צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
יורה דעה · סימן ז
שאלה ראובן שהיה שותף עם אחיו שמעון הגדול זה כמה שנים ועושים משא ומתן במדינה זו ובעיר עאנה וסביבותיה, וראובן כמה בנים ישב בעאנה ויודע מוצא ומבוא העיר ושרי גדולי המדינה וגויו הארץ יותר משמעון אחיו, והן עתה מנו, פה בגדאד שר אחד חדש לשלוח אותו שר ושופט לעיר עאנה ואותו השר החדש של עאנה עשה צראף לשמעון הנזכר ל לילך עמו לעאנה ולהיות צראף שלו, ויהי היום ואחד מאילו הארץ שהוא הקאצי' שלהם תבע משמעון שילוהו מעות סך מה, והשיב לו שמעון שאין לו מעות להלות לו, וראובן ידע שאם לא ילוה לו שמעון אחיו ולשון עליו בעאנה וישנא אותו ועביד ליה נזקא ולכן אמר לו לאחיו שילוהו, וכשמוע שמעון אחיו דבר זה צעק על אחיו שאמר לו לגוי שילווהו ונתקוטטו, ראובן כעס הרבה וקפץ מתוך כעסו ואמר בלשון ערבי יכון עליו נזירות שמשון אולי נקרו פלשתים עיניו אנכאן אמשי מעך בל צראפה הל סניה, ואחר כך נתחרט ראובן על הנזירות שקבל כי יודע הוא שאי אפשר לשמעון לעשות הצראפה לבדו בלתי אם נועדו שניהם יחדיו שטובים השנים מן האחד כי אם יפול האחד יש שני להקימו, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ועוד דאם הלכו שניהם וישבו אחים יחדיו יותר יהיו מאמינים איתם העולם אם ילוו או יקנו שום דבר בהקפה ויודעים לעתיר ולרצות לכל דבר ואם לא ישב עם אחיו ימשך נזק לו ולאחיו הרבה, וחילו פני להציל אותו מכבלי נזירות ואומר ראובן שאילו היה עולה במחשבה לפניו אותו צער ונזק שמגיע לו ולאחיו בהפרדם איש מעל רעהו, ואילו היה בישוב דעתו ובשופי לא היה נודר אלא שמתוך כעם בא לכלל טעות וקפץ ונדר בנזירות ועתה מתחרט חרטה גמורה ומבקש התרה לחירותו יורנו רבינו אם יש היתר לנ"ש זו או לא ושכמ"ה.
תשובה כבר ידוע דאיכא פלוגתא דרבוותא במי שנדר ואמר הריני נזיר בנ"ש ב"מ ולא הזכיר אחד מהכנויין דהיינו בעל דלילה או מי שעקר דלתות עזה או שנקרו פלשתים את עיניו דכמה מרבוותא ס"ל דהיכא דאמר לשמשון ממש נתכוונתי דסגי באומר הריני נזיר נ"ש לבד מבלי הזכרת א' מהכנויים הנזכרים ואיכא מאן דסבר דבאומר נ"ש ב"מ לבד בלא הזכרת א' מהני הכנויים אפילו שיאמר לשמשון ממש נתכוונתי לא הוי נזיר דהוו ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים דאיפשר דעל אדם אחר קאמר אעג"ב דאיהו גופיה אומר דנתכוון לשמשון ממש וזו היא שיטת הרב מוהר"י בי רב ומוהר"י טיטצאסק כמבואר בתשובה להרב מוהר"י אדרבי סי' שצ"ב וק"ס וז"ל וראיתי שני גדולי עולם מוהר"י בי רב ומוהר"י טיטאצסק שפסקו שאפילו שאמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח אם אעשה כך אפילו שיאמר על שמשון על דלילה נתכוונתי כיון שאינן ידים מוכיחות בדיבורו לא הוי נזיר דומיא דקדושין דאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי שלא אמר כלום דאפילו אמר לי נתכוותי לא הוי קדושין ועוד כתב מורי ורבי הנזכר האומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח ולא הזכיר אחד מהכנויין אין לי שום ספק וקים לי שאינו נזיר,
אמנם כל זה באומר נ"ש בן מנוח ולא הזכיר אחד מהני כנויין אמנם בנ"ד שאמר נ"ש לבד ואמר שנקרו פלשתים את עיניו אפשר דעדיף טפי והוי נזיר דבאומר נ"ש בן מניח אפשר דמתרמי דעל שמשון אחר קאמר דטובא איכא דשמותיהן ושמות אבותיהן שוין ואפשר דאתרמי מלתא דאדם אחר ששמו שמעון בן מנוח נמי נדר בנזיר אבל לא אתרמי מילתא שיהא שמשון **( ג) צ"ל שלא נדר ממש כלומר שלא אסר חפץ על עצמו דנדרים איסור חפצא נינהו, אלא אמר אני נודר לעלות לא"י שאין אשב בזה שום חלות נדר וכה"ג דמיירי המהרימ"ט, ואילו בעליה לחוד איכא מצוה, דיבורו זה היה נחשב לנדר כדאמרינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה, והרא"ש דבעי התרה מן הדין איירי בנודר נדר גמור דאפילו בדבר הרשות ממש בעי התרהה ועיין בתשובת זרע אברהם שהוכיח מחרא"ש דבעליה לחוד איכא מצוה דאלה"ה התרה למה אטו מי שאמר לילך למקום אחד צריך התרה וכתב עליו הגאון חיד"א ביוסף אומץ דאח"כ אם נדר כדין לילך למקום אחד צריך התרה אבל באסר לחוד לא בעי התרה והרא"ש איירי בנדר ללכת לא"י, כלומר בנדר נדר גמור וכנ"ל. יצחק נסים)** ונקרו פלשתים את עיניו והיה נזיר כי אם אותו שמשון הידוע ובהא לא אפליגו בה כלל ולא פילגי אלא באומר נ"ש בן מנוח ולא הזכיר א' מהכנויין ועיין פלוגתייהו בתשובת הרב פ"מ סי' ל"ז א"כ מהאי טעמא אין להקל בנ"ד שלא הזכיר בן מנוח ולא אמר כל הכנויים אלא חד מנייהו אמר דהיינו שנקרו פלשתים את עיניו דאפשר דבכה"ג דאמר נ"ש שנקרו פלשתים את עיניו בהא סגי והוי ידים מוכיחות טפי מאומר נזיר, שמשון בן מנוח בלי הזכרת א' מהכנויים.
והרב כ"מ כתב בפ"ג מ"ה נזירות בשם מפרש אחר וז"ל ואמרי' בגמרא דאפילו אמר כשמשון בן מנוח לא אמר כלום דהרבה אנשים נקראים כך עד שיאמר א' מאלו הג' סימנים מובהקים ובאחד מהם סגי וכו' ונראה דאם אמר א' מג' סימנים מובהקים הללו אין צריך להזכיר שמשון כיון דלא עביד צריכותא מבעל דלילה ואילך ע"כ.
הרי בהדיא דאחד מהנך ג' סימנים מהני בלא הזכיר שמשון א"כ כ"ש בנ"ד דהזכיר שמשון עם א' מהנך ג' סימנים מובהקים דאמר כנזירות שמשון שנקרו פלשתים את עיניו דפשיטא דמהני.
וכן כתבו התו' וז"ל כשמשון כבן מנוח בבעל דלילה אבל בשמשון לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן, מכאן ואילך גריס ר"ת ובמי שעקר דלתות עזה בואו ובמי שנקרו וכו' דאו או קאמר, דאי אמר בבעל דלילה לחוד או שנקרו עיניו לחוד או במי שעקר דלתות עזה לחוד דהוי נזיר דבהא ליכא למטעי כלל ע"כ א"כ סברת התוספות דשמשון בן מנוח לחוד לא סגי עד דאמר בהדייהו נמי בעל דלילה דהיינו שלשתן בעי אבל הנך ג' סימנים מובהקים דהיינו בעל דלילה ועקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו בחד מנייהו סגי וכסברת הרא"ש.
איברא דאיכא למידק בדברי התו' הללו דקשה רישא לסיפא דברישא כתבו דאו אמר כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי מוכח דבהני תרי כל חד לחודיה לא סגי אבל בהצטרף שניהם יחדיו דהיינו שמשון בן מנוח סגי והדר קאמרי עד שיאמר שלשתן וכ"כ הרא"ש דתלתא בעינן והא מרישא מוכח דבתרי מנייהו סגי.
ואפשר דלעולם תלתא בעינן ומאי דקאמרי ברישא אבל כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לאו באומר כבן מנוח לחודיה בלא שמשון קאמר אלא באומר שמשון נמי בהדי בן מנוח מיירי, והאי דקאמרי לחודיה ר"ל דלא אמר בהדיה נמי בעל דלילה והוי דומייא דקאמר הרא"ש דמאי דאמר תלמודא ואי אמר בן מנוח וכו' פירוש ואי אמר נמי כבן מנוח ע"כ ר"ל בהדי שמשון קאמר בן מנוח וה"נ מאי דקאמר או כבן מנוח לחודיה ר"ל בהדי שמשון אך שלא הזכיר בעל דלילה
איך שיהיה בנ"ד שאמר נ"ש שנקרו פלשתים את עיניו חמיר טפי מאומר שמשון בן מנוח ולא הזכיר א' מהכנויים דאפלוגי ביה גאוני עולם כמבואר בדברי מר"ן בכ"מ בפ"ג מ"ה נזירות א"כ מהאי טעמא אין להקל בנ"ד אפילו שלא הזכיר כל הכנוים כי אם חד מנייהו.
אבל מטעמי אחריני יש להקל בנ"ד וזה יצא ראשונה שכתבו הפוסקים ומכללם הרב בעל פני משה בשם מוהר"י טאיטצק ומוהר"ר יחיאל אשכנזי שפסקו על סברת הגהות מרדכי דסוף מציעא שיש דין אסמכתא בנדרים ושבועות והוליד מזה שכל נזירות שהוא על תנאי אם אעשה כך או לא אעשה כך שאין נזירות חל עליו דלא הוי נזיר כי אם במי שקבל עליו נ"ש בהחלט בלי שום תנאי, ע"כ תורף דעתם כמו שהובאו דבריהם בתשובה למוהרימ"ט סי' כ"ה, ובתשובה למוהרא"ש סי' קנ"ד, וכתב הרב פני משה בתשובה סי' ל"ז אחר שהביא דברי הגאונים הנזכרים דעל פי סברתם יש להקל בנ"ד שנזירותו אינו בהחלט כי אם על תנאי אם ישתתף עם אחיו ע"כ
ונדון דידיה דהרב הנזכר הוא כמו נ"ד אחד נדר בנזירות שמשון אם יעשה שותפות עם אחיו וכו' והתיר הרב ז"ל מטעם דלא היתה נזירותו בהחלט כי אם על תנאי ופסק להקל כפי סברת אותם הרבנים שיש דין אסמכתא בנדרים ושבועות וכו' וא"כ מינה נילף נמי בנ"ד להקל מטעם זה דלא היתה נזירות בהחלט כי אם על תנאי אם יעשה שותפות עם אחיו כנדון הרב ממש והגם שיש לפלפל ולהאריך בפרט הלז מ"מ ליראת האריכות ולהיות כי השואל נחוץ עלי דרך לא יתנני השב רוחי אמרתי לא עת האסף ועת לקצר ללכת אחרי הקוצרים ללקט באמרים למצא מזור למחלתו כי הוא ואחיו ובני ביתם שרוים בצער על ענין נזירות זו כי בלתי התחברות שניהם יחדיו יבוש מקורם ויחרב מעיינם ואין להם ישיבה בעולם
עוד יש להקל בנ"ד מטעם אחר שכתב הרב מוהרימ"ט בתשובה ת"א משם הרב אביו דס"ל דנזירות שמשון ניתר ע"י פתח דדוקא על ידי חרטה הוא דליתיה בשאלה, והרב בנו נשתמש בסניף זה כשהנזירות שמשון הוא כעין נזירות שמשון דנ"ד שלא קבל עליו הנז' מצד עצמו דרך קנס להרחיק הדבר המתועב וכו' אז קיי"ל טפי ומצי למשלפיה ע"י פתח והביא דבריו ז"ל הרב פני משה בתשובה הנזכרת וגם הרב מטה יוסף בתשובה סי' י"ג, עוד כתבו להקל ממ"ש הרב מוהרימ"ט בחיו"ד סי' נ"ד שהיקל בנ"ד מכח סברת ריב"ן תלמידו של רש"י דמשמע מדבריו דדוקא בנזירות שמשון ומי שכמותו דנזירותו על ידי מלאך הוא דאמרו דליתיה בשאלה ומכח מה שהקשה עליו הרב מוהרימ"ט כתב שכוונת ריב"ן הוא דאף במתפיס בשמשון דבריו אמורים דהמתפיס בשמשון נמי תלה עצמו ע"ד המלאך שהדיר לשמשון והו"ל כמי שנשבע על דעת רבים דאין לו התרה והוליד מזה דלריב"ן אם ההתרה לדבר מצוה דאיתיה בשאלה א"כ מהני טעמי יש להקל בנ"ד אם מהטעם הא' דדוקא על ידי חרטה הוא דאמרינן דנזירות שמשון ליתיה בשאלה אבל על ידי פתח איתיה בשאלה וא"כ בנ"ד פותחין לו פתח אחר שאומרין לו אילו היית נותן אל לבך שאחיך מצטער הרבה בהפרדו, או אם היית נותן אל לבך נזק הנמשך לאחיך מחמת פירוק חבור והפסד שיהיה לו והוא לבדו נשאר ואין שני להקימו וגם אילו היית נותן אל לבך שאם תפרד ממנו לא יהיה לכם ישיבה אחת בעולם, ואתה בחור עתה ומתגדל בביתו וסומכין על שלחן אחד ואם לא תשב עמו בצרפה מוכרח שיתקוטט עמך ולא תוכל לשבת עמו בביתו ובחומותיו כלום היית נודר השמח לבך אל כל הדברים אלה והרבה פתחים למקום ואם הוא אומר לא הייתי נודר אם אני הייתי נותן אל לבי כל זה ומתירין לו אפילו בנזירות שמשון דליתיה בשאלה בפתח כי האי איתיה בשאלה וכמ"ש הרב מוהרימ"ט ט ואביו ז"ל,
והרב מוהרימ"ט בסי' י"ט כתב בנ"ד בא' שנדר בנזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה וכל הכנוייה אם יכנס בספינה מעבר לים וכו' והשיב משם אביו דעל ידי פתח ניתר נזירות שמשון וז"ל אבל אם:
אמר שבשעה שנדר אילו היה נותן אל לבו שהוא בחור צריך לישא אשה ואין ידוע אם זיוגו בא אצלו או אם הוא הולך אצל זיוגו דשמא יזדמן לו זיוג מעבר לים ולא היה מכניס עצמו לספק זה ולא היה נודר נדר טעות הוא שלא מתוך ישוב הדעת נדר ואין צריך התרה מדאוריתא כלל ע"כ.
וכן נאמר בנ"ד דאם פותחין לו פתחים אלו אם יאמר אילו הייתי נותן אל לבי דברים אלו לא הייתי נודר נדר טעות הוי ואפילו בנזירות שמעון ניתר גם הטעם האחר שכתב הרב דנזירות שמשון הוי כנדר שעל דעת רבים דאין לו התרה כי אם לדבר מצוה א"כ גם בנזירו' שמשון היכא דהתרה היא לדבר מצוה מתירין בנ"ד נמי מתירין דאין לך מצוה גדולה לאהבת שלום בינו ובין אחיו ולהסיר הקטטה והמחלוקת שיהיה בינו ובין בית אחיו אשתו וכל אשר לו ולא יהיה לו שלום בבית ומר"ן בב"י יו"ד רכ"ח כתב בשם הריב"ש שהאחרונים דחו דברי ר"ת שכתב דהא דאמרינן דלדבר מצוה יש התרה אפילו בנדר דהוי על דעת רבים דוקא היכא דשייכי אותם הרבים בנדרו כי ההיא דמיקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע ביטקי וכו' וליתא אלא בכל דבר מצוה מתירין בכל נדר דהוי מצוה בהתרתו מתירין אותו אעפ"י שהוא ע"ד רבים וכן נראה מדברי הרמב"ם דלכל דבר מצוה יש התרה לנדר שהודר על דעת רבים וכן נראה מדברי הראב"ד ומתשובות מיימונית שכתבו בשם מוהר"ם דאפילו נדר על דעת רבים אפשר להתיר לו לעשות שלום בין איש לאשתו וחמיו כי חקרתי שבענין אחר אי אפשר להיות שלום ביניהם ע"כ, והרב רמ"א שם סי' כ"א כתב וכן לעשות שלום בין איש לאשתו מיקרי דבר מצוה וכתב על זה הרב ש"ך וכן לעשות שלום וכו' וה"ה לבטל שאר המחלוקת דגדול השלום ע"כ, וכן בנ"ד אם תחקור ותדרוש אם יפרד מעליו לא יהיה לו שלום בבית ובשדה עמהם והוא יתום ויושב בבית אחיו על שלחן אחיו.
גם כיון שהוי צורך מזונות מקרי דבר מצוה וכמ"ש מר"ן בשם הר"שבר צמח בסי' רכ"ח על מי שנשבע שלא למכור יין ונשבע על דעת רבים ונתחרט שמתירין לו כיון דהוי דבר מצוה כיון שהוא צורך פרנסתו כדאמרינן בפ' אלו מגלחין דלמזונות כ"ע לא פליגי דשרי ע"כ, וא"כ בנ"ד נמי הוי דבר מצוה כיין דהוי צורך מזונות דמוכרח לישב עם אחיו להרויח מזונותיו דהוא לבדו אינו יכול להרויח כי אם מעט מזער. גם הרב מוהרי"ק כתב בסי' כ"ב אשר כתבת דחשיב דבר מצוה להשקיט הקטטה אין נלע"ד להחשיב דבר מצוה אלא היכא דא"א למצוה לעשות אותה אם לא בהפרת שבועה אבל היכא דאפשר לפייס ולקיים השבועה מי יימר דרבים יסכימו בהתרה זו, א"כ לפי זה בנ"ד דאי אפשר לפייס ולהשקיט הקטטה והמריבה ביניהם אם לא על ידי חבור ואם יפרדו שלהבת המריבה עולה עד לב השמים בינו ובין בית אחיו ואחיו, ובפרט שהוא חייב בכבוד אחיו הגדול דוא"ו יתירה לרבות אחיך הגדול בודאי שאין לך מצוה גדולה לעשות רצון אחיו הגדול ולעשות לו תועלת וקיום והעמדה ולהיות שלום ביניהם כל זה מצוה רבה וכיון דהוי התרתו דבר מצוה אפילו בחרטה בלא פתח סגי כמו בנדר על דעת רבים והתרתו הוי דבר מצוה וכמ"ש לעיל דאפילו בחרטה סגי ונזירות שמשון הוי כמו נדר שעל דעת רבים דמתירים אותו לדבר מצוה כמבואר בהרב המבי"ט ובנו מוהרימ"ט ונמשכו אחריהם בזה כל האחרונים ז"ל
עוד יש טעם אחר להקל בנ"ד והוא ממ"ש הרב מוהרימ"ט לדעת ריב"ן ז"ל אפשר שהמתפיס בשמשון לא תלה עצמו בדעת המלאך אלא בגוף הנזירות ונפקא מיניה למי שנדר נזיר בהחלט אבל בתולה נזירותיו בדבר שהוא קשה עליו ופתח פתוח מצא לדבר ההוא כל כי הא ודאי שאין למלאך עסק בו ואפי' לדבר הרשות אפשר שיש לו התרה ע"כ וכתב הרב פני משה בסי' ל"ז אחר שהביא כל זה וז"ל א"כ כל סניפים הללו שייכי בנ"ד ומה גם שהתרה לדבר מצוה אם לעשות נחת רוח לאמו אם מפני נזק מזונותיו שזו היא מצוה להתיר עלה נדר שעל דעת רבים ע"כ ואף אנן נמי נימא דכל הני טעמי שייכי בנ"ד א' שלא נדר בהחלט אלא תלה נזירותיו בדבר שהוא קשה עליו ליפרד מעם אחיו ומוכרח לצאת מביתו שלא יהיה לו עוד דירה עמהם דאין אדם גר עם נחש בכפיפה א"כ פותחין לו פתח ואין לו למלאך עסק בה ומכ"ש דהוי דבר מצוה אם לעשות נחת רוח לאחיו הגדול אם מפני נזק מתיו מפני שלום הבית פשיטא דאיתיה בשאלה בכה"ג שיתרבה קטטה בביתם מחמת הפרדם איש מעל אחיו ושלום הבית בטל אין לך מצוה גדולה מזה.
עוד מצאתי פתח פתוח לרוחה בנ"ד שאמר יכון עליו נזירו' שמשון וכו' והוי כאומר הרי עלי נ"ש והרב כנה"ג כתב בשם מוהר"ם מטראני שכתב דהאומר הרי עלי נזירות שמשון אין כאן קבלת נזירות אלא צריך שיאמר הריני נזיר ע"כ. וכן כתב בשם מוהר"א גליקו בתשובה כ"י א"כ מכל אלין טעמי נראה דיש להקל ולהתיר לו הנזירות שמשון.
עוד יש טעם אחר להקל בנ"ד והוא שלא קבל הנזירות אלא מתוך כעס גדול וכיון שכן איכא מ"ד דלא הוי נזירות וכמו שהביא סברה זו מוהר"ר תם בן יחיא בתשובה סי' ס"ג שכל שקבל נזירות שמשון מתוך כעס דלא הוי כי אם נדרי זירוזין דמה לי נדרי זירוזין לזרז עצמו או לזרז אחרים והוא ז"ל הכה על קדקוד סברה זו ודחאה בשתי ידים מכל מקום, מקום אתנו לומר דלא הוי נזירות מטעם אחר דכיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות וליכא פיו ולבו שוין ואנן בעינן בנדרים פיו ולבו שוין וליכא וכמ"ש מוהר"ב זרחייה גוטא הביא דבריו בס' פני משה וכתב מטה יוסף בסי' י"ג וז"ל ואפשר דבזה מודה מוהר"ר תם ן' יחייא דהגם שהרב פני משה כתב דלבו מהסס בזה ולהקל מהך טעמא לבד מכל מקום על ידי הצטרפות מודה דיש לסמוך עליו ע"כ
ומנה נילף לנ"ד שנדר ראובן מתוך כעס גדול אין פיו ולבו שוין ושרינן ליה בהצטרפות הנך טעמי שכתבתי לעיל.
עוד יש להקל ממ"ש הרב פני משה והרב מטה יוסף בתשובה בשם מהרימ"ט דע"כ לא אמרינן נ"ש ליתא בשאלה היינו היכא שגזר מחמת עצמו של נזירות דבעלמא לא שרינן ליה בלא פתח או חרטה דמעקרא אבל כל נדר דקי"ל דאף בחרטה דהשתא סגי אפילו אם נ"ש יש להתירו שלא היתה כוונתו מעולם להנזר בשמשון, אלא למנוע עצמו מדבר ההוא נתכוון ובהא יש להקל טובא
זאת תורת העולה מכל הלין טעמי נראה דנזירות שמשון זה איתיה בשאלה ומתירין לו.
פש גבן האי פרטא דראובן הנודר הגיד לנו שכך אמר בשעת נדרו אחר שנדר בנזירות שמשון אם ישב עם אחיו בל צרפא והיו שם עומדים בני אדם ואמרו לו אין אנו מניחים אותך לקיים שבועתך נעשה לך התרה וחזר הוא ואמר יכוון עליי נזירות שמשון שנקרו פלשתים את עיניו אם אעשה התרה ולכאורה איכא לאסתפוקי דנדר כזה אין לו התרה דהא אמר דאם יעשה התרה יהיה נזיר פעם אחרת, אמנם כד דיקינן שפיר נראה דהא ליתא אלא עושין לו התרה על נזירותו הראשונה ואחר כך חיילה נזירות שניה ועושין לו התרה אחר כך על נזירות השניה דומה למ"ש הרמב"ם בפ"ז מ"ה נדרים וז"ל נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואחר כך ישאל על הראשונה וכו' ע"כ
אלא בהא דוקא צריך שיתירו לו תחלה על האחרונה ואח"כ על הראשונה דהא כיון שנשבע שלא:
ישאל על שבועתו היאך נעשה לו התרה אלא צריך שיתירו לו תחלה השבועה השניה שנשבע שלא יעשה התרה ואח"כ על שבועה הא' אבל בנ"ד שאין שבועה ב' חלה אלא א"כ עשה היתר לשבועה א' דהא נשבע להיות נזיר. אם ישתתף אם אחיו ואחר כך אמר שאם יעשה החרה. לשבועה יחזור להיות נזיר.
ודמי האי דינא דנ"ד למ"ש מרן בסוף סי' רפ"ט דין ט' נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ידבר עמו שיאסר בבשר נשאל על הראשונה ואחר כך על השנייה שאין מתירין לא נדר ולא שבועה כל זמן שלא חלו וכו' וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני והרי הוא נזיר אם ישאל עליו הרי זה ישאל על שבועתו תחלה ואחר כך על נזירותיו ע"כ והך דינא ממש דמי לנ"ד ולכן בנ"ד נמי ישאל על השבועה ראשונה תחלה שנדר שלא יעשה שותפות עם אחיו ואחר כך יתירו לו על שבועה שנייה שאמר שאם יעשה התרה יהיה נזיר נזירות שמשון, וכל הני טעמי שכתבנו לעיל להקל בנזירות שמשון שייכי נמי בנזירות שנייה ובשבועה שנייה אי משום שלום הבית ולאהבת השלום, אי משום צורך מזונות דמקרי דבר מצוה, אי מטעם דהוי מתוך כעס דאין פיו ולבו שוין, אי מטעם דאמר הרי עלי נזירות שמשון דלא מקרי בכה"ג קבלת נזירות כמבואר לעיל, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו וגו'