צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · יב
ב
ויאמרו הרק אך במשה דבר יי' וגו' כבר נתחבטו המפרשים ז"ל מה המה אלה שני מיעוטים זה אחר זה באומרו הרק אך ולי נראה ליישב על פי מה שכתב בספר מראות אלקים בפרק כ"ב מחלק סתרי התורה שחשבו מרים ואהרן דלכך פירש משה מאשתו מה שלא עשו שאר הנביאים מאחר שהיתה לו מעלה יתירה על כל שאר הנביאי' במה שהוא תמיד מתנבא בלי אמצעי ושאר הנביאי' כולם שפע נבואתם נאצלת אליהם מן משה כמו שכתו' מקרא מלא ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וכו' וכן כתיב בשעת מעשה וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים וגו' ואמרו רז"ל באותה שעה עשה הק"בה למרע"ה כמו צנור וכלי לכל הנביאים שכולם קבלו שפע נבואתם ממרע"ה ויחסו לו פרישתו מאשתו ליוהרא וגאוה יתירה ויאמרו הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר ונבואתינו קדמה במצרי׳ לנביאותו א"כ ברור הוא שנבואתינו לא הגיעה אלינו באמצעותו ואפשר קרוב שמאתנו נאצל רוח נבואה עליו ועם שלא הוציאו מחשבתם זו מן השפה ולחוץ בוחן לבבות יי' וידע מחשבתם ואמר הכתוב והאיש משה עניו מאד לומר שפרישתו מן האשה לא היתה ליוהרא וגאוה ממנו חלילה אבל היתה לסיבה שהוא היה מוכן לנבואה בכל עת כאומרו עמדו ואשמעה וגו' מה שלא היו כן שאר הנביאים ויאמ' שמעו נא דברי אם יהיה נביאכ' יי' במראה אליו אתודע פירוש אם היה משה נביאכם מאתכ' נאצל עליו רוח נבואה כאשר אתם חשבתם בלבבכם א"כ היה די לתלמיד להיות כרבו ולא יעלה למדרגה למעלה ממדרגה שלכם ואני יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו כדרכי עמכם אבל עיניכם הרואות כי לא כן עבדי משה שמדרגת נבואתי נבדלת הרבה במעלה ויתר שאת על מדריגת נבואתכם ומזה יתאמת לכם כי לא נאצל עליו רוח נבואה מרוחכם ולא התנבא באמצעותכם. כל אלה דברי ספר הנז' ועל פי דרכו נ"ל לומר דלכך אמרו הרק אך שני מיעוטים זה אחר זה כדי למעט שני דברים. הא' שאין נבואתינו הגיע אלינו באמצעותו של משה והב' שנבואות משה רבינו לא הגיע אליו אלא באמצעותינו ומאתנו נאצל עליו רוח הנבואה כן נ"ל.
ג
והאיש משה עניו מאד מכל האדם וגו' כת' רבינו בחיי ז"ל מלת עניו בחסרון יו"ד והוא היה שלם במד' הענוה אבל מפני שחסר אות י״וד בכבוד השי"ת בענין הצור שאמ׳ המן הסלע הזה נוציא לכם מים וה"לל יוציא וכלפי השי"ת לפיכך חסר אותה הכתוב בכבודו מדה כנגד מדה כך שמעתי ונאה הוא אלא שהתיב' באה כמשפטה שלא בחסרון ומה שהוסיף מאד כי הדרך ישרה שיבו' לו האדם בכל שאר המדות הוא המצוע אבל במדה זו ראוי שיטה מן המצוע ושיתרחק אל הקצה האחרון ומזה ארז"ל מאד מאד הוי שפל רוח ומה שהוסיף אשר על פני האדמה כדי שלא תבין כי אם בתחתוני' והבן זה כי הוא כעניין וינחם י"י כי עשה את האדם בארץ הוסיף בארץ לענין מכוון ולא אמר באדמה בעבור כי בארץ מלה כוללת אבל כשבא לומר אמחה פרט ואמר מעל פני האדמה ושם כתבתי במקומו וזהו שכתוב להודיע לבני האדם גבורותיו ויש לך להבין כינוי גבורותיו ומלכותו וזה מבואר פתאם פרש"י נגלה עליהם פתאם והן טמאין בדרך ארץ והיו צועקי' מים מים להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה מאחר שנגלית שכינה עליו תדיר ואין עת קבוע לדבור וי"מ פתאם כדי שלא ישובו לפי שהיה בדבורם זה חלול השם שכל המספר בגנותן של נביאים כאלו מדבר בשכינה וחלול השם הוא מן העבירו׳ החמורו' שמעכבי' את התשובה וזהו לשון פתאם קודם שישובו בתשובה וכענין שאמ' אין מקיפי' בחלול השם מפי א"א ר' נתן ז"ל עכ"ל ולא הבנתי מ"ש אלא שהתיבה באה כמשפטה שלא בחסרון אם כוונתו שהיה כתוב בס"ת שלפניו עניו עם י"וד או אם כונתו שמשפט התיבה להיו׳ בחסרון יו"ד ואיך שיהיה אני חפשתי בהרבה ס"ת ומצאתי בכולן עניו בחסרון י"וד ומ"ש ומה שהוסיף אש׳ על פני האדמה כדי שלא תבין כי אם בתחתוני' והבן זה כו' ר"ל על פני האדמה כולל גם האדם העליון בשמים כי האדמה ר"ל האדמה עליונה אבל בספרי אמרו להיפך מדבריו מכל האדם ולא ממלאכי השרת אשר על פני האדמה האדמה ולא מאבות ותמה אני מאד למה לא העתיק רש"י זה הפי' מן ספרי כמנהגו כדי למסבר קרא הלא הקושיא חזקה מאד אשר על פני האדמה למה לי.
ח
רש"י ואם תאמרו איני מכיר במעשיו זו קשה מהראשונ' כת׳ מהרא״י ז"ל תימה גדולה מנ"ל לרש"י שכך דיבר להם שדימה אותם לטועים כל כך שיהא להם הרהור מגונה כלפי מעלה נביאים גדולים כאהרן ומרים וי"ל דע"כ דעתם היה כך שהרי דימו את משה כמתגאה ומתייהר בדעתו וידוע היה להם שהשכינה שורה על הענוים דכתי' את דכא ושפל רוח וא"כ ע"כ הרהרו כדלעיל מהשתא נופל קרא שפיר טפי והאיש משה עניו מאד שהם דימוהו כאלו מתייהר בא הכתו' והעיד שהיה עניו מכל עכ"ל ולי קשה קושי' אחרת יותר חזקה ומי איכא ספיקא קמי שמיא שכך דיבר להם ואם תאמרו בלשון ספק ממ"נ אם היה גלוי וידוע לפני המקום ודעתם היה כך כמ"ש מהר"אי ז"ל במונח קיים באומרו דע״כ דעתם היה כך כו' א"כ למה אמר הקדוש ברוך הוא ואם תאמרו בלשון ספק הלא בודאי כך אמרו ואם היה גלוי וידוע לפני המקום שלא היה דעתם כך א"כ למה דימה אותם לטועים כ"כ בחנם שיהא להם הרהור מגונה כלפי מעלה בזה לכן נ"ל שלא אמר רש״י וכן בספרי לשון זה ואם תאמרו איני מכיר במעשיו כו' אלא מפני שכן רגיל המוכיח לומ' כן בסדר הזה כנ"ל:
ט
ויחר אף י"י בם וילך וגו' עיין מה שכתבתי לעיל בפ' שמות בפסוק ויחר אף י"י במשה:
יג
רש"י עד שהושיבו עתה תראה וגו' וק"ל הלא לא פגע ולא נגע ולא קרב זה אל זה כי הפסוק עתה תראה וגו' נא' בסוף פ' שמות על שאלת משה להק"בה למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וגו' והפסוק וידבר משה לפני י"י לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' נאמר בפ' וארא ולכאורה היה נ״ל שט"ס הוא וראוי להיות עד שהשיבו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים אמנם עיינתי בספרי אשר רש״י לקח משם דברים הללו ומצאתי גם שם כאשר כתוב בספרי רש"י וקשה לשבש הספרי' וצל"ע:
יד
רש"י ק"ו לשכינה י״ד יום אלא דיו [לבא] מן הדין להיות כנדון כו' התו' בפ' יש נוחלין הקשו על זה דהיאך נתן קצבה למעלת השכינה על מעלת האב ולא העלה שכינה על האב אלא מדריגה אחת כי לא היה מן הראוי שיאמ' אלא ק"ו לשכינה לעולם ותרצו בשם ר"ת דלהכי נקט י"ד יום לפי שג' שותפים יש באדם הק"בה ואביו ואמו ואביו ואמו כל אחד נותן בו ה' דברים והקב"ה נותן בו י' דברי' ונמצא שלשכינה ב' חלקי' ולאב חלק אחד והקשו על פירושו שא"כ אין זה ק"ו דמן הדין יש להיות לשכינה כנגד שניהן ובאמת דבריהם צריכים ביאור ונ"ל דה"פ כי כפי זה אינו מלמד זה מאביה מפני היותו חמור ממנו אלא הלמוד הוא מפני שחייב לו לשלם ית' גמולו ואם על מה שנתן לה אביה חייב ז' ימי' הסגר לכבודו לשכינה שנתנה לו כפלים היה חייב י"ד שהוא כפל הז' ובזה אין שייך לומ' דיו לבא מן הדין וכו׳ שלא בא מן הדין אלא מעצמו ממה שהוא חייב לו ובזה נדחו דברי ר"ת ובשם רבינו חיים כהן תירצו תירוץ אחר בזבחים בפ' חטאות העוף וז"ל דמן הדין ה"לל ק"ו לשכינה לעולם דחמורה כ"כ אלא נקט י"ד כנגד ב׳ הסגרות דלא מצינו יותר מב׳ הסגרות ובלשון הזה איתא בפרקי דר"א ק"ו לשכינה ב׳ הסגרות וקשה דבי"ג יום סגי דיום ז' עולה לו לכאן ולכאן כדתנן במסכת מגילה אין בשתי הסגרו' פחו' מי"ג יום וי"ל דלישנא דקרא נקט י"ד יום משום דכתב שבעת ימים בכל הסגר עכ"ל ואף גם זאת צריך ביאור דהיאך יתיר הקושי' באומרו שהם ב' הסגרות אחר דמן הדין ה"לל לעולם אבל כוונתם היא כך שבאומרו י"ד יום שהם ב' הסגרות ה"ל כאלו אמר ק"ו לשכינה לעולם כיון שלא מצינו למצורע להיותו מצורע מוחלט וטמא לעולם אלא ב' הסגרות אבל בפ׳ יש נוחלים שינו התו' לשונו של רבינו חיים כהן וז"ל ורבינו חיים כהן מפרש ק"ו לשכינה יותר מעט מז׳ דכיון דאפיקתיה מז' דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרו' עכ"ל וכוונתו בזה לומר דאחר שרצונו ללמוד מכאן דין הק"ו ובק"ו רצונינו לפרש לא לסתום לזה כאשר נרצה ללמד מק״ו לא גמרינן אלא מעלה אחת יתירה על המלמד דא"לכ אם באת להוסיף לא תדע כמה וישאר הדבר סתום ולזה נתן קצבה להוסיף מעלה אחת וא"כ צריך להעלו' הסגר אחד ואין הסגר פחות מז' וזהו היותר מועט שנוכל לתפוס אחר הסגר ז' שהוא הסגר אחר ואינו פחות מז' וז"ש ק"ו לשכינה יותר מעט מז׳ שירצה שצריכים אנו להוסיף על השכינה אבל לא בלא קצבה היותר מועט שנוכל להוסיף דתפסת מעט תפסת והיותר מעט שנוכל לקחת להעלות השכינה מעלה אחת הוא הסגר אחר ואין הסגר פחו' מז' ולזה לא אקשו כאן התוס' דלמה נקט י"ד יום ולא י"ג לפי שההסגר שלם הוא אשר נרצה להוסיף עליו כן נ"ל: