אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א חושן משפט › סימן א

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

חושן משפט · סימן א

חושן משפט

שאלה ראובן דיין קבוע בעיר יותר מעשר שנים וקבלוהו עליהם כל אנשי העיר לרב ולדון יחידי והנשיאים הראשונים הביאו אותו מארם צובא. ובארם צובא היה מורה הוראות בישראל האירו פסקיו תבל ומודעת זאת בכל הארץ חכמתו וכו' והנשיא של זה הזמן התקוטט עמו על ענין אחד, ובעלי לשון הרע בראותם כן ועוד שחכמים המה בעיניהם ומבקשים גדולה לעצמם אמרו להנשיא שהדיין הנ"ל לפעמים הוא טועה בדין ואסור לדון יחידי ולא איחר הנשיא ושלח להודיע לדיין שמהיום והלאה לא ידון יחידי וצריך שיושיב שנים עמו בדין, אך הדיין לא קבל זילותא זו שידע כוונתם להכעיסו ולזלזל בכבודו ועושים עצמם שכוונתם לשמים וה' יודע אם לעקל או לעקלקלות, וגם שמיום בואו לכאן למדו ממנו הרבה אפי"ה נהפכו לו ולאייבים היו לו, שמדברים בגנותו בפני הנשיא ואנשי ביתו, ויהי בראות הנשיא שלא נתקיימה גזרתו עמד והושיב שלשה תלמידים שלא הגיעו להוראה וקבע אותם לדיינים באותה העיר ושתי קהלות הקודש חרה להם עד מאד על המעשה הרע הזה אשר עשה הנשיא שהעביר הדיין המומחה והקבוע ומינה במקומו אותם התלמידים שלא הגיעו להוראה והלכו אצל הנשיא והוציא אותם בפחי נפש, והשתי קהלות אינם מרוצים באותם שלשה, והן עתה לשאול הגיע אם אותו הדיין ראוי לדון יחידי ? ואותם שלשה תלמידים שעוד לא הגיעו להוראה לא בחכמה ולא בשנים שלא הגיעו שנותיהם לארבעים אם ראוים להורות ? ואם מותר להם לדון כיון שיש בעיר גדול מהם בחכמה ובשנים שהיום הוא. בן נ"ד שנה ? יורנו מורנו ושכמ"ה.

תשובה דבר פשוט הוא דלית להו רשותא לשלשה להורות בפני רב העיר ותחת שלש רגזה ארץ, דאיתא בפ"ק דע"ז [י"ט ב'] אמר רב הונא מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה וכו' ועד כמה ל עד ארבעין שנין והא רבא אורי ? התם בשוין ופירש"י אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות אע"ג שלא הגיע לשני הוראה וכ"כ הר"ן ורבינו יונה, והתוספות סוטה (כ"ב. ב'] כתבו דקשה לר"י על פירש"י מפרק הרואה דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך פשיטא ? לא צריכא בשוין אלמא היכא דשוין נמי אין לו לקפוץ להוראה ? ע"כ פירושו הא דמתרץ תלמודא התם בשוין כלומר הא דאמרינן דאין להורות עד ארבעין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע לשני הוראה וכיון שיש שם חכם כמוהו שהגיע לשני הוראה. אין לו להורות, אבל אם הוא גדול העיר בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבא גדול העיר בחכמה היה.

והנה קושית התוספות הנ"ל היה אפשר לישב דהא אביי ורבא חברים היו והוו יתבי קמי דרבה וכששאל אותם למי מברכין ? חד אחוי כלפי שמיא וכו' ואפשר דאביי גדול מרבא בשנים היה והגיע לשני הוראה קודם לרבא והיה מקפיד על רבא שהיה מורה בפניו וע"כ אמר באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר וכדמוקי לה דבשוין נמי אית ליה לאביי דאין להורות ומש"ה הקפיד על רבא שהיה מורה בפניו משום דשוה לו בחכמה היה ומדאשכחן לרבא שהיה מורה בפני אביי ש"מ דשרי להורות בשוין כפירש"י והתוספות שם בשם ר"י כתבו לתרץ דההיא דפרק הרואה מיירי באדם שנכנס לעיר שיש בה מורה תמן לא תהוי גבר אפילו בשוין אבל אם קבוע בעיר כמוהו ושוה לו בחכמה מותר להורות כפירש"י אמנם, המבי"ט ח"א [סימן פ"ו] כתב שרבינו ישעיה ס"ל כפירוש התוספות וכן ס"ל להסמ"ק סי' קי"א דבשוין אסור לו להורות.

והרי"ף בהלכותיו הביא מימרא דרב הונא בשם רב הנ"ל ועד כמה עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך תלמודא והא רבא אורי ושינוייא דבשוין ותמה עליו הר"ן בזה, והמבי"ט בתשובה הנ"ל כתב דמשמע דס"ל להרי"ף דכל שלא הגיע לארבעים אינו יכול להורות אפילו הוא גדול מכל בני העיר וכן נראה דעת הרא"ש דגם הוא השמיט פירכא ושינויא הנ"ל עי"ש ואני שמעתי ולא אבין דאיך אפשר לומר דהרי"ף פוסק היפך שינוייא דתלמודא דרבא דאורי בשוין, דבין אם הפירוש כרש"י או כהתוספות מ"מ לכו"ע בגדול מכל בני העיר שרי להורות דלרש"י אפילו בשוין שרי להורות ולהתוספות נהי דבשוין אסור להורות מ"מ כשהוא גדול מכל בני העיר שרי להורות כדאשכחן דרבא עביד עובדא ואורי והרב נמי הניחה בצ"ע דלא כוותיה.

והנכון מה שתירץ מרן הב"י דאפשר דהרי"ף והרמב"ם מפרשים הא דאמרינן ועד כמה בהגיע להוראה איירי דעד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות וקאמר תלמודא עד ארבעים שנה ומארבעים ואילך אינו רשאי ופריך והא רבא אורי קודם ארבעים והו"ל למשוך עצמו מלהורות כל זמן שהוא רשאי לעכב ל ושני בשוין כלומר הא דאמרו דרשאי לעכב בשוין אבל רבא לא היה בדורו. גדול כמוהו ולא היה רשאי לעכב עצמו מלהורות והרי"ף כתב הא דרשאי לעכב מלהורות עד ארבעים ולא חש לכתוב הא דרבא אורי משום דממדת חסידות הוא דקאמר שראוי להתעכב ובדורות הללו לא שכיח וכו' והרמב"ם לפי שבדורו רבו הקופצים להורות קודם הזמן לא הוצרך לכתוב דעד כמה רשאי לעכב וכו' דהלואי שלא יקפצו קודם זמנן עי"ש

באופן דרש"י והתוספות ור"י ורבינו יונה ורבינו ישעיה וסמ"ק כולהו ס"ל דבפחות מארבעים אין להורות בפני מי שגדול ושהגיע לשני הוראה וכיון דכל הני רבוותא ס"ל הכי מאן חשיב ומאן ספיק ומאן רקיע למעבד עובדא דלא כוותיהו וכ"ש לדעת הרב המבי"ט דס"ל דהרי"ף והרא"ש סוברים דבפחות מארבעים אפילו מי שגדול מכל בני העיר אסור להורות, ואפילו לדעת מרן דלהרמב"ם לא תליא בשנת הארבעים ואפילו בפחות מארבעים שרי להורות מ"מ בעי שהגיע להוראה בחכמה דהיינו שיהיה בקי בדיני איסור והיתר ובטיב גטין וקדושין ודיני ממונות אבל תלמידים אלו שלא הרבו תורה כראוי ולא קראו הרמב"ם ולא ארבעה חלקי הטוש"ע ולא ראו מאורות מימיהם בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים רק למדו מעט מזער תלמוד ותוספות גרסא בעלמא כלימוד התינוקות היאך מלאם לבם לישב ראש במקום שיש גדול מהם בחכמה ובמנין ומלא ברכת ה' והטור ביו"ד (סי' רמ"ב) כתב בשם הרמב"ם שכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח וכו' ואלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי ומבקשים להתגדל לפני עם הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות הם המרבים את המחלוקת והם המחריבים את העולם ומכבים נרה של תורה מחבלים כרם ה' צבאות ועליהם אמר שלמה שועלים קטנים מחבלים כרמים עכ"ל ומרן הב"י כתב לפי שבדורו של הרמב"ם רבו הקופצים להורות קודם זמנם לכך קרא עליהם תגר וראוים הדברים למי שאמרם שגם בזמנינו זה כבו תלמידים אלו נרה של תורה והרבו מחלוקת בישראל וחבלו כרם ה' צבאות ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו ותיפח רוחם של מספרי לשון הרע וכי בשביל שנעלם מרב העיר דבר. אחד או שני דברים בכל אותם השנים שהוא קבוע בעיר ושגגה יצאה מתחת ידו חדא זימנא או תרי זימני ולא שגגה ממש אלא מחמת טרדא דציבורא שהוא נושא בעול הציבור וגם טריד בגירסיה ולא דק שפיר בדבר דליכא ביה פיסול אלא לרווחא דמלתא וכי איתרע חזקתיה ולאו גברא רבה הוא ? והלו רז"ל אמרו אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם, ולדוד המלך ע"ה אמר הקב"ה שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן אין נכשלים בו וכו היטב בעיני ה' שיפגעו בכבודו של הרב וידברו בגנותו לפני ההמון והם בקשו לעקור כבודו. ולהרבות כבודם עכשיו כבוד רבם במקומו וכבודם לקלון אמיר ועתיד הקב"ה ליפרע מהם ומאן דלא שהייה לאוניתיה דמלכא דאדום לא לשהייה דאונותיה וקב"ה יתבע עלבון התורה ומאי אהני ליה לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה שכל הקהל מאררים למי שעשה דבר זה ויודעים ומכירין מי הגורם כל זה וסהדי דשקרא אאוגרייהו זילי וספריו וחבוריו של הרב הדיין יוכיחו עליו

והמבי"ט בתשובה הנ"ל כתב על אודות ההסכמה שעשו במצרים שגזרו החכמים והזקנים רבים בגזרת נח"ש על כל בעל תורה שהוא פחות מארבעים שלא יוכל להמנות דיין ולא יצטרף עם שנים להיות דיין עמהם. שדבר פשוט הוא שיכולים להסכים כן כיון שהם ממנים ב"ד יפה והעובר יענש אם הסכימו רוב הציבור ולא אזלינן בתר רוב ממון אלא בתר ריב נפשות אבל למנין צירוף נראה שיכולים להצטרף חד לגב תרי דלא נפיק שמה דהוראה אלא לרובא וכו' ושם הביא להר"ן והרבינו יונה ורבינו ישעיה וכו' דסברי שאסור להורות פחות מארבעים ולהרבינו ישעיה אפילו בשוין אסור להורות אא"כ גדול מכל בני העיר ולהרי"ף גם בגדול מכל בני העיר אסור וכן משמע דעת הרא"ש וכו' וכן בסמ"ק כתוב דאם הורה עבירה הוא בידו ונראה דאפילו מנוהו. צבור עליהם אסור והכי משמע מהא דמשני דרבא דאירי בשוין ולא משני שמנוהו צבור עליהם ועוד דלא פקעי צבור איסורא דרביע עלייהו וכו' ע"ש באורך.

הרי דגם כשמנו אותם הצבור עליהם אסורים להורות ולא פקעי צבורא איסורא דרביע עלייהו כ"ש אלו שמנה אותם הנשיא לבד וכל הקהל אינו מרוצה מהם אלא שבע"כ הולכים להתדיין לפניהם שבמקום אחר אינם יכולים להתדיין מיראת הנשיא והנשיא בטעות מינה אותם שהם החכמים בעיניהם אמרו לו שהרב הדיין הקבוע אינו ראוי לדין יחידי ולו חכמו ישכילו זאת דמדינא שרי להורות יחידי וכמו שאכתוב לקמן בע"ה בודאי שלא היה ממנה אותם ולא היה מזלזל בכבוד הרב והוא אין עליו עון אשר חטא כ"א על היועצים לו איך שיהיה אפילו אם היו הקהל ג"כ מקבלים אותם עליהם לא מהני כמו שכתב המבי"ט וכ"כ הרב כנה"ג הגה"ט יו"ד] דין כ"ג דמי שאינו ראוי להוראה אעפ"י שקבלוהו עליהם אנשי המקום אינו יכול להורות ואעפ"י שיש קהלות הרבה וקהל אחד קבלוהו ואין באותו הקהל גדול ממנו אסור לו להורות

ואם לחשך אדם לומר והרי אשכחן להרב מוהרשד"ם חו"מ סי' א' שכתב דכל זה נאמר לזמן התלמוד שכל הדינים היו יוצאים עפ"י הסברא והכל על פה ומי שהיה יושב על ההוראה הוא הנקרא דיין באמת אבל בזמננו זה אין הת"ח המורה כ"א הספר שהספרים והחבורים הם המורים וכו', אף אתה אמור לו פיק חזי כמה תנאים התנה מותרשד"ם בזה שהגיע להוראה בסברתו ובעיונו ושהוא בדוק ומנוסה למעיין ומבין בתלמוד ובספרי הפוסקים והמחברים ורואים בו פקחות השכל והבנת הלב וכו' ואעפ"י כן יחיד הוא בסברא זו וכל הפוסקים חולקין עליו בזה וסתמו שלא כדבריו שהביאו דין זה דבפחות מארבעים אין להורות ולא חילקו בין דורות אלו לדורות הראשונים.

ועוד אפילו לדברי המוהרשד"ם היינו דוקא היכא דליכא דיין קבוע שתגיע להוראה אבל היכא דאיכא דיין קבוע בעיר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להורות לפניו דהא קי"ל תלמיד אל יורה בפני רבו וכתב הכנה"ג סי' רמ"א דלאו דווקא רבו אלא כל שהוא אדם גדול ורב בדורו רבו מיקרי שכן כתב הרלנ"ח סי' ל' והביא עוד הכנה"ג מ"ש הרד"ך ומ"ש ורשד"ם והראד"ב דבאתריה דרב אין לשום חכם להורות או לדרוש אפילו אם הוא חכם כמותו ומ"ש בכתבי מהר"י איסרלן שיכול להשתרר רב אחד במקום שיש רב אחר קודם לו ההוא כשלא קבלוהו הקהל עליהם לראש וכו' ע"כ אלמא היכא שקבלוהו הקהל עליהם לראש לאותו דיין אין לשום חכם להורות לפניו אף לדעת הרב מוהרשד"ם שמחלק מזמן הזה לזמן התלמוד ואף למ"ש עוד הכנה"ג לחלק דבענין גיטין וחליצות וכו' יכול להשתרר רב אחד בפני רב אחר וכו' זה אינו סותר תירוץ הקודם ותרויהו איתנהו דכשקבליהו עליהם לראש בכל גוונא לא שרי להורות וכשלא קבלוהו הוא דמחלק בין גיטין וחליצות לדרוש ומ"ש אבל לדרוש כל שקבלוהו אין חבירו יכול לדרוש היינו בקבלוהו לדרוש לבד ולא לכל מילי אבל בנ"ד דקבלוהו לדיין לכל דבר לא מצו אחרים להתגדר בפניו וכתב עוד הכנה"ג בדין ט"ו בשם הרא"ם ששני ת"ח שהאחד קטון מחבירו אע"פ שלא למד ממנו תלמידו מיקרי מכ"ש בנ"ד שהרבה למדו ושמעו חידושים אלו החכמים מן הדיין הראשון והוא קבוע ונתקבל לרב בודאי דרבו מיקרי.

ומעתה חל עלינו חובת ביאור אם אותו דיין הקבוע בעיר שרי לדון יחידי או"ל ל ואת"ל דשרי להורות יחידי אם יכול לדון בכפייה כשלא יקבל תובע או נתבע לבא לפניו ואם יכול בעל דין חבירו להכריחו לדון לפני הדיין הראשון והנה לספק הראשון איכא למפשט ממ"ש הטוש"ע חו"מ סי' ג' דפחות משלשה אין דיניהם דין ואפילו לא טעו וכו' בד"א כשאינן מומחין ולא קבלום עליהם אבל אם קבלום עליהם או שהם מומחין אפילו יחיד ולא נקיט רשותא מריש גלותא דיניו דין ויכול לכוף האדם לדון לפניו בע"כ וכתב רב שרירא גאון יחיד מומחה היינו דחשיב כרב נחמן בדורו פקיע במשנה ובתלמוד ובשיקול הדעת וכו' ע"כ והרב המבי"ט בתשובה הנ"ל הביא דברי רב שרירא גאון הנ"ל וכתב לפי זה בדורות אלו ג"כ מי שהוא בקי במשנה ובתלמוד ובספרי הפוסקים ויש לו שיקול הדעת ועיין כמה שנים ולא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וכו' הוא דיין מומחה אלא שמצאתי בתשובה למהרי"ו דעתה נתקלקלו הדורות ואין מומחה לרבים וכו' ואפי"ה נראה דה"ד לכוף שיעמדו לדין לפניו וכו' אבל המלוה או הלוה יכולים לכוף זה את זה לדון לפני מי שהוא מפורסם בחכמה ומומחה יותר כפי הדור וכפי המקום ע"כ ובנ"ד נמי הלוה והמלוה יכולים לכוף זה את זה לדון לפני הדיין הקבוע שהוא מפורסם בחכמה ומומחה יותר כל זה מדין מומחה ולדעת מוהרי"ו שנמשך אחריו הרב בעל המפה שאין עתה מומחה לכוף שני בעלי הדין שידונו לפניו אבל האחד כופה לחבירו אמנם דל מהכא דין מומחה כיון שקבלוהו הקהל זה עשר שנים וכן עתה גילו דעתם בפירוש השתי קהלות הקדש שהם מקבלים אותו שידון להם יחידי א"כ לכו"ע יכול לידון ביחידי וכן כתוב בתשובת מוהרמ"א וז"ל, הטענה השלישית דמשמתינן למאן דלא אתי לבי דינא וכו' ואפילו בע"כ של אדם יכול לדונו ולא יוכל לומר לא אדון אלא בזה בורר כדאיתא בפ"ק דסנהדרין וכתבוהו הרי"ף והרא"ש דדיין מומחה או קבלוהו עליהם דן אדם בע"כ ע"כ, והרב כנה"ג בסי' ג' כתב דאפילו הוציא כתב מהמלך שלא ידון אלא הוא אע"ג דאין מועיל רשות המלך כיון שקבלוהו הקהל על פי אותו כתב הוי קבלה ויכול לדון יחידי ועל פי זה העלה ארוכה למה שהקשה הרישב"ץ על הריב"ש שהוציא לו כתב מהמלך שאול הכהן שלא ידון אלא הוא שכיון שקבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך קבלה מיקרי ע"כ, וא"כ אע"ג דלית לן דין מומחה לרבים לדון בכפיה מ"מ קבלת הקהל אלימא ויכול לדון בכפיה ובנ"ד כיון שהסכימו הקהל בדיין השתא וגם מעיקרא פשיטא שיכול לדון יחידי והדיינים החדשים פסקו מסברת הכרס ומפסקי הראש שלהם דלא שרי לדון יחידי ואי שרי לא מצי למידן בכפיה ולא ידעו ולא יבינו איזה דרך ישכון אור בחשיכה יתהלכו דקבלת הקהל עדיפא ואין לך קבלה גדולה מזו ואע"ג שכתב רש"ל בתשובה דמצות חכמים שיושיב אחרים עמו אפילו בקבלוהו עליהם כבר דחה הרב שארית יוסף כל ראיותיו כמ"ש הכנה"ג בסי' ג' ואפילו שדעת רש"ל כן היא אין כדאי הבזיון הזה שעשו לדיין משום האי מילתא ובכל המקומות ששמענו וראינו שיש להם דיין קבוע, דן הוא לבדו ובעוב"ו ארם צובא, היה דן הרב לבדו ובנו היום ג"כ דן לבדו וזאת לפנים במדינה זו כך היה הדבר נוהג ומה שאומרים שהיה הגבאי יושב עמו שקר ענו וכי הגבאי דיין הוא ועוד וכי כל היום היה עמו שהרי דוקא בבוקר היה קורא שם מאמר ובאותה שעה אם היה בא דין לפני הדיין היה מסייעו בדיבור בעלמא מסייע שאין בו ממש, וגם השמש נמצא עם הדיין וגם הוא נחשוב לדיין ל ומה אעשה דום לה' והתחולל לו ודי בזה

כללא דמלתא מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דאם ת"ח לא הגיע להוראה בחכמה אפילו הוא בן ארבעים אסור להורות ואם הורה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה והגיע להוראה בחכמה מקרי מי שקרא ושנא ובקי בדברי הפוסקים וב"ד חלקי הרמב"ם וטור וב"י דהיינו שקרא אותם ושגורים בפיו וגם בספרי האחרונים למד הרבה, משא"כ אלו השלשה שלא קראו כלל בספרי הפוסקים וכשיבא דין לפנותם מחפשין חיפוש מחיפוש עד חצי היום בכדי לדעת מקור הדין בש"ע ומורים מתוך דברי הש"ע דעל זה נאמר התנאים מכלי העולם וכמ"ש הרב חידושי הלכות ופוק חזי מ"ש הרב בהגהת הש"ע יו"ד סי' רמ"ב דענין הסמכה בזמן הזה הוא לידע אם הגיע להוראה וי"א דמי שאינו מוסמך למורה ונותן גטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין וחליצות שנתן וכו' ובמקום עגון יש להקל אבל לא בדרך אחר א"כ אלו החכמים שאין יודעים מקור הדין היכן הוא חונה מי נתן להם רשות לסדר גטין וחליצות וכו"ע ידעי שעדיין לא הגיעו להוראה ואליבא דכו"ע לא שרי להו להורות ומכל שכן לקבוע עצמם להוראה דכל עיקר פלוגתא דרבוותא בהגיע להוראה בחכמה אבל לא בשנים דרש"י וסיעתיה ס"ל דאם שוה לגדול העיר בחכמה שרי להורות ולהתוספות וסיעתייהו גם בשוה לגדול העיר בחכמה אין לו להורות אא"כ הוא גדול מכל מכל בני העיר וכנ"ל ואפילו לסברת מהרשד"ם דמחלק בין זמן התלמוד לזמנינו וס"ל דבזמן הזה אף דאיכא גדול ממנו בחכמה ובמנין יכול להורות מי שלא הגיע לארבעים מ"מ מודי שצריך להיות בקי בדיני או"ה גטין וקידושין וכו' ובכל זאת כתב אח"כ שראוי לגדור גדר בזמנינו כי רבו בקיעי הזמן ושועלים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות וכו' שלא ידון מי שלא הגיע להוראה בשנים אף שהגיע להוראה בחכמה וכ"ש לדעת הפוסקים שלא חילקו בין זמננו לזמן התלמוד וכל זה היכא דליכא דיין קבוע בעיר אבל היכא דאיכא דיין קבוע בעיר לכו"ע לא שרי להורות אפילו מי שהגיע להוראה בחכמה ובשנים והדיין הקבוע כיון שקבלוהו עליהם כל הקהל זה עשר שנים וגם עתה והוא מומחה מותר לו לדון יחידי ואע"ג דהר בהנה כתב דאין עתה מומחה לרבים היינו דוקא לענין לדון בכפיה אבל לדון יחידי בודאי גם בזמנינו איכא דין מומחה לדון יחידי ובכפיה נמי כתב הרב המבי"ט דהוא אינו יכול לכוף אבל תובע ונתבע מצו לכוף זה לזה לדין לפני מומחה וחכם ביותר לפי המקום והזמן, ואע"ג דמרן פסק ביחיד מומחה מצות חכמים שיושיב אחרים עמו כבר כתב הרב שארית יוסף דבקבלוהו עליהם אפילו מצות חכמים ליכא וכ"כ הרב"ח והטו"ז ואעפ"י שרש"ל וש"ך חולקים מ"מ כבר בכמה מקומות שראינו דיש להם דיין קבוע ודן לבדו ובעיר גדולה לאלהים עיר ואם בישראל ארם צובא הרב ואבותיו היו דנין לבדם ועוד היום בני דן לבדו וגם במדינה זו כך היה דבר זה נוהג והמקנטרים שאמרו שהגבאי היה יושב עם הדיין בושה ובזה להם לעגה להם לדבר דברים אלו וכי הגבאי דיין ובקי בדינים הוא ? ועוד וכי כל היום הוא עם הדיין ? אלא דוקא בבקר היה קורא שם מאמר ואם ירע שהיה בא דין לפני הדיין היה הוא מסייעו בדיבור בעלמא מסייע שאין בו ממש, וח' משה הזקן וח' שמעון ובנו ובן בנו דנין להם ? א"כ כל זה הבל ורעות רוח וכוונתם לעשות קנטור לדיין וה' הטוב יכפר בעדם ושמעתי שטעה הדיין ושהשיגו עליו ששלח הגט ביד הבעל להוליכו לאשתו שהיא בעיר אחרת וזו טעות גמורה דהא מרן הב"י בסימן קמ"א הביא מא"ח לשון שליחות שטר הולכה כשתבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת עי"ש אלמא מצי בעל להיות שליח וכן שאלו להרדב"ו אם יכול הבעל להוליך גט לאשתו ל והשיב שיכול, ואדרבא תמהני על המשיגים שעשו מעשה לכתחלה ושלחו גט ביד אבי המתגרשת ולא חשו לדברי הרב המפה והנמשכים אחריו שכתבו לכתחלה לא יהיה השליח קרוב לא לאיש ולא לאשה והיה אפשר לעכב נתינת הגט עד שימצא שליח רחוק.

עוד השיגו על הדיין שלא הגבה מנה מאתים ולו חכמו ישכילו שהרב כנה"ג בסי' ס"ו דין כ"א כתב בשם כמה רבוותא הלא המה מהר"י טיטצק ומהריב"ל ומוהר"א דיבטון הסכימו דבמקום שנהגו שלא להגבות אלמנה מנה ובתולה מאתים מנהגן מנהג ואין מגבין לה ע"כ ואע"ג דכמה מרביותא פליגי על זה כך ראיתי בארם צובא יע"א שהגבינו יותר ממאה פעמים גביית כתובה עם הרב ולא הגבה מנה מאתים שכך מנהגן ולא שמעתי שעיר זו בגדאד מנהגן בהפך, א) עוד השיגו עליו שלא עשה קיים בשטר לתיבת ובניו דשכח אותה ומה בכך הוא מעיד עתה שכך היה התנאי עמהם שאם יגבה ממנו או מבניו והוא יכול לשנות השטר ולכתוב אותו מחדש עם תיבת ובניו שהוא זוכר שכך היה התנאי **( א) מלשון זה הוכיח בתשובת רב פעלים למריה דאתרין הרה"ג הגדול מרן יוסף חיים זצ"ל (ח"כ אה"ע סי' ל"ג) דבעירנו בגדאד דמנהג להגבות מנה מאתים, ומה שלא ראינו בזמנינו שהב"ד מגבין אינו ראיה, דמחסרון ידיעה הוא, שמחמת שלא נזכר זה בכתובה להדיא לכן כל אשה שתובעת כתובתה אינה יודעת שיש לה לגבות דבר זה, וגם הב"ד לא הרגישו בכך, וע"כ הדבר ברור שהב"ד דפה צריכין להגבות המנה מאתים כי באתרא דידן המנהג להגבות כאשר העידו החכמים של עירינו המשיגים על הדיין וזה ברור עכ"ד. ולע"ד אינו מוכרח, די"ל דהחכמים המשיגים לא מטעם מנהג השיגו, כי בודאי אם היה מנהג ידוע בזה לא היה נעלם גם מהרב הדיין אחר שכבר ישב בעיר עשר שנים שלימות, אלא שכן היה נראה בעינהם דעפ"י הדין היה צריך ללהגבוה מנה מאתים כמו שכן הוא האמת, אלא שהרב הדיין סמך על רבוותא שהביא הכנח"ג דס"ל דתליא במנהג, ובארם צובא עיר מולדתו לא נהגו להגבות, ומנהג בגדאד באותו זמן לא היה ידוע שלא שמע אם היה מנהגן בהיפך ע"כ נהג שלא להגבות כמנהגו בארם צובא, ונראה שנמשכו אחריו בזה והחזיקו כמנהג ב"ד אחר ב"ד, עד זמנינו, כי בודאי הבתי דינין שהיו בזמן הרה"ג מוהרי"ח שכל רז לא אניס להו מה שלא נהגו להגבות הוא משום שכן קבלו מהב"ד שלפניהם, ושלפניהם משלפניהם ועד הרה"ג הדיין הנ"ל. ואולם שו"ר דאפילו אי יהיבנא ליה למרן מוהרי"ח שהחחמים המשיגים מטעם מנהג השיגו אפייה" לע"ד אין הב"ד שבזמנינו זקוקין להגבות מנה מאתים, די"ל כיון דהני נשי דבאתרא דידן אינן תובעות נראה שאינן מקפידות על דבר זה וממילא גם הב"ד לא צריכין להגבותן להן, וכן ראיתי מפורש בתשובת מרן את"ע בדיני כתובה סי' ט' שכתב דכן המנהג)** והעד האחד אם יזכור יניח עדותו ועוד דסברא הוא דאף אם לא התנה שאם יגבה מבניו שיחזיר לא' מנשה דבר פשוט הוא דאם יגבה מבניו נמי שיחזיר לו דזיל בתר טעמא דמה שנתרצה מעקרא א' מנשה בארבעים תומאן הוא משום שטען א' דהוד שלקח ממנו א' אהרן השמונים תומאן באונס והדיין עשה פשרה ביניהם בארבעים אבל אם יגבה א' דהוד מא' אהרן או מבניו השמונים תומאן סברא הוא שחייב לשלם לא' מנשה ארבעים תומאן האחרים דלמה יאכל אותה וכיצד יעשה סחורה בפרתו של חבירו ? וא"כ כל כוונתם לקנטר ולזלזל בכבוד הרב והמבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו ואיך לא יחושו לדברי התנא הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת נח"ש וכל המתכבד בקלון חבירו ומלבין פניו ברבים אין לו חלק לעוה"ב כ"ש רבו וכל מקום שיתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני וכל המתכבד בקלון רבו מהיום והלאה להוי ההוא גברא בשמתא ולטרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסוותא וכל מי שדבר בגנותו לשעבר ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו ושומע לנו ישכון בטח ושמ"ר כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה כי ידעתי שהדיין לא יקבל עוד להיות דיין ולא לישב במדינה זו ובאתי רק להודיע ולהוכיח במישור שעון גדול עשו שזלזלו בכבוד הרב שלהם ורבן דחכו והעבירו עליו את הדין וה' הטוב יכפר בעד שארית הנמצאה מי שלא היה עמהם בעצה זו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הצעיר

צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה