צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
אבן העזר · סימן י
שאלה איש אחד ושמו ישראל שהיה פה בגדאד ועקרו היה מערי פרס והלך משם לארם צובא וישב שם כמה שנים ואחר כך בא מצובא לבגדאד וקבע פה דירתו ונשא אשה וישב עמה כמה שנים ומיוקר התבואה והרעב בעיר פשט לו את הרגל והלך לכוי סנג'ק, והקול נשמע פה בגדאד שנטבע בנהר בדיגאן ובאה אשתו וחמותו לפנינו לדרוש את ה' וחייהם לשאול הגיעו לבקש לה מנוח לכף רגלה, ונתנו כתב בידם לכוי סנגק' וסביבותיה לתור ולדרוש בעד זה האיש הנזכר אם כנים הם הדברים, ואם יש עדות ברורה, והלכה חמותו לשם ומשם הלכה לעיר תלי וחקרו ודרשו אחר זה הענין ושלחו מהם כתב אחד לידינו וזה תופס הכתב אוחותינו אלה מביעות אומר מענין אותו האיש ששמו ישראל שבא למחנינו פה תלי הוא ויהודי אחד והלכו לעבור בנהר דיגאן ולא היה ספינה לעבור בה ושכרו גוי אחד להעבירם ונתן הגוי מלבושים שלהם על ראשו ונשאר היהודי בלא משא והרכיבו על נאד נפוח ותפסו בידו והוליכו עד חצי הנהר כשהגיעו לחצי הנהר נבקע נאד של ישראל והרבה טרח הגוי המלח לתופסו ולהוציאו ולא יכול מפני שהיה הגוי טעון משא וישראל שהיה עמו ראה לישראל שנטבע ולא נמצא עוד ולא שם על לבו לילך ולחפש אחריו להיכן יצא גוייתו וחזר ישראל חבירו לאחור והביא מטלטלים ומלבושים שלו למחנינו לתלי וכל זה סיפר לחמותו מה שאירע לו וחפשנו אחר אלו הדברים ובא ישראל א' ששמו שמואל בן שמזין והעיר בפנינו ואמר אני וישראל א' וגוי א' היינו הולכים על שפת הנהר והגענו למקום א' אצל שפת הנהר ומצאנו חפירה אחת כמו קבר ואמר לנו גוי א' שהיה עמנו יש גוייה אחת בכאן תחת האבן ואני וחברי קברנו אותה הגוייה באותה הזמן שנטבע ישראל ועתה ברור הוא שנחנק כי נהר של בדינאן הוא נהר גדול ומי שנטבע ואינו יודע לשוט אינו יוצא ממנו בחיים ע"כ תופס הכתב ששלחו מחולי לידינו על יד חמותו של יש ישראל, וראינו בעדות זו שאין בה כדי להתיר, שמה שהעיד היהודי שנטבע בפניו לא מהני עדותו להתיר האשה דאנן קייל"ן שמי שטבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה
וכבר ידוע מ"ש הטור בא"ה סי' י"ז דין ל"ב וז"ל ראוהו שנפל למים שאין להם סוף והרי הם גדולים כ"כ עד שהעומד על שפתיו אינו יכול לראות כל ארבע רוחותיו אין מעידין עליו שמא יצא לצד אחר והוא מדברי הגמ' שם דאמרינן היכי דמז מים שיש להם סוף אמר אביי כל שהעומד ורואה מד' רוחותיו ופירש"י אשתו אסורה שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו דסבר ר"מ אדם יכול לחיות אבל במים שאין להם סוף מודה ר"י דאסורה שמא יצא למרחוק ולא ראוהו ע"כ, ונהר בדיגאן גדול הוא כ"כ עד שהעומד על שפתיו אינו יכול לראות כל ד' רוחותיו וכיון שלא העיד העד שפלט אותו המים וראה נבלתו אין להתירה על פי עדותו, ושלחו עוד כתבים לאותם המקומות לתור ולדרוש על ענין זה האיש המסכן אם יש עדות לאחר שראהו נבלתו והכירו בט"ע או בסימני' והלך גיסו של ישראל ששמו גומעא בן עבדו לאותם העיירות וחקר ודרשאהם על ענין זה האיש ישראל שנטבע אם יש עדות ברורה ושלחו מהם כתב לי אנכי העבד וזה נוסח הכתב האילן הגדול הרב הגדול מוהר"ר צדקה חוצין נרו' אחרי עתרת החיים והשלום ידיע ליהוי לך שזה גומעא ן' עבדו בא למחנינו קודש ושאל בעד האיש שטבע בנהר בדיגאן והלך אצל מ' אברהם לתולו וכו' והקהל אמרו בשביל גומעא שתלך לבדיגאן ותשאל וקם והלך גומאה וחזר כמה עיירות וכפרים עד שהלך לעיר א' ושמה היזאן וחקר ודרש ובאה אשה אחת גויה אמרה על מה אתם שואלים והיא לפי תימה אמרה היום משתי שנים יום א' הייתי על שפת הנהר וראיתי גוייה אחת מוטלת על שפת הים והלכתי וצעקתי בעיר ונקבצו אנשי העיר וראו אותו והכירו שהוא יהודי אבל לא ידעו מי הוא אבל איש אחר בנימין שמו שהיה מעיר אחרת והיה מכירו בשביל שהיה אכסניא שלו יום שהלך מאצלו ואותו היום נטבע בנהר ושאלו אחר בנימין וראה אותו והכירו ואמר להם שהוא מאנשי סנא ומבבל בא בשביל נדבה ולקחו סימנים שלו וקברו אותו וספרו היהודים ובנימין לגומעא כל זה וכששמע גומעא כך אמר למען ה' תבאו והעידו כמו שראיתם והלכו והעידו לפני מ' חיים ומ' חיים כתב למ' אברהם וכתבו לנומעא והביא השטרות בידו וחזר למחנה קדשינו וראינו השטרות ולא האמננו אותו, וקמתי אני העבד ושכרנו גוי א' בשביל מצוה ושלחנו אחר האנשים בכח התורה ובאו לפנינו אנחנו ח"מ יצחק ן' גומעא ונסים אנחנו והאיש בנימין הנז' ואמרו העון תלוי בצוארינו אם לא ראינו אותו וקברנו אותו וזה תוארו איש קצר וזלדקן וזקנו שחורה ובעין ימין יש תבלול בעינו, על כן יורנו רבינו אם על פי זה עדות זו מותרת האשה לינשא או לא ושכמ"ה.
תשובה יש להסתפק בעדות זה ג' ספיקי אחד שלא הוזכר בעדות בנימין וחביריו שמו ושם אביו של ישראל הנזכר, ב' אם סמנים אלו מהני להתיר אשה זו לפי שבעלה של אשה זו יש בו כל סמנים שהוא קצר וזקנו שחורה וזלדקן ובעינו תבלול שיש בה. כמו עדשה שהיא בולטת בתוך השחור של עין ימין:
ג' איכא לספוקי שמא דאהו בנימין הנז' לאחר כמה שעות שפלטו הים ואנן בעינן דחזינהו בשעתיה, ונבאר עתה הספק הג' דלכאורה נראה דאסורה דהרב הנ"י כתב בשם הרי"ף דאם שהה אפילו שעה אחת אחר שעלה ליבשה אין מעידין עליו והכי אמרינן דאי אשתהי מתפח תפח ומשתנה וכסבורים בו שהוא ראובן ואינו אלא שמעון
והרב הנ"י גורם כדברי הרמב"ם הכי ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעה ונתפח אין מעידין עליו, אבל הר"ן ז"ל בתשובה כתב שמה שכתוב בקצת ספרי הרמב"ם בד' שעות מלת ב"ד ס"ס וצ"ל אם שהה שעות וכתב שהטעם שהכתב הרמב"ם אם שהה שעות משום דאמרינן בגמ' דהמ' דכי אסקוהו חזינהו בשעתיה משמע דדוקא כשראהו באותה שעה אבל בששהה עד שעה שניה דהיינו שעות חיישינן שנשתנה ע"כ.
ונראה מדבריו דכל שעה א' ואפי' בשתלום השעה ממש מעידין אבל אם נכנסה שעה ב' מעט אין מעידין ומ"ש דה"מ דכי אסקיהו וחזינהו לשעתיה הכוונה כל שעה ראשונה שרי ואחר כניסת שעה ב' לא שרי
אבל לגרסת הנ"י בהרמב"ם שגורס דאם שהה שעה אחת אין מעידין עליו מוכח דמפרש דמאי דאמרינן בגמ' וה"מ דכי אסקוהו וחזייהו לשעתיה דלאי שעה ממש קאמר אלא הכונה שראוהו מיד שעלה מן המים שלא שהה אפי' שעה אחת והכי הוי לישנא דהרב הנ"י שכתב וז"ל וה"מ היכא דאסקוה וחזיוהו לשעתה זה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ביבשה אבל אם שהה אפילו שעה אחת אחר שעלה ליבשה אין מעידין עליו ע"כ.
ובאמת דקשיא לי מה שסיים נ"י על זה וז"ל וכך נראה מדברי הרי"ף שאין מעידין עליו לאחר שעה אחת ע"כ והיכי כתב וכן נראה מדברי הרי"ף והא לדברי הרי"ף אחר שעה הוא דאין מעידין הא כל שעה ראשונה אפי' עד סופה מעידין ואלו למאי דכתב הנ"י ז"ל ברישא אפי' שהה שעה אחת אין מעידין ואפילו קשה לזוויג סברא זו דהרי"ף עם סברא קמייתא.
ועוד קשה לי דמהיכא משמע ליה מדברי הרי"ף דס"ל הכי והא הרי"ף ז"ל לישנא דתלמודא נקט ומה שיפורש בדברי הגמרא יפורש בדבריו וכיון דכבר כתב ברישא עמ"ש בגמרא וה"מ דכי אסקוה חזיוהו בשעתיה דזה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ליבשה מה נתחדש לו יותר בדברי הרי"ף עד שהוצרך לומר וכן נראה מדברי הרי"ף מוכח דכתב הרי"ף לשון מחודש מלשון הגמרא.
ונראה לתרץ דלישנא דתלמודא משונה מלשון הרי"ף דלישנא דתלמודא הוי כהאי לישנא וה"מ דכי אסקוה וחזינהו בשעתיה ולא מוכח כולי האי מהאי לישנא שראו אותו מיד בשעת עלייתו דאפשר דבשעת עלייה ממש לא חזינהו ולא ראו העדים ואחר עלייתו בתוך אותה שעה ראוהו העדים והכורוהו אבל הר הרי"ף ז"ל היפך הלשון וכתב וה"מ היכא שראוהו בעלייתו מן המים ולא שהה כלל ומש"ה נתחדש לו יותר כדברי הרי"ף מלישנא דתלמודא ומה שכתב וכן נראה מדברי הרי"ף שאין מעידין עליו לאחר שעה ע"כ ר"ל שאין מעידין לאחר ששהה שעה אחת דאפילו בשהיית שעה אחת אין מעידין עליו וזהו כסברא קמייתא ממש שכתב דמוכח מלישנא דתלמודא דאם שהה שעה אחת אין מעידין עליו הכלל העולה מדברי הרב הנ"י שדעת הרי"ף והרמב"ם דאין מעידין אלא כשראוהו מיד שעלה מן המים ולא שהה כלל דאם שהה אפי' שעה א' אין מעידין
ויש להסתפק בדעת הנ"י אם שהה חצי שעה או פחות מהשעה מעט אי מהני או לאו דבדבריו קשיא דיוקא אדיוקא דברישא כתב וה"מ דכי אסקוה חזיוכו בשעתיה זה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ביבשה ע"כ, אלמא דבעינן דחזינהו ממש בעלייתו מן המים שלא ישהה אפי' רביע שעה והדר קאמר אבל אם שהה במים ג' ימים ושהה אפי' שעה אחת אחר שעלה אין מעידין עליו ע"כ, מוכח דדוקא בשהה שעה אחת ממש אין מעידין הא פחות משעה מעידין וזה היפך מה שכתב ברישא, ואפשר דאה"נ דבעינן דחזינהו ממש בעלייתו בלתי שהיה כלל ומ"ש בסיפא דאם שהה אפילו שעה אחת לא מהני לאו דוקא ואפילו פחות נמי, וזה נראה ממש דזו היא סברת הטור שלא הזכיר שעה אחת שכך כתב והיא שראהו מיד אחר עלייתו מן המים וכו' ומדלא הזכיר שהיות שעה מוכח דס"ל דלא בעינן שהייה כלל, אבל הריב"ש ז"ל כתב בשם הרשב"א כדעת הרי"ף דלא בעי שהייה כלל אלא שיראוהו ממש בעלייתו מן המים והרמב"ם פליג ומכשיר בשהיית שעה אחת.
והנה מדברי תשובת הריב"ש שכתבנו מוכח שדעת הרשב"א להכשיר בשהיית שעה אחת כדעת הרמב"ם ושלא כדעת הרי"ף דסבר דבעינן שלא ישהה כלל וזה הוי הפך מ"ש הרשב"א בתשובה והיא בתשובות הרמב"ן סי' קכ"ח וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפילו עד אחד ישראל ואפילו שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו הים אלא במעידין שפלטוהו המים לעיניהם יראוהו מיד והכירוהו דאל"כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראהו תפח ונשתנית צורתו וכמו שאמרו בפ' האשה וה"מ דאסקוה וחזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח וכן כתב באותה תשובה לעיל וצריך לחקור כיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטו הים או לאחר שפלטו ע"כ.
הרי בהדיא שדעת הרשב"א כהרי"ף שלא ישהה כלל אלא שפלטו הים לעיניהם וזה הפך מ"ש הריב"ש בשמו, והרב הגדול מוהרח"ש בקונטריס עגונה דאתתא עמד בזה ונפש היפה שיירפה חייה שכתב דלכאורה נראה מתשובה זו דהרמב"ן דבעינן שראהו מיד אמנם מדברי הריב"ש בשם הרשב"א לא משמע דבעינן מיד אלא תוך שעה גמורה מעידין ע"כ ולא ידעתי איך הינח לו בסתירת תשובת אלו, ולמה כתב לכאורה נראה דמוכח דלמסקנא לא הוי הכי ונראה מבין ריסי עיניו דבעי למימר דמאי דכתב בתשובות הרמב"ן דבעינן שראיתו מיד לאו דוקא דתוך שעה מיקרי מיד ובהכי לא סתרי אהדדי תשובת אלו אבל כד דייקת שפיר אי אפשר להלום תירוץ זה דהא איהו כתב בתשובה זו דאין משיאין על פי עדות זו אלא במעמידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו והכירוהו ע"כ וא"כ תינח דמצינן לפרושי להאי דראוהו מיד דתוך שעה מיירי אמנם מ"ש שפלטוהו המים לעיניהם קשה להילמו דאמאי צריך שיפלוט אותו המים לעיניהם, אמנם התירוץ הנכון לפי עניות דעתי דמ"ש הרשב"א בתשובה זו שפלטותו המים לעיניהם הוא דאל"כ חיישינן דאי חזייה בתר הכי שפלטו הים איכא למיחש לספק אשתהי ובספק אשתהי ס"ל להרשב"א דאפילו אם נישאת תצא כמבואר בתשובת הריב"ש שהביא מר"ן שכתב בשם הרשב"א כן, ובשלמא אי איכא עד אחד שראהו מיד שפלטו הים ואפילו שלא הכירו שהוא פלוני ובא אח"כ עד בתוך שעה לעלייתו מן המים שהעיד לו העד א' דלא אשתהי שעה אחת והעד הב' הכירו בט"ע או בסימנים שהוא פ' אעפ"י שלא ידע איהו אי אשתהי שעה אחת או לא בהצטרפות עד הא' שמעיד לו שזה המת לא אשתהי שעה והוא ראהו מיד בעלייתו מן המים בהכי סגי להתיר אשה זו, אבל אי ליכא עד ראייה בעלייתו מן המים לא סגי בעדות הב' לחוד דדילמא אשתהי שעה אחת ותפח מש"ה כתב הרשב"א דבעינן שיעידו שראוהו שפלטו המים לעיניהם, דאל"כ במה יודע דלא אשתהי ודילמא אשתהי ותפח ואה"נ דאי ידעינן ודאי דלא אשתהי אלא שעה אחת שרי לדעת הרשב"א ואיך יתברר זה אם לא ראהו מיד בעלייתו מן המים אם ראהו אח"כ דילמא אשתהי יותר משעה אלא מיירי בדאיכא עד אחד שראהו לזה בעלייתו ולא הכירו ובא רעהו וחקרו והעיד שהוא פ' אעג"ב דהב' לא ראהו מיד בעלייתו הרי ידעינן מפי הא' דלית ליה שעתא ולא אשתהי כלל וזה כוונת הרשב"א שכתב דמעידין שפלטתו המים לעיניהם וכו' דאל"כ חוששין בין זמן שפלטהו המים לזמן שראהו תפח וכו' וכך הם דברי הר"ן בתשובה שכתב וז"ל מסתברא לי שאין ענין זה לנדון זה דכיון דאין שיעורו אלא שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי שישתה יותר משעה אחת ע"כ ואה"נ דלא בעינן שיפלטהו הים לעיניהם של אותם עדים שהכירוהו אלא בפני אחר שלא הכירו סגי ומאי דנקט הרשב"א שפלטו הים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו לאו דוקא נקט ואורחא דמלתא נקט דלא בעי לאוקמה בשתי כיתי עדים מיירי דחד מעיד בפניו שפלטו הים ואידך מעיד שהכירוהו שהוא פלוני ואוקמא בחד סהדא שמעיד שראהו מיד בעלותו והכירו וכו' ובהכי ניחא ולא קשה מה שהקשה הרב מוהרח"ש בסתירת תשובות אלו.
וא"כ לכאורה נר' דבנד"ד בשעה שבא בנימין שהיה מכירו וראהו היה יותר משעה בודאי לאחר שפלטוהו המים, דהא בתחלה ראתה אותו הגויה וראתה נבלתו מושלכת על שפת הים ובאה לעיר וצעקה ונתקבצו אנשים וראו אותו, אח"כ שלחו והביאו היהודים שבעיר ובאו וראו אותו והכירו שהוא יהודי אבל לא ידעו מי הוא ושלחו אחר בנימין והכירו שהוא ובודאי שמשעה שראתה אותו הגויה ועד שבא בנימין עבר עליו יותר משעה ואפשר נמי דהגויה לא ראתה אותו תיכף שפלטוהו המים אלא אשתהי יותר משעה א"כ הרי אשתהי בודאי ואפילו בספק אשתהי אזלינן לחומרא כ"ש בודאי אשתהי זהו מה שנראה לכאורה,
ואחר העיון נראה דלא חיישינן להכי בנ"ד כיון דהעד אמר סימנין מובהקים דהעיד שהיה לו תבלול בעינו דהוי סימן מובהק ואף דאיש קצר וזקנו שחורה וזלדקן לא הוו סימנים מובהקים להתיר אשה עליהם כמבואר בפוסקים ואין צורך להאריך ולהעתיק דבריהם, מ"מ עיור בעינו הוי סימן מובהק וכמ"ש מר"ן בשם הרב בעל תרומת הדשן בגוי מסל"ת שאמר שסמוך לאותו כפר נהרג יהודי אחד שהיה לו עין אחת עוורת וסתימה מאותו עין היה לו פצע וצלקת עד סמוך לפה וקודם לכן נאבד יהודי שיש בו כל סימנין אלו והתיר אשתו על פי עדות זה, והביא ראייה מא"ז שהתיר בהסיח הגוי שמצא הרוג והגיד על פרצופו וחוטמו וגבשושית היה על חוטמו, ובתשובת הרב מוהר"ב התיר בא' שהלך לבקש יהודי אחד שנטבע בנהר ומצא איש אחד מת ויען כי לא היה בה ט"ע חתך ידו והביאה לעיר ואשה אחת אמרה זהו ידו של פלוני שהיה אצבעו עקומה מחמת חולי שהיה באצבעו וכתב דעקמומית האצבע ורושם בצדו הוו סימנין מובהקים, ובכתבי מוהר"ר ישראל כתוב בסי' רכ"ד דחוטמו שקוע הרבה דהיינו כותל ב' עיניו כאחת הוי סימן מובהק וכו' והרב כנה"ג כתב בשם מוהר"ם מפדואה דיש על עיניו כמו עדשה עגולה הוי סימן וגם. חסר אצבע ויתר אצבע הוי סימן מובהק וא"כ בנ"ד שהעיד העד שהיה תבלול בעיניו וגם העיד העד שהיה מעיר סנא ומבבל בא ליקח נדבה וכן הוא בבעלה של אשה זאת שהיה מעיר סינא ובא לבבל ונשא אשה ואח"כ הלך לאותם המקומות ליקח מהם נדבה והוא עיור מעין ימין ובעינו כמין עדשה בולטת בגלגל עינו בודאי דהוו סימנין מובהקים ושריא אתתיה לאנסובי בעדות זו
ואנן קיל"ן דבסימנין מובהקים שרינן לה אף באשתהי דדוקא בהעיד העד שהכירו בט"ע ולא בסימנין לא שרינן באשתהי דאפשר דנשתנית צורתו דמתפח תפח לאחר דאשתהי אבל באומר סימנין מובהקים דידיה שרינן אף באשתהי דסימנין אין עשוין להשתנו' כלל וכמ"ש מר"ן ביתה יוסף על דברי הר"ן ז"ל ונראה מדבריו דסימנין אלו שאמר הגוי וכו' לא הוו סימנין מובהקים דא"כ אעפ"י שנשתהה זמן רב הוה ליה למשרי אשה זו ע"כ.
וכן כתב הרב מוהרח"ש בכמה דוכתי בקונטריסו לעגונא דאתתא בשם הרב מוהרא"ם ובשם כמה מרבוותא דבסימנין מובהקים שרינן באשתהי אפי' זמן רב דסימנין אין עשוין להשתנות כלל
ועוד שהרא"ש והטור ז"ל ס"ל דדוקא בעוד שראה הטביעה בעינן דחזייה בשעתיה שראהו מיד שעלה מן המים והכירו בסימנין אבל במי שלא ראה הטביעה נאמן אפי' שלא ראהו מיד אחר שהועלה מן המים ואפי' בט"ע לחוד בלא סימנין והוא שיראנו שלם בכל גופו אבל אם אינו שלם אלא פרצוף פנים אם החוטם לא סמכינן אטביעות עין אלא אסימנין וכך הוא סברת כמה מרבוותא.
וא"כ בנ"ד שהעד לא ראה בעצמו הטביעה אלא שראהו לאחר שפלטוהו המים והכירו בסימנין גם בטביעות עין בודאי דשרי לדידהו אפילו באשתהי ומפשט לשון השאלה שראהו גופו שלם ופרצוף פניו עם החוטם א"כ לסברת הרא"ש ור"ת והטור דמעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים כיון שלא ראו הטביעה ובטביעות עין לחודיה סגי לדעתם כ"ש שהכירו נמי בסימנין דכיון דאמרו שראו גוייה אחת מוטלת על שפת הנהר וכו' מסתמא משמע שראו גופו שלם וכמ"ש הרב בעל פני משה בתשובה סי' ל"ו וז"ל שעל הלישיש שלימים בפרצופיהם וגופם נמצאו דכל זמן שלא פירש שנמצא נחבל בפנים או שחסר איזה דבר מגופו על הסתם דיינינן להו שנמצאו שלימים וכמו שמוכיח דבר זה מתשובת ב' המאורות הגדולים מר"ן מוהריק"א בתשובה דף ק"ט ובתשובות מוהרשד"ם סי' ס"ט ע"כ, הרי בהדיא דכשמזכיר העד בסתם שמצא גוייה מסתמא דהגוף שלם ופרצוף ופנים שלם קאמר וכל זמן שלא פירש שהוא חבול בפנים או חסר אבר וא"כ בנ"ד שהעיד שראה גויית אדם א' מוטלת וכו' בסתם דשלם קאמר גופו ופרצוף פנים עם החוטם וא"כ בטביעות עין לחודיה סגי כ"ש שהכירו נמי בסימנין, והרב פ"מ בתשובת הנזכרת התיר באמרו הערלים מצאנו לש"ש צפים על שפת הים והכנום בט"ע וגם בהרת יש בחזה שלו וכתב דאף את"ל דסי' דבהרת לא הוי סי' מובהק מ"מ שרי מטעמא דהכירום בט"ע שעל הסתם שלי שיש מצאום כל זמן, שלא פירשו שנחבל בפנים או חסירי אבר אחת ודון מינה ואוקי באתרין
והמרדכי כתב בשם ר"ת דהא דאמרינן אין מעידין אלא עד שלושה ימים דהיינו דוקא היכא דאין כאן כי אם פרצוף פנים דהיינו הלחיים עם החוטם לבד אבל היכא דאית ליה שפתים נמי עם הסנטר מעידים עליו אפילו לאחר כמה ימים אם מכירין אותו
והרב פ"מ כתב שם בשם תשובת רב משה שלשון בפסק שכתב כזה שהמרדכי והתו' עולים בקנה אחד ותרוויהו מודו דבצורת פניו שלימה עם השפתים וסנטר דמעידין עליו ואפילו אחר כמה ימים וכן היכא דהגוף שלם אפי' אין כאן פרחת וחוטם מעידים עליו לאחר ג' ימים שהתוספת והמרדכי שניהם אמרו דבר אחד בשם ר"ת.
וכתב הרב הנז' באותה תשובה והיא בסי' פ"ז וז"ל עלה בידנו דכל שצורתו שלימה לפי המפרשים על דברי ר"ת דמהני ה"נ מהני אפי' לאחר כמה ימים א"כ בנ"ד שהיתה צורתו שלמה שרינן לאשתו שרוב המפרשים סוברים כר"ת ע"כ, א"כ מכ"ש בנ"ד דשרי דהא בנדון הרב ז"ל מצאו שהכלבים אכלו את בשרו ונשארו העצמות היבשות ומצאו ראשו שלם עם פרצוף פנים עם החוטם וזקנו הכל שלם והתיר הרב כיון שצורתו שלימה, כ"ש בנ"ד שמצאו כל הגוייה שלימה וכמ"ש הרב פ"מ בסימן ל"ו וכמ"ש לעיל משמו דבאומר בסתם מצאתי גוייה אחת וקברתי אותה דשלימה קאמר דהגוף שלם וגם הפרצוף שלם א"כ בין. להמרדכי בשם ר"ת ובין למ"ש התו' בשם ר"ת מעידין עליו אף לאחר כמה ימים בכה"ג דהא בפרצוף פניו שלמים ממש כתב המרדכי בשם ר"ת דמעידין אפי' לאחר כמה ימים והיכא דהגוף שלם אפי' בלא פרצוף פנים וחוטם כתבו התו' בשם ר"ת דמעידין אפי' לאחר כמה ימים ובנ"ד תרוייהו איתנהו צורתו שלימה וגופו שלם ולמ"ש הרב פ"מ בשם המאורות הגדולים דבאומר מצאתי לשיה על שפת הים וכו' ולאשייה היינו גוייה דבסתמא דשלימה קאמר שהגוף שלם והפרצוף שלם א"כ לדעת הרא"ש והטור ור"ת ודעמייהו ס"ל דמעידין עליו אף לאחר ג'.
והרב מוהרי"ק כתב מאחר שרבותינו בעלי התו' כתבו דדבר פשוט להתיר כשאין חבלה בפנים וגם הגוף שלם וגם הר"ר עזריאל דבתראה הוא פסק הכי וכו' פשיטא דכדאי הם לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק ע"כ
ואפילו לדעת הרשב"א והריטב"א והרא"ה דפליגי בזה וכמ"ש הרב הנ"י וס"ל דבכל גוונא אין מעידין לאחר ג' ואשתהי שעה דינו שוה לאשתהי ג' ימיה מ"מ בנ"ד יודו דשריא שאמרו סימנין מובהקים וסימנין אין עשוין להשתנות כלל לעולם וכ"ע יודו דשריא אפי' לאחר כמה ימים דהא סימנין מובהקים דאבר אחד לבד די כמבואר לעיל בתשובת מוהר"ב שחתך ידו והביאה והיה בה סימן מובהק דעיקום אצבע והתיר לאשתו וכן כתב הרב מוהרח"ש דבסימן מובהק אפילו בחתך אבר ממנו ויש סי' מובהק סגי ואפי' אשתהי טובה
מעתה בנ"ד שאמר העד שהכירו בט"ע וגם בסימניו שהיה לו תבליל בעינו וגם אמר שהיה מסינא ובא מבבל ליקח נדבה וכולהו איתנהו בבעלה של זו פשיטא דאתהיה שריא ומעתה איפשיטא לן ספק השני שכתבנו לעיל אם סימנין אלי מהני להתיר אשה זו אם לאו ואפשיטא בעיין דמהני סמנים אלו.
פש גבן הספק הראשון שכתבנו שלא הזכיר העד בנימין וחבירו לא שמו ולא שם אביו ולכאורה נראה דאסורה אתתא זו דכמה מרבוותא ס"ל דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו.
אמנם אי מהא לא תברה דהא כיון דאמר העד סימנין מובהקים דליתנהו בגברא אחרינא סגי בהאי ולא בעי לא שם אביו ולא שם עירו ואמינא לה ממ"ש הר"ן בתשובה וז"ל אעפ"י שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם אביו לא בא למעט אלא שאין סומכין באומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל כל שמעיד בדבר ברור שאין לספק באחר משיאין את אשתו ואף על פי שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא מדאמרינן בפרק האשה שלום הר' כגון דאמרו אסקונהו קמן וחזינהי לאלתר וקא אמרי סימנין ע"כ.
הרי במעיד בדבר ברור דליכא לספוקי באחד לא בעי שמו ושם אביו ומוכח לה מדברי הגמרא דקאמר אסקינהו קמן וקא אמרי סמינין ר"ל שלא הזכירו שם אביו אלא בסימנין לחוד סגי, וכן מוכח מתשובת הרב בעל ת"ה שכתבנו בגוי אחד שאמר מסל"ת שסומך לאותו כפר נהרג יהודי אחד שהיה לו עין עיורת וסתומה ומאותו עין יצא לו פצע וצלקת עד סמוך לפה וקודם לכן נאבד יהודי אחד שהיה בו סימנין אלו והתיר אשתו על פי עדות זו, ואייתי ראייה משום דאיתא בא"ז בגוים שאמרו מצאנו הרוג וקברנוהו והגידו על פרצופו ופדחתי וחוטמו ועל חוטמו היה גבשושית והתיר את אשתי בעדות זו ע"כ והרי בנדון הר"ן ז"ל לא הזכיר הגוי שמו ושם אביו ובסימנין לחוד התירו לאשתו כיון שהיו סימנים מובהקים ובנדון דידן נמי הרי הזכיר העד סימנין מובהקים כמבואר לעיל וא"כ לא בעינן שמו ושם אביו ושרייא אתתא לאנסובי לכל גבר די הצבי.
ואגב אורחין אבא לתרץ מה שהקשה הרב מוהרח"ש ז"ל אמ"ש הרב מוהרא"ם ז"ל בתשובה סי' ל"ט על גוי מסל"ת שהגיד שמצא אדם מת מוטל על שפת הים והכירו היטב בפרצוף פניו שהיה דוד בן פוטו ומעשה היה שהגוי הזה כשמצא אותו האיש היה לאחר עשרה ימים שנטבע, ונסתפק הרב בזה דכיון שלא ראהו אלא לאחר עשרה ימים שנטבע איכא למיחש דילמא קודם שמצאו כבר הועלה מן הים יום או יומים וכו' ונשתנית צורתו ואין מעידין עליו, והתיר הספק הזה וכתב וז"ל ואם כן בנד"ד שהיה אדם ידוע למעידין וניכר להם בחייו והכירוהו בט"ע שהיה כולי שלם בלתי שים חבול בפניו ובלתי שום חסרון באיבריו אפילו אם היה ידוע לנו שכבר הועלה מן המים יום או יומים קודם שמצאו זה מעידין עליו כל שכן כשלא ידעו מתי הועלה כמו בנד"ד שבודאי אנו תולין שעתה הועלה מן המים ומעידין עליו עד כאן תשובת הרב מוהרא"ם.
וקשיא ליה להרב מוהרח"ש בקונטרוסו דף מ"ט שסברא זו שכתב הרב מוהרא"ם דאף על גב דידעינן שעלה יום או יומים קודם שמצאו זה שמעידין עליו היא דוקא לשיטת הרא"ש והטור ור"ת דס"ל דהיכא דהגוף שלם ולא ראה הטביעה לא בעי לאלתר אבל כל שאר רבוותא קמאי ובתראי רבו מספר ס"ל דבכל גוונא בעי לאלתר וכו'.
גם מה שכתב וכל שכן היכא דלא ידעינן מתי היעלה דתלינן לקולא דהשתא הועלה דזה הפך דעת הר"ן ז"ל בתשובה שכתב דדוקא בשלשה ימים דיבשה תלינן לקולא דספק דתוך שלשה ראהו, אבל בספק אשתהי דום שהוא שעה אחת יותר יש לתלות דאחר שעה ראהו ע"כ
ואנכי העבד נראה להליץ בעד הרב הגאון ולומר ששפתיו ברור מללו ויפה דן וסברתו מוסכמת לכ"ע והוא כמה שכתב ר"ת בתשובה הביאה מוהר"ם באותה תשובה דחזרנו על כל צדדין וז"ל על כרחך האי אין מעידין אלא עד שלשה ימים לאו באדם ידוע וניכר למעידו איירי דבכל האי גוונא אפילו עד כמה ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא אלא על כרחך מיירי שאין ידוע אלא על ידי פרצוף פניו ופדחתו וחוטמו ע"כ והרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ"ג פירש דהכי קאמר דלאו באדם ידוע וניכר למעידו איירי כלומר שגופו ופרצופו קיים דבכה"ג ניכר למעידו בלי שום עיון ודקדוק דאז אף לאחר ג' מעידין אבל מתני' כשאין גופו שלם או שאין כל הפרצוף שלם אלא נשאר לחיים ופדחת וחוטם דאז צריך ט"ע גדול ובכה"ג אין מעידין לאחר שלשה ימים, וכתב עוד וחשבתי לומר כוונה אחרת דלאו באדם ידוע וניכר פירוש שבעודו בחיים חייתו היה ידוע וניכר כלומר חבירו הרגיל עמו דאז יכולים להכירו במותו אפילו לאחר שלשה אלא מיירי שאין ידוע להם בחיים חיותו על ידי שהיו רגילים עמו אלא שהיה ידוע על ידי על פרצופו וחוטמו כשהיו רואין אותו והיה נראה קצת זה הפירוש כפי הנסחא שהביא הרב הגדול מוהרא"ם סי' ל"ו ע"כ.
ונראה שהרב מוהרא"ם מפרש כפירוש השני שכתב הרב מוהרח"ש בתשובה זו דמוהר"ם שהביא בשם ר"ת וס"ל דהיכא שהוא רגיל עמו ומכירו בחיים חיותו והכירו עתה בט"ע שזהו פלוני שהיה רגיל עמו לכ"ע מעידין אף לאחר ג' ולא קאמר במתניתא דאין מעידין אלא לאחר שלשה אלא באינו רגיל עמו בחייו אלא שמכירו בחייו על ידי ט"ע דפרצופו ופדחתו וחוטמו ואף למאן דפליג על ר"ת וס"ל דאף בגופו שלם ופרצופו שלם בעינן לאלתר אף בלא ראה הטביעה יודה בהא שהיה רגיל עמו בחייו הרבה דמעידין אף לאחר ג' וזהו דעת הרב מוהרא"ם בתשובה הנזכרת שכתב וז"ל ואם כן בנד"ד שהיה איש ידוע וניכר למעידו שהיה ניכר להם בחייו והכירוהו בט"ע שהיה כולו שלם בלתי חבול בפניו וכו' אפילו אם היה ידוע לנו שעלה זמן הרבה קודם שמצאו שרינן כ"ש כשהוא ספק אם עלה זמן רב מקודם דתלינן שעתה עלה ע"כ ר"ל דמיירי דהיו עדיו רגילין עמו בחיים חיותו והם יודעין ומכירין ורגילין עמו דבכה"ג אפילו באשתהי ודאי שרינן כ"ש בספק אשתהי וס"ל להרב מוהרא"ם דליכא מאן דפליג בהא ר"ת וכולהו מודו בהא דמעידין אפילו לאחר ג' ימים וזו היא דרך ישרה שבירר לו הרב מוהרא"ם בפי' תשובת מוהר"ם בשם ר"ת בההיא דלאו באדם ניכר וידוע למעידו וכו' ודלא כהרב מוהרח"ש שכתב על זה הפירוש השני וז"ל אמנם מה שכתבתי תחלה נראה יותר ע"כ איך שיהיה תבנא לדיננא בדינא דהאי אתתא ותצא דינה דשריא למהך להתנסבא לכל גבר די חצבי ושום איניש לא ימחה בידה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר
צדקה חוצין