אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א אבן העזר › סימן ו

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

אבן העזר · סימן ו

סימן ה

נדרשתי לשאלת דין להיות שהרי יום טוב רוזא בא לצידון הוא ואשתו ובנו ובתו ושמע שיש לו קרוב בצפת תובב"א ושלח אחריו ובא ואח"כ שידך לו בתו והלכו וכתבו שטרי שדוכין א' ליום טוב הנז' וא' לחתנו ובאדר נעשו השידוכין האלו ואח"כ הלכו כולם לארם צובא ואחר זמן מה תבע הנער שרוצה להנשא ותשוב לו חמיו שאינו נותן לו בתו אלא עד שילכו כולם לקושטנדילה יע"א ושם יתנה לו וכששמע הנער הלך ואמר לשכמותו תאמרו לדודי שאני שכבתי עם בתו כמה פעמים הלכו ואמרו לו לאבי הנערה והוא לא הטה אוזן לדבריהם כשראה הנער כך הלך אצל מארי דאתרא ואמר לו כך וכך עשיתי עם הנערה ובאותו פרק שלח מארי דאתרא אחר אבי הבת וסיפר לו הענין קם אבי הבת וכנס המילדות הנמצאות בעיר בין יהודיות ובין ארמיות ובאו וראו את הבת ובדקו אותה כראוי ואמרו לא היו דברים מעולם כי אם בתולה מעמיו וכשראה הנער שהופרה עצתו הלך אצל מארי דאתרא ואמר לו שהוא קידש את הבת בצידון יע"א אמר ליה מארי דאתרא בפני מי קדשת ובמה היו ואמר שקידשה בטבעת בפני ח' משה והוא הסופר של שטרי השידוכין ובכן כתב מארי דאתרא לצידון שיחפשו הדבר והשיבו שלא היו הדברים מעולם כי אם שדוכין לבד וכי דרשו וחקרו לח' משה הסופר שכתב שטרי השדוכין ולא קידושין אשר על כן כשראה מארי דאתרא כך אמר לאבי הבת איך בתו פנוייה ואנסבא לכל דבר דתצביון וכל הרוצה בה ישאנה והלך הבעל למדינת הים אחר עבור כמה ימים לקח אבי הבת את ביתו ובתו וכל אשר לו והלכו להם מארם צובה יע"א ובבואם לעיר א' דעל כיף דימא כזוג לבת זוג כרצונם ונשאת, ויהי היום אחר ז' חדשים לחופתה בא הנער לצידון והלך לב"ד והביא עדים שהיא מקודשת לו ובכן כתבו הב"ד של צידון איך בפניהם באו עדים נאמנים והעידו שהיא מקודשת בימי חנוכה והם העדים החתומים בשטרי השידוכין מחדש אדר ואבי הבת אומר שמעולם לא נתקדשה אלא שידוכין בחדש אדר ומה שהעידו שבימי חנוכה קידשה שקר מעידים שבימי חנוכה עדיין לא בא לצידון והנער עדיין היה בצפת תוב"ב ואחר בואו לצידון בכמה ימים שלח לצפת תוב"ב אחר הנער ובא, ועוד אמר אבי הבת שהעדי' אחד מומר היה להכעיס והוא הרג את הנפש והשני כל ימיו שכור אלו הם הדברים ואדוני כמלאך האלהים להציל עשוק מיד עושקו ושכמ"ה.

תשובה הלא לאמונה סבור הייתי שלא להטפל בתגר זה להיות דן יחידי מפני חומר איסור ערוה החמורה אמנם שמעתי ותרגז בטני שרבו הפריצים לקדש במחשך מעשיהם בפני אנשים שאינם מהוגנים כדי ללכוד בנות ישראל בחבלי אדם כי מן הראוי שלא לקדש אשה בלתי יועדו עשרה בני אדם וחכם הקהל או חזן בית הכנסת בידיעת מארי דאתרא וסופר עמהם והכי סדרו קדמאי רבנן קשישי בכחם הרב שלא לקדש אשה תוך המדינה והעושה שלא כמדובר עובר על ההסכמה ובפרט אם נעשה בחרם ועברו על החרם נפסלו העדים ואני ההדיוט לא באתי עד הלום להורות לענין דינא חלילה כי כבר גזר עליו מורנו ורבנו ומה ידעתי ולא ידע ודברי כלא חשיבין ואני אנה אני בא מאן עייל בר נפחא באתר דזקוקין די נורא וכל השומע ישחק לי יפטירו בשפה יניעו ראש באמר אלי מי אתה יתוש נואש ואני יודע ערכי המך מאי חשיב גברא שכמותי כי יתן את רוחו בדברים סתומים וחתומים כמ"ש חז"ל על מי שאינו בקי בטיב גטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם הנה כי כן היה לי להתיצב מנגד הרחק כמטחוי קשת אמנם להפצרת השואל הוכרחתי לחות דעי החלושה והוא מליקוטי הספרים הנמצאים שבעונותי שרבו עניות לא הניח לי מדה טובה שלא יש בידי לקנות ספר אביר הרועים בית יוסף וכל שכן ספרים אחרים ואהי כסומא בארובה.

ואען ואומר אמרינן בגמרא בב"ק בפ' המגרש שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא קול עליה מאחד ובא אחר וקידשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו ומסיק דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכא גט משני וכו' לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש ב' ונושא א' לא מ"ט אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין נפקא מינה דבעינן לעמד דבר על בוריו בכל מאמצי כח מפני שקידושי הב' הם קידושי תורה ומסתמא צריך הא' לגרש וקידושי ב' שהם קידושי תורה תופסים כי הא דרב הונא דאמר אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת וכיון דודאי תפסו קידושין השניים א"כ כשהובררו הקידושין הראשונים איכא למיחש ודאי שגירשה הראשון ולכך תפסו השני הילכך אם יגרש ב' וישא א' יאמרו ודאי מחזיר גרושתו מן האירוסין שהרי לא תפסו השניי' אלא מכח גירושין הראשוני' ועתה החזירה אוף הכא בנ"ד אם איתא שהיתה מקודשת לא היתה פושטת ידה לקבל קידושין מאחר.

ועוד ששטרות הקידושין היא בעדות מכחשת שהרי הבע"ד אמר שקידשה בטבעת והעדים חתומים בזכרון העדות מעידין שקידשה באזור והושיבוה באפריון ובתוך קהל ועדה ובע"ד אמר שלא קידשה לא באפריון ולא בקהל ועדה וכי יש הכחשה גדולה מזה, ועוד אחרת שידים מוכיחות שהרי הם האומרים שאין מקדשין תוך העיר כ"ש עם קהל ועדה וכיון שהעדות מוכחשת הוא בטל לגמרי וכמו שכתבו הרמב"ם ז"ל בה' עדות פ"ג וגם בשו"ע סי' מ"ה ובהריב"ש סי' רס"ו דאע"ג דדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה מ"מ אם הכחישו העדים זה את זה בחקירות ודרישות עדותן בטלה ואין כאן קידושין כלל, וכי תימא נדקדק מדברי הר"ם במז"ל דלא חשיב הכחשה בדיני ממונות אלא כשאמר לא כי העד הב' וא"כ בנדון זה הול"ל לא כי אלא בטבעת ולא בארפיון והיה העדות מוכחשת דהא מכחיש זה את זה אבל כשלא אמר לא כי אלא אינו הכחשה בדיני ממונות ואע"ג דחשיבי הכחשה בדיני נפשות ונכריח זה מדברי הר"מ במז"ל מלשון שכתב בהכחשת חקירות בדיני ממונות כיצד א' אמ' בניסן לוה ממנו והב' אמר לא כי אלא באייר או שאמר הא' בירושלם והב' אמר לא כי אלא בלוד וכו' ואלו בהכחשת חקירות דיני נפשות כתב בפ"ב מה' עדות אמר א' בד' בשבת והב' אמר בה' בשבת אין כאן עדות ואע"ג שלא אמר לא כי אלא, ובאמת שאלו הדקדוקי' אין להם שחר דלפי האי דקדוקא נישמועינן הר"ם במז"ל רבותא מעליא דבדיני ממונות לא חשיבא הכחשת מאן דחשיב הכחשה בדיני נפשות בחקירות ודרישות וליפלוג וליתני בדידיה בחקירות ודרישות בדיני ממונות דאם אמר לא כי אלא הוי עדותן בטלה ואם לא אמר לא כי אלא הוי עדותן קיימת אעג"ב דבדיני נפשות הוי עדותן בטלה דהא ודאי הוי רבותא טפי דאפי' בחקירות ודרישות לא הוי הכחשה יותר ממה שכתב שבבדיקות לא הוי הכחשה בדיני ממונות ועוד שכתב הר"ם במז"ל שם אצל הכחשת הבדיקו' אבל אם אמר הא' מנה שחור וב' אמר מנה לבן או היה זה אומר בדיוטא העליונה והב' אומר בדיוטא התחתונה היה עדותן קיימת ומאי אתא לאשמועינן שהרי בסגנון זה שלא אמר לא כי אפי' בדרישות וחקירות הוי עדותן קיימת והיה לו לכתוב אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמר לא כי אלא מנה לבן וכו', וכן זה אמר בדיוטא העליונה והב' אמר לא כי אלא בדיוטא התחתונה וכו', אלא עיקרן ושרשן של דברים אלו יובנו עם מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' זה בורר על דברי הרמ"ה שכתב דהלואה אחר הלואה מצטרפין דוקא היכא דלא מכחיש מלוה לחד מנייהו כגון דקא תבע מניה דלוה ב' מנים שהלוהו הא' בא' בשבת והב' בב' בשבת והביא ב' עדים הא' על הראשון וא' על הב' אעג"ב דהמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי מצטרפי לחייב את הלוה מנה א' אבל אם המלוה מודה דלית ליה גבה אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גבי חד והב' מסהיד דאית ליה גבי חד מנה חזינן אי איכא למימר דטעי חד מנייהו בזמנא הכגון א' אומר בב' בחדש והב' אומר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו א' יומא קא מסהדי וטעו בעיבורא דירחא מצטרפי דאימור א' מנה קא מסהדי אבל לא טעו בעיבורא דירחא מצטרפי דהא ודאי חד מנייהו שיקרא מסהיד דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ויפטר, וכתב הרא"ש שם לכאורה היה נראה דאפי' שבועה דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מנייהו מסהיד שיקרא הוי עדות מכחשת וחשבינן תרוייהו פסולין לאותה עדות, מיהו כי דייקת ביה שפיר בעי שבועה דאוריתא דהא דחשבינן עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידים עליו דבר א' ומכחישין זה את זה כגון זה אומר שהרג וזה אומר לא הרג אבל כששניהם מעידים וכו'

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת החכם המרומם כה"ר יעקב ן' יאעיש מגילה עפה והיא כתובה פנים ואחור בשריותא דהאי איתתא ורצה לומר שקידושין הראשונים אינן קידושין ותפסי בה קידושין שניים ועי"כ מותרת לחזור לב' זהו תורף דבריו

תשובה ולעד"ן דדבר פשוט הוא זה דאיתתא דא איסורא בין לא' בין לב' וכדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכו' וכאן נמי כיון שיש עדים שהיתה מקודשת לא' והלכה ונשאת אסורה לשניהם דאסורה לבעל ואסורה לבועל ואפי' שלא העידו העדים בפניה שנתקדשה לא' אפ"ה כיון שהראשון הביא מעשה ב"ד שנתקבלה עדותן בפניהם מועיל ואעג"ב דקי"ל אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם קבל שלא בפניו אין דנין על פיו וכמו שכן כתבו הפוסקים וכן פסק הרא"ש והטור ז"ל בח"מ סי' כ"ח וכ"כ הריב"ש והרשב"א ונ"י כתב אם עברו וקבלו לא עשו כלום דטועין בדבר משנה דקי"ל דחוזר והביאו מר"ן בב"י כמו שיעו"ש באורך אפ"ה אם העדים במדינה א' והבע"ד במדינה א' מקבלים עדות שלא בפניו של בע"ד וכמו שכתב מר"ן ב"י בשם הרשב"א בסימן כ"ח וז"ל בכה"ג ודאי נר' שמקבלין עדים שלא בפני בע"ד וכו' ומשם הגאונים אמרו וה"ה כשעדים אינן במקום א' אלא זה במקום א' וזה במקום א' וצריך לצרף עדותן וכ"ש זה שהוצרך לטרוח ולחזור אחר העדים ולא גרע מהיו רדופים ללכת למ"ה ולא עוד אלא שנר' שכל שאין בע"ד מצוי כאן משמע שמקבלין שלא אמרו אין מקבלין אלא בזמן שהבע"ד כאן וכן נר' מהירושלמי ר' ירמיה הו"ל דין אבר נש קבלון סהדי שלא באנפוי דר' ירמיה דחק רב הונא ואשכח ר' ירמיה יתיב ומצטער אפשר מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואפי' היה עמהם באותה שעה ע"כ, אלמא לא לא היה תמה ר' ירמיה אילו לא היה מצוי כאן דבהא מודה שמקבלין עכ"ל וכ"כ הבית יוסף בס' כ"ח משם הריב"ש דכתב וז"ל אין מקבלין שלא בפני בע"ד אא"כ היו עדיו חולים או היה הוא חולה וכו' או שלחו לו ולא בא וכו' נר' שכהעדים הולכין למ"ה אין צריך וכ"ש אם הם בעיר אחרת וכ"כ בא"ז וז"ל והיכא שמצא עד בעיר אחרת ואין בע"ד שם הרי זה מביא עדים בפני חכמי העיר ומקבלין עדותן וכותבין שכך העידו פלוני ופלו' ושפיר דמי עכ"ל, הרי לך בהדיא דהיכא שאין בע"ד מצוי שם עם העדים מביא עדיו לפני ב"ד שבאותה העיר ומקבלין עדותן וכותבים לו מעשה ב"ד ומהני ולא אמרינן או בעל דינו ילך אצל העדים, או העדים יבאו אצלו ויעידו בפניו א).

גם מה שכתב כת"ר שכיון שעשו הסכמה בינהם שלא לקדש אשה תוך המדי' והעושה שלא כמדובר עובר על ההסכמה ובפרט אם נעשה בחרם ועברו על החרם נפסלו לעדות, אין הדין כך הלא תראה מה שכתב מר"ן ב"י בא"ח סי' כ"ח בשם מוהרי"ק וז"ל כתב מהרי"ק בשורש פ"ד קהל שעשו תקנה בחרם ששום בר ישראל לא יקדש אשה בפחות מו' בני אדם ועבר א' וקידש בפחות מי' קידושיו קידושין ולא אמרינן שנפסלו העדים בשביל שעברו על חרם וה"ה למקדש שעובר על חרם ר"ג וכ"כ הר"ש בר צמח בתשובה וכ"כ בא"ח בשם הרשב"א עכ"ל מר"ן ב"י, ומביא שם משם הריב"ש שיכולים הקהל לתקן שכל מי שיקדש שלא בידיעת נאמני הקהל ובפניהם ובפני י' יהיו קידושין מופקעין ובטלין והמקדש כנגד תקנתם זו אין קידושיו קידושין ואינה צריכה גט והריב"ש עצמו כתב שלא מלאו לבו לסמוך על דעתו לעשות מעשה משום חומר הענין להוציאה בלא גט והרי אתה דן ק"ו דהתם דהפקר ב"ד הפקר ואפקוענהי רבנן לקידושיה עכ"ז אמרינן דקידושיו קידושין להצריכה גט כ"ש בנ"ד שעבר על הסכמת הקהל ודאי שקידושיו קידושין.

עוד כתב כת"ר סוגי' דפ' המגרש שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מאחר ובא אחר וקדשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו מאי והעמידו הדבר על בוריו דאי מגליה מילתא דקדושי קמא קידושי מעליא לא צריכה גט מב' ומסיק בגמ' לא מצאו דבר על בוריו מאי אמר רב הונא מגרש א' ונושא ב' אבל מגרש ב' ונושא א' לא מ"ט שלא יאמרו מחזיר גרושתי מן האירוסין, ולא הבנתי כוונתך בזה ומה ראייה יש מהאי סוגיא דודאי אם לא היה אלא קיל בעלמא ולא הוברר הדבר בעדים דקידושי קמא קידושי מעליא הוו אז הדין נותן שיגרש א' ונושא ב' שקידשה קידושי תורה ופירש"י קידושי תורה בעדים וא"כ כיון שהא' לא יש לו אלא קול בעלמא ולב' יש עדים ותפסי קידושין ב', אבל בנ"ד שהוברר הדבר בעדים שקידושי א' קידושי מעליא הוו והעמדנו הדבר על בוריו ודאי הוא דלא תפסי בה קידושי ב' דא"א הויא וכמ"ש בגמרא דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא לא צריכה גט מב' וכן פסק מר"ן בשולחנו הטהור בסי' מ"ו יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלו' ובא אחר וקידשה בפנינו בודקין אחר קידושי א' שהם בקול אם באו עדים ברורים בראיה ברורה שהיא מקודשת לא' אין קידושי ב' כלום ואם לאו מגרש א, שקידושיו בקול ונושא ב' שקידושיו ודאי ואפי' בלא מצאו דבר על בוריו דאמרינן מגרש א' ונושא ב' כתב הטור בסי' מ"ו דוקא שקידשה הב' ולא כנסה אבל אם כנסה אסורה לו אחר שגירש הא' עיי"ש בטור ובב"י ובש"ע, וא"כ בנ"ד אפי' אם הוה קול בעלמא שקידשה א' אסורה לב' אחר שכנסה כ"ש שהוברר הדבר בעדים שקידשה א' דודאי אסורה לב' ואדרבא האי סוגיא הויא תיובתך וכלפי ליא ומה שרצה כבודך לדמותה להא דאמרינן א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר שהיא מקודשת תמהני על מעכ"ת איך הוציא דברים אלו מפיו דהא בגמ' שהבאת אמרו שם על מאי דאמרינן דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא הוו לא צריכה גט מב' ופליגא דרב הונא דאמר א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה לפי זה רב הונא פליג אדשמואל וס"ל דאפי' מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא וצריכה גט מב' דא"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת ויכולה לטעון גירשתני ופריך הש"ס לשמואל דאמר לא בעיא גט מב' מה יעשה בהא דרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו' וא"כ אמאי אינה צריכה גט מב' ומשני כי אתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה הרי לך בהדיא דס"ל לשמואל דלא אמרי' א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת אלא דוקא בפניו דבעל שיכולה לטעון מה שקיבלה קידושין מאחר הוא לפי שכבר נתגרשה ממנו ומהטעם דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכן פסק הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כשמואל וכמבואר בסי' מ"ו וכתב שם הר"ן דמ"מ אם קיבלה קידושין בפני בעלה הכל מודים דמקודשת ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ומר"ן ז"ל בא"ה סי' י"ז וז"ל א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה מקודשת לפי שהאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה **( א) פה הביא הרב המחבר רק דברי הריב"ש והאור זרוע כאילו אין פלוגתא כלל בזה ואמנם הרב מהר"ם אלשקר בסי' י"ו כתב דרוב הפוסקים ס"ל דאפילו בעיר אחרת אין מקבלין, ועי' בסהרח"ש סי' מ"ב דתמה עליו בזח ולקמן בסוף דבריו הביא הרב המחבר תשובת המחרח"ש בזה.)** אבל אם קידשה אחר שלא בפני בעלה אין קידושין חוששין בה עד שתביא ראייה לדבריה שנתגרשה קודם שתקבל הקדושין עכ"ל ואפי' בפניו נמי דוקא היכא שטוענת גירשתני אבל אם טוענת שלא נתקדשה ויש עדים שמכחישין אותה ואומר שנתקדשה לא' אינה נאמנת וא"כ הכא בנ"ד שקבלה קידושין מאחר שלא בפני בעלה הא' שהיה בקושטאנדינה והיא היתה בלודקיא אין קידושין תופסין בה ועוד דאפי' אם היה קבלת הקידושין בפניו הכא לא מהני שהיא אינה טוענת שגירשה אלא טוענת שלא היתה מקודשת לו והעדים מכחישין אותה בזה ולא אמרינן נהמיננן לה במגו דאי בעיא אמרה גירשתני דמגו במקום עדים לא אמרינן

עוד כתב כ"ת שעדות העדים היא מוכחשת שהרי הבע"ד אומר שקידשה בטבעת והעדים מעידים שקידשה באזור עור ומעידין שהושיבוה באפריון ובתוך קהל ועדה ובע"ד או' שלא היה לא אפריון ולא קהל ועדה וכי יש הכחשה גדולה מזו ונשאת ונתת הרבה בדבר היכא דלא אמר העד הב' לא כי אלא כך וכך היה אי הויא הכחשה או לאו ומה שהביאך לידי ספק זה הוא לפי שראית להרמב"ם דגבי הכחשת חקירות דדיני ממונות כתב א' אומ' בניסן וא' אומר לא כי אלא באייר או שאמר אחד בירושלם והב' אומר לא כי אלא בלוד עדותן בטלה, ואילו גבי דיני נפשות כתב א' אומר בה' בשבת וא' או' בד' בשבת וכו' עדותן בטלה אעפ"י שלא אמר לא כי כמדומה שלא עיין כבודך יפה בדברי הרמב"ם שהרי גבי דיני ממונות נמי גבי הנהו תרי חלוקות כתב וכן אם אמר הא' חבית של יין הלוהו והב' אומר של שמן הלוהו עדותן בטלה שהרי הכחישו בדרישה ולא הצריך שיאמר לא כי וגבי דיני נפשות נמי כתב א' אומר כלים שחורים היה לבוש והב' או' לא כי אלא לבנים היה לבוש הרי דנקט גבי דיני נפשות מלת לא כי אבל האמת הוא דמלת לא כי לא מעלה ולא מוריד דבכל גוונא הוי הכחשה, ולא דמי לנ"ד כלל ועיקר דהתם שאני שהכחישו העדים זה את זה מש"ה עדותן בטלה משא"כ בנ"ד ששניהם אמרו דבר א' שנתקדשה באזור אע"ג דהבע"ד או' שקידש בטבעת לא מהימן דהו"ל דבריו של א' ואין דבריו של אחד במקום ב', ואפי' בב' כיתי עדים המכחישות זו את זו פסק מר"ן בש"ע ריש סי' מ"ז ב' אומ' נתקדשה וב' אומ' לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא וכ"ש הכא בנ"ד ולא אמרינן בהא הודאת. בע"ד כ"ק עדים דמי דלא אמרי הכי אלא בדינו ממונות כגון שעדי' מעידים שיש לראובן אצל שמעון ק' זוז וראובן מודה שאינו חייב לו שמעון אלא נ' בהא אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל במילתא דאיסורא ובפרט באיסור א"א אפי' שהבע"ד אומר לא קידשתי אותה כלל ועיקר והעדים אומרים בפנינו קידשה הם:

נאמנין.

גם מה שטען על מה שהעידו באפריון ובתוך קהל ועדה ולמה לא נודע הדבר כ"א לאנשים אשר נקבו בשמות וכיון שהם אינן קרובין לא לחתן ולא לכלה כל הקהל באו לאסהודי ולמה לא הגידו הראיה או השמיעה עד עכשיו, זו אינה טענה דאפשר לי' מישראל, דקיימין קהל ועדה ולא הוו שם כי אם י' בני אדם בשביל ברכת אירוסין דצריכה י' ולא עמדו בקרוב לחתן וכלה כ"א ב' או ג' מהם ושמעו כשאמר לה הרי את מקודשת לי והאחרים לא שמעו וכמו שכך הוא המנהג בכאן שמתקבצים הרבה בני אדם בשעת האירוסין וז' ברכות ואינם מעידין על הקידושין אלא ב' וג' מהם והשאר אינם שומעים ואלו הב' אפשר שלא שמעו את הדבר הרע הזה עד שבא אצלם הארוס ושאל עליהם שיעידו לו והעידו לו, גם מה שטען שעדים של השידוכין שנעשו באדר הם המעידים על הקידושין שנעשו בחנוכה וכי טח מראות עיניהם שיחתמו בעדות השידוכין שנעשו באדר והם הם המעידים שמקודם לג' חדשים נעשו הקידושין, אף היא לא תברה שהסופר שכתב השטרות של השידוכין לא ידע שהיתה מקודשת מקודם וכתב שטר השידוכין והעדים לא הרגישו בזה מה היה כתוב בשטר או שסברו שאירוסין נמי מיקרי שידוכין ולא דקדקו בדבר:

ועל מה שטען אבי הבית שמה שהעידו שבימי חנוכה נתקדשה שקר הם מעידים שבימי חנוכה, עדיין לא היה בצידון והנער עדיין היה בצפת תוב"ב ואחר בואו לצידון בכמה ימים שלח לצפת תוב"ב אחר הנער ובא, זה ודאי אם נברר הדבר בעדים שיעידו שעדיין בחנוכה לא בא בצידון ויכחישו העדים של הקידושין בפניהם אז הדין עמו ואם אינו מברר בעדים לא צייתינן ליה ולא משגחינן ביה דלאו כל כמיניה לאחזוקי לסהדי בשקר זהו מה שהיה נראה לתחלת העון.

אבל אחר העיון נראה שאין הדין כך שאפי' אם יברר דבר זה בעדים שלא היה בחנוכה בצידון ויכחיש אותם העדים עכ"ז לא מבטלינן עדותן לגמרי אלא הוו להו כמו כדין ב' כיתי עדים המכחישין זה את זה שכתבנו למעלה שהדין הוא לא תנשא ואם נשאת:

תצא דבכה"ג לא מיקרי הזמה עד שנפסל עדותן לגמרי אלא מיקרי הכחשה כמו שמבואר למי שמעיין בדברי הרמב"ם בפי"ח מה' עדות שכתב מה בין הכחשה להזמה דהכחשה בגוף העדות עצמה אם היה הדבר אם לאו כגון שמעידים ב' שזה הרג את זה וכו' ובאו ב' ואמרו היאך אתם מעידים כך וכך וזה ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה עמנו היה ביום זה הרי זה עדות מוכחשת שזה כמ"ש לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה שהרי עמנו היו, אבל אם אמרו אנו אין אנו יודעין אם זה הרג את זה אם לאו אבל אתם עצמכם עמנו הייתם במקום פלו' ביום פלו' זה מיקרי הזמה וכו' עכ"ל נמצינו למידין דלא מיקרי הזמה אלא כשהעדים המזמין אינם יודעים אם נהיה הדבר הזה אם לאו אבל מזמין את העדים שאומרי' להם עמנו הייתם אבל כל שמכחישין עיקר העדות זאת אומרת היה הדבר הזה וזאת אומרת לא היה הדבר או יבא מכלל דבריהם שלא היה הדבר הזה מיקרי הכחשה ולא הזמה כמו שמבואר כך בהדיא בדברי הרמב"ם ולא העתקתי לשונו באורך וא"כ בנ"ד שאפי' שיביא אבי הבת העדים שמעידים שעדין לא בא בחנוכה לצידון הו"ל עדי' שניים מכחישין עיקר הדבר כי מאחר שעדיין לא בא לצידון ולא שלח אחר הנער היאך יקדש הילכך מיקרי הכחשה ולא הזמה ובשני כיתי עדים המכחישות זו את זו דקי"ל אפי' אם נשאת תצא וזה דבר פשוט.

ומה שטוען עוד אבי הבת שהעדים א' מהם מומר להכעיס, גם זו אינה טענה דכבר כתב הרב בעל המפה בח"מ סי' ל"ד דמומר שחזר בו וקיבל עליו תשובה כשר מיד לעדות אעפ"י שלא עשאה עדיין וכתב בעל ח"ה דהטעם הוא כיון שהמשומד היה מעורב בין הגוים שיש להם כל תאות שבעולם וזה בא להבדיל עצמו מכולן ולקבל תשובה ודאי דמחזקינן ליה שעשה תשובה עכ"ל ת"ה מכ"ש זה העד הא' שיש לו כמה שנים שהוחזק בכשרות והוא יהודי גמור וקורא ומתפלל וכ"כ מוהרי"ק בשורש פ"ה הביאו בב"י בסי' מ"ב מעשה היה באנוס שקידש בפני אנוסו' חביריו וחזרו בתשובה ואמרו שקודושיו קידושין כי אעפ"י שחטא ישראל הוא ועוד שמא חזרו בתשובה בלבם והוו להו צדיקי עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין שודאי זה שכבר מכמה שנים מוחזק ביהודי גמור ומוחזק בכשרות בודאי שעדותו כשרה, ומה שטוען שעד הב' ג"כ שכור כל ימיו, מה טענה היא זו אפי' שיהיה כדבריו שהיה שכור בשעה שהעיד על הקידושין הא קי"ל דשכור כל זמן שלא הגיע לשכרותו של לוט מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו זה הכלל הרי הוא כפקח לכל דבריו והוא ברייתא בפ' הדר והביאה ה"ה בפ"ד מה' אישות וכן פסקו כל הפוסקים ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' אישות דשיכור שקידש קידושיו קידושין ואין להאריך בדבר פשוט כזה דאפי' דדרדקי דבי רב יודעים אותי שקידושין של הא' הם קידושי' גמורים ולא תפסי בה קידושי ב' ומן הדין היה שאינה צריכה גט מב' אלא כדי שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט אמרו חכמים שצריכה גט מזה ומזה, ומה מאד תמהתי עליך שמטפל בענין כזה להתיר א"א לעלמא בראיות שאין בהם ממש ובפרט שאין בידך ספרים ואפי' ספ' ב"י לא יש לך ומי יקל ראש עד ערוה החמירה ומה גם שכבר הורה זקן אביר הרועים עטרת ראשני ציץ נזר הקודש ה"ה מורנו ורבנו הרב המובהק היושב על כסא ההוראה דן ידין עמו יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל וצור ישראל יצילנו משגיאי' ויראנו מתורתו נפלאות אמן כן יהי רצון.

אחר כותבי זה הרציתי הדברים לפני מורנו הרב ואמר לי שיש כמה פוסקי' דס"ל דבנדון כזה מקבלין עדים אפי' שלא בפני בע"ד דבענין הקידושין כל ישראל וב"ד הם בעלי הדברי וחפשתי בדברי הפוסקין ומצאתי כתוב בתשובות מהרא"ש סי' מ"ב וז"ל וראיתי להרב הגדול מוהר"ר אליהו ן' חיים שכתב וז"ל שהמקובל אצלנו מפי סופרים ומפי ספרים ומהרר"י אדרבי כתבו בשם מוהרדב"ז ושאר גדולי הדור דבענין איסור אישות לא שייך למימר קבלת עדית שלא בפני בע"ד שהב"ד בעצמן הם בע"ד ובין להחמיר ובין להקל אית אמרא ומוהרר"י אדרבי סי' ד' מחשיבותיו הביא דברי הרדב"ז וז"ל אני סובר דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד בקידושין דכ"ע בעלי דבר ניהו לאפרושי מאיסורא, וז"ל המאירי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלוני' וכן נראה מתשובת הריב"ש בקידושי מירונה והכי משמע מתשובת הרשב"א וכו', וכ"כ מוהריב"ל שכתב הרשב"א שבד"מ. אין מקבלין אבל בדיני נשים מקבלין שלא בפני בע"ד, כ"ז כתב הרדב"ז, וכתב ע"ז מורהח"ש ב) כלל הדברים דיראה מכל הני רבותא דבעידי קידושין מהניא עדותן **( ב) בשו"ת אבהע"ז (הנדפס עם קונטריס עגונות) סי' י"ט וסי' מ"ב המגיה)** אף שלא בפני בע"ד, ויראה בעיני שזה דעת נכון וקרוב אל הדעת דכיון דהך מילתא דאין מקבלין וכו', אף בד"מ אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכו' א"כ דוקא בד"מ איכא למימר שראו חכמים לעשות אבל בעדות קידושין כיון דמדאוריתא הוי עדות גמור אף שלא בפני בע"ד והיא עדות גמורה רחוק הדבר לומר שיאמרו דלא מהניא עדותם ויתירו א"א לעלמא וכו', וגם מהר"ר בצלאל אשכנזי בתשובותיו סי' ז' החזיק לזה למעשה והביא מה שכתב הרדב"ז בתשובותיו שמעשי' בכל יום שמקבלין עדות הקידושין שלא בפני בע"ד כגון אם באו עדים שנתקדשה פלוני' וכו' שזכות היא לו לאפרושי מאיסורא ע"כ, וכתב עוד מוהרא"ש וז"ל וגם מן הפוסקי' המפורסמים לא מצינו שכתבו זה הדין דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דוקא בד"מ אבל לא בעידי קידושין זולת הרב מוהרשד"ם ג) שכתב בסי' כ"א וז"ל אעפ"י ששמעתי אומרים שיש מי שכתב דבקידושין אין צריך שיקובל העדות בפני בע"ד אני אומר לבטל סברא זו שלא מצינו סברא זו בשום פוסק מהפוסקי' כנראה שלא היה לו רק שמיעה בעלמא ולא ראה תשובת הרשב"א והמאירי שהסכים בזה וכו' ואדרבא לא נמצא בשום פוסק מהפוסקי' המפורסמי' שכתב דין שאין מקבלים עדים שלא בפני בע"ד אלא בד"מ עוד כתב ואיברא שהרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל מ"ו סי' א' על אודות עדים שהעידו שנתיחדה עם בעלה אחר שנתגרשה וזאת האשה נשאת כתב וז"ל דבנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל עדות בפני בע"ד והרב מוהרדב"ז הורה בזה וכתב דלאסור אשה על בעלה ולהוציאה מתחת בעלה אין מקבלין שלא בפני בע"ד אבל לעדות שנתקדשה לפלו' דהוי לאפרושי מאיסורא כתב שלא חלק אדם מעולם וא"כ בנ"ד כיון דאיכא תרי טעמי והם גדולים בעיני א' לדעת כמה וכמה רבוותא רוב מנין ורוב בנין דס"ל היכא שאין הבע"ד בעיר מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ורבני פרפנייאן כנר' שהיו גדולי הדור עשו מעשה כדכתיבנא הב' דלדעת כמה גדולים לא בעינן בקידושין בפני בע"ד וגם עשו מעשה וכמו שהעיד הרדב"ז שמעשים בכל יום שמקבצין ורבו העיד מוהראנ"ח מפי סופרים ומפי ספרים א"כ בנ"ד אף מי שירצה להחמיר בכל אחד מהטעמים בהצטרפות שניהם לכ"ע מקבלים שלא בפניה עכ"ל מוהרח"ש, הרי לך בהדיא דבנ"ד דאיכא נמי הני תרי טעמי שכתב הר' מוהרח"ש חדא שיש כמה פוסקי' דס"ל דבקידושין מקבלין שלא בפני בע"ד ואפי' היכא שמצוי בעיר ואפי' אם תמצא לומר דלית הילכתא כוותייהו אלא דאף בקידושין בעינן בפני בע"ד היכא שאינו בעיר מקבלין שלא בפני בע"ד הילכך בנ"ד שלא היתה הנערה מצוייה בעיר של העדים מקבלין שלא בפניה כן היא דעת רוב כל הפוסקי', איברא שמהר"מ אלשקאר בסי' י"ו מחשיבותיו רוח אחרת אתי דס"ל דאפי' בע"ד בעיר אחרת אין מקבלין אלא בפניו וכתב על הרב מוהר"י בי רב שכתב שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים דבעיר אחרת מקבלין שלא בפני בע"ד כתב עליו שלא צדקו דבריו ואפי' מיעוטא דמיעוטא ליכא עכ"ל, וגם כתב על דברי הריב"ש שכתב וז"ל או כגון ששלחו לו ולא בא שכשהעדי' מבקשין לינך למ"ה אין צריך וכ"ש אם היא בעיר אחרת וכתב הרב הנז' ז"ל על זה דלאו כ"ש הוא דאדרבא איפכא מסתברא כשהעדים הולכים למדינת הים כל הדרכים בחזקת סכנה וכ"ש דרך אניה בלב ים משא"כ כשהוא במקום שיוכל ללכת במקום העדים או יבאו הם למקומו עכ"ל, גם כתב שמהר"מ וריב"א וספ' חזקות הדינין וכו' שכתבו סתם דאם קבלו שלא בפני בע"ד דלא מהני ולא חילקו בין מצויין בעיר לאין מצויין ודאי דלא סברי הכי ע"כ, כבר עמד על דבריו הרב מוהרח"ש בתשובה שכתבנו לעיל וכתב שדבריי תמוהים הרבה וז"ל. ותמה אני איך יצאו דברים אלו מפי קדוש לדחות דברי הרשב"א דס"ל מקבלין היכא שאין בע"ד בעיר בקש וכו' כלל הדברים שדברי הרב מוהר"מ הנז' תמוהים בעיני שדחה דברי גאוני עולם בקש והביא הרב הנז' הרבה פוסקים דס"ל דמקבלין וז"ל כלל הדברים דיראה להרבה רבותא רוב מנין ורוב בנין הלא המה הרב בעל העיטור ור"ת והראב"ד והרשב"א והריב"ש וא"ז והר' מנחם הערוך והמרדכי בשם ראב"ן נפיק דינא לכולם שכל שאין מצוי בעיר מקבלין שלא בפניו וכו' וכ"ש בנ"ד שהעדים באלוש והנערה בצלמונה דאין לומר שנמתין עד שתבא הנערה אצלם עכ"ל גם הרב בכה"ג ח"מ סי' כ"ח הביא דעת הרבה **( ג) כן כתב בסי' מ"ב אבל בסי' י"ט כתב וז"ל אבל בקידושין לא ראיתי שכתבו כן זולה מקצת מאחרונים ומכללא הרב מחרא"ם זלה"ה בפסק עזיזא דלא חולק עכ"ל.)** פוסקים דס"ל דמקבלין שלא בפניו היכא שאינו בעיר וכתב מוהר"י בי רב עשה מעשה בזה שקיבל עדות שלא בפני האשה שלא היתה בעיר וכ"כ מוהרשד"ם וכו' ואין צורך להעתיק הספרים ובסוף דבריו כתב שראה לחכם המורה הובאו דבריו בתשובות מוהרח"ש כיון דראינו בזה מחלוקת מערכה לקראת מערכה נקטינן כמוהר"י בי רב וסיעתו שעשו מעשה שקבלו שלא בפני האשה וכ"כ מוהרא"ש והרב בכה"ג וז"ל ואני אומר הנכון בזה בד"מ המע"ה ובאיסורא נקטינן להחמיר עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי מילתא דאיסורא מי הוא זה אשר יערב אל לבו לגשת בארשת שפתיו להקל ראש נגד ערוה החמורה ולומר דלא מהני מה שקבלו עדות שלא בפני האשה נגד כל הנך רביותא ואין להאריך בדבר פשוט וסברת מהר"מ אלשאקר יחידאה ולא סמכינן עלה

גם על ענין ההסכמה שהיתה ביניהם מזמן רב שלא לקדש אשה תוך המדינה שכתב כ"ת שכיון שעברו העדים על ההסכמה זאת נפסלו לעדות אחרי כתבי סתירת דבר זה לעיל מצאתי למוהרח"ש בכמה מתשובותיו שנכנס בזה הפרט בעדים שעברו על החרם שעשו הקהל שכל מי שיקדש אשה בלתי י' שהמקדש והעדים הם בחרם והעובר על החרם פסול לעדות והשיב הרב הנז' וז"ל דבר זה יראה דתליא מילתא בפלוגתא דרביותא בענין חשוד בשבועות ביטוי להבא אם נפסל לעדות ולשבועה דאיכא מאן דס"ל דלא חשיד אשבועתא להוציא דבר שקר מפיו לשעבר ואיכא מאן דפליג וס"ל דלעולם העובר על שבועת ביטוי אפי' להכא חשוד אשבועתא דלשעבר וה"ה לעובר על החרם והביא דברי הריב"ש דס"ל דאע"ג דפליגי בעינן אי הוי חשוד להשבע בשקר אי לאו מ"מ גבי עדות כ"ע מודו דהוי פסול שהרי עובר על ד"ת והוא ז"ל כתב דמדברי הטור והרב ב"י נראה דאין חילוק בין עדית לשבועה וכתב אח"כ מ"מ בין הכי ובן הכי לר"ת והרמב"ן והרא"ש בשבועות ביטוי להכא חשוד אשבועתא ונפסל לעדות וה"ה לעובר על החרם דחשיד אשבועתא ונפסל לעדות אמנם כ"ז למי שעבר על החרם קודם שיעיד אמנם כגוונא דנ"ד שכשבא להעיד לא עבר מקודם אלא בשעה שנתקדשה הוא שעבר על החרם יש לראות אי דיינינן ליה כדין עובר על החרם שכתבו המפרשים לפי שראיתי להרב מוהרש"ך שכתב וז"ל הסכימו בזה רבני שלוניקי בחרם חמור שלא יהא רשאי לקדש אשה שום אדם כ"א בי' והחרימו גם על העדים הנמצאים לקדש אשה שלא בי' לכאורה יש לתמוה כי פעמים רבות הוה עובדא פה שליניקי שמקדשין בפני שנים ואין פוצה פה שום פוסק מפוסקי דורינו לבטל הקידושין מטעם זה שעברו העדים על החרם ויראה לומר דטעמא דמילתא דאין טעם לפוסלם שמה שעברו על החרם הוי בשעה שנמצאו בשעת הקידושין ולא קדם להם פיסול אחר ונמצא שלא נפסלו העדים כי אם אחר שנתקדשה א"כ הקידושין קידושין גמורים והעדים הם רשעים גמורים ופסולים הם מכאן ולהבא עכ"ל, וא"כ דון מיניה ואוקי באתרין שהעדים לא קדם להם פיסול אחר מקודם לא נפסלו בעדות זו שעברו על החרם אלא מכאן ולהבא הם נפסלין, איברא שהרב הנז' הביא תשובת מוהראנ"ח דפליג על זה ושכתב לבסוף דמידי ספיקא לא נפקא ויותר קרוב לודאי שהם פסולים ד) וכתב דלא יש סתירה לזה מדברי מוהרי"ק בשורש פ"ד שזרק חצים נגד רב א' שהורה להתיר באשה א' שנתקדשה בפני ב' עדים והוא החרם שלא לקדש אלא בי' ומוהרי"ק טען כנגדו מדברי המרדכי אמנם התם דווקא בגוונא דידהו דהחרם היה גם על העדים דאמרו בפי' דהעדים יהיו בכלל החרם אבל אם החרימו סתם שלא לקדש אלא בי' כגוונא דמיהרי"ק א"ז כ"ע מודו דאין העדים בכלל וכמו שכ' הרב הנז' שלא נעלם מעיני הרבנים דפסלי דברי מוהרי"ק דנדון מוהרי"ק היה על המקדש אבל בנדון הרבנים הנז' שהחרם היה על העדים שלא ימצאו שם ושהעדים הם בחרם מש"ה מפסלי, וא"כ בנ"ד שיש הסכמה שלא לקדש אשה בתוך העיר החרם הוא על המקדש ולא על העדים כ"ע מודו דלא מפסלי העדים ואפי' היכא דהסכמה היתה בפי' על העדים כתב הרב הנז' בס' י"ח דלא מלאו לבו להקל דמידי ספיקא לא נפקא.

גם הרב מוהר"י קארו בתשובה סי' ח' כתב וז"ל וראיתי מי שרצה להתירה מפני שהקהל קבלו עליהם בחרם שלא לקדש אשה בפחות מעשרה וא"כ הוו עדים פסולים לעדות וכתב ונ"ל דלא מעל בחרם אלא המקדש לבדו ולא העדים, ותו דאפי' היו העדים בכלל החרם אדרבא אית לן למימר דמכאן ולהבא יפסלו ולעדות זה כשרים, ותו דאית לן למימר שיהיו נאמנין לעשותה מקודשת ולא יהיו נאמנים על עצמה שעברו על החרם דפלגינן דיבורא וכ"ש דאיכא מ"ד דהעובר על החרם הקהל כשר לעדות עכ"ל מר"ן בתשובה, והני טעמי כולהו **( ד) גם הרב מהרשד"ם בסי' הנז' הביא לבטל הקידושין מטעם זה שעברו העדים על החרם. המגיה)** שייכי לנ"ד שלא לפסול העדים שהעידו על קידושי א' מחמת שעברו על הסכמה הקדומה שלא לקדש אשה תוך העיר ועדותן גמורה והרי היא מקודשת לא' וכיון שנישאת לאחר אסורה לזה ולזה וכן נראה לע"ד, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הצעיר צדקה חוצין

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה