צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין
אבן העזר · סימן ג
שאלה בת יתומה מאב הביאה אותה אמה מעיר אחרת ומכרה אותה מחמת רעבון ואותו היהודי שקנאה קדשה מדעת אמה ואח"כ נשאה נישואין גמורים ואחר שנישאת יצא קול הברה בעיר שהבת היא מקודשת מקדמת דנא לאדם אחר בעיר אחרת ואותו אדם שיצא הקול שהיא מקודשת לו היה באותו זמן בבצרה ועתה בה מבצרה הוא ואחיו והמקדש שמו יאודה ואחיו שמעון, ושאלנו אנחנו ב"ד ח"מ ליאודה ושמעון להגיד לנו גופא דעובדא היכי היה והיאך קדשה יאודה וספרו לנו איך אותה הבת היא יתומה מאביה ויש לה אם ואח גדול והבת כבת ח' או ט' ולא יותר והבת היתה אצל אמה בעיר אחרת ואחיה היה בעיר אחרת במקום שהיו יושבים יאודה ושמעון אחיו ויאודה ושמעון מכירים הבת ואחיה ויאודה אח אחר היה לו והוא ראובן ואמר לו ראובן ליאודה אחיו שרצונו לקדש לו הבת פלונית ומתחלה לא קבל לקדשה אח"כ הפציר בו אחיו ראובן עד שנתרצה ואמר לו יאודה לראובן אחיו הטוב בעיניך עשה וכל מה שתעשה אני מקבל ואז קרא לו ראובן לאחיה של הבת לקדש לאחותו והיו מדברים על עסקי הקידושין של הבת ויצאי לחוץ והביאו שני אנשים עוברים מן השוק אב ובנו ולא עבר זר בתוכם ונכנסו לבית ואז נתן ראובן לאחי הבת כמו ארבעה קרוש וא"ל הרי אלו קידושין של אחותך פ' שתהא מקודשת לאחי יאודה ויאודה לא היה מצוי באותו בית בעת הקידושין אמנם כשבא אח"כ סיפר לו ראובן אחיו שקידש לו הבת שנתן כסף קידושיה לאחיה וגם סיפר לי שלא היה נמצא שם בעת הקידושין כי אם פ' ובנו ולא היה שם אחר וגם שמעון סיפר לנו שלא היה נמצא שם כי אם אותו האיש ובני וראובן המקדש בעד אחיו נפטר לב"ע וגם אחיה שקיבל קידושיה נפטר, ועתה לשאול הגיעו מי חיישינן לקידושין אלו להחזיקה כמקודשת ליאודה ואין קידושי ב' כלום דהויא א"א שהלכה ונישאת לאחר דאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם ותצא מזה ומזה, או לא, יורנו מורנו ושכמ"ה
תשובה תחלה יש לחקור על קדושי האח שקיבל קידושין בעד אחותי שהיא קטנה והיא יתומה מי מצי לקדשה שלא מדעתה כיון דהויא יתומה מאב והוי הוא במקום אביה דהאב זכאי בקדושי בתו כשהיא קטנה ומצי לקדשה לכל מי שירצה וכדאמרינן בגמ' או דילמא לא מצי לקדש שלא בפניה או לפחות יקדש אותה בפני אמה וכיון דבנ"ד לא היתה אמה בעת הקידושין אפשר דלא מהני ולא הוו קידושין, והנה לחקירה זו איכא למפשטה מהא דתנן במשנה פ' ב"ש דתנן התם איזו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן וכו' ע"כ וכתב ה"ה ז"ל דקאמר בירושלמי איזו היא לדעתה עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר, איזו היא שלא לדעתה עבדין לה גננא וכו' ולא מדכרין לה גבר, וכתבו הרשב"א ז"ל, ונ"י כתב הירושלמי הזה וכתב אח"כ שיש מי שפירש לדעתה כבת י' כבת י"א שלא לדעתה כבת ה' כבת ו' ע"כ א) וא"כ בנ"ד לדברי הירושלמי פשיטא דלא בעיא מאון דאחיה קדשה שלא בפניה ובלא ידיעתה שהיתה הבת בעת קדושין בעיר אחרת ולא עבדו לה גננא ולא אדכרו לה גבר, וגם לדברי הרב נ"י נמי לא בעיא מיאון דהבת היתה כבת ח' כבת ט' בעת הקידושין והנה קשה לי דברי הנ"י דקשיא דיוקא אדיוקא דפי' לדעתה כבת י' כבת י"א מוכח דבת ט' ובת ח' מיקרי שלא לדעתה והדר קאמר דשלא לדעתה כבת ה' ושש אלמא דבת ז' ח' מיקרי לדעתה והרי הוא סותר הקודם.
והרמב"ם ז"ל בפי"א מה' גירושין כתב דקטנה מבת ו' ועד בת י' בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קדושיה ושהן קידושין צריכה מיאון ופחותה מבן ו' אפי' יודעת לשמור קדושיה אין צריך מיאון ויתירה על בת י' אפי' היתה סכלה ביותר צריכה מיאון וכל שהשיאוה אחיה או אמה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ע"כ, וטעמו דבגמ' פסקינן הלכתא כריח בן אנטיגנוס דכל תינוקת שאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ומפרש לה דר"ח מיירי בבת ו עד ו' דבודקין אותה אם יודעת לשמר קידושיה או לאו ולא בפחותה מבת ר או ביתירה על י' וס"ל דכל שקדשוה אמה ואחיה שלא לדעתה לא הוי קידושין אפי' בבת י' ובת י"א וכן כתב הטור בריש סי' קנ"ה וז"ל קטנה שאין לה אב וכו' והשיאוה אמה ואחיה לדעתה כיון שקידושיה דרבנן אם אינה חפצה בבעלה אין צריך גט אלא יוצאה במאון אבל אם השיאוה שלא לדעתה או אפי' לדעתה ואינה יודעת לשמור קידושיה אפי' מיאון אינה צריכה ע"כ, אלמא דכל שהשיאוה שלא לדעתה אפי' יודעת לשמור קידושי' לא הוי קידושין ואינה צריכה מאון וסתמא קאמר בכל קטנה מוכח דבכל קטנה קאמר ואפי' יתירה מבת עשר אם קדשוה שלא לדעתה לא בעיא מיאון וכן פסק מר"ן בס' הקצר בסי' קנ"ה א"כ בנ"ד דקדשה אחיה שלא לדעתה לא הוו קדושין ולא באעי מיאון וכן כתב הראב"ד בהשגות פי"א מה' גירושין דין ז' וז"ל ואם אינה בת עשר אינה מתקדשת אלא על ידי אמה ואחיה ומדעתם ואעפ"י שיודעת לשמור קידושי' ע"כ, וכיון שבנ"ד היתה פחותה מבת י' ונתקדשה שלא מדעתה על ידי אחיה אינה מקודשת ובודאי דמ"ש הראב"ד פחותה מבת י' לאו למימרא דביותר מבת י' מתקדשת שלא מדעתה דזה אי אפשר דהא אף ביותר מבת י' אינה מתקדשת אלא בדעתה כמבואר לעיל ומאי דנקט הראב"ד ואם אינה בת י' לומר דביותר מבת י' מתקדשת אפי' על ידי עצמה ובת י' נמי מתקדשת ע"י עצמה. כמבואר שם בדברי הראב"ד אלא דס"ל להראב"ד דפחותה מבת י' אינה מתקדשת ע"י עצמ' אלא ע"י אמה ואחיה ומדעתה, א"כ בנ"ד דהוו קידושין שלא לדעתה והיא פחות מבת עשר לא הוי קידושין לכ"ע ולא בעיא מיאון.
ואפשר לתרץ מאי דקשיא לן לעיל על הרב הנ"י ז"ל דיוקא אדיוקא דאפשר דס"ל להרב נ"י כסברת הרמב"ם דבפחותה מבת ו' לא בעיא מיאון כלל אף ביודעת לשמור קידושיה ובבת י' אפילו סכלה ביותר ואינה יודעת לשמור קידושיה צריכה מיאון ומבת ו' ועד י' בודקין אותה אם יכולה לשמור או לאו ומש"ה כתב יש מפרשים דשלא לדעתה כבת ו' כבת ה' דבכה"ג לא בעיא מאון כלל ולדעתה הוי כבת י' וי"א דכל גוונא בעיא מיאון דתנא דמתניתא מילתא פסיקתא קתני דשלא לדעתה לא בעיא מיאון ולדעתה בעיא מיאון ולא מפליג בהו בין יודעת לשמור קדושיה לאינה. יודעת מש"ה מוקי מתני' בפחות מבת שש וביותר מבת י' ולא מיירי מבת ו' ועד י' דבהנהו תליא מילתא דבדיקה זה אפשר לתרץ לדעתם, אבל אכתי קשה דא"כ מאי איכא בן ת"ק דמתני' לר"ח בן אנטיגנוס. דר"ח בן אנטיגנוס קאמר כל תנוקת שאינה יכולה. לשמר קדושיה אינה צריכה למאן ואליבא דהרמב"ם **( א) בהרי"ף החדשים דפוס וילנא כתוב הגהה בדברי הנ"י כי היש שפירשו לדעתה כבת עשר כבת י"א הוא הרמב"ם בפ"ד מח' אישות ופרק י"א מח' גירושין עי"ש והם דברים תמוהים כי הרמב"ם פירש בן רק כדברי ר"ח בן אנטיגנוס. דאמר דכל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן הכל בפי' לדעתה ושלא לדעתה מפרש הרמב"ם בדברי הירושלמי או כפשוטו דלעתה ר"ל מדעתה, וראיה ברורה לזה דהרי הרמב"ם בה' גירושין סיים וכתב וכל מי שהשיאו אחיה או אמה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ע"ש.)** מוקי להא דר"ח דמיירי מבת ו' ועד י' דבודקין אותה אם יכולה לשמור אם לא א"כ לא פליג ר"ח את"ק כלל דת"ק מיירי בפחות מבת ו' ויותר על י' ואלו ר"ח מיירי מבת ו' ועד י' דתליא מילתא בבדיקה ואמאי איצטריך ר"י בגמ' לפסוק הלכה כר"ח כיון דאיכא מאן דפליג עליה, ובשלמא להרמב"ם לא קשיא דמיירי דאפשר דהוא מפרש לדעתה ושלא לדעתה דקאמר ת"ק כדברי הירושלמי דעבדין לה גננא, ומדכירין לה גבר הוי לדעתה, ור"ח מפליג בין יכולה לשמור לאינה יכולה, ובאינה יכולה לשמור. אף דעבדין לה גננא ומדכרין לה גבר לא מהני לדידיה ובהא דפליג את"ק ומש"ה איצטריך תלמודא למפסק כוותיה דר"ח, אבל על הנ"י קשה בשם יש מי שפירש דהא לדידיה ת"ק ור"ח לא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא לא פליגי, ואפ' לתרוצי לדעתא דנהי דת"ק ור"ח לא פליגי, מ"מ איצטריך תלמודא למפסק כוותיה דר"ח לאפוקי מר"א דפליג התם במתני' עליה דקאמר אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה, ובהא פליג אר"ח דלר"ח ביכולה לשמר קידושיה בעיא מיאון וכל זמן שלא מיאנה בעלה זכאי במציאתה ובהפרת נדרה ואם מתה יורשה ולר"א אין מעשה קטנה כלום ואינו יורשה ואינו מטמא לה וכו' אלא דבעיא מיאון כמבואר התם בברייתא בפלוגתא דר"א ור"י, אלא אכתי קשיא דא"כ למה איצטריך למפסק תלמודא כר"ח אי משום לאפוקי מר"א הא כבר אשכחן דר"י פליג עליה דר"א התם בברייתא ואנן קיל"ן דר"א ור"י הלכה כר"י וכמ"ש שם הרי"ף עיי"ש, ומה"ט כתב שם הרי"ף דליתא להא דר"א אלא ודאי דהא דאיצטריך לפסוק התם כר"ח הוא לאפוקי ת"ק, ואם נאמר דת"ק ור"ח לא פליגי א"כ אמאי איצטריך לפסוק כר"ח והדרא קושיא לדוכתא, אלא עכ"ל דת"ק ור"ח פליגי דלר"ח כל שאינה יכולה לשמר קידושיה לא הוי קידושין הא יכולה לשמור הוי קדושין אף בפחותה מבת ו' בהא פליג את"ק דס"ל פחותה מבת ו' מיקרי שלא לדעתה לדעת יש מי שפירש וא"כ ביכולה לשמור נמי לא מהני לסברא זו, ואפשר לתרץ כסברא זו דס"ל דת"ק סבר בפחות משש בכל גוונא מיקרי שלא לדעתה וביותר מי' בכל גוונא מיקרי לדעתה ובעיא מיאון ומו' ועד י' תלי בבדיקה אם יודעת לשמור ור"ח ס"ל דבכל גוונא. תלי מילתא בבדיקה בין פחותה מבת ו' ובין יותר מבת ו' כל זמן שהיא קטנה ופסקו הלכתא כר"ח דכולא מילתא תליא בבדיקה כל זה יגענו לישב דעת יש שפירשו שכתב הנ"י, איך שיהיה תבנא לדיננא בנ"ד שקדשה אחיה שלא לדעתה לא הוי קידושין כלל ומכ"ש דאח"כ הלכה הבת ואמה ונתקדשה לאחר ונישאת לו דהוי מיאון גמור בכה"ג וא"כ אם הוה הנך קדושי דאחיה בפניה ומדעתה בטלו להו הנך קידושין כיון דהלכה ונישאת לאחר חשיב מיאון גמור אפי' שלא מיאנה בהדיא כמבואר התם בפ' ב"ש דתניא התם קטנה שלא מיאנה ועמדה ונישאת משו' ר"י בן בתירא אמרו נשואיה הן הן מיאוניה ובעי התם בגמ' עמדה והתקדשה מאי ת"ש דתניא קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה לאחר משום ר"י בן בתירא אמרו קידושיה הן הן מיאוניה ופסקי' הילכתא כר"י בן בתירא ואפי' בנישואין דקמא ע"כ ר"ל אפי' נישאת לראשון סגי בהאי מיאון קל שנתקדשה לאחר דאמרינן אין לך מיאון גדול מזה ע"ש
וכן כתב הטור וז"ל והמיאון הוא שתאמר אי איפשי בפ' בעלי ואי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפי' לא מיאנה אלא נתקדשה לאחר אינה צריכה מיאון אחר ומבטלת מעשה ראשון אפי' אם היתה נישאת כבר, וכן פסק מרן בשלחנו הטהור וא"כ הכא בנ"ד שהלכה הבת ונישאת לאחר לית דין ולית דיין דפשוט דחשיב מיאון בכה"ג ואין לך מיאון גדול מזה וכשהלכה ונשאת עדיין היתה קטנה כבת י' כבת י"א ולא היו ימים מועטים בין קידושי א' לנשואי הב' ובקידושי א' היתה כבת ט' ואחר עבור שנה הלכה ונישאת שהשיאתה אמה לאחר א"כ פשיטא דבטלי קידושי קמא דאין לך מיאון גדול מזה ומכ"ש שקדשה אחיה שלא מדעתה דאפי' מיאון אינה צריכה, וכ"ש לדעת התשובה שהביא הרב הנ"י תשובת הר' יאודה ברזילי לריא"ף דקידושי קטנה אינן כלום ואין קידושין מועילין אלא לאחר הנישואון ואז צריכה למאן אבל בקידושין לחודייהו אינה צריכה ונהי דהקשו עליו מהא דתנן וב"ה אומרים ארוסות ונישואות ואמרינן בפ' התקבל איזהו מיאון כל שאמרה אי איפשי בקידושין שקדשוני אמי אלמא בנתקדשה בלחוד בעיא מיאון מ"מ הרמב"ן ז"ל כתב להעמיד דברי הרב דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן מיירי בקבלה היא קידושיה אבל בקדשוה אמה ואחיה אפי' לדעתה אינה מקודשת כלל דלא מצינו שליחות לקטן ומאי דאמרינן אי אפשר בקדושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הן פתוני לקבל הקידושין ע"כ, וכן כתבו בשמו הרשב"א והריטב"א ע"ש לסברא זו פשיטא דבנ"ד לא בעיא מיאון דאחיה קבל קדושיה ואפי' לדעתה לא מהני לסברא זו ונהי דאנן לא פסקינן כסברא זו דהא אף בקדשוה בלחוד אמה ואחיה לדעתה קיל"ן דבעי מיאון מ"מ הוי סניף סברא זו להקל, ומכ"ש דהכא הוי מיאון גמור דהלכה ונישאת לאחר, ועוד דקידושי אחיה הוו שלא לדעתה מילתא דפשיטא דלא היי קידושין, ולדעת הרשב"א שהביא הנ"י לפי תירוצו מוכח דס"ל דעדיף קידושין ע"י אמה ואחיה לדעתה ממה שקבלה היא קדושיה דבנתקדשה ע"י עצמה בעינן שתגיע לעונה הפעוטות דלהוי קידושין, וכשנתקדשה ע"י אמה ואחיה סגי ביודעת להבחין בין קידושין לדבר אחר עיי"ש, והאי סברא פשיטא דפליגא אתשובת הר"י ברזילי הנז', ועל מה שהליץ בעדו הרמב"ן ז"ל, דלפי תירוץ הרמב"ן גרע קדשוה. אמה ואחיה לדעתה ממה שנתקדשה ע"י עצמה דבקידשוה הם לדעתה ולא קיבלה הוא הקידושין לא בעיא מיאון כלל ובקבלה היא הקידושין בעיא מיאון, ואילו לתירוץ הריטב"א גרע טפי היכא דבנתקדשה ע"י עצמה דלא הויא מקודשת אלא בהגיעה לעונת הפעוטות ובקדשה אחיה לדעתה סגי ביודעת להבחין בין קידושין לדבר אחר וזו היא דעת הראב"ד בהשגות כמבואר שם בפי"א מה' גירושין דין ז' ופ"ד מה' אישות שדעתו ממש כשטת הריטב"א שכתבנו עיי"ש.
וכ"ת מאן לימא לן בנ"ד שהית' קטנה אי מדברי יאודה המקדש ואחיו הלא יאודה היאך מעיד על עצמו ואחיו ג"כ הוא קרוב אליו ואנן קיל"ן דאין סומכין במנין השנים לא על פי קרובים ולא על פי נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' אישות וכן כתבו הפוסקים כמבואר בסי' קס"ט והכא ליכא סהדי קמן דמסהדי במנין שנותיה של ריבה זו אמנם כד דייקינן שפיר נר' דלאו מילתא היא דממה נפשך בנדון דידן לא חל הקידושין שקדשו אחיה דאם היא קטנה כבר העלינו לעיל דאינה מתקדשת שלא מדעתה ביתומה קטנה וכיון שקדשה אחיה שלא מדעתה לא הוי קידושין ואם היא גדולה ב) כ"ש וק"ו דאם קדשוה שלא מדעתה לא תפסי **( ב) בגליון הכתב יד מצאתי הערה על זה מאת הרב הגדול המפורסם ר' ראובן דוד נאוי זצ"ל שהיה ראב"ד מקודש בעי"ה. בגדאד עד שנת תק"ף בערך וז"ל דברי תימא הם דלהדיא כתב הטור בסי' ל"ז בשם בעל העיטור דהמקדש בתו בוגרת אף דלא עשאוהו שליח צריכא גם מספק דילמא מיצבייא ופסקו מרן בשלחן הטהור שם והיינו טעמא דאיתתא בכל דהו ניחא לה משום דטב למיתב ולא דמי לכן דלא אמרינן שמא נתרצה הבן ולא חיישינן, ואי ס"ל דלא אמר העיטור כי אם באב לבתו לא באח לאחותו, הא ליתא דכיון דאין לה אב אח במקום אב קאי ועוד גם באית לה אב מנ"ל לחלק באופן שדבריו תמוהים וצ"ע עכ"ל, ולפעג"ד יש לקיים דברי הרב המחבר דהא כתב הכנה"ג בהגהת הטור סק"ט משם הראנ"ח בח"א ס' ה' (והביאו גם הבאר היטב) דכתב דלא חיישינן לריצוי הבת אלא כשידוע לגו ששמעה ושתקה אכל אם לא מחתה לא ע"ש, ובנד"ד כנראה מלשון השאלה שהבת (וגם אמת) לא ידעו כלל מהקדושין שקבל אחיה עבורה וא"כ שפיר כתב הרב המחבר דאם היא גדולה כ"ש וק"ו דאם קדשוה שלא מדעתה דלא תפסי בה קרושין כיון דחיא לא ידעה ועמדה ונשאת לאחר א"ב לא גרע זה ממחתה, ואף שכתב דראנ"ח שם דהיכא שהיא מחתה לפנינו ואנחנו לא גרע אם שמעה ושתקה עד עכשיו או לאו הדבר מסופק ובדבר שבערוה ראוי להחמיר, זהו כשאנו מסופקין דשמעה ושתקה ער עכשיו אבל לפי הנראה. כי בנד"ד גם היא וגם אמה לא ירעו כלל מקדושי אחיה שקבל עבורה, - זאת חדא - ושנית מאי דפשיט ליה להרב הנז' דכיון דאין לה אב אח במקום אב קאי, וגם כיש לה אב מנא לן לחלק וכו' לפענ"ד צעי"ר כזה דחידוש זה של הרב העיטור תיתי מח דראינו מפורש בדברי הפוסקים באב אכל לומר כן גם באח ובפרט גם במקום אב צ"ע לומר כך בפשיטות ובפרט כי יש סברא גדולה לחלק מאב לבן, דבשלמא באב ודאי כל אב משתדל להמציא לבתו שדוך הגון, ומתחייב עצמו גם לתת לה מוהר ומתן כפי יכלתו וגם יותר מיכולתו, ולכן בהצטרפות הסברא דאתתא בכל דהו ניחא לה אסרינן דשפיר מתרצה הבת במעשה אביה, אבל באח דילמא משדך אותה שידוך כלתי הגון כדי להשיאה בלא נדוניא או בנדוניא קטנה להפטר ממנה ועי' בש"ס דכתובות דק"כ ע"ב מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא גדל אצלי מניחין אותו אבל אמו ואין מניחין אותו אצל מי שהוא ראוי ליורשו, מעשה חיה ושחטוהו וכו' (אגב אנכי תמה כי לא מצאתי הדין הזה לא ברבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ולא בדברי הטור והשו"ע ורק בפי' ש"ב הובא הדין דבת אצל אמה לעולם ושם אפילו בגדולה ורק הרי"ף והרא"ש וגם בתוס' רי"ד הביאו דין זה וצ"ע), הרי דחיישינן באחיו דיהרגוהו כדי להפטר ממנו מחלקו דירושת אביהם, וא"כ גם בבת חיישינן דילמא ישדך לה שידוך שאינו הגון כרי לפוטרה בלי נדוניא או בנדוניא קטנה, ומסוגיין דיבמות עצמה יש לדמות ראיה לזה דהרי קתני דבהשיאות שלא לדעתה אינה צריכה למאן וקשה דלמה לא ניחוש לריצוי הבת, ואין לומר דבקטנה שאני דאין לה דעה לריצוי, דהרי בהשיאוה לדעתה צריכה למאן, הרי דיש לה דעת עכ"פ להתקדש למיאון וא"כ גם בהשיאוה שלא לדעתה ניחוש לריצוי הבת, אלא ודאי נשאת לא אמרינן הכי ודוחק לומר דמתניתין מיירי במחתה, כי לכן מאי דנקיט הרב הנז' בפשיטות דכאה ג"כ חיישינן לריצוי צ"ע לדינא, ובכל באופן השנה על, הרב המחבר דס"ל לחלק בין אב לאח ליתא כלל כמובן ודו"ק.)** בה קדושין ואם היא נערה נמי לא תפסי בה קדושין שלא מדעתה, וא"כ רובה זו בין אי נימא דהיתה קטנה או נערה או בוגרת לא תפסי בה הנך קדושין דאחוה כיון דהוו שלא מדעתה, ובשלמא אי הוה אחיה מקדש אותה מדעתה שפיר הוה לן לחקור ולדרוש אם היא קטנה או נערה או בוגרת בעידן קדושין או להפטר במיאון או דלא בעי מיאון כגון פחותה מבת ו', או אם היא בוגרת דלא מפטרא במיאון כדי בלא גט ואם מבת ו' ועד שתהא נערה מפטרא במיאון אבל בהנך קידושין דהוו שלא לדעתה מילתא דפשיטא דלא תפסי בה קידושין ולא בעיא מיאון כלל.
ומה גם שקידושין אלו היו בפני האב והבן ותרוייהו הוו עידי הקידושין ולא עבר זר בתוכם וכיון דהעדים הם קרובין זה לזה נפסלה עדותן וכמ"ש הרמב"ם והטור דהמקדש בפסולי עדות דאוריתא אינן קידושין כמבואר בטור א"ה סי' מ"ב דין ו' עיי"ש, והאב והבן הם פסולים מדאוריתא להעיד שניהם יחדיו וזה פשוט וא"כ מכל הלין טעמי נר' פשוט דליכא למיחש להני קידושין שקידשה אחיה ומותרת לב' ושום אינש לא ימחה בידה.
ופוק חזו מ"ש מר"ן בא"ה סי' מ"ב בשם תשובת הר"ש בר צמח שכתב בקטנה שנתקדשה שלא בפני אביה והעדים קרובים זה לזה מצד האם שאפי' הרמב"ם שסובר שפסול קורבת האם אינו אלא מד"ס יודה בנ"ד שעדותן בטלה מב' טעמים חדא שהיתה קטנה ונתקדשה שלא מדעת אביה וכו', והטעם הב' שמ"ש הרמב"ם דכל פסילי קרובים הבאים מדרשא דהוו מדרבנן לאו למימרא שהם דרבנן ממש אלא שהם קרוים דרבנן לענין שאינן נכללין לענין מנין המצוות אבל מ"מ דין תורה הם והמקדש בפניהם אינה מקודשת ע"כ, והרי אתה דן ק"ו לנ"ד דאפי' בעדים שהם קרובים זה לזה מצד האם כתב הרב דעדותן בטלה כ"ש בקרובים זה לזה מצד האב וכ"ש אב ובנו דפסולים להעיד זה עם זה מדאוריתא א"כ פשיטא דעדותן בטילה בכה"ג ולא תפסי בה קידושין כלל
והרב כנה"ג בא"ה סי' מ"ב בהגהת ב"י ס"ק קנ"א כתב בשם ס' תומת ישרים דהמקדש בפסולי עדות דאוריתא וכו' לא מבעיא כשהקורבא עם המקדש או המתקדשת אלא אפילו שהקורבא הוא בין ב' העדים פסולים מדאוריתא ע"כ, וא"כ בנ"ד נמי אפילו שהקורבא היא בין ב' העדים שהיו אב ובנו מיקרי פסולים מדאוריתא ועדותן בטלה, ובהגהת הטור ס"ק ב' כתב בשם הרלב"ח והר"מ והר"מ אלשקר והרדב"ז ומהר"י בי רב שפסקו כלם דהמקדש לפני ב' אחים אין לחוש לקדושיו ע"ש א"כ באב ובנו נמי אין לחוש לקדושין כ"ש דקדשה האח שלא מדעתה דלא חיישינן לקידושין אפי' הוו הקידושין בפני עדים כשרים, ותמיהא לי מלתא טובא עמ"ש הרב בכנה"ג בסו' הנז' ס"ק ב' בשם הרב מוהר"ם אלשקר שכתב המקדש לפני ב' אחים שיש מי שחושש להצריכה גט ע"כ ג) ומה יענו שפתיו של בעל סברא זו ביום **( אגב הנני להעיר קצח במ"ש הרדב"ז בח"כ ס' תקצ"ט לתרץ דברי הרשב"א דבודאי דאם בתו הגדולה עשתה שליח לאביה לקבל קידושיה מתיר הרשב"א אפילו לכחחלה, ורק הרשב"א מירי בנעשה שליח הולכה מהמקדש לקדש את בתו ומשום כסופא, והנה לוא היה זה אמת היה מיושב לנכון קושית המהריב"ל והב"ח מש"ס דקדושין ד' ס"ד, וגם מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ל"ה) משמע דכן כונת הרשב"א דבהדי' כתב וז"ל "אם האב יכול ליעשות שליח לקדש בתו בשליחות המקדש" והיה אפשר לבאר דטעמו של הרשב"א משום דגזר אטו בתו הקטנה כלומר שמא יהיה נעשה שליח מהמקדש לקדש לו בתו הקטנה וזה לא אפשר כדקי"ל בחו"מ סי' קפ"ח דאין שליח יכול לקנות לעצמו דאין אדם מקנה לעצמו, (ועי' בבית מאיר בסי' ל"ו שם מה שהקשה בזה על שו"ת מהר"י מינץ ס' כ' והניח דבריו בצ"ע) והוא דבר נכון בכונת הרשב"א והבן, אלא דממ"ש הרא"ש שם ואולי הוא כמו גוזר גזירת אטו בתו הקטנה וכו', נראה כאילו כוונת הרשב"א הוא ליעשות שליח קבלח מבתו לקבל קדושיה עבורה, וגם בדברי הטור מבואר כן דכתב וז"ל כתב חרשב"א שאין האב וכו' וא"א הרא"ש כתב דיכול ליעשות שלוחה וכו' וצ"ע. שו"ר בחלקת מחוקק סקיו"ד דהעיר על הסתירה שיש בדברי הרא"ש ועי' גם במשנל"מ פ"ג מה' אישות הי"ד, והתשובה כ"י שהביא מהרדב"ז היא היא התשובה דסי' תקצ"ט הנז' . המגיה ג) באמת כן כתב הכנה"ג בשם שו"ת מהר"ם אלשקאר וז"ל הכנה"ג המקדש בפני שני אחים אין לחוש לקדושיו כלל הרלב"ח סי' קל"ו מהר"ם אל אלשקאר סי' צ"ט וקי"ד הר"א קאפסאלי בתשו' ב"י הרדב"ז ח"א סי' רב"ח הר"י בי רב סי' י"ז "ובהר"מ אלשקאר סי' חנז' מבואר דיש מי שחושש להצריכה גט,, וכו' ובאמת הדבר פלא כי לא מצאתי כלל מזה לא בסי' צ"ט ולא בפי' קי"ד, ואדרבא בסי' קי"ד כתב וז"ל "כי הנה עדות ב' אחים הדבר מוסכם לכ"ע דאין בה ריח עדות כלל לכל דבר ואתה מכריע את כלם ואומר דקדושין כה"ג הוו קדושין ואין בעולם מי שאמר זה ולא מי שיאמר אותו זולתך" ועוד כתב "דידוע הוא דעדות ב' אחים אין בעולם סי שיאמר שיש לחוש להם כלל", ועוד כתב ומי יתן ידעתי אם אחת)** שידובר בו תשובת הר"ש בר צמח שכתב בהדיא דאפי' המקדש בפני ב' עדים קרובים זה לזה מצד האם דעדותן בטלה וכמ"ש לעיל והביאה מרן בית יוסף כמבואר לעיל ולא אשכחן מאן דפליג עליה כיש באחים שהם קרובים מצד האב דפשיטא דעדותן בטילה ואמאי חשש בעל סברא זו להצריכה גט, וכעת לא יש בידי ס' הרב מוהר"ם אלשקר לעיין הדברים בשורשן לראות טעמו של בעל סברא זו.
איך שיהיה דעת מרן נר' פשוט שהסכים עם תשובת הרשב"ץ הנזכרת דלא הביא שם חולק עליה וכן דעת כל הרבנים שהביא הרב כנה"ג שכולם קיימי בחד שטה שמסכימים לפסול עדות ב' אחים שאם קידש בפניהם לא הוו קידושין, ואפי' למאן דפליג על הרשב"ץ וס"ל שדעת הרמב"ם דקרובי האם הם פסולים דרבנן ולא מדאוריתא וכך פי' הלח"מ בהבנת דברי ה"ה בדעת הרמב"ם ז"ל כמבואר בלח"מ ובתשובת הרב מוהרח"ש בא"ה סי' מ"ב עיי"ש באורך, מ"מ בקרובי האם לכ"ע פסולין מדאוריתא ד) וא"כ אחין מהאב המקדש בפניהם ודאי דאין לחוש לקידושיו וכן באב וכן דהוו עידי קידושין ודאי דלא חיישינן לקידושין וכ"ש שקידשה אחיה שלא לדעתה ודאי דליכא בית מיחוש בהני קידושין ומותרת לעלמא בלא גט, ומכ"ש בנ"ד דעמדה ונישאת לאחר דבכה"ג הוי מיאון גמור ואף אם הוו הנך קידושין קידושי מעליא בפני עדים כשרים ומדעתה הוי מיאון ויכולה למאן ולינשא לאחר וצור ישראל יצילנו משגיאות.
הצעיר צדקה חוצין