אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א אבן העזר › סימן יד

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

אבן העזר · סימן יד

סימן יג

נדרשתי לאשר שאלוני בראובן שדר בכאשן ואשת היא עתה בבגדאד ושלח גט לאשתו מעיר כאשן ומיניה שם שליח ליוסף בכ"ר רפאל שהוא בבגדאד שיוליך הגט לאשתו וימסור לה הגט בכל מקום שימצאנה וכתב לו שטר הרשאה ושטר שליחות כמשפטו וכהלכתו ומסר הבעל הגט ושטר השליחות ביד א' מיר שיוליך הגט ושטר הרשאה וימסור אותם ביד א' יוסף הנזכר להוליכם ליד אשתו וכתב לו לא' מיר שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים עד שיגיע הגט ליד יוסף הנזכר ויוסף הנז' ימסור הגט ליד אשתו שרה בת בנימין וא' מיר הנז' הביא הגט וההרשאה לקרה ג'ול א ושם מסרם לשמעון שיביאם לבגדאד וימסרם ביד א יוסף הנז' ושמעון פה בגדאד והביא בידו הגט וההרשאה והביאם לב"ד שיורוהו כדת מה לעשות ואמר לפני בית דין שא' מיר עשאו שליח להביא הגט וההרשאה למוסרם ביד יוסף אבל לא יש בידו שטר ולא עדים שא' מיר עשאו שליח על ענין הנז', ונסתפקו ב"ד בענין זה אי מהני או לאו, ואם יכול אדם לעשות שליח שלא בפניו שליח שלא נמצא בשעת כתיבת הגט ולא בחתימתי דהא השליח בעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ונכתב ונחתם לשמו ולשמה וכיון דבנ"ד יוסף הנז' שמינה אותו הבעל לא היה ולא ראה ולא ידע כתיבת הגט וחתימתו שהיה בבגדאד היכי מצי למימר בפני נכתב ובפני נחתם א"כ אפשר דלא מצי בעל לשווי ליה שליח להוליך גט זה לאשתו אעג"ב דקיל"ן דשליח א' עושה שליח ב' כשנתן לו רשות הבעל לעשות שליח ושליח שליח והא הכא דשליח ב' לא היה בשעת כתיבה וחתימה מ"מ נהי דשליח ב' לא היה בשעת כתיבה וחתימה מ"מ כיון דשליח א' עשה אותו שליח בפני ב"ד ודאי דב"ד חוקרים ודורשים על שליח א' אם נכתב ונחתם לפניו ובעי למימר קמייהו בפני נכתב ובפני נחתם ושליח ב' אומר בעת שמוסרו לאשה שליח ב"ד אני אבל הכא בנ"ד שליח א' שהוא יוסף הנז' לא היה בעת כתיבה וחתימה וא' מיר הנז' ספק אם היה בעת כתיבה וחתימה או לא ואת"ל שהיה בעת כתיבה וחתימה הוא איהו לא אמר בב"ד בעת שמסר הגט ליד שמעון בפני נכתב ונחתם ולא עשאו לשמעון שליח בפני ב"ד ושמעון לא הביא שטר שליחות מן א' מיר שעשאו שליח וגם לא אמר שמעון בפנינו שליח ב"ד אני א"כ במאי מתקיים שליחות שמעון שאפשר שעשאו א' מיר שליח בינו לבין עצמו ואפשר דלא מהני, יורנו רבינו כדת מה לעשות ושכמ"ה

תשובה תחלה יש לחקור אם הבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו או לא ואם יכול לעשות שליח העומד במקום אחר והנה בסי' קמ"א כתב הטור בשם אביו הרא"ש דבין שליח קבלה ובין שליח הולכה א"צ שישמעו מפיהם שממנים אותו שליח לפיכך בין האיש בין האשה יכולים לעשות שליח בפני עדים שליח העומד במקום אחר והעדים כותבין וחותמין שמינה לפ' שליח ופסקה מר"ן בש"ע ולכאורה נראה דבנ"ד נמי מצי הבעל לשוויה שליח ליוסף העומד פה בגדאד למסור הגט לאשתו והעדים חותמין שמינה אותו שליח איברא דקשיא לי על האי דינא דהא שליח הולכה בעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם וכיון דיוסף איננו בכאשן ולא נמצא בעת כתיבת הגט ולא בחתימתו מאי מהני שליחותיה גם קשיא לי היכי כתב הטור ופסקו מרן דמצי הבעל למנות שליח העומד במקום אחר והא בעי למימר בפני נכתב וכו'.

שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגהת הטור ס"ק כ"ח שכתב וז"ל בין האיש והאשה יכולין לעשות שליח העומד במקום אחר ג"כ בגט מקוים או בא"י שאין השליח צ"ל בפני נכתב וכו' רשד"ם חא"ה סי' פ"ג וכן כתב הרב ז"ל בס' הגט בחלק ח' הנקרא מי השליח א"צ שהשליח יהיה עומד בפני המגרש אלא אפי' שלא בפניו יכול למנותו ולא משכחת לה דין זה אלא כשהשליח עומד במקום שנכתב ונחתם שיכול לומר ובפ"נ א"נ בגט מקוים א"נ בא"י שא"צ לקיימו והאידנא דאפי' בא"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ לא משכחת לה אפי' בא"י ע"כ וא"כ בנ"ד שהשליח אינו עומד במקום שנכתב ונחתם ואין הגט מקוים לא מהני שליחות הבעל דשוויה שליח ליוסף הנז' וא"כ סגר עלינו המדבר ואין לנו פה להליץ זכות בעד אשה זו להצילה מכבלי עגונה שהיא יושבת תחת תומ"ר שבתה אלמנות חיות זה עשר שנים.

אמנם נראה דאיכא לפלוגי בהא דנ"ד למ"ש הרב ז"ל והוא דבנדון הרב ז"ל מיירי שהבעל עצמו לא עשה שליח אחר כי אם אותו השליח העומד במקום אחר וכתבו העדים שמינהו שליח ומש"ה בעינן שיהא אותו שליח יהיה עומד במקו' שנכתב ונחתם או שיהיה הגט מקוים אבל בנ"ד שהבעל עשאו שליח לא' מיר שיוליך הגט וההרשאה ולמוסרם ביד יוסף וגם נתן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע ליד יוסף הנז' וא"כ אם א' מיר נמצא בעת הכתיבה והחתימה אפשר דמהני אם אומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וא' מיר עשאו הבעל שליח בפני ג' להוליך הגט וההרשאה ולמסרם ביד א' יוסף שליח הבעל ליתנם לאשתו ככתוב ומפורש בשטר שליחות שביד א' מיר מלבד שטר שליחות שכתב הבעל ליוסף הנז' וא"כ אפשר דמהניא שליחותיה דא' מיר אם אומר בפ"נ ובפ"נ דהוי כמו שליח א' של הבעל שאומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וכו' ועביד שליח אחר בפני ב"ד אם נתן לו רשות הבעל לעשות שליח ואפשר דשליחותיה של א' מיר מעשה קוף בעלמא והוי שליח שלא ניתן לגירושין ולא מהני אמירתו בפ"נ ובפ"נ לקיים הגט לקיים שטר השליחות דהא לא שוויה הבעל שליח לא לגרש את אשתו ולא לעשות שליח למי שירצה ליתנו ליד אשתו אלא שוויה שליח לא' מיר ליתנו ליד שלוחו שהוא יוסף הנזכר שמינהו הבעל שליח ליתנו לאשתו ודמי נ"ד למ"ש מר"ן בסי' קמ"ב בשם הרשב"ץ על אשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה ע"י איש שיתנהו ביד שלוחו ולא היו עדים מצויין לקיימו אלא המביא שאמר בפ"נ ובפ"נ אינו דומה לאשה המביאה גיטה דכיון דא"ל שוי שליח שתרצי הרי היא שלוחו של בעל, משא"כ באיש זה שאינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ובודאי אם היה אומר לו עשה שליח שתרצה היה הנדון דומה, וכיון דשליח זה שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ דאיני שליח כלל ע"כ, וא"כ בנ"ד נמי שלא אמר לו המגרש לא' מיר לעשות שליח שירצה אלא עשאו שליח להגיע הגט ליד יוסף לבד שהוא שלוחו של הבעל א"כ שליחות א' מיר הוי מעשה קוף בעלמא והוי ממש כנדון הרשב"ץ ואין לומר דשאני הכא בנ"ד שא"ל הבעל לא' מיר ונתן לו רשות לעשות שליח הוי כמו שא"ל עשה שליח שתרצה דכתב הרב דמהני דדומה לאשה המביאה את גיטה דכיון דא"ל בעל שוי שליח שתרצי הוי כשלוחו של בעל דלא דמי כלל דשאני התם באשה המביאה את גיטה דכיון דא"ל לא תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פ' ופ' ואת הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי גיטיך מיניה ללישנא קמא דתלמודא דאוקמינן כה"ג, וללישנא בתרא אוקמינן לה דאמר לה הוי שליח עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמיה ב"ד פ' בפ"נ ובפ"נ ונשוו ב"ד שליח וניתבו ניהלך ע"כ א"כ ללישנא קמא הרי א"ל שתעשה שליח מה שתרצה ותקבל הגט ממנו א"כ הוא שלוחי של בעל והוא שניתן שליח לגירושין, אבל הכא לא עשאו שליח לא' מיר אלא למסור לא' יוסף וא' יוסף כבר עשאו הבעל ומינהו להיות שליח וללישנא בתרא נמי לא דמי דשאני התם דא"ל הוי שליח עד דמטית לב"ד פ' ואותם ב"ד יעשו שליח למי שירצו וימסרו הגט לידך, משא"כ בנ"ד דא' מיר לית ליה רשותא לשווייה שליח מדעתא דנפשיה דא' יוסף כבר נתמנה שליח מפי הבעל אבל התם הב"ד המביאה האשה הגט, לידם לא נתמנו מפי הבעל אלא א"ל הבעל הוי שליח עד שיגיע הגט ליד ב"ד וב"ד יעשו שליח מה שירצו אבל לא כתב להם הבעל שטר שליחות כמו בנ"ד שכתב הבעל שטר שליחות ליוסף הנז'

וכעין זה מצאתי להרב מוהר"י אדרבי בסי' שמ"ה שנשאל בגט ששלחו מעיר סיגים ע"י שליח וכתוב בשטר השליחות מסר אברהם למשה גט כריתות להוליך אותם לב"ד הצדק אשר בשלוניקי ובפניהם יעשה משה השליח לפ' ופ' ופ' ונתן כח המגרש לשליח פ' לעשות שליח לא' מג' הנזכרים וכך אמר המגרש לשלוחים הנזכרים שמתי ידם בידי וכו' ונותן אני רשות למשה הנז' לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע ליד אשתי פ' וכו' ושאל השואל דאע"ג דשליח זה אמר בפ"נ ובפ"נ עכ"ז שטר שליחותיו לא נתקיים בחותמיו ואפשר דשליח זה לא הוי שליח לגירושין אלא להוליכו לב"ד ולמסרו לא' מן השלוחים הנזכרים וכו' והשיב דלכאורה נראה מהנך תרי דוכתי א' בסוף ב"פ וא' בפ' כל הגט הא דפ"ב דאשה המביאה את גיטה וכו' וההוא דפ' כל הגט ההוא גברא דשדר גיטה לדביתהו וא"ל והביא לאבא בר הניומי דמוכח מנייהו דמהני אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ אעג"ב דלא הוו שליח שניתן לגירושין וכתב דכד מעיינינן שפיר ליכא ראייה מינייהו כלל דאשה המביאה את גיטה דמהני כאומרת בפ"נ ובפ"נ הוא מפני שעשאה הבעל שליח למנות שליח הולכה למי שתרצה ולכך חשיבה שלוחו של בעל במקום בעל אבל בנ"ד שלא נתן הבעל רשות לשליח כי אם מינהו למסור הגט לא' מהג' הנזכרים חשיב לגמרי שליח שלא ניתן לגירושין ולא מהני אמירתו בפ"נ וראייה מהא שכתב הרשב"ץ עיו"ש באורך וכו' וא"כ אף בנ"ד האי שליח הוי מעשה קוף בעלמא שהרי הבעל לא מינהו לעשות דבר מעצמו לא בבחירת השלוחים שהרי כבר בחר בהם הבעל ואמר ופ' ופ' ולא במנוים שהרי מנה אותם כבר הבעל ואעפ"י שכתב לו המגרש בשטר שליחות לשליח משה שנתן לו כח לעשות שליח לא' מאלו הג' מה מועיל מינויו שהבעל מנה אותם וכתב אני אברהם שמתי ידו של של כל א' מאלה הג' כיד וכו' ופיו כפי וכו' והעלה לענין דינא דלא מהני בפ"נ ובפ"נ אלא בחד מתרי גווני או שהשליח עצמו יכול לגרשה או שיעשה אותו שליח למנות שליח למי שירצה וכתב דבנ"ד דאיכא תרתי לריעותא חדא שלא עשאו שליח לגרש האשה, ועוד שלא הרשהו לעשות שליח למי שירצה אלא דוקא לא' מנ' שכבר המגרש עצמו הזכירם ומינה אותם ודאי דשליח זה לא ניתן לגירושין ולא מהני מאי דקאמר בפ"נ וכו' לקיים הגט וצריך עדים לקיים הגט ולקיים השליחות ע"כ

וא"כ בנ"ד נמי דלא עשאו הבעל שליח לא' מיר לא לגרש את האשה ולא לעשות שליח מי שירצה אלא למסרו לגט ביד יוסף הנז' ויוסף הנז' כבר מנה אותו הבעל שליח דאמר לו ידו כידי ופיו כפי ושלח לו שטר הרשאה א"כ שליחות א' מיר הוי מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני בלא קיום הגט

והגם דהאי תשובה דהרשב"ץ מקהי בה אריותא אשלי רברבי מערכה לקראת מערכה וכמ"ש הרב כנה"ג בהגהת ב"י דין י"ג דהרב מוהרשד"ם חלק א"ה סי' קצ"ה ומוהר"י אדרבי סי' שמ"ה והרנא"ח סי' נ"ה והר"ם גאלנטי כלם השוו וקיימו בחדא שטה לפרש דברי הרשב"ץ שכל שאינו שליח לגרש את האשה הוא עצמו אעפ"י שהבעל נתן לו רשות למנות שליח לפ' ואותו פ' לא נתמנה מפי הבעל שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אלא מוהר"י אדרבי והראנ"ח הר"ם גאלנטי חששו להחמיר כדעת הרשב"ץ וכן הרב מוהרח"ש סי' ג' פלפל הרבה בדבריו והעלה כדבריו אבל הרב מוהרשד"ם דחה דברי הרשב"ץ ופסק דאעג"ב דלא ניתן לגירושין מצי למימר בפ"נ ובפ"נ ואף דעת מורי הרב כדעת הרשד"ם אלא שמורי הרב כתב דאף דעת הרשב"ץ להתיר לשליח שלא ניתן לגירושין לומר בפ"נ ובפ"נ אלא שנדון שלו שאני שלא ניתן לו רשות למנות שליח לפ' אלא שהבעל מינהו לפ' ועשה שליח זה להוליך גט זה לידו וכל כה"ג הוי מעשה קוף בעלמא ע"כ, וא"כ בנ"ד שלא ניתן לו רשות לא' מיר למנות שליח לא' יוסף מדעתא דנפשיה אלא שהבעל מינהו שליח ליוסף ועשה זה שליח להוליכו בידו לא מבעיא דלדעת כל הנך רביותא מוהר"י אדרבי והרב מוהרנ"ח והר"ם גלאנטי והרב מוהרח"ש ודאי דלא מהני לדידהו שליחות א' מיר ולא הוי אלא מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני בלא קיום הגט אלא אף לדעת הרב מוהר"י מטראני שהוא רבו של הרב כנה"ג דמיקל בהא מ"מ יודה בנ"ד שלא עשאו הבעל שליח למנות ליוסף מדעתא דנפשיה אלא שהבעל מינהו ליוסף ועשה שליח לא' מיר שיוליך לו הגט א"כ בכה"ג אף לדעת מהרימ"ט לא מהני.

והרב כנה"ג נסתפק בדעת הרשד"ם ז"ל אם מכשיר בכה"ג נמי או לא והעלה דגם הרב מוהרשד"ם ז"ל לא נחלק על הרשב"ץ אלא במה שנראה מדבריו דלא מהני בפ"נ אלא בעשאו שליח למנות למי שירצה ולא במינהו לעשות שליח לפ' ואיהו ס"ל דאף במינהו לעשות שליח לאדם ידוע מהני והוי שליח שניתן לגירושין אבל היכא דלא מינהו כלל לעשות שליח אלא למסור ליד פ' שכבר עשאו הבעל שליח לכ"ע לא מהני בפ"נ ובפ"נ

וא"כ בנ"ד לכ"ע לא מהני ואפי' שנתן לו רשות הבעל לא' מיר לעשות שליח ושליח שליח מ"מ לא נתן לו רשות לעשות שליח אלא עד שיגיע ליד יוסף שכבר מינהו הבעל שליח ובכה"ג לא היו שליחות כלל והוי מעשה קוף בעלמא ודומה ממש לנדון הרב הגדול מוהר"י אדברי שכתבנו לעיל שנתן הבעל רשות לשליח שהוא משה הנז' לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע לב"ד הצדק ובפניהם יעשה השליח שליח לא' מאלו הג' הנזכרים וג"כ נתן כח לא' מאלו הג' הנזכרים לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע הגט ליד אשתו ואפ"ה פסק בה הרב להחמיר וכתב דלא הוי שליח שניתן לגירושין בכה"ג ומינה נילף לנ"ד לפסוק להחמיר ולומר דלא מהני שליחותיה של א' מיר דהוי שליח שלא ניתן לגירושין ואף אם יאמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני עד שיתקיים הגט בחותמיו וכמ"ש הרב הגדול מוהרח"ש בתשובותיו לא"ה סי' ג' וז"ל אבל באומר סתם הולך גט זה לפ' שיוליך אותו לאשתי לכ"ע שליח הא' לא ניתן לגירושין ולהרשב"ץ כיון שאינו שליח אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ אף אם מסר לאותו פ' ולפ"ז מה שמועיל אם היה מוסר הגט ביד מניומי לגרש את האשה, וכן מ"ש הטור וז"ל ראשון לא נעשה שליח לגירושין לפיכך אינו יכול ליתן הגט לאשתו ולא לעשות שליח אחר ואותו פ' שא"ל למוסרו לו הוא שליח לגרש וכו' ע"כ, מיירי כשהגט מקוים בחותמיו דהא אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ לא הוי ולא הא' שהביא הגט בדברי הרשב"ץ אלא מיירי שהגט מקוים וא"כ בנ"ד נמי מוכח דלא מצי לא א' מיר ולא יוסף הנזכרים לומר בפ"נ ובפ"נ דיוסף הנז' היה בבגדאד ולא ראה כתיבת הגט וחתימתו וא' מיר נמי אעג"ב דאפשר דהיה מצוי בעת כתיבת הגט וחתימתו הא לא הוי שליח שניתן לגירושין כי אם היה שליח למסור ליוסף בלבד וא"כ בעינן לקיומיה הגט ואם אינו מקויים לא מהני.

והרב הנ' הקשה על הרשב"ץ ז"ל דהא ניחא ללישנא קמא דאשה עצמה המביאה גיטה דאוקמינן לה דא"ל הוי את שליח להולכה עד דמטית לבי דינא פלניא דכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי גיטיך מיניה א"כ הרי א"ל הוי שליח שתרצי, אלא ללישנא בתרא דמוקי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימור קמאי דינא בפ"נ ומשוו בי דינא שליח א"כ לא נתן לה רשות לעשות שליח שתרצה אלא לבי דינא פלניא וא"כ היכי מציא למימר בפ"נ ובפ"נ וכתב דנראה ליישב דבשליח א' שעושה שליח ב' הוא בתרי גווני או שיעשה שליח א' שליח ב' בפני ב"ד או שימסור שליחותו לב"ד שיעשו שליח מי שירצו א"כ הכא נמי בין אם נתן לה כח שתשוה שליח או למסור שליחותא לב"ד והם יעשו שליח למי שירצו מכחה מהני ולהכי מציא למימר בפ"נ ובפ"נ אבל במי שלא נתן לו כח כלל רק שיתן הגט ביד פ' להוליכו לאשתו בכה"ג הוא שכתב הרשב"ץ דלא נעשה שליח שאינו אלא מעשה קוף בעלמא ולא מצי למימר בפ"נ וכו' ע"כ, וא"כ דון מניה ואוקי באתרין דלא מהני שליחות א' מיר וא"כ לא שליח א' שהוא א' מיר ולא יוסף מצו למימר בפ"נ וכו' ובעינן קיום הגט דכיון דלא מהימנינן ליה לשליח משום דלא הוי שליח שניתן לגירושין הוי כמו שלא היה עומד השליח בשעת כתיבה וחתימה דקיל"ן דלא ינתן לה הגט אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ואם לא נתקיים ונתן לה הגט פסול כמבואר ריש סי' קמ"ב.

וכ"ש וק"ו בנ"ד שא' מיר לא אמר בפ"נ ובפ"נ כשמסר הגט וההרשאה לשמעון להביאו ליד יוסף, וגם לא עשאו שליח בפני ב"ד אלא מסר לו הגט וההרשאה וא"ל תוליך אותם ליוסף אשר בבגדאד ליתנם לאשה שרה בת בנימין, א"כ במאי מיתפשר שליחות זה ועוד דלא ישבו ב"ד לסדר בפניהם סדר השליחות מיד שליח א' ליד שליח א'.

איך שיהיה נר' לכאורה דליכא להפך בזכות האשה:

העגונה הזאת וננעלו ממנה שערי תשובה אך עגמה נפשי לקול צעקתה הבאה אלי כי אשה קשת רוח והיא מרת נפש נתנה עלי בקולה אמרתי אבקש לה מנוח אשר ייטב לה ויגעתי ומצאתי פתח פתוח לרווחה דרך סגולה אשר דרכו בה גאוני עולם גדולי הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים, שגם הם נשאלו בשליח א' שעשה שליח ב' ולא אמר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וגם שליח ב' לא אמר שליח ב"ד אני וכתבו להתיר מטעם שכתוב בשטר השליחות הא' שהגט שנעשה עליו שליח ב' נכתב ונחתם במתא פ' בכך וכך בשבת בירח כך וכך ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו וכו' ע"כ וסומני הגט שטה פ' כך וכך ושטה פ' עד ג' שטית וכיון שכתוב בשטר השליחות נוסח זה מוכח דהעדים שכתבן שטר השליחות ראו כתיבת הגט וחתימתו.

והאשל הגדול הרב מוהרשד"ם בתשובותיו פתח לה פתחא להאי פרשתא שנשאל בא"ה סי' ע"ז בגט שבא מאנקונא וכתוב בו באחד בשבת מנה פ' את השליח פ' להוליך גט לאשתו וכו' והגט שנעשה עליו שליח פ' נכתב ונחתם במנתא אנקינא וכו' ושטה פ' כך וכך וכו' ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וכו' והשליח הנז' לא אמר בפ"נ ובפ"נ, והשיב הרב וז"ל כי לכאורה נראה דפשוט אפי' לדרדקי דבי רב ששליח שהביא גט ממקום למקום דבעי למימר בפ"נ ובפ"נ הא לאו הכי אינו נאמן אלא אם יהיה הגט מקוים וכאן שאין הגט מקוים היה אפשר להכשירו מטעם אחר דרבו הפוסקים דס"ל דאם יש עדים שהבעל מנה פ' שליח להוליך גט לאשתו סגי ואצ"ל בפ"נ אמנם העומד לנגדנו, תשובת הריב"ש שכתב סי' שי"ח מה שאתה חושב דכל שיש עדים בשליחות דהוי כאתיוה בי תרי אינו מוסכם מהכל וכו' א"כ אין תקנה בשטר שליחות זה כיון שהעדים אינן כאן במקום האשה, והשליח אינו יכול לומר בפ"נ, א"כ מאיזה צד נוכל לזכות את האשה הזאת ואח"כ הסכים להתיר דע"כ לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה ליכא לספוקי במידי וכן מוכח מלשונו שכתב דכל שהם עצמם שלוחי הגט מסתמא חתמו העדים בפניהם או ידעו בחתימתם וכאן העדים מעידים שיודעים ונעשה הכל בפניהם ליכא למיחש לערעור הבעל והגט כשר וכו' ע"כ

והרב הגדול מוהרח"ש ששון בתשובה סי' קפ"ד הביא לשון זה וכתב שכוונתו שכיון שכתוב בשטר השליחות שהכל נעשה לפניהם ונכתב ונחתם במתא פ' ומה שראינו ונעשה בפנינו וכו' מודה שהם מקיימים זה הגט ושבפניהם נכתב ונחתם ע"כ.

והגם שהרב הנז' כתב שיש לגמגם בזה דמהיכא מוכח מדברים אלו שנכתב ונחתם הגט בפניהם אלא שראה שגם הרש"ך סי' ל"א שהביא שם תשובת הרב מוהרשד"ם הנז' וגם הרב מרדכי מטאלון שהסכימו להתיר מהטעם הנז' וביאר הדבר ויתר וז"ל ואומר שנראה לע"ד מלתא דפשיטא היא וכיון דכתוב בשטר השליחות שנכתב ונחתם במתא אנקונא וגם כתוב בו ומה שראינו בעיננו כתבנו וחתמנו אין לך קיום הגט גדול מזה שאם יאמר האומר שמה שכתוב בו נכתב ונחתם במתא פ' לאו למימרא דאינהו חזו שנכתב במתא פ' אלא אתי למיהב סימנא על איזה גט קאמר ובעו לאודועי דעל אותי גט שנכתב במתא פ' דהיינו שכתוב בו שנכתב במתא פ' אי הכי לא הו"ל למימר סתמא שנכתב במתא פ' והו"ל שכתוב בו שנכתב במתא פ', ועוד דא איתא דלסימנא בעלמא קאמרי הו"ל לערובי האי סימנא בהדי הנך סימני הגט שמביאים בסוף שהוא ריש שטה פ' וכו' סימני השטות ולא הו"ל לתת ריוח בין הדביקים אלא ודאי כוונתם להעיד איך נכתב ונחתם בפניהם ע"כ, והרב מוהר"א ששון כתב דהלא לאמונה דעתי הקפדה איני יורד לסוף דעתם הרחבה כי לשון השליחות אינו מורה שהם ראו הכתיבה והחתימה וכתב דאעג"ב דלא הוכח שהם ראו כתיבה וחתימה מ"מ מוכח שהם ידעו חתימת הגט אעפ"י שלא חתמו בפניהם וכן מוכח מדברי הריב"ש דבדיעת החתימות סגי ואעג"ב דהרב מוהר"א ששון לבו הוה מהסס בהיתר זה מ"מ כתב וז"ל כבר הורו הרבנים הגדולים והסכימו להתיר בנדון שלהם מהטעם הנ' ואין להרהר אחר בית דינם הצדק, וכתב עוד משם הרב מוהרש"ך שהסכים להתיר באותו הנדון על היסוד שבנה עליו שהקשה על הריב"ש ז"ל שכתב דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דעידי השליחות לא הוי כאתיוה בי תרי והוא ז"ל הכריח דהרי"ף והרמב"ם ורש"י כולהו ס"ל דהוו כאתיוה בי תרי ואחר שבנה היסוד הזה כתב ועתה אבוא לנ"ד ואומר שאם הסימנין שנותנין עידי השליחות של הגט סימנין מובהקים אין ספק אצלי שאפי' לא ראו עידי השליחות כתיבת הגט וחתימתו כלל תלא שמינה הבעל שליח בפניהם ראו הגט כתוב וחתום בידו ויש להם סימנים מובהקים בגט ומעידים בזה בשטר שליחותם ומקיים עדותם בב"ד סגי בהכי ויכול השליח ליתן הגט לאשה ואין הבעל יכול לערער, וכ"ש שמנוסח שטר השליחות יראה דמעידים שנכתב ונחתם בפניהם כאשר כתבו הרבנים הנזכרים האריך שם והעלה דסימני הגט שכותבין ראשי שיטות וסופי שיטות הוי סימן מובהק ואף את"ל דלא הוי סימן מובהק כ"א מראשי תיבות מ"מ סימן דג' שטות אלימא בחד סי' מובהק ע"כ.

גם הרב מוהר"א ששון סמך להתיר בנדון דידיה שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ מהטעם הנז' שכיון שכתבו עידי השליחות נכתב ונחתם במתא פ' נראה שראו כתיבת הגט וחתימתו כפי דעת הרבנים הנזכרים וא"כ הוי כקיום הגט ומכ"ש שכתבי סימני הגט מכמה שיטות בנדון דידן דהוי סימן מובהק ולא חיישינן שמא הגט שמסר לו הבעל שליח נאבד וזה הגט שבא לפנינו הוא מזויף דהא כיון דיהבי ביה סימנין מובהקים מכמה ראשי וסופי שיטות בודאי דזהו הגט שמסר הבעל לשליח ולא נאבד כמבואר בתשובה הנז' שהרי כתב בשם הרב מוהרש"ך דהיכא דאיכא בשטר השליחות סימני הגט דראשי שיטות ג' שיטות דהוי סימן מובהק וליכא למיחש לנאבד הגט וכתב דבכה"ג אף שלא ראי עידי השליחות כתיבת הגט וחתימתו אלא שהביא הבעל הגט בידו כתוב וחתום ומסרו הבעל לשליח בפניהם מהני אף שלא אמר השליח בפ"נ מהני בקיום הגט וא"כ בנ"ד דאיכא סימנין מובהקים בשטר השליחות שבא לפנינו וכתוב בשטר השליחות שנכתב ונחתם הגט במתא פ' וגם כתוב בו ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו לכ"ע יועיל בקיים הגט ויש להתיר כסברת הרבנים הנזכרים מעתה נפשט בעיא דילן ולית בה חששא לא בשליחות א' מיר ולא בשליחות א' יוסף דתרוייהו מהני

פש גבן חד ספיקא דא' מיר לא עשה שליח לשמעון בפני ב"ד ולא מסר בידו שטר שליחות א"כ מנ"ל ומאן מוכח דשוויה שליח מיד לשמעון דילמא נפיל שטרי הגט וההרשאה מידא דא' מיר וחזינהו שמעון ויהבינהו לייסף דאפי' שטר חתום בעדים בלא ב"ד לא אייתי בידיה שמעון כי אם בגפו יבא בגפו יצא והיכי מהני שליחותיה וביודאי אי הוה אתי א' מיר הבא פה בגדאד ויהיב הגט בידא דיוסף לא הוה בה שום חששא אעג"ב דשלחותיה מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא הוה מהני כמבואר לעיל אפ"ה מהני להתיר מהני טעמי דכתבו הרבנים הנזכרים הרב מוהרשד"ם והרב מהרש"ך ומוהר"ם מטאלון ונמשך אחר סברתם הרב מוהר"א ששון מאחר שכתבו עידי השליחות שנכתב ונחתם במתא פ' ומה שראינו הוי בקיום הגט ואף למה שגמגם בזה הרב מוהר"א ששון יודה היכא דאיכא סימנין מובהקים בגט דראשי שיטות דליכא לספוקי במידי כי היכא לספוקי בשליחות שמעון שלא הביא שטר בידו דשוויה א' מיר שליח לאתוי גיטא ליוסף אי מהני או לאו,

והנה כבר העלינו דא' מיר לא הוה שליח שניתן לגירושין וכיון שכן בין אם יאמר בפ"נ ובפ"נ ובין אם לא אמר הכל שוה ואסיקנא לעיל דבנד"ד אף אם הוי א' מיר שליח הולכה לגמרי אינו מעכב בדיעבד בשעת הדחק אי לא אמר בפ"נ וכו' כיון דאיכא סימני' מובהקים בגט ומנוסח שטר שליחות יראה דמעדים שנכתב ונחתם בפניהם או שידעו בחתימתם וכיון דלא בעי למימר בפ"נ בנ"ד לא בעינן ב"ד שיהיו בעת שעשה שליח א' שליח ב' דהא כל טעמא ובעינן ב"ד כדי שיאמר שליח א' בפניהם בפ"נ כמבואר בפוסקים ומש"ה שליח ב' בעי למימר ושליח ב"ד אני אבל היכא דלא בעינן בפ"נ לא בעינן ב"ד ומ"מ בפני עדים מיהא בעי למנוייה שליח א' לשליח ב' והבעל נמי כשמנה שליח א' בעי למנויה לה באפי תרי סהדי מיהא.

ואיכא פלוגתא אם השליח עולה במקום א' ואם מצטרף אחר עמו למהוי תרי כמבואר סי' קמ"א שכתב הטור וז"ל כתב הרמב"ם דבשליח הולכה והובאה א"צ לעשותו בעדים וכו' אבל בירושלמי יש עשה שליח להוליך גט לאשתו צריך להחזיקו בפני ב' ואין השליח מעם השנים וא"א הביאו לפסק הלכה ופי' אותו וכו' ויראה מלשונו דאף במקום אחר אינו עולה וכוי ויראה לי שעולה במקום א' ואחר מצטרף עמו וכן דקדק בע"ה ז"ל וכן כתב הרמב"ם שהשליח הוא עד א' וכתב שם מרן דאעג"ב דכל דנאמן השליח לומר בפ"נ נאמן לומר שהבעל עשאו שליח וא"צ לא שטר ולא עדים וכמ"ש הרא"ש בריש גטין ובתשובת כלל מ"ה וכן כתב רבינו בשם הרי"ף מ"מ ס"ל שצריך לעשותו בעדים ונאמנות השליח הוא לומר שעשאו שליח בעדים אבל אם אומר שעשאו בינו לבין עצמו שליח לאו כלום הוא וכן כתב הטור וכן כתב בסמ"ג בשם ר"י וז"ל אמת הדבר שא"צ שליח הולכה המביא גט לאשה לא חתימת עדים ולא חתימת ב"ד להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה שהרי גט שבידו מוכיח אבל צריך למנותו שליח בפני ב' עדים כשרים ע"כ, וא"כ אפילו בשליח הולכה דכוליה מילתא מתקיים על ידיה לא בעי לאתוי לא שטר ולא עדים שמינהו הבעל שליח ומהימן בדבורו הקל לומר שעשאו הבעל שליח בעדים ק"ו בנ"ד כששימש מעשה עץ שימש ושליחות א' מיר ושמעון מעשה קוף בעלמא וא' מיר הא אית ליה שטרא דנתן לו הבעל רשות לעשות שליח עד כמה שלוחים עד שיגיע הגט ליד יוסף הילכך אעג"ב דשמעון לית ליה שטרא דמני ליה א' מיר שליח מ"מ מהימן איהו בדיבוריה למימר דשוויה א' מיר שליח באפי סהדי ואיהו עולה במקום א' ואחר מצטרף עמו, והכא נמי הא אתא שמעון ואחר עמו ואמרו שמינהו א' מיר שליח בפניהם להוליכו ליוסף ונתן לו בפני הא' שהיה עם השליח הגט וההרשאה וא"ל תוליך זה הגט וההרשאה ליד יוסף א"כ הא שווייה שליח באפי תרי סהדי השליח דמחשיב כחד ואחר מצטרף עמו, ומרן בשלחנו הטהור פסק בסי' קמ"א דין י"א דאין שליח הולכה צריך עדים אם היה השליח והמשלח וי"א ששליח הולכה צריך למנותו בעדים וכתב מורם בהגה"ה מיהו השליח נאמן לומר שעשאו בעדים וא"צ עדות על כן ונוהגים להצריך בהרשאה ועדים על הרשאה שנעשה שליח ע"כ

והגם שנהגו להצריך הרשאה מ"מ לא מעכבא בשעת הדחק והכא אין לך שעת הדחק גדול מזה דהבעל אנסוהו ע"י גוים ולקחו ממנו גט דאשתו היתה אסורה דזה לה כעשר שנים דהלך בעלה למ"ה והיא מחמת חסרון לקחה גוי אחד לאשה וישבה בביתו קרוב לשנה ואח"כ בא בעלה ולקחה מיד הגוי ואנחנו אסרנו אותה עליו ואמרנו לו לגרשה ולא קיבל והניחה והלך י' שנים אלמנות חיות ועתה על ידי כפייה שלח לה גט ממקום רחוק ולאו כל שעתא מתרחיש ניסא והגט ושטרי השליחות כשרים זולת ששמעון לא הביא עדים שמנהו א' מיר שליח ואפ"ה שמעון ואחר עמו העידו שא' מיר עשאו שליח אם כן מילתא דפשיטא דשריא בגט זה למהך להתנסבא ולית דימחה בידה.

וכן כתב מרן בשלחנו הטהור סי' קמ"א דין כ"ד מה שנהגו לכתוב שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום א"צ אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפי' שלא יחלה ולא יאנס, וכתב הרב בהגהה וז"ל ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסד והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה ע"כ, וכתב עוד והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים כדי שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ אבל לכתחלה כותבין הרשאה ע"כ.

פש גבן האי מלתא שכתוב ובשטר הרשאה מן הבעל שמינה ליוסף ן' רפאל תושב בגדאד שיוליך גט זה לאשתו שרה בת בנימין ויתן אותו בידה בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודיבורך כדיבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח וכו' א"כ בתחלה מדבר שלא לנוכח ולבסוף מדבר לנוכח שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגהת הטור דין ס"ב שכתב וז"ל אם ממנה שליח שלא בפניו צריך ליזהר שלא יכתוב שום דבר כמי שמדבר לנוכח אלח יכתוב פב"פ יוליך גט זה לאשתי ותהא ידו כידי וכו' תומות ישרים בשם מוהר"י ציפסק, ונראה מדבריו דלעכב אמרה ובעל ת"י כתב שטוב שיהיה בזה הלשון יוליך גט זה לאשתי ואח"כ אם ירצה להכפיל הענין בלשון נוכח הרשות בידו, ובדין נ"ב כתב הרב כנה"ג בשם הרא"ם ז"ל ח"א סי' פ"ה דאם כתוב בהרשאה דברים לנוכח ושלא לנוכח אינו נפסל בכך וכתב ועיין בס' תומת ישרים סי' קפ"ה ע"כ, וא"כ כיון דהגאון מוהרא"ם מכשיר בדיעבד אם כתב בהרשאה דברים לנוכח ושלא לנוכח וגם הרב תומת ישרים מכשיר אם כתב תחלה שלא לנוכח והדר כתב לנוכח א"כ להם אנו שומעין דרבים נינהו והלכתא כבתראי א"כ בדיעבד יש להכשיר ופרט שהוא שעת הדחק והמקום דחוק והבעל אינו מקבל לכתוב פעם אחרת ואסתגר בקמייתא ויש להכשיר גט זה והרשאה ועוד דסתמא דמלתא בזמנים אלו שכל מסדרי גיטין מזמינים קודם כתיבת הגט וחתימתו השליח וד' עדים שנים עידי חתימה ושנים לעידי מסירה בשעה שמסרו הבעל בפניהם לשליח ועידי מסירה כותבין הגט בפניהם וחותמין אותו בפניהם ומוסרו הבעל לפניהם תיכף אחר כתיבה וחתימה בודאי שראו עידי השליחות כתיבת הגט וחתימתו כ"ש שכתבו בהרשאה שהגט שנעשה עליו פ' שליח נכתב ונחתם במתא פ' ומה שראינו ונעשה לפנינו דלדעת כל הנך רבוותא ס"ל דמוכח מהני מילי דמעידים שראו כתיבה וחתימה א"כ לית דין צריך בשש דאתתא זו שריא להתנסבא לכל גבר די חצבי בגט זה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.

שוב התבוננתי דאכתי איכא לספוקי בנ"ד דא' מיר שוייה שליח לבנו של יוסף הנזכר להביאו ליד אביו יוסף הנזכר ויוסף ימסרהו ליד האשה ואפשר דקרוב לא מהני דאיפשר דא' מיר לא מצי משוי שליח שיהא קרוב לאותו שליח שמינהו הבעל ואעג"ב שנתן לו הבעל לא' מיר לשוייה שליח ושליח דשליח עד שיגיע ליד יוסף איפשר דדוקא רחוק משוי אבל לא קרוב אמנם נראה דבכה"ג ליכא למיחש למידי דהא כתב הרב כנה"ג דלכתחלה אם אפשר טוב שלא יהא השליח קרוב לאיש ולאשה ולא לדייני הגט אבל אם בדיעבד כשר בקרוב, והטור בסוף סי' קמ"א כתב דהאב שעשה שליח לבנו להוליך גט לאמו וכו' וכתב הרב שהגט גט וכו' כ"ש וק"ו אם לא היה השליח קרוב לאיש או לאשה כי אם שליח לשליח דמהני, וגדולה מזה מצאנו בסי' קמ"א דין ל"ה שפסק מר"ן על פי סברת הרא"ש והטור דהשולח גט ביד גוי שיתנהי ומינה לפ' הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך גט לאשתו כשר מפני שהגוי איני עושה אלא מעשה קוף בעלמא וכתב הרא"ש שכן נוהגים בצרפת ובאשכנז עפ"י ר"ת ע"כ והא הכא דשלח הגט ע"י גוי ליתנו לפ' ואפ"ה כשר דאינו אלא מעשה קוף בעלמא דלא הוי שליח שניתן לגירושין, כ"ש בנ"ד שנתנו א' מיר לבנו של יוסף להוליכו לאביו דודאי כשר דלא הוה בנו של יוסף כי אם מעשה קוף בעלמא, ואעג"ב דהרב מור"ם בהגהה כתב מיהו יש חולקין וס"ל דאין לימנות שליח הולכה על ידי כתב וכתב עוד גם לא ראיתי נוהגין כן ע"כ, שאני התם דהבעל מינה שליח לאותו פ' על ידי כתב שכתב לו שאתה תהיה שלוחי ליתן הגט לאשתי בכה"ג כתב יש חולקין וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב אבל בנ"ד שהבעל מינהו ליוסף בשטר הרשאה חתום בו ג' דיינים ומקוים בג' דיינים ושליחות א' מיר ובנו של יוסף הוא מעשה קוף בעלמא שנעשו שליח למסור הגט ליוסף שהוא ממונה מפי הבעל בשטר הרשאה מקוימת כהלכתו מילתא דפשיטא דמהני שליחות בנו של יוסף לאביו דלא יהא אלא גוי בעלמא כשר בכה"ג כמבואר בסמוך כ"ש שהוא יאודי כשר ואינו קרוב לאשה ולא לאיש אלא קרוב ליוסף בכה"ג לית ביה ריעותא כלל ודו"ק.

הצעיר

צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה