אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א יורה דעה › סימן ו

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

יורה דעה · סימן ו

סימן ה

שאלה משודך אחד נדר לעלות לארץ ישראל לזיירא ולא להשתקע שם. ואם יקיים נדרו ויסע לא"י יתעכב זמן הנשואין עד שיחזור וממילא מתבטל ממצות פו"ר מאי דביני ביני ועוד שהוא פנוי ומשלושה דברים אין אדם נצול בכל יום וכו', וגם שהוא לומד בבהמ"ד בד' אמות של הלכה ויתבטל מלימודו ד' או ה' חדשים, מי אמרינן דבכה"ג עדיף טפי לשאל על נדרו דאע"ג דאמרינן דנדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק מ"מ בכה"ג דמתבטל מלימודו וממצות פו"ר לא אמרינן או דילמא כיון דנדרי הקדש הם גם בכה"ג עדיף טפי לקיימן ולא ישאל עליהם, יורינו מורה צדק ושכמ"ה.

תשובה בעיקר דין הנודר לעלות לא"י בזמן הזה אי מקרי דבר מצוה ? איכא פלוגתא דרבוותא דהרא"ש בתשובה סוף כלל י"ב כתב דמי שנדר לעלות לא"י יש לאותו נדר התרה כשאר נדרים ואם נדר ונתחרט ילך אצל שלשה ויתירו לו וכתב ע"ז המוהרימ"ט [ח"ב יו"ד סי' כ"ח] שרבו הרב מהר"ש סאגיס אמר שטעם הרא"ש הוא משום דס"ל כשיטת הרב ר' חיים שהובא בתוספות בשלהי כתובות דעכשו אין מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשים שאין אנו יכולים ליזהר בהם וכו' ולפיכך כתב הרא"ש, שיש לנדר זה התרה כשאר נדרים, ומוהרימ"ט עצמו חלק עליו וכתב דסברא זו אינה מיסוד התוספות ולא יתכן שעליה סמך הרא"ש והעלה דגם האידנא מצוה לדור בא"י וההיא דתוספות הגהת תלמיד היא ולאו דסמכא כלל, וטעם הרא"ש הוא משום דמה שנדר לעלות לא"י איך בזה מצוה שאין עיקר המצוה בעליה אלא בדירה וישיבה כמ"ש הרמב"ן ובעליה ע"ד לחזור לא מצינו בזה מצוה מפורסמת, ואפילו תימא שזכות הוא לו ממ"ש שם כל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בעה"ב וכו' מכל מקום מ"ע ליכא, ועוד ההיא מתפרשא בנקבר בה ולא הספיק לדור ולישב בה עד שמת והכנה"ג יו"ד [סי' רכ"ח הגב"י אות רע"ב] כתב ע"ד המהרימ"ט וז"ל מאן יהיב לן מעפרא דמרן ומליינן לעיינין דמי אמר לו שנדון הרא"ש היה לעלות ולא לדור אם מפני הלשון שאמר לעלות ולא אמר לישב אין זה כלום דהא אמרינן בפרק האיש מקדש ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י והתם ע"ד להתישב מכר כדמוכח התם ע"כ.

ואנכי העבד נ"ל דמהתם לא מוכח דעל דעת להתישב מכר דהכי איתא התם ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתיא למיסק לא"י ולא איתדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעתא למידר הוא והא לא איתדר ליה אד"א דעתיה למיסק הוא והא סליק ע"כ, והאי מעשה מיירי כשהתנה בשעת המכר ע"ד לעלות לא"י וכשעלה לא"י ולא מצא מקום דירה או לא היה יכול לדור שם מחמת חוסר מזונות וכמ"ש רש"י סליק ולא איתדר ליה וכשחזר מא"י בקש לבטל המכירה בטענה שכוונתו היתה בשעת המכר במאי דאמר לעלות דהיינו דירה ג"כ דבעלייה לבד לא היה מוכר נכסיו דהיינו קרקעותיו וכמ"ש הטור דפירוש ניכסיה דהכא היינו קרקעות ובהא פליגי לישנא קמא סבר כל דסליק אדעתא למידר הוא הכוונה היא דכל כה"ג שמוכר קרקעותיו ומתנה אדעתא דסליק לארעא דישראל מפרשינן לדבוריה במאי דקאמר למיסק לא"י שהכוונה דירה ג"כ נכלל בדבירו דאי בשביל עלייה לבד לא היה מוכר קרקעותיו כיון שדעתי לחזור ואיך ישאר בלא קרקע אבל לעולם מילת לעלות בעלמא הכוונה עלייה לבד ושאני הכא דמעשיו מוכיחין דכוונתו דירה ג"כ מש"ה אמרינן שקיצר האיש הזה בלשונו שאמר בשעת המכר אדעתא למיסק לבד דכוונתו לומר ג"כ למיסק ולדור, ומאי דאמר רבא כל דסליק אדעתא למידר הוא הכוונה לומר דכל דזבין ניכסי אדעתא למיסק הוא ע"ד לדור ג"כ ולא על העליה לבד אבל מילת לעלות דבעלמא פירושא הדא עלייה דוקא, וא"ד ס"ל דגם בכה"ג שמוכר על דעת למיסק הכוונה עלייה לבד והיינו דקאמרי א"ד אדעתא למיסק והא סליק, וא"כ בין אם נפסוק כלישנא קמא או כלישנא בתרא לא ק"מ דלעולם סתמא דמילתא כשאדם נודר לעלות לא"י היא עלייה לבד, ואף אם נפרש מילתא דרבא דאמר כל דסליק אדעתא למידר הוא דהיינו כל מילת עלייה הוא דירה ג"כ, אפ"ה לא ק"מ מ"ש הרב בכה"ג דנוכל לומר דבהא פליגי דלישנא קמא סבר דדירה ג"כ נכלל במילת למיסק ולישנא בתרא סבר דדירה אינה בכלל עלייה וכבר כתב הרב מוהרימ"ט בתשובה זו בהני תרי לישני דקיי"ל כלישנא בתרא וא"כ לא אמרינן במי שנדר לעלות דהכוונה דירה ג"כ אלא עלייה לבד כלישנא בתרא, א) ועוד דקיי"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וא"כ מי שנודר לעלות לא"י אין כוונתו אלא על העליה לבד שלשון בני אדם כשרוצה אדם לעקור דירתו מכאן ולדור בא"י אומר לדור בא"י ומי שרוצה לעלות וליראות לבד ע"מ לחזור נודר לעלות ומאי דאפליגו התם בההוא דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לא"י לישנא קמא ולישנא בתרא דמר ס"ל דכל דסליק אדעתא למידר הוא ומ"ס אדעתא דסליק לבד התם לא לענין נדר קאמר אלא לענין ביטול מקח דמ"ס כל מאן דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לא"י הוא כוונתו לדור ג"כ דבשביל עלייה לבד לא מזבין ומ"ס דגם בשביל עלייה לבד מזבין.

איך שיהיה זכינו לדין מתשובה זו של מוהרימ"ט ז"ל דאיכא מאן דסבר דהאידנא אף בדירת א"י ליכא מצוה ומי שנדר לילך לא"י אפילו נדר על מנת להשתקע יש לאותו הנדר התרה כמו שאר נדרי הרשות ולא אמרינן בכה"ג דנדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק וזו היא דעת מהר"ש סאגיס והיא כדעת רבינו חיים הכהן שכתבו התו' בפרק ב' דיייני גזירות וכן כתב הרב כנה"ג סי' ר"ג בשם הרדב"ז (סי' קט"ו) אבל אה"נ דרבים וגדולים פליגי על סברא זו וס"ל דגם האידנא איכא מצוה בדירת ארץ ישראל ומי שנדר לדור בארץ ישראל הו"ל האי נדר כשאר נדרי הקדש דאין נשאלין עליהם אלא מדוחק, אבל לכ"ע אית להו דמי שנדר לעלות לזיירא לבד ודעתו לחזור זה הוי כשאר נדרי הרשות וכמו שכתב מוהרימ"ט שאין עיקר המצוה בעלייה אלא בישיבה והדירה שמה ב) ומוהרימ"ט הוא מכת הסוברים דבדירה איכא מצוה גם האידנא ואפ"ה אית ליה דבעלייה לבד ליכא מצוה ואיתיה בשאלה כשאר נדרי הרשות וכתב שזהו טעמו של הרא"ש וכן כתב בח"א סי' קל"ד וז"ל וכ"ת הרי יש ספק בידו לעלות ולקיים נדרו ולחזור אם א"א לו להתקיים שם הא ליתא שכל העולה אין דעתו אלא להתישב וכו', אם לא יוכל לדור מה תועלת בעלייה שכל מ"ש בגמרא בשבחה של א"י לא אמרו אלא לענין דירה ולא לענין עלייה ע"ד לחזור והרמב"ן וכו' מנה מצוה זו מן התורה שנאמר וירשתם אותה וישבתם בה והיינו ישיבה ולא עלייה וכו' עיי"ש, וא"כ כיון שנדר זה דעלייה לבד לית ביה מצוה והו"ל כשאר נדרי הרשות דאיתנהו בשאלה מילתא דפשיטא היא דבנ"ד שמתבטל על ידי עלייתו ממצות פו"ר ומתבטל מלימודו ג"כ דעדיף טפי להתיר נדרו כדי לישא אשה ויעסוק בתורה דתלמוד תורה כנגד כלם, ועוד שעל ידי הדרכים אין אדם ניצול מהרהור עבירה או מעון קרי ובפרט אם הוא פנוי בלא אשה, ועוד, אפשר לומר דבנ"ד אפי' שאלת חכם לא צריך וכמ"ש הרב מוהרימ"ט וז"ל וקרוב אני לומר בנ"ד שאפי' שאלת חכם לא צריך משום שאין כאן נדר ולא יד של נדר דנדרים איסור חפצא נינהו וכו' אבל הנודר לעלות אין כאן חיילות נדר אלא שמה שנהגו העולם לידור בדברים של מצוה תלוי במ"ש בפיך זו צדקה וכו' הילכך כשאתה יושב ומפלס חיובן של מצות אתה מוצא שיותר מחוייב אדם לישב עם אשתו ובניו ולספק צרכן ולהדריכן בדרך ישרה ולגדלן לתלמוד תורה ממה שילך בגופו לא"י ואין אדם נתפס מקול דבורו אלא כשדבורו מצוה וביטולו ביטול מצוה אבל הכא אדרבא הא עדיפא ע"כ ודון מינה ואוקי באתרין דבנ"ד נמי כשאתה יושב ומפלס חיובן של מצות איזה מהם עדיף שילך פנוי בלא אשה ויתבטל ממצות פו"ר ויבא ח"ו לידי מכשול עון קרי וגם יתבטל ע"י כך כמה חדשים מלימודו כדי לעלות לא"י, או שישב בכאן וישא אשה וילמוד תורה בטהרה הא ודאי שהצד הזה עדיף טפי **( א) הגאון חיד"א ביוסף אומץ סי' נ"ב כתב, גם ללישנא בתרא, אדעתא למיסק נראה עיקר כוונתו לדור ואפי"ה לק"מ קושית הכנה"ג דמכל מקום לגבי הלוקח אמרינן והא סליק, ובזה ראיה דלשון לעלות יש לפרשו לעלות ולחזור וכתב דהמריטים עצמו הביא הסוגיא וביאר כן ומהרימ"ט אינו מצוי אצלי לע"ע ואני אמרתי בחפזי. יצחק נסים ב) הכנה"ג בסי' רכ"ח אות רע"ב הביא סעד לדברי המהרימ"ט רבו שאין עיקר המצוה בעליה אלא בישיבה משה"ג ריש פ"ג דשבועות שכתב בפירוש אפי' למ"ד דהאידנא מצוה לעלות לא"י היינו דוקא ע"מ לדור, אבל ע"מ לשוב אין בה מצוה כלל אמנם בסי' ר"ג אות ו' וכמו"כ באו"ח סי' רמ"ח ובאה"ע סי' ע"ה כתב הכנה"ג עצמו שכמדומה לו ראה בשה"ג דגם בעולה ע"מ לחזור מצוה קא עביד משום דמהלך ארבע אמות בא"י, והרב יד אחרן באו"ח ובאבן העזר שם כתב דאדרבה הוא מצא מבואר בשה"ג ריש פ"ג דשבועות דבעולה ע"מ לחזור ליכא מצוה כלל, ולא זכר שהכנה"ג עצמו בסי' רכ"ח הנ"ל הביא דברי השה"ג דריש פ"ג דשבועות וכבר העיר עליו בזה הגאון חיד"א ביוסף אוץ סי' נ"ב וכתב עוד וכי תימא סוף סוף וקשה ביותר עמ"ש הכנה"ג שכמדומה שהש"ג כתב דהליכה על דעת לחזור מצוה והוא עצמו בסי' רכ"ח בחב מהשח"ג להיפך דע דרבר הרגיש בזה הכנגה"ג עצמו בסי' ר"ג אות ו' וציין על סי' רכ"ח הנ"ל ששם כתב מהשה"ג הפך מח שבא בזכרונו יצחק נסים)** דהא בקיום נדרו אם עולה לא"י לית ביה מצוה כולי האי לא מדאורייתא ולא מדרבנן ומכ"ש שכבר כתבנו דבנודר לעלות עלייה לבד דהוי כמו נודר נדרי הרשות ואם יבטל נדרו ולא יעלה יקיים מצות עשה מדאורייתא דפרו ורבו וגם עסק התורה שהוא שקול כנגד הכל ואם יקיים נדרו יבטל כמה מצות בודאי דבכה"ג אין אדם נתפס מקול דבורו ואפי' התרה לא היה צריך אבל לרווחא דמילתא יבא בפני ג' ויתירו לו נדרו ואם לא רצה כופין אותו בכך לעשות התרה כוון דמן הדין אפי' התרה לא היה צריך ג).

צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה