רש"י וצ"ע. ודע שהקשה הרב הגדול מהר"של ז"ל וז"ל מאי טעמא של האדמה ששינתה. ויש לומר דכך היתה כוונתה משום שהקדוש ברוך הוא צוה לאדמה שתוציא עץ פרי דומה לעשב שקלחיו ועליו שוין אף זה יהיה (עצמו) [עצו] ופריו שוין ואז האדמה לקחה סברא זו ומה עשב שטבעו הוא שקלחיו ועליו יהיו שוים אפילו הכי אי אפשר לאכלם אם לא שצריך מעט תיקון אילנות שאין טבען כך ואינו סברא להיות שוה קל וחומר אם יהיה כך שצריכין שינוי ותיקון ומשום הכי לא עשתה כן. ובזה מתורץ גם כן למה כתוב בציווי חד למיניהו על תרווייהו ובעשייה כתיב למיניהו על כל חד וחד בפני עצמו. אלא יש לומר שבשעת ציווי שהקדוש ברוך הוא צוה שיהא העשב ועץ פרי שוה משום הכי כתב חד למיניהו אתרווייהו כלומר שיהא כחד מין אבל הארץ לא עשתה כן לכן כתיב תרי למיניהו. עכ"ל מהר"של ולא ידעתי מה הוצרך לדוחק זה הלא כבר נתן טעם לשבח החזקוני וז"ל שלטובה נתכוונה לפי שכמה אילנות יחסרו באכילה אם העץ עצמו כפרי ואפילו הכי כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא ונתקללה דבהדי כבשי דרחמנ' למה לה יד י"י לא תקצר עכ"ל. ובזה נתיישב לי קושיא חזקה לא ראיתי מי ששת לבו עליה למה לא שינתה האדמה הציווי של הקדוש ברוך הוא גם גבי אתרוג ופלפול שטעם עצו ופריו שוה כדאיתא בפרק לולב הגזול וכן פירש רש"י לקמן בפסוק פרי עץ הדר. ויש לומר לפי שאתרוג אינו נאכל כמו שהוא חי אלא דוקא על ידי תיקון מרוקח בדבש ובשמים וכן פילפלין אינו נאכל כמו שהוא חי הלכך לא חששה האדמה שאילנות הללו יחסרו באכילה כולי האי כמו שאר האילנות אם העץ עצמו יהיה כפרי כן נ"ל:
יד
רש"י מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע כו'. אין כוונתו לומר באומרו מיום ראשון נבראו על האור שנברא ביום ראשון שנאמר בו ויאמר אלהים יהי אור דודאי סבירא ליה אותו האור הוא שנגנז ולא זהו שנתלה ברקיע ביום הרביעי אלא הכי פירושו שקשה לרש"י על לשון יהי מאורות ברקיע השמים דמשמע שאין הציווי כאן על ההוויה רק על ההתלות ברקיע דאם לא כן יהי מאורות ויהיו ברקיע השמים היה לו לומר ואם כן משמע שהווייתן היה קודם לכן וקשה לרש"י ואימתי היתה ומשני ואומר מיום ראשון נבראו כו' ואין כוונתו על מאמר יהי אור שנאמר ביום ראשון אלא על מלת את השמים שנאמר ביום ראשון סמך דמשמע לרבות תולדותיהם כמו שסיים רש"י בדבריו אלה ולפי פירושם יקשה מה היה צורך לרש"י לסיים כאן בדבריו אלה וכן כל תולדות שמים וארץ כו' מה ענין זה לכאן אם היתה תחלת כוונתו על מאמר יהי אור שנאמר ביום ראשון אבל לפי דרכינו הכל עניין אחד הוא ואין לנו צורך לדחוק ולחלק האור הראשון ולומר שמקצתו נגנז כמו שכתב האריה שי' שהרי אינו גשם והיאך יקבל החלוקה אבל ודאי דעת רש"י הוא דשני עניינים הם האור הראשון והמאורות האלה והמאורות האלה נרמזים ונתרבו במלת את השמים ולא נכללו במאמר יהי אור כן נראה לי דעת רש"י בלי גמגום. ומה שפירש רש"י אחר כך אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשוני' זה ביום וזה בלילה כו' אע"פי שאלו המאורות האחרונים נתלו ברקיע ביום ד' ונתגלגלו סביב העול׳ מכל מקו׳ לא היו מאירין לעול' עד שנגנזו הראשונים כי אורם לא היה מאיר [לבוש האורה: לעולם] מחמת (עולם) האור וחשך הראשון על דרך שרגא בטיהרא מאי אהני. והא דקאמר האור והחשך הראשונים וכו' אף על פי שעכשיו אין נקרא חשך אלא העדר האור נראה לי שהחשך הראשון היה דבר שיש בו ממש (והיה) [לבוש האורה: ולא היה] מאיר כעניין הלבנה של עכשיו אלא היה אורו מאיר ומזהיר יותר עד שהאור של לבנה של עכשיו לא היה ניכר בפני אותו האור. ומה שקרא אותו חושך היינו כנגד גודל האור הראשון שהיה אורו רב מאוד קרא את זה חשך אף על פי שהיה מאיר יותר מאוד מן הלבנה ועל דרך מאמר הכתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה לפיכך אמר אף על פי שתלו ברקיע לא היה אורם מאיר בעולם אבל אחר שנגנזו ונסתלקו האור והחשך הראשונים אז ממילא היה אור החמה והלבנה של עכשיו מאירין לעולם ממקום שהיו שם נראה לי עכ"ל מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל ועם כל השבח הזה שהוא משבח פירושו כבר קדמונים אחזו שער החזקוני ובעל תולדות יצחק ושאר מפרשים אחרונים ז"ל כתבו בהדיא כדעת הרג״א ז"ל שחלק אור הראשון לשני חלקים ולכך כתיב לעיל יהי אור ויהי אור ולא אמר ויהי כן כמו שאמר ביתר הנבראים כי המאורות לא נתלו עד יום רביעי כי אז היתה היבשה נגלית והיה מקום להתהפכות נצוץ השמש להבדיל בין היום ובין הלילה וי"י יתברך בין כך השכיל בשכלו מהות האורה בהשכלה אלהית אשר אנחנו (בשכלם) [בשכלנו] לא נוכל לדעת איך היה קודם תליית המאורות לאשר מהם אנחנו הגשמיים משערים שיעור היום והלילה. וחכמתו יתברך שערה באור המושכל בשלשה ימים ההם. משל למה הדבר דומה לאיש אסור בבית האסורים תחת הארץ במערה שפילה לא יראה אור השמש הנה הוא בשכלו ישער מדת הזמן ויחלק במחשבתו חלק זמן ליום וחלק זמן ללילה אם כן אור ג' הימים היה אור מושכל ולא מוחש ולכן אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כמו שאמר בשאר הנבראים בששת ימי בראשית שכאשר היה מציאותם פועל עומד והמצא בחוש אמר ויהי כן ולזה נאמר בכאן ויבדל אלהים בין האור שייחס אליו הדבר ית' ובמאורות ביום ד' אמר ולהבדיל בין היום ולא ייחסה אליו יתברך ושים עיניך עליו כי הוא דיוק חשוב ולזה גם כן יחסוהו חכמינו זכרונם לברכה שהוא אור הגנוז לצדיקים שגם הוא אי אפשר לשערו בחושים כמו שדרשו על עין לא ראתה אלהים זולתיך.
רש"י והיו לאותות כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם כו'. כתב עליו החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל פליאה נשגבה היא שדבר הידוע על פי החשבון מתי יהיה לקות שמשי או ירחי עד סוף העולם איך יתכן שיהיה סימן טוב או רע לעולם כו' עד אבל זה שכתב רש"י ז"ל שהוא סימן רע לעולם מה שהוא מוכרח לבא בשעות ורגעים ידועים הוא תמה בעיני ולא אבין והן בקשתי אם הם דברי אגדה בקשתיה ולא מצאתיה בכל ספרי האגדות אשר אתי כו' ומסיק בסוף דבריו וז"ל וכבר יתכן לומר שמה שכתב רש"י ז"ל שכשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם אין הכוונה לומר שבאמת הוא סימן רע לעולם כולו אבל רוצה לומר שאנשי העולם תופשים אותו סימן רע לבלתי עשות התחלה לבנין או לשמחה או לדברים אחרים בעת שהמאורות חשוכים ולוקים כו' עכ"ל. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים כאן כבודו הגדול במקומו מונח כי הוא כתב בקשתיה ולא מצאתיה בכל ספרי האגדות וכו'. ואני מצאתי שהוא תלמוד ערוך ברור מללו בפרק הישן וז"ל. תניא רבי מאיר אומר כל זמן שהמאורות לוקין סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם כו' עד ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כו' וכן איתא בהדיא במכילתא בפרשת בא בסוף פרשה א' ועתה אתה ברוך ה' המשכיל השקיפה ממעון עיונך וראה כי הן הן דברי רש"י מה שפירש כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם שנאמר מאותות השמים אל תחתו בעשותכם רצון הקדוש ברוך הוא אין אתם צריכין לדאוג מן הפורעניות על כן לבי אומר וגומר לא ימלט אחת משתים או חטפתו שינה כשביקש החכם ר"א אשכנזי ז"ל בפרק הישן או הוא כשגגה היוצא מלפני השליט. שוב מצאתי מי שהביא את דבריו ולא טען עליו כלום רק שכתב ואני אף כי אין לי יד ושם בחכמת התכונה שמעתי מחכמי התכונה אשר יודעים עתים ורגעים על פי התכונה שכל זמן לקיות השמשי והירחי אחר כך משתנים אוירים ועתים לא טובים אם כן איפה צדקו דברי רשי ז"ל עכ"ל. וניתוספה פליאה על פליאתו שגם הוא ז"ל נעלמה ממנו הגמרא והמדרש מכילתא הנ"ל:
כב
רש"י ויברך אותם לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה כו'. כתב הרא"ם אבל לא ידעתי מה טעם יתן בברכת האדם שאין מחסרין אותן ולא הספיק להם רצון יוצרם עכ"ל. אבל החכם המופלא רבי אלעזר אשכנזי ז"ל ומורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו וכתבו שאין זה קושיא כלל מפני שגלוי וידוע היה לפניו יתברך המלחמות שעתידין להתחדש בבני אדם שהם עצמן מחסרין זה את זה ולכן גם האדם צריך לברכה והחזקוני כתב טעם אחר יפה מאוד מה שלא בירך בהמה וחיה פן תרבה על האדם חיות השדה ולא יוכל לעמוד כנגדם אבל עופות ודגים אלו פורחים באויר ואלו פורחים במים:
כו
רש"י לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו כו'. קשה לי מנא ליה הא דלמא אף אם לא היו המלאכים מתקנאים בו היה נמלך עמהן מחמת ענוה כשם שהוא נמלך בפמליא שלו כשהוא דן את המלכים בלי שום סיבה אחרת אלא מחמת ענוה לחוד. שוב מצאתי שהרגיש בזה מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל ותירץ לפי שקשה לרש"י למה לא הראה ענוותנותו בשאר הבריאות שקודם בריאת אדם לכך משני ואמר לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו כו׳:
כז
[רש"י ומדרש אגדה שבראו שני פרצופים בריה ראשונה ואחר כך חלקו כו'. כתב עליו החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל לא הוה בזה המלכה ועצה חדשה כי כך רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה האדם הנברא בארץ שוה בבריאתו אל האדם שנברא במרכבה העליונה דו פרצופים להורות על ששכר האיש והאשה בשוה בדבוק מוחלט נברא כן ותכף חלקם לקיום המין כשאר בעלי חיים:]
כח
רש"י ועוד ללמדך שהאיש דרכו לכבוש וכו'. י"מ שכתב וז"ל רוצה לומר שהאיש דרכו לכבוש את האשה לתשמיש אף אם היא אינה רוצה יכול לכובשה אבל האשה אינה יכולה לכבוש את האיש לתשמיש אם הוא אינו רוצה דאין קשוי אלא לדעת עכ"ל ולא דבר נכונה כי לא יצדק לומר שהאיש דרכו לכבוש את האשה לתשמיש שהרי האונס אסור אפילו באשתו כדאיתא בעירובין פרק המוצא תפילין כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב וכן שנינו בסוף פרק אלו מותרין דחדא מבני תשע מדות הן בני אנוסה אין צריך לומר שאם אנס אשתו והוליד ממנה בן. אלא אפילו אנס אשתו לתשמיש וכן שנינו במסכת כלה מפני מה הויין לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואינה נתבעת לו פירש אינה מתרצה לו וכו'. ואי אפשר לומר הא דנקט ועוד ללמדך שהאיש דרכו לכבוש וכו' אין רוצה לומר שהוא רשאי ורגיל לכבוש אלא יכול לכבוש אם הוא רוצה לעבור על הדין לכבוש האשה לתשמיש. דהא ליתא לפי שהלשון מלת דרכו בכל מקום פירושו רגיל ורשאי לעשות כן כמו האיש דרכו לקדם בלחם ובמים וכו' לכן העיקר כדפירש רש"י בפרק קמא דקידושין ונמשך אחריו נאמן ביתו של רשי והוא הרא"ם ז"ל שרוצה לומר שהאיש דרכו לכבוש במלחמה מה שאין כן האשה כן נ"ל: