צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · כב
פרשת בלק
ב
וירא בלק בן צפור כו' בספר הזוהר אמרו שהיה לו צפור אשר בו היה עושה כל כשפיו ושמיה דההוא צפור ידוע כו' וכבר ראיתי מי שכת' על הא דפרש"י בפ' קדושים וידעוני המכניס עצם חיה ששמה ידוע כו' היינו כמו הצפור אשר בו היה בלק עושה כל כשפיו ששמו ידוע ואני אומר שטעות הוא בידו כי לא פגע ולא נגע זה לזה כנודע ליודעי חן ועוד אמרו בזוהר כי בלק ברוב חכמתו שלח מלאכים ממש לבלעם הראוים לאותו פועל סדורים בצירופיה' וחשב בלק ללחוך לישראל כילק וכן בלעם חשב כי בחכמתו ובכישופיו יבלעם בשאולם חיים א"ל הק"בה לא יפה דרשת אני אבלבל לשונכם בענין שלא תשמעו איש אל שפת רעהו ועשה מבלעם ובלק עמ"ק ב"לבל לרמוז שהשם יבלבל לשונם וישליכם בעמק עכור וכן היה כי נהפכה עצתן ולא הועיל להם חכמתם וכישופם ומלאך רע ענה בע״כ אמן ואמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וכן אמר מה אקוב לא קבה אל כי מי שרוצה לקללם הוא מקלל את עצמו ולכן אמר בכאן ועתה לכה נא ארה לי שהקללה עתידה לחזור אליו ואמרו עוד בזוהר שבלעם לא היה יכול לברך או לקלל אלא שהיה יודע אותו עת ועוד שהכתוב אמר טוב עין הוא יברך אבל פירושו כי בלעם היה יודע כשהק"בה רוצה לברך או לקלל והוא היה מברך באותו עת וכל העם חושבים שהוא היה המקלל או המברך ואינו כן כי ברכת יי' היא תעשיר ולכן אמר את אשר תברך מבורך כבר הוא מבורך מפי השם ולא אמר את אשר תברך יבורך אלא מבורך ע"כ והביאו בעל צרור המור ומסיים וכת' וז"ל ולפי שבלק ראה בחכמתו ענין פעור אלא שלא היה מגיע לאמת וראה שעתה בזה העת הם מוכנים לפורענות אמר ועתה לכה נא ארה לי כלומר בזה העת ראוי לך שתבא מיד ולא תתעצל.
רש"י וירא בלק וגומר אמר אלו ב' מלכים שהיינו בטוחים עליהם כו' כת' מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל קשה לרש"י על וירא בלק דה"לל ויהי כראות בלק את כל וגו' ויגר וגו' שכן דרך הפסוק כמ"ש ויהי כראות לבן וגו' וכמו שכתבתי ג"כ גבי וישמע יתרו ע"ש אלא כיון שכת' וירא בלק משמע שהוא לבדו ראה וגו' לכן ק"ל וכי הוא לבדו ראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי מה ראה הוא יותר משאר הרואים ומתרץ אמר אלו ב' מלכים כו' ר"ל ראה בלבו יותר משאר הרואים כלומר שאר הרואים לא נתנו על לבם ולא חששו למה שהוא חשש כי הוא אמר אלו ב' מלכים כו' לפיכך ויגר וגו' ויהיה פי' של וירא לשון התבוננות כמו וירא וירץ לקראת' דאברהם עכ"ל ועוד כת' וז"ל רש"י לפיכך ויגר מואב לשון מורא כו' הרא"ם כת' וז"ל ותימה אם מלת ויגר דבקה אדלעיל מיניה מאי כי רב הוא דכתי' בתריה דמשמע שמפני רבויים הוא שפחד ולא מפני מה שנעשה לשני המלכי' עכ"ל והניחו בתימה ואני שמעתי פירושו שאין כאן קושיא כי פי' כי רב הוא כי דבר גדול הוא כמו רב לכם בני לוי כלומ' דבר גדול הוא זה שהרגו ב׳ מלכים גדולים כאלה וחוזר הכל על ויגר מואב להגדיל ענין המורא לומר שדבר גדול הוא זה מה שעשו ישראל לאמורי עכ"ל וק"ל על דבריו טובא חדא מ"ש דקשה לרש"י שהי"לל ויהי כראות בלק את כל וגו' שכן דרך הפסוק כמ"ש ויהי כראות לבן וגו' וכי בשביל שכתוב פעם אחת ויהי כראות לבן וגו' יאמר הרב ז״ל שכן דרך הפסוק הלא מצינו כתוב לשון וירא לאין מספר שקשה בהו ג"כ וכי הוא לבדו ראה וכו׳ ואפ"ה לא פרש"י עליו כלום וכבר שדיתי נרגא בדבריו גם גבי וישמע יתרו וגומר ושם הארכתי ע"ש ועוד מ"ש כי רב הוא כי דבר גדול הוא וכו׳ קשה דא"כ לא ה"ל לרש״י לסתום אלא לפרש מאחר שהוא חדוש שלא פי' כן שום מפרש והנה החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל כת׳ וז"ל הרא"ם האריך על זה לומ׳ מי הכריחו לומר כן לרש"י ז"ל אבל לדעתי הדברים מבוארים שראה ויוכיח רש"י ז"ל כי למה התחיל הכתוב בבלק ואמר וירא בלק והשלים באמרו ויגר מואב ולכך פרש"י ז"ל שאלו היתה ראיה זו שנאמר בבלק ראייה לב כבר היה ראוי שיאמר ויגר בלק אבל הראיה הזאת ר"ל שאמ' כן בפה והעד על היו' כן כוונת רש"י ז"ל הוא מ"ש אמר אלו ב' מלכי׳ שהיינו בוטחי' לשון רבי׳ להורות שכן אמר בפה וזה אמרו לפיכך ויגר מואב כאלו יאמר לפיכך נאמר ויגר מואב ולא נאמ' ויגר בלק עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין הלא לפי פירושו לא יתישב כלל תמיה' הרא"ם ז״ל דלעיל אם מלת ויגר דבקה אדלעיל מיניה מאי כי רב הוא דכתי' בתריה כו' ודוחק לומר שלא חשש לישב תמיהתו של הרא"ם מאחר שכל עצמו של הרא"ם לא האריך אלא על זה ע"ש לכן נ"ל שקשה לרש"י על וירא בלק מה שהקשו חז"ל בספר הזוהר וז"ל וירא בלק וישמע מ"ל מהו וירא כו' והא ודאי שכונתם מאחר שלא ראה בלק מה שעשו ישראל לאמורי אלא שמע היאך שייך לומ' וירא לכן פרש"י אמ' אלו ב' מלכים כו' ר״ל שאין פי׳ של וירא לשון ראיה רק פי' לשון הבנה שלמ' ק"ו אנו ע"אכו כו' אך לא ידעתי מהיכן למדו זה שלא ראה בלק מה שעשו ישראל לאמורי דלמא בלק היה באותה מלחמה של סיחון עם ישראל וראה בעיניו את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויהיה וירא בלק כפשוטו ראיה ממש ואולי קבלה היתה בידם שלא היה בלק באותה המלחמה של סיחון עם ישראל ומה שתמה הרא"ם ז"ל לפי פרש"י אם מלת ויגר דבקה אדלעיל מיניה מאי כי רב הוא דכתיב בתריה כו' וסיי׳ וכת' וז״ל וליכא למימ' שחסר וי"ו מן כי רב הוא כאלו אמר וכי רב הוא שפירושו ועוד מפני שרב הוא דא"כ ה"ל לפרש זה כמו שפי' גבי כי הוציא י"י את ישראל ממצרים שכת' וכי הוציא במקום כי הוציא להורו' על חסרון הוי"ו וכו' עכ"ל תמה אני מאד על חכמתו הגדולה איך שכח ונעלם מעיניו מה שהוא בעצמו פי' לדעת רש"י בפ' שלח לך בפסוק כי דבר י"י בזה וגו' שהוא כאלו כתי' וכי דבר י"י בזה אע"פ שרש"י לא פי' שם כלום לכן גם כאן יש לפרש כן דהוי כאלו כתי' וכי רב הוא וגו' כן נ"ל אחר שכתבתי זה ראיתי שהרב ר"מ אלשיך ז"ל כת' בפשיטו' ובמונח קיי' שוירא בלק פירושו ראיה ממש כי עין בעין ראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי כי שם היה במלחמות חשבון עם סיחון מלכו ולפי שאז עדיין לא היה מלך לכן אמר וירא בלק בן צפור וגו' ולא יכנה אותו בשם מלך וכו' אמנם לא מפניו אחזור בי מלפרש דעת רש"י כדאמרן מאחר שחז"ל בספר הזהר הנז' הם בעזרי כן נ"ל.
ג
ויגר מואב מפני העם כי רב הוא כו' כת׳ הרב ר"מ אלשיך ז"ל כי יראת מואב מבני ישראל אפשר לאחת משתים או על היות' עם רב מהם או על היותם בני ישראל אשר י"י אתם כי בנו בכורו ישראל ובו יצליחו שלא בדרך טבע והנה ב' בחינות אלו היה אז בישראל אמנם בלק כי חכם היה לא היה עושה עיקר רק מבחינת ניצוח שלא בטבע על היותם ישראל עם נושע ביי' והוא כי התפעל ממראה עיניו כי ראה נצחון האמורי כמ"ש ז"ל שעיר חשבון מלא יתושים או עיר פרוצה אין חומה וסיחון בה לא יוכלו כל העולם עליה והוכפלו חשבון והיותה עיר סיחון וגם נצוח הנחלים ארנון שהכניס הוא ית' שיני הסלע (המעבר) [מהעבר] הזה תוך פתחי המערות ומיעכום לא ריבוי עם עושה כל אלה כי אם ישראל באשר י"י אתם וזהו וירא בלק עין בעין בעוד היה שמו בלק בן צפור ולא בשם מלך יכנה את כל אשר עשה ישראל לאמורי כי שם היה עם סיחון מלכו ראה כי כל הנעש' היה בבחינת היותם ישראל כי הכל שלא בדרך טבע ע"כ לא שת לבו אל בחינת רבוי עם אך מואב שלא ראה אשר עשה ישראל לאמורי כ"א לשמע אזן ואין אדם מתפעל בשמיעה כבראייה ע״כ ויגר מואב עד (גדר) מאד לא מבחינת ישראל רק מפני טעם כי רב הוא אך על בחינת היותם בני ישראל גם שויקץ מואב שהיו כקוצי' בעיניהם יראים פן יגיע להם עקיצתם עכ"ז לא היה מאד כ"א ויקץ כו' מפני בחינת היותם בני ישראל וגם זה לא מפאת עצמם כ"א להיותם בנים לישראל אביהם וזהו אומר למעלה ישראל ופה בני ישראל ועל שלא חש בלק אל בחינות רבוי עם לא בקש להתחבר עם מדין להיות גם הם עם רב אך מואב שמזה עשו עיקר ע"כ בא וידבר אל זקני מדין למען בהתחברם יהיו גם הם רבים כמוהו וע"כ ויאמר מואב כו׳ ולא בלק ולמען ירצו מדין ליכנס עמהם אמרו להם הנה אין חתיתם עלינו כאשר עליכם כי הלא מצווים ועומדים הם שלא להתגרר בנו המלחמה ואין מיראנו רק שילחכו את סביבותינו לאכול המזונות (להעריבנו) [להרעיבנו] ובכלל הסביבות אתם כי מדין בסביבות מואב היו ואף זה לא יבא אלינו בעצת העם כ"א שימשך מחמת רבוי הקבוץ שלא יכלו הרודים בעם לעכב ביד כלם וז"א הקהל אך למדין יהרגו למשחית ואין מעכב ובזה תיקנו הא' אך השנית שהיא להיותם לישראל נוצחין שלא בטבע לא ידעו מואב לתקן אך ובלק בן צפור אשר חש על בחינה זו שת לבו כי הנה הוא מלך למואב בעת ההיא אשר היותו מלך נתבשר בקטנותו ע"י בלעם כמ"ש ז"ל ע"כ נתן אל לבו וישלח כו׳ כי גם בלעם מעשיו שלא בטבע כאשר ניחש לו וגם הפיל את חשבון שהיה למואב ביד סיחון ע"י קללו את מואב וזהו וישלח מלאכים וכו' הוא ולא מואב
ד
כלחוך השור את ירק השדה וכו' כת' ר"י בעל העקידה וז"ל כל ימי הייתי קוהה בזה המשל עד שראיתי הפרות רועות באפר וידעתי כונתו וזה שדרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה ביותר ולשלחה לארכה סביבות פניו ובשעיריותה שהיא נעשית כמגל הוא תולש כל ירק עשב אשר לוחכו ומכניסו בפיו בדרך הצד אשר מוציאה וחוזר ומוציאה ועושה כן תמיד והנה מקום הנחת פיו הוא בטוח וסביביו נשערה מאד והוא עצמו המכוון מהם כי אף שיובטחו שלא יתגרו בם מלחמה מ"מ יגורו ויקרה לסביבותם מה שיקרה לסביבות פי השור עכ"ל והחזקוני כת׳ וז"ל כלחוך השור בלשונו שהיא כמסרק לפי שאין לו שנים למעלה כמו בהמות טהורות
ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא וגו׳ י"א שבא לתרץ למה ויגר מואב ולא בלק לפי שמנוהו רק בעת ההיא לפי שעה ע"כ אמר בלבו מה לי לצרה זו ומ"מ בנגלה מפני מורא העם הוצרך לעשות מה שעשה וי"א שבא לתרץ למה זה היה מואב יראים הלא כבר נאמר אל תצר את מואב ע"כ אמר לפי שבלק מלך למואב בעת ההיא ובלק ארמי הוא ולא מואבי שנ' ארץ בני עמו פרש"י בלק משם היה וזה ארץ ארם כמ"ש מן ארם ינחני בלק והיו יראי' פן תקר' הארץ על שמו של בלק כמו שעמון ומואב טהרו בסיחון כמ"ש והוא נלחם במלך מואב הראשון וגו' כך טהרה הארץ לישראל ע"י בלק שהיה מלכם בעת ההיא לכך עתה ילחכו ולא קודם וי״א ילחכו את כל סביבותינו ולא יגעו בנו כלל רק יעשה כלה בכל סביבותינו וממילא אין לנו תקומה לכך נאמר כלחוך השור את ירק השדה דוקא ירק שבשדה שסביבות העיר אבל לא יגע בירק של הערים.
ה
רש"י לקרוא לו הקריאה שלו היתה להנאתו כו' כת' הרא"ם וז"ל ולא ידעתי מהיכן דרשו זה שהרי אין מלת לו פה יתירה כמו גבי פסול לך עשה לך שלח לך שהרי הוא צריך לו במקום אותו כמו קראן לו ויאכל לחם במקום אותו עכ"ל ואני תמה מאד איך הניח זה בקושיא הלא הוא גופיה פי' לקמן גבי אם לקרוא לך אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם וז"ל דא"לכ אם לקרא אותך מ"ל ואע"פי שמצאנו קראן לו במקו' אותו יתכן לפרשו ג"כ להנאתו ולטובתו לתת לו את בתו גם לאכול את לחמו עכ"ל א"כ גם פה י"ל כן שדרשו זה מדכתיב לקרא לו ולא כתיב לקרא אותו כן נ"ל.
רש"י סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו כו' לא ידעתי למה לא נמשך רש"י כאן אחר התרגום כשם שנמשך אחר התרגום לעיל בפ' בא בפסוק וכסה את עין הארץ שהרי התרגום שוה בשניהם ושמא י"ל דרש"י סבר שלא היה יראת בלק מחמת ריבוי עם כ"א מחמת שהם מנצחי' שלא בטבע רק בהשגחה פרטית מן השי"ת עד שנצחו סיחון ועוג שא"א היה לנצחם בדרך טבע כמו שנתבאר לעיל הלכך לא רצה רש"י לפרש כאן עין הארץ כמו התרגום שמפרש אותו לשון ריבוי עם כן נ"ל.
רש"י קרובים הם להכריתני כו' זה יובן היטב ע"פ מה שפרש"י לקמן וז"ל ואל תתגר בם לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזי' אותם כו' עכ״ל ולכן אמר קרובים הם להכריתני מפני שישראל יהיו שוללים ובוזזים אותנו ואין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואם אנו עושים להם שום דבר יהרגו אותנו.
ז
רש"י קסם זה נטלו בידים כו' כת׳ הרא"ם וז"ל ומה שתלה הקסם הזה לזקני מדין אע"פ שמלת בידם סתם אכולהו קאי אף אזקני מואב משום דכתיב בתריה וישבו שרי מואב עם בלעם ומשמע דזקני מדין הלכו להם ש"מ שאותם שלקחו הקסם בידם היו זקני מדין וכששמעו שאמר להם לינו פה הלילה ולא אמר שילך עמהם הניחוהו והלכו עכ"ל אבל מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל כת' ט"א וז"ל מה שתלה הקסם בזקני מדין שמעתי לפי שהם היו יודעים ומכירים את משה ואת מעשיו והיו יודעים שאמר לפרעה התפאר עלי וגו' אמרו אם היה ממש בבלעם היה הולך ג"כ עמהם בפעם ראשון והיה אמר להם התפארו עלי ואל תדאגו וכיון שלא הלך מיד ואמר כך אמרו א"כ אין בו ממש כמו במשה והיאך יכול לנצחו עכ"ל וק"ל על טעם זה אטו בשביל שנתגדל משה במדין והיו יודעים ומכירים את משה ואת מעשיו היו יודעי' שאמר לפרעה התפאר עלי וגומ' טפי מזקני מואב מה ענין מדין למה שעשה משה במצרים הלא כל האומות שמעו כל מה שעשה משם במצרים כדכתיב אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד וגו' לכן טעמיה של הרא"ם עיקר כנ"ל.
ט
רש"י מי האנשים האלה עמך להטעותו בא שיאמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו כו' כת' הרא"ם וז"ל אבל בפסוק איכה פי׳ יודע היה היכן הוא אלא לכנוס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישיהו פתאו' וכן בקין א"ל אי הבל אחיך וכן בבלעם מי האנשים האלה עמך ליכנס עמהם בדברים ושמא י"ל דה"נ כדי להכנס עמו בדברים הוא כדפי' התם אלא ששם לא פי' הטעם למה נכנס עמו בדבור ופה פי' הטעם ואמ' כדי להטעותו וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לומר דה"נ כדי להכנס עמו בדברים הוא כדפיר' התם ופה פי' הטעם למה נכנס עמו בדבור ואמר כדי להטעותו כו' דא"כ לא יהיה הטעם שוה גבי קין וגבי בלעם וכמ"ש הרא"ם גופיה בהדיא לעיל בפסוק איכה וז"ל ומפני שאינו נופל שם הטעם שנתן גבי אדם וקין שהרי בלעם עדיין לא התחיל בעבירה נתן ט"א ואמר כדי להטעותו עכ"ל א"כ למה ערבינהו רש"י בלעם בהדי קין ואמר על שניהם ליכנס עמהן בדברים בפסוק איכה וז"ל וכן בקין א"ל אי הבל אחיך וכן בבלעם מי האנשים האלה עמך ליכנס עמהם בדברים כו' עכ"ל ואפי' את״ל דאע"פ שפרש"י ליכנס עמהם בדברי' לאו בחדא מחיתא מחתינהו אלא הא כדאיתא והא כדאיתא דאלו גבי קין הטעם שנכנס עמו בדברים כדי שלא יהא נבהל להשיב אני הרגתיו וחטאתי עויתי פשעתי ואלו גבי בלעם הטעם שנכנס עמו בדברים כדי להטעותו כו' אכתי קשה שהרי סיים רש"י וכת' בפסוק איכה וז"ל וכן בחזקיה בשלוחי מראדך בלאדן עכ"ל והא ודאי דגבי חזקיה אא"ל הטעם שנכנס עמו בדברים כדי להטעותו כו' חלילה וגם אא"ל הטעם שנתן גבי אדם וקין שלא יהא נבהל להשיב אם יענישוהו פתאום שהרי חזקיה עדיין לא התחיל בעבירה אלא ודאי הא דנקט רש"י וכן בחזקיה כו' ר"ל כדי ליכנס עמו בדברים דרך אהבה וחיבה כי כן חק המוסר ודרך ארץ בין ב׳ אוהבים לכנוס עמו בדברים ויהיה פירושו איך שיהיה קשה למה פרש״י במלכים גבי חזקיה בשלוחי מראדך בלאדן וז"ל זה אחד משלש שבדקן הק"בה ומצאן עביט (מי רגלי') [של מים עכורים] קין וחזקיהו ובלעם קין לא ידעתי השומר אחי אנכי הי"לל רבש"ע הלא כל הנסתרות גלויות לך כדאי׳ בתנחומא בלעם (בלעום) שא"ל המקום מי האנשים האלה עמך היל"ל יי' אלדים אתה ידעת כמ"ש יחזקאל והוא השיב בגאוה בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי הרבה מבקשים יש לי חזקיהו ה"ל להשיב לישעיה אתה נביאו של מקו' ואתה שואל אלי התחיל מתגאה ואמר מארץ רחוקה באו אלי לכן נענש ועל ששמח עליהם והאכילו על שלחנו עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שנתן ט"א גבי בלעם וחזקיהו למה נכנס עמהם בדברים והוא כדי לבדקן אלא מאי אית לך למימר שאגדו׳ חלוקות הן ורש"י רגיל לפרש פעמים אחר אגדה אחת ופעמים (אחת) [אחר] אגדה אחרת כמו שכת' הרא"ם ז"ל בהרבה מקומות לאין מספר א"כ כל הטורח שטרח הרא"ם כאן וגם לעיל בפסוק איכה שלא לצורך הוא כי הקושיא מעיקרא ליתא כי אגדות חלוקות הן וכבר מצינו בענין זה גופיה הא דפרש"י זה אחד מג' שבדקן הק"בה וכו' אגדות חלוקות שהרי בב"ר בפסוק ויאמר האדם וגו' אמרו ד' הן שהוקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מי רגלים ואלו הן אדם וקין ובלעם וחזקיה וכו' הרי קחשיב ג"כ אדם וכבר הקשה לי משכיל אחד על מ"ש רבינו בחיי ז"ל כאן בפסוק מי האנשים האלה עמך וגו' וז"ל לא מצינו בכל הכתובים שישאל הקדוש ברוך הוא אלא לרשעים לאותן שהוא רוצה להטעותן כדי להאבידם והשמידם עדי עד כענין שכתוב משגיא לגוים ויאבדם וז"ש בקין אי הבל אחיך וכו' רצה להטעותו וכן כאן בבלעם רצה לשאול לו כדי להטעותו עכ״ל וקשה הלא מצינו ג"כ גבי חזקיהו כמו שנתבאר ואני השבתי לו דשאני חזקיהו שלא שאל לו הקדוש ברוך הוא עצמו כ"א הנביא ויוכל להיות שחשב חזקיה שלא שאל לו הנביא מאין באו כו' בשליחות הקדוש ברוך הוא אלא מעצמו כאשר ישאלו איש לרעהו דרך סיפור דברים בעלמא ולכך אינו ראוי חזקיה להענישו כולי האי כמו קין ובלעם אבל אעיקרא דדינא פירכא איך פי' שהוא רוצה להטעותן כדי להאבידם ולהשמידם עדי עד כו' שהרי הקדוש ברוך הוא ברחמיו רוצה בתשובת הרשעים ואינו חפץ במיתתן ושמא י"ל שהוא כענין שפרש"י על ואני אקשה את לב פרעה מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות ע"ז לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה כו' אמנם אני קבלתי בשם הרב רבי מענדל ר' אביגדורש זצ"ל וכן ראיתי כתו' למחבר אחד על הא דפרש״י כאן מי האנשים האלה עמך להטעותו בא שיאמר כו' וז"ל ע"ד הבא לטמא פותחין לו אבל אינו מסייע אבל אין לפרש שאמר הקדוש ברוך הוא מי האנשים לכנוס עמו בדברים כדי שלא יהא נבהל כמו שפרש"י גבי אדם וקין בפ' בראשית דמה לו להקדוש ברוך הוא יהא נבהל ונבהלים אלף רשעים כמותו דדוקא גבי אדם וקין איכא טעמא שלא יהא נבהל להשיב חטאתי אבל גבי בלעם לא שייך האי טעמא וא"כ למה פרש״י בפ' בראשית גבי איכה שהוא כמו מי האנשים דבלעם לכנוס עמו בדברים וי"ל דס״ל לרש"י דע"כ פירושו דמי האנשים הוא ג"כ לכנוס עמו בדברים דאי לא יסבול שום פי' רק להטעותו א"כ יהי' נגד מדתו של הק"בה שמדתו של הק"בה הבא לטמ' פותחין לו ואינו מסייע וכאן ע"כ יטע' בלעם אבל מאחר שיסבול פי' אחר שוב אם יטעה בלעם את עצמו ויאמ' שאין הכל גלוי לפניו הוא הטעה את עצמו והקדוש ברוך הוא לא היה (מחריכו) [מכריחו] לטעות אלא שנתן פתח לפניו לטעות וזה מדתו הבא לטמא פותחים לו ואני אוסיף נופך משלי שהוא כענין הכתו' צדיקים ילכו בם (ורשעים) [ופושעים] יכשלו בם וגו' כן נ"ל.
(לא תאור את העם כי ברוך הוא כו' בכאן יש לשאול אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא אם תאמר היה היאך אפשר שיהיה כח בב"ו לשנות גזירות הבורא ואם הבורא גזר על ישראל שנ' כי ברוך הוא היאך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר וא"ת לא היה ממש בקללה וא"כ למה מנעו הקדוש ברוך הוא וא"ל לא תאור את העם יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקדוש ברוך הוא כענין שכתו' יקללו המה ואתה תברך והתשובה בזה כי בלעם לא היה כח בדברו כלל שתחול ברכתו או קללתו וראיה שאין הקללה כח בדבורו כלל מה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו כי אלו היה כח בדבורו בענין הברכה כשהוברר לו הדבר שאין רצונו של הקדוש ברוך הוא לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו למה לא ברך לבלק ועמו והנה תושלם בזה כונתו של בלק שלא ישלוט בו ישראל או למה ידחוק עצמו בשכירות כסף וזהב של בלק יברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים כלן ולא יצטרך לכספו ולזהבו וכבר מצינו מפורש שבירך את עצמו באמרו תמות נפשי מו' ישרים ולא נתקיים ברכתו אלא שהייתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש שהרי מת מיתה משונה דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקללם וזהו מצד דבורו אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוון השעה שהק"בה כועס בה היה ודאי כח בדבורו לקללם ומ"מ עדיין הקושי' במקומה עומדת כי מאחר שהק"בה לא כעס באותן הימים נמצא שכל דבריו וחכמתו בטל וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו שהרי אין כח בקללתו אלא בשעת הכעס וכיון שאין שעת הכעס רפו ידי חכמתי וא"כ למה לא הניחו לקלל וא"ל לא תאור את העם התשובה בזה כי גלוי וידוע לפניו ית' דבר המגפה העתיד להיות וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה המגפה ע"כ מנעו מלקלל אבל ודאי לא היה לבלעם שום כח מצד דבורו לא בברכה ולא בקללה רק מצד חכמתו בכוון השעה שהק״בה כועס בה כ"כ רבינו בחיי ז"ל והוא מדברי החכם המופלא ראב"ע ז"ל ועיין בתולדות יצחק שהאריך מאד בענין זה.)
יא
רש"י קבה לי זו קשה מארה שהוא נוקב ומפרש כו' כת' עליו הרב המופלא ר"א ז״ל ועתה לכה ארה לי וגו' ובלעם אמר אל השי"ת ששלח לו בלק לכה קבה לי ומה שפרש"י שקבה קשה מארה ובלע' הוסיף מדעתו משנאתו את ישראל וכן וגירשתיו קשה מן ואגרשנו מן הארץ אין זה מספיק וכי לא ידע בלעם שאלהיהם אוהב לישראל וע"י הוספה זו יגרע כי שמא כולי האי לא יתנו לו רשות ועל בלק קשה היאך היה נבער דעת כ"כ כי מתחלה אמ' לכה ארה לי ולא נעתר לו שנ' כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם ואח"כ שאל ולכה קבה לי וכי מי שאין רוצי' ליתן לו אפי' דבר קטן חוזר ושואל דבר גדול אלא ודאי שארה קשה מן קבה ולשון נכה קשה מן לשון להלחם ולשון ואגרשנו מן הארץ קשה מן וגרשתיו כי לשון קבה אינו לשון קללה שהרי נאמ' נקבה עלי שכרך אלא שהוא נוקב ומפרש או שהוא עושה בהם חור קטן מלשון ויקוב חור בדלתו אבל ארה קשה כי בו קללה בו נידוי וכן להלחם אינו כל כך רע בהחלט כי יש לוחם כדי להציל עצמו לבד אבל נכה הוא מכה ממש וכן וגרשתיו משמע לגרשו רק מעליו לבד אבל ואגרשנו מן הארץ משמע מכל העולם ובזה יתורץ הכל כי בלק לא ידע שאלהיה' אוהב להם כ"כ ע״כ פער פיו לבלי חוק ושאל ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ (אבל) [כלי יקר: דהיינו] כלה כליל [כלי יקר: כולם] אגרש מן העולם ובלעם ידע שאלהיה' אוהב להם ופשיט' שמן השמי' יעכבוהו ולא יעלה בידו לא זה ולא זה ע"כ אמר לפני הק"בה שבלק אינו שואל כ"א לדחותם מעליו כ"א יבואו להלחם בו אז יעכבו בלא תצור את מואב ודין הוא שתחול קצת קללה לקוב חור בדלתו לחסר מהם מעט לכך אמר כי בלק שלח אליו קבה לי אותו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו והשיב לו הק"בה לא תאור את העם כי ברוך הוא ר"ל כ"כ הם מבורכי' ודבקה בהם הברכה עד שאין מקום לחול אפי' לארירה הגדולה וק"ו קבה הקטנה שאין בו כח לחול כנגד חוזק הברכו' וכאשר ראה בלק שלא נעתר לו אל השאלה הגדולה ומן השמים יעכבוהו לילך עמו חזר אל הקטנה ואמר לפחות בה לכה קבה לי כי לא ידע מ"ש יי' לבלעם כי ברוך הוא כי לא הגיד בלעם לשלוחיו רק כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם וחשב שמא בעבו' זה יעכבוהו כי הקשיתי לשאול לכן שאל הקטנה והשיב לו בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי יי׳ אלהי לעשות קטנה או גדולה לא קבה הקטנה ולא ארה הגדולה וה"ל להקדים גדולה לקטנה בדרך לא זו אף זו אלא כדי לידוק מזה דוקא לפי שלא אוכל לעשו' הא אם הדבר ביכלתי הייתי עושה לא זו קטנה אלא אפי׳ גדולה ובזה הראה כי כל מזימות לבבו להרע וזה ביאור הפסוק ועתה לכה וגו' במלת ועתה רצה לנסותו אם יש בידו לאור כל זמן שירצה שאם ידחהו ויאמר שאני צריך להמתין עד העת שהק"בה כועס בה אין בו ממש כי שמא לא יכעוס כל הימים הללו וכמ"ש מה אזעום לא זעם יי' ע"כ אמר ארה לי לרצוני לזמן שאבחר אני או ארה אותם שיהיו לי אסורים בידי או לי שלא ידע הדבר שום אדם כ"א אני אולי אוכל שהעולם יחשבו שאני יכול ובאמת נכה בו שנינו אני ואתה ואחר ההכאה אגרשנו אני לבדי ואמר לשון אולי על עצמו כי אני ספק אם אוכל אבל את ודאי כי בצירופך ודאי נכה לכך לא אמר אולי (אוכל) [כלי יקר: נוכל] נכה בו כי ידעתי את אשר תברך מבורך ולא אמר יבורך כמ"ש יואר לפי שא"ל דוקא בקללות יש לך כח ולא בברכות כי את אשר תברך כבר הוא מבורך ואתה רואה זה באצטגנינו׳ שלו ואתה מברכו כדי לתלות בך דא"לה כשעזרת את סיחון הייתה מקלל לו מואב ולמ' לא ברכתו [כלי יקר: לסיחון אלא ודאי שאין לך כח בברכות] כ"א בקללו' לבלע ולהשחית כהוראת שם בלעם ע"כ אני מבקש ממך קללה ולא ברכה שתברכני עכ"ל ואני תמיה מאד על חכמתו הגדולה הלא רש"י לא מפי עצמו פי' שקבה קשה מארה כו' אלא מפי המדרש תנחומא ובמדבר רבה ובלי ספק שדבריהם ז״ל מיוסדים על אדני קבלתם האמתית א"כ איך הורשה לפרש כנגד קבלתם האמיתית וכה"ג תמה הרא"ם ז"ל על הרמב"ן ז"ל שטען על רש"י שפי' להלוך עמכם אלא עם שרים גדולים למדנו שרוחו גבוה כו' ע"ש ואלו לא קדמוהו קמאי ובתראי ז"ל ליישב כל הקושיו' שהקשה הוא החרשתי אבל באמת קדמונים אחזו שער כאשר תמצא הכל באר היטב בתולדות יצחק ובמעשי י"י ובספר ר"מ אלשיך ז"ל ולפי שהאריכו' שנאה נפשי לאויב הוא לי ע"כ לא ראיתי להעתיק רק מ"ש בזה בעל תולדות יצחק בקצור מופלג וז"ל והיתר הספק למה כ״כ שינויי׳ בלשונות ארה וקבה נ"ל בזה שבלק שלח לומר לבלעם שיקללם בלשון ארה שבזה יספיק לגרש אות' מן הארץ ובלעם חשב מחשב' רעה ואמ' אני יודע שאלהיה' אוהב אות׳ ושא' אומ' להקב"ה שישלח בלק לשאקללם ישיב שלא אקללם לכן אני ר"ל להקב"ה לשון שכשישיב שלא אקללם יובן ממנו שאקללם בזה האופן אמ' בלעם בלק שלח אלי שאקללם בלשון ארור ואם אומר (להשתי') [להשי"ת] ששלח לי לשון ארור שהיא קללה קטנה מקבה הקב"ה ישיב לא תאור ולא ישאר לי מקום כלל ועיקר שאקללם ולכן אמר להק"בה ששלח לי קבה והשי"ת ישיב לא תקוב וישאר לי מקום לקללם בלשון ארור והקב"ה שידע מחשבתו הרעה א"ל הבנתי מחשבתך הרעה לכן אני אומר לך לא תאר את העם אפי' בלשון ארור ואחר שראה בלק שלא רצה לקללם בלשון ארור שלח לו בלק שרים רבים ונכבדים ואולי בעבור שהם רבי׳ ונכבדים ירצה לקללם ושאל קבה לשאם ישיבו לו שא"א לקוב אותם עדיין והיה אפשר בלשון ארור לזה השיב בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי יי' לעשו' קטנה או גדולה פי' לא תחשוב לי לדבר לי בלשון רמאו׳ לומר שאשיב לא אקוב שהוא קללה גדולה אבל בלשון ארור אקלל שהיא קללה קטנה שלא אוכל לעבור את פי יי' אלהי לעשות קטנה שהוא בלשון ארור או גדולה שהוא בלשון קבה ובזה מיושב היטב לשון קטנה או גדולה שהיה ראוי שיאמר לא אוכל לעבור את פי יי' לעשות טובה או רעה כמ"ש אח"כ לבלק שאמר הלא גם אל מלאכיך אשר שלחתי אלי דברתי אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי יי' לעשות טובה או רעה מלבי מהו קטנה או גדולה אלא ודאי הכוונה מה שפרשתי בו והוא ענין חשוב.
יב
[לא תאור את העם כי ברוך הוא כו' בכאן יש לשאול אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא אם תאמר היה היאך אפשר שיהיה כח בב"ו לשנות גזירות הבורא ואם הבורא גזר על ישראל שנ' כי ברוך הוא היאך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר וא"ת לא היה ממש בקללה וא"כ למה מנעו הקדוש ברוך הוא וא"ל לא תאור את העם יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקדוש ברוך הוא כענין שכתו' יקללו המה ואתה תברך והתשובה בזה כי בלעם לא היה כח בדברו כלל שתחול ברכתו או קללתו וראיה שאין הקללה כח בדבורו כלל מה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו כי אלו היה כח בדבורו בענין הברכה כשהוברר לו הדבר שאין רצונו של הקדוש ברוך הוא לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו למה לא ברך לבלק ועמו והנה תושלם בזה כונתו של בלק שלא ישלוט בו ישראל או למה ידחוק עצמו בשכירות כסף וזהב של בלק יברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים כלן ולא יצטרך לכספו ולזהבו וכבר מצינו מפורש שבירך את עצמו באמרו תמות נפשי מו' ישרים ולא נתקיים ברכתו אלא שהייתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש שהרי מת מיתה משונה דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקללם וזהו מצד דבורו אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוון השעה שהק"בה כועס בה היה ודאי כח בדבורו לקללם ומ"מ עדיין הקושי' במקומה עומדת כי מאחר שהק"בה לא כעס באותן הימים נמצא שכל דבריו וחכמתו בטל וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו שהרי אין כח בקללתו אלא בשעת הכעס וכיון שאין שעת הכעס רפו ידי חכמתי וא"כ למה לא הניחו לקלל וא"ל לא תאור את העם התשובה בזה כי גלוי וידוע לפניו ית' דבר המגפה העתיד להיות וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה המגפה ע"כ מנעו מלקלל אבל ודאי לא היה לבלעם שום כח מצד דבורו לא בברכה ולא בקללה רק מצד חכמתו בכוון השעה שהק״בה כועס בה כ"כ רבינו בחיי ז"ל והוא מדברי החכם המופלא ראב"ע ז"ל ועיין בתולדות יצחק שהאריך מאד בענין זה.]
יג
רש"י להלוך עמכם אלא עם שרי׳ גדולים מכם למדנו שרוחו גבוה כו' כתב הרא"ם וז"ל לאו ממלת עמכם קדייק לה דדלמא עמכם דהכא דומיא דלא תלך עמהם דהק"בה שאין הכונה בו שלא ילך עמהם אלא עם שרי' גדולים אלא מקרא דיוסף עוד בלק שלוח שרים רבי' ונכבדים מאלה הוא דייק לה שאילו לא אמר להם כן למה הוסיף בלק שלוח שרי' רבי׳ ונכבדים מהראשונים וכך אמרו במדבר רבה מאן יי' לתתי להלוך עמכם אמר לי אין כבודך ללכת עם אלו אלא עם גדולים מהם לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרי' רבי' ונכבדים עכ"ל וק"ל על דבריו שהרי במדבר רבה אמרו גבי ויען בלעם ויאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב כו׳ מכאן אתה למד שהיה בו ג' דברי' עין רע ורוח גבוה ונפש קצרה כו' עד רוח גבוה דכתי' מאן יי' לתיתי להלוך עמכ' ואם איתא לא ה"ל לאתויי האי קרא כיון דבלאו מלת עמכם קא דייק לה אלא ה"ל לאתויי קרא דויוסף עוד בלק שלוח רבי׳ ונכבדים וגו' לכן נ"ל דלאו מקרא דויוסף בלק שלוח שרים רבי' ונכבדי' מאלה קא דייק לה אלא מקרא מאן יי' לתיתי להלוך עמכם אבל לאו ממלת עמכם קא דייק לה דבזה ודאי צדקו דברי הר"אם ז"ל דדלמא עמכם דהכא דומיא דלא תלך עמהם דהק"בה שאין הכונה בו שלא ילך עמהם אלא עם שרי' גדולים אלא כיון שלא אמר בלעם רק מאן יי' לתיתי להלוך עמכם לבד ולא אמר גם סיום דברי הק"בה שאמר ולא תאור העם וגו' הוא דדייק לה שאלו אמר להם כן היו מתייאשים ממנו ולא בקשו יותר שיקללם אבל הוא לא רצה לגלות להם זה כדי שיבינו השרים מכלל דבריו מאן יי' לתתי להלוך עמכם אלא עם שרים גדולים מחמת שרוחו גבוה ואל זה נתכוון רש"י באומרו ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום כו' וכן הוא מבואר במדבר רבה דוק ותשכח כן נ"ל:
כב
רש"י כי הולך הוא ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך כו' אבל החזקוני כת' תירץ אחר וז״ל שהרי אמר ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ולא ה"ל לבלעם ללכת עד שידע אותו הדבר והוא מיהר עצמו מרוב שנאה ולא המתין הדבור עכ"ל ורש"י לא בחר בפי' הזה מפני שהוא רחוק מפשוטו של מקרא לפי שפשוטו של מקרא ואך את הדבר אשר אדבר אליך וגו' היינו לאחר שילך בלעם אל בלק ולכן אין להאשים בזה לבלעם שלא המתין ללכת עד שידע אותו הדבר והרב מהרא"י ז"ל כת' תירץ אחר לפי שאמרו לו קום לך אתם ר"ל בקומה זקופה רוכב על סוס כדי שלא יהא זילותא כלפי מעלה שתשרה שכינתו על השפלים והוא מיהר וחיבש אתונו שהוא בריה נמוכה והרוכב עליה נראה כאלו הוא הולך ברגליו וראיה לדברי שהרי פרש"י מדברי רבותינו ששרי מואב תמהו עליו שלא רכב על סוס כו' עכ"ל ואני תמי' מאד עליו פה קדוש יאמ' דבר זה שא"ל קום לך אתם ר"ל בקומה זקופה רוכב על סוס כדי כו' הלא אדרבה איפכא מסתברא שרוצה הק"בה שינהגו הנביאים בענוה בשפלות כמ"ש אשכון את דכא ושפל רוח ולכן נהגו הנביאים לרכוב על חמור ולא על סוס כמו שמצינו גבי אברהם ומשה רבינו וגבי מלך המשיח ועוד דלפי דבריו עיקר חסר מן הספר דה"לל ויחר אף אלקים כי רכב הוא על אתונו וגו' אבל מדקאמ׳ ויחר אף אלדים כי הולך הוא משמע שלא הקפיד הקב"ה אלא על הליכה ולא על שלא רכב על סוס כן נ"ל.
רש"י ושני נעריו עמו מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו ב' אנשים כו' כת' הרא"ם דא"לכ ונעריו עמו מ"ל מאי ושני אלא להודיעך דרך ארץ הוא דאתא עכ"ל ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא מן השם הזה קדייק ליה אלא מדקאמ' ושני נעריו ולא אמר ושני נערים משמע המיוחדים הוא דדייק לה ומה שפירש"י כאן וחוזרים ומשמשין זה את זה וגבי אברהם בפ׳ וירא פי' ט"א שאם יתרחק אחד ממנו יהיה השני עמו י"מ שכת' וז"ל דכאן אין לפרש שאם יתרחק יהיה השני עמו דהא בלאו הכי יש לו שמירה שהיה אנשים הרבה עמו לכ״פ שהיו חוזרים ומשמשי' זה את זה ולעיל פי' דאם אין אנשים עמו אז אפי' אסור לילך בלא שני' עמו משום סכנה שאם יתרחק לא יהיה א' עמו אבל היכא שיש שאר בני אדם לא הוי אסור רק דרך ארץ ולכך כתב לעיל אין רשאי כלומר שהוא אסור עכ"ל ואין זה אמת שהרי בב"ר לעיל גבי אברהם אמרו בהדיא שהוא רק ד"א וז"ל ויקח את שני נעריו אתו א"ר אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ אברהם ושאול כו' לכן י״ל מה שפרש"י כאן ט"א וחוזרים ומשמשין זה את זה אגדות חלוקות הן וכבר ידוע מנהגו של רש"י שרגיל לפרש במקום אחד אחר אגדה אחת ובמקום אחר אחר אגדה אחרת כן נ"ל.
כו
רש"י סימני אבות הראהו כת׳ עליו החזקוני וז"ל כלומ' כשבא לקלל מתחלה את בניו של אברהם אבינו לא עמדה להם זכותו של אברהם אבינו וה"ל לבלעם הדרך פתוח לכאן ולכאן כנגד ישמעאל ובני קטורה והיינו ותלך בשדה ושוב כשחזר לבא לקלל לא עמד להם זכותו של יצחק והיה לבלעם דרך פתוחה מצד אחד כנגד עשו בן יצחק והיינו ותלחץ אל הקיר וכשחזר ובא לקלל הועילה להם לישראל זכותו של יעקב שמטתו היתה שלימה והיינו אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל עכ"ד ומהרא"י כת' וז"ל וי"ל דקראי נמי מרמזים אג' אבות בתחלה בעמידת המלאך כת' ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה אלמא במקום (רחב) [הר] עמד והיינו כנגד אברהם שקראו למקדש הר דכת' בהר יי' יראה והמלאך היה עמד ג"כ במקום גבוה שהיה (קשה) [קל] לנטות ממנו ונטתה מן ההר ותלך בשדה ובעמידה שנייה כת' גדר מזה וגדר מזה והיינו כנגד יצחק שקרא לב"ה שדה כדכת' ויצא יצחק לשוח בשדה ודרך השדו' שהן גדורין מזה ומזה וכן כרמי' דהכל אחד הוא ובעמידה שלישי׳ כתי' ויעמוד במקו' צר דהיינו יעקב שקרא לב"ה בית שהוא צר מכותליו דכת' יהיה בית אלקי' והכי נמצא בהדיא במדרש רבותינו שהאבו' קראו לב"ה כסדר הזה כמו שכל אחד ואחד מן האבות צמצם השכינה למקום מיוחד וכנוס יותר משלפניו כך המלאך דחק את בלעם למקום [צר] פעם אחר יות' עכ"ל ומורי מהר"ם יפה ז"ל כת' וז״ל ומה שהראה לו הסימני' על זה האופן בתחלה בדרך ואח"כ במשעול הכרמי׳ ואח"כ במקום צר וודאי כונה היתה לו והוא זה כי פעם הראשון עמד במקום רחב הראה לו בזה שמצד זכות אברהם עצמו ודאי היה יכול לשטן לו אבל מ"מ יש לך עוד דרך רחב מן הצד לקללם מצד הזוהמ' איש שיצא ממנו ישמעאל אשר מצד זה נאמר לאברה' לך אתן את הארץ הזאת והניח רחבת ידים לשאר האומות לתת להם כל שאר ארצות ואח"כ עמד במשעול הכרמים והיה לו ג"כ קצת דרך לנטות מן הצד אבל בדוחק מאד כי היה גדר מזה והנוטה מן הצד לוחץ רגליו בקיר והוא סימן כנגד זכות יצחק שהיו לו זכיות הרבה זכות אביו וזכות עצמו אשר מצד זה היה הבטחותו יותר גדולה מהבטחת אברהם שנ' לו את כל הארצות האל אתן לזרעך ולא היה לו מקום לקלל כי אם בנטויה בדוחק מן הצד והוא מצד שהיה לו ג"כ בן רשע הוא עשו אבי אדום ולכך עמד במשעול הכרמים כלומר יש לך מקום לקלל בדוחק מאד אבל בפעם השלישי עמד במקום צר אין דרך לנטות ימין ושמאל הוא סי' לזכותו של יעקב שהיה משולש בזכיות האבות וגם מטתו היתה שלימה מבלי שום פגם ומצד זה נאמר לו ופרצת ימה ונגבה וצפונה וקדמה ונחלה בלי מצרי' לכך עמד במקום צר כלומר אין דרך לקלל כי אין מקללין את האדם בביתו והרי כל הארצות הם של ישראל ואין לך מקום לקלל עכ"ל ואני תמה מאד על שלשת הרועי' האלה הלא בתנחומא גופיה אשר רש"י כתב דברי' הללו בשמו מפרש בכל מכל כל דבריהם הנז' ולמה לא זכר ולא פקד כלל חד מינייהו מרא דשמעתא לומר דבר בשם אומרו וז"ל התנחומא סימנים של אבות הראה לו עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ומכאן שנ' ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל ומה היו הסימני' האלו אלו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה ואם בקש לקלל בני יצחק היה מוצא צד א׳ לקלל עשו ותלחץ אל הקיר אלו על בני' של יעקב לא מצא פסולת ליגע בם לכך כתב בשלישית במקום צר זה יעקב שנ׳ ויירא יעקב מאד וייצר לו עכ"ל ואולי לא היה כתוב זה בספר תנחומא שהיתה לפני שלשת הרועים הנז' ויגיד עליו ריעו מ"ש החזקוני על הפסוק גדר מזה וגדר מזה וז"ל י"מ אותו הגדר הוא הגל שהיה עד בין יעקב ללבן ארמי ואמרינן הוא בלעם הוא לבן הוא כושן רשעתים והוא הלך עכשיו ועבר על הגל לרעה לישראל לקללם לכך בא הגל שהיה עד ביניה' להזיקו כדכתיב ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר [חזקוני: והוא הקיר] הוא הגל הוא הגדר ועל זה נעשה חגר שנ' וילך שפי עכ"ל ויש לתמוה עליו למה כת' דבר זה בשם י"מ הלא נמצא כתוב דברי' הללו בתנחומא בפסוק עד הגל הזה ואין דרכו של החזקוני לכנות התנחומא בשם י"מ אלא ודאי לא היה כתוב זה בתנחומא שלפניו כי כבר מצינו תוספו' דברי' כהנה וכהנה בתנחומא שלפנינו שאינם מדברי המחבר כן נ"ל.
כח
רש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה י"מ שכתב וז"ל מ"ש מצוה זאת שרמז לו יותר משאר מצות ולדעתי נראה כי ידוע שהאבות הן הם רגלי העולם כמו שהשיב אדון הנביאים באומרו לו ויחר אפי בם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול והוא השיב להם אמריו אם כסא של ג' רגלים אינו עומד לפניך כמ"ש דרז"ל במסכ' ברכות הביאו רש"י בפ׳ כי תשא וידוע כי ג"כ ג' רגלי' הם כנגד אברה' יצחק ויעקב כמ"ש השערי אורה ספירה ג' והטור א"ח כתב בהלכות ר"ה המועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתי' לושי ועשי עגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר במתן תורה היה בשופ' מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב ולמקנהו עשה סוכות אף שיש לפרש בע"א אין כאן מקומו ואחר שהצעתי לך שהרגלים הם כנגד האבות יתבאר הענין היטב כי מה שרמז לו בהעמדת ג' מקומו' והוא שזכות אבות הראהו לו והוא לא הבין גלה לו כאן בפי' וא"ל כי הכתני זה שלש רגלים רמז לו אתה מבקש לעקור האומה החוגגת מועדת והם כנגד ג׳ רגלי עולם שמצד אלו הבנתי שלא תוכל לעבור אל ישראל להזיקם ולכך נטיתי מן הדרך או נאמר שרמז מצוה זאת כי מצוה זאת היא רגלי האמונה בכלל כי השורש האמונה ועיקרה הם ג׳ ואילו הן מציאות השי"ת ותורה מן השמים ושכר ועונש הנה פסח מורה על עיקר מציאת השי"ת ויכלתו אשר יציאת מצרים וקריעת י"ס מורה על זה ושבועות מורה על עיקר ב׳ שהוא תורה מן השמים וסוכות מורה על עיקר ג׳ שכר ועונש ורמז לסוכה שעתיד הק"בה לעשות לצדיקים לעתיד לבא והנה נכון הוא שרמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' מועדות אשר הם רגלי ושורשי ויסוד האמונה בכללה זו הנראה לי בענין זה עכ"ל והנה מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל כת' תירוץ אחר וז"ל דזו היא מדה כנגד מדה דכאן ויחר אף יי' כי הולך הוא שהליכה זו היתה רע בעיני השי"ת והליכת ישראל בעלייתם לרגלים היה טוב וחביבה בעיני הק"בה עכ"ל ול"נ שהקושיא מעיקרא ליתא לפי שאלו היה מזדמן ומסתייע מילתא לרמז על איזה מצוה אחרת בתוך משמעות לשונו אה"נ שהיה מרמז אבל כל עצמו של האתון לא היה יכול לרמוז על שום מצוה אחרת בכלל משמעות לשונו כי הכיתני זה שלש רגלים רק מצוה זו דבמקום שהיה לה לומ' שלש פעמים אמרה שלש רגלי' כדי לרמז לו אגב גררא אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה וק"ל כנ"ל.
לב
רש"י יראה ראתה נטתה בשביל שהדרך לנגדי כו' כת' הרא"ם וז"ל ולא ידעתי איך תתפרש מלת כי במקום הזה שה"לל הנה אנכי יצאתי לשטן וירט הדרך לנגדי שפירושו הנה אנכי יצאתי לשטן וכשראתה אותה האתן נטתה מהדרך מרוב פחדה ממני ואח"כ נתן טעם היותו לשטן לו ואמר הדרך לנגדי שפירושו בשביל שהדרך הזה שאתה הולך בו הוא לנגדי כלומר הפך רצוני עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין מאי קושיא הלא פשוט הוא דקאי על מה הכית את אתונך הנה אנכי יצאתי לשטן ולפיכך לחצה עצמ' אל הקיר כי יראה ראתה נטתה והנה אנכי יצאתי לשטן הוא טעם למה לחצה אל הקיר ואמר א"ת מה בכך כי יצאת לשטן מה ידעה האתון לז"א יראה ראתה ונטתה ולמה יצאתי לשטן בשביל שהדרך לנגדי והא דפרש"י יראה ראתה נטתה פי׳ כי האתון יראה מתחלה ואח"כ ראתה ואח"כ נטתה כי מתחלה קודם שראתה יראה כדכתי׳ והאנשים אשר עמי לא ראו המראה אך חרדה נפלה עליהם.
מ
רש"י בקר וצאן דבר מועט י"מ שכת' וז"ל דיוקו של רש"י הוא דבכל מקום נאמר צאן ובקר וכאן אמר בקר וצאן ור"ל להורו' לנו שנתן בעין רע ונתחרט כדרך הרשעי' אומרים הרבה ועושים מעט לכן פי׳ דבר מועט עכ"ל והנה מ"ש דבכל מקום נאמר צאן ובקר כו' אינו אמת שהרי מצינו מקרא מלא בגמלי' בבקר ובצאן וכן וכל מעשר בקר וצאן וגו׳ וכן בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' וכאלה רבי' לאין מספר ובלאו הכי שיבוש גדול הוא אפי' לפי מה שעלה על דעתו הכוזבת כי איך יורה שינוי זה שהקדים בקר לצאן על דבר מועט שהרי כל כך י"ל כי בקר וצאן שם הכלל הוא כמו ויהי לי שור וחמור כו' כמו צאן ובקר וראיה לדברי ממ"ש רבינו בחיי ז"ל ויש לתמו' מה ראה הרב לפרש כן [כי בקר שם הכלל הוא ואפשר שהוצרך לפרש כן] כי עש' זה במתכוין כדי שלא יאריך בסעוד' ויקלל לישראל אבל אין במשמעו' הלשון מעוט עכ"ל ויותר נכון מ"ש הרא"ם וז"ל דא"לכ ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרי׳ אשר אתו ל"ל והלא דרך כל העולם כך ששולחים לשרים הבאים אצלם מאכל ומשתה כ"ש לבלעם ולשרים אש' אתו שבאו בשבילו ובשליחותו אלא להודיעך רשעותו של בלק שאמ' הרבה ועשה מעט שהרי א"ל כי כבד אכבדך מאד וכשבא לא שגר לו אלא בקר אחד וצאן אחד כדאיתא במדבר רבה: