אור ברסלב
צידה לדרך במדבר › כו

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

במדבר · כו

כה

ב

שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' הרב ר"מ אלשיך ז"ל והרב הגדול ר"א ז"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו כאלו יצאו מבטן אחד שהיה צורך מספר זה עכשיו כדי להודיע שאע"פ שנפלו כ"ד אלף מ"מ נשארו ס' רבוא כי אין אוכלסא שלימה כי אם כשיש ס' רבוא כי אין לומר ברכת חכם הרזים כי אם הרואה ס' רבוא ע"כ בא להודיע שבכניסת' לארץ היו אוכלסא שלימה ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דוקא במספר זה לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומו' לומ' סופו מוכיח על תחלתו כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצריים הנשי' הזנו יפרוצו לפי ששלטו המצריים גם באמותם ע"כ נאמ' החנוכי הפלאי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם וקדימת ה"א לי"וד להודיע כשרו׳ הנשי׳ כי הה"א נתונה לאשה והי"וד לאיש ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשי' מדפרסם הכתוב את שלומית בת דברי ש"מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות אבל האנשים היו בוכים למשפחות' על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשיטים ע"כ הקדים ה"א של י"ה לי"וד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם ועוד שבכל חותם האותיות הפוכים כדי שיבואו כסדרן בדבר הנחתם וישראל הם החותם כמ"ש שמני כחותם על לבך וגו' כשאני החותם אז יחקק ע"י שם יה ומה שהוסיף עוד שם של יה בג' שבטים והם הראובני השמעוני הזבלוני אלה משפחו' הראובני וכן בשמעון וזבולון לפי שאלו היה צריכים לשני עדים יותר מזולתם כי ראובן נכשל במעשה בלהה ושמעון יצא ממנו זמרי ונראין הדברים שכ"ד אלף שנפלו רובם משמעון והחסרון שבמספר שבט זה יוכיח וזבולון לחוף ימים ישכון וארז״ל עונת הספנים אחת לששה חדשים ויש לחוש מאחר שיורדי הים באניות פרושים מנשותיהם שמא ע"י זה יבואו לידי זנות ע"כ חתם שם יה שנית על שלשתן לומ' שכולם זרע ברך י״י וגדורים מעריות לשעבר ולהבא יותר מכל אומה ולשון ועוד כתב הרב הגדול ר"א ז"ל בפסוק ובאלה לא היה איש וז"ל אבל נשי' היו כי לא נגזרה גזירת מרגלי' כ"א על האנשים ולא על הנשים לפי שאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחוזה והנני נותן ב' טעמים בדבר לפי שיש לך ארץ שמגדלת צנועים ויש לך ארץ מגדלת נואפים וארז"ל ששיטים היה מגדל נואפי' ולפיכך זנו בשיטים כי ישיבת המקום ההוא גורם להם זנות וארץ ישראל מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ"ש בפר' עריות כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ ותקיא הארץ את יושביה וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות ועל כן שנאו את הארץ אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע"כ היו מחבבות את הארץ [כלי יקר: המגדלת צנועים ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ] הקדושה שנאמר ומעיין יצא מבית יי' והשקה את נחל שיטים ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומ׳ לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשי' יותר מבאנשי' מדהקדי' ה"א לי"וד כמבואר למעלה טעם שני הוא כי מהידוע שיש הבדל בין א"י לשאר ארצות כי בא"י הגשמים יותר מצויים מבארץ מצרים או שאר ארצות והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצויים שם ע"כ צריכים עובדי אדמה להשקות השדה של תבואה ברגליהם כמו שמשקין את גן הירק ומאחר שיש להם כ"כ טורח גדול בשדות פטרה התורה מתרומות ומעשרות כי אין שורת הדין נותן שיתן חלק למי שלא עמל בו אבל א"י שהגשמים יורדין שם בעיתם ואין לבעל השדה כ"כ טורח גדול בהשקאת השדות ואע"פ שיש לו טורח הזריעה והחרישה ושאר מלאכות שבשדה מ״מ יש גם להק"בה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו ע"כ דין הוא שיתן מחלק גבוה לכהנים וללוים משרתי אלקינו כי משלחן גבוה הם זוכים ומפורש דבר זה באר היטב פ' עקב שנ׳ כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאת משם אשר (אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאת משם אשר) תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק והארץ אשר (אתה בא) [אתם עוברים] שמה לרשתה [ארץ הרים ובקעות] למטר השמים תשתה מים ארץ אשר עיני' י"י אלקיך דורש אותה וגו' ומסיק בילקוט פרשת עקב דוקא אותה ניתן לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות ולא שאר ארצות כו' וכל אשר לו עינים לראו׳ ולב להבין ישתומם על המראה מהו ענין חלה ותרומה לכאן ומאי משמע דאותה למעט שאר ארצות מתרומה ומעשר ולמה נכתב מיעוט זה כאן אלא ודאי שרצה ליתן טעם למה א"י חייבת בחלה תרומה ומעשרות יותר משאר ארצות ואמר לפי שבשאר ארצות כל הטורח שלך שאפי׳ שדה של תבואה צריך אתה להשקות ברגליך כגן הירק ע"כ פטרה אותך התור' מתרומות ומעשרות אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים וא"כ חצי העמל שלך וחציו של גבוה ע"כ דין שתתן חלק גבוה למשרתי אלקינו ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ לפי שהי' אבירי לבב הרחוקים מצדקה לא היה להם חפץ ורצון לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן זכרנו את הדגה אש׳ נאכל במצרים חנם ודרשו בספרי חנם מן המצות וביאור הדב' שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקשואים ואת האבטיחים וגו' לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בח"ל אפי' מדרבנן ובא"י חייבין מדרבנן לפי שכל אלו הם גן הירק וצריכים השקאה ברגלים אפי' בא"י לפי שהם צריכים לריבויי מים ולשון הכתוב מוכיח כן שאמר והשקית ברגליך כגן הירק ש"מ שגן הירק פשוט בכל מקום שצריך השקאה ע"כ גם בא"י הם פטורים מן התורה ורבנן חייבום מאחר שיש שם ריבוי מים אבל לא בח"ל שאין שם ריבוי מים ומדקאמרו חנם מן המצות ש"מ שהיתם עינם צרה בכהני יי' על כן שנאו את הארץ מקום החיוב אבל הנשים באותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ הן שאר תרומות ומעשרות ע"כ היו אוהבי' את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאה ושלטאה בנכסי בעלה ע"כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על כל בעליהן ליתן וז"ש רז"ל בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים ר"ל בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם וכן אר"זל על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה ע"כ אמרו תנה לנו אחזה וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפרש"י למשפחות מנשה בן יוסף למה הזכי' יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן וכבר ידעת שב׳ מדות טובות אלו היו ביוסף האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו באשת פוטיפר הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה (ז"ל) [זן] ומכלכל את כל בית אביו ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחזה וז"ש שהיו צדקניות שלא נשאו אלא להגן להם כך מסיק בגמרא וביאר הדבר שנשאו לשבט יוסף דוקא שגם המה מעשה אבותיהם בידיהם להיות אוהב צדקות והיו חכמניות מצד שהיו גדורין בעריות הפוך ממה שנ' כי תשטה אשתו לשון שטות וזה טעם יקר.

ט

רש"י אשר הצו את ישראל על משה בהצותם את העם על יי' כת׳ הרא"ם וז"ל לא ידעתי למה שינה הפועלים ואמר שהאחד מהם הוא ישראל והאחד הוא העם ולמה לא יהיה שניהם ממין אחד ושמא י"ל שדרך הלשון תמיד שיכפיל הענין במלות שונות ולפיכך אמר שהפועל של הצו הוא ישראל והפועל של בהצותם הוא העם או ההפך עכ"ל אבל שאר מפרשים כתבו ישוב נכון וז"ל ומה שנקט רש"י כאן העם וכאן ישראל ולא נקט בשם ישראל בכל מקום או בשם עם י"ל שאף שהצו עם משה מ"מ היו נקראים בשם ישראל אבל כשהיצו על יי' תכף לא היו ראוים להזכירם בשם ישראל עוד כי אם עם.

יא

רש"י ובני קרח לא מתו הם היו בעצה תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם כו' כת' הרא"ם וז"ל במדבר רבה ובפ' חלק אמרו ובני קרח לא מתו ולא חיין ולא נדונן כו' עד ופרש"י נתבצר להם כעיר בצורה התקין להם מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו אלא כל ל' יום חוזרים לגיהנם ונדונין דהכי אמרינן לקמ' עכ"ל ועל פי זה הקשה הלא זהו הפך המדרש שאמרו ובני קרח לא מתו אלא [עלו] על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים והראיה שעלו על פני הארץ משמואל ובניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחים לבני קרח מזמור גם בתורה כתי׳ משפחת הקרחי ואלמלא שפרש"י גבי מקום נתבצר להם בגיהנים שלא העמיקו כ"כ בגיהנם ולא מתו אלא כל שלשים יום חוזרים לגיהנם ונידונם דהכי אמרינן לקמן דמשמע דס"ל דההיא עובדא דטייעא דאחזי ליה לרבה בר בר חנה בלועי דקרח דהוו אמרי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים בבני קרח קמיירי ה"א דההיא עובדא דטייעה בשאר בלועי דקרח קמיירי ולא בבני קרח שבני קרח עלו מיד על פני הארץ וההיא דלא חיין ולא נידונין פליגא אדתנא משום רבנא מקום נתבצר להם בגיהנום וישבו שם ומשם עלו על פני הארץ ובאו לא"י והיו נביאים ומשוררים כשמואל ובניו שהיו מבני קרח והיינו דכתי' משפחת הקרחי ול"ק ולא מידי (על פרש"י) אלא למ"ד ובני קרח לא מתו ולא חיים ולא נידונין אבל לפרש"י קשיא לכולהו עכ"ל ואני אומר הן אמת דבספרי' שלפנינו בפרש"י בפ׳ חלק נמצא נוסחא מתחלפות דבמקצת ספרי' גרסינן כל ל' יום חוזרין לגיהנם ועולה לשם ע"כ ובמקצת ספרים אינו אמנם כבר מחק הרב הגדול מהרש"ל ז"ל לשון זה מתוך פרש"י ונ"ב בס"א אינו כמ"ש בספר חכמת שלמה וטעמא וראיה לא הגיד לנו למה הסכים עם ספרי' אחרי' שלא נמצא כתוב בהם לשון זה ובלי ספק שהוא מטעם שהו׳ הפך כל המדרשי' שהביא הרא"ם ז"ל דלעיל וכן נראה מתוך פרש"י בתהילי' גבי למנצח משכיל לבני קרח דוק ותשכח כן נ"ל.

יג

רש"י וכן אצבון לגד כו' כת' עליו החזקוני וז"ל חז"ק שהרי בסמוך פרש"י לאזני אומ' אני שזו משפחת אצבון וא"ת אם אזני הוא אצבון לא נודע איזה משפחה שביעית נפלה וי"ל שחסרה משפחת ישוה לאשר ועוד פרש"י ומבני לוי נפלו ארבעה משפחות משפחות שמעי ועוזיאלי ומבני יצהר לא נמנו כאן וכו' כלומר גם משפחת היצהרי נפלה שהרי ממנה לא נמנה כאן אלא משפחת הקרחי ואין זה מניין הואיל ואינה אלא שליש המשפחה כדכתי' בפ' וארא ובני יצהר קרח ונפג וזכרי ועוד פרש"י והרביעי' לא ידעתי מאי היא כלומר לא ידעתי איזו משפחה רביעית מבני לוי שנפלה לפי שבפ' במדבר מונה ח׳ משפחות משפחת הלבני והשמעי העמרמי והיצהרי והחברוני והעזיאלי המחלי והמושי וכאן בפרשת פנחס מונה ה' משפחות משפחת לבני וחברוני מחלי ומושי וקרחי וקהת הוליד את עמרם היינו משפחת העימרמי ומשפחת הקרחי אינה סכום משפחה כדאמרינן לעיל הרי שאין לך חסר כאן מפ' במדבר רק ג' משפחות היינו מה שפרש"י והרביעית לא ידעתי מה היא וא"ת מאחר שלא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי נמצא שחסרו ד' משפחות משבט לוי נפג זכרי (שמעון) [שמעי] ועוזאלי אלא י"ל לא נמנו לראשי משפחות למטה מבני בנים רק במנשה ואפרים שנולדו על ברכי יוסף ועל זה נאמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם מה שאפרים ומנשה הולידו כבר לך יהיה לקרותם בתי אבות כמו בני יהודא ואשר ולכן נקראו הם ראשי המשפחות כמו שפרש"י גבי לישוב ד"א הואיל ונפג וזכרי היו מאב אחד לא חשיב להו אלא משפחה אחת ועוד פרש״י נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבט שמעון ראיה לדברי' יש שבט שחסר כאן ממה שהוא בפ' במדבר והפחותים אינם פחותים החומש אבל שבט שמעון חסרן כאן מן המניין שבפ' במדבר (שבעים) [שבעה] ושלשים אלף ומאה ומכאן אתה למד אותם כ"ד אלפי' שמתו במגפה היו משבטו עכ"ל כבר נתעוררו בכל זה הרא"ם ז"ל והאריך מאד ואחריו קם מורי הגאון מהר״ם יפה ז"ל ותירץ קושיא ראשונה דלעיל בעניין אחר וז"ל דרש"י לטעמיה שפי' בסמוך כל המשפחות נקראות ע"ש יורדי מצרים כו' ואומר אח"כ וז"ל אומר אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצא מכל אחד משפחה רבה עכ"ל ונ"ל דה"נ ס"ל לרש"י גבי אזני שכיון שכל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים וכאן בבני גד מונה משפחת אזני שלא נזכר ביורדי מצרים ואצבון שהיה מיורדי מצרים לא הוזכר כאן יאמר רש"י דודאי אזני הוא מבניו של אצבון כמו שהיה ארד ונעמן מבניו של בלע ומנאן למשפחות מפני שיצא מכל אחד משפח׳ רבה כן היה הענין באצבון שהי' לו בני' הרבה ומאזני יצא משפחה רבה לכך היה אזני נמנה למשפחה בפני עצמה ושאר הבנים היו תולדותם נקראים על שם אצבון ותולדות כל אותן הבנים בטלו כשרדפו אחריהם בני לוי והרגו ז' משפחו' כמו שפר"שי למעלה ומשפחת אזני בן אצבון נשארה והיא שמנאה כאן שאפי' אם היו כל המשפחות אצבון עדיין קיימי' והיה מונה משפחות אצבון היה מונה משפחות אזני בפני עצמם כמו שמנה משפחת ארד ונעמן א"כ משפחת אזני היא משפחת אצבון ומה שסיים רש"י דבריו ואיני יודע למה לא נקרא' משפחתו על שמו ה"פ כיון שתולדות שאר בני אצבון בטלו ה"ל לקרות כאן משפחת אזני ע"ש אצבון שהיה ראש המשפחה ומיורדי מצרים דבשלמא בעוד שהיה תולדות שאר בניו קיימין ומאזני יצא משפחה רבה א"ש שהיה קורא תולדות שאר בניו על שמו ומשפחת אזני בפני עצמו כמו שעשה בבני בלע עם ארד ונעמן אבל אחר שנתבטל תולדו' שאר בניו קשה לרש"י שה"ל לחזור ולקרות משפחת אזני ע"ש אצבון שהוא ראש המשפחה ומיורדי מצרים ואל תשיבני ממשפחת הקרחי שהוא מבני יצהר וקורא אותה משפחת הקרחי ולא משפחת היצהרי אע"פ שגם משפחות נפג וזכרי נתבטלו בתוך הד' משפחות שחסרו משבט לוי כמו שפרש״י לעיל ולא נשאר ליצהר רק משפחת קרח ואפ"ה קורא תולדות קרח משפחת הקרחי ואינו קורא אותם משפחת היצהרי דשאני התם שכבר הוזכר קרח בתורה שהוא מבני יצהר שנ' ובני יצהר קרח ונפג וזכרי לכך אין קפידא שכתב משפח' הקרחי ולא יצהר שהכל יודעים שקרח בן יצהר ומשפחתו הוא משפחת יצהרי אבל אזני שלא הוזכר כבר בתורה שהוא מבני אצבון קשה לרש"י שהי"ל לקרות משפחת אזני ע"ש אצבון הואיל ולא נשארו לו שאר תולדות ונשאר לו בתימה ואמר איני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו וזה דוחק לומר שבא להודיע לנו בזה שמשפחת שאר בני אצבון בטלה כשחזרו לאחוריהם שהרגום הלויים דמנ״מ מאי דהוי הוי נ"ל.

נה

רש"י ואלו מתחלה חלקוהו למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הד' אלא ב' חלקי' כו' כת' מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל נראה מכאן מ"ש הרא"ם למעל' על הא דקאמ' רש"י לעיל חזרה נחלתם אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה ע"כ לא ירד לסוף דעתו של רש"י שכת' שם וז"ל הא דקאמ' אצל אבי אביהן ולא קאמ׳ אצל אביהן משום דאלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביהן שהיה מבני כ' שנה ומעלה כשיצאו ממצרים למה חלקו בשוה כשמחזיר כל אחד לאביו הלא כל אחד יחזור ויוריש לבניו ולא לבני אחיו אבל השתא דחזרה נחלתן אצל אבי אביהן כגון שיצא אבי אביהם של הבאים לארץ מצרים כשהיה מבן כ' שנה ומעלה (ולא) [ולו] ב' בנים פחותים מבני כ' שנה ולאותן שני בנים לזה בן אחד ולזה שנים והם מבני כ' שנה ומעלה כשבאו לארץ ונטלו ג' חלקים מנחלת הארץ וחזרה נחלתן אצל אבי אביהן יש לאותו אבי אביהם לחזור ולחלוק בשוה לאלה הג' הג׳ חלקים שהם מבאי הארץ שיקח בן של האחד חלק וחצי ושני בני האחד חלק וחצי מאחר שמכח אבי אביהן הם נוחלין ואלו אינם אלא כדמות שליחיו שיטלו כל מה שיטלו עכ"ל הר"אם ואם היה דעת רש"י בפי' חזרה נחלתן אצל אבי אביהן כמו שפירשו הרא"ם שפי' שאבי אביהן היה מיוצאי מצרים והיה בן כ' והבנים היו פחות מבן כ' כשיצאו ממצרים והבני בני' היו בני כ' כשבאו לארץ ע"כ צ"ל ג״כ מ"ש רש"י לעיל כיצד ב' אחים מיוצאי מצרים ר"ל והיה להם אב שיצא ממצרי' שהיה יותר מבן כ' והם לא היו בני כ׳ כשיצאו ממצרים והיה להם בני' בבאי הארץ לזה אחד ולזה ג' והיה הבני' כולם בני ך' כשבאו לארץ ונתחלקה להם הארץ כדכתיב לאלה תחלק הארץ ונטל האחד חלק אחד והג' נטלו ג' חלקים וחזרה נחלתן אצל אבי אביהם שיצא ממצרי' והיה בן כ' והבנים שיצאו עמו ממצרים ולא הגיעו לבני כ' ירשו ממונו וחלקו בשוה וז"ש לשמות מטות אבותם כו' כל זה צריך אתה לפרש בדברי רש"י אליבא פירושו של הרא"ם ולפ"ז יקש' למה אמר רש"י בכאן ואלו מתחלה חלקהו למניין יוצאי מצרי' לא היו נוטלין (אלא) [אלו] הד' אלא ב׳ חלקים ולפי פי׳ הרא"ם לא היו נוטלין אלא חלק אחד שהרי אבי אביהם לא היה אלא אחד מן התר"ג אלף תק"ן שהיו יוצאי מצרים והי"ל לרש"י לומ' ואלו מתתלה (חלוקה) [חלקוה] למניין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הד' אלא חלק אחד ועכשיו נטלו ד' חלקים לכך אומר אני שמ"ש רש"י ב' אחי' מיוצאי מצרים שהיה להם בני' בבאי הארץ כו' הוא כמשמעו ור"ל שהאחי' שהיו מיוצאי מצרים היו שניהם בני ך' ובניהם שהיו לזה א' ולזה ג' היו מבאי הארץ היו בניה' של יוצאי מצרי' ממש שהיו בני' ך' כשיצאו ממצרי' ומ"ש רש"י חזר' נחלתן אצל אבי אביהן ר"ל אצל אבי אביהן שמת במצרי' כאלו אביה׳ ירשו נחלה זו ממנו וחלקוה בשו' ונפלה על בני' של זה בן אחד ולזה ג׳ בני' והגיע לאח' ב' חלקי׳ ולג' ב' חלקי' ועכשיו אלו מתחלה חולקים למניין מצרים היו נוטלים אלו הד' ב' חלקים ומה שהוצרך רש"י לומ' חזרה נחלתן אצל אבי אביהן ולא אמר חזרה נחלתן אצל אביהן לפי שקשה לרש"י אלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביה' שהיה מבני כ׳ ומעלה כשיצאו ממצרי' למה יחלקו הא' והג' שוה בשוה כשיחזיר כל אחד לאביו הלא כל אחד יחזור ויוריש לבניו ולא לבני אחיו לכך קאמר רש"י שגם אלו הב' אחי׳ שיצאו ממצרים החזירו הד' חלקים הללו לאביהם שמת במצרים כאלו ירשוה ממנו וירשו הם בשוה מאביהם ואח"כ ירשו הא' עם הג' ג"כ שוה בשוה מאביהם הא' ב' חלקי' והג' ב' חלקי' ולא ירש הא' ב' חלקים מחמת שירשו מאחי אביו אלא מאבי אביו ואין לתמוה מנ"ל לרש"י סברה זו שכשחזרה נחלה זו של באי הארץ לאביהם שהיו מיוצאי מצרים ושתחשב להם ליוצאי מצרים כאלו ירשוה הם מאביהם שמת במצרים דס"ל לרש"י שזה כתוב בפירוש בתורה דכתיב גבי יוצאי מצרים שאמר להם השי"ת ונתתי אותה לכם מורשה אני י"י הרי שקרא להם ליוצאי מצרים מתנת הארץ בלשון ירושה כלומר ירושה היא מאבותיכם ומפרש"י מאבותיכם ר"ל מהאבות של אלו היוצאים ממצרים שתהא נחשב לו חלקו שבכל אחד כאלו ירשה מאביו שמת במצרים לפי שגם הוא כאלו ירש אותם מאבותיו ואבותיו מאבותיו עד אברהם יצחק ויעקב אבינו ע"ה זה נ"ל דעת רש"י ברור.

סב

[רש"י מה טעם כי לא נתן להם נחלה וכו' כתב הרא"ם וז"ל כאן נתן הכתוב טעם על שלא התפקדו בתוך בני ישראל ואינו לא מהטעם ראשון שאר"זל בכי אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל ולא מהטעם השני ומנ"ל לרז"ל לתת טעם אחר חוץ מהטעם שכתבה התורה בפירוש ושמא י"ל שהטעם שכתבה התורה הוא על היות מנינם מבן חדש ומעלה ולא מבן ך' ומעלה כדכתיב מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל שפירושו במנין שנמנו בו ישראל מבן ך׳ ומעלה אבל הטעם של רז"ל אינו אלא על שלא נמנו בתוך בני ישראל אלא אלו בפני עצמם ואלו בפני עצמם והכתוב הוצרך לצוות שלא ימנה שבט לוי עם שבטי ישראל אבל איני יודע איך היה אפשר שימנו אלו עם אלו מאחר שאלו מבן חדש ומעלה ואלו מבן ך' ומעלה וצ"ע עכ"ל ול"נ דהקושיא מעיקרא ליתה מפני שכן דרך חז"ל לתת טעם אחר חוץ מהטעם שכתבה התורה בפירוש כדאשכחן גבי שת שאחז״ל למה נקרא שמו שת שממנו הושתת העולם וכן גבי ראובן אמחז"ל למה נקרא שמו ראובן אמרו ראו מה בין בני לבן חמי כו' אע"פ שהתורה כתבה בפירוש ט"א כן נ"ל:]

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה