צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · יט
פרשת חקת
ב
רש"י מה המצוה הזאת ומה הטעם יש בה כו' י"מ שכתב וז"ל רש"י נקט כפל דברים כדי לתרץ למה קשה להם על זו המצוה יותר מבשאר מצות כגון כלאים ומתרץ שדוקא כאן קשה להם לפי שסתרו אהדדי שמטהר טמאים ומטמא טהורים עכ"ל והנה זה המחבר לא לבד דאישתמיטתיה מיניה מה שאמרו במדרש תנחומ' ר"י דסכנין אמר בשם ר"ל ד׳ דברים יצר הרע וא"ה משיבין עליהם וכתב בהם חוקה אשת אח וכלאי' ושעיר המשתלח ופרה אדומה כו' אלא שכח מה שפרש"י בפרשת תולדו' יצחק וז"ל חקותי דברים שיצר הרע וא"ה משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו עכ"ל וכן פי' בפ' אחרי מות והזכיר גם פרה אדומה וז"ל ואת חקותי תשמורו דברים שהן גזירת המלך שיצר הרע וא"ה משיבין עליהם למה לנו לשומרן כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטא' כו' ע"כ ובאמת הרמב"ן והרא"ם הביאו לשון רש"י בנוסחא אחרת שלא נזכר בה כלל ומה טעם יש בה רק מה המצוה הזאת ע"ש ואפשר ליישב הנוסחא שלפנינו דלכך נקט כפל הדברים כי לא בלבד שהשטן וא"ה מונין את ישראל על שסתרי אהדדי שמטהר טמאי' ומטמא טהורי' אלא גם על מציאת הטהרה הם מונין את ישראל כדאשכחן מעשה ששאל גוי אחד את ריב"ז ואמר תורתכם מעשה כשפי׳ שהטמא מת אתם מביאים אפר פרה וזורקים עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרי׳ לו טהור טהור כו' וזהו שדייק רש"י לומר מה המצוה הזאת כלומר שעניינה סותרי' אהדדי שמטהר טמאים ומטמא טהורים ומה טעם יש בה כלומר אעיקרא דדינא יש פירכא במציאת הטהרה וכי בשביל שאתם זורקים עליו ב' וג' טיפין של מי חטאת נעשה טהור כן נ"ל.
רש"י ויקחו אליך לעולם היא נקראת על שמך כו' כתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה וז"ל כתב הרג"א וז"ל אליך למה לי הוה ליה למכתב ויקחו להם פרה אדומה והא דכתב בפרשת אתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך לא קשיא דהתם כך פירושו שיקחו הם שמן זית זך לך והם אינם צריכים לעשות שום דבר רק שיקחו שמן זית ואתה תהיה גומר מצותו ליתן אותה לאהרן הכהן ולצוות לו שיערוך אותו אהרן אבל כאן דכתיב בתריה ונתתם אותם אל אלעזר הכהן אם כן היו ישראל מתעסקים בנתינה לאלעזר אם כן למה כתב ויקחו אליך והרי אלעזר שליח ישראל היה כדכתיב ונתתם אותה לאלעזר הכהן ולמה כתב אליך עכ"ל משמע מדבריו שהוא מפורש דכינוי ונתתם אותה לאלעזר בלשון רבים קאי על ישראל ואינו נכון דאם כן ויתנו אותו לאלעזר מבעי ליה כמו שכתוב ויקחו וגומ׳ דהא לפי דבריו עכשיו בציווי לא דבר לנוכח עם ישראל אלא שהשם יתברך אמר ליה למשה שידבר אל בני ישראל שיקח פרה וגומ' ושיתנו אותו לאלעזר וגומ׳ לכך נראה לי דכינוי הרבים דונתתם לא קאי על ישראל אלא על משה ועל אהרן שכללו עם משה בדבור דאף על גב דודאי עם אהרן לא דבר שכבר מיעטו בי"ג מיעוטין כמו שהביא רש"י בתחילת פרשת ויקרא י״ג דברות נאמרו למשה ולאהרן וכנגדו י"ג מיעוטין כו' מכל מקום הואיל וכלל הדבור פה אהרן עם משה לכבודו אמר לשניהם ונתתם את הפרה לאלעזר וגו' כלומר שהם שניהם ימסרו אותה לאלעזר וגומר ומעתה נתבאר ג"כ מה שהוצרך לפרש פה גבי ויקחו אליך פרה וגו' לעולם היא נקראת על שמך וגבי ויקחו אליך שמן זית זך לא פי' כלום משום דכאן ק״ל לרש"י הואיל וכלל הפסוק כאן אהרן בדבור וכללו גם כן אח"כ בנתינת לאלעזר שכת' ונתתם אותה לאלעזר וגו׳ בלשון רבים הל"ל ויקחו אליכם פרה אדומה וגו' לכן פי׳ דכתיב אליך לאשמעינן דלעולם תהא נקראת על שמך כו' נ"ל פשוט עכ"ל ואני תמה מאד על שני המאורות הגדולים האלה הרג"א ומורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל שלא זכר ולא פקד חד מינייהו אבי החכמה הרמב"ן ז"ל שכתב בתחלה הפי' של מורי ז"ל ואחר כן כתב הפי' של הר"גא ז"ל וז"ל ואמר ונתתם ולא ונתת להכניס אהרן עמו לכבודו כי שניהם יצוו לאלעזר לשחוט לפניו או אמר ונתתם אותה לרבים עכשיו ולדורת והטעם כי אלעזר מיד ב"ד יקחנה שיתנוהו לו שתעש' בהכשר ועל דעתם עכ"ל ומי יבא אחרי המלך אם הוא לא ידע להכריע איזה פי' הוא אמת ומיהא ממ"ש הרמב"ן ז"ל אחר כך משמע שדעתו נוטה יותר לפי' של מורי ז"ל דכינוי של ונתתם לא קאי על ישראל אלא על משה ואהרן מדכתב וז"ל והנה עשה הקב"ה גם לאהרן נביא במצוה הזאת והוא ומשה רבינו יתנו אותה לאלעזר כו' כנ"ל:
ט
רש"י והניח מחוץ למחנה לג' חלקים מחלקה אחד נותן בהר המשחה כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל נ"ל דק' לרש"י שכל עיקר שריפ׳ הפרה היא כדי לטהר את הטמאי' באפרה וא"כ למה צוה להניח מאפר חוץ למחנה ה"ל להניח סמוך למשכן או למקדש במקו' שיש רשות לרוב הטמאי' לעמוד שם כדי שכשיבא להטהר ולכנס למשכן או למקדש תהא לו האפר מוכנת שם להזות עליו ולכנס מיד אחר ההזאה למקדש ולמה הניחה חוץ למחנה ומתרץ לג' חלקים היה מחלקן האפר כו' ואותו החלק שהיו צריכי' ליטול ממנו להטהר היו מניחין חוץ לעזרה כדי שיהא מוכן ליטול ממנו בני העירות כשיבאו להטהר ולכנוס לעזרה מיד כמו שאמרנו ואותו החלק שהיה מונח חוץ למחנה היה משומר לקדש הימנה הפרות האחרות שישרפו ישראל מכאן ואילך וכיון שדין שרפו׳ כל הפרו' היתה מחוץ למחנה כמ"ש בפירוש היו מניחין העפר שהיו צריכין להן ג"כ מחוץ למחנה שהוא בהר המשחה כדי שתהא מוכנת שם כשבאו לשרוף פרות אחרות מחוץ למחנה וחלק השלישי שהיה למשמרת הניחו בחיל וכ״ת בשלמא החלקים שבהר המשחה ושבחיל הם מוזכרים בפי' הפסוק דוהניח מחוץ למחנ' הוא החלק שבהר המשחה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת הוא החלק שבחיל והחלק השלישי שהוא החלק שהיו צריכים ליטול ממנו בני העיירות כו' דלכאורה הוא הרוב והעיקר שהיו צריכי' לו היכן מוזכרת בפסוק נ״ל דס"ל לרש"י דבמקום טהור שנ' בפסוק זה הוא מיותר דפשיט' דאפר שהית' משומר׳ עיקרם לטהר בה כל הטמאים תהא מונחת במקום טהור ועוד דא"א דמחוץ למחנה קאי הל"ל גם כן גבי החלק שהית' למשמר' שתהא במקום טהור וה"ל לכתוב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת במקום טהור למי נדה וגומ' אלא ע"כ האי במקום טהור מלתא באנפי נפשיה הוא כאלו כתי' והניח מחוץ למחנה ובמקום טהור כלומר והניח ג"כ במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת והרי כאן ג' חלקים מחוץ למחנה היא אותה שבהר המשחה ובמקום טהור הוא המקו' שסמוך לעזרה שהיא החלק שהיה מתחלק למשמרת וקראו מקום טהור סתם משום שהוא קרוב לעזרה וסתמו מקום טהור הוא ולא משום שהוא צווי שיניחנה במקום טהור דפשיט' הוא שצריך להניחו במקום טהור אלא קראו המקום סתם מקום טהור מפני שהוא סמוך לעזרה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת הוא החלק שבחיל זה נ"ל כוונת רש"י ודוק עכ"ל ואני רואה דבריו טובים ונכוחים אלו היה דרכו של רש"י לדרוש הפסוקי' מדעתו אבל הא דפרש"י לג' חלקים מחלקה כו' לא בדה רש"י מלבו אלא לקח הכל מהמשנה ותוספתא פ"ג דפרה בלי חידוש כלל ולא מצינו שום תנא או אמורא דאשתמיט לדרוש אלו ג' חלקי' מן הכתו' אלא הם ע״פ הקבלה כמ"ש הרא"ם ז"ל א"כ גם רש"י בודאי לא כוון לדרוש אלו ג' חלקים מן הכתוב אלא סמך על הקבלה כן נ"ל:
כא
ומזה מי הנדה יכבס בגדיו וגומ' כתב החזקוני וז"ל אין אני כמשיב על דברי רז"ל כי כולם אמת אך תמה אני על ששנינו במסכת פרה פ"ג פתח העזרה מתוקן קלל של חטא' ומביאי' זכר של רחלים וקושרי' חבל בין קרניו וקושרין מקל ומסבך בראשו של חבל וזרקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שירא' על פני המים ועליו יסד הפייט הקליר בפ' פרה אדומה יביאו (אלימוקרן) [איל מוקרן] כמטרה בראשה חבל ושוט טהרה לטהרה זאת כרמים נוטרה שמשמע מכאן לפי פשוטו של מקרא שכל מזה מי הנד' טעון הזאה ואיך יהא נטהר את המזה האחרון אם לא בענין זה עכ"ל ואני אומר אלו ראה מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דלעיל לא היה תמה בזה כלום וז"ל ואשר ראוי שתדעהו שזה הענין אינו הכרחי בכל מקדש מי חטאת שלא יהיה אלא כן ואמנם הכוונה מה שאספר לך וזה שכל טמא מת אין לו טהרה אלא בהזאת ג' וז׳ כמו שבא הכתוב ואמר ית' וטבל במים איש טהור ואם שערנו אנחנו שלא נמצא איש טהור אבל כולן טמאים טומאת מת כמו בזמננו זה איך יהיה אפש׳ שיטהר הכהן השורף את הפרה והאיש אשר יזה יצטרך שיהיה טהור ואין שם מי שיזה עליו הנה הגיע בטול זאת המצו' כי אפר הפרה אמנם יטהר הטמא אם יזה עליו איש טהור דזה האיש לא יהיה טהור אלא באפר הפרה אומר אני שאפשר לנו התחבולה במציאת אנשים אין טומאת מת עליהן כלל ועם זה נרחיקה בכל יכלתנו מגעם באפר ויהיה הקדוש בכלים שאין מקבלים טומאה ויזה על זה הכהן השורף ויטהר אמנם כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג׳ וז' אלא שזה אשר הזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור ולכן לא (נפקיד) [נקפיד] לו בקבר התהום עד שנתאמת:
רש"י משא"כ בנוגע כו' כת' הרא"ם וז"ל משמע דס״ל שאפי' היה בהן שיעור הזייה אם נגע בהן אינו מטמא טומאת חמורה לטמא בגדים שעליו כו' אבל בספרי אמרו דאף בנוגע אם היה בהן שיעור הזיה מטמא טומאת חמורה לטמא בגדים שעליו וכן פסק הרמ"בם ז"ל בפט"ו מהלכו' פרה ותמה על רש"י והניח הדבר בצ"ע ול"נ ליישב טעמו של רש"י הוא כיון דתנן בריש כלים למעלה מהם נבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה שהם מטמאין את האדם במשא ליטמא בגדים וחשוכי בגדים במגע ופי׳ ר"ש וחשוכי בגדים במגע שמנועים הבגדי' מטומא' אי איכא מגע בלא משא וסבר ר"ש דלא קאי האי וחשוכי בגדים אנבילה בלחוד אלא אמי חטאת נמי קאי כדפי'ר"ע מבירטנו"רא אבל הרמב"ם ז"ל סבר דלא קאי האי וחשוכי בגדים אלא אנבילה בלחוד כדפי' הרב בעל כסף משנה כן נ"ל.
כב
רש"י תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא הפרה ותכפר על העגל כו׳ מה מתקו דברי הרב הגדול ר"א בזה וז"ל לפי שכל הרוצה לבטל איזה גדול רע אין די כשיכרות הענפים כל זמן שבארץ [כלי יקר: לא] ימות גזעו שורש פורה ראש ולענה כי סופה לחזו׳ ולצמוח אבל בביטול השורש יפלו גם הענפים כמ"ש ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת ש"מ שלא די בהשמדה הפרי לבד לכך ארז"ל העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה ר"ל לחקור איזו סבה גרמה להם לעבוד ע"ז כי הסבה היא השורש פורה ראש ולענה ובבטול הסיבה יפול המסובב דהיינו התולדה והסבה נמשלה לאם המולדת לתולדה ע"כ צוה יי' על שריפת הפרה אם של העגל כדי שנלמוד מזה דין העוקר ע״ז צריך לשרש אחריה ואי לא ישובו לכסלה ובפ' כי תשא הארכנו לדבר מזה ושם מבואר שעיקר הסבה היתה רוב כסף וזהב שהשפיע להם הקב"ה כארז"ל אתה גרמת להם כו' ולפי שהזהב האדום הזה הביא' לידי מעש' זה ע"כ יקחו פרה אדומה לשרוף ולבטל המראה האדום הזה וזהב לא ירבה להם עוד ואז לא יבואו לידי מעשה כזה וענין עמוק זה והמשל ושברו הראה יי' במעשה העגל כי הוא גרם טומאת המת לפי שבמתן תורה נעשו ישראל חירות על הלוחות חירות ממלאך המות ואין הפי' שהיתה הכוונה לבטל המות לגמרי אלא ענין חירות זה הוא דוקא ממלאך המות שלא ימותו כ"א בנשיקה ע"פ יי' ואז לא היו המתי' טמאים כי כל עיקר הטומאת של המתים באה ממיתה שהיא ע"י מלאך המות הבא מסטרא דמסאבא אבל המתי' בנשיקה אין בהם שום צד טומאת שהרי ביום שמת רבינו הקדוש אמרו שבו ביום בטלה הכהונה כי לא היה שום טומאה ע"כ התירוהו הכהנים להתעסק בו נמצא שבקבלת התורה נעשו חורין ממלאך המות ובטלה הטומאה וע"י העגל שעשו חזרו לקלקולם והשליטו עליהם המלאך המות וא"כ העגל גרם טומא' המת ע"כ תבא האם ותקנח צואת בנה להסיר הטומא' ע"י אפר הפרה וזה פי' יקר ועוד כת' וז"ל רוב המפרשים יצאו ללקט ולא מצאו טעם מספיק למה הפרה המטהרת הטמאים תטמא הטהורים ואתה הט אזנך ושמע כי מצינו שכל אוכל אינו מוכשר לטומאת עד שיפול עליו מים ואיך אפשר המים שמקורם טהרה יסבבו הטומאה אלא ביאור הענין כך הוא שכך הוא בטבעיות שכל דבר אינו מתפעל כ"א מהפכו ולא ממה שהוא ממינו כדרך שהיצר הרע מתגרה יותר בישראל מבא"ה ובת"ח יותר מכולם לפי שכולם הפכיים לו ע"כ הוא רוצה להתגבר עליהם וזה טעם שסמוך לעליית השחר החושך מתגבר כי כל דבר מתפעל מהפכו דוקא לפיכך כל האוכל וזרע אינו מתפעל מן הטומאה לעשות בו רושם עד שיבא עליו מים שכולם טהרה ואז הטומאה רצונה לנצח הטהרה ומתגבר עליה ועושה בה רושם כך מי נדה שיש בהם מים שכולם טהרה ויש שם אפר הפר' שכולו טומאה והם מעורבי' יחד לפיכך אם מי נדה זורק על אדם טמא אז אין האדם מתפעל מן האפר שהרי הוא ממינו אבל הוא מתפעל מן המים שהם הפכיים לו כי הוא טמא והמים טהורי' ע"כ המים פועלים בו (ומשחים בו) [כלי יקר: ומנצחים] הטומאה אבל אדם הטהור הנושא מי הנדה אינו מתפעל מן המים כי הם ממינו ששניה' טהורים אבל הוא מתפעל מן האפר שהם הפכיים לו כי הוא טהור והאפר טמא ע"כ האפר פועל בו ועושה בו רושם לטמאו ואם תשאל לומר א"כ האפר ל"ל יטהרו במים בלא אפר תשובה לדבר שיש צורך בזריקת האפר עליו כי לא יוכל להטהר עד שידע מקור הטומאה וישתדל להסיר הסבה לומר הרי לך שטר ושוברו עמו ובעירוב זה כח המים אתי לאשמעינן שהם מנצחים מקור הטומאה ועל צד הרמז מקום אתי לומר ע"פ דברי בעל העקידה שפי' כל ענייני הפרה על דרכי התשובה כמבואר בספרו ועל זה הדרך קרוב לשמוע שרפואת הנפש כרפואת הגוף כי המשקה המועיל לתרופת אדם חולי לאדם בריא וכמרז"ל בר בי רב דיתיב בתעניתא כלבא ליכול שירותא הרי שהצומות מטמאים את הטהורי' ומטהר את הטמאים כי מי שנטמא כבר בעבירה הצומות הכרחיים לו וכההיא דארז"ל ה"ד בעל תשובה כגון שבא אותו מעשה לידו ופירש המנו מחוי ר"י באותו פרק ובאותה אשה ובאותו מקום כי מקום החטא ושער (שערבו) [כלי יקר: שעבר בו] צריך ששם תהיה גבורתו להתגבר על יצרו שכבר טעם בה עבירה ומבקש למודו וז"ש והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם [כלי יקר: יאמר להם בני אל חי דוקא במקום החטא אשר שם יאמר להם לא עמי אתם] במקום ההוא תהיה התשובה ושם יאמר להם בני אל חי וי"א שזה כוונת רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורי' אינן יכולי' לעמוד שם כי הבעל תשובה צריך לעמוד במקום אשר עמד שם בראשונה ולהתייחד עם אותה אשה אבל לצדיק גמור אסור היחוד כי אסור להביא נפשו בנסיון נמצא שיחוד דהיינו עצם התשובה מטמא' טהורים ומטהר טמאים וכן צריך כל בעל תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו כדי שיצא לדרך הממוצע כדרך האומנין הרוצים ליישר עץ מעוקם שצריך לעוקמו לצד שני אבל לצדיק גמור לא יתכן דרך זה אלא צריך לילך בדרך ממוצע תמיד כמ"ש אל תהי צדיק הרבה אל תרשע הרבה וכן י"א שדבר זה נרמז בהשלכת עץ ארז ואזוב אל תוך שריפת הפר' דהיינו השלכ' הקצוות שלא להגביה עצמו כארז ולא להשפיל עצמו יותר מדאי כאזוב ע"כ הפרה מטמאה ומטהרת כדי שנלמוד ממנה שבענייני התשובה יש כמה דברי' המטמאים ומטהרי' כאחד והשינוי בא מצד המקבלים כאמור וזה דרך נכון וברור: