אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א אבן העזר › סימן יא

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

אבן העזר · סימן יא

סימן י

במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד אתת קדמנא האשה מרים בת יצחק ואחר האיום והגיזום כדחזי עמדה על רגלה והעמידה על עצמה ועל יהדותה איך היא דרה בעיר כנאקין ונתאכסן אצלה בביתה יצחק בכ"ר כליף עבדוש שהיה הוא וחמיו בעיר זהואו ישלחו חמיו אליה הצורף ליצחק חתנו להביא חמותו מבגדאד ובא לעיר כנאקין ללכת משם לבגדאד ונתאכסן בבית האשה מרים קודם פורים שנים ושלשה ימים, וביום א' שיצא משם ויהי הגשם על הארץ וחזר לכנאקין, וביום ב' יצא וגם היה הגשם על הארץ ואחר כמה ימים באה חמותו לכנאקין ושאלה לה האשה מרים על חתנה יצחק ואמרה לה שלא ראתה אותו בדרך, אחר כמה ימים בא גוי אחד אצל הגויה חורי שהיא שכנתא ומגרת ביתה והאשה מרים היתה אופה מצות לצורך פסח ובעודה שהיתה אופה שמעה שהגוי מספר לגויה חורי ג'קיני אי לרמשלר כורדיתפא והיא היתה ידה עוסקת בבצק ולא יכלה להניח העסה לבא אצל הגוי ולחקור על הענין הנדבר, ובאה האשה חורי וספרה למרים ואמרה לה ג'קיני או לדמשלד והלכה האשה מרים ושאלה לגוי סן גורדי והשיב שהוא ראהו הרוג לגקיני תחת ההר והגוי היה מכיר ליצחק הנז' שהיה עושה להם טבעות כסף צייגה והיו קורין אותו גקיני באותם המקומות כל זה העידה מרים הנזכר עוד באותו יום בא אלינו חמיו של יצחק והעיד אחר האיום והגזום איך היה בעיר זהוו עובר בשוק ועבר גוי אחד ששמו שעבאן א' רוכב על סוס שהיה מכירו לאליה ואמר לו אלויש אני ראיתי חתנך הרוג תחת ההר ושחוט בצוארו טאזה והוא לבוש שאל שחור חתוך חתיכות ורציתי לקוברו אח"כ הייתי מתיירא והנחתיו ע"כ העיד חמיו ונשאלתי כדת מה לעשות ומה יהיה משפט העגונה אשת יצחק הנזכר אי שרייא לאנסובי על פי עדות אלו או לא יורנו רבינו ושכמ"ה.

תשובה איכא לאסתפוקי בעדות האשה מרים כמה ספיקי א' שלא הזכיר הגוי. שמו ושם אביו ושם עירו, וכמה מרבוותא ס"ל דבעינן תלת מילי מעליותא ובמותב תלתא כחדא תהוי אתתא שריא וכמה מרבוותא אית להו דבתרי סגי שמו ושם אביו, או שמו ושם עירו, אמנם כחדא בלבד לכ"ע אסיר וכאן שלא אמר הגוי כי אם ג'קיני נהרג שהוא שמו שקורין לו כן באותם המקומות וא"כ חיישינן לג'קיני אחר שנהרג ואינו בעלה של זו

אמנם כבר הר"ן ז"ל האיר עינינו במאור תורתו שכתב בתשובה וז"ל שאף על פי שאמרו באותה תוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דאריך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר ברור שאין לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הוזכר שמו ודבר ברור הוא מדאמרינן בפ' האשה שלום אלא ה"ד כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקא אמרי סימנין ע"כ.

ואחריו נמשכו להקת הנביאים גדולי הפוסקים שהתירו בתשובה שלהם כל שמעיד בדבר ברור שאין לספק באחר והרש"ך והרשד"ם חלק א"ה סי' קס"ה ומשפט צדק ח"ב סי' כ"ג התירו בעדות העד שאמר ואזינ"ו מספינה פ' מת לבד אעפ"י שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו כיון שלא היה באותו ספינה יאזיג"ו אחר כי אם זה דבר ברור מיקרי.

גם הרשד"ם בחלק א"ה סי' מ"ג התיר באומר אצלן נהרג ודאי דעל אצלאן הידוע קאמר והרבה מהפוסקים התירו בנדון כזה וכבר הארכתי א) במקום אחר בפרט הלז ועת לקצר כי הדבר נחוץ והאשה מרת נפש יושבת בכבלי עגונה זה ארבע שנים והיא שכולה וגלמודה עניה סוערה לא נוחמה ואין לה משען ולא. תומך, גם מוהר"א גליקו בתשובה סי' ח' התיר באומר העד למה אין אתם תופשים לשגל שהרג את העני יעקב ודאי דעל הידוע קאמר, א"כ גם בנ"ד ודאי דהגוי המספר להאשה חורי בסתם ג'קיני נהרג נראה דעל איש הידוע למגיד ולשומע קאמר ובאותם מקומות לא נודע להם אדם אחר שיכונה בשם ג'קיני כי אם בעלה של זו שהוא נודע להם מקודם והיה מתקן להם טבעות ונזמים שהיה צאייג' להם באותם המקומות כמו שכך העידה האשה מרים ואמר הגוי באותה שעה שהיה מתקן לנו טבעות

והרב מוהרח"ש בתשובה חלק א"ה סי' ל"ה כתב הא דבעינן כל זה ר"ל שמו ושם אביו ושם עירו הוא כדי לידע שזה שמעיד עליו העד שמת הוא בעלה של זו ולא איש אחר וכיון שכן כל שנודע מצד אחר סגי אף שלא הוזכר שמו וכן כתב הר"ן דכל שמעיד בדבר ברור שאין לספק באחר משיאין אשתו אעפ"י שלא נזכר שמו וכן כתב הרב ב"י בשם תשובת הרמב"ם על אשה שאמרה ליהודים שרצו להלוך לכפר פ' לא תזוזו מכאן שלא יארע לכם כמו שאירע ליהודי א' שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פ' ללכת למקום פ' יצאו אחריו והרגוהו שאלוה מאין תדעי לאיש הזה אמרה הוא היה מודעתנו והיה עושה מלאכתנו והשיאו האשה על פיה וכן כתב הרמב"ם באומר הגוי איש שיצא עמי מכאן מת ולא יצא אחר עמו כי אם זה שריא אתתיה לאנסובי בעדות זו ע"כ

ודון מינה ואוקי באתרין שלא נודע להם איש אחר ששמו ג'קוני כי אם בעלה של זו שהיה עושה מלאכתם בצייאג'ה דאם איתא דיש ג'קיני אחר באותו מקום לא הו"ל למימר הגוי סתמא גיקוני אולדי משלר והכי הו"ל איש אחד ושמו ג'קיני נהרג או ג'קוני פ' נהרג אלא ודאי דליכא ג'קיני אחר כי אם בעלה של זו שהיה נודע להם שעושה מלאכתם והיו משחקים עמו, וכן התירו הפוסקים מהאי טעמא דאמר יצחק סתמא או דהוד סתם דעל איש הידוע קאמר ולא עת האסף הלא בספרתם.

גם איכא לספוקי בעדות מרים שלא אמר הגוי מת וקברתיו ואנן קיל"ן דבע"א או גוי מסל"ת בעי שאמרו מת וקברתיו, והנה הרשב"א בתשובה על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה שאמרו דבעינן קברתיו בע"א וגוי מסל"ת כתב אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ולא אמר קברתיו אעפ"י שאין דעתי מכרעת מ"מ כך דעתי נוטה ומ"מ, מי יקיל ראשו להקל בדבר של ערוה נגד אבות העולם ואין לנו אלא לשית לב לדעתם ע"כ מפשיטות דברי הרשב"א מוכח שדעת הרז"ה והרי"ף והרמב"ם דגם בע"א ישראל בעי למימר קברתיו ומכ"ש בעד גוי מסל"ת ואעפ"י דדעת הרשב"א נוטה כסברת האחרונים דלא בעי קברתיו לא רצה להקל נגד אבות העולם ולכאורה קשה על זה ממ"ש ה"ה ז"ל וז"ל והרשב"א נראה שסובר כדעת רבינו שהוא מצריך בכל גוי המסל"ת שיאמר קברתיו והשיב עליו מן המעשים שאמרו בגמרא מאן איכא ביחסא מאן איכא ביה חיואי שכיב חיואי ואסכרה דבה לדביתהו בלא אמר קברתיו וכו' ע"כ, ואם איתא עדיפא מנה הו"ל לה"ה לומר בשם הרשב"א שסובר כדעת רבינו דאף בעד אחד ישראל נמי בעי קברתיו ואמאי נקט גוי מסל"ת לחוד.

וגם מדברי מר"ן מוכח דהבין שדעת הרשב"א דלהרי"ף והרמב"ם והרז"ה בכל גוונא בעינן בעד אחד אפילו ישראל ואפילו שלא במלחמה ומים בעי קברתיו א"כ תקשי לה"ה ז"ל שכתב דלהרשב"א כדעת רבינו בכל גוי מסל"ת בעי קברתיו והא אפילו לע"א ישראל בעי קברתיו, אמנם מר"ן ז"ל הדר קאמר דאפשר הרשב"א ז"ל בתשובה דנקט ע"א להרז"ה נקטיה ולא להרמב"ם ולהרמב"ם דוקא בנוי מסל"ת בעי קברתיו ולא בישראל והשתא ניחא דברי ה"ה ולא סתרי לדברי הרשב"א בתשובה הנז'.

אמנם מה שהבין מר"ן ז"ל בדעת הרשב"א דבכל ע"א קאמר דבעי קברתיו ואפילו שאינו במלחמה ומים אלא ביבשה ולא בעת מלחמה, דבריו תמוהים הרבה דהא תשובת הרשב"א הנזכרת היא בתשובה להרמב"ן סי' קכ"ח ומיירי התם דוקא במלחמה ומים ועלה הוא דקאמר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דבעי קברתיו ומקצת מן האחרונים פליגי בהא וס"ל דגם במלחמה ומים לא בעי קברתיו ושדעתו נוטה לדבריהם וכתב דמי יקל ראש להקל נגד אבות העולם וזה לשונו שם ודע שזה הענין של מים ומלחמה אם עד א' נאמן או לא ונחלקו בפסק הדבר גדולי הדורות דהרי"ף והרמב"ם אמרו שצריך לומר מת וקברתיו אבל אם לא אמר שקברו אינו נאמן דבכל מקום סכנה כגון מלחמה ומים בן מים שיש להם סוף ובין משאל"ס משעה שירד וטבע, או שירד למלחמה אמר בדדמי ויחשוב שמת וכו' ע"כ תשובת הרשב"א.

הרי מוכח בהדיא דהרשב"א בע"א במלחמה ומים מיירי ועלה הוא דקאמר דהרי"ף והרז"ה והרמב"ם ס"ל דבעי קברתיו ולא בע"א ביבשה, וא"כ מאי קאמר מר"ן ומ"מ משמע לי מדברי הרמב"ם שלא הצריך קברתיו אלא בגוי ולא כדמשמע מדברי הרשב"א ואמאי הוצרך לדחוק ולומר דמאי דנקט הרשב"א ע"א להרז"ה נקטיה והא הרשב"א מיירי בע"א במלחמה ומים ובכה"ג גם הרי"ף והרמב"ם יודו דבעי קברתיו אפילו בישראל בע"א וכמ"ש מר"ן לקמן וז"ל והוי יודע שיש מקומות שצריך לומר מת וקברתיו לד"ה כגון במלחמה ומים ואדרבא כתב שם דלהרי"ף אפילו בתרי סהדי במלחמה ומים בעי קברתיו וכבר תמה על דבריו הרב מוהרח"ש בתשובה סי' ה' וכתב על מרן דכד ניים ושכיב אמרה לכל הני מילי, עוד תמה היאך כתב מרן דלד"ה במים ומלחמה בעי קברתיו והא איכא פלוגתא וכתבו הרשב"א והריב"ש שכך היתה הסכמת האחרונים שלא להצריך קברתיו ושכך דעתם נוטה אלא שכיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם ראוי לחוש לדבריהם.

ונראה לתרץ דמאי דכתב מר"ן לד"ה בעי קברתיו במלחמה ומים לאו למימרא דליכא מאן דפליג בהא אלא כלפי מ"ש לעיל, בשם הר"ן והריב"ש וה"ה דלהרמב"ם דוקא הוא דס"ל דבכל גוי מסל"ת בעי קברתיו ורבו החולקים עליו דהרשב"א והריטב"א תמהו עליו בזה וכמ"ש הרב הנ"י והביאו מר"ן לעיל והשתא קאמר דיש מקומות שצ"ל קברתיו לד"ה ור"ל דגם להרי"ף והרז"ה דפליגי בגוי מסל"ת דלא בעי קברתיו יודו בע"א במלחמה ומים דבעי והרשב"א והריטב"א שתמהו על הרמב"ם בגוי מסל"ת ולא חשו לדבריו להצריך קברתיו עכ"ז בע"כ במלחמה ומים אעג"ב שדעתם נוטה דלא בעי קברתיו חששו לסברת הרי"ף והרמב"ם להצריך קברתיו אח"כ כתב מר"ן דהרי"ף ז"ל אית ליה חומרא יתירה דאף בתרי סהדי בעו דלימא קברתיו במלחמה ומש"ה כתב מר"ן דיש מקומו' דלד"ה בעי קברתיו אם אמר שמת במלחמה וכוונתו על הרי"ף והרשב"א והריטב"א והר"ן והריב"ש וה"ה דס"ל דראוי לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם בהא

כללא דמילתא בגוי מסל"ת ביבשה לא אשכחן מאן דס"ל דבעי קברתיו כי אם הרמב"ם לבד והרשב"א והריב"ש לא כתבו דראוי לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם להצריך קברתיו אלא במים ומלחמה לבד אבל בסתם גוי מל"ת ביבשה ולא בשעת מלחמה לא חששו לסברת הרמב"ם ולא בעינן קברתיו וכן כתב הרב מוהרח"ש בתשובה סי' ה' וז"ל סוף דבר שלא כתבו הרשב"א והריב"ש שראוי לחוש להרי"ף והרמב"ם אלא במים ומלחמה ולא בסתם גוי מסל"ת ביבשה דלית ליה האי סברא דבעי קברתיו אלא הרמב"ם לבד ורבו החולקים עליו וכתב משם מוהר"ר אסרלן בכתביו דמסקנא דמלתא שלא נהגו העולם לומר קברתיו בסתם גוי מסל"ת.

גם העיד הרב הגדול מוהר"י טיטאצק שמעשים בכל יום בעיר הזאת שלונקי עיר ואם בישראל עיר גדולה של חכמים מתירין על פי גוים בלא קברתיו וכן כתב הרב מוהריב"ל גם הרב מוהרשד"ם סי מ"ב כתב שאין ספק שכן נתפשט המנהג וכן כתוב בתשובה מוהרשד"ך בפשיטות.

א"כ בנ"ד נמי לא בעי קברתיו דלא הוי במלחמה ומים ומלבד זה כבר כתבו ה"ה והר"ן והריב"ש דבמכירו הגוי לאותו פ' שאומר עליו שמת ומזכירו בשמו דלא בעי קברתיו אפילו להרמב"ם וע"כ ל"ק הרמב"ם דבעי קברתיו אלא באומר הגוי איש יהודי שהיה עמי בדרך מת או חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכין באנטוכיא וכיוצא בזה שלא הזכיר שמם ואינו מכירן אבל כל שמכירו ומזכיר שמו במת לבד סגי בלא קברתיו להרמב"ם נמי וא"כ בנ"ד שהגוי שספר למרים ולגויה היה מכירו מקודם לג'קוני וגם הזכיר שמו עתה לא בעי קברתיו לכ"ע

ועוד דלפי תירוץ הרב מוהר"י סאגיש שתירץ על תשובת הרמב"ם בהעידה הגויה שאותו יהודי שהיה נישא בעכי ועושה מלאכתנו ויצאו אחריו והרגוהו והתירה לאשתו לינשא ותמהו על הרמב"ם דאיך התירה בלא קברתיו, וכתב מרן בשם הרב מוהר"י סאגיש דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא בנמצא הגוי בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי, אבל היכא דלא נמצא שם הגוי בעת ההריגה מידה הרמב"ם דלא בעי קברתיו ע"כ, א"כ בנ"ד נמי שלא נמצא הגוי המספר בעת הריגתו לא בעינן קברתיו אפי' להרמב"ם ומכ"ש דאנן לא קיל"ן כהרמב"ם בהא דבסתם גוי מסל"ת לא בעי קברתיו שכך נתפשט המנהג כמו שכתבו הרבנים הנזכרים.

עוד איכא לספוקי בנ"ד שלא אמר הגוי שראהו תוך ג' ימים וא"כ חיישינן לדילמא אחר ג' ראהו דלא מהני שמשתנית צורתו.

והנה בהאי דינא אפליגו ביה רבוותא דהתוספת כתבו בשם רבינו תם וגם הטור כתב דאם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים על ידי ט"ע של גופו וצורתו וכן כתבו התו' והרא"ש בשם ר"ת והרב בעל נ"י כתב דאין זה מחוור בעיני הרשב"א והריטב"א והרא"ה, והרב מוהרח"ש כתב דכן נראה דעת הרמב"ם שסתמו דבריהם וכתבו אין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים ולא חלקו ונראה שראוי להחמיר וגם מר"ן בש"ע כתב על סברא זו דר"ת דאין זה מחיור בעיני. האחרונים וא"כ לענין מעשה אי ידעינן בברור דלאחר ג' ראהו פשיטא דלא מהני, אבל היכא דמספקא לן מלתא אם ראהו תוך ג' או אחר ג' גם בזה סברת ר"ת דתלינן להקל דבתוך ג' ראהו וכמ"ש הטור וז"ל ואפילו היה חבול בפניו דאין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ע"כ, וכן כתבו התוספת והרא"ש בשם ר"ת וה"ה כתב בפי"ג מה' גירושין שהרשב"א כתב היכא דאשכחוה ואשתמודענהו ולא ידעו אימת הוה אי תוך ג' אי אחר ג' איכא למימר דאין מעידין עליו דהו"ל ספיקא דאוריתא לחומרא ואיכא למימר דחששא דרבנן היא ולקולא ולישנא דמתניתא מכרעא לחומרא:

והניח הדבר בצריך תלמוד, וגם הריב"ש כתב דהרשב"א הניח הדבר בצ"ת וגם הרב כתב כן ונ"י כתב דהריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לו שום שינוי ושמא נתפח חששא דרבנן היא ע"כ, וכתב שיש חוששין להחמיר גם בזו ומרן ז"ל כתב שתי סברות בש"ע בספק אם הוא תוך ג' או לאו כתב י"א שתולין שנהרג תוך ג' ויש אוסרין ע"כ.

והרב הגדול מוהרח"ש בתשובותיו ובקונטריסו לעגונא דאתתא כתב דלמעשה יראה שכל שגופו שלם ולא נחבל בפנים ולא נודע אם היא תוך ג' או לאחר ג' דתלינן להקל מטעם ס"ס ספק אם הלכה כר"ת והרא"ש והנמשכים עמהם שבגופו שלם מעידין אפילו לאחר ג' ואם את"ל דלית הלכתא כוותיה שמא תוך ג' ראוהו ע"כ

וא"כ בנ"ד מוכח מתוך דברי הגוי דלא הוה חבול בפניו והיה גופו שלם ולא היה חבול בפניו ומ"מ כבר כתב הרב מוהרח"ש וז"ל ובר מן דין כבר כתבו הרבנים הגדולים מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל שפשטה הוראה כר"ת והרא"ש דלעולם תלינן דבתוך ג' ראהו ע"כ, וכן כתב. בקונטריסו דף מ"ד והרב מוהריב"ל ז"ל דבריו בתשובת. סתרי אהדדי דבח"א סי' ה' בפסק יוסף שאלתיאל נטה להקל כסברת ר"ת דתלינן להקל דבתוך ג' ראהו מאחר שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת הלא המה מוהר"ם והרא"ש ובעל הטורים ורי"ו והריטב"א ובח"ב סי' י"ב נראה דחשש להחמיר ולא מצא להקל אלא מטעם דהוי עד השומע, ומהתימה עוד שכתב בח"ג סי' כ"ט ואנ' לא כתבתי מימי להתיר היכא דלא ידעינן בודאי שנהרג תוך ג' אלא בעד השומע ולא בעד הרואה ולא נזכר מה שכתב להתיר בח"א שהתיר כסברת ר"ת כיון שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת ולא התיר מטעם דהוי עד השומע.

איך שיהיה אנן בדידן נקטינן להתיר בין למ"ש בח"א שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת וגם הוא נטה להקל כוותיה, ובין למ"ש בח"ב ובח"ג דיש להקל בעד השומע טפי מעד הרואה דתלינן עוד דהעד האי ידע בודאי שתוך ג' ראהו וכן כתב הרב מוהריב"ל בכמה מתשובותיו דיש להקל בעד מפי עד דתלינן דעד הא' תוך ג' היה בודאי וז"ל בח"א סי' ז' מכל הני יראה דאפי' לדברי המחמירים היכא דלא ידעי אי תוך ג' או לאחר ג' בנ"ד שהוא עד השומע תלינן להקל ולומר שזה שהגיד לו נתברר לו שראהו תוך ג' ימים למיתתו ע"כ.

וא"כ האי טעמא שייך בנ"ד שהאשה מרים הויא עד השומע ולא עד הרואה ותלינן דהגוי שספר לה ברור לו דתוך ג' ימים ראה, גם יש להתיר מדברי העד הב' אליה חמיו של יצחק שספר לו הגוי אני ראיתי חתנך הרוג תחת ההר ושחוט בצוארו טאזה נראה שברור לו שודאי, ג' ימים היה שראהו דלא מקרי טאזה אם עברו עליו יותר מג' ימים, ואדרבה מוכח שתכף ומיד שנהרג ראהו דאז מקרי טאזה וגם מדברי שעבן א' שא"ל אלייש אני ראיתי חתנך הרוג הו"ל כשמי ושם אביו ושם עירו דלית ליה חתן אחר כי אם זה יצחק והו"ל דבר ברור שאין לספק באחר שכתב הר"ן דמהני וכבר הארכתי במקום אחר בפסק נחום ובנו נסים הרגו אותם גוים והבאתי דברי הפוסקים קמאי ובתראי דבכה"ג לא בעי שמו ושם עירו ושם אביו כל היכא דניכר דמספר הגוי על איש הידוע למגיד ולשומעין והבאתי דברי הרב מוהרימ"ט באומר דהוד סתם שהתיר מהאי טעמא גם הרב מוהרשד"ם התיר בתוגר שאמר הרגו ו"ט בלי ספק על י"ט הידוע להם קאמר ומינה נליף דמהני עדות מרים שאמר לה הגוי ג'קני אדלמשלר דעל הידוע קאמר ומכ"ש דמהני דברי הגוי שעבן דא"ל אני ראיתי חתנך הרוג דודאי על יצחק בעלה של זו קאמר דלית ליה חתן אחר כי אם זה וודאי דעל בעלה של זו קאמר א"כ בכל עדות לבדה יש בה כדי להתיר אשה זו בין עדות מרים ובין עדות חמיו ושריא אשת יצחק לאנסובי לכל גבר די חצבי ואינש לא ימחה בידהא על פי עדיות אלו.

וגם בנ"ד לא בעי קברתיו מהטעם שכתב הרב מוהריב"ל דהוי עד השומע ולא עד הרואה דכי איתיה לעז הרואה אנן שיילינן ליה אם קברו אם לאו אבל בעד השומע תלינן דהעד הראשון שספר לו טלטלו או הזיז בו אבר או נגע בו דהוי כקברתיו כמבואר בהר"ן ז"ל והריב"ש ולא חש לספר כל זה וכל הפוסקים האחרונים כתבו טעם זה להיתר.

ואין לפקפק ממ"ש הרב ת"ה בסי' רל"ט שהביא בשם א"ז שכתב בשם רבינו שמחה ורבינו נתן דאין מסל"ת נאמן אלא באומר פ' נהרג או במת משום דלא צריך ט"ע, אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנין אינו נאמן משום דבכה"ג צריך ט"ע ועיון גדול דגוי מסל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה, דבשלמא בישראל המתכוין להעיד איכא למימר נתן עיניו בו בכוונה ודקדק היטב ע"כ והביאו מרן בב"י דף מ"ה ע"א, וא"כ לכאורה נראה דבנד"ד נמי דאמר הגוי אני ראיתי לפ' הרוג דלא מהני.

אמנם כבר כתבתי במקום אחר והארכתי בפרט הלז וכתבתי שהרב מוהריב"ל בח"א סי' ו' נסתפק בנדון דידיה בזה מההיא דת"ה וכתב אחר כך מיהו אשכחנא להרב מוהרא"ם שפסק להקל וז"ל וא"כ בנ"ד שיש גוים מסל"ת שראוהו צף על פני המים והכירוהו בט"ע מתוך הלכה פסוקה נראה לנו להתיר את אשתו ואין לפקפק בדבר ע"כ, נמצינו למדרין דהרב מוהרא"ם לית ליה האי חלוקא דהרב מוהר"ר ת"ה ולא מפליגינן בגוי מסל"ת בין אומר נהרג פ' לאומר מצאתיו הרוג וליכא חלוקא בין ישראל המעיד לגוי מסל"ת.

וכתב הרב מוהריב"ל שטעמו של הרא"ם שפסק כן משום דהחילוק של הרב ת"ה אין לו שורש לא בתלמוד ולא בפוסקים וכו' וכן הרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ"א דקדק מדברי הר"ן בתשובת מימון מלקי דפליג אההיא דת"ה וא"כ כיון דהרב מוהרא"ם ומוהריב"ל והר"ן והרב מוהרח"ש כולהו פליגי אההיא דת"ה הכי נקטינן.

גם כתבתי בתשובת יעקב אחידה שהיה מוכר שכר והעיד גוי א' ואמר אני ראיתי ליעקב מוכר שכר הרוג כתבתי שמדברי שהרב מוהר"י קארו בתשובה סי' ד' מוכח בהדיא דבאומר מצאתי פ' הרוג דמהני וז"ל הכא נמי מאחר שהיה מכירם יפה בהיותם בחיים כשאמר שהכירם אחר שנהרגו לא דייקינן בתריה איך הכירם אלא אמרינן דבסתמא הכירם בט"ע ע"כ הרי בהדיא שדעת מרן בתשובה דבאומר הגוי מצאתי פ' הרוג סתמא דלא דייקינן בתריה היאך הכירו דאמרינן בסתמא הכירו בט"ע וס"ל דט"ע דגוי מסל"ת מהני דלא דת"ה דלעיל אבל אי קשיא הא קשיא דאיך לא חש להביא דבריו בתשובה ובב"י חש להביא לההיא דת"ה ולא הביא שום חולק עליה ומוכח דס"ל בב"י כההיא דת"ה ולא העלה אותה על דל שפתיו והכחידה תחת לשונו ולפחות הי"ל להזכירה ולחלוק עליה והרב כנה"ג בהגהת ב"י ס"ק שפ"ז כתב בשם הרש"ך שכתב בסי' ק"ט בח"א ובח"ב סי' ה, וקנ"א ובח"ג סי' ק"נ בדעתי הרא"ם שלא כדעת הת"ה וכן כתב הראנ"ח ח"א סי' ב' וכן נראה מדברי מוהר"ר יפה בהגהותיו ומדברי הרב בנימן יפה שכולם הסכימו לדעת הרא"ם ז"ל שגוי נאמן באומר מצאתי פ' הרוג בט"ע.

זאת תורת העולה דאשה זו שרה אשת יצחק הנזכר שריא לאנסובי לכל גבר די חצבי והרי היא מותרת לכל אדם. הצעיר צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה