אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א אבן העזר › סימן ח

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

אבן העזר · סימן ח

סימן ז

שאלה ראובן שבא מערי פרס פה בגדאד והניח אשתו ובת קטנה בערי פרס ובאותו זמן היו היאודים עליהם גלות הרבה ועול משא מלך ושרים צועקים הב הב ואת מתכונת הלבנים תתנו ומכין ועונשין שלא כדין טף ונשים ואשתו הגיעה לפרק אלו הם הלוקין מלקא להו וממונא משלמי והכו אותה והיו חובטין אותה במקלות ובעו למשקל סלעין דינרין והיא עניה לית לה מגרמה כלום לקחה בהלואה מאדם אחד זוזי בהלואה ונתנה לגיים ואחר כמה ימים והנושה בא לקחת ממנה את הכסף שהלוה אותה ואמרה לו אנכי אין לי מה ליתן אמר לה יש לך בת קטנה תתני אותה לבני לאשה ומתחלה לא קבלה אח"כ זוזי אנסוה ומחמת דיחקה שדיחק אותה לגדל פרע הוכרחה להודות לי שתתן בתה לבנו לאשה והלכו והביאו אנשים קהל ועדה ובאו לבית האשה והביאו כוס של יין ונתן הבן הכוס והקידושין לפי דברי אביו של אותו הבן שנתן עם הכוס טבעת שני מטבעות כסף ונתן ביד אם הנערה ובתה הכוס והקידושין וקדשה אבל עידי הקדושין אינן בפנינו כעת בבגדאד לשאול את פיהם כיצד היו הקדושין ומה אמר לה הבן בשעת קדושין ואבי הבן הנזכר שאלנו את פיו וא"ל שהוא היה יושב בבית ובנו והעדים והחזן הלכו ועשו קדושין ואינו יודע כיצד היו הקדושין שהוא לא הלך עמהם לבית שהיתה בו אם הנערה ובתה, והבת באותו זמן היתה כבת שש או כבת שבע ובא אדם אחד לפנינו והגיד שאחר שנתקדשה הבת חזר הוא לאותו בית ושמע מאם הנערה שאומרת אני איני מריצה באלו הקדושין ובפרט שאבי הבת איננו בעיר והוא במ"א ואני מוכרחת במעשי והודיתו לו בשביל מעותיו שהוא רוצה ממני ומעיד נמי ששמע מפי הבת באותו יום שנתקדשה שאני איני מקבלת באלו הקידושין של זה הבן ואם והרגוני איני מתרצה ליקחנו ומיאנה באותם הקידושין וגם העיד יהודי אחד מבגדאד שהיה מתאכסן בבית אבי הבת וכשבאו לו כתבים שאשתו קדשה לבתו עם אותו הבחור אמר אני איני מרוצה באלו הקדושין ואיני רוצה במה שעשתה אשתי שקדשה בתי ומיחה באותם קדושין, וגם העיד יהודי אחד בפנינו שהוא מערי פרס הנזכר לעיל שאמר ששמע מהבת שמיאנה לאחר הקדושין כנז"ל גם שמע מאבי הבת כשהלך מבגדאד להמדאן ששם נעשו הקדושין צעק על החכם שקדש לבתו עם אותו בחור אמר לו מדוע עשית דבר זה שלא מדעתי ולמה שמעת לקול אשתי וגם שמע מפיו שאמר שאני הולך לפדות לבתי שאחזיר להם מעותיהם שהלוו לאשתי ואיני מתרצה בקדושין הנזכרים וגם אדם אחד העיד ששמע מאבי הנערה שמיחה באותם הקדושין יורנו רבינו או מהני קידושין אלו או לאו, ועתה אם האשה נפטרה לב"ע ובתה גדלה ואמרו שמיאנה בעודה קטנה תכף לקדושין ועתה עדיין היא ממאנת ובמיאונה עומדת ואבי הבת ג"כ נפטר ובא אבי הבן ליקח הבת ולהוליכה עמו לעירו ושם לא יש יהודים כי אם גוים ולא יש שם לא תפלה ולא עבודה ולא בית הכנסת כי אם אותו האב והבן דרים שם והבת ממאנת לילך עמו ואומרת אם תמות איני לוקחת אותו הבן ואיני הולכת לשם שקדשה בהמדאן ועתה הם דרים בכורמות שכלם גוים יורנו רבינו מה דינם של קדושין אלו אי הוו קדושין ואם יכולה למאן או לא ושכמ"ה.

תשובה לכאורה נראה דבכה"ג לא הוו קידושין כיון דאביה במדינה אחרת ואמה היא שקדשתה ואנן קיל"ן דהאב זכאי בקידושי בתו ולא אמה כל זמן שאביה קיים וכיון שקדשתה אמה בלא דעת אביה לא הוי קדושין והוי כמי שקדשה היא עצמה דלא הוי קדושין כמבואר בא"ה סי' ל"ז דין י"א דקטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה דלא הוי קדושין ואפילו מיאון אינה צריכה אפילו שדכה האב תחלה ואפי' נתרצה האב בפי' אחר הקדושין וי"א דאם נתרצה האב כששמע הוי קדושין ואפי' לא נתרצה מיד ששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוי קדושין משעת שמיעה ע"כ, א"כ נראה דאף לדעת המחמירים מ"מ שיתרצה האב מיהא בעינן ולסברא קמא אפילו שנתרצה האב בשעת שמיעה דקיל"ן כוותיה דעולא ודלא כרב ושמואל.

אמנם כד דייקינן מילתא שפיר האי מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא וכמבואר בטור א"ה סי' ל"ז וז"ל קטנה שהלך אביה למ"ה והשיאוה אמה ואחיה כתוב בשאלתות דהוי קדושין וכד אתי אביה בעיא קדושי אחריני וצריכה מיאון והתו' כתבו שאינן קדושין ואפילו מיאון אינה צריכה וכו' והרא"ש כתב וז"ל כתוב בה"ג קטנה שהלך אביה למ"ה והשיאתה אמה נישואיה נישואין דתקינו רבנן נישואין לקטנה כי ליתיה לאב וכי גדלה גדלו נישואיה עמה וכו' ובשאלתות כתוב הא דיכולין אמה ואחיה לקדשה היינו דוקא היכא דשכיב אב אבל אי אביה קיים לא יכולה ולכאורה משמע דחלוקות השאלתות על בה"ג דמשמע דוקא היכא דשכיב מצי אמה לקדשה אבל הלך למ"ה לא ומיהו מצינו למימר דה"ה הלך ובלא הלך איירי וכו' וקשה לי על הטור ז"ל היכי כתב בפשיטות בשם השאלתות דבהלך למ"ה והשיאה אותה אמה דהוי קדושין והרא"ש גופיה מספקא ליה בדעת השאלתות בהלך למ"ה והשיאתה אמה אי מהני אי לאו דהא כתב מעקרא דלכאורה פליגי על בה"ג בהלך למ"ה ובסיפא כתב דמצינן למימר דלא פליגי ובהלך מודה וא"כ היכי כתב הטור כ"כ בפשיטות דמהני הלך לדעת השאלתות והו"ל למיכתב האי סברה בשם בה"ג ולא בשם השאלתות והתו' הקשו על בה"ג והעלו דאין לה נישואין אפי' מדרבנן כי לותיה לאב והוא במ"ה, וכתב הרא"ש ז"ל דלפי דעת בה"ג צריכה מיאון אם רוצה לצאת מבעלה ולדעת התו' אפילו מיאון אינה צריכה דלא תקינו לה רבנן נישואין.

והר"ן כתב לענין קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאתה אמה כתב בה"ג דהדא מילתא את שאלת קמיה רבנן ואמרו שפיר עבדת אמה דנישואין תקינו לה רבנן ואם קבלה נקבל אבל לא מצינו בשום מקום דתקינו לה רבנן נישואין.

וגם המרדכי כתב דקטנה דאזל אביה למ"ה ושבק ביתיה ריקם אנן סהדי דניחא ליה במאי דאזדמנא ליה במילתא דלאו איהו טרח בה שיהו זוכין בכסף קידושה עיי"ש באורך בדברי המרדכי א"כ בנ"ד לכל הני רבוותא לבה"ג ולהמרדכי כולהו אית להו דתפשי בה קדושין בקטנה שהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה ואביה הניח ביתו ריקם כמו בנ"ד וא"כ מי יקל ראש כנגדם להקל בנ"ד להתירה בלא גט ובפרט נגד בה"ג שדבריו דברי קבלה אינון וכן כתב הרב ת"ה אחר שהביא דברי בה"ג דאעג"ב דסמ"ג כתב דהתו' פליגי על בה"ג מי יקל ראש נגד בה"ג שדבריו דברי קבלה אינון כ"ש אם השאלתות סברי כוותיה והנה מאי דקשיא לן לעיל על הטור שכתב בפשיטות על השאלתות דסברי דהוו קדושין בהלך אביה למ"ה ואלו הרא"ש מספקא ליה כתב הרב ת"ה יש בידו תו' מב' פנים וכתבו בשם השאלתות דקטנה שהלך אביה למ"ה דהוי קדושין גם מוהר"ח כך כתב בשם השאלתות ובאשירי לא כתב כן ואפשר דאשו לא היה בידו שיטת התו' בקידושין כמו שיש בידי ואפילו הכי כתב דאיפשר דהשאלתות לא פליגי על בה"ג ע"כ.

והשתא ניחא קושין דהטור שכתב כן בשם השאלתות הוה גריס כגרסת התוס' שהיה ביד הרב ת"ה שכך כתבו בשם השאלתות כמ"ש הטור בשמו אבל הרא"ש אביו לא היה בידו שטה זו שכתבו התו' בשם השאלתו' ולהכי נסתפק בדעתם ז"ל, איך שיהיה בנ"ד נראה לכאורה דהוי קדושין שקדשתה אמה ואף דליכא סהדי קמן של הקידושין מ"מ מוכח מילתא דהוי קדושין מעליא שנעשה בפני עדה מישראל ששלחו אחד מלמד תורה לעשות קדושין, אמנם כד דייקינן שפיר נראה דלא הוו קידושין מתרי טעמי חדא דהעיד העד קמן ששמע מפי הבת שבאותו היום מיאנה בקדושין שאמרה איני מקבלת לינשא לו ואפילו אם יהרגוני וגם אומר העד שבפני כמה אנשים חזרה הבת ומיאנה בקדושין וכשמיאנה לכ"ע בטלי הקדושין דתקינו לה רבנן לקטנה שהלך אביה למ"ה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועשאוה כיתומה בחיי האב וכי היכי דביתומה שקדשוה אמה ואחיה בקטנותה יכולה למאן ה"נ בכה"ג שהלך אביה למ"ה דצריכה מיאון וכן כתב בה"ג בקטנה שהלך אביה למ"ה דצריכה מאון אלמא יכולה לצאת מבעלה במיאון וכן כתב הרא"ש לדעת בה"ג וא"כ בנ"ד אי איכא סהדי שמיאנה בפניהם בעודה קטנה בטלי הקידושין.

ועוד בנ"ד דאתו סהדי קמן ואסהידו שהאב מיחה כששמע בקדושין לכ"ע לא מהנו הקידושין דע"כ לא קאמר בה"ג דהוי קדושין אלא בלא מיחה האב אבל היכא דמיחה האב לכ"ע לא הוי קדושין וכן ראיתי להריב"ש ז"ל בסי' קצ"ג שנשאל בא' שגירש את אשתו והתנה עמהן שיטפל הוא בב' בניו והיא תטפל בשתי בנותיו הקטנות להאכילם ולזונם ולהשיאם כשיגדלו וכו' ואח"כ הלכה הגרושה למקום רחוק עם ב' בנותיה הקטנות וקדשה אחת מהם שלא מדעת אביה המגרש ובשומעו לא מיחה ולא ערער אח"כ שדכה הבת האחרת עם בן רבי אברהם שלא מדעת אביה ושלחו אחר אביה לבא אצלם ולעמוד ואמר כן אבוא אם יתנו לו סך ידוע וקרון לישב בו ולא שלחו לו קרון ולא מעות והלכו ועשו הקדושין והנישואין שלא בידיעתו וכששמע היטב חרה לו שהתלו בו ולא שלחו לו כאשר אמר ואח"כ שלחו לו חכמי גלילי באגרות אם נעשה החיתון ברצונו והשיב שלא היה כרצונו ושלחו לו שיבא אליהם וכתב לבני המקום של חתנו שיזהירו לו להוציא הבת מביתו ושאם לא יוציאם מביתו הוא יקבל קדושין מאחר בעד בתו וכו' והשיב הרב ז"ל אם במונח שלא נתן רשות לגרושתו לקדש בנותיו וקדשה שלא מדעת בעלה ודאי שנתבטלו הקדושין ולא מבעיא לעילא דס"ל דקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה דאינה צריכה מיאון דלא חיישינן שמא נתרצה וקיל"ן כוותיה וכו' אלא לאפילו לרב ושמואל דחיישינן שמא נתרצה האב וצריכה גט בנ"ד אינה צריכה גט שהרי מיחה כששלחו לו בני גבוליו אם נעשה החיתון ברצונו והשיב שלא נעשה ברצונו וגם שלח למחותנו שיוציא הבת מביתו אם לאו יקבל קדושין מאחר אין לך מחאה גדולה מזו וכו' דכיון שמיחה לכ"ע אין כאן קדושין ואפי' שתק כששמע ואח"כ מיחה מהני מחאתו דדוקא כשאב במדינה זו ושמע ושתק ולא מיחה אמרינן דשתיקתו אפשר דהוי כהודאה דאם איתא הו"ל למחות מיד כששמע אבל כל שהיה במ"ה כששמע אפילו שתק בשעת שמועה ואח"כ מיחה לא אמרינן דשתיקתו הויא כהודאה דכיון דאין המקדש עמו למה ליה למצווח דכיון דאינו במקום החתן סבר מאי מהני לי דאצווח וכו' עיי"ש.

והנה עמ"ש הריב"ש לחלק בין היכא דאיתיה לאב הכא דאפשר דאמרינן דשתיקתו הויא כהודאה ולא מהני מחאתו שמיחה בסוף להיה במ"ה דלא בעינן שימחה בשעת שמיעה ואפי' שתק כששמע מהני מחאתו אח"כ וכתב אח"כ ואעג"ב דבנתקדשה שלא לדעת ונישאת שלא לדעת דאמר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אביה וימחה ומשמע ודאי דהוי קידושי ודאי כיון דאוכלת בתרומה דהוי איסורא דאורייתא וכו' וכן משמע שאין האב יכול למחות עוד דא"כ היה לנו לאוסרה בתרומה שמא ימחה כדאמר רב אסי לעיל וכו' עיי"ש נתרץ כדברי המרדכי וז"ל וכ"ת ניחוש שמא ימחה האב ממקומו וי"ל למחאה שלא בפניה לא חיישינן דאמרינן פ' האיש מקדש אמר רב אוכלת עד שיבא אביה וימחאו רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ע"כ לא פליגי אלא שמא יבא אביה וימחה הא למחות ממקומו לא חיישינן ע"כ עיי"ש בב"י א"ה דף ע' דכונת הריב"ש לומר דמשמע דכיון ששתק ולא מיחה דשתיקתו הויא הודאה ושוב אינו יכול למחות דאם איתא דיכול למחות עוד אחד שתיקה היכי אמר רב אוכלת בתרומה הא אפילו שתק ניחוש שמא ימחא אח"כ אלא ודאי כיון ששתק שוב אינו יכול א"כ בנדון דידיה נמי לא ליהני מחאה כיון ששתק בשעת שמיעה ותירץ דשאני התם דאביה כאן ומש"ה שתיקתו הויא הודאה משא"כ כשהוא בעיר אחרת לא הויא שתיקתו הודאה.

א"כ בנ"ד דאיכא סהדי דמחה בקידושין בפני כמה בני אדם אף אם נאמר דשתק בשעת שמיעה מהני מחאתו דלבסוף כיון דליתיה במקום הקדושין אלא במדינה אחרת אבל נתרצה מיד כששמע נתרצה בהדיא ודאי דהוי קידושין אף אם מחא אח"כ ולא דמי להא דעולא דקיל"ן כותיה בקדשה עצמה שלא לדעת אביה דלא מהני אפילו נתרצה האב דשאני הכא דאביה במ"ה דבכה"ג ס"ל לבה"ג דעשו בה כיתומה בחיי האב דאנן סהדי דניחא ליה לאב בקדושי בתו אם הוא הלך למ"ה ותקינו רבנן לה נישואין בכה"ג אפילו לעולא וכן נראה דעת הטור דברי בה"ג אפילו לעולא איתנהו דהא לעיל הביא פלוגתא דהרי"ף פסק כעולא ושאר רבוותא סברי כרב ושמואל ואח"כ הביא להא דבה"ג שמעינן דבה"ג אף לעולא סבר דהויא מקודשת בהלך אביה למ"ה ועוד דבה"ג סבר כרבינא ודחה להא דרב ושמואל כמבואר בב"י דבה"ג הוי מהסוברים כעולא וכרבינא דדחה להא דרב ושמואל ואי הכי קשיא דהיכי הריב"ש ז"ל כתב בנדון דידיה דהאב היה במ"ה וכתב דלא מבעיא לעולא ולרבינא דודאי נתבטלו הקידושין אפילו נתרצה האב כששמע אלא אף לרב ושמואל דמהני נתרצה מ"מ בנ"ד כיון שמיחה ודאי דבטלו הקדושין עכת"ד וזה תימה כיון דבנ"ד היה האב במדינה אחרת אף לעולא מהני אם נתרצה האב לדעת בה"ג ואיך לא חש להא דבה"ג שדבריו דברי קבלה ולא חש להביאו והיכי כתב דלעולא דקיל"ן כוותיה לא הוי קדושין בנ"ד אף אם נתרצה האב וזה תימה.

ונראה לתרץ דס"ל להריב"ש ז"ל דע"כ לא כתב בה"ג דהוי קדושין בהלך אביה למ"ה אלא בהלך אביה במקום רחוק הרבה דאי איפשר לאודועי ואז הויא כיתומה בחייו האב ותקינו לה רבנן בכה"ג אם נתרצה האב כל כמה דלא ידעינן שמיחה אבל בנדון הריב"ש דמוכח מדברי השאלה דלא היה אביה במקום רחוק הרבה דהא שלחו השדכן לאביה שיבא ויעמוד בנשואי בתו והוא רצה שישלחו לו קרון לישב:

בו בכה"ג אית ליה להריב"ש דלא תקינו רבנן לה נישואין שלא מדעת אביה דאנן סהדי דבכה"ג לא ניחא ליה בקדושי בתו שלא ברשותו כיון דאפשר ליטול ממנו רשות והשיירות מצויות וכיון דשכיחי שיירתא אבעי להו לאודועי אבל כשהוא במ"ה ולא שכיחי שיירתא אמרינן דניחא ליה לקדשה והכי דייק דברי בה"ג שכתב שהלך אביה למ"ה וכתב הרא"ש דהוי כאלו מת אביה.

וראיתי להרב כנה"ג בהגהת ב"י ס"ק ט"ל שכתב דהרב מוהרנא"ח פלפל הרבה בתשובה זו דהמרדכי שכתבנו לעיל דאזל אביה למ"ה ושבק ביתיה ריקם דאנן סהדי דניחיא ליה שיהו זוכין בכסף קידושיה וכו' וכתב עוד זו המקודשת בגזרת אמה בעלת דעת וכו' לא יכבה בלילה נורה בעלה בטל לגבה ואיכא למימר נתרצה האב בכל אשר תעשה וכו' ע"כ דתשובה זו דהמרדכי הריב"ש ז"ל בסי' קצ"ג ות"ה סי' ר"ח פליגי עליה ואפילו בעל תשובה זו לא אמר דינו אלא לרב ושמואל דס"ל כסברת הגאונים שכתב הרי"ף שפסקו כרב ושמואל ואת"ל שבעל תשובה זו לכ"ע אמרה להאי שמעתא ואפילו אליבא דעולא לאו להצריכה גט קאמר אלא להצריכה מיאון ואפי' את"ל דלהצריכה גט קאמר אליבא דעולא דוקא דכשלא מיחא האב או הבת דאם מיחה האב או הבת אינה מקודשת וכל שיש עדות שהאב לא שמע רק אחר מיאון, הבת אין כאן בית מיחוש כלל אפילו לדברי התשובה הזאת וכו' עיי"ש.

וכעת לא נמצא בידי ס' תשובות מוהרנא"ח לעיין יפה בדבריו דאמאי כתב דתשובה זו דהמרדכי פליגיא אתשובת הריב"ש ות"ה אי משום דהריב"ש פסק בנ"ד דלעולא דפסקינן כוותיה דס"ל דאפילו נתרצה האב אינה צריכה גט בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה א"כ פשיטא דלדידיה נתבטלו הקידושין בעובדא דאותה גרושה שקדשה בתה קטנה שלא מדעת אביה וכו' ואלו לדברי תשובת המרדכי אמרינן דאנן סהדי דניחא ליה והוו קידושין שנתקדשה אמה והרי טובא איכא בנייהו ולא דמו להדדי אפילו כי אוכלא לדינא דהמרדכי מיירי דאביה אזל למ"ה למקום רחוק ושבק ביתיה ריקם ומש"ה אמדינן דעתיה דניחא ליה שתתקדש בתו בלתי ידיעתו ותפסי בה קידושין ומכ"ש דהמוקדשת שקדשתה אמה ואמה היא בעלת דעת לא יכבה נרה בטח בה לב בעלה דבכה"ג בטיל בעלה לגבה ואיכא למימר דנתרצה האב בכל אשר תעשה ואי משום דלעולא אפילו נתרצה האב לא מהני ואילו המרדכי כתב דאיכא למימר דנתרצה האב בכל אשר תעשה מהא נמי לא איירא דשאני בההיא דנתקדשה שלא לדעת אביה דבשעת קידושין לא שמע האב ומש"ה אעג"ב דנתרצה לבסוף כששמע לא מהני לעולא דבשעת קדושין לא היה ריצוי דאב משא"כ בההיא דהמרדכי דאביה אזל למ"ה ושבק ביתיה ריקם בכה"ג אמרינן דודאי ניחא ליה לאב באלו הקדושין והוי כעומד בשעת קדושין ונתרצה ולא דמי להא דעולא דליכא גילוי מילתא בשעת קדושין דניחא ליה לאביו ועוד דלבה"ג אפילו דאזל אביה למ"ה לחודיה ולא שביק ביתה ריקן ס"ל לבה"ג דתקינו לה רבנן נישואין לבתו שלא מדעתו ובה"ג אשכחן דהיא מכח הסוברים כעולא דנתקדשה שלא לדעת אביה דלא חיישינן שמא נתרצה האב ואפ"ה ס"ל לבה"ג דמהני בהלך למ"ה ונתקדשה בתו שלא לדעתו והוי כההיא דהמרדכי ועדיפא מינה ההיא דהמרדכי דאית בה נמי דשבק ביתה ריקם א"כ ודאי דמהני קדושין אף לעולא דשניא היכא דאזל אביה למ"ה משא"כ בההיא דהריב"ש דאביה לא היה במ"ה דלא שכיחי שיירתא למיזל התם דהא שלחו אבי השדכן אחרי האב לעמד על קדושי בתו והוא שאל קרון לילך וכו' מוכח דהאב אינו כ"כ מקום רחוק ועוד דשלח להם שיביאו קרון שישלחו לו מוכח דלא ניחא ליה להתקדש בלא דעתו א"כ לא דמי הא דהריב"ש להא דהמרדכי ובבה"ג ולא פליגי אהדדי ויודה הריב"ש ז"ל להא דבה"ג ומרדכי והעיקר כדעת מוהר"ר יצחק אשכנזי שהביא הרב כנה"ג דסבר דלא ופליגי הריב"ש וח"ה אהא דהמרדכי כנעל"ד, גם מ"ש הרב מוהראנ"ח דהרב ת"ה סי' ר"ח פליג אהא דהמרדכי הם דברים תמוהים הרבה דאדרבא בנדון דידיה שם בראובן שמתה אשתו והניחה לו בת קטנה עשר שנים והניחה אביה אצל שמעון קרובו והרחיק נדוד ואותו הקרוב השיאה לאדם אחר וכו', והביא להא דעולא דרב ושמואל וכתב דפסקו כל הגאונים כעולא וכו' ואחר כך הביא להא דבה"ג והתו' ואשירי וכתב דמי יקל ראש נגד בה"ג וכו' ומכח ההיא דבה"ג חשש בנ"ד לאותם הקידושין.

וא"כ במאי חולק הרב ת"ה אההיא דהמרדכי דהמרדכי אזיל כשטת בה"ג והרב ת"ה חש לה להא דבה"ג סוף דבר לא יכולתי לעמוד על סוף דעת הרב מוהרנא"ח דכתב וצידד דהריב"ש ות"ה פליגי בההיא דהמרדכי ואמאי ואין בידי אותו הספר לעיין בו כל הצורך איך שיהיה אף להרב מוהרנא"ח דכתב דאפשר דהריב"ש פליג אהא דהמרדכי מ"מ אם מיחה האב כששמע אי מיחתה הבת לכ"ע אין כאן בית מיחוש כלל וכן כתב דאם שמע האב אחר מיאון הבת ליכא חשש כלל ובנ"ד איכא סהדי שמיאנה הבת בפניהם ולא רצתה באותם קדושין כשהיא קטנה וגם איכא סהדי שמיחה האב באותם הקדושין ונתקוטט עם אותם שעשו הקדושין ואמר לבתו לא תבכו דאין ממש באותם הקידושין והרי הם בטלים כיון שהוא לא קדשה ומה שעשתה אמה אינו מועיל מכל זה מוכח שמיחה באותה קידושין והבת נמי מיאנה קודם ששמע האב א"כ לכ"ע ליכא למיחש לאותם הקידושין.

והנה ראיתי להרב מוהר"י אדרבי בתשובה סי' שס"ו שנשאל בראובן שהיה עני ואשתו ילדה לו בת והלך למצרים ואשתו אין לאל ידה לגדל הבת ונתנה אותה לאדם א' שמתו בניו ולקח אותה לגדלה ולהשיאה ואחר שהיתה הבת כבת ז' חזר אביה לשם והכיר את בתו שגדלה אותו האיש ואשתו והחזיק להם טובה שגמלו חסד עם בתו ושהיו מתקנים לה נדוניא וחזר האב למצרים והניחה בידם וכ"ע ידעי שמסרה לידם להשיאה למי שירצו אבל לא עשאה שלוחים לכך ואותו האיש ואשתו בקשו בחור אחד וקדשו אותה לו ויהי כי ארכו הימים ונתקוטטו עם הבחור הנז' ולמדו אותה למאן ומיאנה בו בפני ג' חכמים והתירוה לינשא לאחר ועתה שאל השואל איך תצא בלא גט כיון שהיה שהות שאפשר ששמע האב בקדושי בתו והבחור צועק כי היא ארוסתו ואיך התירוה ממנו בלא גט והשיב הרב ז"ל שהיא מותרת בלא גט מכח ס"ס ספק אם הלכה כהרי"ף ושאר רבוותא דקטנה שנתקדשה עצמה בלא דעת אביה דאפילו נתרצה האב אינה מקודשת דאין קדושין חלין למפרע אלא צריך שבשעת קדושין יהא מרוצה האב ולסברא זו פשיטא דכיון דאב לא ידע ולא נתרצה באותם הקדישין פשיטא דלא בעיא גיטא דאפילו מיאון אינה צריכה וספק אם הלכה כדעת הפוסקים כרב ושמואל דאם נתרצה האב אח"כ דהויא מקודשת ואת"ל דהלכה כרב ושמואל ספק אם הריצוי דאב הוי אחר מיאון בתו ולא בעיא גט כיון שמיאנה והופקעו הקדושין או אם הוי הרצוי קודם מיאון וס"ס אפילו דבאוריתא אזלינן ביה לקולא עיי"ש וכתב שהחכמים שהתירו אותה בלא גט ע"י מיאון נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשי' על דין אמת שדנו ע"כ.

וא"כ בנ"ד מילתא דפשיטא דיש להקל לדעת הרב ז"ל דהא באפילו בספק אם יתרצה האב או לא התיר ואפילו בנתרצה בהדיא התיר מכח ספק ספיקא דשמא הריצוי היה לאחר מיאון הבת כ"ש בנ"ד דליכא ריצוי דאב כלל דהא מיחה כמה פעמים באפי סהדי וגם הבת מיאנה מקמיה דשמע אביה אם כן פשיטא דבנ"ד מותרת להנשא לאחר בלא גט והרב כנה"ג הביא ג' סברות בדין זה דיש מן החכמים דס"ל דאינה צריכה גט ומותרת במיאון לחודיה אעג"ב דאפשר למיקם עלה דמילתא לשלוח כתב לאבי הנערה אם יתרצה בקדושין או לא, והרש"ך ומוהר"י אדרבי בהאי שמה אזלי דשריא בלא גט במיאון לחודיה, ויש מי שסובר שישלחו כתב לאבי הנערה אם נתרצה בקידושין כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא, ויש מן החכמים שצריכה גט ולדעת זה נמשכו הרב מוהרשד"ם סי' ר"ו וכן הסכים מוהר"ש הלוי ומוהר"י אשכנזי ע"כ, א"כ בנ"ד לדעת הרב מוהר"י אדרבו והרש"ך פשיטא דשרי במיאון לחודיה, ואף לדעת אותם הרבנים דסברי שישלחו כתב לאביה יודו בנ"ד ששלחו כתב לאביה ואביה גילה דעתו בהדיא דלא ניחא ליה בהנך קדושין ומיחא בהם א"כ ודאי דשריא לדידהו ואף לדעת הסוברים דצריכה גט מ"מ אחר דהאב גילה דעתו ומיחה באותם קדושין והבת מיאנה ואביה שמע אחר מיאוני בתו א"כ ודאי דליכא בית מיחוש באותם קדושין כמ"ש הרב כנה"ג בשם מוהראנ"ח וכתבנו לשונו לעיל, אבל תמהני טובא על הרב מוהר"י אדרבי דאיך התיר בנדון הנזכר מכח ס"ס ספק אם הלכה כעולא וא"כ אף בנתרצה האב אינה מקודשת ולא חש להביא דעת בה"ג והמרדכי דסברי דהיכא דהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה או שאר קרובים דהויא מקודשת ומכ"ש אי שבק ביתו ריקם, ובנדון הרב איש עני היה והיה מחזר על הפתחים ובפרט כשחזר למצרים וראה שגדלו את בתו והחזיק להם טובה שקנו לה נדוניא ואומדן דעתא דניחא ליה להשיא בתו לאשר ייטב בעיניהם כמבואר בשאלה עיי"ש, א"כ פשיטא מילתא טובא לדעת בה"ג והמרדכי דתפשי בה קדושין דאנן סהדי דניחא ליה בקדושין אלו כמ"ש המרדכי א"כ תו ליכא ספק ספיקא שכתב הרב והתיר מכח ס"ס דודאי יודה עולא ורבינא דהויא מקודשת אפי' אם לא ידענו שנתרצה או לא כ"ש אם שמענו שנתרצה דמהני, ואיך כתב הרב דלעולא אף בנ"ד אפילו אם נתרצה האב אינה מקודשת והתיר הרב מכח ס"ס והא ליכא כי אם חד ספיקא דשמא נתרצה קודם המיאון או אחר המיאון, אבל את"ל בנתרצה קודם המיאון כבר תפשי בה קדושין אף לעולא כיון דאביה היה במ"ה ולדעת בה"ג הוי קדושין וצ"ע איך נעלם ממנו דברי בה"ג והמרדכי ותשובת הרב ת"ה סי' ר"ח שפסק בנ"ד להחמיר מכח ההיא דבה"ג.

והרב מוהרי"ק בשורש ק"ו נשאל בקטנה שהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה מדעתה ולא מיאנה עד שגדלה והעתיק שם תשובה מר"ת שכתב בספר הישר וז"ל ועל הקטנה שנישאת ואביה במ"ה נראה בעיני דקדושין דרבנן הוו וצריכה מיאון וכן פסק רב יהודה גאון, ומ"ש למעלה מאותו הפסק שקטנה שקדשה עצמה או השיאה עצמה בלא דעת אביה דאין קדושיה קדושין ולא נישואיה נישואין היינו לענין שאינה צריכה גט אבל מיאון צריכה וכו', הרי שדעת ר"ת כבה"ג וא"כ איך לא חש מוהר"י אדרבי לדברי בה"ג וגם מוהרי"ק עצמו הסכים לחוש לדעה בה"ג שדבריו דברי קבלה, ונראה לי דבדברי מוהרי"ק ז"ל יתורץ מה שהקשינו להרב מוהר"י אדרבי דאיהו נמי חייש להא דבה"ג דהוי קדושין בהלך אביה למ"ה וסובר כדברי ר"ת בס' הישר דע"כ לא חיישינן לקדושין אלא לענין להצריכה מיאון אבל לא לענין להצריכה גט וכמ"ש מוהרי"ק בהדיא בשם תשובת רבינו יעקב שהיא ר"ת והכי דייקי דברי בה"ג שכתב הרא"ש וז"ל והשתא לפי דברי בה"ג צריכה מיאון אם רוצה לצאת. מבעלה ולדברי התו' אפילו מיאון אינה צריכה ע"כ נראה דע"כ לא פליגי אלא אם צריכה מיאון אם לא אבל גט אינה צריכה לכ"ע וכן כתב הטור בשם השאלתות וז"ל קטנה שהלך אביה למדינת הים וכו' כתוב בשאלתות וכו' דהיו קידושין וצריכה מיאון ע"כ הרי דאף למאן דמחמיר בכה"ג הוא דוקא לענין מיאון והשתא ניחא דברי הרב' מוהר"י אדרבי דבנדון דידיה דמיאנה הבת התירה בלא גט.

שוב ראיתי דאכתי קשים דבריו לשמוע דהיכי התור מכח ספק ספיקא והא ליכא ס"ס דאת"ל שמא נתרצה האב קודם מיאון תו ליכא לאסתפוקי שמא הלכה כעולא דאפילו נתרצה האב לא מהני, דע"כ לא קאמר עולא אלא בהיה אביה כאן ולא הלך למ"ה לשיטת בה"ג ולמי שנמשכו אחר סברתו ואי הכי נמי אי ידעינן שמיאנה קודם שמועתו מהני לדעת מוהרי"ק ורבינו יעקב דבמיאון לחודיה שריא בלא גט אבל היכא דמספקא לן אם נתרצה האב קודם מיאון א"כ פשיטא דאסור וליכא ס"ס, ואפילו למ"ש הרב מוהראנ"ח דאפילו בלתי עדות שיעידו דהאב שמע אחר מיאון הבת שרי דמן הסתם אין לנו לחוש שמא שמע האב וכ"ש שכבר מיאנה עכ"ז לא הונח לנו דברי הרב מוהר"י אדרבי דאיהו קאמר דאף את"ל שנתרצה האב קודם מיאון שרי דשמא הלכה כעולא דס"ל דאף אם נתרצה האב לא מהני וזה דלא כבה"ג ודלא כמוהרו"ק ובעת"ה ולא כהמרדכי.

ותמיהא לי טובא דברי הרב כנה"ג שכתב בס"ק שדברי מוהרי"ק ות"ה מיירי כשאביה במ"ה ואפילו בזה אינן שוין בטעמן שבעל ת"ה כתב הטעם שמקודשת בגדולה דחיישינן שמא לאחר גדלות בא עליה המקדש לשם קדושין ואף באינו בעיר חיישינן שבא בצנעא ובעל הא אם ידוע לנו שלא בעל לאחר שגדלה אינה מקודשת ואפילו בסתמא גמגם בסוף דבריו, ומוהרי"ק סובר דאפילו לא בא עליה אחר שגדלה כל שהקדושין קיימין בשעת גדלות הויא מקודשת ואפי' באין הקדושין קיימין חשש להחמיר בסוף דבריו וכו'

ואנכי הרואה דהרב בעל ת"ה נמי אזיל בשיטה זו דאפי'. לא בעל אחר שגדלה חשש להחמיר מהא דבה"ג דהוו קידושין דתקינו לה רבנן נישואין בקטנותה באזל אביה למ"ה אלא דבעא הרב למימר בסיפא טעמא אחרינא להתיר בנ"ד לרווחא דמילתא שכתב ועוד דכיון שגדלה קודם שבא האב ומיאן וצווח יש לחוש שמא בא אותו רווק בצנעא אחר שגדלה ובא עליה לאחר שגדלה וכו' והביא ראייה לזה מאשה שהלך בעלה למ"ה וילדה לאחר י"ב חדש דלא חיישינן לממזרות שמא בא בצנעא ונתעברה ממנו כתב אמנם בנ"ד יש לחלק דצריך לומר דשמא באו בצנעה ובעל בפני עדים וא"כ קלא הוה ליה למילתא ע"כ, ונהי דהאי טעמא בטיל דאיכא לפלוגי בין ההיא דנתעברה לאחר י"ב חדש לנ"ד ואפשר דליכא למיחש לשמא בא עליה בצנעא מ"מ מטעמא קמא מההיא דבה"ג איכא למיחש לקדושין אף בלא בא עליה כלל והוי קידושין כסברת הרב מוהרו"ק דאף באין הקדושין בעין בגדולתה חשש להחמיר, ועוד דהאי טעמא שכתב ת"ה וז"ל ותו דאיכא למיחש לקלא דקמי נישואין וכו' האי טעמא מחוורתא היא ולא בטיל וא"כ מהאי טעמא נמי חיישינן לקדושין אף בלא בעילה ולא איצטריך לומר שבא עליה בצנעא א"כ אף בידוע לנו שלא בא ובעל חיישינן לקדושין כדעת מוהרי"ק ות"ה לא פליג עליה בהא דלא כהרב כנה"ג דשוי פלוגתא בהא דאעג"ב דכתביה הרב ת"ה להאי טעמא דשמא בא עליה בצנעא לאו אהאי טעמא לחודיה סמיך אלא אטעמי קמאי סמיך ולהנהו טעמי אף בלא בעל בודאי הוי קדושין ודו"ק.

שוב ראיתי בהריב"ש בסוף התשובה דסי' קצ"ג שכתב ובר מן דין אף אם לא נתן רשות האב לאשתו לקדש בנותיו כיון שהקטנה היתה עם אמה ואביה במקום רחוק יכולה האם לקדשה בלא דעת אביה וכמ"ש בה"ג והאריך בזה עיי"ש, והשתא ניחא ולק"מ מה שהקשינו על הריב"ש ז"ל דאמאי לא הביא דבה"ג ז"ל הצעיר צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה