צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · טו
כג
רש"י ובכל מה שנתנבאו הנביאים שנ' מן היום אשר צוה יי' והלאה מכאן קשה לי על מה שפירש"י בפ"ב דהוריו' גבי דבי ר"י תנא מן היום אשר צוה יי' והלאה לדורותיכם איזוהי מצוה שהיא נאמרה בתחלה הוי אומ' זו ע"ז כו' ופרש"י וז"ל מן היום וגו' הכי משמע את כל אשר צוה יי' אליכם ביד משה דזו ע"ז ומניין שזו ע"ז מדכתיב בהדיא מן היום אשר צוה יי' והלאה שאר מצות והלאה כלומ׳ מכאן ואילך לדורותיכ' איזו היא מצו' שנאמר' בתחלה הוי אומ' זו ע"ז דכתי' בתחילת י׳ הדברו׳ אנכי ולא יהיה לך והיינו ע"ז וקשה בעיני טובא על פירושו חדא מ"ש והלאה כלומר מכאן ואילך א״כ מהיכא משמע ליה לר' ישמעאל דהאי קרא מיירי במצוה שהיא נאמרה בתחלה היכן כתיבא או רמיזא בהאי קרא בתחילה ועוד שפי' הא דאמר ר' ישמעאל איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחילה שר"ל שנאמרה בתחלת עשרת הדברו' א"כ מאי מקשה הגמ׳ עליו מהא דאמר מר עשר מצ' נצטוו ישראל במרה פי' אלמא ע"ז לא נאמרה תחלה הלא הקושי' מעיקרא ליתה כי ר׳ ישמעאל לא אמר שע"ז היא מצוה שנאמרה בתחלה אלא דוקא לאותן מצות שנצטוו ישראל בסיני ממתן תורה ואילך אבל לא שהיא נאמרה בתחלה לאותן מצות שנצטוו ישראל קודם מתן תורה וגם ר"י ס"ל שנצטוו ישראל על ע״ז במרה בכלל שאר מצות שנצטוו שם כדאמ' מר ולפי דרכו של רש"י עדיפא מיניה הוה יכול המקשן להקשו' על ר"י ממ"ש בתורה בפירוש דהחדש הזה לכם היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בכלל במצרים וא"כ איך אמ' ר"י שע"ז היא מצוה שנאמרה בתחלה וע"ק מאי פריך והאמר מר י׳ מצות כו' מאן יימר ליה דע"ז לא נאמרה תחלה כשנצטוו ישראל י' מצות במרה הלא איכא אמוראי טובי דדרשי בפ' ד' מיתות שהמצוה שנאמרה בתחלה לאדם הראשון היא ע"ז כי ויצו זו ע"ז אלקי׳ זו דינין כו' וא"כ ודאי על הסדר הזה נצטוו ישראל במרה לכן נ"ל בעיני דר"י פי' המקרא והלאה לדורותיכם דקאי על המצות שנאמ' בתחלה לאדם הראשון והיינו דקאמ' איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה כלומ' לאדם הראשון וכן דרש בהדיא בספרי וז"ל אשר צוה יי' אל משה מניין אתה אומר שכל המודה בע"ז כופר בי׳ הדברות ת"ל אשר דבר ה' אל משה וכו' ומנין אף במה שנצטוו אבו' ת"ל והלאה לדורותיכם ומהיכן שהתחיל הק"בה לצות את האדם שנ' ויצו יי' אלקי׳ על האדם וגו' ע"כ וסבר דבי ר"י דמצוה הראשונה שנאמרה לאדם הראשון היינו ע"ז כי ויצו זו היא ע"ז כדדריש ר' יצחק בפרק ד׳ מיתות ומכאן יליף ר' ישמעאל דגם רישא דקרא את כל אשר צוה יי' אליכם ביד משה מיירי בע"ז והשתא שפיר פריך המקשן על ר' ישמעאל והאמ' מר י׳ מצות נצטוו ישראל במרה כלומ' וחד מינייהו ע״ז אלמא שלא נצטוה אדם הראשון על ע"ז בעדו ובעד כל ישראל כמו שנצטוו האבות במצותיהן כגון אברהם נצטווה על המילה בעדו ובעד כל ישראל וכן יעקב שנצטווה על גיד הנשה בעדו ובעד כל ישראל אליבא דר"י כדאי' בפ' גיד הנשה ולכן לא הוצרכו ישראל להצטוות על אלה המצות במרה כיון שקיימו וקבלו האבות אלה המצות עליהן ובעד כל ישראל דאם איתא שנצטווה אדם הראשון בע"ז בעדו ובעד כל ישראל כמו שנצטוו האבו' במצותיהן לא היה צריך לחזור ולצוות לישראל על ע"ז במרה קודם מתן תורה א״כ איך אפשר לפרש והלאה לדורותיכם על ע"ז שנצטווה אדם הראשון בתחלה שהרי לא שייך לומ' לדורותיכם על ע"ז שנצטוה בה אדם הראשון בתחלה כיון שהוא לא נצטוה בעדו ובעד כל ישראל ועם זה נסתלקה קושיי' התו' שהקשו בפ' ד' מיתות וז"ל י' מצות תימה והאיכא גיד הנשה למ"ד לבני יעקב נאסר ומילה שניתן לאברהם אבינו ע"כ וגם אין להקשות האיכא פרה אדומה שנצטוו ישראל עליה ג"כ במרה כדפרש"י בסוף פ׳ משפטי' די"ל דמ"ס כדר' לוי דאמ' בפ' הנזקין שמנה פרשיו' נאמרו ביום שהוקם המשכן ואחת מהן פרה אדומה אלמא לא במרה נאמרה וגם בבריית' דמכילתא לא נזכרה פרה כן נ״ל:
כד
רש"י נעשתה לשגגה נעשתה עבירה זו ע"י שוגנ כגון ששגגו והורו על אחת מן (העבירות) [העבודות] כו' הרא"ם ז"ל הביא כל הסוגיא דגמ' פ"ק דהוריו' ולא שת לבו לדקדק בה מה שיש לדקדק הרבה מאד וכבר הארכתי בתו' ואין כאן מקומו להאריך והרוצה לעמוד על עיקרן של דברי' יעיין שם כי שם ביתו וכן במה שפרש"י בסמוך ועוד דרשו רבותינו מכאן למברך את השם שהוא בכר' הארכתי בפ"ק דכריתו' ע"ש
לט
רש"י שמנין גמטרי' של ציצית ת"ר וח' חוטין וה' קשרי' הרי תרי"ג כו' כתב הרא"ם וז"ל וי"מ שאע"פ שמלת ציצית חסרה יו"ד בין צדי״ק לת"יו ואין מניינו רק ת"קץ מ"מ הלמ"ד של לצצית משלמת בחשבון של ציצית ג' פעמי' הכתובי׳ בפר' ואינו נכון בעיני אבל הנראה בעיני הוא שמדר' הזה הוא אליבא דמ"ד יש אם למקר' מכיון שהו' נקר' מלא כאלו כתוב בי"וד כו' ואני תמה מאד איך הורשה לומר ואינו נכון בעיני על דברי י"מ דלעיל שהרי הסמ"ג והטור א"ח כ"כ בשם מדרש תנחומ' ופי' זה הזכירו התו' בפ' התכלת בד"ה לא יפחות משבע כו' וכ"כ רבינו בחיי ז"ל ושאר הרבה מחברים.
מא
רש"י על ד' כנפו' ולא בעלת ג' ולא בעלת ה' כתב הרא"ם וז"ל בבריית' דזבחי' שפוטרת בעלת ה' ואע"פ שהבריית' שאומרת ד' ולא ג׳ יכול ד' ולא ה' ת"ל אשר תכסה בה ריבה ומה ראית' לרבות בעלת ה' ולמעט בעלת ג׳ מסתברא לרבות בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' היא עיקר כדמשמע מההיא דס"פ הקומץ רבה דקאמ' התם מי שחתך אחד מד' כנפות כסותו כדי לפוטרו מציצי' לא עשה ולא כלום מפני שעשאה טלית בעלת ה' שחייבת בציצית ר"מ הדרשן סובר כההיא ברייתא דזבחים שפוטרת בעלת ה' ורש"י ז"ל הביא את דבריו וליה לא ס"ל ועם זה הדרך נתרץ מ"ש אח"ז וח' חוטין שבה נגד ח' ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים שהוא סותר מ"ש בפרשת בשלח ליל ז׳ ירדו לים ובשחרית אמרו שירה והוא יום ז' של פסח לכך אנו קורים השירה ביום ז' של פסח כי אלה הדברים האמורים פה עם דברי ר"מ הדרשן וליה לא ס״ל עכ"ל וי"מ שכתב עליו וז"ל ולא בעלת ה׳ כתב הרא"ם דזה שלא כהלכה דקי"ל בעלת ה׳ חייב בציצית ואינו קושיא דודאי הלכה היא דבעלת ה' אינה חייבת בציצית בה' כנפות רק שיש בבעלת ה' ד' כנפות וז"ש ולא בעלת ה' ר"ל שיהי' חייב לעשות ה' ציצית בה' כנפות רק ד' ציצית ותו לא עכ"ל ואני אומר דלשון ולא בעלת ה' משמע שר"ל שהיא פטורה לגמרי ויגיד עליו רעהו ולא בעלת ג' ואל תתמה למה פסק ר"מ הדרשן כההיא בריית' דזבחים שפוטר בעלת ה' כי מצינו שאר פוסקים שפסקו ג"כ כמו שהביאן ב"י בטור א"ח בריש סי' י' ע"ש ומיהא מ"ש הרא"ם שמה שפרש"י כאן וח' חוטין שבה נגד ח' ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים שהוא סותר מ"ש בפ' בשלח ליל ז' ירדו לים ובשחרית אמרו שירה והוא יום ז' של פסח וכו' אינו מוכרח כי כבר הרגיש בקושיא זו רבינו בחיי ז"ל ותירצה יפה וז"ל ודבר ברור הוא שבז׳ של פסח אמרו ישראל שירה על הים ולא בח' אבל ביאור דבריו משיצאו ממצרים משעה שנתן להם רשות ויום י"ד של שחיטת הפסח הוא בכלל זה לפי שהפסח הוא קדשים ובקדשים אין היום הולך אחר הלילה הוא שכתוב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר אבל ללילה ראוי הוא ולפיכך כשאמרו ישראל שירה על הים היה ז׳ לימי פסח וח' ליציאת מצרים משעה שנתן להם רשות והוא ליל ט"ו שהיא מיום י"ד שעבר: