צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
אבן העזר · סימן יב
שאלה נשאלתי בעד האשה העלובה שרה בת שיך אליה הצורף כי זה יותר מי"ב חדשים היא יושבת בפ' העונין ושונה בהלכות נגעים כי יד ה' נגעה בה והלך אישה שמו יצחק בין עבדוש להביא בית חמיו מבגדאד לעיר זהאיו שהיה שם חמיו ששלחו חמיו אליה הנזכר להביא ילדיו ובני ביתו להביא מבגדאד לעיר זאהיו שנתיישב שם חמיו והיה שם חמיו עוסק במלאכת צורף זהב ולא יש צורף אחר שם וביום שבת יצאה השיירא ללכת לבגדאד ולא הלך עמהם הבחור יצחק הנזכר וביום א' הלך הבחור הנז' עם גוי א' עד אשר הגיע לעיר כנאקון וחזר הגוי והלך הבחור לדרכו בלא שיירא ונשאר לבדו ונאבד שמי ולא ידענו מה היה לו ולא נשמע ממנו שום דבר ושלחו כתבים לכל המקומות לבקש הבחור הנזכר ולא מצאו תשובה והיום בא גוי אחד ושמו דלי שטבאן אצל אליה חמיו של הבחור הנזכר והסיח לפי תמו תדע אליה כי יצחק ששלחת להביא לך ביתיך וילדיך נהרג במקום פלוני וג' אנשים ידועים העידו כי הם בעצמם ובידם הרגוהו ואמרו כך וכך סימניו כך וכך מלבושיו ושמו יצחק חתן אליה הצורף והשיב אליה להגוי כיצד ידעת כי מת חתני והשיב כי הרצחנים ספרו לו ואמרו אנחנו הרגנוהו במקום פ' וא"ל אליה תאמר לי האמת מי ומי הרצחנים שהרגוהו לחתני והשיב הגוי השביעוני הרצחנים בשבועה חמורה ואיני יכול לעבור על השבועה אבל בודאי הגמור לי יצחק חתנך נהרג ביד אלו הג' אנשים ועתה יורנו רבינו אם אשת יצחק מותרת לינשא ע"פ עדות זה של הגוי הנזכר או לאו ושכמ"ה
תשובה יש להסתפק בשריותא דהאי איתתא כמה ספקות הספק הא' אם מהני עדות גוי מפי גוי אי לא, והב' את"ל דמהני עדות גוי מפי גוי אם צריך העד הב' שיאמר אם הגוי הא' ששמע ממנו היה מסל"ת או לא, הג' אי מקרי בכה"ג מתכוין להתיר או מתכוין להעיד ה"ד אי חיישינן ליצחק אחר או לא, ה"ה שמא נתכוונו הרצחנים להתפארות או לסבה אחרת ולא מהימני או לא, ה"ו שלא אמרו קברתיו ובכל עד א' או עדות גוי בעינן קברתיו.
והנה לענין תרי ספיקי קמאי אי מהני עדות גוי מפי גוי ואת"ל דמהני איכא לספוקי אי בעינן שהגוי הב' יעיד שהגוי הא' המסיח לו היה מסל"ת או לא, האי מילתא אפליגו בה אשלי רברבי וגאוני עולם דהרב הגדול מוהרי"ק ז"ל בסי' קכ"א כתב וז"ל ראשונה על אשר כתבת דלא מצינו דמהני גוי מפי גוי מסל"ת נראה לע"ד שיש להביא ראייה שהיא נאמן מק"ו דאשה מפי אשה מהימנא כמו ששנינו פ' בתרא דיבמות וכן פסקו כל הפוסקים שהרי ע"כ צ"ל דגוי מסל"ת מהימן טפי מאשה המתכוונת להעיד וכו' וא"כ מדחזינן דאשה מפי אשה ומפי שפחה מהמנא כ"ש גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת וכו' עי"ש באורך בשורש קכ"א ומר"ן ז"ל בב"י סי' י"ז כתב שגם הר"ן בתשובה התיר בגוי מפי גוי ושלא כדברי הריב"ש ז"ל שאסר ע"כ.
והנה דברי הריב"ש שאסר הם בסי' שע"ז שכתב וז"ל ובמה שכתבת במה שהעיד הגוי ששמע שהגיד לו חבירו שאין זה כלום ודאי הדין עמך דגוי מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה וכו' ע"כ
והרב הגדול מוהריב"ל ז"ל בח"א סי' ט' כתב על ענין עד שמעי' מפי עד שהכיר לר' יצחק שנטבע בים ופלטו הים והכירו מת על שפת הים דצריך דחזיוה לשעתיה לדעת הרשב"א והריטב"א והר"ן והעד הב' לא העיד אם העד הא' חזייה לשעתיה או לאו, וכתב ע"ז וז"ל ואפי' לדעת המחמירים הרשב"א והר"ן וכו' יראה שזאת העניה מותרת לינשא משום דתלינן להקל ולומר שהעד הא' הכיר לר' יצחק היכרא מעלייתא והעידו לו דבאותה שעה פלטו הים ליבשה ומנא אמינא לה מהא דכתב הרב בעל ת"ה סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הא' סיפר דבריו כמסל"ת או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר שעל פי שאלה סיפר, הרי לך בהדיא דס"ל להרב ז"ל דגוי מפי גוי לא חיישינן לומר דילמא הגוי הראשון לא סיפר במל"ת אלא איזה אמתלאה או בדרך התפארות ואפילו הריב"ש דס"ל דבעדות גוי מפי גוי לא שרינן א"א לעלמא לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר מל"ת כתב כן, אלא משום דמל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה, וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן בתשובה ומוהרי"ק ז"ל בסי' ל' כתבו דגוי מפי גוי נאמן להתיר וכך הוא המנהג לפסוק כוותם וכו' ע"כ והרב הגדול מוהרח"ש ז"ל בקונטריס עיגונא דאיתתא דף י"ו ע"ב כתב על דברי הרב מוהריב"ל אלו שדברי הרב הם מגומגמים תחלה במ"ש כי הריב"ש לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר דבריו במל"ת וכו' דהרי מסוף דבריו שם משמע דחשש גם לזה שהרי כתב וז"ל ואעפ"י שנראה מן הגמרא דאעפ"י עבד מפי עבד מהני שאני הני שנאמנים בתורת עדות אבל גוי שאינו נאמן בתורת עדות אינו נאמן אלא במה שראה לא במה שמעיד מפי אחר שהרי אין הגוי בקי אם חבירו היה מל"ת או מתכוין להעיד הרי דחשש גם לזה גם במ"ש וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן ומוהרי"ק פליגי עליה וכו' נראה שהביא מהר"ן ומוהרי"ק חוזק לדבריו ואדרבא משם נראה להפך שהרי ס"ל שצריך שיגיד הגוי הב' שהראשון היה מל"ת עכ"ד.
ואנכי העבד נ"ל שדברי הרב מוהריב"ל ברור מללו ודבריו טובים ונכוחים דודאי מודה הרב ז"ל דהריב"ש ז"ל ס"ל דמה שלא האמינו רז"ל גוי מפי גוי והאמינו עבד מפי עבד אי שפחה מפי שפחה משום דהני נאמנין בתורת עדות בעדות אשה והאמינום חכמים בעדות אשה בתורת עדות ולהכי לא בעו שיהא מל"ת כמו עדות גוי דגוי לא האמינו חכמים בעדות אשה בתורת עדות אלא משום דתלינן דקושטא קאמר היכא דהוי מסל"ת, ולכך ס"ל להריב"ש ז"ל דלא מהימן גוי אלא במה שראה דאשכחן בהדיא שסיפר לפנינו מסל"ת אבל אינו נאמן במה שמעיד מפי גוי אחר דאיהו לא בקי בענין מסל"ת ואינו מכיר אם הגוי הראשון היה מסל"ת או לאו, ואפילו מעיד השני בהדיא לפנינו שהגוי הראשון היה מסל"ת לא מהימן דאינו מבחין הוא היאך הוי מסל"ת ואנן הוא דבקיאינן בטיב מסל"ת באיזה אופן הוי וזהו כונת הרב מוהרוב"ל, דבנ"ד היה עד מפי עד ותרויהו ישראל הוי והעד הב' העיד מפי העד שראה לר' יצחק שנטבע בים ופלטו הים ליבשה אבל לא העיד העד הב' דהעד הא' חזייה לשעתיה או לא והביא דתלינן להקל ולומר שהראשון חזייה לשעתיה מהא דהרב בעל ת"ה דס"ל דאפי' גוי מפי גוי ולא ביאר הב' אם העד הא' היה מסל"ת או ע"י שאלה דתלינן להקל ולומר דהא' מסל"ת היה כ"ש בעד מפי עד ותרויהו ישראלים אח"כ כתב דאפי' לדעת הריב"ש דס"ל דגוי מפי גוי לא שרינן א"א לעלמא וכו' וכוונתו לומר דאפי' הריב"ש דס"ל דגוי מפי גוי דלא מהני מ"מ יודה בנ"ד היכא דהוי עד מפי עד דתלינן להקל דהא' חזייה לשעתיה דמאי דלא שרינן גוי מפי גוי לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר מל"ת, דהא אפילו כי העיד הגוי הב' בהדיא דהגוי הא' הוי מל"ת לא מהני דחכמים לגמרי גזרו וס"ל דלא מהני גוי מפי גוי, ונהי דעיקר תקנתא היא משום דהגוי לא בקי בטיב מסל"ת מ"מ לא פליג רבנן וכיון דלא מהני עדות גוי מתורת עדות כמו בעבד ושפחה אלא חדוש הוא שחדשו חכמים ואמרו דמהני גוי מסל"ת והבו דלא לוסיף עלה דדוקא במעיד שראה הוא דמהני ולא במה שמעיד ששמע מגוי אחר דלא אשכחן רבנן דהמנוהו אלא לגוי הרואה והבו דלא לוסיף עלה בגוי השומע מגוי אחר, טעמא דמפלגינן בגוי מפי גוי ולא מפלגינן בעבד מפי עבד או שפחה מפי שפחה דהני מהימני בתורת עדות בעדות אשה ולהכי לא בעינן בהו מסל"ת אבל בגוי לא מהימן בתורת עדות וכמ"ש הריב"ש גופיה ויהב טעמא הכי לפלוגי בגוי מפי גוי לעבד מפי עבד והשתא לא היו דברי הריב"ש ז"ל סתרי אהדדי דברישא קאמר דגוי מפי גוי דלא מהני משום חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה והדר קא יהיב טעמא למילתיה דטעמא דגוי מפי גוי דלא מהימן בתורת עדות וא"כ לא מהימן אלא במה שראה ולא במה שמעיד מפי אחר דאינו במסל"ת, וכמ"ש דזהו טעמא דרז"ל דלא המניהו לגוי מפי גוי לדעת הריב"ש דעיקר טעמא דאינו נאמן בתורת עדות דאינו נאמן אלא במסל"ת, והשתא קאמר הרב מוהריב"ל דאפי' הריב"ש יודה בעד מפי עד דתלינן להקל ולומר דהא' חזייה לשעתיה דדוקא בגוי מפי גוי דלעולם לא מהני אפי' כי העיד דהא' היה מסל"ת משום דחידוש הוא והבו דלא לוסיף ולאו משום דחיישינן דילמא הגוי הא' לא הסיח ל"ת, דהא לטעם זה משמע דאם הגוי בירר דבריו דהא' הוה מסל"ת הוה מהני וליתא דהא בכל גוונא לא מהני וחששת רבנן מעיקרא ודאי הוא משום דאין הגוי בקי במסל"ת מ"מ בהאי עדות עצמה שבא הגוי והעיד מפי גוי אחר דאמרינן דלא מהני לאו משום דחיישינן השתא שמא הגוי הא' לא סיפר במל"ת דהא אפי' אי הוה ודאי השתא דהוי מסל"ת לא מאני משום דחדוש הוא, אבל בעד מפי עד דמהוי מדין עדות בעדות אשה יודה הריב"ש דתלינן להקל ולא חיישינן דהא' לא חזיוה בשעתיה דבגוי מפי גוי דלא מהני לאו משום דחיישינן דהא' לא הוה מסל"ת ואפילו אמר בהדיא דהיה מסל"ת לא מהני אבל בעד מפי עד דמהני כי העיד דהא' חזייה לשטתיה אפילו בסתמא נמי תלינן להקל בהכי ומאי דקאמר לאו משום דחיישינן דהא' היה על יד שאלה ר"ל לאו משום דהגוי ב' אמר דבריו סתומים ולא בירר אם היה הגוי הא' מסל"ת דאי הוה טעמא הכי בעד מפי עד הוה בעינן שיבאר דבריו אבל טעמא הוי דגוי מפי גוי אפילו ביאר דבריו דהא' הוה מסל"ת לא מהני אבל בעד מפי עד דודאי מהני בביאר דבריו גם בלא ביאר מהני.
ומ"ש אח"כ וכ"ש שלא עמדו דבריו וכו' שהרי הר"ן ומוהרי"ק כתבו להתיר בגוי מפי גוי הכוונה דאפי' להריב"ש דאסר בגוי מפי גוי מצינן להתיר בעד מפי עד ותלינן לקולא כ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש דהא הר"ן ומוהרי"ק ס"ל דגוי מפי גוי מהני בודאי דאנן קי"ל כוותייהו דכך הוא המנהג לפסוק כוותייהו בודאי דמצינן להתיר ולהקל ולמימר דהא' חזייה לשעתיה ולמסמך אמ"ש הרב בעל ת"ה ואעג"ב דהר"ן ומוהר"ך ס"ל דלא תלינן להקל אלא אדרבא ס"ל דבעינן שהגוי הב' יעיד דהא' הוה מסל"ת הרב מוהריב"ל ס"ל כוותיהו במאי דס"ל דגוי מפי גוי מהני ולא ס"ל כוותיהו בהא דחיישי לדילמא העד הא' לא היה מסל"ת ומ"ש וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן ומוהרי"ק וכו' לאו למימרא דהר"ן ומוהרי"ק אית להו דתלינן להקל אלא הכוונה לדידן דקי"ל כוותיהו בהא דגוי מפי גוי מהני כ"ש דאית לן להקל בעד מפי עד דהא אפי' להריב"ש דאסר בגוי מפי גוי מצינן למימר דמיקל בעד מפי עד ואית ליה דתלינן לקולא דהא' חזייה לשעתיה כ"ש לדידן דקיל"ן כהר"ן ומוהרי"ק ודאי דתלינן לקולא דהא' היה מסל"ת אעג"ב דהר"ן ומוהרי"ק גופייהו לית להו הכי זהו כוונת הרב מוהריב"ל כל זה כתבתי לפי שיטת מר"ן ז"ל שכתב בב"י דמשמע מדברי הר"ן ז"ל שהוא מצריך שיגיד הגוי הב' שגם הגוי הא' היה מסל"ת ודייק ליה הכי ממ"ש הר"ן בתשובה וז"ל וגוי מפי גוי אחר מסל"ת מלת שהוא או ששמע שפלוני מת הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ
ובשיטה זו תפס הרב הגדול מוהרח"ש ז"ל כמו שכתבתי לעיל בשמו והקשה על הרב הגדול מוהריב"ל ז"ל שכתב וכ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש ז"ל שהרי הר"ן ומוהרי"ק כתבו דגוי מפי גוי מהני וכו' דמוכח שמביא חיזוק לדבריו דתלינן להקל מדברי הר"ן ומוהרי"ק ואדרבא אינתו אית להו דלא תלינן להקל ובעינן שהגוי הב' יעיד שהא' היה מסל"ת ולעיל נמי הקשה להרב מוהרוב"ל שתפס בפשיטות כסברת בעל ת"ה דס"ל דאפילו לא הגיד הגוי הב' אם הא' היה מסל"ת דאיתתא שריא ע"כ דנהי דהרב ת"ה ס"ל הכי מ"מ כיון דהר"ן מוהרי"ק ס"ל דלא מהני היכי פסק כיחידאה וכתב וז"ל ואני בעניי חוכך ומסתפק אם היה מסל"ת הגוי הא' דאעג"ב דהרב בעל ת"ה ס"ל להקל מ"מ משמע מדברי הר"ן ומוהריק"ו דלא מהני.
והנה הרב בעל מטה יוסף בח"א סי' י"א כתב בשם הרב מר זקנו שהקשה על הרב מוהריב"ל שכתב בח"א סי' א' וז"ל ונראה דאפילו לדעת המחמירין הרשב"א והר"ן יראה דתלינן להקל שהעד הא' חזייה לשעתיה וכו' והביא ראייה מהך דת"ה ותמה עליו דמה ראייה מייתי מהך דת"ה לדעת הר"ן והרשב"א דהא הר"ן ז"ל פליג את"ה בהא וגם בתשובה של הרב מר זקנו הובאה בס' פ"מ ח"ב סי' כ"ז כתב שהוקשה לו על כל רבותינו האחרונים איך סמכו על דברי בעת"ה להקל באיסור ערוה נגד הר"ן ומוהריק"ו והריב"ש ותירץ דס"ל למיהריב"ל ז"ל דהר"ן ז"ל לא פליג על ת"ה והר"ן ולא נחית אלא לענין דינא שנשאל שם בסי' ג' אם נאמן גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ושרינן בכה"ג איתתא לאנסובי כדעבדינן בעד מפי עד וכו' והשיב וגוי ששמע מפי גוי הדברים נראין דכל שהוא אומר מסל"ת ששמע מפי גוי אחר מסל"ת הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ ולא נחית אלא לענין דינא דגוי מפי גוי מהני ולפי שהם שאלוהו אם גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת אבל לאו למימרא דלא סגי עד שיעיד דהא' הוה מסל"ת ולא דק בלישניה ולא שבקינן דברי ת"ה בשביל משמעות דברי הר"ן דאפשר לומר דלא פליג ע"כ ולדידי קשיא דא"ה למה ליה להר"ן ז"ל להאריך בלשונו שיכתוב בזה הלשון וגוי ששמע מפי גוי הדברים נראין דכל שהוא אומר מל"ת ששמע מפי גוי מסל"ת שפ' מת הרי הוא כאשה מפי אשה והו"ל בקיצור וגוי מסל"ת מפי גוי אחר הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ, ואמאי הוצרך לכפול הדברים ש"מ דבדוקא קאמר דבעי גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ואח"כ ראיתי דהרב פ"מ הסכים עמו בזה דהר"ן ז"ל לא פליג אדברי ת"ה ולא דוקא נקט למילתיה ועוד הוסיף נופך משלו דכוונת דברי הר"ן לאפוקי היכא דמוכח מתוך דברי הב' דהא' סיפר על ידי שאלה דלא מהני ואנה"נ דאם סיפר הגוי הב' דבריו בסתם שהא' סיפר לו כך וכך דמהני אעפ"י שלא הגיד בפי' דהא' מסל"ת היה.
ובהכי ניחא מה שהקשה הרב מוהרח"ש במ"ש מוהריב"ל וז"ל וכ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש דהר"ן ומוהרוק"ו לית להו הא דתלינן להקל ובעינן שיגיד הגוי הב' שהא' היה מסל"ת וכפי מ"ש הרב פ"מ ניחא דס"ל להרב מוהריב"ל דהר"ן לא פליגי את"ה וכן נראה דעת כל האחרונים שכלם הסכימו להתיר בעדות גוי מפי גוי אעג"ב דהעד הב' לא גילה דעתו אם הא' היה מסל"ת אי לאו.
והרב מוהריב"ל בח"א סי' א' בענין עד מפי עד דתלינן להקל שהא' הכירו היכירא. מעלייתא וחזייה לשעתיה והביא ראייה מדברי ת"ה כתב אח"כ אמנם על כל אלה לא הייתי סומך להקל מטעם זה לבד כיון שכפי פ' מר"ן הר"ן הוא חולק על בעת"ה ע"כ וכתב ע"ז הרב מטה יוסף וז"ל ונראה שלא ראה דברי מר"ן בתשובת סי' ח' ששם פסק כדברי הרב בעת"ה שנסתפק שם בעדות גוי מפי גוי אחר אי מהני ממ"ש הריב"ש דלא מהני והשיב וז"ל ואשיבה ידי לברר הטעמים ואומר דלמאי דאמרינן דהריב"ש ז"ל כתב דאין מתירין אשה על פי גוי ששמע מגוי אחר איכא למימר שהרי מוהרי"ק והרב בעת"ה כתבו דסמכינן על דברי גוי מסל"ת ששמע מפי אחר וכן כתב הר"ן בתשובה דגוי מסל"ת ששמע מפי אחר מסל"ת מהני ובעת"ה כתב עוד דאפי' אם לא נודע לנו שהגוי ה"א הוה מסל"ת לא חיישינן ושרינן איתתא ומדהביא דברי בעת"ה אחר דברי הר"ן ולא כתב ובעת"ה כתב אלא כתב ובעת"ה כתב עוד ש"מ דס"ל דהר"ן לא פליג אדברי ת"ה אלא מוסיף על דברי הר"ן ועוד דהא בנדון מר"ן לא אמר היהודי ששמע מגוי הב' ששמע מגוי הא' שהיה מסל"ת מוכרח דס"ל דאין מדברי הר"ן הוכחה שהוא חולק את"ה דאפשר לפרשם כמי שפירשם הרב מר זקנו אי כמו שפירשם הרב פ"מ דכוונת הר"ן לאפוקי שלא יגיד הגוי הב' שהא' סיפר ע"י שאלה וכו' ע"כ.
והנה לפי דבריו אלה הוי דברי מר"ן סתרי אהדדי מ"ש בתשובה למ"ש בב"י דבב"י כתב אחר שהביא דברי הרב ת"ה כתב ומ"מ משמע מדברי הר"ן שהוא מצריך שיגיד הגוי הב' שגם הגוי הא' היה מסל"ת ע"כ, ש"מ דס"ל למר"ן דהר"ן ז"ל פליג אבעת"ה ואלו לדבריו בתשובה ס"ל דלא פליגי ושניהם צדקו יחדיו וזה דוחק אלא ודאי דבריו בתשובה נמי אזלי כשיטתו בב"י ומה שהביא דברי הרב בעל ת"ה אחר דברי הר"ן וכתב עלה ובעת"ה כתב עוד דאפי' לא נודע לנו שהגוי הא' היה מסל"ת שרי הוא לאפוקי מסברת הריב"ש דכוונת מר"ן דאסתפק ליה אי מהני עדות גוי מפי גוי אחר ואפי' היה הא' מסל"ת אי לא כדעת הריב"ש ז"ל והשיב שדעת הריב"ש בהא לאו דסמכא היא ולית הילכתא כוותיה דיחידאה הוא דהא לפי דעת מוהרי"ק והרב בעל ת"ה מהני עדות מפי גוי וכן דעת הר"ן ודעדיפא מנה כתב בעל ת"ה דאפי' לא אתידע לן דהגוי הא' היה מסל"ת מהני וא"כ כל הני רבוותא סברי דלא כהריב"ש בודאי דלא פסקינן כותיה אבל לאו למימרא דקייל"ן כהרב ת"ה בהא דסבר דאעג"ב דהא' לא אתידע לן דהוה מסל"ת דמהני אמנם כוונת מרן לומר מאחר דהרב בעל ת"ה מיקל כ"כ דאפי' בלא נודע לנו שהגוי הא' היה מסל"ת מהני היאך נחמיר כ"כ ולתפוס שיטת הריב"ש דאפי' גוי מסל"ת ששמע מפי גוי מסל"ת לא מהני דיינו להחמיר בסתמא שלא גילה הגוי הב' דעתו אם הא' היה מסל"ת ולא בפירש דבריו להדיא דהא' היה מסל"ת וכ"ת והא בנדון דמר"ן לא גילה החוקר דעתו אם הרצחנים ספרו לו ע"י שאלה או מסל"ת היו נראה דלא קשיא מידי דהא מר"ן ז"ל אכתי לא נכנס בספק זה באם דברי הרצחנים שהגידו לחוקר שהרגו היהודי אם היה מסיחין לפי תומם או לאו עד לבתר שכתב וז"ל ולמאי דאמרינן דדבר ברור שהרצחנים לא הודו כן מעצמם אלא ע"י שאלה וחקירה וא"כ לא הוי מסל"ת וכתב עלה דכבר כתב בעל ת"ה דדוקא כששואלין אותו ישראל לא הוי מסל"ת אבל אם שואל אותו גוי שלא בפני ישראל והשיב שפיר הוי מסל"ת וכו' דהשתא לא אתא אלא לאפוקי מסברת הריב"ש דס"ל דאפי' גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת לא מהני ואח"כ פשט דבנ"ד שפיר מיקרי שיחת הרוצחים לחקור דהוי מסל"ת חדא מהא דת"ה דהיכא דהשואל גוי מגוי אחר שלא בפני ישראל והשיב דהוי מסל"ת וא"כ שאלת החוקר לרצחנים לא מפקא מידי מסל"ת וכתב עוד דאפי' אם החוקר ישראל ושאל מהרצחנים תודו לי על כל שעשיתם והשיבו הרגנו לישראל פלוני דהוי מסל"ת כיון שלא שאלם על יהודי מיוחד, וכתב דבנ"ד בודאי דהחוקר לא שאל לרצחנים על אותו היהודי שהוא לא היה יודע אם נהרג יהודי או לאו וא"כ לכ"ע הוי מסל"ת ואפי' לדעת הר"ן דס"ל למרן בב"י דפליג את"ה בשואל גוי מגוי שלא בפני ישראל דלא הוי מסל"ת, יודה בנדון מרן דמהני דהחוקר לא שאל על איש ידוע אלא א"ל תודו לי על כל מה שעשיתם והם נתפשו על רציחה אחרת וספרו בתוך דבריהם שהרגו ג"כ לאותו גוי יהודי ומש"ה התיר ולא סמך אסברת ת"ה לחודה שהתיר בשאלת גוי מגוי, כיון דהר"ן פליג עליה לפי דברי מר"ן בב"י, אלא סמך אטעמי אחריני דאיכא בנ"ד דלא שאלם על איש מיוחד דמודה ביה הר"ן דבכה"ג שרי, והשתא דברי מרן צדקו יחדיו ולא פליג מ"ש בתשובה עם מ"ש בב"י ולא קשיא על הרב מוהריב"ל שלא רצה לסמוך אדברי ת"ה כיון דלפי פי' מר"ן הר"ן פליג את"ה ולא סמך אטעם זה לבד וסרה תלונת הרב מטה יוסף מעליו
ולענין דינא נראה דלשיטת מרן בנ"ד שהגוי הב' העיד ששמע מהרצחנים שהרגו יצחק חתן צורף אליה א"כ הוי גוי מפי גוי ולא אמר הגוי הב' שהרצחנים ספרו מעצמן או ע"י שאלה ששאל הוא להם ובנ"ד שהגוי הב' הוא מודע לאליה חמיו של יצחק ונכנס ויוצא לביתם וידע הענין שיצחק חתנו נעלם מעיני כל חי ואשתו עגונה וא"כ איפשר ששאל הוא לאותם הרצחנים אם ידעו דבר מה מזה האיש או איפשר שהיה מספר עמהם על מה שקרה לאיש הזה והם ספרו שהם הרגוהו וא"כ לדעת הר"ן לא. מהני לפי דברי מרן ב"י דכתב דהר"ן פליג וס"ל דלא כהרב בעל ת"ה ובעינן שיגיד הגוי הב' שהגוי הא' מסל"ת, וכיון דבנ"ד לא הגיד כן נראה דלא מהני וכ"ת דשאלת גוי מגוי לא נפיק מתורת מסל"ת תשובתך בצדך דת"ה נמי הוא דאית ליה האי סברא ומרן כתב בב"י דאין נראה כן מדברי הר"ן בתשובה דמוכח מדבריו דלהר"ן אפי' שאלת גוי מגוי שלא בפני ישראל לא מהני וא"כ לדעת הר"ן לפי סברת מרן נעל הדלת בפנינו ולא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש.
אמנם כל האחרונים פסקו להתיר בגוי מפי גוי ואפי' שלא יגיד הב' שהא' היה מסל"ת דסמכו את"ה שמיקל וס"ל דהר"ן לא פלוג אהרב ה"ה ולא בא אלא לאפוקי שלא יגיד הגוי הב' בהדיא דהא' לא היה מסל"ת דבכה"ג דוקא הוא דלא מהני וכמ"ש לעיל שכך הוא דעת מוהריב"ל והרב פ"מ ומוהר"ר סבע הובאו דבריו בס' חומת ישרים סי' קל"ב כתב דמ"ש הר"ן בתשובה באשה ששלחה כתב נוצרי ע"י שליח גוי לחפש אחר בעלה מומר שהיה בעיר אחרת נשוי שם אשה גויה והלך השליח לשם וסיפרה לו אשתו שמת וחשש שמא סיפרה לו ע"י שאלה ששאל לה על המומר והשיבה שמת וכתב דמוכח מילתא דהגויה סיפרה ע"י שאלת השליח דאלמא שדעת הר"ן דשאלת גוי מגוי שלא בפני ישראל דלא הוי מסל"ת ומתרץ הרב מהר"ש סבע דס"ל להר"ן דכל ששואל אותו ישראל לגוי או שואל אותו גוי בשם ישראל הו"ל כשואל ישראל והכא שהביא השליח כתב מאשתו היהודית ושאל לאשתו הגויה עליו ודאי שהראה לו הכתב ששלחה אשתו לשאול עליו ומש"ה כתב הר"ן דלא מהני דהו"ל כשואל ישראל והשתא לא פליג הר"ן אדברי ת"ה דלעולם בשואל גוי שלא בפני ישראל מעצמו שלא בשם ישראל ומשיב הגוי מודה הר"ן דהוי מסל"ת דאם לא נזכר שם ישראל כלל יודה הר"ן דהוי מסל"ת באופן שרוב גדולי האחרוני' תפשו להקל כסברת הרב בעל ת"ה דאפי' שלא יגיד הגוי הב' שהא' היה מסל"ת מהני והרב מוהריב"ל נקט לקולא בגוי מפי גוי ואפי' שלא ביאר דבריו והרבבעל מטה יוסף כתב בסי' י"א בחא"ה שדעת מוהר"ר פראנ"י דבפלוגתא דרבוותא. אזלינן לקולא אף בגופה של עדות כגון בספק מל"ת.
ואעפ"י שכתב הריב"ש בתשובה סי' שכל שיש להסתפק בסיפורו אי הוי מסל"ת או נשאל דהוי ספק דאוריתא ואוקי איתתא בחזקת א"א עכ"ז איכא לפלוגי בין כשיש ספק בדבר עצמו וכו' אבל במידי דפלוגתא דיש לנו סמך לסמוך על סברת המקילין אף במחלוקת שקול ואין לנו לחוש לסברת המחמרין דאית לן טעמא דאשה דייקא ומנסבא וכו' כ"ש הכא בנ"ד דרבים אשר אתנו דס"ל דיש לסמוך על דברי הרב ת"ה הלא המה מוהריק"א בתשובה סי ח' א) ומוהרמ"א שהביא דברי ת"ה בהגהותיו.
והרב בית שמואל הקשה טל רמ"א שפסק כת"ה דלא כהר"ן וכתב דצ"ל דס"ל דהר"ן ז"ל לא פליג את"ה ומה שלא התיר בתשובה שמביא הב"י שהיו הגוים מגידים לפני השופט לאו משום דס"ל דאם הגוי שואל דלא הוי מסל"ת אלא דשאלת השופט שאני דשואל אותם שיגידו לשם עדות, מיהו הא דלא התיר הר"ן ז"ל על כי השאלת השליח לאשת המומר מוכח דס"ל דהר"ן דשהגוי שואל לגוי אחר דלא הוי מסל"ת ואין לומר כמ"ש הרב ח"מ דשם חיישינן דשאל השליח בשם ישראל כי כבר הוכחתי דלא חיישינן שום חששא דאינו מוכרח וליכא רגלים לדבר מיהו כבר כתבתי דיש להקל לכמה פוסקים דס"ל דאזלינן לקולא בפלוגתא דרבוותא ע"כ.
והנה מה שדחה דברי הרב בח"מ שכתב ליישב דברי הר"ן דלא ליהוי פליג על הרב ת"ה כבר כתבנו לעיל דהרב פ"מ ומוהר"ר סבע הובא בס' תומת ישרים שכתבו כן כדעת הר"ן והוכיחו כן כדבריו דשאני התם שהיה הגוי שליח מהאשה ישראלית ושלחה כתב בידו לחפש אחר בעלה וספור דברי הגויה אליו לא מהני שודאי הבינה בדבריו שהיא שליח של ישראל ויד ישראל באמצע מש"ה לא מהני וא"כ הרב בח"מ מסכים עם הרב ת"ה דס"ל דהר"ן לא פליג את"ה בהא, גם הרב בית שמואל שדחה דברי הח"מ מודה דאזלינן לקולא כדעת ת"ה כיון דהוי פלוגתא דרבוותא גם הט"ז הסכים לדעת ת"ה ומוהר"מ סבע ורבינו תם ן' יחיוה הסכים עמו גם מוהר"ם מלובלין בסי' ז' וסי' ק"י **( א כנראה כונתו על מרן ב"י בתשובה סי' ח' דהביא לעיל, ואמנם לעיל כתב דמרן לא סמך אסברת ח"ה לחודה וכו' אלא סמך אטעמי אחריני ולא פליג מ"ש בתשובה עם מ"ש בכ"י ומשו"ה גם מהריב"ל לא רצה לסמוך על סברת חת"ה עי' לעיל. המגיה.)** והרב בעל מ"ב בסי' ק"ה כלם הסכימו לפסוק כהרב ח"ה וא"כ בנ"ד אף את"ל שהגוי שסיפר לאליה שחתנו יצחק ספרו לו הרצחנים שהם הרגוהו אף אם את"ל שהרצחנים לא ספרו מעצמם אלא ששאל להם הגוי הב' ע"ז היהודי שנעלם מן העין ואח"כ הם הגידו לו שהרגוהו בידם עכ"ז מהני לדעת כל הני רבוותא דכיון דהגוי שואל אותם שלא בפני ישראל לא חשיב שאלה והוא לא היה שיוח מישראל שלא שלחו אליה חמיו לשאול ולא שויה שליח כמו בתשובת הר"ן סי' ג' במעשה כמנפליר דהתם שאני דהאשה ישראלית שויתיה שליח להוליך כתב לבעלה וא"כ איפשר דבנ"ד אפי' הר"ן יודה דאף את"ל ששאל אותו הגוי לרצחנים ואח"כ הגידו לו לא חשיבא שאלה ולא נפיק מתורת מסל"ת דלא הוה יד ישראל באמצע ולא שוויהו שליח
מעתה כבר הפשיטו תרי ספיקי קמאי שכתבנו הא' אי מהני עדות גוי מפי גוי והספק הב' אי בעינן שהגוי הב' יעיד בפנינו שהגוי הא' היה מסל"ת או באו דבריו על יד שאלה והשתא אפשיטו הני תרי ספיקו הנזכרו' מדברי הפוסקי' שכתבנו, ובכן נבוא למפשט תרי ספיקי אחריני הא' שמא בנ"ד שהגוי הב' מקרי מתכוין להתיר או מתכוין להעיד ועוד דשמא נתכוונו הרצחני' להתפארות או לסבה אחרת ולא מהימני או לא כיון שהם אמרו שהרגוהו בידם.
הנה לספק הא' דבר פשוט הוא ומבואר בדברי הפוסקים דהיכא דהזכיר שם אשה בעדותו שאמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה זהו נקרא מתכוין להתיר ואם בא לב"ד ואמר להם שמת פלוני נקרא מתכוין להעיד והדין הא' היכא דהזכיר שם אשה בעדותו דהוי מתכוין להתיר הוא מדברי נ"י בפ' כיצד שכתב שם דהזכירו המפרשי' דגזלן דאוריתא פסול לעדות אשה ומיהו מסל"ת כשר דלא גרע מגוי מסל"ת ויש לדקדק בענין שיחתו שלא יהא מכוין להעיד כלל שאלו אמר אמרו לאשתו של פלוני שמת בעלה ואני ראיתיו שמת לאו מסל"ת הוי דהא מתכוין להעיד ולהתיר וכו'
והרב הגדול מוהריב"ל בח"ב סי' קי"א בגוי א' שהלך לבית ראובן שהיה אוהבו ואמר לאשתו אוי לך עניה ועצובת רוח הלא תדעי שהרגו לבעליך זה ג' חדשים וכו' והביא דברי הנ"י וכתב דאפשר לחלק ולומר דדוקא בגזלן דאוריתא דייקינן כוליה האי דהוא בקי שהאשה נתרת במסל"ת מש"ה כשמזכיר אשה בדבריו ואומר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה אמרינן דלא הוה מסל"ת דכוונתו להתיר אבל בגוי מסל"ת אפשר דאף באומר אמרו לאשה פ' הוי מסל"ת והנ"י לא קאמר אלא בגזלן דאוריתא ולא בגוי, אח"כ כתב מ"מ איני אומר כן אלא להלכה ולא למעשה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולא מלאו לבו להקל ולעשות מעשה באומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה אפילו בגוי מל"ת.
ובאמת דבאשה בתרא מוכיח דלא מקרי מתכווין להתיר רק באומר פ' מת השיאו את אשתו דהכי איתא התם אהא דתנן ובגוי אם היא מתכוין אין עדותו עדות אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל אם נתכון להעיד עדותו עדות היכי ידעינן אמר ר"י בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד איתמר נמי אר"נ ל"ש לא שנתכוון להתיר וכ' א"ל ר"י לא כך היה מעשה באושעיא בשבי שהתרים עם פ"ה זקנים וא"ל ל"ש אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה שיהא עדותו עדות במל"ת כי ההוא דאמר מאן איכא בי חיואי וכו' ע"כ, הרי דדוקא באומר פלוני מת השיאו את אשתו נקרא מתכוון להעיד ולהתיר ולא באומר אמרו לאשת פ' מת בעלה דאי לא תימא הכי לאשמעינן רבותא דאפי' באומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דנקרא מתכוין להתיר דהוי רבותא טפי, והרב נ"י ז"ל לא מיירי אלא בגזלן דאוריתא מש"ה אפי' באומרו אמרו לאשת פ' הוי מתכוין להתיר וכחלוק שחילק הרב מוהריב"ל להלכה וההיא דפ' כיצד בהכי מיירי בישראל הפסול מדאוריתא דכל ראיית נ"י היא' מהא דפריך התם לר"י דאמר במתני, הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו וקאמר התם מ"ש הרגתיו ומ"ש הרגנוהו אמר רב יאודה באומר אני הייתי עם הורגיו והתניא מעשה בלסטים א' שיבא ליהרג וכו' ואמר להם לכו ואמרו לה לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי לבעלה והשיאו את אשתו אמר להם משם ראייה כאומר אני הייתי עם הורגיו ע"כ ומאי מקשו לר"י מהא דלסטים אימא דהתם מיירי דהוי מל"ת דמהני בפסול דאוריתא כי הוה מל"ת כמבואר בהרי"ף והר"אש מש"ה השיאו את אשתו אלא ע"כ לומר דכיון דאמר אמרו לאשתו פ' לא הוי מסל"ת וכי היכי דלא ליקשו הני סוגיי אהדדי הא דפ' כיצד דמוכח מניה דבאו' אמרו לאשת פ' לא הוי מל"ת עם ההיא דהאשה בתרא דמוכח מנה דדוקא באומר השיאו את אשתו הוא דלא מל"ת וע"כ לפלוגי דההיא דפ' כיצד מיירי בישראל פסול לעדות דאורייתא וההיא דהאשה בתרא בגוי מל"ת וכחילוק הרב מוהריב"ל והרב מוהרח"ש בתשובה סי' מ"ג כתב אחילוק דמוהריב"ל דאיכא להוכיח חילוק זה מהא דפ' האשה שזכרנו איך שיהיה גם הרב מוהרח"ש לא הסכים לעשות מעשה כהאי חלוקא וס"ל דגם בגוי נמי אם אמר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דלא מהני דהוי מתכוין להתיר ואם בא לב"ד אפי' בלא הזכיר אשה כלל ולא אמר אמרו לאשת פ' אלא בא לב"ד ואמר פ' מת נקרא מתכוין להעיד ולא מהני ובאו' אמרו לאשת פ' אפי' חוץ לב"ד הוי מתכוין להתיר ומאי דנקט בגמ' ברישא בא לב"ד ואמר פ' מת השיאו את אשתו זה מתכוין להתיר הא דנקט בא לב"ד משום סיפא נקטיה דבאומר מת סתם דהוי מתכוון להעיד דדוקא בא לב"ד הוא וכמ"ש מוהרח"ש בסי' מ"ג א"נ דסתם או' השיאו את אשתו יבא לב"ד ויאמר כך דהם מתירין אותה לינשא ואורחא דמלתא נקט ואנה"נ דחוץ לב"ד נמי הוי מתכוין להתיר כשמזכיר אשה וא"כ בב"ד שהגוי ה' לא דבר עם האשה ולא הזכיר אשה בעדותו ולא אמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה אלא דבר לאביה וא"ל ששרצחני' הגידו לי שמת חהנן בודאי דלא הוי לא מתכוין להתיר ולא מתכוין להעיד דלא בא לב"ד א"כ פשיטא דמהני.
וכ"ת כיון שבא לחמיו וא"ל שהרצחני' הגידו לו וכו' ולא היה מספר במקרה דרך סיפור בעלמא א"כ כוונתו להודיע הענין לחמיו ואפשר דלא הוי בכה"ג מל"ת, שוב ראיתי להרב מוהרח"ש בתשובה סי' ה' שנשאל בשלמא בן ארמאה שבא והעיד איך ערל אחד בא אליו ואמר לו אני מבקש אותך ולא מצאתיך בביתך וא"ל מה אתה מבקש וא"ל אליך לביתך ואגיד לך את אשר אני רוצה והלך עמו לביתו וא"ל איך ביום פ' הר' מאיר וכו' שיצא עמי מכאן וכו' הלך למקום פ' וכו' ויצא משם ואני מצאתיו הרוג בדרך וכו' ונסתפק שם הרב וז"ל אמנם הענין הנ' שהיה מבקש הגוי להר' שלמה להודיע על מיתתו של זה ונראה לכאורה שאין זה בכלל מל"ת נראה דמהא לא איירא שהרי הפוסקים קמאי ובתראי לא הוציאו מכלל מל"ת רק בחד מג, גווני או שהזכיר אשה בעדותו שמתכוין להתיר או שבא לב"ד ואמר פ' מת שמתכווין להעיד בפני ב"ד או שבאו דבריו ע"י שאלה ששאלוהו אבל כל שאומר מעצמו אעפ"י שהוא מכוון להודיעם ליכא בית מיחוש דהא כל מל"ת שאומר לאחרים מת פ' ודאי בא להודיע מה שאינם יודעים וראייתם מהנהו עובדי דמאן איכא בי חזאי מאן איכא בי חסא שכיב חסא ופירש"י מי מאנשי ביתו של חזאי שישמע דבריו הרי אעפ"י שהיה מבקש מאנשי ביתו שישמעו דבריו מהני והריב"ש ס"ל אפי' סיפר דברים אלו לב"ד בלא קשר דברים ועוד כתבו מוהרא"ם ומוהרי"ק אעפ"י שהקרובים הוציאו קול והיו מחפשין והגוי יודע והודיעם אפ"ה חשבינן ליה מל"ת והרב מוהריב"ל כתב דגוי שבא בקהל ואמר תדעו שפ' נהרג ונסתפק דכיון שבא בקהל הוי כמו ב"ד וכתב דהא לא חשיב עדות מעליא אעפ"י שבא להודיעם וא"ל הלא תדעו וגם כתב להתיר באומר אמרו לאנשי ביתו של פ' שנהרג פ' כל שלא הזכיר אשה וכן כתב מוהרא"ם סי' ל"ט ונ"ד וא"כ תפשוט מינה לנ"ד דשפיר הוי גוי פ' מל"ת אעפ"י שבא אצל חמיו של ההרוג והודיעו ממיתת חתנו והנה בנ"ד אף את"ל דלא סיפר הגוי כי אם ענין הריגת פ' שהגידו לו הרצחני' שהם הרגוהו וא"כ סיפר דברים אלו בלי קשר ענין לפניו ולאחריו ולדעת הר"ן בתשובה לא מהני והרד"ק בתשובה החזיק בסברא זו דהר"ן מ"מ כבר כתב מר"ן בב"י דמוהר"י טיטיאסק כתב כי ראיות הר"ן חלושות וכו' ושכל בתי דינין שהיו בשאלוניקי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להקל באומר הגוי איש פ' מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכך הם דברי הריב"ש בתשובות שכתבתי בסמוך וכך אמר לי מורי הרב הגדול מוהר"י בי רב שהוא מודה לחתור בפשיטות וכו' ע"כ והרב מותרא"ש בתשובה סי' ה' כתב על הרד"ך ז"ל וז"ל אמנם כבר חלקו עליו כל חכמי הדור ועלתה הסכמתם כדברי הריב"ש ונתפשט המנהג כן בפשיטות כמו שהוא מפורש בדברי הפוסקים ע"כ,
ולספק האחר דכתבנו דאפשר דלא מהני סיפור הרוצחים דאפשר דכונת לשם התפארות או למירמי אימתא ולא מהני איכא למפשט הך סיפקא ממ"ש מר"ן ב"י דף מ"ד ע"א בשם הגהות מרדכי וז"ל וכתוב בהגהות מרדכי דקידושין דגוי המל"ת ואומר הרגתי פ' נאמן ושריא איתתא לאנסובי דכי היכי דבישראל אין חלוק בין אמר מת ובין הרגתיו דמהימן כדתנן פ"ב דיבמות ה"נ גבי גוי המל"ת וכן כתוב בתשובת מימוני דשייכי לסדר נשים וסיים בה וליכא למפסלה משום דילמא למירמי אימתא דעביד דכיון דלא מוכחי מילתה מתוך דבריו לא מקמי הכי ולא בתר הכי דלמירמא אימתא אמר הכי לא תלינן להחמיר ומהימן שאם באנו כך להחמיר היכי סמכינן על שום עדות מל"ת נימא דילמא לא מת ולקלקל האשה מתכוין או למצוא חן כדי שייטיבו לו האשה או קרוביה לאחר זמן אלא ודאי לא חיישינן למידי בכל מל"ת היכא דלא מוכח מילתא דמשקר וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ח וסיים בה והיהודי ששמע מפי הגוי יבא ויעיד ויתירוה ע"כ
ודוקא בההוא גוי דאמר לישראל קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לישראל פלניא דאמרי ליה בשול לי קדרה בשבתא וכו' ומסיק דלא מהימן דקטליה לפלניא דאמרינן למירמי אימתא אמר כן ומור"מ כתב דדוקא בכה"ג דמוכחא מילתא מתוך דבריו דלמירמא אימתא אמר הכי אבל היכא דלא מוכחא מילתא לא תלינן להחמיר ומיהמן ועפ"ז פסק הרא"ש בתשובה כלל י"ח סי' י' בגוי רוצח שאמר אנכי מיתתו את פ' והתיר את. האשה.
והכי איתא בהגהות מרדכי דכתובות בגוים מל"ת שהרגו לפלוני וכו' והתירה הר"מ והרי אתה דן ק"ו לנ"ד דמה התם שהגוי היה מספר עם היהודים ואמר להם הרגתי לפלוני ולא חיישינן דלמירמא אימתא עלייהו אמר הכי כ"ש בנ"ד שהרצוחים לא ספרו ליהודים אלא להגוי ודאי דלא שייך למימר דלמירמא אימתא קאמרי וא"ת נהי דליכא למיחש למירמא אימתא בנ"ד מ"מ ניחוש דלשם התפארות קאמרי דלהתפאר על הגוי קאמרי הא לאו מילתא היא דהא כתב הר"מ והרא"ש שאם באנו לחוש כך למירמא אימתא א"כ ניחוש בכל גוי המל"ת דילמא לא מת ולקלקל את האשה מתכוין או למצוא חן בעיני האשה וקרוביה כדי שייטיבו לו לאחר זמן וכו' ע"כ אלא ודאי לא חיישינן למידי בכל מל"ת היכא דלא מוכחא מתוך דבריו דמשקר ע"כ,
הרי לך בהדיא דלא חיישינן למידי בכל מל"ת לא למצוא חן ולא לחששא אחרת וא"כ גם להתפארות לא חיישינן כל היכא דלא מוכחא מלתא מתוך דבריו דא"כ באומר ליהודים אנכי הרגתי את פ' היכי מהימנינן ליה ניחוש דילמא להתפאר קאמר אלא ודאי דלא חיישינן לשום חששא בכל גוי מל"ת וכדכתבו הרא"ש והר"מ וליכא למימר דבנ"ד שהגוי המגיד לחמיו של ההרוג שנהרג חתנו לא מהימנינן ליה דמוכח מתוך השאלה שהגוי הנז' יש לו אהבה עם חמיו ונכנס ויוצא לביתם ושמע הענין שהאשה הוא עגונה ואינה יכולה לינשא מיום שנעלם בעלה והיא מרת נפש היא ואביה מן המקרא הרע הזה ומה שהגיד מפי הרוצחים שקר ענה וכוונתו לבדות שקר מלבו להתיר את האשה, להא נמי נראה דליכא למיחש דהא בתשובת הרא"ש שכתב דא"כ ניחוש דילמא לקלקל את האשה או למצוא חן בעיניהם כדי שייטיבו לו האשה וקרוביה מוכח דבגוי שרגיל עמהם ויודע בדת יהודית ושמע שהיא עגונה ואינה יכולה לינשא והעיד ואפ"ה כתב דלא חיישינן שמעיד למצוא חן בעיניהם ודעתו שייטיבו לו האשה וקרוביה וכן כתב בתשובות מימו' וז"ל דאל"כ היכי מהימנינן לשום גוי נימא דילמא משקר ולפי שידע שהלך בעלה למ"ה ואי אפשר לינשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פליג רבנן בין גוי המכיר בדת יהודית ויודע שישיאוה על פי עדות זו ובין גוי שאינו מכיר אלא סמכינן אבל עדות גוי שהוא מל"ת מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה ע"כ, אלמא אפי' בגוי המכיר בדת יהודית ויודע הענין ושמע שהיא עגונה וניתרת על פיו ויודע דמטי ליה הנאה לאחר זמן מעדות זו מ"מ לא חיישינן דילמא משקר וכוונתו למצוא חן לקבל שכר אח"כ.
ואל תשיבני ממ"ש מר"ן ז"ל בתשובה סי' ח' וז"ל ל ודין זה דגוי מל"ת נאמן הוא כשאין לחוש שאומר כן לכוונה אחרת אבל אם יש אמתלאה שאומר מפני איזה הנאה שנמשך לו מזה לא מהימנינן ליה ע"כ וא"כ מוכח דאם אמר מפני הנאה שנמשך לו מזה לא מהני עדותו, אף הוא לא תברא דהא מסיים מרן עלה וכדאמרינן בסוף יבמות דא"ל גוי לישראל קטיל אספסתא בשבתא וכו' ואי לך קטילנא לך וכו' דלא מהימן דמוכחא מילתא דלהטיל אימה על ישראל אומר כן וכן אמרינן בפ' כל הגט דאם שמע מקומטריסין של גוים איש פ' נהרג בב"ד לא ישיאו את אשתו דלהתפאר קאמרי וא"כ דוקא בהנך גווני קאמר הרב דלא מהמני דמוכח מילתא דלמירמא אימתא או להתפארות קאמרי דבההיא דאספסתא מוכח בהדיא דלמירמא אימתא עליו וקאמר ליה ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפלניא וכן בקומטריסין להתפארות עבדי אבל בעלמא לא חיישינן למידי היכא דלא מוכח מילתא דלשום אמתלאה והרב עצמו ברישא קאמר אבל אם יש אמתלאה שאומר כן מפני איזו הנאה שנמשך לו מזה לא מהימנינן ליה וכדאמרינן בההיא דגוי קטיל אספסתא וכו' הרי דדוקא בדאיכא אמתלאה והוכחא דמתכוין הגוי לשום הנאה לא מיהמן וכדמסיים עלה דאפסתא וכתב דמוכחא מילתא דלמירמי אימתא הוא אומר ואה"נ דבליכא הוכחא מתוך דבריו דלשום אמתלאה קמכוין לא חיישינן למידי ולבדות אמתלאה מלבינו אלא תלינן להקל וכמ"ש הרא"ש והר"מ בתשובות שכתבתי לעיל ומרן גופיה בתשובה הנזכרת בתר דאייתי ההיא דאספסתא ושמע מקומטריסין כתב וז"ל וכתב בכתבי הרב מוהר"ר ישראל בשם מוהר"מ דלא תלינן למירמא אימתא או בשום אמתלאה להחמיר אלא א"כ מוכח מילתא טובה מתוך דבריו דמשקר וכן כתב מוהרי"ק בשורש קכ"א וכן כתב בעל ת"ה סי' רל"ט וכתב ועוד וא"ת אחרי שהגוי האחרון לא פי' דבריו היאך שמע אותה שמועה מחבירו ליחוש דילמא הגוי הא' לא סיפר ממל"ת אלא מחמת איזה אמתלאה מפני רשע או בדרך התפארות וכיוצא בזה וי"ל דלא חיישינן להכי דתלמודא לא מפיק ממל"ת אלא מתכוין להעיד או להתיר א"כ לא דייקינן אשאר אמתלאית ע"כ.
מכל זה מוכח דלא חיישינן לשום אמתלאה בסתם גוי מל"ת וגוי ששמע מגוי לא חיישינן דהא' ספר בדרך אמתלאה או להתפארות או לסיבה אחרת וחלינן להקל וא"כ בנ"ד נמי בגוי ששמע מהרוצחים שהרגו לפ' לא חיישינן לומר דלשום אמתלאה קאמרי ותלינן להקל ושריא איתתא לאנסובי, וגם הגוי הב' שהגיד לחמיו מל"ת לא תלינן לומר דלשום אמתלאה או להנאה דיליה קמכוין או לסיבה אחרת כל כמה דליכא הוכחא טובא בדבריו דקמשקר וקמכוין לדבר אחר.
והרב כנה"ג דין קמ"ט כתב אהא דהגהות מרדכי דגוי מל"ת שאמר הרגתי לפ' דמהימן שדין זה אמת ולא מצאנו שום פוסק חולק עליו ודברים אלו הם מהרב בעל תומת ישרים סי' ע"ד וכן פסק בסי' קמ"ז וקמ"ח שנאמן וכן כתב שכך הוא דעת הרב מוהרא"ם בח"ב סי' ע"ד ומוהריב"ל בח"א סי' נ"ח ומשפטי שמואל ומוהרשד"ם והר"ם אלשיך דכלהו סברי כהגהות מרדכי דגוי שאמר הרגתי לפ' דמהימן ובכולהו מוכח דבהרגתי לפ' לא בעי קברתיו דכיון דאמר הרגתיו ודאי דפשיטא ליה שמת ויצאה נשמתי לפניו ושהא עד שתצא נפשו דודאי הרגו להפשיטו בגדיי או ליקח ממונו ונגע בו אחר שמת דהוי כקברתיו כמבואר בפוסקים
פש גבן הספק שאמרנו אי חיישינן ליצחק אחר שנהרג ולא בעלה על זה האשה שרה וכבר הארכתי בתשובה אחרת של ענין זה דאפליגו ביה רבוותא דאיכא כמה מרבוותא דס"ל דבעינן תלתא מילי דמעליותא שמו ושם אביו ושם עירו ובנ"ד איכא שמו ושם חמיו דודאי הוי כשמו ושם אביו וכמיש הרב כנה"ג בשם הרב משאת בנימין סי' צ"ח וז"ל הרב כנה"ג דף מ' שאל לו על ראובן וחתנו שמעון והשיב שזה שמעון מת היינו שמו ושם חמיו דהוי כשמו ושם אביו מ"ב סי' צ"ח, פש גבן שלא הזכירו שם עירו וא"כ איפשר דחיישינן ליצחק אחר שהוא חתנו של אליה שהוא מעיר אחרת קאמרי ולא על בעלה של זו, אמנם בנ"ד הזכירו שיצחק **( ב) עי' לעיל סימן י"א. המגיה)** חתן אליה הצורף הרגו א"כ הרי הזכירו שם אומנות והגם שהרב פ"מ בח"מ סי' י"א נסתפק באומר שם אומנותו וז"ל מה שיש לספק בעדות הר' יוסף בן סגיכאן ממה שלא הזכיר כי אם שם ההרוג ולכ"ע לפחות בעינן שמו ושם אביו אף בזו יש חולקים דבעינן שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו ואעפ"י שבנ"ד הזכיר אומנותו שאמר גירג'י יצחק מטארון מ"מ הרואה יראה בדברי הרב מוהריב"ל שנסתפק בפ' רצען או צורף דלא היו כשמו ושם אביו דבאומנות שכיחי טובא באומנות אחת וכו' עיי"ש באורך מ"מ בנ"ד ודאי דמהני דבכל אותם המקומות זהאיו וסביבותיה לא יש צורף אחר כי אם אליה הנז' חמיו של ההרוג ומכ"ש שלא יש יצחק חתן אליה הצורף בכל אותם המקומות כי אם זה ומכ"ש שהיו מספרים הרוצחים עם הגוי דלי שעבאן ואמרו לו יצחק חתן אליה הצורף הרגנוהו מוכח דעל איש הידוע למגיד ולשומע קאמרי דאם יש צורפים אחרים ויצחק אחר הוה ליה לפרושי דבריהם על איזה צורף קאמרי ואיזה יצחק וכבר מפורש דבר זה בדברי הפוסקים שהתירו מהאי טעמא דהיכא דניכר מתוך דברי המעיד דעל איש הידוע למגיד ולשימעון א"צ אפי' שם אביו ולא שם עירו ובשמו לבד סגי כמו שהארכתי הרבה בתשובה אחרת ב) וכתבו בעין נ"ד דמוכח דעל איש הידוע קאמרי דאל"כ הו"ל למימר איש אחד ששמו יצחק והוא חתן איש אחר ששמו אליה והוא צירף ומדקאמר אליה הצורף בהא הידיעה מוכח דעל הידוע קאמרי וכ"ש שידוע לנו שלא יש צורף אחר בכל אותם המקומות כי אם זה שבא מבגדאד מחדש וקבע שם דירתו, זאת תורת העולה דשריא איתתא זו למהך להתנסבא לכל גבר, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאית. הצעיר
צדקה חוצין