אור ברסלב

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח· רבי אברהם טיקטין

הלכות קרבן פסח · פרק ח

פרק ז

הלכה ג

ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו. עי' כ"מ שכתב כדין סתם אכילה. וראיה מפסחים (צא א) ואפילו חבורה של מאה וכו'. הנה יראה ודאי דחייב לאכול כולו שנא' ואכלו בשר בלילה הזה וכו' רק אם אין שם אלא כזית ג"כ יצא. אבל אם יש יותר ולא אכל כולו עכ"פ ביטל עשה ואכלו וגו'. ועי' תשובת שאגת אריה (סי' צו) שהוכיח כן מדקאמר הש"ס בזבחים (צו ב) ניתי עשה ונידחי ל"ת אף שיש לו כזית בשר אפ"ה המצוה דוקא לאכול כולו עיין שם. ולקמן נזכיר עוד מזה אי"ה. עכ"פ מבואר דחייב לאכול כולו. וא"כ על כרחך הכונה כאן יצא יד"ח היינו אם אין שם יותר. אולם הדבר צ"ע לדעתי. ובפרט לפמ"ש הכ"מ סתם אכילה בכזית. א"כ מנלן שיהא מחויב לאכול הכל אם ישנו. ואדרבה לשון הרמב"ם לקמן (פ"י הי"א) דכתב שם וישתדל שלא ישאר דבר עד בוקר משום שנא' ולא תותירו וכו'. ואמאי לא קאמר בפשיטות שחייב לאכול הכל משום ואכלו הבשר וכו'. ובאמת ראית השאג"א חזקה היא כנ"ל. וגם האריך להוכיח יותר מש"ס הנ"ל דמבואר שם ועצם לא ישברו אחד יש בו מוח ואחד אין בו וכו'. ופריך ניתי עשה ונדחי וכו' א"כ חזינן דהעשה הוא בכל הבשר. עכ"פ הדבר צ"ע וק"ל. ואולי אזכה עוד להבין היטב אי"ה:

הלכה ד

לפי ששניהן נכללות וכו'. בחי' לפסחים ולקצת לשונות הרמב"ם במנין המצות כתבתי קצת בזה:

הלכה ח

[צלהו] וכו'. עי' לח"מ גם בזה כתבתי בחי' לפסחים עיין שם:

הלכה ט

שהרי השפוד כולו חם וכו'. והיינו דמה שתוך הבשר נעשה חם מחמת זה שחוצה לו והוי צלי מחמת דבר אחר עי' ריש פ' כיצד צולין עיין שם. ועי' תוס' (עו א) ד"ה בשלמא וכו' שם כתבו די"ל טעם אחר דאין שפוד של עץ קולט חום כמו חרס עיין שם. וא"כ לפ"ז א"צ לטעם חם מקצתו וכו' וצ"ע:

הלכה י

חתכו ותולהו וכו'. ועי' תוס' ריש כיצד צולין ד"ה נחתך וכו' שם פלפלו אם מעכב בדיעבד אם אינו שלם וכתבו לפ"ז לפרש הא דחתכו וכו' היינו שלא הבדילו רק צירמו בשנים ושלשה מקומות עיין שם. והרמב"ם כאן לא ביאר מזה. ועי' לקמן (פ"י ה"א) שם כתב רצה חותכו ובלבד שלא יהא מחוסר אבר עיין שם. לכאורה זה הוא דיעה שלישית וצ"ע וכעת לא עיינתי היטב. ואולי אזכה עוד לעיין אי"ה:

הלכה יא

נגע הבשר וכו'. עי' לח"מ שהקשה למה לא כתב דאיירי בחרס רותח דקיי"ל כשמואל תתאה גבר וכו'. ועי' בתוס' (עו. ד"ה חוץ וכו') שכתבו מרישא לא מצי לאקשוי די"ל מ"מ כיון דאדמיקר ליה בלע א"כ ג"כ מבשל מעט ומשו"ה אסור עיין שם וק"ל. אך יראה דכונת הלח"מ על הי"ב נטף מרוטבו וכו' וכאשר הקשה באמת ג"כ על הי"ג בנטף מרוטבו על הסולת וכו'. אמאי לא ביאר בחרס וסולת רותח עיין שם. אך קצת צריך להבין בלא"ה לשון הרמב"ם (הי"ב) שכתב שכל המרק והליחה כשתפרוש וכו' לכאורה יראה כונתו דאין הטעם שהפסח נצלה מחמת הרוטב שהוחמה מחמת החרס רק הטעם שהרוטב גופיה נאסרה ונבלעה בפסח וכן הקשו באמת תוס' ד"ה בשלמא וכו'. למה צריך לומר וכי הדר רוטב אפסח מיטוי וכו'. ותיפו"ל מחמת רוטב גופה שנבלע רק תוס' הקשו כן רק למ"ד עילאה גבר מה צריך הש"ס לומר הטעם משום דהדר מיטוי פסח וכו'. ולכאורה הקושיא ג"כ מה פריך הש"ס למ"ד תתאה גבר הרי סוף סוף רוטב גופיה נתבשלה מחמת חרס עכ"פ כדי קליפה ואח"כ נבלע בפסח. אך צ"ל דבמקום דלא שייך קליפה שרי. אך בחי' כתבתי שם ליישב דלמסקנא באמת איירי אף בצוננת. והטעם משום דעכ"פ נאסר כדי קליפה. וא"כ ניחא שפיר לשון הרמב"ם ואין להאריך. ובפרט לשון הרמב"ם (הי"ג) שכתב נטף על הסולת. י"ל קושית הש"ס היה רק על דתנן יקמוץ את מקומו. אבל קולף מקומו ודאי בעינן אף לשמואל וצ"ע. ועי' צל"ח שם. ובחי' שם הארכנו בזה וגם בתשובה אחת:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה