אור ברסלב
צידה לדרך במדבר › כ

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

במדבר · כ

יט

א

רש"י מה קרבנו' מכפרי' אף מיתת צדיקים מכפרת כת' מהרא"י וז"ל כלומר פרה לא היתה קרבן גמור שהרי לא קרבה ע"ג מזבח וכפרה גם מיתת צדיקי' אע"ג שאין קרבן מכפרי' לכך לא סמך מיתת מרים לפרשת כל הקרבנות בפ' פינחס עכ"ל גם התולדות יצחק הקשה קושי' זו ותירצה בענין אחר וז"ל יש לשאול א״כ היה ראוי שיסמכו לקרבנות של חטאת ועולה שהפרה אינה קרבן גמור ואע"פ שאמר בה שריפת החטאת ונראה שכוונת רז"ל שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא ולכן סמך מיתת מרים לפרה אדומה שצוה התורה ושרף את הפרה לעיניו [את] עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף ואיש אשר כזה יכפר לו מיתת הצדיקים וכ"כ בספר הזוהר דהא דקרינן ביומא דכפוריא אחרי מות שני בני אהרן דמאן דמצער על מיתת הצדיקים מעברין ליה חוביה עכ"ל וכת' עוד דלכך נסמכה ולא היה מים לעדה למיתת מרים לפי שמן הראוי היה שיבכו אותה בני ישראל בעבור שהיתה נביאה ובעבור שהיתה אחות אהרן ומשה וכ"ש הנשי' שתצאן אחריה בתופים ובמחולות היה ראוי שיבכו אותה בכייה רבה וכמו שמצינו באהרן שבכו אותו כל בית ישראל ולמשה כל בני ישראל ולא עשו כן לכן בעבור שהיה להם יכולת ליתן מימי עיניהם ולא בכו אותה לכן עשה הקב"ה מדה כנגד מדה שלא יהיה להם מים לשתות וכעין זה פי' הרב ר"מ אלשיך ז"ל שעל העדר ג"ח עם מרים באה אליהם הצרה ההיא כי במות מרים היה להם כלם ללכת לגמול חסד ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן ג"כ היה ראוי לבלתי יהיה כפוי טובה כי מימיה היו שותים כלם והנה אפשר להם לומר כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם ע"כ מה עשה הוא ית' מיד במותה נסתלק הבאר למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים וילכו לגמול חסד עמה וישובו המי' ולא כן עשו ע"כ נצטערו ובזה נבא אל ענין הכתובים והוא לומר כי גם לא היה מקום לבעל דין לומר אולי חשבו כי בטבע היה חוסר המים ולא על סילוק מרים כאשר אמרו ולמה הבאתם וכו' כי חשבו כי המדבר הזה היה הגורם ע"כ להסיר תועה מלב החושב כי בטבע היה הדבר בא האלקים ויאמר ויבואו בני ישראל כל העדה כו׳ והוא כי הנה יקרה לחיל עם ומדינה ההולכים מעיר לעיר לצמא למים ויהיה לאחד מב' סבות או להיות בזמן השרב וחום הרב בשלהי קייטא או להיות כי הגיעו לארץ ציה אין בה מים בטבעה אמר כי בזה לא כן היה כי הנה על הזמן לא היה כי הנה היה בחדש הראשון הוא חדש ניסן כי אז עיינות ותהומות יצאו בבקעה ובהר כי הם סוף ימות הגשם ולא היה גם לסיבת המקום שהרי וישב העם בקדש כי נתיישבו ונתעכבו שם ימים ולא חסרו להם המי' עד כי ותמת שם מרים ותקבר שם ואז עי"כ ולא היה מים לעדה נמצא כי לא הזמן ולא המקום גורם כ"א העדר הצדקה ואין להם תואנה כי קברוה במקום רחוק וילאו מלכת עד המקום ההוא כי לא כן הוא כי אם ותקבר שם וע"כ ראוי הוא שיחסרו מימיה' שבזכותה וע"כ לא היה מי' לעדה כלומר כי לא במותה יבשו מי בארה כ"א היא מתה זכותה קיי' ובארה מלא מים אך מישראל נעדרה ולא היה מים לעדה לומר מים היו אך לא לעדה כי לא יבשו מי הבאר כי פי הבאר נסתם מהם והוא היה מלא וזה יאמר אחרי כן נתן מימיו כי מימיו אתו כי אם שאינו נותנם עד דברם אל הסלע ונתן מימיו וזה מאמרם ז"ל נסתלק הבאר ולא אמרו שיבשו מימיו כ"א שנסתלק מהם וז"א ולא היה מי' לעדה מים היו אבל לא לעדה על דרך מאמרם ז"ל ואין פותר אותם לפרעה פותרים היו אבל לא לפרעה.

ג

וירב העם עם משה וגו' הקשו המפרשים מתחלה אמר ויקהלו על משה ועל אהרן ולמה אמ' כאן וירב העם עם משה לבדו והנה התולדות יצחק והרב ר"מ אלשיך ז"ל והרב הגדול ר"א כולם לדבר אחד נתכוונו בישוב קושי' זו עיין בספריהם וכבר מצינו ישוב הגון במדרש על זאת הקושיא שאמר כאשר היו משה ואהרן מטפלים לקבור את מרים נשאו עיניהם ויראו את כל המון ישראל באים אצלם ויאמר משה כאשר ראה מה ההמון הלז אמר לו אהרן אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים הנה הם באי' לגמול חסד עם מרים והשיב משה א"כ היו באים כסדר תחלה שרי אלפי' ואח״כ שרי המאות וכו' אך בבואם בערבוביא אין זה כ"א על תלונה ורעה יבאו ואז בשמעם את משה וירב העם עם משה והניחו את אהרן וכו' וכת' התולדות יצחק וז"ל וירב העם עם משה הם ערב רב ולפי שהיה להם צמא גדולה ולבניהם ולטפם לזה אמר וירב העם עם משה ולו גוענו בגוע אחינו הם המצרים עצמם שטבעו בי"ס ואמרו עתה אנו מתי' בצמא הלואי היינו מתי' בשתיית מים הרבה כמו שמתו אחינו הנטבעי' בים ולפי שיאמר משה אתם באתם מעצמכם אני לא אמרתי לכם לבא לזה אמרו אמת הוא אבל למה הבאתם את קהל יי' שהם בני ישראל ונמשך לנו רעה מזה למו' אנחנו ובעירנו שאם לא הייתם מביאים אותם לא היינו באים אנחנו ולז"א ולמה העליתנו ממצרים שבמה שהבאתם את קהל יי' כאלו העליתנו ממצרים ולזה לא אמרו למה העליתם את קהל יי' אל המקום הרע הזה וכו' והרב הגדול ר"א כת' וז״ל ומה שאמרו ולו גוענו בגוע אחינו לא על מיתת צמא אמרו כן דא"כ למה סיימו דבריהם ומי' אין לשתו' אלא שראש דבריה' תלונה אחרת וגדולה היא כי נגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושם ימותו ודרז"ל ושם ימותו לעה"ב כי מתי מדבר אין להם חלק לעה"ב וי"א שע"ז אמרו כאן למות שם אנחנו ובעירנו אנחנו שוה לבעירנו כמו שרוח הבהמה יורדת למטה כך רוחינו ויוסיף אני לקח טוב שע"כ הקדימו לומר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יי׳ דומה לאחינו בית ישראל שמתו קודם גזירת ושם ימותו לעה"ב כי אז היינו שוים לאחינו בחלק לעה"ב ולמה הבאתם וגו' למות שם אנחנו שוה לבעירנו כי הוא הפך בגוע אחינו אלא כמיתת בעירנו ובזה מיושב מה שהזכירו תחלה לשון גויעה ואח"כ לשון מית' כי גויעה נאמרה בצדיקים ומיתה שייכא אף בפחותי' וזה מופת שעל גויעת הצדיקים שיש להם חלק לעה"ב אמרו כן וכשאמרו למות שם אנחנו ובעירנו אמרו הכמות נבל ימותו כשאר בהמה זה פי' יקר

ח

ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וכו' כל המפרשי' נתחבטו מה היה החטא של משה במי מריבה זה אומר בכה וזה אומר בכה ואחוה דיעה אף אני ואומר לפי שידע הק"בה שהיו ישראל מהרהרים מבלתי יכולת יי' להוציא יש מאין לכך אמר הק"בה ודברתם אל הסלע לעיניהם והכתוב גופי' מפרש ואזיל מהו הדבור ונתן מימיו כלומר אחר שנתן מימיו הטבעיים כי כל דבר מורכב מארבע יסודות וחד מינייהו הוא מים אז והוצאת להם מים מן הסלע כדי שיראו ישראל בעיניהם שאני אוציא להם מים יש מאין אבל משה לא עשה כן כי לא דבור מזה כלום לישראל שיוציא להם מים יש מאין לכן אמר הקב"ה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישיני כלומר לא האמנתם בי שאני אמרתי האמת שהיו ישראל מהרהרים אחרי שלא אוכל להוציא יש מאין. ולכך לא דברתם מזה כלום לישראל. כן נ"ל.

[רש"י מכאן שחס הקדוש ברוך הוא כו' י"מ שכת' וז"ל יש מקשים מנ״ל דילמא הקדוש ברוך הוא השיב להם כפי שאלתם למות שם אנחנו ובעירנו וי"מ מדכתיב והשקית את העדה דלשון זה שייך דוקא בבהמה שמשקים אותה כדכתי' בפ' חיי שרה וק"ל הרי פרש"י על מלת בעירם משמע דלא ממלת והשקיתם (לה) מפיק לה ויראה ל"ל להקדוש ברוך הוא להשיב כלל ה"לל רק והוצאת להם מים בשלמא והשקית את העדה י"ל צוה לו שיצוום לשתות לפניו אף מי שלא יצמא כדי לפרסם הנס כדפי' הרמב"ן אבל גבי בהמה לא שייך זה א"כ ובעירם ל"ל אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא חס ובאמת יראה לי דאינה קושי' דתלמודא לא יליף זה מהכא אלא מקרא אחרינא והאי קרא אינו אלא רמז בעלמא והכי דייק לישנא דתלמוד' בס"פ אלו מנחות אחר דיליף התם החיסחון מקרא אחרינא נאמר היכא רמיזא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם ע"ש דמשמע בהדיא דאינה ראיה לדבר אלא זכר לדבר ונכון הוא.]

יב

רש"י להקדישני שאלו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה כו' הרמ"בן ז"ל הרבה להשיב טענות עליו ומכללם שאין הנס בדבור גדול מההכאה כי הכל שוה אצל הסלע והרא"ם ז"ל הליץ בעד רש"י וז"ל י"ל אם אפי' הדבר כן הק"ו אינו נופל אלא מדבור לדבור שאם הסלע שאינו מדבר ולא שומע קיים דבורו אנו לכ"ש שראוי לקיים דבורו כ"ש שאין הדבר כן שהרי כמה אבנים דרכן להוציא מים ע"י הכאת המקבות והגרזן כו' עכ"ל ובאמת לא יקבל דעת המשכיל מה שהוא רוצה להכחיש דעת הרמ"בן שאמר כי הכל שוה אצל הסלע בדברים שאין להם מציאות כלל באמרו שהרי כמה אבנים דרכן להוציא מים ע"י הכאת המקבאות והגרזן והיותר נכון בעיני כמ"ש הרב הגדול ר"א וז"ל וענין חטא ההכאה הוא כי מצינו לרז"ל בקריעת י"ס כתי' ואתה הרם את מטך ונטה את ידך והרמה זו לשון סילוק ותרומה לומר הרם את מטך וסלקהו ונטה את ידך ולא במטך לפי שהיו מרננים אחר המטה ואמרו שכל הנסים שעשה משה במטהו הכל היה דרך איזה כישוף שהיה לו במטה זה לפי שאנו רואים שאין כחו כ"א במטה זה לכך נאמר הרם וסלק את מטך כדי להוציא מלבם ולכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ר"ל שראו שנס זה נעשה ביד ולא במטה לפיכך ויאמינו ביי' ובמשה עבדו דעד עתה היו בני' לא אמון בם כי לא האמינו ביי' ובנבואת משה עבדו לפי שהיה להם מקום לתלות הנסים במטה והנה בעת הזאת זה ימים רבי' לישראל שנקרע הים ודור זה לא ידעו אם עשה משה הנס ההוא בידו או במטהו וסברו כשם שכל הנסים נעשו במצרים במטה כן קריעת י"ס וע"י שהכה צור במטהו חזר והביא את ישראל בחסרון האמונה שחזרו ואמרו שלא י"י פעל כל זאת אלא במטה שלו יש איזו צד כישוף כו' ודע שהרב מהרא"י ז"ל קיבץ י"ב דעות חלוקות בעניין מהות חטא מי מריבה ושם תמצא דעות הרבה רחוקים מפשוטו אבל מ"מ יש להם קצת פני הראות אמנם קם חכם אחד וסבר להתחכם וכת' וז"ל ואני אומר אחר בקשת המחילה מכל המפרשים שחטא משה מפורסם בפסוק ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד כי תמורת שהיה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ באמור להם מדוע תריבו את יי' הידו תקצר וכאלה רבות נסתרו אל פתח אהל מועד כמו בורחים ובזה יתישבו כל הפסוקים כי אלולי עמדו בפרץ היה ש"ש מתקדש ולפי דעת כל המפרשים (כי אלולי) יהיה קשה מה חטא אהרן וע"פ דרכנו יהיה מתורץ הכל עכ"ל ואני אומר שכל המפרשים לא רצו לפרש כן כי הוא פי' משובש שאינו כדאי לדבר הימנו כלל שהרי מקרא מלא כתוב על אשר מריתם את פי שעברו על דברו ולפי פירושו לא עברו על דברו אלא שלא הוכיחו את ישראל ועוד איך יפול לומר לא האמנתם בי על שלא הוכיחו את ישראל כי אין לתלות העדר התוכחה לישראל בחסרון אמונה בשי"ת חלילה ועוד שלא היה כאן מקום למשה ולאהרן להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ לומר להם מדוע תריבו את יי' היד י"י תקצר כו' כי שאלתם היתה שאלה הגונה מאחר שבאמת לא היה להם מים ולא מצינו להם שום עונש או אפי' תוכחת דברים על עצם השאלה זו בשום מקום רק על שהטיחו דברים כלפי מעלה וכלפי משה רבינו ומ"ש לפי דעת כל המפרשים יהיה קשה מה היה חטא אהרן בזה כו' כבר אמרו במדרש יען לא האמנת ה"לל ולמה אמר לא האמנתם כי אהרן מה חטא מכאן שהמטפל לעוברי עבירה כע"ע והיה אהרן יכול לומר אני לא חטאתי אלא שתק וכבש כעסו ולא לימד על עצמו סניגוריא ומשה מקלסו שנ' האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו' אמנם כבר יישב רבינו בחיי ז"ל לפי פרש"י כי שניהם נצטוו בדבור כמ"ש ודברתם אל הסלע והם לא דברו כמו שנצטוו ע"כ חל העונש בשניהם כי שניהם הסכימו בהכאה.

(רש"י מכאן שחס הקדוש ברוך הוא כו' י"מ שכת' וז"ל יש מקשים מנ״ל דילמא הקדוש ברוך הוא השיב להם כפי שאלתם למות שם אנחנו ובעירנו וי"מ מדכתיב והשקית את העדה דלשון זה שייך דוקא בבהמה שמשקים אותה כדכתי' בפ' חיי שרה וק"ל הרי פרש"י על מלת בעירם משמע דלא ממלת והשקיתם לה מפיק לה ויראה ל"ל להקדוש ברוך הוא להשיב כלל ה"לל רק והוצאת להם מים בשלמא והשקית את העדה י"ל צוה לו שיצוום לשתות לפניו אף מי שלא יצמא כדי לפרסם הנס כדפי' הרמב"ן אבל גבי בהמה לא שייך זה א"כ ובעירם ל"ל אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא חס ובאמת יראה לי דאינה קושי' דתלמודא לא יליף זה מהכא אלא מקרא אחרינא והאי קרא אינו אלא רמז בעלמא והכי דייק לישנא דתלמוד' בס"פ אלו מנחות אחר דיליף התם החיסחון מקרא אחרינא נאמר היכא רמיזא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם ע"ש דמשמע בהדיא דאינה ראיה לדבר אלא זכר לדבר ונכון הוא.)

(רש"י ולאבותינו מכאן שהאבות מצטערים בקבר כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל אבל א"ל שהמצרים הריעו גם לנו גם ולאבותינו ע״י עינויים שענוי אותם דס"ל לרש"י שהאבות שהוזכרו כאן בוירעו לנו ולאבותינו הם האבות שהוזכרו למעלה שירדו אבותינו מצרימה והאבות שירדו למצרים שעליהם אמר וירדו אבותינו מצרימה מהם יעקב ובניו וכבר למדו מפסוקים למעלה שכל זמן שהיה אחד מן השבטים לא התחיל שיעבוד וענוי וא"כ מה ז"ש כאן וירעו לנו מצרים ולאבותינו אלא ע"כ פירושו שהאבות מצטערים בקבר כו׳ זהו הרעה שהריעו לאבותינו עכ״ל ולא ידעתי למה דחק עצמו כולי האי הלא דיוקו של רש"י פשוט דא"ל כפשוטו ולאבותינו המשועבדים במצרים דא"כ הל"ל וירעו המצרים ולאבותינו ולנו כי אבותינו היו קודמים לנו בשיעבוד אלא ודאי ללמד וכו' א"כ אנחנו מוקדמים שבשביל שעבודינו מצטערים הם.)

יד

וישלח משה מלאכים וכו' במדבר רבה אמרו בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חבירו והקפידו פורש ממנו ואינו רוצה לראותו ומשה אע"פ שנענש ע"י ישראל שנ' ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם לא פרק משואן מעליו אלא וישלח מלאכים כו' וכת' הרב ר"מ אלשיך ז"ל דמזה הטעם לא נז' ישראל בשליחות זה כ"א משה לבדו לפי שהיה שליחות זה אחר שנענש משה ונאמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ כו' התרשל ישראל בשליחות זה כדי שלא יראה כשמחים במותו למהר ביאתם אל הארץ וק"ל על דבריו שהרי בשופטים ביפתח תולה השליחות בישראל שנ׳ וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו' ורש"י הביאו לקמ' בפסוק וישלח ישראל מלאכים כו'.

רש"י מה ראה כאן להזכיר אחוה אלא א״ל אחי' אנחנו וכו' עיין בספ' תולדות יצחק ותמצא דברים מתוקים מדבש.

טו

[רש"י ולאבותינו מכאן שהאבות מצטערים בקבר כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל אבל א"ל שהמצרים הריעו גם לנו גם ולאבותינו ע״י עינויים שענוי אותם דס"ל לרש"י שהאבות שהוזכרו כאן בוירעו לנו ולאבותינו הם האבות שהוזכרו למעלה שירדו אבותינו מצרימה והאבות שירדו למצרים שעליהם אמר וירדו אבותינו מצרימה מהם יעקב ובניו וכבר למדו מפסוקים למעלה שכל זמן שהיה אחד מן השבטים לא התחיל שיעבוד וענוי וא"כ מה ז"ש כאן וירעו לנו מצרים ולאבותינו אלא ע"כ פירושו שהאבות מצטערים בקבר כו׳ זהו הרעה שהריעו לאבותינו עכ״ל ולא ידעתי למה דחק עצמו כולי האי הלא דיוקו של רש"י פשוט דא"ל כפשוטו ולאבותינו המשועבדים במצרים דא"כ הל"ל וירעו המצרים לאבותינו ולנו כי אבותינו היו קודמים לנו בשיעבוד אלא ודאי ללמד וכו' א"כ אנחנו מוקדמים שבשביל שעבודינו מצטערים הם.]

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה