אור ברסלב
צידה לדרך במדבר › כא

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

במדבר · כא

כ

א

רש"י וישמע הכנעני שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי באריכות לעיל ריש פרשת יתרו תראנו משם.

רש"י וישב ממנו שבי אינה אלא שפחה אחת כת' החכם ר"א אשכנזי ז"ל ובאמת כיון שאין הדעת סובלת שיהו ישראל מנוצחים רק בעת קלקלתם א"כ אפי' שפחה אחת שנשבית נצחון הוא אמנם דרך פשט על נכון יראה שודאי מעולם ישראל לא היו מנוצחים מן האויב וגם כאן ישראל נצחו את הכנעני ואמרו וישב ממנו שבי ר"ל שישראל שבו שביה רבה מהם ובהיות מצותו ית׳ לבלתי החיו' כל נשמה אמרו ישראל שעתה שהכנעני בא חוץ למקומו להלחם הותר להם לעשות שביה אבל כשיקחו עריהם יחרימו אותם ואת עריהם כי להחרים הערים לא היה במצות י"י רק מפני הנד' עכ"ל אבל בעל צרור המור תירץ יפה לקשייתו של החכ' הנז' ומאשר ומקיים דברי חכמי' כראוי וז"ל אבל נראה כי בכאן חטאו ישראל בשביל שלא גמלו חסד לאהרן כראוי ובזה נתרץ מ"ש ויעלו אל הר ההר לעיני כל העדה כי מה צ"ל זה ועוד מה ז"ש ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן כי ידוע הוא כי לפי שגוע בכו אותו אבל נראה שנתעצלו בהספדו וכן בכאן אמר שעלו לעיני כל העדה למות בהר והם שתקו ולא אמרו דבר וראוי היה להם לאחוז בו ביד חזקה אחר שעשה להם כמה טובות ולומר לא יעלה אל ההר למות כי הוא קדוש יי' ועצר המגפה ומי שעיכב מלאך המות בשביל אחרי' יעכבנו בעבור עצמו והם לא עשו דב' והחרישו אע"פ שראו לעיניה' שעלה למות וזה אכזריות גדולה בהם ולמעט בעוד שהיו בהר היה להם להספידו ולבכות עליו בקול מר מגיע השמימה ולא עשו דבר אבל אחר זמן הקיצו משנתם וכתי' ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן והלא על כל האדם חייב בשעת יציאת נשמה לבכות ולקרוע ועוד שלא בכו אותו אלא בית יעקב הנשים וכלל העם ולכך סמך מיד וישמע הכנעני לומר אין אתם מרגישים אני מגרה בכם את הדוב וילחם בישראל בענין שיבכו ויצטערו וירגישו חסרון הצדיק ולזה רמזו ז"ל באמרם שם מת אהרן וכי במוסרה מת וכו' אלא שחזרו לאחוריה' ח' מסעו' ובכו והתאבלו כאלו אותו יום מת אהרן לפי שהרגישו שבשבילו באה להם הצרה הזאת עכ"ל וי"מ שכת' וז״ל וק"ל על דבריו במ"ש מה ז"ש ויראו כי גוע כו׳ אינו קושיא כלל כי הכתו' אמר לנו כי משראו שגוע אז בכו אבל קודם שראו לא האמינו כמדרש רז"ל ולכן ג"כ לא החזיקו בו בעלותו ההר כי לא האמינו במיתתו גם מה שהקשו שלא בכו אותו אלא בית יעקב זה אינו שהרי כתיב ויבכו אותו כל בית ישראל יותר ממה שבכו במיתת משה ועניין נצחון הכנעני נראה כדעת הרמ"בן שהגביר הק"בה הכנעני על ישראל כדי שידרו נדר להחרי' כל שללם ליי' וישמע יי' בקולם ומה שהקשה החכם הרב האשכנזי ז"ל שהיה מספיק צוו מאתו ית׳ שיחרימו אותם כמו שצווה לעשות ליריחו מבלתי שיגביר אותם על ישראל ומבלתי שידרו נדר ליי' על זה לדעתי אינו דומה כלל כי גבי יריחו כבר הבטיח הק"בה לתת להם את ארץ כנען ע"כ נתן להם בלי שום סבה אבל בכאן יצאו העם לקראתם והק"בה נתאוה לתפילתן וצדקת צדיקים ע"כ סבב להם סיבה להלהיב לבם שידרו נדר ליי' והוא ישמע לקולם.

ו

וישלח יי' בעם את הנחשי' השרפי' כו' כת׳ החכם המופלא ר"א אשכנזי וז"ל יתכן לומר בענין זה שאין ספק שהנחש מין אחד והשרף מין אחר ושלח יי' ב׳ מיני' הללו ליפרע מהם אחד נגד מה שנדברו נגדו ואח' מה שנדברו נגד משה כמ"ש וידברו באלדי' ובמשה עבדו והנה מה שדברו נגדו ית' שלח הנחש שכן הוא נפרע בנחש ממי שידב' בסתר נגדו ית' כמ"ש בעמוס ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם ושלח עליהם השרף על מה שדברו נגד משה כמ"ש ר"זל לחישתן לחישת שרף וכל דבריה' כגחלי אש וע״כ נאמר ששלח יי' על המדברים ההם נחשים ושרפים וכבר ישראל הרגישו שאלו הב' מינים באו עליה' על שדברו באלקים ובמשה התוודו לפני משה את עונם ותכף שהתוודו ידעו שמשה בגדול ענותנותו תכף ומיד מחל להם מה שדברו נגדו ולא בקשו ממנו רק שיתפלל ליי' שימחול חלקו וע"כ לא אמרו רק שיסור מעליהם הנחש שבא על שדברו באלקים ולא בקשו על ענין השרף שכבר ידעו שמשה מחל הרי מעצמו יסור השרף והנה כאשר התפלל משה נאמר ויתפלל משה בעד העם ר"ל שמשה היה שלוחם והתפלל ליי' שימחל חלקו ולא נאמר על דבר הנחש אשר שלח כי היתה תפלתו גם על החולים הנשוכים שיתרפאו ואמנם ישראל כאשר התוודו על עונם לפני משה לא בקשו רפואות הנשוכים המוטלי' על ערס דוי שלא היו יודעים באיזה אופן יבואו גם הם להתוודות כדי שיתרפאו ובודאי לא יתרפאו בלתי וידוי והנה היתה עצת השי"ת שיעשה משה הנחש וכאשר הנשוכים יביטו אליו באותה כוונה לחיות אין לך וידוי גדול מזה שהרי הם מתודים על עונם שעשו מעשה נחש וע"י הוידוי מתרפאים והנה השי"ת אמר למשה עשה לך שרף ולא אמר נחש כאלו אמר אני כבר מחלתי אבל עשה לך שרף שיתודו על העון שדברו כנגדך שלחישתך לחישת שרף וזה אמרו עשה לך אמנם משה לא עשה כן אבל עשה נחש כאלו אמ' אני מחלתי אבל יתודו על העון שדברו נגדך ולכך לא נאמ' ויעש כן באופן שהק"בה היה אומר מחלתי ועשה בשבילך שרף ומשה באומרו אני מחלתי לא עשה אלא נחש כו' עכ"ל וכבר קדמוהו בפי' הזה קמאי דקמאי ז"ל רבינו בחיי ז"ל ובעל צרור המור ובעל תולדות יצחק.

ט

רש"י נחש נחשת לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה כו' אבל רבינו בחיי ז"ל כת' וז"ל הבין משה רבינו כי רצון הש"י לעשות נחש אלא שלא רצה להזכירו בשם עצם שלו שהוא נחש לפי שהיה סבת החטא וגרם מיתה לעולם כו' ומ"ש והביט אל נחש הנחושת וחי כת' הרמ"בן ז"ל שהיה זה להורות נס תוך נס שעם היות שהנזוק כאשר יראה את המזיק יוסף ההיזק וראיה מן הנשוך מן כלב שוטה וכו':

לד

רש״י אל תירא אותו שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם כו׳ כת' הרב הגדול ר"א וז"ל מה שמקשים כאן איך היה ירא מזכות זה אדרבה הרי באותו זמן חוטא ורב מרי כי כונתו היה כדי שיהרוג אברם וישא הוא שרה כמו שפרש"י אין זה קושיא כי רש"י פי' כן לפי האמת שהרי סוף דבר הכל נשמע שלא הועיל לו זכות זה וא"כ סופו מוכיח שכונתו היתה לרעה ולא לטובה אבל משה עדיין לא היה יודע סוף הדב' והיה סבור שלטובתו נתכוון להציל את לוט ע"כ היה ירא פן יעמוד לו זכות זה והשיב לו הקב״ה אל תתירא אותו כי בידך נתתי וה"לל כי בידך אתן להבא אע"פ שמתת יי' דומה כאלו היא כבר נתונה מ"מ במקום שיש לפרשו כפשוטו אין צורך בפי' זה וביאר הדב' שמאז ומקדם כבר נתתי אותו בידך כי מעולם לא היה לו שום זכות ובמעשה ההוא היה נרדף עד חובה והיתה כונתו לרעה ונגזר עליו מאז שיהיה נתון לך (ואסור) [ומסור] בידך וזה פי' יקר עכ"ל ואני תמה מאד על חכמתו הגדולה איך כת' כי מעולם לא היה לו שום זכות וזה א"א בשום פני' דא"כ למה חי יותר מת"ק שנה וכן אמרו בהדיא במדר' תנחומא והביאו רבינו בחיי ז"ל ויבא הפליט ויגד כונתו היתה כדי שיצא אברהם ויהרג נתן לו הק"בה שכר רגליו וחיה כל אותם שני' ומצד אחר גבה ממנו שנפל ביד בניו וכשבא משה לעשות מלחמה עמו נתירא ממנו אמר אני בן ק״כ שנה וזה יותר מת"ק אלולי שהיה לו זכו' לא חיה כל השנים הללו א"ל הקב"ה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו אתה בידך הרגהו ועשית לו כאשר עשית לסיחון ע"כ הרי אתה רואה מפורש שאחז"ל שנתן לו הק"בה שכר רגליו וחיה כל אותן שנים כו' וכן פי' רבינו בחיי ז"ל ובעל תולדות יצחק מ"ש בפ' הרואה מחייה בקרסוליה וקטליה ירמוז כי משה ביטל זכותו של שכר פסיעותיו כו' לכן אפשר לומר שגם משה רבינו היה יודע שכוונתו היתה לרעה ואפ"ה היה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם כיון שסוף סוף באה הצלה של לוט על ידו לא יצא נקי בלא זכו' וכן פי' החזקוני והביא ראיה שכן מצינו גבי בלק שאחז״ל בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות כו' אע"פ שנתכוון לרעה מ"מ הואיל והקריבם לכבוד הק"בה היה לו זכות וכבר מצינו כאלה רבים לאין מספר והמפורסמות א"צ ראיה הלכך הקושיא מעיקרא ליתא כנ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה