אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א חושן משפט › סימן ב

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

חושן משפט · סימן ב

סימן א

שאלה ראובן ושמעון שותפים וקבלו מעות מלוי בתורת עסקא שיתעסקו בהן והריוח יתחלק בינהם ולוי הוא דר במדינה אחרת ומשם קבלו ממנו המעות ובאו פה בגדאד שמעון וראובן שהוא מקום דירתם להסתחר בה, ראובן הלך שם לחסבה והלוה סך מהמעות של העסקא אשר בידם ליאודה וזה כמה ימים ושנים שלא יכול לגבות מיהודא, ובעת ההלואה כתב יאודה לראובן שני שטרות אחד כתוב שמו וחתימתו שכך וכך הוא חייב לראובן וחתמו בו עדים מן הצד, ושטר האחר כתוב בו שמו שהוא מודה שכך וכך הוא חייב לראובן וחתומים עליו עדים למטה וסך שני השטרות הוא שלשת אלפים ושבע מאות זולטה, ויהי היום חשב ראובן ליליך לארם צובה להסתחר שם, אמר לו שמעון אם אתה הולך מכאן כיצד אני יכול לתבוע המעות מיאודה כיון שהשטרות כתובים בשמך יאמר לי לאו בעל דברים דידי את, ואז המחא ראובן לשמעון אצל יאודה ואמר לו ליאודה תן אלו המעות שיש לו בידך לשמעון כי הוא בעל המעות ואני אין לי בהם כלום ומה שתתן לו כאילו נתת בידי, וקבל עליו יאודה לפרוע החוב לשמעון, והיה במעמד שלשתן, אח"כ נתחרט ראובן ולא הלך לארם צובא ונשאר פה בגדאד וכמה פעמים היה הולך ראובן מבגדאד להסבה והיה עושה משא ומתן עם יאודה והיה לוקח ממנו שוורים לסחורה, ויהי היום וראובן הלך לאשור בעסק אחד ובא לוי בעל המעות לבגדאד ומצא שם ליאודה ותבעו ממנו שמעון ולוי לפרוע להם השטרות אשר הם כתובים בשם ראובן, לוי אמר אני הוא בעל המעות שהלוה לך ראובן מוטל עליך לפרוע לי, ושמעון אמר לו כבר המחאה אותי ראובן עליך במעמד שלשתן ואמר לך שתפרעני והשיב יאודה אני פרעתי לראובן כך וכך וקנה ממני שוורים בהלואה ולא פרע לו דמיהם ואני חושב אותם מצד פרעון החוב שיש לו בידי, השיב שמעון אני מה. איכפת לי ממה שיש לך ביד ראובן והלא נעשו המעות שלי כיון שהמחה אותי עליך במעמד שלשתן אם יש לך מעות אצל ראובן לך וקח ממנו דמשעת ההמחאה נעשו המעות שלי ואין לי עסק בראובן, ועוד מי יימר שאתה פרעת לראובן השבע לי שפרעת לראובן כך וכך והשיב יאודה אני איני מחוייב לישבע לך עד שיבא ראובן ויעמוד בדין עמי אולי יודה לדברי, עתה יורנו רבינו אם יכול לטעון יאודה שפרע לראובן ומפטר בכך אם פרע לראובן או דמצי שמעון למימר ליה למה לך **(היום במנה מאתים שיש אינן מקפידות ואז אין מגבין להן ובפרט כשכתובתה מרובה ויש מקפידות ומגבין להן ע"כ וכ"כ בב"י סי' ס"ו בשם א"ח דנשאל בזה חרשב"א והשיב כבר ידעת שגביית הכתובה אינו כגביית החובות דיש שאינן מקפידות לדקדק עם היורשים וכו' ויש מקפידות וכו' וגם בתשובת הריב"ש שהביא שם מרן הב"י מסיים כן בהיות הנדוניא גדולה אין האשה חוששת בגבית העיקר למיעוטו אם. תקפיד עליו מגבין לה ע"ב, ומ"ש הרה"ג מוהרי"ח שמחמת שלא נזכר אצלינו דבר זה בכתובה להדיא לכן כל אשה שתובעת כתובתה אינה יודעת שיש לה לגבות וכו' במחכ"ת לא זכיחי להבין ד"ק בזה שהרי אנו נוהגים לכתוב מפורש, ויהיבנא ליכי מותר בתולייכי ואיהו אחיר וקיים עלי מנכסאי כסף זוזי מאתן דאנון עשרין וחמשה זוזי כספא דכיא דהוו ליכי מדאורייחא, וכמו כן המנה לאלמנה כתוב מפורש בכתובה וצ"ע.)** לפרוע לראובן כיון דהמחאה אותי במעמד שלשתן עליך אין לך לפרוע עוד לראובן, ואת"ל שמפטר בכך אם באמת פרט לראובן, אם יכול שמעון ולוי להשביעו ליאודה אספרע לראובן או לאו, ועל הכל יבא דברו הטוב, ושכמ"ה

תשובה לכאורה נראה דלא מצי יאודה למטען שפרעתי לראובן דאפילו אי ידעינן בברור שפרע לראובן מצי שמעון למימר מאי אית לך גבי ראובן והלא משעת ההמחאה המעות הם שלי ולא מצי ראובן למהדר ביה ולקחת אותם לעצמו וכמו שכתב הטור בח"מ סי' קכ"ו דין א' ראובן שהיה לו מנה אצל שמעון בין מלוה ובין פקדון וא"ל במעמד ג' מנה שיש לי בידך תנה ללוי בין שנתנו לו במתנה ובין שנתנו לו בפרעון חובו קנה ואין ראובן ולא שמעון יכולין לחזור בהם ע"כ ופסקו מרן בש"ע וא"כ בנד"ד נמי המעות הו"ל לשמעון כיון שהמחהו ראובן אצל יאודה במעמד שלשתן שוב אינו יכול לחזור ראובן בו ולא יאודה שקבל לפרוע לשמעון ואפילו אם היה רוצה ראובן ליתנם במתנה לשמעון, כ"ש דלא מתנה קיהיב ליה ראובן לשמעון אלא בתורת פרעון, וה"נ אשכחן בסי' ס"ו דין י"ט בטור ובש"ע שכתבו וז"ל ראובן שהיה לו שטר חוב על לוי ואמר לו מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון במעמד ג' קנה שמעון אעפ"י שלא נתן לו השטר ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו לראובן וכו' ע"כ וזה נ"ד ממש שראובן יש לו אצל יאודה חוב בשטר וא"ל החוב בשטר שיש לי בידך תנהו לשמעון כ"ש בנ"ד שמסר ראובן ביד שמעון השטרות שיש לו על יאודה ואמר לו במעמד ג' מה שיש לי בידך דהיינו אלו השטרות תפרעם לשמעון א"כ נראה דמילתא דפשיטא דחייב יאודה לפרוע לשמעון ולא מפטר אפילו פרעיה ודאי לראובן כ"ש בנ"ד דספיקה הוי אי פרעיה לראובן אי לאו,

שוב ראיתי דבנ"ד לא דמי לשאר מעמד שלשתן דבשלמא שאר מעמד שלשתן ראובן רוצה להקנות לשמעון אותו החוב שיש לו על לוי או שרוצה ליתנו לו במתנה או ליתנו לו בתורת פרעון ודעתו היה בשעת ההמחאה לסלק עצמו מאותו החוב ושבו לא יהיה לו לראובן דין ודברים באותם מעות וידיו מסולקות מהם דלמה יחזור ויקחם מלוי הלא כבר הקנם במעמד ג' לשמעון ונתנם לו במתנה או בפרעון חובו אבל בנ"ד אין דעתו לראובן להקנותם לשמעון קנין גמור ושלא יהיה לו עוד רשות לחזור ולתבועם מיאודה שהרי שניהם ראובן ושמעון מחייבי באחריות אותם מעות שלקחו אותם שניהם מלוי בתורת שותפות ואם נאבדו אותם או שהלוו לאדם אחר ואכלם מחייבי תרוייהו לפרוע ללוי כל א' חלקו דאם היו שותפין למחצה לשליש ולרביע בריוח ככה יתחייבו בהפסד לשלם לבעל המעות אבל אם אכלם יאודה מחייבי לשלומי לבעל המעות חלקם א"כ אפילו שהמחאה ראובן לשמעון שותפו אצל יאודה לקבל ממנו המעות אכתי לא נפטר ראובן מלוי ותבע ממנו אם אכל אותם יאודה או שפרע אותם לשמעון ונגנבו או אבדו ביד שמעון א"כ איך יקנם לשמעון קנין גמור לשלא יהיה לו רשות לתבוע אותם עוד מיאודה אלא ודאי שדעתי בהמחאה זו כדי שיכול שמעון לתבוע מיאודה אותם החובות, שבלא המחאה הוה מצי טעין ליה יאודה ולמימר ליה לאו בעל דברים דידי את, ובפרט שדעת ראובן בשטת ההמחאה לילך לארם צובא להסתחר שם ומי יגבה אלו החובות כיון שהם כתובים בשמו ועל כרחו הוכרח לעשות המחאה זו ולומר לו ליאודה לפרוע לשמעון אע"ג דמתחייב הוא עדיין באחריות המעות מאי הוה מצי למעבד ואה"נ דאי הוה סליק אדעתיה בשעת המחאה דתו לא אזיל לאתרא אחריתי לא הוה עביד המחאה זו ואמרינן דעתיה דלא שביק נפשיה ויהיב לאחריני ודעתו היה בשעת המחאה דאי לא אזיל למדינא אחרת איהו יגבה אותם מעות ולאו למימרא שיתן יאודה לשמעון דוקא ולא לעצמו דאדרבא עדיפא ליה דיהיב ליה לדידיה מדיהיב לאחריני אלא שהוא היה בעי למיזל לכן אמר ליהודה לפרוע לשמעון ואה"נ דאי יתיב איהו יפרע לדידיה ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין כן ולא דמי לשאר מעמד שלשתן דמקנה אותם קנין גמור לשמעון ולא יהיה עוד לו רשות בהם כלל דמאי נפקא ליה מניהו עוד והכא בנ"ד דעתו היה בהמחאה זו להיות שמעון פקיד במקומו לגבות מעות אלו אם ילך ואי הוה מסיק אדעתיה דתו לא אזל לא הוה עביד המחאה זו שיוכל שמעון לגבותם במקומו ולאו לאפוקי דלא למיהב ליה לדידיה, וא"כ אי הוה בריר לן שפרע יאודה לראובן בתר ההמחאה הוה מפטר אבל בנ"ד דספיקא הוי אי פרע יאודה לראובן או לאו איכא לעיוני אי מצו שמעון ולוי שהוא בעל המעות לאשבועיה ליה שפרע לראובן או לא ?

והנה לכאורה נראה דלא מצי יאודה למימר שפרעתי לראובן דא"כ מצו למימר ליה שטרך בידי מאי בעי אבל אחר העיון נראה דלא מילתא היא דהא קיל"ן דהמוכר שט"ח שלו לחבירו ובא הלוקח לגבות מהלוה אותו שט"ח יען שהוא פרוע ואין בו נאמנות אם המוכר קיים ישבע המוכר שלא גבה וגובה הלוקח ואם אינו רוצה. לישבע לא יפרע הלוה ואם המוכר מת נשבע היורש שלא פקדנו אבא ושלא אמר לו שהוא פרוע ואח"כ יגבה בו הלוקח ואם אינו רוצה היורש לישבע חוזר עליו הלוקח כמבואר בח"מ סי' ס"ו דין ט"ו בש"ע ואם איתא היכי מצי טעין הלוה ששטר זה פרוע שפרעתי למוכר לימא ליה שטרך בידי מאי בעי אם איתא דפרעת ליה אלא ודאי דמצי למימר פרעתיו ולא חששתי ליקח מידו השטר דקים לי בגויה דלא טעין ביה עוד והאמנתיו שלא יתבענו עוד.

והכי נמי אשכחן במוציא שטר שיש לו על חבירו מעות והלוה טוען שפרעתיך שטר זה דאם טוען הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך דמשבעינן ליה למלוה בנקיטת חפץ וניטל ואי איתא לימא ליה שטרך בידי מאי בעי ואמאי אצטריך ליה למלוה לאשתבועי ללוה שלא פרעו אלא ודאי דהא לאו טענה היא כלל ונהי דמהניא הך טענה דשטרך בידי מאי בעי לאפוקי מניה דליה בשבועה דלא נימא שיהא נאמן הלוה למימר פרעתי כמו במלוה ע"פ קמשמע לי דליתא דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי, אבל לפטור המלוה בשבועה מהך טענה לא מהני דבעי לאשתבועי ליה אי טעין לוה אשתבע לי, ואפי' מת המלוה ויורשיו הוציאו השט"ח על הלוה וטעין הלוה פרעתי לאביכם משתבעי יורשיו שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא שטר זה שהוא פרוע ונוטלין מהלוה ולא מצו לפטור נפשייהו משבועה בהך טענה דשטרך בידי מאי בעי, וא"כ אי הוה טעין יאודה לשמעון שפרעתי לך אז הוה משתבע שמעון ושקיל מיאודה ובלא שבועה לא הוה שקיל אי טעין יאודה אשתבע לי שלא פרעתיך ולא מצי שמעון לטעון שטרך בידי מאי בעי כ"ש בנ"ד דלאו טעין יאודה דפרעיה לשמעון אלא לראובן חבירו וראובן איננו פה עמנו עומד היום וכיון שאין ראובן פה לפנינו להכחיש ליאודה ולשמעון אינו יכול לטעון עליו טענת בריא שלא פרעו יאודה לראובן נראה לי דאפי' שבועה לחודיה לא מצי שמעון ולוי לאשבועי ליאודה בטענת ספק דהכי קייל"ן כמבואר בסי' ע"ה דין כ"א שכתב הטור וש"ע דכל טענת ספק אין משביעין עליה כלל כיצד אמר לי כמדומי לי שיש לי אצלך מנה או מנה שהלויתיך כמדומה לי שלא פרעתני פטור אפילו בשבועת היסת כיון שהתובע אמר שמא והנתבע אינו מודה לו אלא אמר בריא ע"כ והכא נמי בנ"ד התובע אינו טוען טענת בריא על יאודה שלא פרע לראובן רק טענת שמא ויאודה טעין בריא שפרעו לראובן וא"כ אין יכולין להשביע ליאודה בטענת ספק אפילו שבועת היסת אין משביעין בטענת ספק.

וכתב ה"ה פ"א מטוען ונטען דבר זה מוסכם מכל הפוסקים דכל טענת ספק אין משביעין עליה אפי' שבועת היסת הילכך שמעון ולוי לא מצו לאשבועי ליאודה שפרע לשמעון ואין להם עליו אלא חרם סתם לומר כמה פרע לראובן וכי אתי ראובן לא מיפטר בהך חרם סתם מראובן אלא הכי הוי דינא אי טעין לראובן פרעתיך אי מודה ליה ראובן מיפטר בכך ואי מכחיש ליה ואומר שלה פרעתני אמרינן ליה ליאודה זיל שלים ואי טעין לראובן ואמר ליה אשתבע לי שלא פרעתיך משתבע ראובן ושקיל כדין כל מוצא שטר ואמר לו חבירו פרעתיך ודין זה פשוט עד מאד אפילו לדרדקי דבי דבי רב, וכתבתי זה פן יחשדוני שומע והייתי כמתעתע לומר שטעיתי בהוראה ופסעתי פסיעה גסה בדין ולא קיימתי מה ששנו חכמים בלשון המשנה הוו מתונים בדין והוו מרנני אבתראי ומשום והייתם נקיים מה' ומישראל וכתבתי זה ג"כ משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה