צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · כז
ה
ויקרב משה את משפטן לפני י"י יש שפירשו כי כיון שגלו בנות צלפחד בטענותן שלא היה אביהן מעדת שונאיו של משה היה בזה קרוב הדעת למשה ואלו היה דן את דינן היה כאלו נוטל שוחד דברים וע"כ חשך עצמו מן הדין ולא רצה לדון אותן ואין זה נראה נכון שא"כ ה"ל למשה למסור הדין ביד אחד משופטי ישראל שרי אלפים ושרי מאו' שהיו שם כיון שהוא בעצמו לא היה יכול לדונן אבל הנכון והאמת כדעת רז"ל שנתעלם ממנו הדין ולא ידעו כלל ומפני שאינו דין עמוק אבל הוא מן הפשוטים והתלוים בסברא עד שהאומות מדרך השכל דנין בו ע"כ נחשב לו לעונש כי העלמתו ממנו לא לעמקו כ"א בעונש שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי וע"כ ויקרב משה את משפטן לפני י"י ומה שבא אות הנו"ן גדול רמז לת"ח שהוא גדול בתורה ולמדה תורה ד"א שלא ידון אדם בפני מי שגדול ממנו אלא צריך הוא שיקריב את המשפט לפניו שכן עשה משה שלא רצה לדון דין בנות צלפחד עד ששאל מהק"בה ואם אתה אומר לא ידעו מי שכתוב [בו] כי בכל ביתי נאמן הוא והיה בקי בכל סתרי התורה ותעלומי החכמה היאך אפשר שלא ידע דין הקל הזה אלא שלא רצה לדון עד ששאל כדי ללמד ק"ו לדורות אבל דעת רז"ל שנתעלם הדין ממנו ולא ידעו כלל יתכן שנאמר שתהיה אות הנו"ן סי' ורמז על שער הנ' שלא ידעו כלל ולא נמסר לו כי הוא לפני י"י בענין הפנימות הדק שאינו מושג וז"ש את משפטן לפני י"י כי נעלם ממנו המשפט הזה בנ"ון שלפני י"י הוא שער העליון שער הנ׳ ואע"פ שאין טעם העלמה בהן שוה כי זה מצד העונש וזה מצד העומק כ"כ רבינו בחיי ז"ל אבל בצרור המור כת' בשם הזוהר להיפך דלכך אמרו אבינו מת במדבר כי מיתתו היתה בסבת הדיבור שדבר כנגד משה וזהו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על י"י בענין שבעבורו נאבדה הנחלה כי בחטאו מת הוא חטא הדבור שדבר כנגד משה בנחשים השרפים ולכן אמרו אבינו בזרק"א שהיא כדוגמא נחש כרוך על הוי"ו כי הם נקברו מהנחשים ולכן אמרו אבינו בזרקא לפי שהיה יוצא זה הדבור בכאב ומחלת לב ולפי שצלפחד דבר כנגד משה כשבאו בנותיו לשאול הנחלה אמר שעמדו לפני משה ולפני אלעזר הכהן והנשיאים וכל העדה בפרהסיא בענין שמשה יתבייש ולא יזכר להם איבת אביהן שדבר כנגדו ולכן אמרו אחר שאין לו בן למה יגרע שם אבינו אם לא תרצה לשמור לנו איבה ושנאה ולכן תנה לנו אחוזה וכשראה משה כך אמר כל הכנופיא זאת עלי אנא פסילנא להאי דינא ויקרב משה את משפטן לפני י"י כי איני ראוי לדון דין זה אחר שחושדי' אותו ראה ענותנותו של משה שנסתלק מהדין לא כאלו הדיינים שהם עזי פנים ואע"פ שהם שונאי׳ הם רוצים לדון את השונא ע"כ ע"כ:
ז
רש"י נתן תתן שני חלקים חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרי' וחלקו עם אחיו בנכסי חפר י"מ שכתב וז"ל מה שפרש"י ב׳ חלקים הוא ע"ד שחזרה נחלתן ליוצאי מצרים וגם לבאי הארץ עכ"ל ואני אומ' אישתמיטתיה מיניה המשנה שלימה בפרק יש נוחלין כי שם מוכח בהדי' דה"פ חלק צלפחד שהיה בן ך' מיוצאי מצרים שהבן הנכנס לארץ לא היה נוטל בשביל עצמו הואיל והוא לא היה מיוצאי מצרים בן ך' וקסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ולא לבאי הארץ ואע"פ שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ שכולם מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ מיהא להכי אהני שאם יצאו ראובן ושמעון ממצרים ונולדו להם בנים במדבר ונכנסו לארץ לראובן י' בנים ולשמעון אחד יטול בן שמעון כנגד י' בני ראובן שהרי לראובן ושמעון נחלקה הארץ וזכו בני כל אחד בחלק אביהן וצלפחד יצא ממצרים ומת במדבר לפיכך נטלו בנות צלפחד חלק אביהם שהיו מיוצאי מצרים מלבד חלק עצמם שגם הם מיוצאי מצרים היו ובנות צלפחד קבלו חלק אביהן מנכסי חפר בשעה שחלקו אחי צלפחד נחלת אביהם ביניהים דבת הבן במקום הבן היא לירש עם האחים וכבר נתעורר הרא"ם ז"ל בקושיות אחרות על פרש"י ומסיק בחתימת דבריו וז"ל ורש"י נקט בלישניה חלק אביהן וחלק עם אחיו בנכסי חפר כלשון הברייתא ואין כוונתו לומר רק ב' חלקי אביהן עם אחיו בנכסי חפר אבל מצלפחד עצמו לא נטלו כלום שהרי לבאי הארץ נחלקה הארץ ולא ליוצאי מצרי' וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בנים הנכנסים לארץ עד שיחזירו לו חלקיהם שנטלו בארץ וצ"ע:
(רש"י מה טעם כי לא נתן להם נחלה וכו' כתב הרא"ם וז"ל כאן נתן הכתוב טעם על שלא התפקדו בתוך בני ישראל ואינו לא מהטעם ראשון שאר"זל בכי אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל ולא מהטעם השני ומנ"ל לרז"ל לתת טעם אחר חוץ מהטעם שכתבה התורה בפירוש ושמא י"ל שהטעם שכתבה התורה הוא על היות מנינם מבן חדש ומעלה ולא מבן ך' ומעלה כדכתיב מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל שפירושו במנין שנמנו בו ישראל מבן ך׳ ומעלה אבל הטעם של רז"ל אינו אלא על שלא נמנו בתוך בני ישראל אלא אלו בפני עצמם ואלו בפני עצמם והכתוב הוצרך לצוות שלא ימנה שבט לוי עם שבטי ישראל אבל איני יודע איך היה אפשר שימנו אלו עם אלו מאחר שאלו מבן חדש ומעלה ואלו מבן ך' ומעלה וצ"ע עכ"ל ול"נ דהקושיא מעיקרא ליתה מפני שכן דרך חז"ל לתת טעם אחר חוץ מהטעם שכתבה התורה בפירוש כדאשכחן גבי שת שאחז״ל למה נקרא שמו שת שממנו הושתת העולם וכן גבי ראובן אמחז"ל למה נקרא שמו ראובן אמרו ראו מה בין בני לבן חמי כו' אע"פ שהתורה כתבה בפירוש ט"א כן נ"ל:)
יג
רש"י על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם להפטר כו' יש מפרש שכתב וז"ל מה שהוצרך רש"י להביא הפסוק שנכתב בהאזינו י"ל שרש"י רוצה ליישב לפי שאין דרך הכתוב לספר בגנאי הצדיקים ועל זה תירץ הא אם וכו' להודיע שלא היתה בהם אלא עבירה זו בלבד א"כ שבח הוא אצלם ואינו גנאי שלא חטאו אלא עבירה זו ולפי ששם בהאזינו מוכח בהדיא שלא היה בו חטא כ"א זו כמו שפי' הא אם קדשתם לפיכך מביא הפסוק שבהאזינו לאפוקי בפסוק זה נוכל לפרש שהיה בו יותר חטא ור"ל עבירה גדולה שבשבילה לא זכו לכנוס לארץ עכ"ל ואני אומר שרי ליה מאריה שחשד לרש"י דלכך מביא הפסוק שבהאזינו לאפוקי בפסוק זה נוכל לפרש שהיה בו יותר חטא ור"ל עבירה גדולה שבשבילה לא זכו לכנוס לארץ וזה טעות ושבוש גדול שאינו כדאי לדבר הימנו וזה מכמה טעמים הכרחיים חדא שהרי דבר זה סתור מיני' וביה כי איך אפשר לומר שנשמר רש"י לאפוקי בפסוק זה נוכל לפרש שהיה בו יותר חטא וכו' שהרי רש"י פי' בהדיא בפסוק זה בכל מקום שכתב מיתתם הזכיר סורחנם להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד הרי קמן מבואר באר היטב שגם פסוק זה הוא מכלל המקומו' שכתב סורחנם במקו' מיתתן להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד ועוד אפילו אי יהבינן ליה טעותיה אכתי קשה קושיא אחרת חזקה כחומה של ברזל שהרי כבר פרש"י בהדיא לעיל בפסוק יען לא האמנתם בי גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ כדי שלא יאמרו עליהם בעון דור המדבר כו' אם כן לא היה צריך רשי להביא הפסוק שבהאזינו כי כבר דבר ממקומו הוא למד שוב ראיתי מ"ש בזה מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל מה שהביא רש"י פסוק זה ופירשו לכאן והוא אינו בפ' זו רק לקמן בפרש' האזינו כבר נתחבטו בו הראשונים וכתב כל אחד את הישר בעיניו בכן אמרתי אענה את חלקי אף אני ואומר שהוצרך רש"י להביאו הנה לפי הד"א שפי' על פסוק כאשר נאסף אהרן אחיך ואמר ד"א אין אתה טוב ממנו שיש לדקדק ולומר שכיון שא"ל הש"י למשה אין אתה טוב ממנו הואיל ושניהם בעונש אחד מתו והא ראינו שעשאהו טוב ממנו במה שהניחו בחיים ח' חדשים יותר ממנו שהרי אהרן מת בא' באב ומשה בז' באדר ואם בעונש אחד מתו היו להם גם כן לקבל העונש יחד ולמות ביום אחד כי מצינו שכן הוא המדה בין בעונש רשעים בין בעונש צדיקים שנענשי' בעונש אחד בעונש רשעים כמו שהיה בעדת קרח ובמתלוננים בעונש צדיקים כמו שהיה המעשה בנדב ואביהו וכן מצינו בפרץ עוזה ושאר עונשים של צדיקים דלעולם אם נענשו יותר מאחד בעבירה אחת נענשו גם כן בבת אחת ולמה המתין למשה ח' חדשים אחר אהרן אם לא היה טוב ממנו ועל זה משיב רש"י ואומר שזה מתורץ מפסוק על אשר לא קדשתם אותי שפירושו הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם להפטר וה"ק ודאי אם היה עונש משה ואהרן קנס המיתה כמו שמשמע מפשוטו של הפסוק שבכאן שאמר כאשר מריתם פי וגו' דמשמע פשוטו שבעונש המרי שמרו פי ה' מתו קודם זמנם ולא חיו כל הזמן שהיה להם להחיות בטבעם ר"ל שמתו מיתה מקרית ולא מיתה טבעית אז היתה זו קושי' חזקה וקשה לתרצה אבל באמת אינו כן דמשה ואהרן לא מתו קודם זמנם רק כל אחד מת מיתה טבעיות שלו וכל אחד מלא ימיו ושנותיו כמו שפרש"י לקמן בפרשת וילך גבי בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותיו כו' ועונשם לא היה אלא שלא הוסף הש"י ימים ושנים על חיי טבעיהם כמו שהוסיף לחזקיה ושאר צדיקים כלומר שאם קדשו את הש"י במי מריבה היו מוסיפי' ומאריכי' ימים על חיי טבעם מאותו זכות של קידוש הש"י עם זכיותיו הראשונים ובעונש החטא לא נתוספו להם ימים רק מת כל אחד כשמלאו ימיו ושנותיו הטבעיים ואהרן מלאו ימיו הטבעיים באחד באב ומשה לא מלאו ימיו הטבעיי' עד ז' באדר שאחריו מת בו ביום לפיכך אמר ליה הקב"ה לא טוב אתה ממנו ר"ל כמו שהוא מת ביום כלות חיי טבעו ולא נתוספו לו ימים על ימיו כן תמות אתה ג"כ ביום כלות חיי טבעך ולא יתוספו לך ימים על ימיך וכל זה משמע בפסוק על אשר לא קדשתם שיש לדקדק למה שינה הכתו׳ לשונו שכאן כתוב כאשר מרית' ולהלן כתב על אשר לא קדשתם אלא בא הכתוב לאשמועינן שאין פי' כאשר מריתם פי' שבשביל המרי נתקצרו ימי טבעם ומתו בלא זמנם אלא שאם קדשתם היה נותן להם זכות קידוש השם עם שאר זכיות שעשיתם שהייתי מוסיף לכם ימים על ימיכם הטבעיים ולא הגיע זמנכם לפטר לא אמר לא הגיע זמנכם למות אלא להפטר כלומר אף על פי שהגיע זמנכם למות בטבע לא הייתי מניח אתכם ופוטר אתכם מעול השררה שעליכם להנהיג את ישראל אלא הייתי מוסיף לכם ימים ומטיל עליכם שררת והנהגת עמי ישראל עוד ימים רבים ושנים זה נראה לי דעת רש"י ז"ל וברור הוא דעכשיו לא יקשה קושיא שמקשים על מה שפרש"י גבי בן מאה ועשרים שנה אנכי היום כו' היום מלאו ימי ושנותי כו' דהא בעונש מי מריבה מת ולא מלאו ימיו כו׳ ולדידי לא קשה מידי עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה שמשמע מפשוטו של הפסוק שבכאן שאמר כאשר מריתם פי וגומ' דמשמע פשוטו שבעונש המרי שהמרו פי י"י מתו קודם זמנם ולא חיו גם כל הזמן שהיה להם לחיות בטבעם וכו' וזה אי אפשר בשום פנים מכמה טעמי' הכרחיים חדא מאחר שהוא גופיה פי' שהוצרך רש"י להביאו הנה לפי הד"א שפי' על פסוק כאשר נאסף אהרן אחיך וכו' ואלו גבי אהרן גופיה בפרש' חקת כתוב גם כן לשון זה על אשר מריתם את פי למי מריבה ולא כתוב על אשר לא קדשתם אם כן לפי מה שכתב מורי ז"ל בסמוך שיש לדקדק למה שינה הכתוב לשונו שכאן כתוב כאשר מריתם ולהלן כתוב על אשר לא קדשתם אלא בא הכתוב לאשמעינן שאין פי' כאשר מרית' פי שבשביל המרי נתקצרו ימי טבעם ומתו בלא זמנם אלא שאם קדשתם היה מוסיף להם ימים וכו' הוה ליה לרש"י להביא זה הפסוק על אשר לא קדשתם וגו' לעיל גבי אהרן בפסוק על אשר מריתם את פי וגו' לאשמעינן שאין פי' על אשר מרית' את פי שבשביל המרי נתקצרו ימי טבעם ומתו בלא זמנם אלא קדשתם היה מוסיף להם ימים וכו' ועוד אעיקרא דדינא פירכא הלא הקושיא מעיקרא ליתה כי איך אפשר לאסוקי אדעתן שהיה עונש משה ואהרן קנס המיתה קודם זמנם עד שהוצרך רש"י להביא כאן הפסוק על אשר לא קדשתם וגו' כדי לתרץ כיון שאמר ליה הש"י למשה אין אתה טוב ממנו וכו' הלא ראינו שעשאהו טוב ממנו במה שהניחו בחיים ח' חדשים יותר ממנו וכו' שהרי לעיל בפרשת חקת במקום החטא מפורש באר היטב העונש לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגומ' ולא אמר לכן מות תמותו וכי תימא דהכל חדא כי הא בהא תליא אם כן קשה מה הוצרך רש"י להביא כאן הפסוק על אשר לא קדשתם וגומ' שפירושו הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם להפטר הלא דבר זה כבר למד ממקומו מן הפסוק לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו' ונתחזקה זאת הקושיא אצלי הרבה מאד כאשר ראיתי תלמוד ערוך ברור מללו דורש על פסו׳ יען לא האמנת' בי וגומ' הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות מצינו כן הלא המה במסכת שבת בפרק במה בהמה ובפרק בתרא דיומא אם כן מה הוצרך רש"י להביא הפסוק על אשר לא קדשתם הלא הך דרשה גופה שהביא רש"י מה שדרשו בספרי על פסוק אשר לא קדשתם דרשו בגמרא דידן הנזכר על פסוק יען לא האמנתם בי אם כן טפי הוה ליה לרש״י להביא פסוק יען לא האמנתם בי שפירושו הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם כמו שנתבאר מפי תלמוד ערוך הנזכר וגם מה שרצה מורי ז"ל ליישב הא דפרש"י כאן על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם להפטר רוצה לומר אף על פי שהגיע זמנכם למות בטבע לא הייתי מניח אתכם ופוטר אתכם מעול השררה מעליכם להנהיג את ישראל אלא הייתי מוסיף לכם עוד ימים רבים ושנים ומה שפרש"י לקמן בפרשת וילך גבי בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי וכו' היינו מיתה טבעיות שלו כפי השנים הקצובות לו וכו' גם מפרשים אחרים תרצו כן אבל כאשר תתבונן בסוגית הגמרא בפרק במה בהמה דלעיל תמצא שאי אפשר לומר כן מדמייתי שם הך דרשה יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם על הא דקאמ' רב אמי אין מיתה בלא חטא כו' והא ודאי הא דקאמר אין מיתה בלא חטא לא מיירי דוקא במיתה של מי שמלאו ימיו ושנותיו כפי שנים הקצובות שלו אלא שלא הוסיפו לו עוד ימי' רבי׳ ושני' כי מסתמא איירי דומיא דקנס מיתת אדם הראשון דמייתי שם שהיא מיתה טבעיות ולא מיירי במה שלא הוסיפו לו עוד ימי' רבים ושנים על שנותיו הקצובים לו ועוד ראיה מבוארת ומבוררת לדברי כיון שמרא דשמעתא של הך דרשה יען לא האמנתם בי הא אם האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם הוא רשב"א ולשם קאמר בהדיא אף משה ואהרן בהכרת מתו שנאמ' על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר כו' מדקאמר בהכרת מתו משמע שרוצה לומר שנקצרו שנותם הקצובות להם ומתו קודם זמנם דאם לא כן מאי בהכרת ועו' מדקאמ' אף משה ואהרן משמע שרוצה לומר לאפוקי מתנא דמלאכי השרת דמייתי הגמרא בפרק במה בהמה דסבירא ליה דמשה ואהרן מתו בלא חטא רק מכח מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגומ' אם כן ע"כ צ"ל שרוצה לומר אף משה ואהרן מתו בהכרת כלומר בסבת חטאם נתקצרו שנותם הקצובות להם ומתו קודם זמנם לכן נראה לי עיקר כמו שתירץ הרא״ם וז"ל על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר אף על גב דהאי קרא דעל אשר לא קדשתם אינו כתוב כאן אלא בפרשת האזינו הביאו כאן דגזירת עלה אל הר העברים הזה הוא מפני עונש מי מריבה ולא מפני שהגיע זמן פטירתו ומשום דמקרא דעל אשר לא קדשתם למדו רבותינו ז"ל הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם הביאו פה וכן בספרי שנו כאשר מריתם פה וכו' רשב"א אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנאמר על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם למות אבל בפרק קמא דראש השנה אמרו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מה תלמוד לומר היום אלא היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר את מספר ימיך אמלא ועכ״ל שהם אגדות חלוקות כו' עכ"ל ונראה לי דמלת אבל בספרי כו' טעות סופר הוא וצריך להיות וכן בספרי שנו כו' ונראה לי שכוונת הרא"ם ז"ל לומר דמשום הכי הביא רש"י כאן זה הפסוק על אשר לא קדשתם ומה שדרז"ל עליו הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם להפטר משום שרש"י נמשך אחר סוגיית ספרי שקבע כאן פסוק זה ודרש עליו הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר כו' אחר שפי' כאשר נאסף אהרן אחיך מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן ובדרך זה הלך רש"י כמנהגו כן נ"ל.
יד
רש"י דבר אחר הם שהמרו במרה הם שהמרו בי"ס הם עצמם כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל פירש והמי' שבבאר זה הם שהמרו את ישראל במרה ובי"ס
ובמדבר צין כי הבאר נתן מתחלת יציאתן ממצרים ובכל אלו מקומות נסתלק בעונשן והוחזר להם וטעות נפול בספרים ובמקום בים סוף ראוי להיות ברפידים אבל לא ידעתי מניין לו זה לרש״י ז"ל עכ"ל ואף על גב שאפשר ליישב גירסת הספרים והכי קאמר שהמים המרו את ישראל על ים סוף והמים המרו אותם ג"כ פה ואם כן היה ראוי שמשה ואהרן יקדישום כיון שבענין המים המרו פעם אחרת ומפני זה אמר שכתוב כאן בסיפור פטירת משה על חטא שלא הקדישו אמר המה מי מריבת קדש בנותן טעם אל תוספות חטא כיון שהמים כבר המרו את ישראל שהיה להם ליזהר להקדישו שלא יאמרו אפ"ה עיקר כמו שהגיה מורי ז״ל נ"ל.
טז
רש"י כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי וכו' כתב הרא"ם וז"ל מכאן משמע שלא דרשו המדרש הזה אלא מפני שנסמכה פרשה זו לפרשת הנחלות שלא במקומה ובמדבר רבה אמרו בהדיא מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר הנחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד את אביהן אמר משה הרי הגיע השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי אמר ליה הקדוש ברוך הוא נוצר תאנה אוכל פריה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר הספסלי' והוא היה פורס את המחצלאות והואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאיני מאבד את שכרו לקיים מ"ש נוצר תאנה יאכל פריה ולא ידעתי מי הכריח לרז"ל שיאמרו שזאת הפרשה דבקה עם פרשת נחלות הרחוקה ממנה ולא עם פרשת עלה אל הר העברים הסמוכה לו לומר שכיון ששמע משה שגזרתו קיימת ונתיאש מלבקש לעצמו בקש הממונה על ישראל מי יהיה ואמר יפקוד יי׳ וגומ' ואם אמרו זה על דרך המדרש לא הי"ל לרש״י ז"ל להביא המדרש הזה בפירושו מאחר שאין זה קרוב לפשוטו של מקרא כי כמו שלא הביא שאר המדרשות שדרשו על סמיכות התורה כל הפרשיות זו לזו מפני שהן כתובות על הסדר כן לא הי"ל להביא גם המדרש הזה מאחר שפירוש זו עם הקודמת לה כתובה על הסדר עכ"ל ולי נראה ליישב דכיון שהפר׳ הקודמת גופה אינה כתובה על הסדר למה נסמכה לכאן מחמת הטעמי' שפרש"י לעיל הלכך חשיב רש"י לפשוטו של מקרא כאלו נסמכה פרשה זו לפרשת הנחלות ואין פרשת עלה אל הר העברים וגו' נחשב הפסקה כן נ"ל.