צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · יג
פרשת שלח לך
ב
רש"י למה נסמכ' פ' מרגלים לפ' מרים כו' כתב הרא"ם וז"ל במדבר רבה וכבר פירשנו כמה פעמים שהסבה שהביא רש"י ז"ל בפי' החומש המדרשות שדרז"ל בסמיכו' קצת פרשיות והניח המדרשות של סמיכות שאר כל הפרשיות שדר"זל בכלן היא מפני שרש"י ז"ל אינו מביא בפי' החומש רק אותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא כמ"ש בפסוק וישמעו את קול יי' אלדי' מתהלך בגן ולפיכך אותן פרשיו' שאין (מקומות) [מקומן] סמוכות זו לזו ודרז"ל בהן למה נסמכו שהמדרשות ההן הן קרובות לפשוטו של מקרא דודאי לא היה להן להסמך אלא בעבור סיבה מה הביאן רש"י ז"ל בפי' החומש ואותן המדרשו' של שאר פרשיות הסמוכות זו לזו שאין לומ׳ בהן שנסמכו שלא במקומן לא הוצרך להביאן בפירושיו לפיכך צ"ל שרש"י ז"ל סובר שהפרשיות הללו אין כתובות על הסדר דס"ל דפ' קרח קדמה לפ' מרגלים ולפיכך אמ' למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים ה"ל לכתוב פ' קרח תחלה שהיה בחצרות כדפי' רש״י גבי וחצרות ודי זהב זו מחלוקתו של קרח ואח"כ פ׳ מרגלים שהיה במדבר פארן כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתי' וישלח אותם משה ממדבר פארן ומ"ש בפ' קרח גבי ויפול על פניו מפני המחלוקת שכבר זה סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלים ויאמ' משה ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו כו' זהו לפי פי' השני שאמר גבי וחצרות ד"א אמר להם היה לכם ללמד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע [ואתם] נדברתם במקום שהם אגדות חלוקות ורש"י ז"ל מנהגו הוא בכמה מקומות לפרש פעם כפי האגדה האחד ופעם כפי האגדה האחרת כו' עכ"ל והנה החכם הגדול ר״א אשכנזי ז"ל בריש ספרו הרבה להשיב אפו עליו וז"ל ובאמת לא יקבל דעת המשכיל שרש"י ז"ל שכל מגמתו הוא לפרש את התורה ולהראות את יפיה היות כל דבריה נכונים למבין וישרים למוצאי דעת שיפרש את התורה במקום אחד כפי אגדה אחת ובמקום אחר יפרש כפי אגדה סותרת הראשונה שבאופן זה יהיו גם הכתובים חלוקים ובמקום שרש"י ז"ל אומר להועילנו בישוב הכתובים אדרבה יחלוט היות' חלוקים זה על זה וזה רחוק מן השכל ואין דעת המשכיל סובלתו כו' ומסי' וכת' וז"ל שמ״ש הרא"ם ז"ל שמ"ש למה נסמכה פ' מרגלים ולא פ' קרח שנראה שקרח קדם אל ענין מרגלים אין הדברים כן שמ"ש למה נסמכה פ' מרגלים אין הכוונה לומר שלא הקדים פ' קרח כי פ' קרח במקומה נכתבה על הסדר אחר המרגלים אבל כוונתם לומר למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים ולא נסמכה פ' מקושש שודאי היתה קודם שילוח מרגלים כמ״ש רז"ל שלא שמרו ישראל רק שבת אחת והאגדה שהביא פ' אלה הדברים שאמרו וחצרות זו מחלוקתו של קרח גם היא אינה חלוקה שאמנם הוכיחם על התחלת המחלוקת שהיה כשנתמנה אליצפן בן עזיאל שלסבת כן נתעורר המחלוקת וכבר היה זה קודם המרגלים שקודם שילוחם נתמנו הנשיאים כמבואר מן הכתובים שם ולכך אמר וחצרות זו מחלוקתו של קרח ולא הזכיר דתן ואבירם ור״נ נשיאי עדה שכדי להוכיחם היה ראוי להזכיר בעל המאמר מה שחטאו רבי' אבל כוונת האגדה היא לומר שלא הוכיחם רק על ההתחלה כי פוטר מים ראשית מדון ולכן לא אמר רק על מחלקתו של קרח שהיה בחצרות לסבת אליצפון ובזה נתיישבו האגדות כי לא יתכן כלל לומר על רש"י ז"ל שיפרש כתוב אחד כפי אגדה אחת וכתוב אחר כפי אגדה אחרת שהיא חלוקה עליה עכ"ל וק"ל טובא על דבריו חדא איך אפשר לפרש שכוונתם לומר למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים ולא נסמכה פ' מקושש כו' נהי שמעשה של מקושש ודאי היתה קודם שלוח מרגליס מ"מ הלא עכ"פ המעשה של המקושש לא היה לא באותו זמן ולא באותו מקום שנעשה המעשה של מרי' וגם אין להם שום ערך ודמיון זו לזו א"כ מ"ט או ריח היה בסמיכות פ' מקושש לפ' מרים טפי מסמיכו' פ' מרגלים לפ' מרים עד שיאמר למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים ולא נסמכה פ' מקושש מאי אולמיה דהאי מהאי וע"ק איך כת' ולכן לא אמרו רק מחלוקתו של קרח שהיה בחצרו' לסבת אליצפון כו' הלא ענין מנוי הנשיאות היה במדבר סיני קודם בואם לחצרות כמבואר באר היטב בכתוב א"כ מה ענין לחצרות לענין מינוי הנשיאות עד שיאמר שמאז בהיות בחצרות התחיל המחלוקת של קרח ואני אומר משעה ראשונה שנתמנה אליצפון בן עוזיאל בהיותם עדיין במדב' סיני קוד' בואם לחצרות מאז התחיל המחלוקת של קרח אבל שם לא היה לקרח כח להתעורר במחלוקת כי כל ישראל היה לבם שלם עם משה רק איבתו של קרח היה שמורה בלבו עד שמצא מקום וזמן להתעורר במחלוקת וע"ק איך כתב ולכך אמר וחצרות זו מחלוקת של קרח ולא הזכיר דתן ואבירם ור"נ נשיאי עדה שכדי להוכיחם היה ראוי להזכיר מה שחטאו רבי' כו' הלא אין זה דיוק כלל כי י"ל דלכך הזכיר רק קרח לפי שהוא היה עיקר במחלוקת והאחרים כלם טפלים לו ולכך נקראת סדרה זו על שמו ויותר טוב בעיני לפרש לפי דרכו של החכם הגדול הנז' שכונתם לומר למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים למה לא נסמכה פ' מרגלים לפ' קברות התאוה ואח"כ פ' מרים השתא הוה כסדר מדוייק כדי להסמיך עון דבת הרבים של מרגלים על הק"בה עצמו ולא על ב״ו כמ"ש כי חזק הוא ממנו כדפרש"י כביכול כלפי מעלה אמרו כו' לעון דבת הרבי' של המתאוים בקברת התאוה על המן שאמרו ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו' שזאת הדבה מגעת ג"כ על הק״בה עצמו אמנם לפי האמת אין אנו צריכים לכל זה לא למה שפי' החכם הגדול הנז׳ וגם לא למה שפי' הרא"ם ז"ל כי ההנחה שהניח הרא"ם ז"ל בתחלת דבריו אשר עליה בנה כל יסוד הבנין שלו באומרו וז"ל ואותן המדרשות של שאר הפרשיות הסמוכות זו לזו שאין לומר בהן שנסמכו שלא במקומן לא הוצרך להביאן בפירושיו לפיכך צ"ל שרש"י ז"ל סובר כו' אומר אני אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה שהרי הוא גופיה פי' לעיל בפ' נשא על מה שפרש"י איש איש כי תשטה אשתו מה כתוב למעלה מן העניין ואיש את קדשיו לו יהיה אם אתה מעכב מתנות כהונה חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה וז״ל אע"פ שרש"י ז"ל אינו מביא מהסמוכין שדרז"ל אלא אותן שנכתבו שלא במקומן מפני שהם קרובים לפשוטו של מקרא שבודאי לא נכתבו שלא במקומן אלא לדרשה וזה אינו מהם מ"מ מאחר שאין שום דמיון דיני אישות לדיני תרומה וקדשים גם זה קרוב לפשוטו של מקרא הוא שבודאי לא נכתבו זו אצל זו אלא לדרשה עכ"ל וכ״כ שם על מה שפרש"י למה נסמכה פ' נזיר לפ' סוטה כו' וז"ל כבר פירשתי בתחלת פ' סוטה שאעפ"י שרש"י ז"ל אינו מביא בפירוש החומש מהסמוכין שדרשו רז"ל אלא מאותן שאינן כתובים במקומן מפני שהן קרובות לפשוטו של מקרא מ"מ כשהפרשיות הסמוכות אין להם שום ערך ודמיון זו לזו גם זה קרוב לפשוטו של מקרא הוא עכ"ל א"כ ה"נ י"ל כן אע"פ שפ' מרים ופ' מרגלים נכתבו במקומן כסדר המעשה כי מתחלה היה מעשה מרים ואח"כ מעשה מרגלים מ"מ מאחר שלכאורה נראה שאין להם שום ערך ודמיון זו לזו גם זה קרוב לפשוטו של מקרא הוא שבודאי לא נכתבו זו אצל זו אלא לדרשה כדפרש"י מדברי האגדה לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר ותדע שכן הוא שהרי גדולה מזו מצינן לעיל בסוף פ' בשלח גבי ויבא עמלק שפרש"י ויבא עמלק סמך פ' זו למקרא זה אע"פ שהוא בהכרח שתסמך פר' זו לזו להיותן שניהם במקום אחד דהיינו ברפידים א"כ למה הוצרך רש"י להביא פה המדרש של זה הסמיכות ולא במקום הזה בלבד אלא בשאר הרבה מקומות מצינו נמי לרש"י שהביא מדרשים של סמיכות אע"פ שנכתבו הפרשיות במקומן והוא מטעם שפי׳ הרא"ם ז"ל בתחלת פ' סוטה ובסוף פ' סוטה שהבאתי לעיל וכן רש"י גופיה גילה לנו כוונתו זו בפ' ראה גבי לא תבשל גדי עשר תעשר וז"ל לא תבשל גדי עשר תעשר מה ענין זה אצל זה אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אל תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה כו' וזהו נמי כוונת רש"י בפ' שופטים גבי כי תצא למלחמה וז"ל סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה כו' וכן הא דפרש"י בסוף פ' כי תצא גבי זכור את אשר עשה לך עמלק אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מגירוי האויב כו' וכן הא דפרש"י למה נסמכה פ' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים כו' ובזה נסתלקה תמיהת הרא"ם ז"ל על רש"י בפסוק ויבא עמלק וגו' ע"ש כי בהא נחיתנא ובהא סליקנא ביסוד מוסד שמנהגו של רש"י להביא מדרשים של סמיכות אע"פ שנכתבו הפרשיות במקומן כסדר המעשה אם אין להם שום ערך ודמיון זו לזו ומ"ש החכם הגדול הנז' בסתימת דבריו וז"ל ובזה נתישבו האגדות כי לא יתכן כלל לומ' על רש"י ז"ל שיפרש כתוב אחד כפי אגדה אחת וכתוב אחד כפי אגדה אחרת שהיא חלוקת עליה עכ״ל אלו היה החכם הזה מיישב כל האגדות שהביא רש"י בפירושו שהוכיח הרא"ם ז"ל בראיות ברורות שהם אגדות חלוקות היינו שומעין לו אבל אני רואה שהחכם הגדול הנ"ל שתק בשאר מקומות ושתיקה כהודאה דמיא ועדיין נשאר לדקדק למה באמת לא נסמכה פ' מרגלים לפ' המתאוים בקברות התאוה והיינו שומעים ג"כ דרשה זו לפי שלקו על עסקי דבה שדברו על המן ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר וי"ל דמ"ש ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר ר"ל שהיה ראוי להם ללמוד ק"ו ומה מרים שלא נתכונה לגנאי אפ"ה לקתה על עסקי דבה ק״ו מי שמתכוון לגנאי ולכך לא נסמכה פ' מרגלים לפ' המתאוים בקברות התאוה מפני שבקברו' התאוה נתכוונו לגנאי כשהוציאו דבה על המן כן נ"ל.
רש"י שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך כו׳ אבל שאר מפרשים כתבו דלכך אמר לך להנאתך ולטובתך כמו לך לך כי כבר נגזר על משה בשליחות פרעה שא"ל הקדוש ברוך הוא עתה תראה שלא יראה את העשוי למלכי ז' אומות וע"י חטא המרגלים נתארכו ימיו של משה מ' שנה שאלמלא חטאם היו נכנסין לארץ מיד וי"מ שהטובה וההנאה היא לפי שאין שבח למשה אחר שהוא מלכם ומנהיג' שימות הוא במדבר ויכנסו ישראל לארץ אחר שהם תלמידיו ובני חילו ומה יאמרו העולם תלמידיו נכנסו לג"ע וא"י והרב נשאר בחוץ וכמ"ש שלא יהו תלמידיו וכו' וכן אין שבח לישראל שיכנסו להם לא"י וישאר מלכם ומנהיגם ח"ל כי בני החיל שהלכו למלחמה ואבדו מנהיגם באיזה פנים יתראו וכן המנהיג שאבד בני חילו ונשאר הוא לבדו ראוי להרוג את עצמו ואל יראה ברעתו ובשתו כמו שעשה שאול המלך כשראה באבדן מולדתו ובני חילו הפיל עצמו על חרבו וזה בחר לגורלו וא"כ אחר שמשה נשאר ח"ל ראוי לישראל שישארו עמו וכן אחר שישראל נשארו בח״ל ראוי למשה ג"כ שישאר עמם בענין שיהיו נאהבים ונעימים בחייהם וגם במותם לא יתפרדו וי"מ שלח לך שהם אמרו נשלחה אנשים ולא אמרו שלח אנשים אבל היו רוצים כלם להיותם משלחים המרגלים ולכן נאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה וגו' כי כוונתם היתה שיהיו הם המשלחים כדי שהמרגלים ישיבו להם תשובה לא למשה לבדו ולכן בא הצווי למשה שלא יעשו כרצונם שיהיו הם המשלחים שאם יהיו הם המשלחי' יתחייבו המרגלים להשיב שולחם דבר וימשוך להם מכשול מתשובת המרגלים כאשר היה באמת אבל יהיה הוא המשלח ולכן נאמ' שלח לך וכן נאמר וישלח אותם משה ומה שהאריך ואמר אשר אני נותן לבני ישראל מי לא ידע כי ארץ כנען היא אשר הוא ית' נותן לבני ישראל הכוונה בכל האריכות הזה היא כך כי הלא לאחד מב' סיבו׳ ישתלחו מרגלים ללכת אל עיר או לראות הטובה היא לבל יגעו לריק או לראות אם עז העם החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב אולי לא יוכלו להם וימנעו מלכת אל עיר על שתי אלה אמר הוא ית' אם כוונתם היא לראות הטובה היא הלא היא ארץ כנען המפורסמת צבי לכל ארצות כי אפי' חברון שהיא פסולת ארץ כנען היא טובה שבע פעמים יותר מצוען מצרים עם היות שצוען היא מיטב כל הארץ מצרים ומצרים מיטב כל העולם ועוד כי כל נותן מתנ' לפי כבודו הוא נותן ולפי כבוד המקבל שהיא לבני ישראל שבשבילם נברא העולם ובכלל הדבר הוא כי בנו בכורו ישראל ומי יתן לבנו בכורו ארץ גרוע מאשר יתן לעבדיו הם יתר העמים באופן שהיא טובה מכל ארצות גוים עוד שלישית כלל בדבריו באומרו נותן כי כל נותן בעין יפה נותן ובודאי כי טובה הארץ מאד מאד ואם כוונתם היא מאימ' תושבי הארץ הלא זה היה אם בחרבם ובקשתם יירשוה אך לא כך הוא רק אשר אני נותן כי אני הנותנה כבושה לפניהם באופן כי בזה תדעו כי מהיום גלותי את חרפת רעתם ורש"י לא בחר בכל אלה הפירושים מפני שהם רחוקים בעיניו מפשוטו של מקרא כן נ"ל.
רש"י ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנ' כו' הרמב"ן ז"ל הרבה להשיב טענות עליו וז"ל ויש לשאול א"כ משה בעצמו חטא בענין שנ' וייטב בעיני הדבר ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה היא אם רעה אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה ועוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ואמר בערים הבמחנים אם במבצרים ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וכי ע"מ שיעידו לו שקר שלח אותם ואל תחשוב כי היה פשעם בדבת ארץ אוכלת יושביה בלבד כי טרם שיאמרו להם כן היה מריב כלב עמהם וכן כתב אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו וגו' ובכאן כתיב לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז והנה משה אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח ענקי' יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתי' שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורו' בשמים עם גדול ורם בני ענקי' אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלי' לב אבותם ועוד מ"ט למרע"ה בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב ואם רעה והעם חזק סבור הוא שיחזירום למצרים עכ"ד והרא"ם ז"ל כמליץ יושר סילק כל הטענות ורובא דרובא מהם סילק בזאת ההנחה שהניח שהיה סובר הרמב"ן שחטא המרגלים לא היה רק בעבור אמרם אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם ומפני שהיה סובר כן טען ואמר וכי ע"מ שיעידו לו עדות שקר שלח אותם וטען גם פה ע"פ הסברא ההיא שאם היה פשע המרגלי' וחטאת' בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם אבל (אם) [עם] תשובותינו שהשיבונו על זה שחטא המרגלים לא היה בעבור אמרם אפס כי עז העם וגו' רק בעבור שחזרו ואמרו לא נוכל לעלו' אל העם כי חזק הוא ממנו שאלה הדברים אינם ספור מה שראו רק דברים ששפטו הם ע"פ סברתם וחלקו על כלב שאמר עלה נעלה וירשנו אותה הנה הושבה גם השאלה הזאת ואין כאן מקום לשאלה כלל שהרי משה לא אמר שהם גוים גדולים ועצומים וערי' גדולות ובצורות בשמים ולא נוכל לעלות אל העם לרשת אותם כמו שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו שהטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזרו עליהם גזרות קשות אלא אדרבה אמר שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים עצומים מאד וגו' שפירושו שעם היות' יותר גדולי' ועצומים ממך הנה אתה בא לרשת אותם ע"ד הנסים והנפלאות שעשה לנו השי"ת עד היום הזה כמו שפרש"י ז״ל גבי עלה נעלה אפי' הם בשמים והוא אומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא על חכמתו הגדולה איך כת' שהרמב"ן היה סובר שחטא המרגלים לא היה רק בעבור אמרם אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולים עד מאד וגם ילידי הענק ראינו שם וכו' וזה א"א בשום פנים שהרי הרמב"ן כת' בהדיא לקמ' בפסוק מוציאי דבת הארץ רעה וז"ל כבר פירשתי כי ענשם הגדול היה בעבור הדבה שהוציאו כי ארץ אוכלת יושביה היא והיה שקר גמור שהיא היתה מלאה עמים רבי' כו' וכ"כ הרמב"ן כאן וז"ל ואל תחשוב כי היה פשעם בדבת ארץ אוכלת יושביה בלבד עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שהניח ביסוד מוסד שחטא המרגלים היה בדבת ארץ אוכלת יושביה רק שלא זה בלבד היה חטא המרגלים ולא נעלם מעיני ההכרח שהביאו לומר כך במונח קיים שחטא המרגלים היה בדבת ארץ אוכלת יושביה והוא מפני כי תלמוד ערוך ברור מללו מסיק כן בהדיא בפ' יש בערכין וז״ל א"ר אלעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצי' ואבני' כך המוציא ש"ר על חבירו עאכ"ו ממאי דלמא משום דר"ח בר פפא דאמר דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתי' כי חזק הוא ממנו כביכול אין בעל הבי׳ יכול להוציא כליו משם אלא אמר רבא אמר ר"ל אמר קרא וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו ע"כ ופרש"י על עצים ואבנים כלומר על א"י שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא כו' עכ"ל וזה סותר ומכחיש לדברי הרא"ם שמסיק וכת' שחטא המרגלים לא היה רק בעבור שחזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שהטיחו דברים כלפי מעלה ובאותה עון נגזרו עליהם גזרו' קשות כו' ובלאו הכי סתור מיניה וביה דברי הרא"ם דלעיל כי איך אפשר לומר שחטא המרגלים לא היה רק בעבור שחזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שהרי טרם שיאמרו להם כן היה מריב כלב עמהם ומזה הטעס עצמו גזר אמר הרמ"בן אל תחשוב כי היה פשעם בדבת ארץ אוכלת ישביה בלבד כי טרם שיאמרו להם כן היה מריב כלב עמהם כו' וזהו תשובה נוצחת בלי ספק.
ג
רש"י כלם אנשי' כל אנשי' שבמקרא לשון חשיבות כו' כת' הרא"ם וז"ל פי' בכל מקום שבא מלת אנשים במקום תאר כו' עד אך מצאתי בב"ר שאמרו וכי כסילי' היו המרגלים והלא כבר נאמר שלח לך אנשים וכל מקום שנ' אנשי' אינו אלא אנשי' צדיקי' וכשרים ונראה שהם סוברים שגם זה לתאר הוא דא"לכ אנשי' ל"ל וקשה א"כ למה חזר ואמר כלם אנשי' עכ"ל ואני אומר בלי ספק שלא זכר הרא"ם ז"ל כאן כשכת' דברים הללו מה שפי' רש"י לקמן בפ' דברים הבו לכם אנשי' וכי תעלה על דעתך נשים מת"ל אנשים צדיקים כו' ומזה הטעם עצמו פי׳ ג"כ בסוף פ' בשלח בחר לנו אנשים גבורים ויראי חטא שתהיה זכותן מסייעתן כו' דא"לכ אנשים ל"ל וכי תעלה על דעתך נשים ולכן אין להקשות מן שני אנשים עברים נצים שהם רשעים וכן ואת האנשי' אשר פתח הבית הכו בסנורים הם אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים ליי' מאד וכאלה רבי׳ כי לא אמרו רז"ל בב"ר וכן רש"י כל אנשי' שבמקרא לשון חשיבות אלא דוקא במקום שא"א לעלות על הדעת נשי׳ הלכך לא נכתב אנשי׳ אלא לדרשא להורו' אנשי' חשובי' שוב עיינתי מ"ש הרא"ם ז"ל לקמ' בפרשת דברים על הבו לכם אנשי' וכי תעלה על דעתך נשים כו' ומצאתי שתירץ שם זאת הקושיא שהקשה כאן על הב"ר דלעיל א"כ למה חזר ואמר כלם אנשי' והניח הדבר בקושיא וז"ל ואי קשי' כיון דשלח לך אנשי' בכשרים קמיירי למה חזר וכת' כלם אנשי' ורש"י שפי' כאן וכי תעלה על דעתך נשי' מת"ל אנשי׳ צדיקים למה לא פי' זה גבי שלח לך אנשי׳ י"ל שהב"ר סובר שמה שחזר וכת' כלם אנשי׳ אינו אלא כדי שיכלול כלם דאי משלח לך אנשי' הוה אמינא מקצתם לא שיהיו כולם חשובים קמ"ל ורש"י לא רצה לפרש זה גבי שלח לך אנשי' מפני שאין זה מתיישב בפשוטו של מקרא דא"כ לא ה"ל לחזור לכתוב כלם אנשי' ופי' שלח לך אנשי' סתם כלם במשמע אלא אורחא דמלתא נקט לומ' אנשים לפיכך חזר ואמר כלם אנשי' עכ"ל ומתוך מה שפרשתי אתה למד שבטל הפי' שכת' מחבר אח' וז"ל כלם אנשי' קשה לרש"י ל"ל דהא אנשי' כתי' בתחלת הפרשה ומשם נפקינן שהם אנשי' לכן פי׳ כל אנשי' וכו' והקשה רש"י היאך אוכל לפרש פה כן והלא היו רשעים לכן פי' ואותה שעה כו' ואין להקשו' למה לא פי' כן רש״י על האנשים שבתחלת הפרשה וי"ל לפי שאנו צריכים לגופו לאפוקי נשי' אבל עתה שכבר מיעט נשים מאנשים הראשון קשה אנשים השנים ל"ל דאי לא מיותר השנית אין להוכיח כלל שהרבה פעמים נכתב אנשים והם רשעים גבי סדום ובכמה מקומות אלא ה"פ כל אנשים שבמקרא ר"ל שהוא מיותר הוא לשון חשיבות ובזה סרה תלונות המפרשים.
יא
למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי כתב הרב בעל תולדות יצחק וז"ל יש לשאול מדוע הזכיר במנשה למטה יוסף ולא אמר כן ביהושע בן נון שלא אמר אלא למטה אפרים הושע בן נון וי"מ הטעם לפי שכתב ביוסף ויבא יוסף את דבתם רעה ולפי שגדי בן סוסי הוציא דבתו רעה על הארץ לכן הזכיר בו למטה יוסף אבל יהושע שלא הוציא דבה רעה על הארץ לא יחס אותו ליוסף ואולי לזה שינה מרע"ה שמו ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים שלא תוציא דבה שאתה מזרע יוסף עכ"ל ואני אוסיף נופך משלי דלכך הוצרך גם כלב להתפלל על עצמו שלא יוציא דבה כיון שהיה מזרע יהוד' שהוציא דבה ואמר לאביו הכר נא הכתונת בנך היא וגו' כן נ"ל:
טז
רש"י נתפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים הרב ר"מ אלשיך ז"ל והרב הגדול ר״א ז"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו בנתינת טעם למה דוקא שם של יה והוא מפני שאמר להם משה עלו זה בנגב והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב ופרש"י לפי שנכוו בו ישראל וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנ' כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק מדור דור ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק ע"כ הוסיף לו משה יה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם יה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק כו' ובמדרש תנחומא וב"ר אמרו מה ראה משה להוסיף יו"ד על שמו של יהושע אלא כלב נטל שכרו מן הארץ שנ' אם לא הארץ אשר דרכה רגליך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים לפי שהוסיף מצות ומעשים טובים הוסיפו לו יו"ד על שמו כו' ונ"ל שכוונתם בזה לומר שיהושע נטל שכר י' מרגלים של עה"ב הנברא בי' לכך הוסיף לו יו"ד דוקא על שמו ומשום יגדיל תורה ויאדיר אחוה דעי אף אני ליתן טעם לשבח והוא זה לפי שאמרו במדרש רבה ארשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח סביב כסא כבוד של הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משמה של צדקת א"ל הקב"ה לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף אותיות עכשיו תהיה נתון בשם זכר ובראש אותיות הה"ד ויקרא משה להושע בן נון יהושע ע"כ והכונה בזה המדרש היא לפי שע״י יהושע שהכניס את ישראל לארץ כנען נתקיימ׳ ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות ליתן לזרעם את הארץ וכדי שיהיה רושם ליהושע שזכו' אבותם של ישראל שהם ישיני חברון אברהם ושרה מסייעתן שיהיה יכולת בידו לכבוש את הארץ לכך נתוסף לו יו"ד של שרה על שמו והי"א של אברהם כבר היה לו והיינו שאמר יה יושיעך כלומר זכות ישיני חברון שהם שרה ואברהם שהק"בה הבטיח להם ליתן לזרעם את הארץ יושיעך מעצת מרגלים ואולי מטעם זה נשתטח כלב על קברי אבות בחברון והתפלל ולמה לא התפלל בלי שישתטח על קברי אבות אלא עשה כן כדי לעורר זכות ישיני חברון שתתקיים ההבטחה שהבטיח הקב"ה להם ליתן לזרעם ארץ כנען ולא תתקיים עצת מרגלים שגרמו שאמרו ישראל נתנה ראש ונשובה מצרימה כן נ"ל:
יח
רש"י החזק הוא הרפה סימן מסר להם אם בפרזים יושבים חזקים הם כו' כתב הרא"ם וז"ל ויש לתמוה אם הערים הבצורות מורים שהם חלשים מדוע לא שמחו ישראל בדברי המרגלים בשמעם שהערים בצורות גדולות מאד המורה על חולשתם אבל היו צווחים ובוכים עכ"ל אבל ממ"ש התולדות יצחק בפ' זו נתיישב יפה תמיהתו של הרא"ם וז"ל אפס כי עז העם וגו' לפי שכת׳ רש"י החזק הוא הרפה סימן מסר להם אם בפרזים הם יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם לזה א"ל סימן שנתת לנו אינו אמיתי שהערים בצורות מאד ועכ"ז הם גבורים וגם ילידי הענק ראינו שם וא״ת כמו שאינו אמת חצי הסימן ג"כ אינו אמת חצי הסימן האחר שאם בפרזים יושבים חלשים הם לזה אמרו אינו כן שבחצי הסימן אמת דברת כי עז העם היושב בארץ שהם היושבים בערי הפרזות ולפי שהעיר ילכד לאחד מג' סבות האחד שיושביה חלשים השני שהמבצרים אינם חזקים השלישי בעבור ששומרי העיר אינם מסודרים כראוי לז"א לראשונה עז העם לב' והערים בצורות גדולות מאד לשלישית עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר וגומר ארץ אוכלת יושביה היא אפי' התושבים מתים בחלאים רעי' כ"ש הגרים וא"ת לפי שהם זוללים ומשתכרים ורב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט לז"א כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות מדות טובות יש להם או הכונה שהם גדולים מאד עד שצריך לשער במדה.
כ
רש"י היש בה עץ אם יש בה אדם כשר כו' אבל שאר מפרשים פירשו היש בה עץ כפשוטו לפי שאחז"ל בש"ר כי בצאת ישראל ממצרים עקרו הכנענים כל עץ מאכל שבא"י כדי שלא (יהיו) [יהנו] ישראל מהם על כן עיכב הק"בה את ישראל במדבר מ' שנה כדי שיחזרו וינטעו האילנות ויגדלו לראשיתם וכיון מרע"ה להורות להם מורך לבב הגוים ההם שנפלה חתת אלדים אליהם עד שעקרו כל עץ מאכל ולא נשאר להם זולתי נטעים קטנים אבל אין בהם כח גמור וזהו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ כלומר מפרי הקטן והשפל הנשאר להם כמשמעות המ"ם בראש המלה המורה על מקצת כי לא נמצאו רק נטעים קטנים ורש"י לא רצה לפרש כן מפני שהוא רחוק בעיניו מפשוטו של מקרא כן נ"ל.
כג
רש"י ממשמע שנ' במוט איני יודע שהוא בשנים כו' כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל וז"ל והרא"ם טען עליו שהרי הכפריים מביאים משאם במוט ביחיד אחד לבדו אין עוזר לו והשיב בעד רש"י שר"ל וישאוהו הרי שני' ולדעתי נפל הרא"ם בטענה גדולה ממה שטען הוא על רש"י ז"ל שהיאך יאמר וישאוהו שכבר ידוע שכלם הוליכוהו כל אחד מעט ואם הוא אומר וישאהו היה נראה שאחד לבדו נשאהו כל הדרך גם פי' בשם מדרש רבה שיצא מאומרו בשנים בבי"ת ולא אמר שנים וגם זו לדעתי אינה ראיה שא"כ היה נראה ששנים נשאוהו כל הדרך לכן אמר בשנים כלומר שכל שנים היו מוליכים אותו מעט מן המהלך וטענת הרא"ם ז"ל על רש"י ז"ל אינה טענה שאם היתה הכוונה באומרו במוט שאחד לבדו מוליכו כמו הכפריים מה צ"ל שהוביאוהו במוט או בחבל כיון שהיה כמנהג כל משא איש לבדו אבל מחוייב שבא להודיענו שהוליכוהו במוט כדרך שעושים כשהוא משא כבד שאחד מכאן ואחד מכאן נושא עכ"ל ואני תמיה מאד על חכמתו הגדולה איך לא השגיח על מ"ש הרא״ם שרש"י גופיה פי' בהדיא במסכת סוטה אשר מקור המאמר הזה נובע משם דמוישאוהו קדייק א"כ מה הוא רוצה מן הרא"ם הלא את אשר ישים רש"י גופיה בפיו אותו ידבר הרא"ם ז"ל וכת' מורי הגאון מהר"מ יפה ז"ל מקשין למה שינה רש"י בכאן דרכו שמתחיל לומ' ממשמע שנ' כו' ולא אמרו על שום פסוק ה"ל להביא הפסוק וישאוהו במוט בשתים ועליו ה"ל להקשות ממשמע שנ' כו' כדרכו בכל מקום ונ"ל דכוונת רש"י בכאן אינו לפרש הפסוק דוישאהו במוט וגו' אלא רוצה לתרץ קושי' שמקשי' על מה שפי' זמורה שוכת גפן ואשכול של ענבים תלוי בה מקשים העולם למה כרתו הזמורה להביא עמהם למדבר להראות לישראל למה נצרכו לה שהרי לא היתה כונתם ליקח אלא פירות להוציא דבה לומ' כשם שפיריה משונה כו' ולא היה להם להביא אלא האשכול ומתרץ ממשמע שנ' כו' ר"ל ש"מ שהיה האשכול כבד כל כך שהיו שמנה צריכין לשאת אותה לכך היו כורתין ג"כ הזמורה שהיו צריכים לה כדי להיות לבית יד לאשכול לשאת בה האשכול שאם היו כורתין האשכול לבדה בלא זמורה כדי להראותם לישראל ולהוציא דבתם לומר כשם שפיריה משונה כו' לא היו יכולים לשאת האשכול לבדה מפני כובדה אם לא היו מניחין אותה תוך תיבה או תוך כלי אחר והיו הענבים מתרסקין ונשברים והיין היה זב מהם והיה נראה קטן ולא היו יכולין להחזיק דבתן לכן כרתו הזמורה עמה והזמורה הוא עץ חזק שיוכל לסבול אותה והיא תלויה והיו מניחים הזמורה בין שני המוטות שהיו מניחין זו על זה והאשכול תלוי בה למטה ונשאוהו כך והביאוה שלימה בכמותם והראוה לישראל והוציאו דבתם עכ"ל ואין דבריו מוכרחין כי כבר כתבו שאר מחברים תירץ אחר וז"ל ומה שמקש' רש"י דוקא עתה ממשמע שנ' וכו' הטעם דבלא פירושו דזמורה ואשכול תלוי בה ה"א דבא הכתוב לאשמעינן בשנים (תשאו) [נשאו] הזמורה במוט אחד ואשכול במוט אחד אבל מאחר שפרש"י דאשכול וזמורה תלויין זה בזה קשה בשנים למה לי לכן פי׳ עכשיו ממשמע וכו' ולא פירש פירושו על הכתוב.
כו
רש"י מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה כן דרח"זל בפ׳ אלו נאמרי׳ אבל במדבר רבה אמרו וז"ל ואח"כ לסוף מ' יום נהפכו ועשו כל הצרה וגרמו לאותו דור שילקה אותו המכה שנ' כי דור תהפוכות המה שנתבררו צדיקים ונתהפכו כו' הרי אתה רואה באר היטב שאמרו לסוף מ' יום נהפכו ואולי אגדו' חלוקות הן ושמא י"ל דמה שאמרו במדבר רבה לסוף מ' יום נהפכו ר"ל בגלוי ובפרסום שהיו מפרסמים בפומבי עצתם רעה שהיתה שמורה בלבם מעת הליכתן כן נ"ל:
לג
רש"י וכן היינו בעיניהם שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים י"מ שכת' וז"ל וקשה למה פרש"י שמענו שהיו אומרים נמלים יש בכרם והלא וכן היינו בעיניהם מוסב על ונהי בעינינו כחגבי' א"כ אמאי לא פרש"י שמענו שהיו אומרים חגבי' יש בכרם כדכתי' בקרא וגם בגמ׳ במסכ' סוטה איתא דשמענו שהיו אומרי' קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני והיינו חגבי' כי תרגום כחגבי' כקמצים וי"מ שצרי' להיו' חנמלים במקו' נמלי' ופירוש חנמלים חגבים כי פרשו ושקמותם בחנמל כחגבי' התינח לדבריהם אבל לדברי הר"דק שפי' שחנמל הוא מין ממיני הברד קשה גם לדבריהם שפרשו כחגבי' ועדיין קשה למה שינה רש"י מלשון הכתוב בקרא ה"לל שמענו היו אומרים חגבי' יש בכרם כלישנא דקרא דהכא וכת׳ מהר"אי בשם מהר"ר אהרן הקדוש ז"ל די"ל כיון דכל גידול א"י היה גדול משל ח"ל וא"כ מה ששיערו מרגלים לחגבים כחגבים דח"ל שהיו קטנים מאד מחגבים דא"י לכך תפס רש"י בריה קטנ' שבא"י כמו נמלה ואפשר גדולה היתה כחגבים של ח"ל וי״מ כי טבע הענין וגם מוכח בתו' פ' הישן כי הרואה מלמעלה למטה רואה בעיניו כל דבר קטן יותר ממה שהוא א"כ כשאמרו ונהי בעינינו כחגבים בודאי היה בעיניהם יותר קטנים לכ"פ שמענו נמלים והקשה רש"י לנפשו מנלן שראו מלמעלה למטה לכן פי׳ ענק שמעניקי׳ כו' א"כ מדגבהו כולי האי בודאי ראו מלמעלה למטה ובזה מתורץ למה מהפך פירושו שלא כסדר הכתוב ולכל הפרושים קשה גמ' דמסכ' סוטה דאית' התם דשמעו שאמרו קחזינן אינשי דדמי לקמצי דהיינו חגבי' כמו שפרש"י בעצמו שם ואפשר לומ' דרש"י סוב' דמלת קמצי סובל ב' פירושי' חגב או נמלה ואז הכל נכון וכן מצאתי בפ' האשה שלום ודלמא קמצא בעלמא פרש"י חגב או נמלה ש"מ דרש"י סובר דסובל ב' פירושים ודחקתי את עצמי כי ראיתי (למהר"ם) [לרא"ם] שכתב שבוש נפל בספרי' וכתבו נמלים במקום חגבים וקשה מאד לשבש הספרים חדשים וגם ישנים.