צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
אורח חיים · סימן ו
שאלה בר"ח וחנוכה שמוציאין שני ספרים מהו שיאמר קדיש בין ספר א' לשני מי אמרינן דהוי הפסק וצריך קדיש או דילמא כיון דעדין לא נשלם חובת היום בספר א' דר"ח בעי ד' גברי ולא קרא בראשון אלא שלשה מש"ה אין להפסיק ביניהם בקדיש יורנו רבנו ושכמ"ה.
תשובה מרן הב"י באו"ח סי' רפ"ב כתב וז"ל כתוב בשבולי הלקט בשם הראב"ד דבשבת שיש בו ס"ת א' יאמר קדיש עד שלא יקרא המפטיר אבל בשבת שיש בו ב' ס"ת וכן ביו"ט לא יאמר קדיש עד שיקרא המפטיר בס"ת הב' והר' ישעיא כתב דב"ד פרשיות ופרשת ר"ח שהם חובה ליום וקובעים הפטרה אחרת אינו דין שיקרא אותם אלא א' מהז' שהם באים חובה ליום וגם לא להפסיק בקדיש ביניהם וכו' הלכך הטוב והישר הוא לקרוא ששה בפרשת היום והז' בפרשה הנוספת ואח"כ אומר קדיש ואח"כ חוזר המפטיר וקורא בפרשה הנוספת שקרא אותה הז' וכו' ע"כ וסיים מר"ן ע"ז אעפ"י שאין אנו נוהגים כן כתבתי דברים אלו לפי שאם ימצא באיזה מקום שנוהגין כן אין מזחיחין אותם ואנו בני ספרד נוהגים לומר קדיש בין ספר א' לשני וחוזרין ואומרין קדיש אחר קריאת ספר ב' ובר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאין ג' ספרים אין אומרים קדיש אחר ספר א' לפי שאין קורין בו אלא ששה וכיון שלא גמרו לקרות חובת היום שהם שבעה אין לומר קדיש עד אחר ספר ב' וכן חוזרין ואומרין קדיש אחר ספר ג' והוא דעת הרא"ש פר' הקורא עומד וכן כתבו רי"ו והר"ד אבודרהם בשם גאון ע"כ.
והנה מה שכתב מרן דמנהג בני ספרד דביום שמוציאים ב' ספרים שקורין קדיש בין ספר א' לב' וכן אחר ג' כן מנהגנו פה בגדאד יע"א וגם בא"י ובארם צובא נוהגין כן אמנם מה שכתב דבר"ח טבת שחל להיות בשבת דמוציאים ג' ספרים ובראשון קורין ו' שאין אומרים קדיש אלא לאחר ספר ב' ואחר ספ' ג אין מנהגינו כן אלא המנהג הוא דבר"ח טבת שחל להיות בשבת וכן ביום אחרון של חג שהוא יום ש"ת שמוציאין בו ז' ספרים ג"כ קורין בראשון ז' או יותר ואומרים קדיש אחריו וכן אחר ספר ב' וספר ג' אומרים קדיש ומ"מ שמעינן מדברי מרן הללו דהיכא שלא נשלם עדין חובת היום שלא קראו בראשון אלא ו' גברי דאין אומרים קדיש אחריו דאין אומרין קדיש אלא אחר שנשלם חובת היום דהיינו ז' גברי וא"כ נילף מנה לנ"ד ואין לומר קדיש בר"ח וחנוכה בין ספר א' לב' כיון דאכתי לא נשלם חובת היום בספר א' דלא קרי ביה אלא ג' גברי וחובת היום דר"ח בד' גברי.
ועוד יש להביא ראיה מהא דקיול"ן בחוה"מ ש"פ דמוציאים ב' ספרים בראשון קורים ג' ובשני קורים א' בפרשת המוספין ומתחיל והקרבתם וכו' וכתב מרן בהלכות פסח סי' ת"ב וז"ל כתב רי"ו בחוה"מ שקורים ג' בספר א' אינו אומר עליו קדיש כי לא נשלמה עדיין חובת היום ע"כ, וכן היא מנהגנו בחול המועד ש"פ שאין אומרים קדיש אחר ספר א' כיון שלא נשלם חובת היום בספר א' וה"נ דכוותה בר"ח של חנוכה שאין אומרים קדיש אחר ספר א' שלא קראו בו אלא ג' גברי.
ואם נפשך לומר דלא ראי זה כראי זה דשאני ההיא דחוה"מ של פסח דתרוויהו הוו בענין א' דספר א' מענינא דפסח מש"ה כיון דלא נשלם חובת היום בספר א' ובספר ב' נשלם חובת היום והב' נמי איירי בענין פסח מש"ה אין מפסיקין בחד ענינא בקדיש משא"כ בר"ח של חנוכה דספר א' הוי מענין ראש חודש וספר ב' מענין חנוכה אפשר דאמרינן קדיש בין א' לב', ועוד מטעמא אחרינא אפשר דבעי קדיש בין ספר א' לב' דכיון דבכל הימים של חנוכה איכא ג' גברי והיום שנתוסף בו קדושת ר"ח בעי ארבעה א"כ בג' גברי דקרו בספר א' נשלם חובת חנוכה אבל חובת ר"ח לא נשלם אפשר דמחייב בקדיש דגי' גברי הראשונים כיון שנשלם חובת חנוכה משא"כ בחוה"מ של פסח דכל הד' גברי הוי משום חיובא דחוה"מ ולא משום חיובא אחרינא והגם דטעם זה לא מחוור דהא בג' גברי קמאי לא נפיק ביה כלל לא חובת ר"ח דהא בעי ד' גברי ולא חובת חנוכה דלא קרו ג' גברי קמאי מענין חנוכה כלל אלא מענין ר"ח וא"כ כיון דלא שלים חובת היום כלל לא לענין ר"ח ולא לענין חנוכה א"כ לא בעי קדיש בין ספר א' לספר ב' וטעמא קמא נמי נסתר בהכי דאעג"ב דר"ח וחנוכה הוו תרי עניני דספר א' מענין ר"ח ושני מענין חנוכה מ"מ כיון שלא נשלם בספר א' לא חובת ר"ח ולא חובת חנוכה האיך יאמר קדיש בין א' לשני ומה בכך אם תרי ענינים הם והרי ר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאין בו ג' ספרים ולדברי מרן למנהג בני ספרד שקוראין ב"א ששה גברי והז' קורא בספר ב' אין מפסיקים ביניהם בקדיש ואע"ג דהוו תרי ענינים כיון דאכתי לא שלים חובת היום בראשון דלא קראו בו אלא ו' גברי א"א קדיש ה"נ בר"ח בחנוכה דאע"ג דספר א' וב' היו בתרי עניני א"א קדיש ביניהם ושבולי הלקט כתב דאפי' ביום שמוציאין בו ב' ספרים הטוב והישר לקרות ו' בפרשת הנוספות והז' בפרשת השבוע והז' בפרשת הנוספות ולא יאמר קדוש אלא אחר ספר ב' ונהי דלא קיי"לן כוותייה בהא דקאמר דקרו שתא בפרשת היום מ"מ שמעינן מינה דהיכא דלא נשלם חובת היום בראשון דאין לומר עליו קדיש.
וראיתי להריב"ש בתשובה [סי' שכ"א] שהביא חלוקי המנהגים שיש בענין זה וכתב שאלה מהו המנהג היפה ביום שמוציאים שני ספרי תורות שאומר שני קדישין אם יש הפרש בזה בין ליום ליום א ? כי ראית המנהג מתחלף בין יו"ט וחוה"מ גם בר"ח וחנוכה יחד. והשיב המנהג שאתה אומר שני קדישין בשני ס"ת אינו מנהג פשוט אבל מנהג ארגון הוא וגם בארץ הזאת נוהגין כן, ואין להם הפרש בין יו"ט לחוה"מ ולר"ח וחנוכה יחד. שבכלן אומרים קדיש על כל ספר וספר ואפילו ביום שמוצאין שלשה ספרים אומרים ג' קדישין. וכו' ואם ראית נוהגין שלא להפסיק בקדיש בין ספר לספר בחוה"מ או בר"ח וחנוכה אולי הם סבורים שההפסק הוא כדי להפסיק בין הקורין למפטיר ובאלו הימים שאין שם מפטיר אין צריך להפסיק. ולא כוונו אל האמת דלדבריהם כשיש שלשה ספרים לא היה להם להפסיק בקדיש בין ראשון לשני אלא מן שני לשלישי לבד שהמפטיר קורא בו ובברצלונה אין אומרים קדיש על כל ספר וספר אלא אחר קריאת כל הספרים ונ"ל שהוא מנהג היפה דכיון שהמפטיר קורא בענינו של יום ועולה למנין הצריך ליום אין להפסיק וכו' ע"כ ולכאורה קצת קשה דמאי מקשה להו מיום שיש בו ג' ספרים דשאני התם שנשלם חובת היום בראשון שקראו בו שבעה ומש"ה מפסיקין בקדיש בין ראשון לשני משא"כ בר"ח דחנוכה ובחוה"מ ש"פ שמוציאים שני ספרים וקורין שלשה בספר א' ואחד בספר ב' שלא נשלם חובת היום בראשון ע"כ נהגו שלא להפסיק.
אמנם דבר פשוט הוא דמיירי למנהג ספרד שנוהגים דביום שיש בו שלשה ספרים קורין ששה בראשון וכמ"ש אח"כ דאעפ"י כשמוציאים ג' ספרים אין המפטיר מן המנין שהרי בשני ספרים הראשונים קראו שבעה וכו' ואע"ג שכתב זה למנהגי ברצלונא מ"מ בהא שנה מנהג ברצולנא למנהג אותם המקומות דליכא הפרש ביניהם אלא בענין הקדיש ומש"ה נמי אם ראית נוהגים וכו' לא כיונו אל האמת. ושמעינן מדבריו שדין ר"ח וחנוכה. וחוה"מ שוה ליום שמוציאים בו שלשה ספרים דלהנוהגים שלא לומר קדוש אחר הראשין משום שלא קרי בי אלא ששה ה"נ צריך שיהיו נוהגין בר"ח חנוכה ובחוה"מ ולא יאמרו קדיש בין ראשון לשני מה"ט שלא נשלם בראשון חובת היום. ואין בהם מפטיר כדי שיצטרך להפסיק בין הקורין למפטיר כמו שאין צריך להפסיק בקדיש בין ראשון לשני ביום שמוציאים ג' ספרים שאין ביניהם מפטיר דהמפטיר קירא בשלישי. וא"כ לדידן דקי"ל כדעת מרן הב"י שכתב דמנהג בני ספרד שאין אומרים קדיש בין ראשין לשני ביום שמוציאים ג' ספרים ממילא דבר"ח וחנוכה נמי אין לומר קדיש בין ראשון לשני וכן בחוה"מ.
ובכל המנהגים שכתב הריב"ש לא אשכחן מקום שנהגו לחלק בין חוה"מ ובין ריח וחנוכה דאי למנהג אראנין אומרים קדיש בין כל ספר וספר בין בחוה"מ בין בר"ח וחניכה יאי למנהג ברצלונא לעולם אין אומרים קדיש בין ספר לספר ואי למנהג השואל ר"ח וחנוכה וחוה"מ שוין הם דאין אומרים קדיש בין ספר לספר ותמהני על מה שראיתי בסדור דפוס קושטנטינא ודפוס ויניצינא ישאר דפוסים שכתוב בהם בריח וחנוכה שקורים ג' בר"ח ואומר קדיש לעילא. הד' קורא בספר שני הפטרה ואומר קדיש לעילא וזה תמה ? ואם נאמר דאנהו אית להו כמנהג אראגין שאומרים קדיש בין כל ספר וספר א"כ למה כתבו אותם הסדורים עצמם בחוה"מ שיפ און לומר קדיש אחר ספר אי דמ"ש האי מהאי אלא ודאי שטעות נפל בהם במה שכתבו בסדר חנוכה.
ונראה דאם הפסיק בקדיש בין ספר ראשון לשני בר"ח וחנוכה או בחוה"מ אין מצטרפין העולים למנין וכמ"ש הרמב"ם [בפ' י"ב מהלכות תפלה הלכה י"ז] וז"ל מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין והוא מתשובת רב נטוראי גאון כתבה הרי"ף בפ' הקורא את המגילה וא"כ ה"ה נמי בר"ח וחנוכה ובחוה"מ שהקורא בספר שני הוא ממנין העולים היאך יפסיקו בקדיש בינו לבין העולים קידם דא"כ לא יחשב ממנין העולים ואעג"ב דהרמב"ם מיירי במפטיר של כל שבת שיש בו ספר אחד ולא מיירי ביום שיש בו שני ספרים מ"מ מינה נילף דכל שהשני משלים לחובת היום וקורא מענינו של יום בדבר שהוא חובה ליום לא נכון להפסיק בקדיש בינו לבין העולים קודם לו ומטעם זה כתב הריב"ש דמנהג ברצלונא שאין אומרים קדיש אלא אחר כל הספרים הוא מנהג היפה דכיון שהמפטור קורא בענינו של יום ועולה למנין הצריך ליום אין להפסיק בקדיש בין הקורין בספר ראשין למפטיר הקורא בשני ע"כ. ואעג"ב דלא קי"ל כוותיה דמנהנגו ביום שמוציאים שנו ספרים שקורין קדיש בין א' לב' זהו דיקא במקום שנשלמה חובת היום בראשון כמו בשבת שעולין שבעה בראשון אעג"ב דהמפטיר קירא בספר שני בדבר שהוא חובת היום כמי ביו"ט או בריח ושבת שהמפטיר בחובת היום אפ"ה מפסיקין אנו בקדיש כיון דכבר נשלמה חובת היום שהם שבעה בראשון וכיון דלענין מנין גברי נשלם אעג"ב דלענין קריאת חובת היום לא נשלם אומרים קדיש משא"כ בר"ח וחנוכה או בח"ה שלא נשלם חובת היום כלל בספר ראשון לא לענין מנין גברי ולא לעני' קריאת חובת היום מלתא דפשיטא דלא להפסיק ביניהם בקדיש בין ראשון לב' ומכ"ש שמנהגינו פשוט בחיה של פסח שאין מפסיקין בקדו' בין א' לשני א"כ גם בר"ח וחנוכה צריך לנהוג כן וכן כתב הריב"ש ז"ל שם וז"ל ואצ"ל בר"ח וחנוכה ובח"ה שאין מפטיר והד' קורא בספר ב' שאין מפסיקין בקדיש שהרי הקורא בספר השני מן המנין ומפני שהם ב' ספרים אין להפסיק משום זה באמצע העולים הצריכין למנין ע"כ א"כ דבר פשוט הוא שטעות נפל בספרים מה שכתוב בסדורים גבי ר"ח וחנוכה דאומר קדיש לעלא אחר ספר ראשון דליתא ועוד שזה סותר למה שסדרו בח"מ שלא יאמרו קדיש אחר ספר ראשון וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.