צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · ד
ב
רש"י נשא את ראש מנה מהם את הראויין לעבודת משא וכו' כת' הרא"ם וז"ל מ"ש כאן נשא את ראש מנה מהם לא מנה הסך כמנהגו בכל מקום שבאו המלות הללו הוא מפני שאין כוונתו לפרש פה פי' מלות נשא את ראש אלא לפרש טעם המנין הזה שנשתנה מכל המניינים ששאר המניינים הם אם מבן חדש ומעלה כדי לדעת מספר אותן שיצאו מכלל ספק נפלים ואם מבן ך' ומעלה כדי לדעת מספר כל היוצאים בצבא ואם מבן י"ג ומעלה כדי לדעת מספר כל אותן שהגיעו לכלל איש אבל המנין הזה אינו דומה לשום אחד מהם לפיכך הוכרח לומ' מנה מהם כל הראויין לעבודת משא עכ"ל תמה אני מאד מה הוצרך לכל זה הלא יותר נכון לפרש כמו שכתבו שאר מפרשי' דקשה לרש"י שהרי כבר מנה אותם למעלה ולמה יצוה למנותם שנית ומתרץ כאן צוה שימנה מהם את הראויים לעבודה:
טז
רש"י ופקודת אלעזר שהוא ממונה עליהם לשאת אותו שמן וקטורת ושמן המשחה ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן כת' הרא"ם וז"ל פי' פקודת אלעזר שהוא ממונה עליהם לשאת אותם בעצמו במסען הם הכתובי' אחריו שמן המאור וקטורת הסמי' ושמן המשחה אבל מנחת התמיד אינו נושא אותה במסען אלא שעליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן אבל הרמ"בן ז"ל חשב שדעת הרב הוא שגם מנחת התמיד מכלל הנשואים עליו הוא שהיה נושא אותה כמו שהיה נושא את שמן המאור ואת שמן המשחה והקטורת ולפיכך כת' ועל דעת הירושלמי בפרש"י ז"ל שהוא נושא אותם יהיה משא גדול כי הקטרת שס"ה מנים ומר"עה לא פטמה לחצאי' ושמן המאור לשנה שלמה רב מאד קפ"ג לוגין ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימי' ישא ממנה ולא ידעתי איך יפרש דברי הרב במ"ש עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקרי' בעת חנייתן שמורה שאינו נושא אותם רק שמוטל עליו לצוות לאחרים ולזרז אותם בלבד וסותר דבריו הראשונים שאמ' שהוא ממונה עליהם לשאת אותם ולכן על כרחנו לפרש שמאמ' שהוא ממונה עליהם לשאת אותם דבק עם שמן והקטורת ושמן המשחה בלבד ומאמ' עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן דבק עם מנחת תמיד בלבד מפני שרש"י ז"ל סובר שהסולת שממנה עושין מנחת התמיד אינה נקראת בשם מנחת התמיד אלא אחר שהפרישו ממנו העשרון לכבש שאז היא עומד' להקרבה וזה אינו אלא בחנייתן כשמקריבים את התמיד לא בנסיעתן וא"כ א"א לומ' על מנחת התמיד שאלעזר נושא אותה בעת הנסיעה ולפיכך פי' על מנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן לא שהוא ממונה עליה לשאת אותה כמו שהוא ממונה על השמן והקטרת עכ"ל וי"מ שכת' עליו וז"ל והנה דעתו לספר מחשבת הרמ"בן שחשב שדעת רש"י שגם מנחת התמיד מכלל הנשואים עליו הוא שהיה נושא אותה כמו שהיה נושא את שמן המאור ואת שמן המשחה והקטרת וכתב שמנחת התמיד אינו נושא אותם ולדעתי יפה כיון הרמב"ן כי עיקר יסודו של רש"י בנוי על ירושלמי ואית' בהדיא בירושלמי שגם המנחת התמיד היה נושא וז״ל הירושלמי בפ' המצניע שמן המאור בימינו מנחת קטרת הסמי' בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלוייה בזרוע ושמן המשחה (בימין) [כמין] צלוחי' קטנה תלויה לו באפונדתו לכך נ"ל שרש"י סבר דהא והא איתא שהיה מוטל עליו לצוות ולזרז להקריב בעת חנייתן וגם היה נושא אותן ודייק מדכתיב אלעזר בן אהרן ולא אמ' ומשא אלעזר כמ"ש ומשא בני קהת נראה מזה שלא היה אלעזר נושא אותן אבל היה פקיד עליהם וזה לבד לא יתכן דא"כ לכללינהו בהדי הדדי ולכתוב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה והמשכן וכל אשר בו וכו' ולמה חזר וכת' כל פקודת המשכן אלא ודאי שהיה נושא שמן המאו' וקטרת הסמי' ושמן המשחה ומנחת התמיד לכן א"א לכללם ולכתוב חד פקודת על כלם דפקדת המשכן לא היה כפקדת שמן המאור דהתם היה נושא בעצמו ופקדת כל המשכן הוא שהיה ממונה על משא בני קהת א"כ מהכא משמע שהיו נושא אותם ומדלא כתי' ומשא אלעזר משמע שהיה ממונה עליהם הא כיצד אלא ודאי שהיה נושא אותן במסען והיה ממונה עליהן לצוות ולזרז בעת תנייתן עכ"ל גם פה הלך זה המחבר אחר מנהגו שאינו מביא דבר בשם אמרו שכבר גילה לנו רבינו בחיי ז"ל מקום מוצאו ומבואו של הירושלמי הזה הנז' ע"ש:
פרשת נשא
כב
רש"י נשא את ראש בני גרשון גם הם כמו שצויתיך על בני קהת לראו' כמה יש שהגיעו לכלל עבודה כו' י"מ שכתבו וז"ל דקשה לרש"י שהרי בני קהת עדיין לא נמנו דכתי' אח"כ ויפקוד משה ואהרן את בני הקהתי א"כ לא שייך לומ' נשא את ראש בני גרשון גם הם לכן פי' כמו שצויתיך וכו' ר"ל דקאי גם הם רק אצווי שהיו בכלל הצווי ולא אמנין דא"לכ ה"ל לרש"י לומר כמו שנשאת בני קהת עכ"ל ואין זה אמת שהרי רש"י פי' לעיל נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי מנה מהם את הראוין לעבודת משא כו' ש"מ בהדיא שהוא סובר דהאי נשא את ראש בני קהת אינו לשון מנין אלא לשון מינוי שררה א"כ ה"ה נשא את ראש בני גרשון אינו לשון מניין אלא לשון מנוי שררה מדקאמ' גם הם א"כ א"א לומ׳ דקשה לרש"י שהרי בני קהת עדיין לא נמנו ואיך שייך לומ' נשא את ראש בני גרשון גם הם לכן נ"ל דקשה לרש"י ל"ל גם הם הלא מפר' קרא בהדיא דנמנו גם הם מבן ל' עד בן נ' לכן פי׳ כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה דרך חשיבות וברירה כבורר אוכל מתוך הפסולת שלא תאמר בני גרשון ובני קהת ובני מררי כל המשפחות הטילו פתקיהם לקלפי בשמותם ואח"כ הובררו אלו מתוך אלו בדרך זה לא הוה חשיבות לאחד מהם ואהאי קאי גם דבני גרשון נמי הובררו אחר בני קהת מתוך בני מררי ונשארו בני מררי ממילא בפני עצמו כדפי׳ מהרא"י ז"ל ולכן לא נאמ' גם הם במררי וגם לא נאמ' לשון נשא את ראש במררי אלא תפקד אותם מפני שלא היו במדרגה גדולה כמותם ובזה מיושב קושיא אחרת בכתוב שהקשה במדב' רבה למה שינה בבני גרשון כי בקהת אמ' למשפחותם לבית אבותם ובגרשון היפך ואמ' לבית אבותם למשפחותם ובמררי חוזר אל סדר האמור בקהת ואח"כ כשמספר הכתוב מה שנמנה ומה שעלה סכום כל משפחה אומ' בכל אחד משלשתם למשפחותם לבית אבותם והוא כדפי' ר"מ אלשיך ז"ל משום שבא הכתוב לדבר על לבם של בני גרשון פן יתאמץ לבבם באומרם כי אביהם הבכו' ולא נמנה ראשונה וגם יתר שאת כלי המקדש לא ניתן למו כי אם לבני קהת על כן לבעבור הסר קנאתם זאת בא האלדים בפ' זו ויאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם כלומ' נשיאת ראש יש לבני גרשון גם הם כבני קהת לפי ערכם אלא שמה שלא ניתן למו יתרון בני קהת הלא הוא כי הקהתיים היתה בהם בחינת האמו' בהם למשפחותם לבי' אבות' על יתרון אשר על משפחותם הם עמרם ומש' ואהרן שיתרונ' על לוי בעצמו שהוא בית אבותם כי משפחות' גברו על בית אבותם עד גדר הזכיר משפחות' קודם לבית אבות' שהוא על היות במשפחות' גדולי עולם וז"א למשפחותם לבית אבותם אך בני גרשון אלה נהפוך הוא כי שלימות בית אבותם גברה על משפחותם כלומ' כי על כן זכו הקהתים אל הכבוד ההוא משא"כ בבני גרשון וז"א בהם לבית אבותם למשפחות' הפך האמור בקהת אך בבני מררי חזר אל סדר ראשון לומ' למשפחותם לבית אבותם כן נ"ל: