אור ברסלב
צידה לדרך במדבר › טז

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

במדבר · טז

טו

פרשת קרח

א

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' כתבו חכמי הקבלה קרח הוא קין ומשה הוא הבל ומיתת קרח בבליעת הארץ מדה כנגד מדה ולכך אמר משה לקמן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ויש להקשות והלא היו ר״נ איש מלבד דתן ואבירם ואון בן פלת א"כ איך אמר האיש אחד יחטא אלא הא דקאמר האיש אחד יחטא ר"ל קין הנקרא איש כמ"ש ותאמר קניתי איש את י"י:

רש"י פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא כתב מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל נראה לי דה"פ קשה לרש"י ויקח קרח ולא כתיב את מי לקח או מה לקח דליכא למימר שלקח את דתן ואבירם דהא כתיב ודתן ואבירם בוי"ו והל"ל את דתן ואבירם ומתרץ ע"כ אין המקר' הזה אומר אלא דרשני ועל זה אמר רש"י דיפה דרשוהו במדרש רבי תנחומא בדרש שהוא קרוב לפשוטו ואומ׳ אח"כ ומהו הדרש ויקח קרח לקח את עצמו זהו הדרש שהוא קרוב לפשוטו כלומ׳ כל ישראל לא העלו על לבם כלל לבקש לחלוק על משה ועל אהרן וגומר וקרח חלק עצמו בדעתו מכל ישראל לחלוק על משה ועל אהרן וס"ל לרש"י דלפי המדרש שאמר לקח את עצמו והיכן כתיב שלקח את עצמו ע"כ הכוונה לומר לקח את מעלת עצמו וכאלו כתיב ויקח קרח את בן יצהר בן קהת וגו׳ וזהו לקח את עצמו שהרי הוא קרח הוא בן יצהר ולכך התחיל רש"י לומר פרשה זו יפה נדרשת כו' כלומר אע"פ שהוא דרש הוא דרש יפה קרוב לפשוטו ליישב בו לשון ויקח את מי לקח ור"ל שלקח לעצמו מעלת עצמו שהוא בן יצהר בן קהת וגומ' וגם לקח (עצמו) [לבוש האורה: עמו] בדברים את דתן ואבירם שכיניו וגו' ויקומו לפני משה וגו' ויהיה לשון ויקח כמשמעו שהוא הפועל ולא הפעול כמו שפרשוה הרא"ם ושאר מפרשי רש"י אלא קרח הוא הפועל ובן יצהר הוא הפעול ומה שתרגום אונקלוס ואיתפליג פי' הענין ולא המלה שהרי מ"מ גם קרח הוא הפעול והרי הוא הפועל [לבוש האורה: ולא הפעול] כמ"ש המדרש שלקח את עצמו כו' וכ"ת ומה הוא מעלתו שלקח עצמו מצד שהוא בן יצהר נ"ל דמעלתו הוא מה שפרש"י אח"כ בסמוך שאמר קרח מי ראוי ליטול את השנייה לא אני שאני בן יצהר כו' ואין להקשות לפ"ז ה"ל לרש"י לומר מיד ומה ראה קרח לחלוק עם משה כו' כדי לסומכו לפירושו של בן יצהר דעכשיו עדיין לא ידעינן מי היה העיקר במחלוקת זה דשמא דתן ואבירם הם היו להם גם כן מחלוקת אחר עם משה והם היו עיקרים במחלוק' ושתפו עמהם את קרח ופיתוהו וצרפוהו עמהם לכך לא כתב רש"י ומה ראה קרח כו' עד אחר שאמר שלא מצינו מחלוקת לדתן ואבירם עם משה והם לא יצאו למחלזקת זה רק מרשעתם שהיו שכנים לקרח ואוי לרשע ואוי לשכינו וקרח הוא העיק' במחלוק' זה אז מתרץ מיד ואומ' מה ראה קרח לחלוק עם משה כו' וזה נ"ל דעת רש"י ברור ונכון והד"א שמפרש ויקח שלקח ראשי סנהדראות מפרש גם כן ויקח קרח את מי לקח ומתרץ את ראשי סנהדראו' הכתובין בפסוק שלאחריו שהם החמישים ומאתים נשיאי עדה וגו' ואף על פי שלא הוזכרה גבי הלקיחה ונכתבו בוי"ו דואנשים ולא כתיב את ומפרש כן משום שקשה לו מ"ש שחלק הכתוב הר"נ נשיאי עדה וגומ' מקרח ודתן ואבירם ואון וגומ' שכתב ויקח קרח וגו' ודתן ואבירם וגו' ויקומו לפני משה ואנשים מבני וגו' וה"ל לכתוב ויקח קרח וגומ' ודתן ואבירם ואון בן פלת וגו' ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים וגו' ויקומו לפני משה ויקהלו וגו' ולמה כתב ויקומו לפני משה קודם ואנשים מבני ישראל וגו' שהרי לפי משמעות הענין ע"כ אותם האנשי' גם כן קמו לפני משה אלא ע"כ ה"פ דקרא ויקח קרח וגו' ודתן ואבירם וגו' ויקומו לפני משה וגם אותם האנשים שלקח קרח ומשך אותם בדברים והם האנשים וגו' קמו גם כן לפני משה ויקהלו על משה וגו' לחלוק עמו והרי הוא כאלו הוזכרו גבי הלקיחה ולא הוצרך לפרש גבי ויקח את מי לקח כי סמך הכתוב ע"פ מה שחלק אותן מדתן ואבירם וגו' עכ"ל. וק"ל טובא על דבריו חדא מ"ש דס״ל לרש"י דלפי המדרש שאמר לקח את עצמו והיכן כתיב שלקח את עצמו (אם) [ע"כ] הכוונה לומר לקח את מעלת עצמו וכאלו כתיב ויקח קרח את בן יצהר בן קהת וגו' אם כן קשה לצד אחד דקאמר רש"י למה לי שכבר היה מספיק שיאמר לקח עצמו להיות נחלק מתוך העדה כו' ועוד דאם כן איך יפול לומר אחר כך וכן מה' יקחך לבך וגו' הלא אין הנדון דומה לראיה כלל אלא ע"כ הכוונה לומר כדפי' הרא"ם ז"ל דמ"ש רש״י לקח את עצמו לצד אחד ר"ל לקח את לבו ומחשבתו לצד אחד משאר מחשבות וכן יתפרש גם לשון אונקלוס שתרג' ויקח ואתפליג חלוק מחשביי שנחלק במחשבתו ממחשבות שאר כל העדה כי כל העדה לא העלו על לבם כלל לבקש לחלוק על משה ועל אהרן ומ"ש ואין להקשות לפ"ז ה"ל לרש"י לומר מיד ומה ראה קרח לחלוק עם משה כו' עד לכן לא כתב רש"י ומה ראה קרח כו' אכתי קשה למה לא הקשה רש"י זה על הפסוק ומתוך מ"ש הרא"ם נתיישב גם זה דבשלמא על הפסו' הייתי אומר דחולק מתוך רשעתו בלי טעם אבל עכשיו דפירשתי מה ראו דתן ואביר' להשתתף כו' ע"כ משו' אוי לרש' כו' דא"ל גם הם מתוך רשעתם דאל"כ הל"ל ויקחו קרח דתן ואבירם ומדכתב ויקח קרח ש"מ דקרח עיקר והם טפלים מתוך שסמכו לו בחנייתן א"כ מה דתן ואבירם שהם נודעים לכל ריב ולכל מצה אפ"ה הורה לנו הכתוב טעם למחלקותן כדי שלא נאמר שנחלקו בלי טעם אלא שעזרו לקרח שכינם אם כן קשה קרח עצמו מה ראה לחלק דבודאי לא היה לקרח עם משה על דבר הכהונה אלא שנתקנא על נשיאתו של אליצפן בן עוזיאל שקרח היה קוד' ממנו להיותו בן יצהר השני לעמרם ואליצפן בן עוזיאל הרביעי לפיכך נכנס לחלוק עם משה וכיון שנכנס עמו במחלקותם רצה לבטל כל דבריו ובקש כהונה שהיא יותר מעולה מהנשיאו' וזהו מ"ש באחרונה הריני חולק עליו ומבטל כל דבריו כלומר אף בדבר שאין לי זכות עליו מאחר שאהרן היה קודם ממנו וזהו עיקר קושיית של רש"י מה ראה קרח לחלק אע"פ שקרח היה חושד את משה בכל מעשיו והיה סבור שמפי עצמו הוא עושה ולא בשליחותו של מקום מ"מ לא ה"ל לקרח לחלוק על הכהונה מאחר שאהרן היה קודם ממנו להיותו בן עמרם הבכור וקרח בן יצהר השני לעמרם ומ"ש בסוף דבריו וז"ל שקשה לו מ"ש שחלק הכתוב החמשים ומאתים איש נשיאי עדה וגו' מן קרח דתן ואבירם כו' עד והם האנשים וגו' קמו ג"כ לפני משה ויקהלו על משה וגו' לחלוק עמו כו' עכ"ל ואני אומר אלו ראה מ"ש הרב ר"מ אלשיך ז"ל בישוב קושיא זו למה כתב ויקומו לפני משה קודם ואנשים מבני ישראל וגו' לא היה כותב כן וז"ל והנה שלש אלה דתן ואבירם ואון היו כבר לב אחד נגד משה אך הר"נ אנשים קרה להם כעצת אחיתופל לאבשלום שאמר כי לא יערבו ישראל אל לבם להיות עמו נגד דוד אביו כאמרם כי היום או מחר בנו ישלים אותו וישארו בבושת פנים כל ישראל זולת מה שיחייבו את ראשם למלך על כן יעץ אחיתופל שיבא אל פלגשי אביו במקום רואים על הגג ואז יאמרו ישראל הנה נבאש בעיני אביו ושוב לא ישלים אתו כי כלתה אליו הרעה ויתנו אז לב להתחבר אליו בכל עוז ויעש כן וע"ד זה יאמר כי כדבר הזה עשו פה הר"ן אנשים והוא כי חששו פן קרח ישלים עם משה כי בן אחי אביו הוא ע"כ אמרו בלבבם אם נראה את קרח ושלשת רעיו הנז' קמים במצחם נחושה לפני משה ולא יבושו מפניו אז נדע כי לא ישלים עמו ולא נבוש אם נתחבר אליו וע"כ עמדו מנגד עד שויקומו קרח ואנשיו הנז' לפני משה שהוא עיקר בעזות פנים ובעזות מצח והיה במעמד אנשים מבני ישראל וכו' שגם המה היו שם לראות אם יעיזו פניהם נגד משה ואז בראותם הר"ן אנשים כך אז ויקהלו גם המה על משה ועל אהרן וזהו ויקומו כו' ואנשים וכו' ויקהלו וכו' ובהכי ניחא קושיא אחרת למה לא כתב ויקומו לפני משה ואהרן כשם שכתוב אח"כ ויקהלו על משה ועל אהרן אלא עיקר הכוונה של הקימה היתה כדי להראות נגד הר"ן אנשים שהם קמים בעזות פנים ובעזות מצח לפני משה שהוא עיקר ולא יבושו מפניו כדי שגם המה הר"ן אנשי' יתחברו עמהם ולא ידאגו פן ישלים קרח עם משה אחר שיתחברו אליו ואז בראותם הר"נ אנשים כך אז ויקהלו גם המה על משה ועל אהרן כן נ"ל. ועי"ל הא דפרש"י פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומ׳ ר"ל לפי שאמרו רז"ל מותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת לכן פרשה זו יפה נדרשת במדרש ר׳ תנחומ' אע"פ שהיא נדרש׳ במספר ל"הר.

רש"י ד"א ויקח קרח משך ראשי סנהדראו' שבהם בדברים כו' גם זה ממדרש ר' תנחומא הוא ועוד דרש במדר' רבי תנחומא ויקח קרח מה לקח לקח טלית שכלו תכלת כו' ורש"י רמזו לקמן באומרו והלבישן טליתות שכולן תכלת כו' ותמה אני למה לא קבע רש"י דרש זה במקומו על ויקח קרח כמו שסידר בעל הדברים האלה ר' תנחומא:

רש"י יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם כו' כתב הרא"ם וז"ל נ"ל שכך פירושו שאף על פי שדרך כל המתייחסי' בכל מקו' שיכלה יחסם עד השבט ולא יותר מ"מ כיון שמצינו בהתיחסם על הדוכן בד"ה שנא׳ בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל ה"ל להזכיר שמו של יעקב גם פה כמו שהוזכר שם אלא שיעקב בקש רחמי' על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתו של קרח שנ׳ ובקהלם אל תחד כבודי וז"ש רש"י ז"ל אחר זה והיכן נזכר שמו של קרח כלומר היכן נזכר שמו של יעקב אבינו על קרח עד שנצטרך לתת טעם פה על שלא הוזכר שמו והלא אין דרך כל המתייחסי' לעלות אלא עד השבט בלבד אך קשה אם כן גבי מרגלים היכן נז' שמו עליהם וכן מה שפרש"י ז"ל בפ' ויחי גבי בסודם אל תבא נפשי זה מעשה זמרי שנא׳ זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ולא אמר בן יעקב היכן נזכר שמו על זמרי עד שנצטרך לתת טעם על מה שלא הוזכ׳ שמו של יעקב על זמרי ועוד כיון שדרך כל המתייחסים לעלות עד השבט ותו לא לא היה ראוי לתת טעם אלא על מה שהוזכר שמו בהתיחסם על הדוכן שלא כמנהג אבל בפ' בתרא דסנהדרין מייתי לה בלשון אחר בן יצהר בן שהרתיח עליו כל העולם כולו כצהרי' בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם ולחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אר"ש בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנא' בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו עדת קרח שבזה אנו צריכים לתת טעם למה לא הוזכר פה גם שמו של יעקב להודיע שעקב עצמו לגיהנם כמו שהוזכר שאר השמות המודיעים רשעתו ועונשו אך במה שאמרו בפ' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים ואלו בפ' ויחי פרש"י ז"ל מעשה זמרי צ"ע עכ"ל. והחכם ר"א אשכנזי ז"ל כתב עליו וז"ל ובאמת טענותיו של הרא"ם הם כפי מה שפי' הוא בדברי רש"י ז״ל אבל לדעתי אין כוונת רש"י ז"ל במה שהביא ענין התייחסם על הדוכן רק לפי שראה שכיון שיעקב התפלל שלא יזכר שמו על קרח לסבת רשעתו ואפי' בהתיחס׳ לדוכן לא היו ראוי להזכיר שמו כלל שיעקב סתם אמר שלא יזכיר שמו עליה' לא בטובת' ולא ברעתם ולא היתה טענתו למה לא הזכיר כאן את יעקב רק למה הזכיר יחסו עד לוי והיה מספיק שאמ' קרח בן יצהר ועל זה השיב שהתור' רצתה לגלות באמרו עד לוי ושלא הזכיר את יעקב שנבין שרצה להזכיר את יעקב לפי שיעקב לא אמר רק בקהלם אל תחד כבודי שר״ל כשיקהלו את העם על משה כנראה שבמקום אחר היה רוצה שיזכיר שמו עליהם ולכן כתב רש"י שלא רצה שיזכיר שמו ואם כן מה בא למעוטי אומרו בקהלם וביאר שבא למעוטי בהתיחסם על הדוכן שלא היה שם הקהל מהם אבל בזמרי ומרגלים לא רצה שיזכיר שמו ולא שם כל ע׳ נפש עליהם כלל שהרי אמר בסודם אל תבא נפשי שאין לומר בסודם אל תבא נפשי אבל בקהלם תבא נפשי שהרי לא עשו הקהל שפשוט הדבר כשהם נקהלים עם שאר השבטים שכבר נקרא שמו עליהם בני ישראל אבל באומרו על קרח ובקהלם מוכרחי׳ הדברי' לומ' שאמר על אשר הקהיל העם על משה וכבר יש לשאול שגם דתן ואבירם לא נתיחסו רק עד ראובן מבלתי תפלת יעקב אבל הענין הוא שלא היה המקהיל רק קרח ולא היה רע בעיני יעק' רק הקהל ובזה סרה טענותיו של הרא"ם גם טען במ"ש בפ' חלק בסדם אל תבא נפשי אלו המרגלים כי מה להם לשמעון ולוי יתר חלק בענין המרגלים משאר השבטי' וכ"כ שצ"ע וכמו כ"כ בפ' ויחי ובחלק שני מחיבורינו זה שקראתיו מעשה אבות פרק מ"ה התרתי ספק זה וגם שם הארכתי בענין זה תראנו משם עכ״ל ואני שמעתי ולא אבין מ"ש ולא היתה טענותו למה לא הזכיר כאן את יעקב שהרי בהדיא אמרו בתנחומ׳ אשר רש"י לקח משם דברי׳ הללו בן יצהר בן קהת בן לוי למה לא כת' בן יעקב כו' הרי אתה רואה מפור' להיפך מדבריו שהיתה טענתו למה לא הזכיר כאן את יעקב ומה שמסיק בחתימת דבריו וז"ל גם טען במה שאמרו בפ' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלי' כי מה להם לשמעון ולוי יתר חלק בענין המרגלים משאר שבטים וכ"כ שצ"ע וכמו כ"כ בפ' ויחי כו' עכ"ל פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה שהרי זה לא היה ולא נברא לא כאן ולא בפ' ויחי ואין להרא"ם ז"ל חלק ונחלה כלל ועיקר בטענה זו שכת' החכם הנז' בשמו רק היא טענת החכם גופיה מסברא דנפשיה לעיל בפ' ויחי וכתב שם שעם זאת הטענה מיושב קושיא הרא"ם מה שהקשה כאן ולעיל בפ' ויחי למה בחר רש"י ז"ל בלשון ב"ר שאמרו בסודם אל תבא נפשי זה מעשה זמרי ולא בחר במ"ש בפ' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים והוא משו' דק"ל לרש״י מה ענין המרגלי׳ אצל שמעון ולוי יתר ממה שהוא על שאר השבטי' ולכך רש"י ז"ל בחר במ"ש רז"ל בב"ר וליישב האגדה דפ׳ חלק כתב וז"ל אבל לדעתי יתיישב עם מ"ש רש"י ז"ל לעיל בפ' ויחי שאמרו ויאמרו איש אל אחיו וגו' הם שמעון ולוי שיעקב קראם אחים וא"כ במרגלים שנא' ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש יתכן ג"כ שהוא אחד משבט שמעון וא' משבט לוי שאם היו כלם האומרים היה אומר כמו שנ' ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים אבל ידמה שכמו ששמעון ולוי היו נקראים אחים ג"כ בניהם אחריה' לעולם היו קוראים זה לזה כו' וכתב עוד וז"ל ומ"ש בפ' חלק בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלי' ר"ל בענין המרגלים שנ' ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש וגו' כי לא היה משבט לוי במרגלים עכ"ל. ודבר זה רחוק מן השכל מאד שבשביל שנים אנשים בלבד א' משבט שמעון ואחד משבט לוי שאמרו נתנו ראש ונשובה מצרימה חרדו כל החרדה גדולה הזאת משה ואהרן ויהושע בן נון וכלב עד שאמר ויפול משה ואהרן על פניהם וגו׳ ויהושע וכלב קרעו בגדיה' ולי קשה קושיא אחרת יותר חזקה שלא הרגישו בה הרא"ם וגם החכם הנ"ל דבתנחומא וכן בב"ר בפ' ויחי אמרו בסודם אל תבא נפשי זה מעשה זמרי ואלו כאן בפ' זו אמרו בתנחומא וכן בב"ר גופייהו בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלי' ושמא י"ל שתרוויהו נכללו במאמר בסודם אל תבא נפשי ואלו ואלו דברי אלהים חיים כן נ"ל:

רש"י נטלו ב' בניו גדולה אחד מלך כו' לאו דוקא מלך אלא נשיא אלא לפי שהיה ראש על כל נשיאי עדה נקרא מלך לפי ערכם אבל אי אפשר לומר מלך ממש דא"כ קשה איך פרש"י לעיל בפ' יתרו בפסוק ויבא אהרן וגו' ומשה היכן הלך אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם אבל הלכה רווחה בישראל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכבר הארכתי לעיל תראנו משם:

רש"י אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה כו' רש"י לא הביא סיום המדרש שאמרו ששאל עוד בית מלא ספרי׳ אם חייב במזוזה כו׳ מפני דבשלמ' ציצית דרש סמוכין מדסמך ויקח קרח לפ' ציצית ויהיה ענין ויקח קרח כמו ויצא בן אשה ישראלית שאמרו מהיכן יצא מפ' שלמעלה יצא ולגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום כו' וכן ויקח קרח לקח פרשת ציצית הסמוכה לה ללגלג וכו' ולכך לקח טלית שכולה תכלת ואמר כו' אבל מזוז' מאן דכר שמיה ואע"פ שהרב הגדול ר"א ז"ל מיישב יפה דרך דרש וז"ל ונ"ל דמפיק לה מדכתי' ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ל״ל למכתב פתח אהליהם אלא שיצאו נצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם והנה קרח חלק על פרש' ציצית ודתן ואבירם הוסיפו עוד לחלוק על מצות המזוזה שבפתח האהל כי אמרו שמשה בדה מלבו ב׳ מצות אלו והיה זה מענין מחלוקת' כמ"ש רבינו בחיי כי אמרו כשם שטלית שכלו תכלת הסברא נותנת שהוא פטור מציצית וכן בית מלא ספרים פטור ממזוזה כך בזמן שכל העדה קדושים אינן צריכין למנהיג ועוד רמזו בזה לומ' שעיקר טעם ב׳ מצו' אלו להיות לאדם למזכירים את מצות י"י כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגומ' וכן המזוזה כדי שיזכור את י"י בבואו ובצאתו ובזמן שכל העדה קדושי׳ אינן צריכין לדבר המזכיר כי בלאו הכי יי' לנגדם תמיד הוא ית' וכל מצותיו ואין צורך בהם כי אם לאנשים שוכחי אלהים ומטעם זה נענשו המה וטפם ויש להתבונן אם קרח ועדתו חטאו טף למה באים לעונש זה אלא לפי שחלקו על ציצי' ומזוזה ומסיק בפ' במה מדליקין ר"י ור"מ חד אמר בנים מתים בעון ציצית וחד אמר בעון מזוזה כו' וטעם לשניהם אחד הוא לפי ששניהם באו לזכרון כי המזוזה להיות יי' לנגד עיניו תמיד בבואו ובצאתו והציצית לזכרון המצות וכתי' ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני כי ע"י שתשכח תולדות המעשים טובים אשכח גם סתם תולדותיך ועוד שהבנים ענף ממנו כציצי' שהם ענף מן הבגד עכ"ל מ"מ מאחר שאין פשוטו של מקר' מורה על ענין מזוז' לכך השמיט רש"י ענין שאלת מזוזה אבל אין להקשות איך אפשר לומר ששאל בית מלא ספרים אם חייב במזוזה כו' הלא מצות מזוזה לא נזכרו עדיין כלל עד לקמן בפ׳ ואתחנן בפ' שמע ישראל כי י"ל כשם שמצינו שאר מצות בספר משנה תורה שלא נזכרו כלל קודם כגון היבום ודין המוציא שם רע והגרושים באשה ועדי' זוממי' וכאלה רבים והא ודאי שכבר נאמרו לו כלן מהר סיני או באהל מועד בשנה ראשונה קודם המרגלים כי בערבות מואב לא נתחדש לו שום מצוה אלא דברי הברית כאשר נתפר' בו ה"נ מצות מזוזה ואולי מצות מזוזה מבוארת ונרמזה במצות ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורח יי׳ בפיך כדכת' הרמב"ן ז"ל לקמן במצות מזוזה כנ"ל וכתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל וכבר יפלא מה ראו ז"ל לומר אלו הב׳ עניינים שהיינו הציצי' והמזוז' אבל להיותם אלו המשלים עניין למחלוקתם אמרום ומשה שהית' מעלתו בקבלת התורה המשלוהו משל לבית מלא ספרי' והמזוזה ואהרן שהיתה גדולתו בבגדי כהונה אמרו המשל של לבישת תכלת עכ"ל שפתים ישק הוא ומשו' יגדיל תור׳ ויאדיר אחוה דעתי אף אני לפי שקרח ועדתו כפרו בשני דברים ביחודו של הקב"ה כמו דור הפלגה כמו שהאריך בזה רבינו בחיי ז"ל וגם כפרו בתורתו כיון שלא האמינו בנבואת משה רבינו לכך בחרו קרח ועדתו לחלק על משה באלו ב׳ מצות דוקא שהם ציצית ומזוזה כי מצות ציצית שקולה נגד כל המצו' שבכל התורה כלה כדפרש"י לעיל בפסוק וזכרתם את כל מצות יי' ומצות מזוזה היא מורה על יחודו של הקב"ה כמפורש בכתוב כנ"ל:

ב

ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים וגומ' מקשין העולם למה לא כתוב ברישא ואנשי' מבני ישראל חמשים ומאתים והדר הל"ל ויקומו לפני משה ושמעתי טעם נאה לפי שקרח עשה קנוניא עם דתן ואבירם לעשות בינם לבין עצמם יחדיו מחלוקת רמייה דהיינו שדתן ואבירם יתבעו לדין את קרח לאמר לו למה אתה וכל הלוים עובדים העבודה ולא אנחנו הלא אנחנו בכורים ומתחלה היתה העבודה בבכורים וכ"ת שנפסלו הבכורים משעשו העגל א"כ גם אהרן נפסל שהרי הוא עשה העגל וכוונתם של קרח ודתן ואבירם היה כדי שירצו לבא כולם לדין לפני משה וקרח רצה לאמר למשה דשפיר קאמרי דתן ואבירם כדי לבא לידי מחלוקת עם משה ואהרן וזהו דכתיב ויקומו לפני משה פי' דקמו קרח עם דתן ואבירם לדין לפני משה וכאשר התחילו להתקוטט יחדיו בדין אז נמשכו ג"כ אנשי' מבני ישראל חמשים ומאתים וזהו דתנן בפ' ה' דאבות איזהו מחלוקת שאינה לשם שמים זהו מחלוקת קרח ועדתו וקשה למה לא הזכיר מתנגדו של קרח דהיינו משה ואהרן כשם שהזכיר מחלוקת הלל ושמאי אלא להכי קאמר מחלוק' קרח ועדתו דהיינו המחלוק' של קרח עם כל עדתו שהם דתן ואבירם וסייעתם שעשו ביניהם מחלוקת רמייה בינם לבין עצמם.

ג

כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם יי' כתב הרב הגדול ר״א ז"ל וז"ל ומ"ש ובתוכם יי' כביכול מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו והרי הב"ה מראה ענוה לישראל ומתהלך בתוכם ר"ל באמצע ולא ראש לומר הריני כריע כאח לכם ואינני מבקש לילך בראש כדיני ואיך אתם תתנשאו על קהל יי' עכ"ל ואפשר נמי לפרש ובתוכם י"י בתוכם ממש כי היכל יי' המה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוא בתוכם ממש שיהיו היכל יי' המה מושב השכינה בנפשות אשר בתוך גופם כי ע"כ לא נאמר בתוכו שוב מצאתי שכן פי' הרב ר"מ אלשיך ז"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולי'.

ד

וישמע משה ויפול על פניו כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל יש לשאול למה כאן נפל משה לבדו על פניו ואחר כך נאמר שנפלו שניהם ותירץ שאהרן לא נפל על פניו שלא יראה כמצטער על כבוד הכהונה כו' וכבר קדמוהו בקושיא זו וגם התירץ הרמב"ן ז"ל ותמה אני למה לא כתב הדבר בשם אמרו כמנהגו וכתב הרב הגדול ר"א וז"ל וישמע משה ויפול על פניו במסכ' סנהדרין אמרו מה שמועה שמע מלמד שחשדוהו מאשת איש שנ' ויקנאו למשה במחנה שכל אחד קינא אותו עם אשתו ודבר זה רחוק מן השכל מאד ומדברי קבלה לא ילפינן כי מאן יימר שחשד זה היה בזמן זה דוקא כי אין לו רמז בפסוק ע"כ אומ׳ אני שבעל אגדה זו רצה לפרש פסוק כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל יי' מה ענין קדושה אל ההתנשאות ואת"ל שיש יחס ביניהם והקדושה ראוי שתמנע ההתנשאו' א"כ היה לו לומר ומדוע תתנשאו על קהל קודש או עדה קדוש' אלא ודאי כך אמ׳ קרח למשה לפי שמצינו במסכת סוטה ארז"ל כל המתגאה לסוף נכשל בא"א ובמקום אחר אמרו כל המתגאה כאלו בא על כל העריו׳ וידוע שבכל מקום שתמצא קדושה שם תמצא גדר ערוה כי העריות מחללין הקדושה וכך אמר קרח מסברה הרי כל העדה כלם קדושים וגדורים מעריות ואם כן מדוע תתנשאו להשתרר להתגאות כי דבר זה יגרום לכם שתהיו נכשלים באשת איש ותחלל קדושת העם לכך אמר על קהל יי' כי אחר ההתנשאות אין קדושה כי כל המתגאה לסוף נכשל בא"א ודבר זה גורם חילול קדושת העם ובזה הבין משה שקרח חשדו שיהיה נכשל באשת איש לכך נאמר וישמע משה ויפול על פניו וטעמו של דבר נראה לפי שכל מתגאה רוצה שיהיה הוא גבוה מעל כל גבוהים אין עוד מלבדו רודה בכל העולם זולתו ולפי שכל אשה משועבדת תחת יד בעלה כמו שנאמר והוא ימשול בך על כן אין המתגאה יכול לסבול אפילו ממשלה זו שתהיה ביד אחר וע"כ נקט דוקא אשת איש ולא שאר עריו' ומדוקדק הלשון שאמר לסוף נכשל באש' איש פי׳ כל המתגאה הרי הוא הולך ובודק בכל מיני שררה שרואה בזולתו לכבוש את הכל תחת ידו כדי שתהיה ידו בכל הממשלו' ולא ישקוט האיש בכל השררות שכבר השיג עד שלסוף יתן עינו גם בממשלת האיש על אשתו וירצה לכבוש תחת ידיו וזהו לשון לסוף ממשלה זו שסופו לבקש היא סוף כל דבר וקץ לכלם וזה פי' יקר מאד הן בפרשה זו הן בלשון גמרא עכ"ל והנה מ"ש שכך אמר קרח מסברא דנפשיה הרי כל העדה כלם קדושי' וגדורים מעריות ואם כן מדוע תתנשאו להשתרר ולהתגאות כי דבר זה יגרום לכם שתהיו נכשלים באשת איש כי כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש כבר קדמוהו בפי' זה הרב בעל כתר שם טוב אבל יש להקשות על פי' זה מאחר שכתוב מדוע תתנשאו על קהל י"י דקאי על משה ואהרן היה ראוי לומר שחשדם באשת איש ואין לומר לפי שמשה היה עיקר אמר בלשון יחיד שחשדוהו שהרי כאן במחלוקת היה אהרן העיקר כדמשמע מהכתוב שאמר ובקשתם גם כהונה ולא אמר ובקשתם גם המלכות וכדפרש"י בריש הפרשה לעורר על הכהונה כו' והרי"א הלביש צורה זו למאמר זה שחשדוהו מאשת איש כו' שהכוונה שלא היתה השגתו בנבואה כמו שהעידה התורה ודבר יי' אל משה פנים אל פנים מבלי שום אמצעי אלא שהיה במדריגת אשת איש כשאר השגת הנביאים שהיתה נבואתן על ידי אמצעי המדרגה האחרונה שבמלאכים הנקראים אישים וזה הפי' לא נתיישב בלשון המאמר הנזכר מלמד שכל אחד ואחד קינא את אשתו במחנה ממשה כו' וכבר כתבתי דעתי בפי' המאמר זה לעיל בפרשת כי תשא בפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' ע"ש:

ויפול על פניו וגומ' יש מפרש שכתב וז"ל יש לעיין ולדקדק מ"ט וישמע משה ויפול על פניו שאין ראוי לחשוב שהוא לתפלה ולא לנבואה שאין מוזכר שום דבר אחריו גם אין משפטו בכאן ונראה לי כי משה בראותו את גודל אפקרותא שעשה כנגדו הפך מעלתו שהיה בו שיראו מגשת אליו כי קרן עור פניו ועכשיו התריסו נגדו יותר מדאי אז אמר פן חס ושלום שום השתנות ופחיתות נמצא בפני על כן נתהפך הקירון על דרך חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה ע"כ ויפול על פניו או נאמר שעשה זה כדי שלא יהיה האפקרותא כ"כ גדול כאשר יראו מגשת אליו ועכשיו התריסו בפניו ועל כן ויפול על פניו שלא יהיה האפקרותא בפניו עכ"ל ור"מ אלשיך ז"ל פי' דלכך נפל על פניו לומר אין אני חפץ להתנשא ולהשתורר רק אנכי עפר ועפר ולי נראה דלכך נפל על פניו כדי להורות ששנאוי המחלוקות שאין להם תקומה כי אם נפילה כדפרש"י בפסוק ומשם הפיצם וגו'.

ה

רש"י עתה עת שכרות היא לנו ולא נכון להראות לפניו כו' כתב הרא"ם וז"ל פי׳ שכרות המחלוקת ע"ד ושכורת ולא מיין עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לפרש כן שהרי בתנחומא ובמדבר רבה אשר רש"י לקח משם דברים הללו מוכח בהדיא שר"ל שכרות ממש כפשוטו מדקאמר וז"ל מה ראה לומר בקר ויודע יי׳ אמר משה שמא מתוך [רב] מאכל ומשתה אמרו דבר [כו' אמר] להם אין לי רשות לכנוס עכשיו אף על פי שאין לפניו אכילה ושתיה אלא בשבילינו שאכלנו ושתינו כו' עכ"ל ובילקוט גורס לפיכך אמר בקר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה וכו' ועוד קשה לפי פי' הרא"ם דלעיל מה עתה עת שכרות היא לנו דקאמר הלא כ"כ יהיה עת שכרות המחלוקות בקר כמו עתה לכן י"ל הא דקאמר רש"י עת שכרו' היא לנו כו' שכרו' ממש כפשוטו כן נ"ל.

ו

רש"י וסם המות נתן בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהו כו' כתב החכם ר"א אשכנזי וז"ל לא נתבאר מי נתן סם המות להרוג את נדב ואביהו ועוד יהיה זר על הדעת לומר שמשה יתן סם המות בקטורת אבל נראה שאין לגרוס נתן בפת"ח שמשה נתן אבל ניתן בחי"רק ר"ל שבסמים של הקטור' יש סם ממי' ולדעתי אינו סם שימי' ברוח אבל הוא סם שישרוף והוא המלח סדומי' שעד עתה עושים ממנו עפר השרפה וזה היה פלא מאתו יתברך שלעושי רצונו לא היה מזיק ולכן עושה להם התראה משה שסם ממית שורף נותני' לתוכו וע"כ קראם חטאים בנפשותם ר"ל שהם נתחייבו בנפשם שעשו הקטורת אחר התראתו שיש בו סם שורף ואין זה רצון י"י ישרופו עכ"ל ובלי ספק שלא ראה מ"ש רבינו בחיי ז"ל וזהו שדרשו דרך משל סם המות נתן להם בתוכה הכוונה עצה שיענשו בה עונש מיתה שאלו היינו מפרשים סם המות ממש היה פתחון פה לרשעים לומר שלא היה העונש ההוא מן השמים.

ט

המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל וגומ' מלת מכם מיותר לגמרי או הוה ליה למימ' המעט לכם כו' ונראה לי לפרש על דרך צחות לפי שכבר ידעו מ"ש לא מרבכם מכל העמים חשק יי׳ בכם כי אתם המעט מכל העמים וכו' לכך אמר משה המעט מכם כלומר כי אתם סבורים שאותו המעט הנזכר כי אתם המעט מכל העמים הוא מכם ולא באחרים כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל וגו' עד שאתם מתגאים כ"כ לבקש גם כהונה כנ"ל ויש אומרים שמדבר כלפי המעוט שהלוים המעטים מכל השבטים כי הבדיל י"י אתכם וגו' והיינו לעבודת הארון המכלה בכם ובקשתם גם כהנה ותסתכנו ביותר כי כל הקרוב הקרוב יותר אל ארון ברית י"י מסוכן ביותר ואהרן מה הוא כי לעולם היה עניו ביותר ואינו מחשיב את עצמו לכלום ע"כ הוא מתקיים אף על פי שהוא קרוב אל יי' ביותר כמ"ש הוי קבל וקיים אבל כל מי שאינו בערכו בגדר הענוה אינו מתקיים אם יבא לפני י"י בלב גס:

יג

המעט כי העלתנו מארץ זבת חלב ודבש כתבו המפרשים לפי שמשה התחיל דיבורו עמהם במלת המעט מכם וסיים דבריו באמרו רב לכם בני לוי שהם הדברים שהתחילו הם עמו באומרם רב לכם כי כל העדה וגומ' כוונו גם הם עכשיו להתחיל דבורם המעט כי (העליתהו) [העליתנו] כלומר אתה תפסת בסוף מליצתך ראשי' דיבורינו גם אנו נתפוס בראשי' דיבורינו ראשית מליצתך כי גם לנו פה להשיב כמוך גם כנגד מ"ש משה ובקשתם גם כהונה אמרו הם השתורר עלינו גם השתרר והם ודאי דברי קנטור וחלוק על רבים:

יד

רש"י אמרת לנו אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו כו' כתב מהרא"י ז"ל תימה לפ"ז אמאי לא ערבינהו קרא כיון דחד טעמא הוא שהיו מתלוננים שהעלה אותם מארץ זבת חלב ודבש כדכתב ואף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם כי תשתרר וגומ' וה"ל לכתוב המעט [כי] העלתנו מארץ זבת חלב ודבש ולא הביאתנו אל ארץ זבת חלב ודבש וי"ל דלעולם חד טענה הוא כדמשמע לשון המקרא וכדפרש"י והא דחלקינהו קרא לאשמועינן דתלונה יתירה הוו להו לדתן ולאבירם וכן אמרו את"ל שאין לנו שום מחסור כאן אדרבה יש לנו מזונותינו בלא טורח מ"מ אם (הביאותיו) [הביאותנו] אל ארץ זבת חלב ודבש ותתן לנו נחלת שדה וכרם לא היינו מתקנאים בכהנים ולוים בשביל גדולות' כי כן היה לנו מעלה כנגדם שאנחנו חולקים בנחלת הארץ והם אין להם חלק ונחלה אבל עכשיו כאן כלנו שוים בהספקתנו הם כמונו ואע"פכ יש להם שררה וגדולה עלינו עכ"ל ומתוך מ"ש הרב הגדול ר"א ז"ל נתיישב תמיהתו בענין אחר וז"ל ויאמרו לא נעלה לאיזה הר קרא להם לעלות ומ"ש העיני אנשי' תנקר וביאר הענין שמשה שלח אחריהם לדבר על לבם דברי שלום והמה חשדו את משה שלכך שלח אחריה' לפי שהם גדולי' ועיקר במחלוקת זה ורצה משה ליתן להם איזו מינוי של שררה דרך שחד כדי שיסתלקו מן המחלוקת ואז ממילא יסתלקו כולם ע"כ השיבו למשה לא נעלה לא נקבל ממך דרך שחד שום מעלה ושררה ועל זה אמרו העיני האנשים ההם תנקר כי השוחד יעור וכי אתה סובר לעוור עינינו בשוחד זה וכדי לתקן לשון האנשים ההם נראה שלא על עצמם אמרו כן אלא על כל האנשים אשר אתם כי אף אם אנחנו נשתוק בעבור שתתן לנו איזה שררה או נחלת שדה וכרם מ"מ האנשי' אשר אתנו כ"ש (דפקח) [כלי יקר: דפקרו] טפי העיני האנשי' ההם אשר אתנו תנקר שיהו כ"כ עורים שלא ירגשו בתחבולה זו לפיכך לא נעלה לא נקבל ממך שום שררה ועליה ומה שהכניסו תוך סיפור זה המעט כי העליתנו וגו' חדא ועוד קאמרי מתחלה אמרו שכך דרכך שאתה מבטיח ואינו עושה כי כך הבטח' את בני ישראל להביאם אל ארץ זבת חלב ודבש והעליתנו ממצרי' ארץ טובה וכל זה עשית כי תשתרר עלינו להראו' שררתך עלינו לא זו אתה אלא גם השתרר אחרי' עלינו כאהרן וזולתו אף אל ארץ זבת חלב ודבש לא הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם וגומר אמרו ממ"נ למה זה אתה [כלי יקר: שולח] אחרינו אם להבטיח לנו איזה נחלת שדה וכר' כשנבא לארץ הרי זה דבר שלא בא לעולם כי עדיין לא הביאותינו שמה ותתן לנו עכשיו נחל' שדה וכר' ואף את"ל שחברינו לא ירגישו בתחבולה זו כי נתינה זו לעתי' רחוקים מ"מ יש כמה דברים בגו הן מצד שהרי לא נעלה לארץ כי כבר נגזרה גזרה שנמות במדבר ואת"ל שנתינה זו תהיה לזרעינו מ"מ מה כשרון לנו בזה וגם לזרעינו הדבר מספק כי מדרכך להיות מבטיח ואינו עושה ועוד שהדבר לא בא לעולם עדיין ואם תרצה ליתן לנו איזה שררה תכף מיד יש חששא אחרת שחברינו ירגישו בתחבולה זו העיניהם תנקר שלא יראו עין בעין בתחבול' זו וי״א ניקור עיני' זה קאי על הצרע' שהבטיח' שהצרעה ישלח י"י לפניה' כדי שתנקר עיני הכנענים ואמרו אף אם באמת יהיה סומי' מ"מ חזק הוא ממנו ולא נוכל לעלות אל העם זהו שאמרו לא נעלה.

טו

לא חמור אחד מהם נשאתי וכו' הרב ר"מ אלשיך ז"ל פי' הם אומרים לו כי תשתרר עלינו וכו' ואני לא הייתי נוהג שררה בהם אפי' שררה כל שהוא כי לא חמור אחד מהם נשאתי כו' ול"נ לפרש דה"ק לא חמור אחד מהם נשאתי היינו מן קרח לישא עצמותיו של יוסף אלא נשאתי אותם על כתפי כמ"ש ויקח משה את עצמו' יוסף עמו עמו ממש וכדתנן בפ"ק דסוטה אע"פ שיות' היה ראוי קרח ליטפל עמו כיון שנגלה לו מטמון יוסף ומשם נתעש' קרח כדאי' בחלק ומ"ש ולא הרעותי את אחד מהם פי׳ הרב הנז' שקאי על דתן שהלשין למשה כנגד פרעה להמיתו כשהרג המצרי וכבר היה יכולת בידו של משה להרגו לדתן בשם המפור' כמו שהרג למצרי ויותר נכון בעיני לפר' לפי דרכו שקאי על דתן שבא משה להתנצל ממה שחשדו אותו שבט ראובן שלקח הבכורה מראובן ונתנה ליוסף בשביל כבוד יהושע תלמידו ועל זה אמר ולא הרעותי את אחד מהם שהרי יעקב אבינו לקחה הבכורה מראובן ונתנה ליוסף ולא אני כן נ"ל.

כא

הבדלו מתוך העדה הזאת וכו' כת' רבינו בחיי וז"ל הבדלו מתוך העד' הזאת הם עדת קרח שהרי משה ואהרן היו עמהם פתח אהל מועד ומשה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר ולפיכך השיב לו האיש א׳ יחטא ועל כל העדה תקצוף והקב"ה פי' לו מיד כי העדה שאמר על עדת קרח הוא וזהו העלה מסביב למשכן קרח וא"כ העלו הוא פי' הבדלו ומה שהוצרך לומ' הבדלו והקב"ה יש בידו להמית ולהחיו' ולא היה צריך הבדל אצלו שהרי הוא יכול להמי' את הרבי' ולהציל את היחיד בתוכם וכמו שארז"ל שנים ושלשה יהיו מתכסי' בטלית אחד השני' מתים והאמצעי ניצל וכענין שכתו' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש וא"כ מה צורך לומר הבדלו אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר כענין האמור באשתו של לוט ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח או מטע' שארז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקי' שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניה' עכ״ל ואני תמה מאד עליו איך כתב זה הפי׳ של הבדלו מתוך העדה הזאת שמשה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמ' וכו' אחר שראה שהרמב"ן ז"ל כת' פי' זה בשם ר"ח והרב' להשיב אפו עליו וז"ל ואין דבריו נכוני' כי לא היה ראוי לאמר על קרח דתן ואבירם ג׳ אנשים הבדלו מתוך העדה כי אינ' עדה ואין ישראל בתוכם ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היו בתוכם בבואם ועוד כי הבדלו רמז למשה ואהרן בלבד כמו הרומו וכן ואכלה אותם כרגע רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה אבל הטעם כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטורת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כלם הוא מקנא וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות אולי ישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם וזה טעם ויקהל עליה' קרח את כל העדה והנה נתחייבו כלייה שהיו מהרהרי' אחרי רבים והם כמהרהרים אחרי השכינה ומותרים על נבואתו של נביא בלבם וחייבים מיתה בידי שמים ומשה ואהרן למדו עליהם זכות שלא חטאו במעשה אלא קרח והוא הגורם הוא המפתה אותם וראוי הוא שימות לבד לפרסם ולהודיע עונשם לרבים כו' עכ"ל וכן במ"ש ג' תרוצים על קושיי' מה הוצרך לומ' הבדלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם וכו' הלא הקושיא מעיקרא ליתה לפי מ"ש הוא גופיה בפ' נח ופ' שלח לך ובשאר דוכתי טובא שכל הנסים שעשה הב"ה לבני אדם צריך האדם לעשות הכנות מה שבכחו לעשות כדרך המנהג והטבע ואח"כ יפעול הנס על כל מעש' הטבע ומטעם זה צוה הקב"ה לנח מעשה התיבה כי בידוע שהיתה ביכלתו יתעלה שיעבור נח ובניו ברגליהם על מי המבול אבל צוה שיכין עצמו בהכנות בכל עניינים בדרך הטבע ואח"כ יפעול הנס וכן מצינו בדהע"ה כששאל באורים ותומים השיבו הב"ה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים וזה להשתדל בדרך המנהג והטבע כדרך שאר האומות המנצחין בטבע וכן מצינו במלחמות העי שאמר הש"י ליהושע שים לך אורב לעיר מאחריה וכן עד"ז הסוס מוכן למלחמה ולי"י התשועה והכתוב אמר שקר הסוס לתשועה וכתיב לא בגבורת הסוס יחפץ אלא יזהיר על האדם שיעשה לכל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו ושימסור השאר בידי שמים:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה