צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
חושן משפט · סימן ד
שאלה לאה בעלה נתקוטט עם הנשיא ומחמת דברי ריבות שהיה ביניהם הוציא הנשיא לבעלה ועשה לו סרגול מאותה המדינה בכח השר של המדינה ושלח והודיע ללאה אשתו שיש לו ממון טמון במקום פלוני ותלך לאה ותוציא אותו הממון ותטמינו במקום אחר שלא יחפשו אנשי השר ויקחו אותו, ואח"כ שלחה לאה וקראה לראובן חתן אחותה שהוא אחיו של הנשיא וגלתה לו הדבר שלבעלה יש ממון טמון והיא רוצה למסור בידו כי לו אין פחד אם ישמע הדבר, שהממון מונח אצלו כי הוא יגלה הדבר לאחיו הנשיא ולא יעשה שום נזק בשביל כבוד אחיו, והלך ראובן ולאה אחות חמותו והוציאו המעות סך ממון הרבה וכשהלך ראובן לביתו שלחה לו לאה המעות לבית ולא נמצא באותה, שעה בבית והשליח הניח המעות בבית ראובן בפני אשתו אח"כ אשתו של ראובן הניחה המעות בארגז וכשבא בעלה הגידה לו הענין ומנו המעות ראובן ואשתו וראובן הוציאם לעצמו ובאה לאה הנ"ל ואמרה לו שיניח המעות אצלו לריוח היום ויתן לה מהריוח כפי מה שהתנו ביניהם ואחר זמן נתן לה מעט מהריוח שנים שלשה פעמים ואח"כ נאבדו שהלוה אותם והוציא מהם לצרכו ולאה היתה תובעת המעות ממני והיה מתקוטט עמה פעם אומר לה שנאבדו ופעם אומר שלא מסרה בידו שום דבר וביד אשתו מסרה שתקח מאשתי, ואשת ראובן ג"כ היתה דוחה ללאה באומרה ששלחה המעות למסור לבעלה והראייה שהוא היה בביתך ואת גלית לו רזא דנא, וראובן הנ"ל הוא גברא אלמא, ולאה לא מציא למיקם עמיה בדינא ובדיינא, והמעות הם קרוב לאלף זהובים, ואחר פטירת ראובן לאה, ובנה תבעו לרחל אשת ראובן שתפרע להם המעות בטענה שהם שלחו לה המעות הנ"ל והיא מסרה לבעלה והעמידוה בדין ורחל טענה שלא לה שלחו את המעות רק לבעלה ולהיות כי בעלה אז לא היה בבית לכך הניחו את המעות בבית בפניה ובעלה היה יודע כבר שהם רוצים לשלוח לו המעות ולהפקידם אצלי כי על כן כשבא לבית ושמע קבל אותם ולאה עצמה באה ואמרה לו שיניחם בידו לריוח היום והיא לא פשעה במה שמסרתם לבעלה, ורחל הנ"ל נתן לה בעלה חצר גדולה ובתים בתוכו נוסף על כתובתה כשרצה לישא אשה אחרת ותבעה לאה מרחל שתפרע לה מהחצר הנ"ל וענתה לה רחל שהחצר נתנו לה בעלה במתנה והיא אינה חייבת לשלם ועד יום מותה לא היתה מקבלת לפרוע אפילו פרוטה ללאה מהבית וממון אחר אין בידה וקים לן בהאי ענינה שרחל לא קבלה לפרוע כלל וכן בעלה כשהיה חי לא היה מקבל לפרוע ללאה כלל ועתה רחל נפטרה לב"ע ונפל החצר לפני היורשין יורנו רבינו מי מציא לאה לגבות מהבתים שנפלו ליורשין או לא ש
תשובה תחלה יש לחקור, רחל כשהיתה בחיים אם היתה חייבת בתשלומין או לא, מי נימא כיון שבעלה לא היה בבית והניחו המעות בבית בפניה הוי כאלו מסרו לידה והיא שמסרה לבעלה הוי שומר שמסר לשומר דקיל"ן בחו"מ סי' רצ"א דין כ"ו שומר שמסר לשומר אפילו שומר חנם לשומר שכר חייב דאמר ליה. את מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי אפילו ידוע לכל שהשני טוב וכשר מהראשון ונראה פשוט דלא שייך לדמות נד"נ לדין שומר שמסר לשומר דבנ"ד מעיקרא הודיעו לראובן בדבר לפי שידעו שהוא תקיף ובעל יכולת להציל הממון אם יפול ביד אנס או אם ישמע הדבר למלכות יש יכולת בידו וביד אחיו להציל הממון מידם ועל דעת כן גילו לו רזא דנא למסור המעות בידיו והוא כשנגלו לו המטמונות שהטמין בעלה של לאה אי הוה בעי הוה נוטלם תיכף בידו והולך וברצונם הטוב היו מוסרים אותם בידו אבל הוא לא קיבל ליטלם בידו שאין כבודו לישא משא בידו מפני מראית העין ולכך הלך והם שלחוהו לביתו ולא נמצא אז בבית ומסרוהו ביד אשתו ודאי על מנת למסרם לבעלה ואה"נ אם היה אז בבית היו מוסרין בידו ולא ביד אשתו ואשתו נמי ידעה שבעלה הלך לביתם והראוהו המעות ורוצים להצניעם בידו מפני האנסין ולכך כשבא מסרה לו המעות וגילתה לו שהם מונחים בארגז
גדולה מזאת לענין דינא בשומר שמסר לשומר קיל"ן דאם היה דרך הבעלים להפקיד דבר זה אצל השומר הב' הרי השומר הראשון פטור מלשלם כמבואר בסי' רצ"א והיא עובדא בפ' המפקיד הנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא עד דאזיל אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזי סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא ע"כ.
והרי הדברים קו' א) ומה התם דבהאי זימנא לא אפקידו מרייהו גבי ההיא סבתא אלא גבי חד מנייהו ואיכא למימר דבהאי זימנא לא מהימני בההיא סבתא דהראייה דלא אפקידו גבה בעידנא ההיא אפ"ה אמרינן דכיון דכל יומא מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא האי שעתה נמי המוני מהימנא לה אלא דאתרע ולא אסתייעא מילתא למפקד גבה דההיא שעתא, כ"ש בנ"ד דהמנוהו לראובן בעלה דרחל וגילו לו הממון וברעות נפשייהו קבלו לאצנועי גביה ההוא פקדונא גופיה אעג"ב דחלף הלך לו שדעתו' שישלחום לביתו על ידי שליח א"כ על מה ועל מה תתחייב אשתו לשלם דהו"ל כמו שמסרו לידו ממש ואינה חייבת לשלם מהבית שנתן **( א) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב בהערותיו וז"ל אית ליה פירכא דשאני התם דעבוד עובדא כמה זימני לאפקודי גבה, אבל הכא מאן לימא לן דהימנוהו לבעל דילמא אח"כ חזרו בהם כיון דלא הימנוהו לו לבדו, אלא אני תמיה עליו דאעיקרא איך נעשית רחל שומר אם לא היה משובח דקיי"ל תקנו משיכה בשומרין או הנה לפני כמו שפסק מרן בסי' רצ"א ומלשון השאלה נראה דלא עשתה רחל מעיקרה משיכה ולא הנח לפני והו"ל לחקור על זה ודו"ק היטב עכ"ל. המגיה)** לה בעלה במתנה אלא יפרעו מממון שהניח ראובן חוץ מהבית.
והנה לכאורה נראה דהן לו יהי שנתן לה בעלה הבית במתנה הא קיל"ן דבע"ח טורף מהלקוחות וממקבלי מתנה שנתן או מכר אחר שלוה, וא"כ כיון דבנ"ד כתב לאשתו הבית במתנה אחר שלקח המעות מלאה א"כ טרפא לאה ממשעבדי, שוב ראיתי דבנ"ד מעות לאה הוו מלוה ע"פ ואנן קיל"ן דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדין כמבואר בח"מ סי' קי"א ועוד לכאורה דבנ"ד בשעה שנתן ראובן לאשתו רחל הבית במתנה אכתי הוו גביה בני חרי דאית ליה שאר נכסי ואנן קיל"ן דאין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כמבואר שם בסי' קי"א וא"כ לאה לא מצי גביא מהבית הנזכר דמציא רחל למימר הנחתי לך מקום לגבות הימנו, אמנם כד דייקינן שפיר יראה דהא ליתא דמאי איכפת לן משעת נתינה דאעג"ב דבההיא שעתא דנתן הבית לרחל הויא ליה נמי נכסי בני חרי מ"מ השתא דאתיא לאה למגבא ליכא בני חרי דלאו בתר שעת מתנה אזלינן אלא בתר השתא דאתיא למגבה חובה ליכא בני חרי, וראייה לזה דהא איתא בסי' קי"א דין י"ב הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה ונתקלקלו בע"ח טורף מהלקחות ע"כ והרי התם דבשעת לקיחה הוה נמי בני חרי והניחו הלקוחות ביד הלוה אפ"ה אם נתקלקלו הבני חורין בע"ח טורף מהלקוחות דהשתא מיהא ליתנהו להנך בני חרי עוד כתב מרן בשם הרשב"א דאפילו הגיע זמן הפרעון והיה שם בני חרי ונתרשל המלוה מלתבוע חובו ולגבות מבני חרי ואחר זמן רב אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי ע"כ, והרב כנה"ג כתב בשם הרב מוהש"ך דאפילו האריך לו המלוה זמן ההלואה ואח"כ אשתדוף בני חרי דגבי ממשעבדי א"כ בנ"ד נמי אעג"ב דבשעת המתנה אכתי הוי בני חרי אצל המלוה ואח"כ חלפו והלכו למו והשתא מיהא ליתנהו גביה. דלוה טורף ממשעבדי אמנם מאי דאינו טורף בנ"ד ממשעבדי משום דהוי מלוה ע"פ כן נראה לכאורה, שוב התבוננתי דבנ"ד אפי' דהוי נכסי דלאה מלוה ע"פ שיעבודא דאורייתא ואחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ טורף מהלקוחות ומ"ט אמרו מלוה ע"פ לא גביא משום פסידא דלקוחות דלית ליה קלא ולא ידעי דאית עליה מלוה ע"פ וקנו ומפסדי הלקוחות כמבואר טעם זה בסמ"ע ובגמ' שם ולפי טעם זה ב) דוקא היכא דלא ידעי לקוחות מהך מלוה ע"פ וכי היכי דלא להוי פסידא תיקנו חכמים שלא לטרוף מהלקוחות אבל בנ"ד דרחל מקבלת המתנה ידעה שפיר מהנך זוזי דלאה ועל. ידה נמסרה לבעלה וידעה שפיר שבעלה לא פרע הנך זוזי א"כ לא שייך למימר בהאי עובדא דלית ליה קלא ולא ידעה דאית עליה מלוה ע"פ, וכל דברי בעלה נחתכין על פיה ומה גם שבחיי בעלה ואחר פטירתו היו טוענין על עסקי ממון זה והעלו חרם בידם בעלי הממון א"כ ונראה דגביא לאה מאיתו הבית אעג"ב דהוי מלוה ע"פ דלא שייך למימר לית ליה קלא דכל יום בת קול יוצאת ומכרזת על עסקי ממון זה
אמנם נראה דטעמא אחרינא איכא למימר דלא גביא לאה מהבית שנתן לרחל דהא כיון שנמסרו המעות ביד בעלה מדעת הבעלים וכמו שהוכחנו לעיל דהוי כיון דמסרי לידיה דמי ואח"כ כששמעה לאה שראובן לקחם בידו והלך קבלה להניחם בידו על מנת להתעסק בהם ויהיה הריוח בשותפות ונתעסק בהם זמן מה ואח"כ נשכרו בידו.
וא"כ מי יודע היאך הויא קבלת האחריות אם יאבדו המעות ואם הלוה אותם לגוים ואכלו אותם כמה הוא יתחייב באחריות אם הוא למחצה לשליש ולרביע לא שמענו היאך הוי התנאי ביניהם, או אפשר דאיהו לא קביל עליה אחריות כלל אלא ילוה אותם על אחריותה ואיהו אפשר שלוקח שכר טורחו בלא קבלת אחריות ואם כן אפשר שהלוה אותם לערביים דאנן ידעינן דאית ליה ממונא טובה אצל הערביים יותר מעשרת אלפים זולטה יותר מהממון שקבל מלאה א"כ השתא מיהא איכא ספיקא טובא בהאי מילתא דאפשר אי הויא רחל קיימת הוה טענא הכי שבעלה הפסיד במעות שהלוה אותם לערביים ואיהו לא מחייב באחריות דמצי למטען דלאחריות דידה אוזפינהו ואיהו לא קביל עליה אחריות וא"כ ממקבלי מתנה נמי לא מצו גבו הבע"ח ואנן קול"ן דטענינן ליורש והאי דלא טענה רחל הכי כשהעמידוה בב"ד משום דהינהו אתו עלה מטעם דהיא מסרה לבעלה שלא מדעתם ואינהו לא מסרו אלא בידהא ובעו מנה לשלומי מטעם פשיעה לכך השיבה להם דאני לא מסרתי מדעתי אלא מדעתכם לכך נראה דטוב וישר **( ב) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב להשיג בזה וז"ל אחר הסליחה שגגה היא, דאישתמיט מיניה מ"ש הטור ומרן בפי' קי"ז דאם עשה שורו אפותיקי ומכרו וכן שאר מטלטלין אין ב"ח גובה ממנו ואפילו ידע חלולקה שעשאו אפותיקי דלא פלוג רבנן ע"ש, גם אישתמיט מיניה מ"ש באחיה שמ"ג ח"א סי' ג' דבהדיא איתא דאף דהיה עד באותה מלוה נמי לא גבי והך פסקא ליתיה ולא חביותיבתו להני כלל ודו"ק עכ"ל. )** לדיין לפשר בין היורש ולאה בעלת החוב ויעשה שלום בינהם ואיה"נ דאי הוו גביה הנך זוזי בתורת פקדון ואכל אותם הוה מציא למגבא מאותו בית הנזכר אבל כיון דנתרצית לאה להניחם אצלו בריוח א"כ לא ידעינן מאי אתעביד בהו ושמא הלוום לערביים ואכלום וגם לאה ידעה שהיה מלוה לערביים להנך זוזי א"כ איכא ספיקא בהאי דינא כמה נתחייב באחריות ונכון לפשר ביניהם, וא"ת אכתי לא מציא למגבא לאה מהבית הנזכר כיון דאית ליה בני חרי דיש לו חובות הרבה על הערביים ותגבה חובה מהם לא היא דהא לא מצי למגבא מהם שהם ערביים גויים אלמים ושוכני מדברות והיאך תגבה מהם.
שוב מצאתי שפסק מרן בסי' קי"א סי"ג וז"ל אם לא נתקלקלו הבני חרי אלא שגזלן אנס אינו טורף ממשעבדי מפני שמצוין בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה מהם ע"כ, וא"כ בנ"ד אפי' שהם ערביים יכולה לשלוח להם על ידי השר של המדינה ותגבה מהם כמו שגבתה עד עכשיו מקצת מהחובו' וכן תעשה תמיד וסוף שתגבה חובה מהם ואפי' שגזלן האנס לבני חרי מיד הלוה ואין המלוה יכול לגבות ממנו אמרינן דסוף בעלי זרוע ליפול ולגבות מהם המלוה ואינו יכול לטרוף ממשעבדי כיון שיש נכסי' בני חורין ג) מכ"ש בנ"ד דלא גזלן האנס בהדיא מיד הלוה אלא שמדעתו ורצונו הלוה לערביים אעג"ב דצריך טורח לגבות מהם מיקרי במקום שיש נכסים בני חורין דאין גובין ממשועבדין אעג"ב שפסק מור דאם נשתמד הלוה ואין יכיל לגבות ממנו דטורף ממשועבדין שאני התם דכיון דנשתמד הלוה לשוב איני יכול לגבות ממנו המלוה בדיניהם כמבואר שם והוי כנתקלקלו בידו וטורף ממשועבדין אבל בנ"ד שהלוה לערביים יכול לגבות מהם בדיניהם ולא טרף ממשעבדי כיון שיש בני חרי אצל הערביים כללא דמילתא נראה שהדין עם היורש וטוב לפשר ביניהם.
שוב מצאתו לזכות ללאה והוא דקיל"ן אם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו ויש לו קרקע בעיר אחרת בע"ח טורף מהלוקח ואינו יכול לומר הנחתי לך מקום בעיר אחרת שגם הלוה בעצמו אינו יכל לגבות מנכסיו שיש לו בעיר אחרת.
ופי' הסמ"ע דאינו בדין שיוציא המלוה מנה על מנה בנסיעתו שמה ובהכנסת הפירות לביתו משם וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד נמי נימא הכין מיהו כתב ע"ז מורם ז"ל מיהו הכל לפי ראות עינו הדיינים שאם רואין שאין היזק במה שגובה המלוה חובו מעיר אחרת שיש שם בני חורין גופה שם ופי' הסמ"ע שרואין שלא יש כ"כ רבוי הוצאות שאף אם יוציא הוצאות יש לו שדות ושאר עינינים לגבות משם גובה וא"כ גם בנ"ד אף אם תוציא לאה מעות לגבות מהם לא תוציא משלה אלא לוקחת מהערביים מעות ודמי שרות אנשי השר ג"כ גובין מהם א"כ לא תפסיד בזה מכיסה מכל הלין טעמי נראה שטוב לפשר ביניהם.
שוב ראיתי להרב כנה"ג בסי' קיא' שהביא בשם תשובת הרב המבי"ט בח"ג סי' קי"ג וז"ל אם יש ללוה חובות אם אין החובות ההם בטוחים כגון שהם של הגוים או אנשים שידוע שלא יפרעו אינו יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו ע"כ, וכעת הספר הנז' אינו מצוי בידי לראות מקור הדין ומוכח מדבריו אלה דסתם חוב שהוא על הגוים אינו בטוח לפי שכתב אם יש לו חובות שאין בטוחים כגון שהם אצל הגוים וכו' מוכח דסתם הגוים אינם בטוחים, וזה נראה דהוי הפך ד) מה שכתבו הפוסקים דאם גזלן אנס לא מיקרי נתקלקלו דבעלי זרוע עשוין ליפול וגובה חובו מהם ואמרינן בכמה דוכתי דגזלן גוי לא הי יאוש בסתמא שהבעלין יודעין שהגוים מחזירין מיד הגזלן אפילו בראיות רעועות כמבואר בח"מ סי' שס"ח וא"כ מ"ט כי אית ליה חוב אצל הגוים דלא מצי הלוקח למימר למלוה הנחתי לך מקום לגבות הימנו, ומ"ט דסתם חוב דגוי לא הוי בטוח, ואיפשר דערביים הללו דנ"ד לא מיקרי דאינו בטוח דמושל של המדינה הוא תקיף ואימתו מוטלת על כל הערביים וכששולח משרת אלו אצלם בשביל חוב שיש להם אצלם בני אדם כופה אותם ולוקח החוב וגם שדות שלו ואין פוצה פה ומצפצף ובעסק זה שלחו אצלם בג' פעמים וגבו מהם שמץ מנהו מהחובות הנזכרים אצל כמה בני אדם מהם וגובין פעם מזה ופעם מזה ואפשר דבנדון זה לא מיקרי דאינו בטוח ומצי היורש למימר לבעלת החוב הנחתי לך מקום לגבות הימנו, וספיקי טובא **( ג) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב להשיג וז"ל אין הנדון דומה לראיה דשאני גזילה קרקע שהיא לעולם עומדת ושלא מדעת בעלים בכה"ג אמרינן דסופו לגבות אבל בחובות לא שייך זה דשרא דעניותא שכיח ופיהם דיבר שוא, וזה פשוט הרבה דלא דמי כי אוכלא לדנא ודו"ק עכ"ל. המגיה ד) הרה"ג ר' ראובן דוד כתב לחשיג וז"ל אין זו היפך דגזלן לחוד ולוה לחוד ודברי המבי"ט מיירי. בסתם גויים והעיקר כמו שכתבתי לעיל (הערה ג') עכ"ל. המגיה)** איכא בהאי ענינא לכן הצד היותר טוב בעינו אלהים ואדם לעשות פשרה ביניהם בין היורש ובעלי החוב, ואפשר דמ"ש הרב דאם היו החובות אינן בטוחים שהם של גוים מיירי בגוים שתם אלמים ולא פרעי ולא בסתם גוים ומכ"ש בערביים הללו שהם תחת ממשלת השר יר"ה כבושים תחת ידו ולא ימרו את פיו אפשר דמצי למימר היורש הנחתי לך מקום לגבות ממנו ולית לך דינא עילואיי ויש פנים לכאן ולכאן דאפשר דבכה"ג לא הוי בטוח והנכון לפשר ביניהם ואכתי פש גבן לברורי אם יש מטלטלין אצל האשה רחל הנזכרת מי נימא דהרי הם בחזקתה שתגבה אותם מצד כתובתה דהא הבית בתורת מתנה לקחת ולא מצד כתובתה או נימא דכיון דמתה רחל ולא נשבעה על כתובתה א"כ אותם מטלטלין הם עדיין בחזקת הבעל הם עומדים וכשמת בעלה הרי הם בחזקת יורשיו ולא בחזקת יורשיה, ובע"ח דהיא לאה תגבה מאותם נכסים דהוו בני חרי לגבי הבית שנתן לה בעלה לרחל במתנה ונראה לי דקושטא הכי הוי דכיון דמתה רחל ולא נשבעה על כתובתה הנכסים בחזקת יורשי הבעל ולא בחזקת יורשיה דכיון דהיו אוהלים כאשר המה והיא דרה באותו הבית מתחלה ועד סוף מזמן בעלה א"כ לא מצי למיגבה להו בלא שבועה כיון שלא נשבעה הוו נכסי בחזקת יורשיו ומצי בע"ח בעל לגבות מהם אבל לאה הנזכרת איכא ספיקא אם תגבה כיון שנתרצית שיתעסק בהם הבעל בשותפות וכדלעיל ואנה"נ אי הוו הנך נכסי דרחל מאותם חפצים שכתובים, בכתובתה גובה אותם שלא בשבועה והוו של יורשיה, וציר ישראל יצילנו משגיאות ייראינו מתורתו נפלאות. הצעיר צדקה חוצין