אור ברסלב
צידה לדרך במדבר › ה

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

במדבר · ה

ד

יב

רש"י איש איש כי תשטה אשתו (מ"ש) [מה כתוב] למעלה מן הענין ואיש את קדשיו כו' י"מ שכת' וז"ל נראה דלא למד רש"י מסמיכו' הפרשיות דאם מסמיכו' הפרשיו׳ ה"לל למה נסמכה פרשה זו כמ"ש לקמ' ועוד מנ"ל שהוא שלא כסדר עד שישאל למה נסמכה אלא דלא היה להתחיל הפרשה באיש רק באשה שהיא העיקר שעיקר הפרשה מדב' ממנה וה"ל למכתב כי תשטה אשת איש מאי איש איש כי תשטה אשתו אלא אדלעיל קאי עכ"ל וזה לקח מדברי מחבר אחר ואף גם זאת אינו אמת ואשתמט מנייהו דברי תלמו' ערוך ברו' מללו בפ' בתרא דברכות אשר רש"י לקח משם דברי' הללו וז"ל למה נסמכה פר' סוטה לפ' תרומו' ומעשרו' לומר לך כל שיש לו תרומו׳ ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו שנ' ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו וגו' ע"כ והקשו המפרשים על דרש' זו למה סוטה יותר מזב או מצורע שכולם צריכים לכהנים ומתרצי' שהוא מדה כנגד מדה לפי שהוא אינו רוצה ליתן מתנה לכהן שאמ' למה אתן ממון לכהן חילי לאחר לא אתן אמ' לו חייך שתצטרך לכהן ותדע מעלות הכהן שהוא עושה שלום בין ישראל הנקראים אשה לאביהם שבשמי' אשר נקרא יי' איש מלחמה ע"ד שאמ' הכתוב כי בועלייך עושייך יי' צבאות והוא אינו רוצה להכיר מעלת הכהן תצטרך להביא אליו הסוטה לעשות שלום בינך לבינה ותכיר כמו שהוא עושה שלום בין איש לאשתו למטה כן הוא עושה שלום בין איש לאשה אחרת והוא יי' איש מלחמה ובין היפה בנשי׳ עמו ישראל וי"מ שהוא ע"ד דאיתא במדרש דבשביל זנות גשמי' נעצרים שנ' וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך לכן אמור לו אתה מעכב תרומו' ומעשרו' לכהן ולא תחסר תבואתך חייך סופך שיבא ענין לידך אשר בשבילה תבא מארה בתבואה ואין לה רפואה אלא ע״י כהן וזהו סופך שתצטרך לכהן שאם לא הוא תבא מארה לעולם לכן ראוי הוא לכך לתת לו וי"מ לפי שהמעכב המתנות יבא לידי עוני כמו שפרש"י למעלה וארז״ל כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא שנ' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וכשהאשה רואה שבעלה בא לידי עוני היא חושדתו שבא לידי עוני מחמת שהיה רועה זונות כמ"ש ורועה זונו' יאבד הון בראותה שפתאום יאבד הונו שלא כדרך העולם ובסבה זו תזנה גם היא מאחריו לומ' איהו בקרי ואיהי בבוצינא לכך נאמ' ומעלה בו מעל שאם תשטה אשתו ומעלה אז בו מעל זה המעל תלוי בו כי הוא הגורם לה שתרצה לעשות כמותו מצד החשד וכל זה גרם הוא שמעל בקדשי כהן לבלתי תת לכהן את הקודש כי ע"י זה הוא בא לידי עוני והיא חושדתו ברועה זונות יאבד הון ובאמת יתברר ע"י בדיקת המים כי ז"ל אומרו ונקה האיש מעון אם הוא מנוקה מעון המים בודקין אותה כו' היינו מעון זה כדומה לעון שלה שאם הוא נקי ממה שחשדה אותו אשתו אז דין הוא שיבדקוה המים אבל אם אינו מנוקה מעון זה וחשד שלה אמת אינו דין שיבדקוה המים מאחר שהוא עצמו היה רועה זונות ויש לה קצת התנצלות וק"ל קושי' אחרת יותר חזקה וגדולה היא אלי אם הבעל חטא שעיכב מתנות כהונה אשתו מה חטאה ומה פשעה עד שאמרו לסוף נצרך לכהונה ע"י אשתו כו' ושמא י"ל לפי שהנשי׳ בטבעם הם צרי עין בצדקה ובגמ"ח כמו שדרז"ל בב"מ על קמח סולת וגו' מכאן שהאש' עינה צרה באורחין וכמו שפי' המפרשי' ז"ל במשנה פ"ק דאבו' ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה כו' שר"ל לא ירבה שיחה עם האשה כו' ליקח ממנ' עצה בענין ויהיו עניים בני ביתך כי היא תמיד תמנענו וה"ה בענין מתנות כהונה יוכל להיו' שאשתו תמנענו מליתן להכהן לכן שפי׳ אמרו חז"ל לסוף נצרך לכהן ע"י אשתו.

רש"י שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנוס בהן רוח שטות כו' לשון זה לקח מן המדרש מדבר רבה ולפי זה קשה מה שהקשו המפרשים הלא כל שאר עבירו' נמי אין חוט' אא"כ נכנס בו רוח שטו׳ א"כ למה נקט דוקא אין מנאפי' נואפי' כו' ותירצו דבכאן אבר קטן יש באד' כו' א"כ הוא שטות מאחר שיש בידו להשביעו והוא מגרה יצרו עליו אבל לפי לשון הגמ' בפ"ק דסוטה לא קשיא מידי דקאמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות שנ' איש איש כי תשטה אשתו כו׳ ומשמע לי דהא דקאמ׳ אין אדם עובר עבירה אין ר"ל דוקא ניאוף אלא כל עבירה ומכאן ילפינן לכל עבירה כנ"ל.

יג

רש"י איש פרט לקטן כו' מדברי הרמ"בם ז"ל בפ"א מהלכו' סוטה משמע בהדיא דלא ממעט קטן אלא כשהוא פחות מבן ט' שני' ויום אחד שאינו ראוי לשכיבה אבל בן ט' שני' ויום אחד כיון שביאתו ביאה איש מקרי לגבי שכיבה.

רש"י ועד אין בה הא אם יש בה אפי' עד אחד שאמ' נטמאת לא היתה שותה כתב עליו החזקוני וז"ל מה שפרש"י הא אם יש בה כו' פי' אבל כמו ורגמו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה וכו' פ' נגמר הדין ועוד הרבה בתלמוד ואפי' שכתב בפרש"י ט"ס הוא וכן שנינו בסוטה תנא דבי ר"י מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה רגלים לדבר שהרי קנא לה שנ' ועבר עליו רוח קנאה וקנא שפי' וכבר עבר ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא נטמאה וכן שנינו במסכ' כתובו' אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים וקינוי וסתירה אפי' בעד אחד ומה שפר"שי ועד אין בה בטומאה אבל יש עדים לסתירה הוא חוזר ומפרש והוא ששנינו בסוטה ועד אין בה ולא בקינוי בה ולא בסתיר' ופרש"י בה אטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה ודרשינן אין בה תרי אלא חד בה עד אחד נאמן ולא בקינוי ולא בסתירה עכ"ל ואני אומר שאין לשבש הספרים שכבר תיקן הרא"ם ז"ל את דברי רש"י בלי ט"ס ובא אחריו מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וייפה את דבריו והרבה להשיב על דברי הרג"א וז"ל כתב הרג"א וז"ל אע"ג דקי"ל דבכל מקום שנ' עד פירושו שנים עד שיפרוט הכתוב לומ' אחד כדילפינן מלא יקום עד אחד באיש וגו' כאן הוא כאלו כתי' אצלו אחד דאי איירי בשנים פי' ולמידק הא יש כאן שנים אינה שותה פשיטא שאם שני עדים יש כאן שאינה שותה פי' שהרי משביעין אותה כשמשקין אותה אם זינתה וכיון שיש ב' עדים שזינתה היאך משביעין אותה הרי ודאי זינתה ואם בא לומ' שנים אין כאן אבל אחד יש כאן ואפ"ה שותה זה פשיטא דבלאו האי קרא בודאי עד אחד לאו כלום הוא לכך הוי כאלו כתב בפירוש ועד אחד אין בה ע"כל ולא דק דהיאך קאמ' פשיטא דבלאו קרא בודאי עד אחד לאו כלום הוא חדא דהא אמת הוא כך שעד אחד בכאן הוא אוסרה על בעלה דלא דמי לשאר עד אחד כיון שהיה כאן קינוי וסתירה היאך קאמ' הוא פשיטא דעד אחד בכאן לאו כלום הוא ועוד הא קי"ל דעד אחד בדיני ממונות קם לשבועה דלא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת הוא דלא קם אבל קם הוא לשבועה וא"כ ה"נ נימא לעולם אימא לך שבא לומ' שנים אין כאן אבל אחד יש כאן וכיון שיש כאן עד אחד משקין אותה ומשביעין אותה נגד העד אם זינתה אם לא אבל אם אין כאן אפי' עד אח' אין משקין אות' ואין משביעין אותה כלל כמו שהוא הדין מן התורה גבי דיני ממונות אלא מחוורת' כמ"ש הרא"ם ושיעור חבור הכתוב לפי פשוטו כן הוא איש איש כי תשטה אשתו וגו' שיכנס בה רוח שטות שתזנה ומעלה מעל באשה ואין שייך לומ' שטו' ומעילה בבעל אלא כשזינתה במזיד אלא שנעלם הדבר מעיני אישה והעלמה ר"ל שאין כאן עדים אבל ידוע הוא שכבר קודם לכן עבר עליו רוח קנא' וקנא וגו' וגם ידוע שנסתרה ואין ידיעה ברורה אלא ע"פ שני' עדים והביא האיש את אשתו וגו' והשקה אותה ולפי שרצה הכתוב לומ׳ דכל דיני השקאה אינם אלא בשאין כאן עדים כלל על הטומאה אבל כשיש כאן עד אחד על הטומאה אחר קנוי וסתירה בעדים נאסרה על בעלה ע"פ העד אחד כתב באמצע הענין ועד אין בה והיא לא נתפשה דהאי ולא נתפשה מיותר הוא דהא ודאי דמיירי במזידה ולא בנתפשה דהא כבר כתב תשטה ומעלה בו מעל וגו' אלא עכ"ל דחידוש אתא לאשמעינן לעשות בלא השקאה ולומ' ועד אין בה ר"ל עדים שני' אין בה בטומאה דסתם עד בתורה שנים הוא ומשמע הא יש בה עד אחד אין לה דין השקאה האמור בפר' דהא לא נתפשה כלומ' דהא מזידה היא והואיל וכבר קנא לה בשנים ונסתרה בשני' ויש כאן עד אחד בטומאה הרי רגלים הרבה יש לדבר ואין ראוי להשביעה ולהשקותה אלא לסמוך על העד לאוסרה על בעלה וכל זה משתמע מייתור' דוהיא לא נתפשה וזו היא כוונ' הרא"ם אלא שקצר.

רש"י ועד אין בה בטומאה אבל יש עדים לסתירה ע"ש פי' ועד אין בה אין שנים בטומאה אלא עד אחד אבל יש ב' עדים לסתירה כלומר לטומאה סגי בחד לאוסרה על בעלה והוא שיש ב' עדי' לסתירה והקשה הרא"ם והא לא אתי לא כר״א ולא כר"י דאי כר' יהושע האי מיעוטא דבא למעט קינוי וסתירה הוא ולא סתירה לבדה ואי כר"א למעט קינוי לחודיה הוא ולא למעט סתירה עכ"ל ונ"ל דאינה קושי׳ דרש"י הולך לפי שיטתיה בכל מקום שהוא מפרש פשטיה דקרא ופשטיה דקרא הכי משמע דועד אין בה קאי אוהיא נטמאה דסמיך ליה ולא אונסתרה דקודם לו אע"פ שהוזכר בפסוק זה אבל קינוי שלא הוזכר בפסוק זה כלל פשיטא דועד אין בה ממעט ולא היה רש"י צריך לזוכרו ופירושו דקרא הכי הוא ועד אין בה שנים בטומאה אבל יש בה עד אחד בטומאה ואוסרה על בעלה ודוקא בטומאה סגי בעד אחד הואיל והיו בה קינוי וסתירה אבל הקינוי והסתירה צריכים ב׳ עדים ואז הם מועילים לעד אחד שתיאסר על בעלה וס"ל לרש"י כר"י ולא הוצרך להזכיר קינוי דכ"ש הוא דאפי' מה שהוזכר בפסוק זה אלא שהוא רחוק ממנו ממועט כ"ש מה שלא הוזכר בפסוק זה ומתוך דברי תלמוד ערוך בפ"ק דסוטה ממ״ש שני המאורות הגדולים הרא"ם ומורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל שהבאתי לעיל יתבאר לך שמ"ש מחבר אחד ביישוב קושיית הרא"ם והרג"א ז"ל דלעיל וז"ל וי"ל דודאי משמע כאן כאלו נכתב בהדיא עד אחד דאי ב' עדי' פשיטא דאינה שותה דהא נטמא' בודאי וא"ל דקאי אדיוק דעד אחד שותה דא"כ לכתוב הדיוק אלא קאי אעד אחד וא"כ מגופו שמעינן עכ"ל אשתמטתיה מניה תלמוד ערוך הנז':

יח

רש"י ופרע סותר את קליעת שערה כו' כת׳ הרא"ם וז"ל אע"פ שהפריעה בכל מקום הוא לשון גילוי והרב בעצמו כת' בפ' כי תשא כי פרוע הוא מגולה נתגלה שמצו וקלונו כמו ופרע את ראש האשה וכאן פי' אותו לשון סתירה דסותר את קליעת שערה דקאמר הכא לאו ממלת ופרע הוא דמפיק לה אלא מייתורא דהאשה דה״ל למכתב ופרע את ראשה דהא אאשה דלעיל מיניה קאי מאי האשה לרבות אף גופה בגלוי כדתני' בפ"ק דסוטה ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין ת״ל האשה א"כ מה ת"ל ופרע את ראש מלמד שהכהן סותר את שערה ופרש"י ז"ל ופרע לשון גלוי הוא בכל מקום גופא מנין כדתנן מגלה את לבה סותר את שערה מרבה בגלויה שסותר את קליעת' עכ"ל והנה מ"ש דסותר את קליעת שערה דקאמ' הכא מייתורא דהאשה הוא דמפיק לה דה"ל למכתב ופרע את ראשה וכו' שבוש הוא ובלי ספק שטעו' נפל בספרי' בדפוס שהרי בבריית' בפ"ק דסוטה שהביא הרא"ם גופיה נתבאר באר היטב דסותר את קליעת שערה מייתורא דראש הוא דמפיק לה דה"ל למכתב ופרע את האשה ראשה ל"ל אבל מייתורא דהאשה ילפינן גופה דהיינו שהוא מגלה את לבה דה"ל למכתב ופרע את ראשה דהא אאשה דלעיל מיניה קאי מאי האשה אלא לרבות אף גופה בגלוי דהיינו שיגלה את לבה ולא עוד אלא שלשון הרא"ם גופיה בדפוס מזוייף מתוכו מיניה וביה כי נכנס בסותר את קליעת שערה ויצא בגלוי גופה שהרי סיים וכת' וז"ל מאי האשה לרבו' אף גופה בגלוי כדתני' כו' ותמה אני מאד על המחברי' האחרוני' הרגילים לישא וליתן בדברי הרא"ם שלא הרגיש שום אחד מהם בזה

רש"י מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן אפשר שיטעה בזה האיש ההמוני ויחשוב שגלוי הראש לבנות ישראל אינו אלא גנאי אבל איסור דאוריית' ליכא ורחמנא ליצלן מהאי דעתא שהרי בפ' המדיר פריך הגמ' על הא דתנן התם ואיזוהי דת יהודית יצאה וראשה פרוע כו' ראשה פרוע דאוריית׳ היא דכתי׳ ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר"י מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש ומשני דאורייתא קלתה שפי' דמי דת יהודית אפי' קלתה נמי אסור כו' וכן אמרינן בפ' מי שמתו שער באשה ערוה כו' ויש להקשות וכי אין הדבר מכוער שיראה הכהן וכל הנשי' את שערה ואע"ג דבספרי תניא וז"ל ופרע את ראש האשה סדין של בוץ היה פורש בינו לבין העם כהן פונה לאחוריה ופרעה כדי לקיים בה מצו' פריע' כו' ע"כ מ"מ גמר׳ דידן וכל הפוסקי׳ לא ס"ל הכי וי"ל אין יצר הרע מצוי לשעה וכה"ג ממש פריך ומשני בירושלמי לענין תנופה של מנחת סוטה שהכהן מניח ידו תחת ידיה ומניפה ע"ש:

יט

רש"י והשביע אותה וגו׳ ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי כו' כת' הרא"ם וז"ל ומ"ש הא אם שכב חנקי אתיא אליבא דר"ח בן גמליאל דאמ' דלא בעי כפילה דמכלל הן אתה שומע לאו וכו' עד ולא ידעתי למה נטה הרב ז"ל לדברי ר' חנינא ב"ג ופי' המקרא הזה כדבריו ולא כדברי ר"מ שכל הפוסקים פסקו כמותו ואמרו כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ושמא י"ל מפני שהפשט הוא בעזרו ע"כל נראה מתוך דבריו שהבין דמ"ש רש"י שמכלל לאו אתה שומע הן הוא ביאור מהיכן קדייק הא אם שכב חנקי ולכן פי' שזהו אתיא אליבא דר"ח ב"ג ואני בעניי לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב כי מ"ש רש"י הא אם שכב חנקי אתיא אליבא (דר"א) [דר"מ] ודיוקו מדכתיב הנקי בלא י"וד כמו חנקי משום דבעינן כפילה שמכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן והא דקאמ׳ רש"י שמכלל לאו אתה שומע הן נ"ל דה"פ לפי שקשה לו איך אני אומ' ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי שהרי לא היה חוזר הכהן וכופל התנאי בפירוש הא אם שכב חנקי א"כ מנא ידעה דקאמר הא אם שכב חנקי אטו כלהו נשים גמירי במקרא ומסורות שידעה דכתוב הנקי בלא י"וד כמו חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתי' ואת כי שטית למשמע הכי חנקי ואת כי שטית וגם לא מצינו בשום מקום לא בגמ' ולא בפוסקים שהיה מודיע לה הכהן דכתי' הנקי בלא י"וד כדי למשמע הכי חנקי ואת כי שטית ומתרץ רש"י שאין בכך כלום כיון שהוא ממילא נשמע בכח המאמ' וזה מפני שמכלל לאו אתה שומע הן והוה כאלו היה חוזר הכהן וכופל התנאי בפירוש הא אם שכב חנקי משום שאין לך אשה שאינ׳ יודעת שמכלל לאו אתה שומע הן כיון שכל התורה כולה מליאה מזה כדפרש"י בפ' יתרו בפסוק למען יאריכון ימיך ובשאר מקומו' לאין מספר ומשום דקשה לרש"י דהא כל תנאי ילפינן מבני גד ובני ראובן וא"כ בעינן הן קודם ללאו והכא הוי לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתי' ברישא וכבר הקשו גם התוספות זאת הקושי' בקידושין פ' האומ' ותרצו דאם לא שכב חשב הן שמה שאנו רוצי' שתעש' חשוב הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסודו כך אנו רוצים שתתקיים דבריה שלא שכב איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד זהו לאו ע"ש אבל רש"י כדי לסלק קושי' זו לכן פי' כאן אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות כלומ' לכך פתח תחלה אם לא שכב כו' אע"ג דהוי לאו קודם להן משום שמצוה לפתוח בדיני נפשו' תחלה לזכו' כנ״ל וצריך שתדע שהתו' בקדושין פ' האומ' הקשו על פרש"י שהבאתי לעיל דקאי הנקי אואת כי שטית דכתי' בתריה דא"כ ה"ל מעשה קודם לתנאי ואנן אמרינן במתני׳ דר״מ בעי תנאי קודם למעשה והעלו דלא קאי כלל הנקי אואת כי שטית דכתי' בתריה אלא הכהן היה חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא הוי תנאי קודם למעשה ולי קשה קושי' אחרת יותר חזקה על הרמ"בם והס"מג שלא זכר ולא פקד אחד מהם שום רמז ורמיזא כלל ועיקר בענין השבועה מן כפילת אם שכב הנקי כמו חנקי ואיני יודע למה שהרי הרמב"ם והסמ״ג פסקו הלכה כוותיה דר"מ שאמר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ועוד שהרי הגמ' בפ' הנז' קאמ' בהדיא דאפי' לר"ח בן גמליאל אצטריך לומ' הנקי בלא יו"ד כמו חנקי משום דסד"א אם לא שכב איש הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא קמ"ל וצ"ע היטב.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה